פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

אני בת 22,סטודנטית, רוב חיי הייתי ילדה עם אנרגיות, יודעת לשמוח,יודעת להיות מאוזנת כשצריך,
יצירתית,אחת שמעניין להיות לידה ושלמילים שלה יש נגיעה באנשים.
בשנתיים האחרונות חלה איזשהיא נסיגה ואני מרגישה התנוונות קשה בתכונות שלי
שהם כ"כ שלי ואני אוהבת בי. אני לא אוהבת את עצמי ולא רואה כבר את האני שהייתי פעם.
יכולהיות שזה קשור בבחירות/מסגרות מסוימות שלא התאימו לי ולכן "נכביתי",
אבל זה מן הסתם יותר עמוק מזה,משהו בי באמת מבפנים איכשהוא נעלם.
זה מתבטא כרגע בחוסר בטחון עצמי, בהרגשה שיש לי תדמית חיצונית מרשימה אך שקרית,בחוסר החלטיות,בחוסר עמוד שדרה ודעה יציבה,
בחוסר הצלחה ביצירת קשר עם בני זוג,כתוצאה מבלבול והאישיות מעורפלת שבי,
ואולי גם כי אני לא מצליחה להבין מי א נ י וע"י זה- מה אני מחפשת.
אני לא רוצה לשבת באוניברסיטה ומחפשת דרכים אחרות לגלות את עצמי שוב,אבל החוסר בטחון והתחושה שאין בי כלום בפנים, לא נותנת לי מנוח.אני חייבת למצוא דרך לחזור לעצמי,
להיות גאה בי,לחיוניות שהייתה לי ולשמחה שאני כ"כ מייחלת לה... אשמח לעצות ותובנות, תודה.

הכרתי בחור לפני חודש שסיפר לי שחולה במחלת הנטישה.
אני מרגישה שהוא אובססיבי לגביי
מהם הסימנים למחלה?

שלום אני בת 26 ןמאז ומעולם הייתי בן אדם בריא בנפשו מלאת שמחת חיים ואופטימיסטית בדמי ובנשמתי, תמיד הייתי זו שתמוכת ועוזרת לכולם.
לפני 3 שנים עקב עיפות וחולשה קשים הובחנתי כחולה במחלת היאפים הייתי חודש וחצי בבית ויצאתי מזה... לפני כמה חודשים חזרו לי התופעות ונמצאו בבדיקת דם שוב נוגדנים של המחלה
בחודש האחרון ממש לא יכולתי לעשות כלום ופיתחתי חרדות שהפריעו לי כבר לתפקד רופא משפחה אבחן שאני סובלת מדיכאון ואלו אותם תסמינים של מחלת היאפים והמליץ לי להתחיל בטיפול פסיכיאטרי.
שאלתי היא(ואני זקוקה לעידוד) איך מבדילים בין מחלת היאפים לדיכאון אם יש להם אותם סממנים?
ושאלה הכי חשובה אם זה לכל החיים עכשיו? כי תמיד הייתי כל כך שמחה

שלום,
אני בזמן האחרון סובלת מאי שקט. לחוצה כל הזמן מתפרצת על כל מי שסביבי.
אני עובדת ועומדת להינשא, אני גם לומדת.
אולי הכל בגלל עומס ולחץ
הרופא שלי נתן לי לוריוון- קראתי דברים על התרופה אבל אני לא רוצה משהו ממכר. האם זה בטוח לקחת את זה? לקחתי רגיעון טבעי וזה לא עוזר.
האי שקט לעיתים מלווה בלחץ דם גבוה וסחרחורת ועוד.
מחכה לתשובה,
תודה.

טוב אני לא אחפור לכם , אני יספר בקצרה
אני שחקנית תיאטרון ולשחק זה בדם שלי,
בפעם הראשונה הופעתי לפני 3 שנים והזמנתי את אמא שלי להצגה
כמובן שבתור הצגה שבה הופעתי לראשונה בחיי, לא יצאתי טוב כי פעם ראשונה בחיים שלי
שעליתי על במה ותמיד אומרים שהפעם הראשונה היא הכי מפדאחת וגרועה..
אמא שלי התרשמה לרעה ומזלזלת בי מאז, הקטע שמאז יכולות הביטחון העצמי שלי ובעיקר יכולות
המשחק השתפרו , שחבל על הזמן. הבמאית מחמיאה לי על המשחק, אנשים בוכים כשאני בוכה באמצע סצינה, מתרגשים איתי ואני מרגישה מצליחה במה שאני עושה כי אני יודעת שמאמינים לי.
אבל הבן אדם הכי חשוב בחיים שלי ושדווקא את התמיכה שלו אני צריכה יותר מכל,
שזאת אמא שלי, לא מאמינה בי וכל הזמן רק אומרת לי עד כמה שאני לא מאורגנת ושזה לא בשבילי
ושאני בחיים לא יצליח כי "אין לי כישרון" , היא לא מבינה עברית מצויין אז יוצא שגם כשאני משחקת היא לא מבינה מה אני אומרת וזה נשמע לה לא אמין וזה הכי אמין שבעולם ...אני רואה בקלטות ואני מרגישה שאנשים מאמינים לי ובוכים איתי ומתרגשים איתי.
בקיצור הפואנטה היא אחרת..
אני עושה מחרותיים את האודישן הכי חשוב בחיים שלי... האודישן שיכול להכניס אותי למסך הטלויזיה
ואני נורא התרגשתי ממנו, וסיפרתי לאמא שלי מרוב התרגשות שקיבלו אותי ואני צריכה לעבור
אודישן אחרון [עברתי כבר 2 שלבים בהצלחה נשאר האחרון]
ובמשך כמה שעות טובות היא ישבה להסביר לי כמה שאני לא מוצלחת ומפוזרת ואין לי כישרון
ושאני לא משחקת טוב ובלה בלה בלה קיצר הורידה לי את הביטחון העצמי עד לריצפה,
וכשאני חושבת על זה, הבן אדם הכי תומך אמור להיות ההורה שלך. אבא שלי כולו בעניין ושמח לשמוע על מה שאני מספרת אבל אמא שלי רק ממשיכה לבאס ולזלזל ביכולות שלי, דבר שמאוד פוגע בי כבן אדם ובמיוחד כבת שלה.. אז הפואנטה היא שמחרותיים יש לי את האודישן הכי חשוב בחיים שלי והביטחון שלי נמצא על הריצפה כמו גם החשק ובכלל אני כבר לא מאמינה בעצמי ,
אולי לא ללכת? אוף, מה לעשות? .. נמאס לי מזה :((

שלום
אני בת 44 גרושה ואם לילד בן 11.5 במשמורת משותפת.
התגרשתי לפני כמעט שנה לאחר 16 שנות נשואים קשים ומתסכלים מאוד,מערכת יחסים קשה עם הגרוש שלי,עלבונות קללות ואף אלימות היו חלק בלתי נפרד מחיינו כזוג,יחסי מין כמעט ולא היו ב-5 שנים האחרונות איתו,צריך לציין כי היו לי מספר מעידות בעניין הזה במשך שנות נישואי שנבעו מתיסכול ומצורך מיני שלא התממש.גם כיום לאחר הגירושין מערכת היחסים עם הגרוש לא טובה,הוא מציק לי כל הזמן,מקלל אותי,מדבר אלי הגסות,קורא לי אלכוהוליסטית(נכון אני שותה לפעמים).
הבעיה שלי היא עם הילד.הבן שלי מתנהג אלי בחוצפה,בחוסר כבוד,בתובענות,ממש משליט עלי סוג של טרור,לא נותן לי לראות טלויזיה למשל,צועק עלי כשאני מעשנת,כאילו בצחוק נותן לי סטירות,כשאני מעירה לו הוא אומר זה במחוק,כשזה חוזר על עצמו ואני מתרגזת הוא אומר לי שהוא שכח והוא לא התכוון ושהוא עוד ילד,הוא יכול לבוא ולחבק ולנשק אותי כשאני עושה מה שהוא מבקש וכשאני לא עושה כדבריו הוא אומר שאני האימא הכי גרוע בעולם,אני יום אחד הכי טובה ויום אחד הכי גרועה.לציין שעם אבא שלו הוא לא מעיז להתנהג בצורה כזו בכלל,אפילו לא קמצוץ מזה.
יותר מזה הוא לא משתף אותי בדברים שקורים איתו אבל את אביו כן,אני יודעת דברים תמיד אחרי או אחרונה וכמעט ולא ממנו.
החבר שלי מנסה לעזור לי בזה(הוא גרוש עם 2 ילדים,אב חד הורי) ובאמת מנסה לעזור אבל הדברים שהוא אומר לפעמים מרגיזים אותי,כמו העובדה שאני לא נמצאת עם הילד מספיק,אני לא מפנה לילד זמן איכות איתו,כאילו עבורו,שאני יותר חושבת על הנוחיות שלי וכשזה מסתדר עם הבן שלי אז אני עושה ואם לא אז לא.
אני יודעת שיש בזה משהו אבל זה מרגיז אותי.הרבה פעמים אמרתי לו שאני כועסת על הבן שלי שהוא למרות שאבא שלו בקושי השקיע בו כשהיינו נישואים ואני השקעתי את כולי,הוא בחר להיות שווה בשווה עם אבא שלו ואיתי ועל זה שהוא משתף את אבא שלו ואותי לא-והחבר שלי כל הזמן אומר לי שאני במקום להתקדם ולעשות משהו ולעשות יותר אני מתחשבנת כל הזמן גם עם הבן שלי וגם עם אבא שלו,אני מסבירה לו שזה פגע בי,זה מעליב אותי,מרגיז אותי,אז הוא שוב אומרת לי את מתחשבנת במקום לפתור בעיות,שבמקום לישון בתשע בערב אחרי שהיגעת בשמונה מהעבודה,תהי איתו,בשבת במקום לישון חצי יום תיהי איתו,לכי איתו,במקום כל הסידורי מספרה שלך וקוסמטיקה שאת עושה בדיוק בימים שהילד אצלך תעשי את זה בימים שהוא לא אצלך,מה אין לי חיים?בימים שהוא לא אצלי אני רוצה לנוח.אולי אני לא מבינה משהו?מה קורה?מה לעשות?האם אני טועה?

אני שונא את החיים שלי, את הסביבה שאני נמצא בה את הבית ספר שאני נמצא בו הכול.
אני לפעמים חושב על התאבדות ושבא לי למות, כול הזמן עצוב לי..
תעזרו לי

היה לי הפסקת היריון ליפני חודש העובר מת בחודש רביעי קשה לי מאוד הוא חסר לי ברמות שלא הייתי מאמינה אני מיטבעי רגישה. אבל פה זה גדל לי בגוף וחשוב לציין שזה היריון ראשון שלי .אני מתגעגעת ליהיות בהיריון ולחוש את תחושת האושר הזה שההיריון גרם לי כמו חלום שהתגשם חזרתי לעבוד ליפני שבועיים אבל זה לא עוזב אותי לחברות בעבודה אני לא מראה את זה אבל זה חונק אותי .אני מרגישה כאילו בא לי לדבר על זה ליפעמים אפילו בעבודה. כי אולי אני חצי מאמינה שזה קרה וחצי לא קולטת .זה תחושה של כאב עז שאפילו כבר לא בא לי להעלות את זה בבית כדי לא להכאיב לסביבת. יאני די עובדת עצות מנסה ליהיות אופטימית מה שלא הייתי בהתחלה התחלתי ליקרוא ספר על כוחו של התת מודע . אני לא רוצה להרגיש ככה זה כאב תמידי גם כשאני צוחקת זה לא אמיתי . אני חושבת שעד שלא היה לי תינוק אני לא היה רגועה כי עכשיו אני צריכה לעשות סידרת בדיקות ככה שגם מבחינה רפואית אני לא יודעת מה קורא איתי .כי לא היתה הפלה וגם הרופא אמר שזה לא שכיח בחודש כזה. בתיקווה לטוב וסליחה על המגילה תודה רבה מראש קיפית

מי יכול לתת לי מידע על התרופה לפונקס? מה היא גורמת להרגיש? מה בעניין ירידת תאי הדם הלבנים?

שלום רב,

רציתי להתייעץ לגבי אחי בן ה-26

אחי מאז גילו הקטן היה בעייתי, חסר ביטחון עצמי, קשיי למידה,קליטה וכד'.



עם השנים החל להיות מאד מופנם ומצבו החמיר, נהייה היפוכונדר הולך לרופא על כל שטות קטנה, לא מתמודד עם שום דבר אפילו לא עם שיחת טלפון עם נציג שירות של חברה כלשהי,

שוטף ורוחץ את עצמו שעות כמו באיזשהו מן טקס..דבר שמפריע מאד לכל בני הבית.

סטרילי ברמות לא נורמליות, מרגיש רגשי קנאה כלפי אחיו הקטנים, חש ממורמר,

יוצא לטענתו עם בנות גילו,אך לצערי אינו מחזיק קשר יותר מיום יומיים היות ומדבר המון המון שטויות ולפעמים מתנהג כמו ילד קטן.

נוטה להסתגר המון בחדר ולא אוהב שיפריעו לו, מאד רכושני כלפי דבריו, לא חולק עם אחרים דברים.

חי עם הוריי ועו 2 אחיי הקטנים(בני 19 ו- 16), עובד כמאבטח.

כאשר לא מצליח להתמודד עם איזושהי בעיה, נלחץ, ומתחיל להתפרץ ולהתבלבל עם עצמו

...מבלה המון המון המון בשירותים...(לא קורא שם עיתון..)

מה לדעתך הבעייה איתו???? מה עליי לעשות כדי לעזור לו??? הוא לא עצמאי ולא חושב אפילו לעבור דירה ולהקל על הוריי (חיים בדירת 3 חדשרים 6 נפשות)

האם הבעייה חמורה מאד???

סליחה על האורך...אנחנו פשוט נואשים נורא!!!

אני מאוהבת בגבר נשוי הנוהג תמיד לפלרטט איתי כשפוגש אותי. כשאני פוגשת אותו ואשת אשתו ברחוב, אני מחמיאה לו ליד אשתו שיש לו אישה נהדרת ואני רואה שזה גורם לו לחייך מפה לאוזן. האם דרך פרגוני על אשתו זה יכול בעקיפין לגרום לו לחזר, או לפלרטט או לאהוב אותי יותר מבחינה פסיכולוגית??

אני בת 24 וקשה לי לקבל החלטות ולהתמודד עם כישלונות ופחדים לאחרונה יש בי איזשהו פחד שלא אצליח בלימודים שזה קשה לי מידי ואני מרגישה שבתוך תוכי הרמתי ידיים וויתרתי .אני מרגישה תקועה ולא מאושרת . הייתי רוצה לדעת איך לצאת מהמצב המגביל הזה איך להחזיר את האמונה בעצמי שאני יכולה איך להחזיר את תחושת הביטחון שאצליח בלימודים ובכלל .

תודה מראש

בבית אין לי חברים (כאלה שאני יכול לצאת איתם) ופשוט אני לא מוצה סיבה לצאת החוצה פעם הייתי אם חבר שכן שלי מיסתובב קצת והיה מאד כיף אבל היום אני לא רואה אותו כימעט הוא עבר בית ספר ואני נורא רוצה לחזור שוב ליהיות חבר שלו למה זה צריך ליקרות! כבר הרבה זמן שאני מרגיש שאין טעם לחיים שלי למה אני לא מצליח לימצוא חבר לצאת איתו למה,בכיתה שלי רוב הילדים גרים רחוק ונורא קשה יהיה לצאת איתם שלא נדבר על באופן קבוע אני מנסה ליצור קשר אם שכן שלי אבל לא יצא במשך הרבה זמן והשנה הוא נשר מבית הספר אני לא מצליח להיפגש איתו אני לא יודע איך לא נעים לי לבוא אליו הביתה כזה הרבה זמן לא דיברתי איתו אני צריך משהו אחר אבל לא יודע מה למה ביכלל ניפרדנו מההתחלה ומחבר אחר שלי ואח שלו היינו חברים טובים יצאנו ביחד הרבה ואם הזמן הם מצאו חברים אחרים (שאיתם הם לא בקשר עוד ועברו הלאה) ניסיתי לימצוא אחרים שאני יוכל להיסתובב איתם ולא מצאתי או שאני לא מיסתדר איתם או שהם גרים מאד רחוק,
אני מרגיש שהחיים שלי נותים לרעתי אני מרגיש כאילו החיים שלי הם נהר סוהר שאני לא יכול להיתקדם בוא כל פעם שאני קצת נח ולא מיתקדם אני עף אחורה שום דבר לא יצא לי לטובה אני חסום החיים שלי פשוט נועדו ליהיות רעים אני מנסה לשפר את המצב והופ זה נהרס כל פעם משפר ושוב חוזר למצב הרע כל פעם החיים שלי פשוט נותים לזה נימאס לי להילחם כבר מי בגילי לעזאזל (14 אבל לא קשור) צריך להילחם כל כך כדי שיהיה לו טוב? מנסה לירכוש חברים משהו מפריע והורס כל פעם נימאס מרים ידיים כבר מהחיים האלה אין לי כוח ליחיות נישבר לי אני סובל מכל רגע בחיים שלי החיים שלי חסרי ערך אין לי ערך בא לי יום אחד ללכת לישון ולא לקום יותר...

בזמן האחרון אני חש לחץ נוראי כשאני במקומות סגורים. מה הם הטיפולים המומלצים לקלסטרופוביה?

שלום.

רק רציתי לדעת אם יש לאן לפרוק ואם הפורום פעיל (חבל לי לכתוב ובסוף אין מי שיענה =] )
אשמח לאישור במידה וכן :)

תודה.