פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

במשך כל החיים את שומעת שצריך זוגיות שזה אושר...שאת יוצאת עם משהו את מגישה שהוא האחד ואת מרגישה שלמה?

אני יוצאת עם משהו כבר שלושה חודשים, ויש יציאות הנאה שיחה אבל זה עדיין נראה לי עוד מחויבות בחיים שלי שבמילא יש הרבה מחויבות אז מי אמר שזה מקל, מהנה, ונותן תחושת רוגע.
מצד אחד אני רוצה להיפרד מצד שני אני מרגישה שאני צריכה לתת לזה צ'אנס.

איך אתה יוצא מהמצב שז חמישים לפה וחמישים לפה?

איך אתה מבין שההחלטה להיפרד לא נובעת מפחדים סמויים או שלהשאר זה סוג של הערכה עצמית נמוכה או הרס עצמי?

הרי עם כל המודעות העצמית הגבוהה אתה עדיין סובייקטיבי ואנשים מבחוץ הם רואים זאת שטחי ואובייקטיבי.
זה נראה כמו מבוי סתום.

שלום, היום דיברתי עם הבוס שלי ויצא לי בטעות לאמר לו משהו שהוא לא נכון ב 100% אבל זה היה מתוך משהו כמו בילבול וחשוב לציין שרוב האנשים היו אמרים את שאמרתי וכמו שאמרתי מבלי לחשוב שזה היה בילבול בכלל. אבל אני בן אדם שלא משקר, אני לא רוצה לשקר וגם לא יכול לקשר כי אם נאי מקשר אז אני נהיה " לא עצמי " ואז משהו מפריע לי ואני כאילו מנותק מהמציאות, וזה מה שקרה לי היום עם הבוס שלי וכעת אני סובל. ניסיתי לדבר איתו על זה אבל זה לא יצא כל כך טוב ואם אני אתשקר שוב ונדבר על אותו נושא זה כבר יהיה מעט מוזר. האם יש איזו מילה שיכולה לסדר לי את הראש ? הרבה פעמים המילים הנכונות ( או משפטים ) עושות לי סדר בראש, כי ככה זה פשוט סבל נפשי, תודה.

אני כל פעם מוצא את עצמי במצבים בהם אני עצור או ביישן, יש לציין כי תמיד הייתי ביישן מלידה אך הדבר מפריע לי בחיי היום יום, אינני מסוגל להנות מהחיים ולפתח קשרים וקשה לי לראות פתרון לכך באופק... מה עושים?

הייי,אני חדשה פה ואשמח מאוד לתמיכה ועזרה או הכוונה ,אני משתמשת כרגע באיימל של חברה עד שאאג לאיימל משלי ואז אעדכן אתכם,יש לי בעייה כבר 35 שנה עם בנזוגי של התעללות נפשית וקטסטרופות לא ייאמנות בבית,דיקטטור ועריץ בבית,סוגר אותנו בחדרים, מכבה אורות,לא נותן לצפות בטלויזיה,מתעמר בילדים,יורד עליהם ,בעיקר על הקטן שהוא בן 16 וכל צורת החיים בבית חולנית,מה עושים?אנא שילחו לי תגובות או הכוונות לאיימל שמופיע פה,אני נאלצת כרגע להשתמש במחשב ובאיימל של חברתי אשמח לתגובות,והצעות,תודה הודייה,

היי, יש לי חבר מאוד טוב שאני דואגת לו . אביו ניסה להתאבד לפני מספר שבועות והמשפחה הצליחה להציל אותו ומצב האב לא טוב. היום בערב נודע לי שהאבא כנראה ניסה להתאבד שוב.
החבר שלי הוא אדם שמפנים את רגשותיו ונוהג להסתירם היטב . הסובבים אותו אינם יודעים את גודל הבעיה . הייתה לנו שיחה ארוכה מאוד היום והבנתי שהוא מאוד סובל מכך. הוא לא מעוניין לפנות לעזרה נפשית כלשהי. הייתי רוצה לדעת איך אוכל לעזור לו להתמודד עם המצב ואפילו לשכנעו לפנות לעזרה כלשהי.
בתודה מראש...

הי,אני בחורה בת 23 כבר כמעט שנה בטיפול פסיכולוגי לפי השיטה של הפסיכולוגיה הדינמית,הפסיכולוגית שלי היא מדהימה ונוצר ביננו קשר ממש טוב,לאחרונה אני מצאתי שיש לי רגשות עמוקים מאוד אליה מה שניקרא בפסיכולוגיה-"העברה", שלי אליה הם מסוג של אהבה של בת לאמא שלה...)דיברתי איתה על הנושא למרות שהיה לי ממש קשה ומביך לחשוף את זה,והיא אמרה לי שזה חלק ממש חשוב בטיפול התחושה המעט תלותית הזאת,אני הבנתי בעצמי את העומק שמאחורי זה אבל אני ממש מפחדת שלא אוכל להתנתק ממנה ולכן אני חושבת על הפסקת הטיפול,כמה שיותר מהר אולי ימנע ממני כאב יותר גדול בעתיד,אני במשבר ממש גדול בעניין,לא מפסיקה לחשוב על איך אני ניפרדת מהטיפול הזה הכי טוב שאפשר מבלי לפגוע בעצמי,ומצד שני מרגישה שהטיפול עדין מלא פוטנציאל כדי להמשיך איתו,אבל זה ממש קורע אותי מבפנים הרגשות שלי אליה,האם תוכלי לייעץ לי מה אפשר לעשות בנידון? האם קשר בין מטופל למטפלת צריך להסתיים כאשר נוצרים בו רגשות שמעבר לטיפול? תודה מראש...

היי
אני בת 23 ואני סובלת מהפרעת אישיות גבולית,,הפרעות אכילה דיכאון וחרדה
ניסיתי כבר להתאבד יותר מפעם אחת והאמת היא שכרגע חשק לא חסר לי לסיים את חיי.
רציתי לשאול עד כמה יעזרו תרופות נגד שיכאון וטיפול פסיכולוגי..
האם הדיכאון ייעלם כמעט לגמרי או שהיא תפחת?
אני מייואשת.
כבר לא מתפקדת ולא מסוגלת לעשות את הדברים הפשוטים ביותר
אשמח לקבל תשובה.

אני בת 34 ולאחרונה איבדתי את בן זוגי. הוא נפטר בפתאומיות והשאיר אחריו חלל עצום מלווה בכאב וצער ובעיקר חוסר אחד גדול. היינו יחד מעל 4 שנים, לפני כשנה נישאנו רשמית. אני תושבת תל אביב ואני מחפשת קבוצת תמיכה (לא וירטואלית) לאלמנות/ נים בטווח הגיל שלי. לצערי מצאתי קבוצות כאלה רק לגיל 55 ומעלה או לאלמנות צה"ל, אשמח אם תפנו אותי למסגרת מתאימה
תודה
איה

שבת שלום !!
אתחיל בסיפור אמיתי ומקורי וייחודי:
ממש אתמול חגגתי(לבד,כמובן,)יומ "אשם" בכך...
מי שקרא את הפוסטים הקודמים יודע במה דברים אמורים.
ולמען אלו שטרם נחשפו,להן תקציר הפרטים("אגב,רק איש "מוכשר" ודפוק כמוני יודע לבשל כזו דייסה ואוהו איזה מחיר(ים) אני משלם (תרתי משמע)על כך:
1)ממש לפי חמש שנים אובחנה אצלי מחלה קשה.ה"רוחניקים" אמרו לי שלא סתם היא התפתחה....גאונים גדולים...כאילו שרק הנפש "יוצרת" או "מנביטה" חוליים.לשמחתי,(שלא תמיד איתי),החלמתי אחרי כמה סדרות מתישות של טיפולים.למען ההגינות,עד כמה שזה יישמע מוזר אהבתי את עובדת היותי חולה.קיבלתי כל כך הרבה תשומת לב וכמו טמבל לאחר מכן "זרקתי" הכל קיבינימאט והרסתי את חיי וחיי משפחתי ואיבדתי תפקיד בכיר אותו מילאתי בעבודתי.למרות,שאין לי מילים(אז לא ראיתי זאת) לתאר את הנדיבות והעמידה לצידי של כולם ובראשם אישתי.
2)כחודש לאחר ששבתי הבייתה מהטיפולים,החילותי לסבול ממצבי רוח וחוסר חשק לחיות.התנערתי מכל המטלות שהיו באחריותי,למשל לקחת את בני הצעיר לגן ולא התחשק לי ללכת לעבודה.בעקבות כך נדדתי בין רופאים פסיכיאטריים שגם הם פסיכים,אגב...) והחלפתי מס' תרופות עד שלבסוף התאימו לי כדורים שהצליחו לאזן אותי....עד שאנשים אמרו לי שאני ב"היי" ואז (וזו הייתה טעות פטאליתתתתתתתתתתתתתתתת) ניגשתי לפסיכיאטרית והיא המליצה לי לרדת במינון.
ובאמת,עד שירדתי במינון ממש היה לי כיף,הזוגיות הייתה נהדרת ואישתי(עדיין לא התנתקתי ממנה וכנראה שעד שאמות או עד שאחזור אליה...מה שיבוא קודם) בקיצור,אפילו היא אמרה שאנחנו חברים ובעבודה הצלחתי ובכלל חיי היו מלאי הנאה וסיפוק.למרות,שהרגשתי שמשהו ב"תבנית" שלי פגום כי אני נשען על כדורים.
3)ואז החלה הנפילה גדולה.מטעמים של צנעת הפרט,רק אציין שהתנהגותי הייתה לא ראוייה(בלשון המעטה) ובלתי נסבלת.
איימתי ואף עשיתי מס' נסיונות אובדניים ופשוט התעללתי ולא במובן הפיזי בבני משפחתי ובחברים לעבודה.הגעתי עד לאישפוז (מרצון) בבית חולים פסיכיאטרי.היום אני מבין שפשוט ייתכן שברחתי מההתמודדות עם החיים האמיתיים.
4)עשינו מס' נסיונות לשקם את הזוגיות,הלכנו לייעוצים רבים ובאמת שכשאני חושב על כך בהגיון(לעיתים הוא עובד אצלי ההגיון...),לא כל אישה הייתה מוכנה לחיות איתי.לפחות,לא במצבי אז.
5)ואז בהיותי מאושפז,אישתי הודיעה לי על החלטתה להיפרד.
קרוב לחצי שנה לא הפסקתי לייל ולבכות ולהאשים אפילו את הילדים ומצד אחד רציתי לשכב איתה ומצד שני קינאתי (ועודני) מקנא בה.
בכלל,היא לא יכלה לחכות עד שאתאושש? היא לא יודעת מה המחיר שהילדים ישלמו?
ובעיקר,הרגשתי ועודני חש שהאגו שלי התפורר,נרמס,נותץ,התר לא הייתי מתנהג כמו שהתנהגתי,אז היום היינו עדיין נשואים).
אני מרגיש שעצם היותי גרוש זה סוג של נכות או פגימות ועוד לחשוב שאני אחראי לכך ושאני הגורם העיקרי לכך.
שוב אני איני רצוי,דחוי ולא חיוני
6)לפני כשנה,נפרדנו באופן רישמי.זאת,ל

שלום,לא פעם ולא פעמיים עולה אצלי המחשבה אם ובכלל צריך להשקיע בחיים? מדוע עליי לשאת עליי עול ונטל על מנת שיהיה לי מקצוע ראוי בחיים בזמן שאנו מתים בסופו של דבר ? האם זוהי חשיבה נכונה ? הרי,במבט לאחור בעוד עשרות שנים אנו נשאר רק עם החוויות והרפתקאות ונעלם מהעולם.לכן,אני שואל : האם עליי ללמוד באונ'

יש לי מכרים הן גברים והן נשים שהן לא בקשר תמידי ורצוף איתי.
במידה וירצו ממני משהו או אינטרס זמני ולטובתם -יבצעו שיחה או ישוחחו איתי.
ככה,בשביל הכיף-אין מצב בעולם.
לא עונים הן בטלפון כמעט תמיד ולא חוזרים אלא שוב-רק אינטרס שלהם.
מה עושים ? מה מומלץ ?
תודה רבה

מודה לך, על תשובתך הכנה,אך עדיין לא ענית לי, מה לדעתך הטיפול, היעיל ביותר לסובל מאובבססיית OCD,האם טיפול-קוגניטיבי-התנה טיפול קליני? שכן אני פונה אלייך, בשם אחייני, הסובל זה זמן מה מאובססיות,וקומפולסיות, והוא פנה דרך קופח מכבי לפסיכולוגית ,שכמובן לא אציין את שמה,ועוד בטלפון כשהיא שאלה את אחייני במה-מדובר הוא ענה לה,שהוא סובל מאובססיות, היא ענתה שהיא אכן יכולה לעזור לו,ושיש לה שיטת-טיפול הנקראת-TCB,אחייני הגיע למס' פגישות אצל אותה פסיכולוגית,ובכל-פעם שהוא ביקש לדעת מדוע הפסיכולוגית שלו לא מישמת את אותה שיטת טיפול,שלדברייה קיימת,והכי יעילה,היא ענתה שזהו תהליך שלא קורה מהיום למחר,למרות שטרום פגישתם,היא אמרה שהיא אינה מאמינה בטיפול ארוך-טווח,כעת אחייני די מבולבל,וחרד מהמצב,ויש לי תחושה שהוא הולך שולל,אפילו שלא במכוון,התרשמתי כאמור מאוד לטובה,מהכנות שלך,לכן דעתך כה חשובה לי,האם גם את באיזשהו אופן,חושבת שהפסיכולוגית ההיא אינה מתאימה ,ואף לא מקיימת את מה שהבטיחה? בתודה ובברכה ובציפייה גדולה לתשובתך,רמונה!

האם ניתן לאבחן,סיבה או סיבות,שיכולות לגרום להופעת-אובססיית OCD, והאם כדאי לגשת לטיפול באובססיות OCD, לפסיכולוג-קליני או לפסיכולוג התנהגותי-קוגניטיבי? ידוע לי ממקור מהימן,מבן-משפחה,שסבל גם כן, מאובססיות והן עברו ,לבד ללא התערבות פסיכולוגית, והאם לדעתך,בסופו של דבר ניתן להתגבר,על אובססיית ה-OCD ,ללא סיוע מקצועי? במידה ואת חושבת,שבכל-זאת כדאי להסתייע בפסיכולוג,אני חברת מכבי, אולי תמליצי לי בבקשה על פסיכולוג מטעם מכבי המטפל,בתופעה שציינתי!! בתודה ובציפייה רבה להמלצתך,וסיועך!!! רמונה.

אני לא מסוגל לראות אנשים שמצליחים בקלות הרבה דברים בלימודים שלי מאוד קשה להתמודד איתם, במיוחד כשהרבה פעמים אין מי שיעזור לי מבחינת הסבר החומר.
זה הורג אותי, אני מרגיש שזה הדבר הכי חשוב לי בחיים למרות שאני יודע שלא אבל ככה גדלתי אני לא יודע איך לשפר את ההרגשה הזאת..

אני אמא לארבעה גברברים נפלאים, בגילאים 11 - 18.
היחסים בינינו מצוינים, תקשורת טובה. אנו משפחה חד הורית (שכול..) ואני מגדלת אותם מזה עשור לבדי.
לאחרונה, גם עקב גיוסו הממשמש ובא של הבן הבכור וגם עקב דיבורים על עזיבת הבית לצורך טיול לחו"ל, אני מוצאת את עצמי מפורקת רגשית, עצובה ובוכיה, חשה ננטשת ולא מצליחה להתמודד היטב עם הרעיון שמי מהם עומד להתרחק ממני.
אני רואה שככל שאני מביעה את חחשותי וצערי בפניו, וא מתרחק ממני בהדרגה וזה הדבר הכואב מכל!

איני יודעת כיצד ומהיכן לשאוב כוחות וכלים על מנת להצליח לעבור את המשבר הזה מבלי להמשיך ולהתפרק...
קשה לי להשלים עם העובדה שבני או כל אחד אחר מהם יתרחק ויעזוב אותנו ולו לתקופה...

אשמח לתגובה.