פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

משנה?,אני דווקה קיבלתי רושם לא כל כך טוב מפסיכולוגיות ודווקה דיי אהבתי פסיכולוגים במשך שנים.

כן, אולי את צודקת....אבל זה כנראה קשור לנסיון המר שרכשתי בנוגע לרופאים בכלל...כמה גזעני מצדי....

עצם העובדה שאת מודעת לכך שאת מעוניינת בפסיכולו/ית עשית את מירב המלאכה,
למרות כל ההמלצות שתקבלי, חשוב להתחיל עם מישהי ושתהייה לך כימיה איתה,
גם אם אין לה המלצות מפוארות.


בתחילת הטיפול אפשר להציב מטרות ולבדוק איזה סוג של טיפול הכי מתאים לך...
בהצלחה...

תודה על התשובה, רונן
קודם כל אני חושבת שזה נהדר שאתם מנהלים את הפורום הזה, כך שלאנשים שאולי אף פעם לא בקרו אצל פסיכולוג יש מענה.
אז זהו-לגבי הצבת מטרות. דברתי עם חברה שהתחילה טיפול פסיכולגי לא מזמן, והתברר שלא דברו איתה על שום מטרות או יעדים. הבחורה טוענת שמה נאמר לה שם היה מאוד קרוב למה שהסובבים אותה אמרו לה. לא ניתנו לה שום "שיטות התמודדות" או כלים למיניהם. כמובן שטיפול נפשי הוא דבר אינדיווידואלי מאוד, אז אולי זה היה עובד בשביל מישהי אחרת.
בסה"כ ניסיתי להימנע ממצב דומה במיוחד כשמדובר בהוצאה כספית רצינית , אבל יכול להיות שניסוי ותהייה זו הדרך הנכונה...

אם את סטודנטית באוניברסיטה, סביר שיש שם שירותי יעוץ מקצועיים במחיר מותאם לסטונדנטים
בהצלחה
סיגל לוי

תודה סיגל,
כתבתי גם לרונן שטוב שיש פורום כזה ושאתם עושים אחלה עבודה.
כן, המכללה שבה אני לומדת מספקת שירותים כאלה.
זה ממש אירוני, כי כתוצאה ממצבי ה"חמור" ברחתי משם ויצאתי לשנת הפסקה...
אבל אני באמת אנסה את זה, זאת באמת נשמעת כמו אופציה לא יקרה יחסית

שלום רב
זה אכן משבר לכולכם, לילדים שאבא עזב את הבית
ולך שסופגת את כל השינוי הזה לעצמך ולילדיך
אני אישית לא מתמצאת בכך
ממליצה לך לשאול במחלקת הרווחה
או בנעמת או ויצו
או אפילו בער"ן
ברמה אישית, את זקוקה לכל התמיכה שתוכלי להשיג
משפחה, חברים
כדי לעזור לך להתחזק ולמצוא את דרכך בכל המצב החדש
הרבה הרבה כוח כדי לצמוח מהמשבר
סיגל לוי

כנראה שאין מנוס מלבדוק את עצמך ואת הקשר עם בעלך,
אפשר לפנות לטיפול זוגי,
ואם את מרגישה שאין ברירה אחרת, תמיד אפשר לפרק את החבילה,
יהיה קצת קשה אבל את תהיי מאושרת...

שיר שלום רב,

את עונה מצויין על השאלות של עצמך,
אני ממליץ לך בחום לגשת לטיפול, תתייחסי אליו כמו אל Coaching (אימון אישי)
כך תוכלי לבד להגיע לכל מיני מסקנות שיעזרו לך להתקדם בחיים קדימה.

ובעיקרון זה נכון, אדם עסוק, עסוק בעשייה ולא בחיפוש הבחנות למיניהן,
ממליץ לך להעסיק את עצמך בדברים שעושים לך טוב - עבודה, זוגיות או חיפוש אחריה,
יציאה לבלות, קריאת ספרים ועוד 1001 עיסוקים שעושים לך טוב....

קודם כל - מזל טוב !!!,

עד כמה שידוע לי, אין שום בעיה מבחינה הילכתית, מי שקובע את דת היילוד ביהדות
היא האם ולא האב כך שמהבחינה הזו אין לך מה לדאוג, הילד יהיה יהודי !!!

חוץ מזה, אני לא רואה שום פסול בלהיות אם חד-הורית,
הגיע הזמן בגילך שתקשיבי לרחשיי ליבך ולא למה שהסביבה חושבת או אומרת,
שיהיה בשעה טובה ובהצלחה עם כל החלטה שתקבלי...

הי מיכאלה
את נראית לי בחורה עם המון מודעות עצמית למה שקורה לך
זה לגמרי טבעי שבקשר חדש מתרגשים, מקווים, חוששים, בודקים - זה השלב בו אתם נמצאים
וגם משתפים זה את זה
ונשמע שגם מבינים ותומכים

פשוט סבלנות
לוקח זמן לבנות בטחון בזולת, בעיקר אחרי שנפגעת בגיל כה צעיר...

שימשיך להיות לכם טוב ביחד

סיגל לוי

אני חושב שאת צריכה לתפוס איתה שיחה רצינית, להסביר לה את המשמעויות, בלי להיכנס לצעקות וקללות, יותר מזה אין לדעתי מה לעשות, היא אדם בוגר וכך צריך להתייחס אליה...

אני הייתי לצערי הרב בעברי עם גבר נשוי, זו מערכת יחסית דימיונית של הבטחות שווא ובעיקר ניצול ריגשי ומיני צמד הנשוי, ותדעי לך שהתשלום בא אחר כך מבחינה נפשית יותר מאוחר סובלים. אבל בעיקרון מניסיוני זה בא מחסכים ומחוסר ביטחון שהיא לא תוכל להשיג אהבה רק לעצמה ולא להיות מקום שני. עדיף להסביר לה ואפילו אם היא תכעס להוציא אותה מהסבל הזה כי זה סבל זה סתם להיות סוג ב'.

שאלת למה קשה, פשוט כי מבחינה סטטיסטית, יש יותר בנות פנויות (רווקות, גרושות ואלמנות) פנויות מאשר גברים ולכן אולי טיפה יותר קשה.

אל תתיאשי, אני מאמין שכל אחת יכולה למצוא את אהבת חייה, כל עוד הוא לא האביר על הסוס הלבן, וזה לא אומר שצריך תמיד להתפשר אבל יש מקום כן להתגמש למי שרצינית...

ומה עם רווקות מבוגרות? מה זה הקשקוש הזה? אם אין לי בעל אז איך אני אשתמש בגוף שלי עם בעלי אם אין בעל? אני מסכימה איתך שלא צריך להתלבש בפריצות ושהכל יוצא החוצה כמו שר.... אפשר גם מכנסיים אבל בצורה צנועה אבל אין מה לעשות גברים הם חרמנים גם על נשים עם חצאיות. אני באתר דתי ואני שומעת את ידידים שלי, גם מכנסיים וגם שמלה מעוררים אותם וגבר שאוהב סקס מתגרה גם מלבוש צנוע ואפילו יותר מלבוש של פראחה. וחוץ מזה מה יעשו הרווקים המבוגרים ויש מלא כאילו דתיים מבוגרים שלא התחתנו, הם צריכים להתנזר עד שיתחתנו? אתה יודע שזה לא מציאותי לחכות כל כך הרבה זמן. אתה בתור נשוי אין לך זכות לשפוט את הרווקים והרווקות.

שלום לך
נשמע שעבודתך מאד מתישה (מכירה מקרוב, יש לי תאומות) ויתכן שזה קשור
יתכן שזה קשור לאוירה שבעבודה
יתכן שזה קשור לאחריות הרבה
כדאי לראות אם זה משתפר עם הזמן או לא
מקוה שעזרתי
סיגל לוי

את לא מספרת אבל אני מבין שהרבה זמן לא עבדת בעבודה מסודרת שאת אוהבת ומתאימה לך.
לפעמים החלום קצת שונה מן המציאות,
את פשוט צריכה לתת לעצמך את הזמן הדרוש להתרגל לעבודה ולקום מוקדם בבוקר,
אני בטוח שאם את אוהבת את העבודה, את כבר תתרגלי לשעות הלא נוחות ולמסירות,
ואם לא, תמיד אפשר להמשיך ולחפש משהו קצת יותר מתאים, בהצלחה !!!

אסור לאבד תיקווה נסי לצאת טיפה אפשר במקום בודד או כשאין אף אחד לא טוב להיסתגר לבד,לדעתי לוותר על פסיכולוג כשזה לא עוזר זה לא טוב את יכולה להחליף פסיכולוג אני הייתי אצל פסיכולוגים במשך כמה שנים על גבי שזנים שזה לא עזר אבל בסוף זה דיי התחיל לעזור לי אסור לוותר ולהיתיאש נסי להישאר אם תיקווה כי לא משנה שהכל ניראה חשוך תמיד יש תיקווה.מקווה שזה עזר קצת מקווה שאחרים יוכלו לעזור יותר.

למה שווה לחיות:
על המכות שקיבלתי בחיים שלי מחבר קודם מאח שלי מאבא שלי שבוגד ולא אכפת לו שאנחנו רואים
על אחותי שסובלת מחיים קשים עם בעלה
על הזכרונות שאבא היה מכה את אמא וכול הפנים היפות שלה מלאים דם ואני מנסה לדחוף אותו
על השנאה של אבא שלי לילדים שלו ותמיד אמר שאנחנו נטל לחיים שלו ואנחנו הפרענו לו
על מה ?
מה שווה לעזאזל לחיות?
המת בימינו שווה ומוערך יותר מהחיי

חיים יש תיקווה,אני עברתי דברים דיי גרועים בחיים שלי אבל בכל זאת לא היתיאשתי אני יודע כמה קל להיתיאש ולהרים ידיים עשיתי את זה הרבה מאד פעמים אבל בסוף קיבלתי תיקווה הכי חשוב זה לא להיתיאש תמיד יש תיקווה.

החיים יפים, אל תעשי שטויות !!!,

תחילי להיות אגואיסטית ולחיות את החיים שלך לעצמך,
לעמוד על שלך ולא לדפוק חשבון לאחרים, האמיני לי החיים יפים !!!

זה שאת פונה פה לעזרה כבר מעיד על כך שאת רוצה לחיות
את כנראה בדכאון שצובע את כל מה שאת רואה (גם אם זה מורכב וקשה באמת)
אספי את הכוחות שלך ופני דחוף לעזרה
אולי לפסיכולוג הקודם
אולי למישהו אחר
אם את לא יכולה לבד, בקשי עזרה מאדם קרוב
תתפלאי לגלות עד כמה את חשובה לאחרים אם תבקשי
לא מספיק לכתוב פה - תעשי למען עצמך
המון כוח
סיגל לוי

אני באמת מודה על ההתייחסות שלכם אבל בעבר פניתי לאנשים קרובים אבל לאנשים אחרים סביבי אין תשובה אמרו לקבל את זה ואני לצערי לא מוכנה אני חושבת שאני די מאושרת עם המחשבות שלי שהחיים לא שווים -אני לא מפחדת לנוח סוף סוף זה חלק מהחיים האם לא לכולנו נאמר שהחיים הבאים אמרוים להגיע לכול אחד מאתנו - בכול מקרה מודה לכם על התייחסות לפחות יכולתי להעביר פה את מה שאני מרגישה אני אתייחס למילים שלכם בכול מקרה זה היה תהליך ארוך אף אחד לא מאבד תקווה בחיים סתם ולא סתם החלטתי על קוו מחשבות זה -די נמאס לי לבכות וגם אין לי דרך לשנות את חיי- זה בלתי אפשרי אני לא מוכנה שילדים שלי בעתיד יסבלו כמוני כ העולם שלי שונה בהרבה משלכם אני חייה לצערי במגזר מדכא הורס חלומות הורס נשמה וגם הרס נשמה שלי
תודה לכולם ושיהיה לכם המשך חיים מאושרים כמו שתמיד חלמתי ולא הצלחתי.... ביי ושוב תודה

אמר פעם הפיזיקאי הוקינג (שהוא מוגבל מאד פיזית) "כל עוד יש חיים, יש תקווה"
הייאוש הוא חלק מהדיכאון
נכון, נשמע שקשה מאד לחולל שינוי
זה דורש זמן, כוח ותקוה
אין לך תקווה כי את בדיכאון
את זקוקה לעזרה כדי לצאת מזה!
אולי תיוועצי בער"ן?
בהצלחה
סיגל לוי

אסור להתאבד!!!!
לא משנות מה סיבות חייך לרצות למות, אסור לאדם לקחת את חייו בידיו, לא כדאי לך העונש על כך הוא סבל יותר גדול בעולם הבא, ה' נתן לך ייסורים שאת יכולה לעמוד בהם. אני יודעת שהמצב שלך הנפשי קשה אבל את חייבת עזרה! מוות לא יפתור את זה. בוודאות יש עולם הבא, אני למדתי קבלה וממש לא כדאי לך להתאבד משלמים על זה ייסורים יותר קשים. לכי לטיפול באיזה מרכז, אל תפחדי יעזרו לך ואת עוד תיראי ימים יפים, הרבה אנשים סובלים עכשיו אל תחשבי שכל מי שמחייך חייו קלים יותר לכולם יש בעיות אבל החכמה היא לראות את האור בקצה המנהרה ולעבור את הקשיים. כמו שכתבו לך תעזבי הכל מסביבך ותחיי את חייך תעזרי באנשי מקצוע ובחברים זו לא בושה אפילו לקחת כדורי דיכאון, רק לא להתאבד. תאמיני לי שזה רק גורם לייסורים יותר גדולים בעולם הבא.

לפי דעתי אני אומרת לך מה אני הייתי עושה:
1. לוקחת תמונה שלי ותולה אותה בחדר שלי על הקיר (כמובן תמונה שאני מחייכת) רושמת ליד 4 אהבות שלך בחיים .
2. מציירת אותי עם משפחה משלי בעל אוהב מאוד וילדים יפים כמוך(נכון שאת יפה?) או אפילו מדמיינת .
3. מתקלחת מסתדרת יפה והולכת לטיול כשיש יום שמש אם את גרה ליד ים עוד יותר יפה,
4. מחליפה מנורה בחדר כשהאור יהיה בעוצמה חזקה יותר. משנה את סדר החדר שמה פרחים ודברים צבעוניים בעיקר צבע סגול ורוד ותכלת.
5. כל יום כותבת היום הוא יום נהדר ויפה הכל נברא למעני ובשבילי כי מגיע לי לחיות .
6. משתדלת תמיד לחייך ולצחוק : תראי המון סרטים יים ומצחיקים. כולם יגידו לך שהחיים יפים כרגע את לא ממש רואה את זה אבל תמיד תחייכי ותחזרי על המשפט הטוב עוד מחכה לי והוא יגיע כי אני קיימת בשביל היקום היפה . מקווה שקצת עזרתי ואם לא אני יכולה לתת לך עוד המון רעיונות .אוהבת אסנתי

שלום
קודם כל מזל טוב...
בדרך כלל, כשמאחלים מזל טוב למישהו, אני חושבת שכן מתכוונים לשני בני הזוג ומצפים שהוא ימסור זאת לבן זוגו. עובדה שבעלך סיפר לך...
האם באמת קיים כאן משהו אישי נגדך?
את אומרת שכן נחמדים במצבים אחרים. מדוע זה נראה לך לא אמיתי?

לא נראה לי שהפתרון של התעלמות יוביל לפידבק חיובי וטוב שאת אדם חם
כדאי לנסות לבחון את עצמך - האם את ביקורתית, האם את מפגינה את אכזבתך, האם את עושה משהו שמרחיק ממך פידבק חיובי בניגוד לבעלך
כדאי גם לבחון אם את מסתובבת אם אנשים נעימים חמים...

נקודות למחשבה
בהצלחה
סיגל לוי

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=177 id=link]פסיכיאטריה[/a].

שני היקרה
אף פעם לא מאוחר מדי ליצור מעגלי תמיכה
אולי אפשר לשפר יחסים עם בן הזוג או עם הילדים, אם יש
אולי לחדש קשר עם חברות
אולי ליצור קשרים חדשים. זה קשה, אך נסי לחשוב על מסגרות בהן נמצאות בנות גילך
צריך יוזמה כדי לא לשקוע
אולי לבדוק אם יש תחביב שזנחת ויתן לך משמעות, תוכן ושמחה
נסי לצאת מהמשבר הזה מחוזקת...

בברכה
סיגל לוי

תודה לך סיגל ותודה לך דוד
הלוואי והכל היה פשוט כל כך, ניסיתי לצאת אך כנראה שקשה לי ליצור קשר עם אנשים בתוך קבוצה כי אז אני נסגרת עוד יותר ולא מצליחה להתבטא לא יודעת מה לעשות אולי דרך האינטרנט אבל גם את אינני יודעת כיצד לעשות

צאי לבלות, תכירי חברות חדשות, תלכי לחוגים לבניי גילך ואם בעלך הוא לא פרטנר גם אחריי שדיברת איתו על כך, תעשי זאת לבדך עם חברותייך.

הי עדי
לי אישית אין ידע בנידון
את יכולה לברר בעמותות של ניצולי שואה כמו עמך
בהצלחה
סיגל לוי

אני חושב שאני יודע על מה את מדברת אבל לא מכיר את השם לתופעה,
זה מאפיין גם אנשים מבוגרים שעברו תקופות קשות בילדותם וכעת הם כאילו מנסים לשמור בעיקר מזון, כאילו מתכוננים לימיי צנע נוספים, לא רק ניצוליי שואה...

הי ליאור
אף אחד לא יכול לענות לך על השאלה הזו...
תצטרכי להקשיב לליבך
נסי לראות אם משהו בו גורם לך להסס
או האם זה משהו בך
ואם את מבינה מה מפריע לך, תבדקי אם אפשר לשפר זאת ולעבוד על כך או ש"זה מה יש"
אם משהו מפריע, האם זה דבר מהותי או לא?

בסופו של דבר, הקשיבי לליבך, כי אם הלב בוחר, אפשר להתמודד עם כל מיני מכשלות בדרך

שלך

סיגל לוי

תשמעי, אין בזה כללים, את יכולה להכיר בחור ולהתחתן איתו לאחר חודש והבחור יהיה מקסים ותחיי איתו כל החיים, לעומת זאת את יכולה להיות עם בחור עשר שנים ולהתחתן איתו וחודש לאחר מכן לא מסתדרים ומתגרשים.

תעשי מה שהכי נכון לעצמך ולא לאחרים או לחברך, תחליטי אם את רוצה לחיות עם הבחור בשנים הבאות ואם טוב לך איתו, זה טבעי להתמהמה, קחי את הזמן ורק כשתהיי מוכנה תעשי את הצעד הגורלי...