פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום לכם

אני עובדת כפקידה במשרד פרטי.
הם מרוצים ממני - עד ליום בו הודעתי להם שאני בהיריון.


הכל היה טוב ויפה. עד שהיום הבוס קורא לי לחדר ואומר לי: ישנן לקוחות שמתלוננים עלייך שאת לא מדברת אליהם יפה וזה לא מקובל עלי"..


הייתי המומה. היה מקרה אחד בו רבתי עם פקידה ממשרד אחר שלא דיברה אלי יפה ואמרתי לה שאני לא מועסקת אצלה ושתתחיל לשנות את יחסה אליי אבל........זה היה לפני כמה חודשים!!!

למה הוא ניזכר עכשיו? האם הוא "מחפש אותי" כדי שאני אעזוב ובגלל ההיריון?

נורא נפגעתי ובכיתי בשירותים בלי שהוא יראה.

מה דעתכן

אשתי נוטלת 100 מ"ג סרוקוול. היא צריכה לעלות מינון גם לדעתו של הרופא שלה (פסיכיאטר) אבל לא מוכנה לעשות את זה. לדעתה אין צורך והיא בסדר גמור. ברוב התחומים היא מתפקדת אבל ישנם נושאים בהם היא לא מציאותית הוזה וכו'... שאלתי - איך ניתן לשכנע אותה לעלות מינון. אני די אובד עצות בעניין זה. תודה

טוב,אז ככה.אני בחור בשנות ה20 לחייו.אני מצליח.הכל עובד יפה ופורח ואין תלונות בכל המישורים.
מה שמפריע לי זו הבעיה החברתית.אני לא מבין כל כך למה תמיד אני לא יודע ולא יכול להאמין לאנשים.הרי ,ידוע ומאוד ברור שאנשים לא דוברי אמת תמיד.זה ממש מתסכל אותי .אני מגלה אנשים לא אמינים.גם בין האמינים ,אני זוכה לראות כמה הם מסתירים מידע לעיתים.זה מציק לי.
קשה לי לדעתי בעקבות כך,לפתח קרה אליהם וחשיפה לעומק. מה אפשר לעשות עם כך ?
איך מתמודדים עם הבעיה ד"ר ...? זה ממש יעזור לי תגובתך.....

הרבה הרבה תודה.
איש.

למנת יתר
ומע עלול ליקרות?
מישהו נתן לי כי לא מצליחה להרדם ורוצה לדעת כמה לא לקחת שזה עלול להיות קטלנית?
תודה

היי...הבעייה שלי כזאת אני כרגע נמצאת בטיפול פסיכולוגי אחרי שאובחנתי כסובלת מדיכאון וחרדה הפסיכולוג הפנה אותי לפסיכיאטר ואני התחלתי השבוע כדורים של ציפראמיל במינון מאוד נמוך עכשו הבעייה כזאת מעבר לחרדה אני לפעמים יש לי תחושה שהדברים שקורים לא באמת קורים או שבעצם למה אנחנו חיים ולמה אנחנו עושים את הדברים האלו אני כאילו מרגישה לא מחוברת למציאות סיפרתי על זה לפסיכולוג הוא עדיין לא הגדיר לי ממש את הבעייה אני ממש בדיכאון מזה אני לא מזהה את עצמי אני לפעמים מנהלת שיחה עם אנשים ואז כזה בבלאק אאוט כאילו למה אנחנו עושים את זה או שהכול חלום ולא באמת אני אשמח עם תענו לי ותגידו לי ממה זה יכול להיות האם לחרדה יש קשר לזה אני ממש מתחילה לאבד חשק להכול מרגישה משוגעת תעזרו לייי

אני סובלת מפסיכוזה בגינה לוקחת תרופות. כרגע נמצאת בתקופת שיקום ועולות לי שאלות רבות בנוגע לבעיה וההשלכות שלה. האם ידועה לכם אם יש בחורה עם בעיה דומה שעברה תהליך השיקום ותוכל לענות לי על חלק מהשאלות והסוגיות?

נשוי בודד בידידה לשיחות נפש

שלום.

מגיל מאוד מאוד קטן,ועד עכשיו(כנראה זה יימשך כל החיים)
אני מתאהבת אך ורק במבוגרים ממני.תמיד,.(אני בת 14)

אומנם זה לא מפריע לי(למרות שברוב הפעמים הלב פשוט נשבר.הרי הם גדולים ממני,עצם המחשבה
שהם בחיים לא יהיו איתי,לא כולם כן?מישהו שהתאהבתי בו בחיי,לא יעיף אפילו מבט לעברי.)
אך אני רוצה לדעת למה זה ככה אצלי,
כי כמו שאתם יודעים בנות בגילי ,רובם(יש ויש) מתאהבים
בבני נוער בגילינו.

יכול להיות שזה בגלל שאף פעם לא הייתה לי את דמות האב
שאני כ"כ רוצה בבית?(תסביך אב,נראלי קוראים לזה..משהו כזה)

שלום

אחי עצור כבר ארבעה חודשים על עבירת סמים. אמא שלי גרושה כבר כמעט 30 שנים חיה בגפה חייבת תמיכה נפשית היא לבד ומשתגעת

מישהו יכול להמליץ/יודע על קבוצת תמיכה מתאימה ?
תודה מראש

שלום
אני גרוש כבן 42,לפני שנתיים הכרתי אישה(גרושה) והתאהבתי בה,היה נפלא,ממש נפלא,כל מה שכל חיי חשבתי שאני רוצה באישה ראיתי בה.חצי שנה הייתי בעננים,ואז התחלתי להבין שהיא גם מטורפת לא קטנה,משתכרת לעיתים די קרובות וכשזה קורה זה פשוט גהנום,מקללת הופכת קצת אלימה,מתנהגת בצורנ מגעילה,בנוסף כאם היא ממש לא אם,יש לה ילד בן 12 שהדרך היחידה שלה להתייחס אליו היא או לקנות לו אוכל מוכן ולשים לו על השולחן(הם לעולם לא יושבים לאכול יחד-נורא)או לקנות לו מתנות יקרות(יש לה אמצעים).פעם שאלתי יועץ זוגי לגבי איך אפשר לדעת אם יש עתיד או לא,הוא אמר לי שזה מורכב אבל בעיקרון הוא אמר לי תחשוב אם אתה רוצה שהיא תיהיה אמא של הילדים שלך,אז אמרתי ואם אנחנו לא חושבים על ילדים יחד,הוא אמר זה לא העניין,תחשוב שכן,כי לנושא הזה יש השפעה מכרעת,לא חקרתי יותר מזה.
הרגשות אליה התדרדרו,מה שאומר שהפסקתי לאהוב אותה,יחד עם זה בחלק מהזמן טוב לי איתה,אבל לא אוהב אותה,אמרתי לה את זה,מאז היחסים ידעו עליות וירידות,בעיקר ירידות,ביוזמתי נפרדנו פעמיים,אך היא הצליחה לשכנע אותי שניתן לשקם,ניסיתי,לא ממש השתקם,מה שאומר-לא אוהב אותה,מרגיש כמו חבר קרוב לא יותר.היצעתי לה שנשאר בקשר חברי,היא בהתחלה לא הסכימה,אבל כשראתה שאני עומד על זה,דהיינו אם לא זה אז כלום,הסכימה.
מהר מאוד גם רצתה שיהיה סקס,אמרתי לה שזה יהרוס,אמרה לא,אם כבר לעשות סקס היא מעדיפה איתי,הסכמתי,כמובן שמיד היגיע הפיצוץ,כי סקס משמעותו-תגיד לי שאתה אוהב אותי....וכו',ואני לא.
שוב חזרנו אחורה ושוב קדימה,שוב נפרדנו שוב חזרנו להיות רק חברים שוב היא רוצה גם סקס שוב תגיד לי שאתה אוהב אותי וכו' וכו'.....
היא חברה,באמת,אפילו חשובה לי כאדם,מכיר אותה ואת צרותיה מקרוב.אבל לא אוהב אותה כמו אישה,מצד שני עושה סקס איתה שזה לא בלב שלם מבחינתי למרות שהסקס מדהים איתה.
היא מצידה רואה שבעוד זמן אני יבין שהיא האחת והיחידה עבורי,אני לא רואה את זה כך.
מה לעשות עם זה?אני מדבר איתה על זה,מסביר לה שאני לא רואה כמוה את הדברים,היא אומרת שמבינה ויש לה זמן,מצד שני דורשת ממני התבטאויות אהבה שאין לי כלפיה.מצד אחד מבינה שאנחנו רק "חברים"(נכון גם עושים סקס) ומצד שני יש לה דרישות של גילויי אהבה-אין לי.
לפעמים מרגיש שהיא משחקת בי,אולי היא חושבת שבסוף אני ישתכנע,היא אפילו אומרת את זה:"בסוף אתה תבין שאאין יותר טוב ממני בשבילך".
אני יודע שזה נשמע מטורף ואני בעצמי לא מבין איך היגעתי לזה,אני אדם רציני,מיושב,מסודר,זה פשוט מצחיק,מדהים ומתסכל אותי כאחד.
צריך כיוון,צריך עצה,כנראה שאיבדתי את עצמי בדרך.

בס"ד
נשים יקרות שלום וברכה,

אנו סטודנטיות לעבודה סוציאלית בשנה השלישית ללימודינו, במרכז האוניברסיטאי אריאל.
במסגרת לימודינו, אנו עורכות סמינר מחקרי בהנחיתו של ד"ר מנחם בן עזרא.
נושא המחקר: שינוי עמדות בעקבות תקיפה מינית.
מחקרים רבים דנו בקשר בין תקיפה מינית להשפעותיה על התנהגות המותקפת לאחר מכן.
בקרב הציבור בארץ, ממעיטים להעלות נושא זה לדיון. כתוצאה ממיעוט ההתייחסות לנושא, נפגעות תקיפה מינית, אינן מקבלות את מלוא התמיכה הראויה לנפגעות טראומה. זאת ועוד, הנפגעות עלולות לעבור משבר חריף בו תפיסת עולמן והערכים עליהם חונכו נופצה. בנוסף לטראומת התקיפה אותה חוו, המקשה עליהן ליצור יחסים אינטימיים עם בן זוג, הנפגעות נאלצות להתמודד עם רובד נוסף המקשה אף יותר: יחס החברה לתקיפה המינית.
אנו מעוניינות לחקור את התופעה בקרב בנות ולהעלות למודעות את תוצאות המחקר, בכדי להביא לשינוי הסטיגמה ביחס החברה לנפגעות.
אנו פונות אליכן כאלו היכולות לסייע בקידום המחקר ולתרום רבות לנפגעות תקיפה מינית.
כיוון שלא ניתן לצרף קובץ, נודה לכן אם תשלחו מייל לכתובת המייל המצורפת: [email protected], ואנו נשלח לך את השאלון(יש לציין כי שם השולחת ימחק מידית ולא יעשה בו כל שימוש).
אנו מבקשות את רשותכן ותמיכתכן למילוי שאלון זה.
חשוב לציין כי הסקר הוא אנונימי לחלוטין!
ניתן ליצור איתנו קשר במייל: [email protected]

תודה מראש,
הדר, דינה, יעל ולירון
בהנחיית ד"ר מנחם בן עזרא
מחלקה לע"ס, המרכז האוניברסיטאי אריאל.

נ.ב
במקרה של תהיות, שאלות או הבהרות ניתן לפנות לד"ר מנחם בן עזרא, מחלקה לעבודה סוציאלית במרכז האוניברסיטאי באריאל. [email protected]

אשתי נכנסה להריון לא מזמן בערייך לפני 8 חודש ... בחודש החמישי גילו שלילדה יש בעיות והסכוים
שהיא תישרוד נמוכים מאוד
היינו חייבים לעשות פול בדיקות ובסוף בסוף חודש שישי המליצו לנו הרופאים להרוג את הילדה ואז ללדת אותה בשביל שאשתי תוכל ללדת עוד פעם ...

פניתי לאמא שלי שתיתמוך בי אבל זה לא עזר היא התפרצה בבכי ובסוף זה ניגמר בזה שאני חייב לתת חיוך מזיוף ולהגיד שהכול בסדר ובסוף בימקום לקבל תמיכה הייתי צריך ליספוג עוד יותר לבפנים
הייתי חייב ליספוג ולהראות שאני חזק גם לאשתי ולהרגיע אותה וזה הכניס אותי לדיכעון עוד יותר
אין לי אבא ... ליפנות וזה הרגע שהייתי צריך אותו הכי הרבה
יכלתי ליבכות רק כשה אני לבד ובפינות הכי חשוכות שאף אחד לא יראה

החלטנו לצאת לאילת להרגע אחרי המקרה חזרנו הבית חשבנו הכול יסתדר חייכתי והייתי מפסוט
חברים שלי התחלו להתנהג אלי אחרת וכול החברים שאלו אותי נו מה אם הילדה וסיפרתי את הסיפור כול פעם
מחדש כבר עברו חודשים בערייך אחרי המקרה ועדיין שאולים אותי מה אם הילדה ומזכירים לי את זה

אני לא יכול ללכת לפסיכולוג אני לא אוהב שאנשים רואים אותי במצב קשה אז החלטתי ליפנות אליך
שזה יותר דיסקרתי

אין לי חשק לעבוד אני נהייתי בן אדם מאוד אצבני התחלתי לישתות די הרבה ואני לא מצליח לישכוח את זה

אני ישמח לקבל עזרה ממך

אני בת 24 ומזה כעשר שנים סובלת מתסמונת המעי הרגיז. אצלי התסמונת מתאפיינת בעצירות וקשיים בהתרוקנות ונפיחות שמפריעה מאוד בתפקוד היומיומי. ביצעתי בדיקות רבות כולל גסטרוסקופיה. שינויים בתזונה וכו' אך ללא הועיל.

המצב מאוד מפריע לי מבחינה חברתית, תעסוקתית ומינית. אני עובדת במשרד והבטן משמיעה קולות מעיים חזקים שניתן לשמוע מ-5 מ'. הבטן נשמעת כמו טרקטור ולא ניתן לחזות את הקולות האלה. רופאים אמרו שאין מה לעשות חוץ מלקחת תרופות שמרגיעות את העצבים במעיים ומנטרלות במידה קלה את הרעשים וכמו כן תרופות על בסיס פחם נגד הנפיחות.
התרופות האלה מועילות באופן קל ביותר.

אני נשואה ללא ילדים ומאוד מודאגת. המצב שלי גורם לי להרגיש לא מינית (ואני דווקא נראית טוב לטעמי), מוריד לגמרי מהביטחון העצמי, אני מרגישה שכולם מסתכלים עלי (אנשים באמת מסתכלים עלי), נגעלים ממני.
אני רוצה להתחיל ללמוד באוניברסיטה ודחיתי את זה במשך שנים בגלל הבעיה הזו. כעת החלטתי שלא משנה מה - אני אלמד למען עתיד טוב לבעלי ולילדים שארצה שיהיו בעתיד. הלימודים צפויים להתחיל בעוד חודשיים ואני פשוט מתה מפחד. נשב בכיתה קטנה של 15 סטודנטים ואני יודעת שהבטן תעשה לי בושות. אלה לא קולות קלים כמו שיש לכל אדם. מדובר בקולות מעיים חזקים.

פניתי לרפלקסולוגיה, אקופנטורה, שינויים תזונתיים, פילאטיס... שום דבר לא עוזר והרופאים אמרו שאין מה לעשות בנדון...

אני מרגישה לבד. אני בדכאון. רופא המשפחה נתן לי פלוטין. אני לא מרגישה שזה משפיע. אני פוחדת לצאת מהבית ולהיות בחברת אנשים בסביבה שקטה... חשבתי ללכת לפסיכולוג. אני יודעת שהוא לא יעזור לבעיות פיזיות שלי אבל חשבתי שלפחות תהיה אוזן קשבת חוץ מבעלי שמרגיש חסר אונים כמוני.

שלום רב,
האמת היא שאני לא יודעת כל כך ממה להתחיל..אני לא רוצה להרחיב יותר מידי כי זה פורום אבל אני אגיד בכללי ואני מקווה שתוכלו לייעץ לי..
אני בת 22 וכל החיים שלי הייתי ילדה ממש לא יפה..בכל המפגשים המשפחתיים אנשים היו מסווים את תשומת לבם לאחותי הגדולה ממני בכמה שנים וכל הזמן דואגים להגיד לה כמה שהיא יפה,מתוקה, חכמה ובקיצור הבת המושלמת.
את כל גיל ההתבגרות עברתי בלבטים ובמחשבות שמא אני לא מספיק יפה (שלא נדבר על מקרים ספציפיים שאישרו את המחשבות האלה)..
עכשיו אחרי שהשתנתי כתוצאה ממאמץ פיזי(עברתי ניתוח אף+כמה שיפורים אחרים)אני מרגישה אומנם קצת יותר טוב אבל עדיין לכל מקום שאנחנו הולכים מתפארים תמיד מאחותי ולמרות שהיא עוד מעט בת 30 היא מקבלת תגובות מדהימות ואותי תמיד שוכחים.
זה ממש כואב וזה יכול להרוס לי את כל היום ועד שאני שוכחת ממקרה אחד כבר קורה מקרה אחר וזה מתסכל אותי למרות שאני יודעת שיופי זה לא הכל בחיים.
אף פעם לא מתחילים איתי אלא תמיד עם חברות שלי ובגלל זה אני כבר לא יוצאת לשום מקום,
אני מרגישה שאין סיבה לצאת אם בלאו הכי אף אחד לא מתייחס אליי.
אני לא אלך לפסיכולוג כי מבחינתי לדבר על הדברים האלה זה כמו לסובב את הסכין שגם ככה נעוצה בלב.
האמת שאני אפילו לא יודעת למה אני כותבת את זה פה הרי גם ככה אף אחד לא מכיר אותי ולא יהיה לו אכפת לענות לי.. :-(

ערב טובבב..כמעט שנה וחצי יש לי בעיה שאני נמצא ליד אנשים וזה אני מדביש לדבר ליד כול אחד אני מדביש לגיד דברים וזה כי אני חושב שחושבים עלי דברים רעים אין לי בטחון בככל פעם היה לי בטיחון ממש עכישו אני מדבר לידבר ליד חברים ליד משפחה אתמול נגיד היתי עם המשפחה שלי בחג פסח ישבנו כולם בשולחן אני התבישתי לדבר אין לי בטחון להוציא מילה מהפה ליד דודים שלי הגדולים אני פשוט שותקקק לגמרי אולי מדבר דקה שתים וזהו אני לא יודע מה יכול לעזור לי זה נקרא חרדה?מזה יכול להיות יש לך איזה הצעות לתחיל להיות פתוח עם כלום ולא לדביש לדבר לידהם.?כי פעם אני היתי מדבר חופשי ליד כולם ולא היתי בישן בככל אני אוהב לדבר רק הבעיה שאני מדביש ואין לי בטחוןןןןןןןןן מקוה שתעזור לייייייייי