פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום, אני בן 22, והאמת אני לא בטוח שזה הפורום הנכון, אבל אני בכל זאת מחפש איזה עצה, או סתם לקבל אולי איזה חוות דעת.
אם יש משהו שמפריע לי, או עצם זה שהיום בגילי, כאחד שהיה מאוד "פופולרי" ותמיד מוקף בחברים, הגעתי למצב שאני נמצא במצב שבו יש לי 2 חברים טובים, וזהו פחות או יותר.
דבר שמאוד מפריע לי, ואם אני מסתכל על הדרך שעברתי בחיים עד היום, אני יכול להגיד שהיה לי קצת חוסר מזל, כלומר עוד בזמן החטיבה היינו 5-6 חברים מאוד טובים, עם הזמן כמו שקורה, החבורה התפרקה לגמרי, ממש כל אחד הלך לכיוון אחר, לצערי בגלל דברים לא כל כך טובים, שאני לא הייתי שותף להם..
ומאז פחות או יותר שאני מסתכל עלי כאדם, אני מבין שחברים זה משהו שאני נורא בוחר בקפידה, ויש אנשים מסויימים שרק במצבים מסויימים נוח לי להיות לידם.
אני נורא לא אוהב צביעות, ומשתדל באמת בסה"כ להיות עם האני שלי, ועם כל מי שאני כבן אדם, ומה לעשות פשוט מתוסכל, שבאמת אני מרגיש שכאדם או בכלל כחבר, אני יכול לתת מעצמי כל כך הרבה, אבל בסופו של יום, בדרך כלל אני מוצא שהכי נוח לי עם עצמי.
תוך כדי שאני רושם, רצים לי עוד הרבה דברים בראש, שלא את כולם אני יכתוב, בשורה התחתונה אני יגיד שנמאס לי באיזה מקום תמיד "להילחם" על זה שאנשים יהיו איתי עוד חברים, ובטח שלא לרצות מישהו על זה.
יש בי תסכול מסויים, בעיקר בגלל שתמיד חשבתי שאני יודע לקרוא טוב את "המפה החברתית", אבל כנראה שטעיתי.

אני מצטערת פתחתי 2 שיחות פשוט בשיחה הקודמת היו לי הרבה מילים עם שגיאות שאי אפשר היה להבין אותם.

היי , כתבתי כאן כמה פעמים ואני שוב צריכה עזרה , אני בת 15 ואני כבר מתה לסיים את התקופה המאוד מעצבנת הזאת שנקראת גיל ההתבגרות , אני כל הזמן משווה את עצמי לאחרים , וכל פעם נכנסת לדכאון וקינאה כשיש מישהי שיש לה בית יותר גדול משלי למשל ,אני תמיד מנסה להיות מישהי שאני לא , אני מחכה אנשים . אני ממש סגורה ואנשים שלא מכירים אותי יחשבו שאני סנובית [אני ממש לא זה פשוט כמו חומה ששומרת עליי] ושנה הבאה אני צריכה לעבור בית ספר שזה כניראה יהיה ממש סיוט בישבילי בגלל שאני שונאת וממש לא מסתדרת עם התחלות חדשות / אנשים חדשים , אני מאוד מודעת לעצמי ואם אני חושבת שאני לא יצליח משהו או מנסה פעם אחת ולא מצליחה אני לא אנסה שוב , לפעמים אני ממש שונאת את עצמי אני מרגישה חלולה שאין לי נושאים לדיבור , אני מאוד משקיעה במראה החיצוני שלי וכניראה בגלל זה חושבים שאני זאת שאפשר לדבר איתה רק על בגדים ואיפור וכל השטויות האלה . קל לי יותר לשנוא אנשים מאשר לאהוב , ליהיות עצובה מאשר שמחה , אני ממש לא זוכרת את הפעם האחרונה שחיבקתי את אמא שלי שלא לדבר על אבא שלי שאותו אני שונאת וממש מקווה שהוא ואמא שלי יתגרשו [אבל לזה יש סיבה שאני לא אפרט] אני תמיד לחוצה או עצבנית ואני לא יודעת למה , בבית אני הכי לא כמו שאני בחוץ , ולפעמים יש לי טיקים שהתחיו להלחיץ אותי ממש אני מרגישה את האצבע/רגל/יד זזים ואני תופסת אתם עד שזה יפסק , אני יודעת שזה בגלל עצבים או לחץ אבל אני לא יודעת למה אני כל כך לחוצה , בבקשה תעזרו לי !
ואל תפנו אותי לעזרה מקצועית !

אח שלי בן 38 , מסובך קשה עם בעיות כספים.
לאחרונה מתחנן די הרבה לעזרה כספית בדבר שכירות דירתו.
מקלל, מאיים, ואומר כל דבר רק ע"מ שנקנה ממנו מחשב נייד כדי
שיוכל לשלם את השכירות של דירתו.
לאחרונה התחיל עבודה מסודרת במרכז , מה שהוא אומר זה
שהוא מנסה לצאת מהמצב בו הוא נמצא , קשה לו והוא לא יודע איך
לאור ניסיון המשפחה בעבר לעזרתו זה לא תרם לו כלום.
ההפך הבעיות המשיכו .
שאלתי היא האם זה בסדר שאני קשה איתו? האם זה בסדר לא לעזור, "ולסגור את
הברזים"?
איך מביאים אותו לטיפול בעצמו? מכיוון שהוא לאחרונה חי לבד אני לא בוודאות יודעת.
האם הוא עוד שותה אלכוהל , או מהמר.

אשמח לכל יעוץ ועזרה . תודה.

רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי
למה נולדתי? למה לא שאלו אותי ליפני? \
אני רוצה לנתק את הקשרים שלי עם הוריי .
לא רק שעברתי התעללות נפשית מצד אימי ,אלה גם הם דואגים לעשות לי את הממות.
ביום שבת סיפרתי להם שאני הולכת לקנות אופניים , והוריי ניסו לשכנע אותי שלא כדאי לי .
עד כאן הכול טוב ויפה .
אבל אתמול קניתי אופניים , כי אני רוצה להיות ניידת ממקום למקום , וגם לעשות כושר.
וליפני שעה סיפרתי לאבא שלי, והתגובה שלו היתה צעקות , והוא אמר שהוא מאוכזב ממני , ושהוא ידאג שיהיה לי אסטורוטופ זאת אומרת מישהו שיהיה אחראי עליי , כי הוא לא סומך עליי .
לאחר מכן אימא שלי התקשרה , והשאירה לי הודעה שאני מיואשת , שהיא מאוכזבת ממני, שאם אני אפצע הם אלו שיצתרכו לטפל בי. (למה זה עונש לטפל בי?) ועוד..כמה דברים לא נעימים , והכי הרגיז אותי ,שהיר א אמרה לי שאני צריכה למכור אותם .
הנה כמה עובדות עליי
1 אני מעל גיל 30
2 אני עובדת, מפרנסת את עצמי לבד .
3 אני גרה לבד שנים רבות
לא יודעת , אני רוצה לנתק את הקשריים המעוותים משנו , עם הורי .
אני מבינה את הדאגה שלהם, אבל יש גבול !!!!
מה כדאי לי לעשות?

3

אני סובלת מדיכאון כבר שנתיים, מאז שאימי נפטרה. בשנה האחרונה עזרתי אומץ והלכתי לפסיכולוג לקבל עזרה אבל זה לא ממש עוזר. הפסיכולוג שלי טוען שהטיפול בי צריך להיות משולב, תרופתי ושיחות (תמיכה). הבעיה היא שאני מפחדת לקחת תרופות נגד דיכאון כי שמעתי שהן גורמות להמון תופעות לוואי. אשמח לקבל עצה מה לעשות...

שלום. ישנם מקרים בהם הקשר הסימביוטי עם ההורה לא מסתיים בזמן הנכון וממשיך הלאה אל הילדות והחיים הבוגרים. הורה שימשיך בקשר כזה עם הילד שלו נמצא בדרך כלל במצב נפשי לא טוב ושואב את הילד אל עולמו שלו. אצל הילד יכול להגרם נזק גדול מאוד ל"עצמי" ולכך שהוא לא יתפתח, לא ידע מי הוא ויהיה אפוף פחדים. ישנם אנשים שזה קרה להם והם מאושפזים ולא מתפקדים כלל וישנם אחרים (כמוני) שהמשיכו לתפקד במסגרות הרגילות אך סובלים מבפנים ומרגישים חלולים ולא קיימים. אני בת 30 וכבר הרבה שנים בטיפול פסיכולוגי שעוזר אך ההתקדמות היא איטית מאוד. אני יודעת שמקרים כמו שלי הם נדירים אך החלטתי בכל זאת לפנות במספר שאלות: האם ידוע למישהו על איש מקצוע (פסיכולוג/פסיכיאטר) בארץ או בעולם שמומחה לבעיה הזו? כלומר שטיפל באנשים כמוני ועזר להם למצוא את עצמם. האם ישנה איזושהי קבוצת תמיכה לאנשים עם בעיות התפתחות דומות לשלי? אני אשמח אם יגיבו להודעה שלי גם אנשים במצב דומה, שנמצאים בטיפול פסיכולוגי ונוכל ליצור קשר ולהקים קבוצת תמיכה.

אני יפית בת 25 ואני לא יודעת למי לפנות.... מאמן אישי, פסיכולוג? אמא שלי ואחי חיים חיים מוזנחים, כל היום יושבים בבית, משמינים. אמא שלי אשה שמנה וחולה והיא גוררת את אחי בן ה12 לחיים האלו. הוא כל יום יושב בבית מול המחשב ולא מוכן בשום אופן לרדת לשחק עם חברים או לצאת בכלל. גם אמא שלי אשה חולה והיא כל היום שוכבת במיטה ולא מוכנה להציץ החוצה. חיה בדיכאון וכל היום חושבת על הכאבים שלה ועל החובות שלה. אני אשמח מאוד עם מישהו יעזור לי לשפר את החיים האלו. כל מה שניסיתי לא עזר... נותנים לאמא שלי אפשרות לטיפול פסיכולוגי דרך ביטוח לאומי לה ולאחי והיא לא הולכת כי אין לה כוח ולא בא לה. אני חייבת עזרה להביא מישהו הביתה, לא משנה באיזה מחיר ולהעיר את הבית כי כולם פה בדיכאון וזה בלתי נסבל!! צריכה עזרה!! מישהו??

רציתי לשאול את רבותי המלומד ים האם האופציה של טיפול בהיפנוזה יכול לעזור במקרה שלי!
בספטמבר 2008 נפגעתי בתאונת עבודה כנהג אוטובוס כשעליתי לאוטובוס שלי ששיך לחברת דן איך אממש זכויותי אצל הגופים הגדולים אולי אדוני יודע להסביר לי
אני כבן 58 נהג אוטובוס בשנים האחרונות בספטמבר 2008 נפלתי בעלייתי לאוטובוס נהייתה אמטומה בשוק רגל שמאל האמטומה התנפחה וכנראה שקבלתי חבטה בראש כל מה שאני זוכר הוא כוכבים עם שובלים באמצא היום, האמטומה ,נשאבה ונותחה בקופ"ח ,כתוצאה מהתאונה הייתי חייב לקבל תרופות לכאבים בכל הגוף, התרופות כנראה גרמו לי לפריחה חום פצעים בכל הגוף גירודים עזים עד היום ! ולאחר בדיקות בבית חולים פרופסור קיויתי אמר שלא יודע איך הגוף מגיב!
טופלתי ע"י אורטופד ששלח אותי לרופא עור ששלח אותי לפסיכיאטר !
ומשם נשלחתי לאישפוז בבית חולים תל השומר מחלקת עור ! ואחרי כן טיפולים פסיכיאטריים
ופסיכולוגיים עד עצם היום הזה, ועכשיו נשלחתי ע"י פסיכיאטר של המלל לאבחון נוירופסיכולוגי,
אני סובל מPTSDּOCD לוקח תרופות ציפרלקס 20מ"ג פרפנאן4 וואבן ,בןנדרומין,וויאפקס 150 הטיפול נמשך אך את ההטבה אני עדיין לא רואה , אני חי מקצבת ביטוח לאומי לא עובד ולא מקבל שכר ממעבידי שכשחלפו 3חודש מהתאונה הפסיק לשלם עבורי ,
אפילו לביטוח מיבטחיםוועדות הביטוח הלאומי נתנו לי 40 אחוז נכות זמנית 20 מהם פסיכאטרי ואני נשלח מידי חודש לרופא אחר אם זה רופא עור או פסיכיאטר וקבלתי עכשיו זימון לנוירופסיכולוג לאבחון
האם כבודוך יכול הלהסביר לי אם בכתב או בע"פ מהם זכויותי
במדינה שאני משלם לביטוח הלאומי יותר מ40 שנה ,ומהו האבחון הזה?אני סובל מזה זמן רב מפחדים צעקות ,מריבות,וויכוחים, התפרצויות זעם,אין שמחת חיים ואין חשק למין בכלל ,אין חשק למפגשים חברתיים,כל פגישה שיש לי אני חייב להתכונן נפשית מה לעשות איך כמה ולמה אני חייב בשעורי בית בכל דבר ובלילות לא ישן מתעורר בבעטה מכל פיפס אם חלילה אישתי נוחרת אני מתעורר בפחד ולא יכול לחזור לישון עד הבוקר , וקראתי את הכתבה על צליפת שוט ו PTSD כל מילה שכתובה ן היא ממש אני, ואולי אולי טיפול בהיפנוזה יעזור לראש שלי לאחרונה קיבלתי טיפולים בבית חולים אברבנל בסוף המכתב היא כותבת כך ,,,,התחלת ציטוט,,,,, מהתרשמותינו לאורך המיפגשים איתו אפשר לציין ששלמה חווה את פגיעתו "כאסון," יש לו סיוטי לילה איך שהוא נופל לתהום יחד עם האוטובוס ומידי פעם שומע קולות זעקה רואה צללים ומצבו הרגשי והנפשי די מעורער מאד הושפע מהתאונה הוא כולו עסוק בפגיעה הוא בוואדי סובל ונדרש לו תהליך טיפולי ושיקומי מאסיבי כדי להחלים!!!סוף ציטוט,
בתודה מראש חן חן על תשומת הלב MANOSSS

יש לי שאלה קצת ארוכה ומסובכת.
ידידה שלי המליצה לי, שאספר להוריי שאני נוטלת כדורים נגד דיכאון.
לא כול כך רציתי כי אני בכלל לא מרגישה קרובה אלהם .
אני הכיבשה השחורה בבית , ואימא שלי לא התביישה להגיד לי, שהיא מתבשיית באיך שאני נראת, .ובגלל זה היא לא רוצה להראות איתי בציבור.
ליפני כמה ימים סיפרתי את זה להוריי , ולא הפתעתי מתגובתם.
אימא שלי , כמו8שאומרים שרק אימא יכולה לדאוג, רק שאלה אותי אם הלכתי לרופא או פסיכיאטר,
שאלה אותיכמה זמן , וזהן! לא איך את מרגישה , אם יש משהו שהיא יכולה לעשות, וכו...
פשוט כלום!!
למעכט זה שהיא אמרה לי , שהיא רוצה להראות לי כתבה בנושא חשיפה לשמש ודיכאון ,ואבא שלי אמר לי שזה ממש אמיץ שאני עושה את זה .
שאלה ראשונה היא ,האם לדעתכן, זו היתה שגיאה לספר להוריי , כי אני מעל גיל 18 , ואני לא מחוייבת כמובן.
שאלה שניה . לאימא שלי יש נטייה , להביך אותי בכוונה בציבור , בשביל להשיג דברים .
זה לא כמו כול הורה שרוצה את טובת ילדו, אלה בצורת השפלה.
למשל היא יכולה להגיד ליד חברה שלה , משהו אינטימי עליי כדי לגרום לי לשנות משהו .
אפילו אבא שלי אומר שזה התעללות , והיא מודה, שזה בכוונה לשנות אצלי דברים , שמעל גיל 18 אין לה זכות בכלל להחליט עליי .
כמו למשל צורת הלבוש שלי , הדרך שבה אני מנהלת את חיי.
אוקי ,היא יכולה להמליץ, לייעץ מה נכון , אבל להשפיל בשביל להשיג?
אז השאחלה השניה שלי היא, אם אולי לא עשיתי שטות, היא יכולה להשתמש בזה נגדי , ואיך מלבד לדבר איתה אפשר למנוע את זה .

בת 33 עברתי פרידה קשה מבן זוג. אני בדכאון מזה מספר חודשים ורק לפני חודש התחלתי טיפול פסיכותרפי. אני מתפרקת לגמרה. איבדתי את הביטחון והערך העצמי שלי. לא ברורים לי הגבולות שלי. אני חסרת אמון בגברים ובזוגיות. לא מצליחה להנות מזמן איכות עם עצמי. בודדה ואבודה. לא מצליחה לישון ומתעוררת בלילות ולא מצליחה לחזור לישון. לא מרוכזת בעבודה ובלימודים. התפוררתי לגמרה. להוסיף על הכל, היום נכנסתי לפגישת ייעוץ במכון אסתטי ושכנעו אותי במקום לעשות עיבוי שפתיים ומחולשה הסכמתי ועכשיו אני מתביישת לצאת מהבית ולעמוד בפני המשפחה והחברים כי זה בולט מאד.
לא יודעת מה לעשות. רועדת מבושה ומפחד. מתרגלת נשימות ואף אחד לא עונה בער"ן מפאת עומס שיחות. השעה חמש בבוקר ואני מחבקת את הכלבה שלי עד כדי חנק כדי לא לאבד את עצמי לדעת. אני הרוסה לגמרה. מה עושים במצב כזה?

מאז שאני זוכר את עצמי עד גיל 14 אבא שלי כל הזמן היה אומר לי שהוא נשאר עם אמא שלי רק בגללי ושרק בגללי הוא לא מתגרש ממנה-ובעצם הבנתי ממנו כל החיים שבכלל חבל שנולדתי כי אז הוא היה יכול להיות חופשי
אני היום בן 25
בחור חכם ונחמד
אל הטראומה לא עוזבת אותי
תמיד אני מרגיש חסר בטחון
תמיד בקשרים אני מחפש כל כך הרבה אהבה ותלות
מצפה מהבת זוג שתהיה אבא שלי שלא היה לי
איך מסתכלים על החיים שלי אחרת?

שלום הרופאה שלי נתנה לי בדיקת דם קורטיזון
מהיא הבדיקה מה היא אמורה לבדוק
והאם זה מסוכן
תודה סיגל

שלום רב,

אני מעוניינת ללכת לפסיכולוג (פעם ראשונה בחיים) ואין לי מושג איך למצוא אחד שמתאים וששיטות טיפול שלו מתאימות לי...
יש לי כמה בעיות - מחשבות טורדניות רעות מאוד שתמיד נופלות עליי ברגעים הכי לא מתאימים (בעיקר כשטוב לי ואז זה הורס הכל) או בעיות של תמיד לרצות את מה שאני לא יכולה להשיג (ולפעמים בכלל לא רוצה) ועוד כמה דברים בסגנון כזה.

פעם לקחתי קורס פסיכולוגיה באוניברסיטה והמרצה אז הסבירה לנו שאסור ככה סתם לפתוח דפי זהב וללכת לפסיכולוג ראשון שרואים.

אז איך בעצם אני אמצא אחד שמתאים לי ובאזור מגוריי (כפר-סבא)?
נ.ב. ממה שהבנתי אני צריכה מישהו שמטפל בשיטת פרוייד.

תודה רבה מראש

שלום רב,

אני בן 25 ומטופל מזה 3 חודשים אצל פסיכותרפיסט בעקבות חרדות שונות, לחצים, חרדה חברתית, וכו'. יש דברים שמפריעים לי ושאני מעלה אותם בטיפול, אך יש דברים נוספים שמפריעים לי ואני מתלבט אם להעלותם. אני עדיין לא מרגיש פתוח לגמרי עם המטפל, למשל אני חולה נקיון באופן מסויים, לא באופן שזה משתלט על חיי ותפקודי, אלא קיימות אצלי התנהגויות המאפיינות אובססיה לניקיון, כמו שכאשר אני רואה לכלוך או אבק בחדרי אני מייד מנקה ולא דוחה זאת ליום אחר.
אני עדיין חושש מלהעלות זו בטיפול, אולי שמא לא להרגיש נבוך ובושה ואני מתחבט עם עצמי אם לספר זאת או לא.

אודה לעצתכן.

שלום
אני בת 32 ולכאורה יש לי כל מה שצריך בחיים. אני באמת ברת מזל.
בעבר גם חשבתי שאני מאוד מיוחדת ובעלת תכונות חזקות ויותר אהבתי את עצמי. עם זאת תמיד נטיתי למצבי רוח,שפוקדים ליום או כמה ימים.
לאחרונה התקופה של הדכאון מתארכת ומעמיקה ויש לי מחשבות שפשוט הכל נורא ואין לי יכולת להתמודד. זה כבר מצב שרוב הזמן אני בדכאון פנימי ופעמים יוצאת ממנו לקצת התאווררות.
מבחוץ לא רואים. אני חייכנית,צבעונית ומתנהלת טוב.
בעיה שמציקה לי- אין לי חברות וחברה בחיי. יש לי חברה אחת מעולה ובעל מקסים אבל כואב לי שאני תלויה בשניהם ,ואין לי אופציות אחרות. קשה לי לייצור קשרים, לפתח שיחות קלילות ולהוביל ליצירת ידידויות. אני יודעת שאני בנאדם סבבה ושש לי מה להציע אבל כבר כמה שנים בבדידות הזאת
אנימרגישה די לוזרית. וזה בראש וברור שמצבי טוב. שוקלת אולי להתעניין בתרופה נגד דכאון-כי אולי זה רק חוסר איזון קטן ולא בעיה "לסדר". לאן לפנות?