פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

הי,

איננו מספקים מידע על עמותות או מכונים וכיוב'.

הקישי בגוגל את שם העמותה, ותקבלי את כל המידע שאת צריכה.

בהצלחה

שהייתי במצב מאוד מאוד דומה לשלך...ובאמת באמת אל תאבדי תקווה...
עברתי טראומה מאוד קשה בילדות שעד עכשיו משפיעה עליי...עד גיל 22 בערך נפלתי לדיכאונות קשים...של רק הרצון לישון וחוסר תיפקוד,הגעתי למצב של זהו אני לא יכולה יותר וכנראה שבאמת מפה רק עולים מעלה..אני לוקחת גם ציפרלקס ועם עוד כמה דברים ששינתי בחיים אני מרגישה הרבה יותר מאוזנת ומתפקדת...
את חייבת אבל חייבת לחפש עבודה ולהתמודד,זה יעזור לך עם כל הקושי שבדבר (ותאמיני לי אני יודעת שיש קושי בדבר),את תהיי בחברת אנשים והראש ייהיה עסוק בעבודה,לא תהייה לך ברירה אלא לקום בבוקר ופשוט להתמודד...ו..אני לא יודעת אם סיפרת או לא סיפרת,אבל אני נחנקתי עם הסוד עד גיל 20 בערך..עד שהפסיכולוג אמר לי שעדיף לספר מאשר להחנק לבד...וןאין ספק שהוא צדק...תספרי לאנשים שקרובים אלייך,לחברות למשפחה,ובאמת באמת אל תתביישי (לצערנו דברים שכאלה קורים)...דרך קופת חולים בדר"כ יש אופציה של כמות מסויימת של פגישות במחיר יחסית נמוך...אבל אל תסתמכי רק על הפסיכולוג שיציל אותך זה הרבה עבודה שלך,תאמיני בעצמך...
מקווה שאולי קצת עזרתי...
תהיי חזקה.

שלום לך,

מזה עשור חייך הם מסכת של סבל ויסורים. ניכר מכתיבתך שאת אדם אינטליגנטי, שהחיים הרעו אליו.

אני מתרשמת שאת סובלת מתוצאותיה של הטראומה הקשה שעברת. היית קורבן של התקפה אכזרית על גופך ואנושיותך, והפצע עדיין מדמם.

אבדן כוחות, ניתוק בין הגוף לנפש, תחושת פגיעות ודכאון, חוסר אמון בעצמך ובאחרים, קושי ביוזמה ומימוש עצמי, כל אלו הם מחירים ארוכי טווח של פגיעה איומה שפגעו בך.

אני ממליצה לך לפנות למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, ולקבל מהן עזרה ראשונה, והכוונה לטיפול מתאים ומסובסד.

טיפול מוזל אפשר לקבל דרך קופת החולים, וטיפול בחינם דרך מרפאה לבריאות הנפש של משרד הבריאות. גם טיפול תרופתי אנטי-דכאוני, בעזרת התייעצות פסיכיאטרית, יכול להשיב כוחות ואופטימיות. יתכן שתוכלי לקבל עזרה מהביטוח הלאומי. החלי בבירור במרפאה לבריאות הנפש.

בינתיים נסי להיתמך באנשים קרובים, ולהעמיק את האמון בקשרים אנושיים,

תהיי חזקה ותאמיני בעצמך ובחיים,

שלום אבא שכואב לו,

קשה מאד לעזור למי שאינו מעוניין לעזור לעצמו. אני שותפה לתחושת הכאב וחוסר האונים, ומקווה יחד איתכם שמדובר בפאזה, שממנה היא תתפכח ותחזור ליטול תרופות ולהשתלב בקהילה.

בינתיים חשוב להמשיך לנהל את הבית תוך שימת גבולות, הפעלת סמכות והצבת דרישות למילוי תפקידים, ולו הפשוטים ביותר. כל זאת כמובן, לצד כל האהבה, התמיכה והקבלה. האדם החולה זקוק לחוש במסגרת שיש בה גם דרישות ומשמעת, על מנת שלא להרגיש שויתרו עליו ושמטו אותו. חלק מהרגרסיה יכולה לנבוע מדכאון או חולשה, ולא צריך ליפול יחד איתה. אתם מכירים אותה כדי לקבוע רשת של חיזוקים וסנקציות, מתוך שיחה והבהרה של הציפיות והיחסים.

אני ממליצה מאד לשוחח עם המטפלים האחרונים שהיו איתה בקשר, פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עו"סים, ולקבל מהם הדרכה לגבי צרכיה והדרך להתנהל עימה. יתכן שתוכלו לסדר לה דיור מוגן, ביקורי בית של מטפלת/חונכת, ליווי למועדון "אנוש" ושאר הזכויות של סל שיקום.

אולי תרצו גם אתם, ההורים, להשתתף בקבוצת תמיכה והדרכה להורים. יש רבות כאלו, במסגרת "אנוש" ומסגרות נוספות. בקבוצה תוכלו לקבל עצות, וגם לזכות בשיתוף ותמיכה רגשית במצב הקשה.

צר לי שאין לי "טיפים" נוספים כרגע. התחום אינו תחום המומחיות שלי, על כן אנא פנו לעזרת המטפלים הרלוונטים בקהילה.

בהצלחה

שלום שני,

יש להפריד בין החלק הרגשי לבין החלק המשפטי בבעייה.

מבחינה משפטית, ככל הידוע לי אין לאב יכולת להתנער מהורותו. בית משפט יכול לקבוע את הורותו, ואת כל החובות הכרוכים בה, גם בלי בדיקת רקמות. אני אומרת זאת מתוך ידע כללי בלבד, אינני משפטנית כמובן. עלייך להתייעץ עם משפטנים הבקיאים בתחום. אפשר במרכזים לייעוץ משפטי לאישה.

כמובן, שמוטב לך ומוטב לילד, שהאב יכיר באבהותו מתוך רצון טוב ואהבת הילד, ולא מתוקף החוק. אני ממליצה לך לחשוב בפתיחות וביצירתיות כיצד ניתן לשוב ולקרב את האב אל בנו, ולעניין אותו בקשר ובשייכות לתא המשפחתי.

את פוסלת על הסף את תחושתו הסובייקטיבית. אני מציעה לך לנסות לחדש את התקשורת ביניכם ולהבין באופן אמפטי מה קשה ומפריע לו, גם אם את אינך מבינה ואינך מזדהה עם הדברים. מאד מומלץ יעוץ זוגי או תהליך של גישור על מנת לשקם את התא המשפחתי.

ולגבייך, תשתדלי להיות חזקה ובוגרת עבור בנך ועצמך. ילדים רבים חיים באושר בתאים משפחתיים חד-הוריים, מתפתחים למופת ואינם נתקלים במכשלות חברתיות. סוד ההצלחה תלוי באקלים הרגשי ובתחושת הבטחון והשלמות שההורה יוצר, בתיווך שלו למשמעות ובהקניית חוסן והתמודדות. בהתאם להתפתחויות, תחליטי איך ועד כמה לשתף את הבן בזהות אביו ובנסיבות הניתוק. רצוי לשדר אופטימיות, השלמה וקבלה, ולא לזרוע תחושת נטישה, כעס או קורבניות.

בהצלחה!

שלום אלעד,

ללא ספק חייך נמצאים במצב של תקיעות, ואתה חש מתבזבז לריק.

העידוד או הלחץ לחזור לתפקוד לא עוזרים לך.

יש לאבחן מה מקור הבעייה כדי לטפל בה, ולהחזיר אותך למסלול המתאים לך.

יתכן כי מדובר בדכאון, בהפרעת קשב, בבעייה בבטחון העצמי, בהעדר כוחות נפשיים מסיבה לא ברורה, או במצב אחר המשתק אותך.

כמובן שטיפול פסיכולוגי הוא הכתובת לאיבחון ולטיפול במצבך. אל תהסס לפנות, וביחד עם המטפל/ת תחשבו אם יש צורך גם בהתייעצות פסיכיאטרית.

בהצלחה!

שלום יעל,

באשר לטיפול התרופתי, אנא הפני את שאלתך לפורום פסיכיאטריה, האמון על החלק התרופתי. ועוד יותר מכך, עדיף שתפני לרופא שרשם לך את התרופה ומכיר אותך אישית. אם את מטופלת ע"י רופא משפחה, עדיף להוסיף על כך התייעצות פסיכיאטרית.

מעבר לכך, אם אינך מטופלת באופן נפשי במקביל לנטילת תרופות, אני ממליצה לך על כך בחום. דכאון ומחשבות אובדניות לא צומחים בחלל ריק. בדרך כלל יש להם שורשים פסיכולוגיים שנטועים בזהות, חוסר בטחון, פגיעה כלשהי וכיוב'. טיפול בחלק הנפשי יתן מענה מלא יותר לסבל שלך.

לגבי ספירת המילים, בממשק שלי כתוב "תווים". כלומר, יש מגבלה על מספר התווים בהודעה.

כל טוב

הראשנה

הרצון שלך לחיות את שארית חייך באהבה עם אנשים נוספים לידך הוא נפלא. איני יודעת מה היה בחייך עד היום ומדוע נשארת לבד בעולם. אך בהחלט ניתן לשנות זאת. אם קשה לך לפגוש אנשים חדשים. הירשם נא לאתרי האינטרנט המרובים דרכם ניתן לפגוש אנשים שמעוניינים כמוך בקשר . ישנן גם קבוצות דינמיותת - אם אתה מרגיש שאתה זקוק לעזרה ו"למידה", איך לעשות זאת.
אני מאחלת לך בהצלחה והרבה אושר
דניאלה

אדם עם עצמו אינו בודד ,ומאידך אדם עם חברים ומשפחה יכול לחוש בודד
ההבדל בתחושה האישית ,אם אתה עם ביטחון עצמי,מודעות עצמית ,מאמין בעצמך, גם אם תהיה במדבר תחוש טוב
אבל אם אתה עם ערך עצמי נמוך, לא מאמין בעצמך, אדם תלותי,הזקוק לחברה שתיתן לו את הפידבקים ,אזי ברגע שתהיה לבד ....הרגשת הריקנות תשתלט עליך
נכון אתה זקוק לזוגיות וחברה
אבל...מתוך ביטחון עצמי,אמון בעצמך, ...ללא תלות ילדותית בבת זוג ,תהיה הצלחה בזוגיות
אני אישית סבלתי מדיכאונות ,חרדות, וכו וכו בעיות ,אני לא מדבר מצד הפסיכולוג התנשא,אלה אחד כמוך ....ששנים סבל כאב בכה ....והבין שהשינוי יהיה רק כשאקח אחריות אישית עם הבנה מהי הבעיה ומה נדרש

עמית יקר או יקרה,

הודעה כל כך קצרה, וכל כך מלאת כאב ומצוקה, מילים שנכתבו מדם ליבך.

החיים באמת קשים ותובעניים, ולפעמים ממש קשה להחזיק מעמד.

כל תמיכה, עזרה ושיתוף יכולים להקל - - משפחתיים, חברתיים או מקצועיים.

מאחלת לך כוח ואמונה

ושולחת חיבוק!

שלום לירון,

אני לא מכירה את הסדרה, אך נדמה לי שמדובר בקבוצה טיפולית, בהנחיית פסיכולוג.

איננו נותנים המלצות לטיפולים.

פועלות שפע של קבוצות טיפוליות במרפאות ציבוריות ובמכונים וקליניקות פרטיים.

תוכלי למצוא בקלות באמצעות חיפוש ב"גוגל".

חשוב לוודא שלמנחה יש הכשרה מתאימה להנחיית קבוצות.

תהני!

שלום יעל

אני מאוד מבינה את תחושותייך. את מתמידה בטיפול לאורך שנים ובתחושה שאין מוצא ודבר לא עוזר. כתבת שהמטפלת מודעת לתחושותייך. מצויין שאת יכולה לשתף את המטפלת בתחושות של אכזבה מהטיפול. כדאי לשקול ביחד איתה הוספת תרופות, שילוב גישות נוספות וכו'.
האם סקרת ביחד עם המטפלת את 3 השנים האחרונות ובאמת מצאתם ששום דבר לא השתנה, או שחלו שינוייים קטנים שעדים לא מספקים אותך, או שהדיכאון צובע הכל בשחור.
בכל זאת אם את ממשיכה להגיע בודאי את מקבלת משהו חיובי מהטיפול, כאי שתנסי לברר מהו.

בהצלחה

מצד אחד אני קשורה ותלויה במטפלת שלי בצורה מאוד מאוד חזקה ואני יודעת שהיא רוצה בטובתי .
אבל מצד שני אני מרגישה שמקצועית היא מאוד מאוד מפספסת אותי בדברים הכי מהותיים ולא שואלת את השאלות הנכונות או אומרת את המילים שאני צריכה ממנה ברגע הנכון. ..
מה אפשר לעשות ?

שלום יעל

אין לי בשוורת חדשות, את צריה לדבר עם המטפלת שלך, גם על חוסר שביעות רצון ואכזבה. לעיתים דווקא ממצבים כאלו אפשר ללמוד ולקדם את הטפול. למשל אם זהו מצב מוכר לך שאת לא יכולה להגיד מה את צריכהומרגישה כדי לא לפגוע באחרים , אז בודאי את דואגת יותר לאחרים מאשר לעצמך, ולאיודעת איך לבקש שישימו לב לצרכייך.
גם מטפלים יכולים לפספס והם לא יכולים לקרוא מחשבות. לכן את צריכה לפתוח איתה את הכל, ואנ משוכנעת שזה יקדם את הטיפול.
בהצלחה

שלום זוהר

מאחר ומדובר באישה שנוטלת תרופות באופן קבוע, וחלק מהתלונות קשורות בתופעות לואי, כדאי שתפנו לרופא המטפל, או לפורום בו עונה פסיכאטר.
בכל מקרה הטיפול המומלץ לסכיזופרני הוא כזה שמשל תרופות, מענה רגשי, חברתי ושיקומי.
במידה וחלק מהתופעות אינו קשור לתרופות, אולי מסגרת שיקומית או אחרת יכולה להעניק משמעות וטעם לחיים ותעזור ביציאה מאדישות. בתחום הזה גם ניתן לקבל ייעוץ ועזרה.

בהצלחה!

שלום יעל,

התקף פסיכוטי הוא ארוע טראומטי לאדם ולמשפחתו. אני מאחלת לאחותך התאוששות מהירה והחלמה מלאה, ולכל המשפחה שתהיו חזקים ומלוכדים בתמיכה בה.

קשה מאד לתת המלצות טיפוליות בלי לפגוש את האדם. כפי שאת אומרת, יש המון אופציות, ולכן יש לתפור לה תוכנית טיפולית על פי מאפייניה וצרכיה האישיים.

מכיון שהיא נמצאת בטיפול יומיומי, הגורמים הטיפוליים (פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עו"סים) הם אלו שצריכים לכוון אותה ואתכם בסבך האפשרויות השונות. זהו מקצועם ותפקידם, והם הכתובת הטבעית לשאלותייך.

חשוב לבדוק האם מגיע לה "סל שיקום" שכולל מרכיבים טיפוליים, שיקומים ותעסוקתיים.

ישנן שפע של קבוצות תמיכה, דרך עמותות או פרטיות. תוכלי למצוא פירסומים באינטרנט, לא אוכל להמליץ על משהו ספציפי.

בהצלחה

תודה על תשובתך.אני מבינה שאינך יכולה להמליץ על משהו ספציפי.אינני יודעת מה בדיוק לחפש.תוכלי לכוון אותי?
שוב תודה

רשמי בחלון חיפוש ב"גוגל" "קבוצת תמיכה", ועוד מילת חיפוש לפי רצונך, כגון: סכיזופרניה, משבר, התקף פסיכוטי וכיוב', ותקבלי מגוון של אפשרויות.

גם "אנוש" מקיימים תמיכה בקהילה, אך איני יודעת אם אחותך מתאימה למסגרת שלהם (יש צורך באחוזי נכות).

רצוי לשתף את אחותך בחיפוש, כדי שהיא תוכל לבחור מה שמושך אותה.

ושוב, הכתובת הנכונה גם לשאלה זו היא המטפלים שלה במעון היום. הם יוכלו לכוון יותר טוב ממי שלא מכיר אותה ואת צרכיה.

שלום אנה,

כל מי שסופג אלימות מרגיש פגיעה, מצוקה וזעם, ומחפש דרך לפרוק אותם. יש קורבנות שמפנים את כל העצבים כלפי עצמם, ופוגעים בעצמם, ויש שמוציאים את זה על החלשים מהם.

כך האלימות מייצרת מעגלים הרסניים, כאשר הקורבן הופך לתוקפן וכך הלאה.

זה שזה מצב שכיח לא הופך אותו לרגיל ונורמלי.

הגלגולים של האלימות יכולים להוביל לתוצאות טרגיות מאד.

אני מעריכה מאד את חשבון הנפש שלך, ואת יכולתך לשאת רגשי אשמה.

נסי לחשוב על דרכים ל"תיקון", כדי להחזיר לעצמך דימוי עצמי חיובי ומועיל.

במיוחד חשוב לבדוק עם עצמך, האם הדחפים התוקפניים נרגעו או שהם עדיין קיימים בך.

אם תבחרי להיות אמא, חשוב במיוחד להיות במגע עם הדברים הללו, כדי חלילה לא לשחזר את האלימות.

בהצלחה

שלום אחת,

שאלתך לא ברורה כל כך. אם תפרטי קצת יותר אוכל להתייחס.

כעקרון, לא ניתן להכריח מישהו לפנות לטיפול. בדיקה פסיכיאטרית כפוייה אפשרית רק כאשר מדובר באדם פסיכוטי או בעל סיכון לפגוע פיזית באחרים.

אפשר לנסות לדבר על ליבו בדרכי נועם. אפשר להזמין אותו לדבר על מצוקתו, לשקף לו שיש לו סבל או בעייה שיכולה להיפתר בעזרת טיפול, או להצביע על כך שהיקרים לו סובלים בגלל בעייתו הבלתי מטופלת.

אפשר גם לצייד אותו בפרטים קונקרטיים (שם ומספר טלפון) ולהציע להתלוות אליו בפגישה הראשונה.

בהצלחה

שלום מור,

אני מבינה שאת סובלת ממחשבות טורדניות, שגורמות לך הרבה מצוקה.

זו בעייה מוכרת, וניתנת לטיפול באמצעים פסיכולוגיים ו/או תרופתיים.

אנא פני לאיש מקצוע שיאבחן את בעייתך ויציע טיפול.

אם את חשה מצוקה ודחיפות רבה, את יכולה לפנות לכל מוקד או חדר מיון, ולהתייעץ עם פסיכיאטר/ית תורנ/ית.