פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

טיפ מצוין !!!,

קוראים לזה העצמה אישית וחברתית,

כשעוזרים לאחרים, אוטומטית עוזרים לעצמנו,

כל הכבוד לך !!!

ניסית לחפש עבודה חדשה?
אל תתן לגורל שידרוך עליך, תהיה אקטיבי. לך לראיונות, תחפש בעיתונים, תשאל מכרים..
ואם כבר יש לך הרבה זמן פנוי תנצל אותו לדברים טובים כמו לא יודעת תשקיע בפעילות גופנית לך למכון כושר או שתפגש עם אנשים שאתה אוהב.. חבל לשקוע באבל(אני יודעת שלפעמים זה ממכר..). זה לא טוב לאף אחד.. כמה שזה קשה להתרומם מהמצב הזה של היאוש, אתה חייב להציל את עצמך. תחשוב, אתה זה כל מה שיש לך. אם אתה לא תטפל בך, מי כן?

גם אני פעם הרגשתי ככה. לא היתה לי עבודה ולא בן זוג. חשבתי שהחיים נגמרים. מה שעזר לי זה שיחות עם חברים טובים שאמרו לי: קחי עצמך בידיים. תפסיקי עם זה. צאי מהבית. תיראי אנשים. מקומות יפים. הייתי שבוע במיטה ולא רציתי לצאת. לאחר שיחות עידוד עם ידידים וחברים הרגשתי שהדאגה הכנה שלהם היא כבר סיבה טובה לצאת מזה.הם נתנו לי להרגיש טוב יותר.הבנתי שיש אנשים שכן אכפת להם ממני.
יצאתי מהמיטה. לקחתי את עצמי בידיים. התאפרתי, התלבשתי ויצאתי לחפש עבודה חדשה. ונחש מה - מצאתי.
אל תשב לבד בחושך - צא לאור. תיפגש עם אנשים. החיים יפים. אתה תמצא עבודה יותר טובה וגם בת זוג יותר טובה. אל תדאג לא חסר בחורות.

בהצלחה!

האם תוכל לומר לי מה זאת סכיזופרניה פרנואידית ומה קורה אם מפסיקים את הטיפול התרופתי למחלה?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=177 id=link]פסיכיאטריה[/a].

הי מיכאל
לפעמים כשדברים לא מסתדרים, זה נראה מדבק...
החוכמה (הקשה...) להבין שכל משבר הוא סיכון, אבל גם סיכוי:
סיכוי ללמוד על הכוחות התמודדות שלך
סיכוי למצוא עבודה אחרת, אולי מענינת יותר, אולי ריווחית יותר, אותי נוחה יותר וכו'
סיכוי להתחיל קשר עם מישהי שלא תעזוב עם הקושי הראשון...

זה דורש מאמץ וכוחות, אך לאחר ההתמודדות אתה יכול למצוא את עצמך במקום יותר טוב מקודם

בנתיים, תמיכה של חברים, משפחה מאד מאד מקלה

תקשיב לשאר העצות הטובות שניתנו לך כאן

בהצלחה

סיגל לוי

האם קרה לך מיקרא טראומתי כל שהוא כמו אונס או משהו? אם כן את יכולה לומר ולשתף את אנונימית לגמרה כאן אין לך מה להיתביש.

ברוך ה' לא קרה לי שום מקרה טראומתי.
אני מניחה שזה איכשהו תוצאה של בדידות.

את צריכה ליהיות שמחה יש לך חברה אפילו אם זה אחת לא צריך חבר'ה של יותר מ10 כדי לא ליהיות בודד תיהיה שמחה במה שיש לך את לא צריכה להיכנס לדיכאון ביגלל זה.

טוב שפנית לעזרה מקצועית כי את מושכת את התחושות האלה כבר זמן רב ומתקשה להתמודד לבד.
מה שיכול אולי לעזור בינתיים זה תמיכה - תנסי לבלות עם אנשים ש"מרימים" לך את המורל, שהחברה שלהם תומכת בך
את גם יכולה להתקשר ולשאול אם אפשר להקדים את התור אם את חוששת מדי

ראשית תהיי אסרטיבית ותעמדי על שלך,
תדרשי מהפסיכולוגית שלך להיפגש עכשיו, כי זה דחוף !!!,
תשתפי גם את הורייך בעניין ותדרשי מהם שיקדימו לך את הפגישה.

כמו כן, כפי סיגל אומרת, שתפי את קרובייך וקבלי מהם את מירב התמיכה לה את זקוקה,
זה לא אומר שחייך מסתיימים בזה, את חייבת לשנס מותניים ולהילחם בעצבות, למרות שלפעמים לא נורא קצת לשקוע בעצמך,
לכל אדם יש תקופות של מעלה ומטה, צריך להבין את זה ולא להילחץ מכל תקופה של שמימות בחיים,
צריך לראות את האור בקצה המנהרה ולשאוף להגיע אליו...

אני מרגישה הרבה יותר טוב. לפעמים רק תחושת התמיכה יכולה לרפא :)

אם אח חרה שישרף מחר באש!!! שמזכיר ומוסיף פילפל ומלח על הפצעים והייתה תקופה שהוא זרע ממש מלח על הפצעים ונהנה לרדת עליי שם כשהיתחשק לו הרמתי עליו סכין פעם מרוב עצבים!!!
אני לא יודע אם זה קשור אבל אח שלי(אחר) היתאבד כשהייתי בן שש ואני והאח החרה שלי רבנו הרבה מכות בתקופה הזאת (יש בינינו הפרש של 10 שנים) טוב זה לא כל כך קשור אבל בעיקרון רע לי בצורה לא נורמאלית למרות שאני מנסה להרגיש טוב ולשפר את המצב אלוהים (מי אם לא הוא? העולם עצמו נגדי!)אוהב ליראות אותי עצוב אני חושב שנולדתי בישביל ליהיות בובת עינויים של אלוהים ככה שלאלוהים משעמם מידי פעם אז הוא מיסתכל עליי ועושה לי רע וצוחק כמה אני עצוב
הזעם שלי גדול בצורה לא נורמאלית מרוב החרה שיש לי זה ליפעמים עולה לי בשפיות! אני מיתרגז בשניות פעם אחת ראיתי בטלויזיה ילד הולך מכות לא יודע למה אבל ישר נידלקתי והתחלתי ליכעוס!
התחלתי לדמיין שאני נותן לו מכות ומחסל אותו בצורה מטורפת!! אני פשוט מלא באגרסיביות מרוב כעס ומירמור ופעם כימעט ניסיתי להיתאבד אני מרגיש שאין לי טעם ליחיות מרגיש כזה שבאלי להיכנס לתוך קבר וזהו... נימאס לי ליחיות אני פשוט לא רואה כימעט טעם בחיים למה זה קורה הרי ברור שמישהו שם למעלה עושה את זה צירופי מיקרים כאלה זה סיכוי בן זונה של אחד ל1000000000000 לילד נורמאלי זה לא היה קורא למה דווקה לי נימאס רוצה למות כבר!!! באלי כבר לקחת את האקדח שיש לנו בבית (ברטה משהו) ופשוט לתת לעצמי יריה בראש ולצאת מהסיוט הזה שניקרא החיים שלי מישהו יכול לעזור לי? אין לי מושג בדיוק מה זה יעזור לי לומר את זה פה אבל לפחות אני פורק את זה זה טיפה עוזר אבל בכל זאת אם מישהו פה יכול לעזור לי איכשהו... בבקשה תעזרו לי!

שלום
נשמע שאתה ממש מרגיש רע, מרגיש בדידות, גם מהמשפחה וגם מבחינה חברתית. אתה בתקופה לא טובה כעת ומרגיש יאוש שהכל פועל לרעתך. מרגיע יאוש, כעס, אגרסיביות...

אני חושבת שאתה לא צריך להתמודד לבד עם כל העומס הזה ושאתה צריך תמיכה מקצועית. נראה שיש לך סימנים של דכאון וזה לא חייב להיות ככה. עם עזרה אתה יכול להרגיש הרבה יותר טוב!!!

קודם כל, טוב ששיתפת כאן

אני מציעה לפנות למישהו שאפשר לדבר איתו - אמא, אבא, אח גדול, מורה שאפשר לדבר איתו, יועצת או אם לא נוח לך עם כל הכתובות האלה, יש מספרי טלפון לתמיכה נפשית (חפש באינטרנט ער"ן) שאולי יוכלו לכוון אותך היכן תוכל לקבל עזרה. חשוב שלא תתמודד לבד, כי הדכאון משאיר אותך ללא כוחות להתמודד.

אתה מוזמן להמשיך לשתף כאן אם אתה מרגיש נוח, אבל אל תסתפק בכך

מישהו רוצה לספר על חויה דומה שהצליח להתמודד איתה?

"זה לאנרגיות טובות" אבל זה לא עזר.

מה שאתה מתאר נשמע נורא. הדבר היחיד שיש לי להציע לך זה להתעלם מהם. פשוט מישו מציק לך? לך לחדר ואל תגיב. אני יודעת שזה לפעמים בלתי אפשרי אבל הברירה היחידה שיש לך זה פשוט להשכיר דירה עם שותפים ולגור לבד. או אם אתה לפני גיוס, לבקש שיקדימו לך את הגיוס כי אסור להשאר בסביבה חולה.

לחדר והאמא הכלבה שלי משום מה לא רוצה לשים לי דלת בחדר למרות שאני יושב לה אם זה על הראש אין לי פרטיות אני מת להיתגייס לשרת ביחידה קרבית ולהשכיר דירה באזור שלי ולהתחיל ליחיות.

שילה שלום
את מתארת בצורה כנה וגלויה הרבה התמודדויות מורכבות ולא פשוטות שבהחלט היו יכולות להשפיע על הדימוי העצמי שלך, אמון שלך בגברים, ההתיחסות לגופך וכו'

מה שאת מרגישה ביחס לעצמך יכול בהחלט להשפיע על מערכות יחסים וכמובן על יחסים עם בן הזוג.

האם קיבלת פעם טיפול פסיכולוגי?

נשמע שטיפול תומך אולי יקל עליך להתמודד עם המצב...

בהצלחה!!!

סיגל לוי

האם נעים להיות ביחד, למרות שאין עדין את החלק הפיזי?
אם כן, אולי שווה הסבלנות.
היא תיווכח שאתה שונה מההתנסות הקודמת שלה
לוקח זמן לשקם אמון שנפגע
בהצלחה...

תודה רבה על התשובה,
ברצוני להוסיף מידע למקרה חברתי היתה נוהגת להיפגש עם חברה ולא היתה מספרת על הקשר בייננו
וכאשר היא לא הייתה נפגשת עם החברה החברה שלה טענה שהיא מתרחקת ממנה,
הייתכן שחברתי לאור המצב מעדיפה נשים על גברים.
לעיתים קרובות חברתי היתה גולשת באתרי הכרויות מה זה מלמד ?.
כמו כן לא היה מוותרת על נסיעה להוריה וחוגים שהיא רשומה להם,
נ,ב - ציינתי בתחילה שאין מגע פיזי למעט נשיקה בלחי.

לסיגל לוי אנא התיחסותך

יואל שלום,

אם אתה אוהב אותה ויש לך סבלנות לחכות,
למה שלא תשוחח איתה ותדע בדיוק מה הבעיה עם היחס שלה כלפייך ?!

אין כמו שיחה אמיתית מלב אל לב על מנת ללבן נושאים.

אם בכל זאת היא מתחכמת ולא מוכנה לשתף אותך,
אז תשקול לעזוב אותה ברצינות,
בכל אופן כל אדם צריך את הזמן שלו להתאושש מקשרים קודמים,
לחלק לוקח יותר ולחלק פחות זמן.

הסבלנות לטעמי מאד משתלמת בסוף...

הי לולי
זה באמת נשמע מאד מעייף וקשה בכל פעם לעשות שינוי בכל כך הרבה תחומים, ועוד לא מהבחירה שלך...
לא סיפרת בת כמה את...
לגבי הכלב שלך, זה באמת עצוב שהוא חולה, אך אמרת שהוא זקן ואל תחושי אשמה, כי אלה החיים וזה לא קשור אליך. סביר שאם היה צריך גם להחליף בית ולהיות אתכן זה היה לו קשה כעת...
עברו רק 3 שבועות - צריך סבלנות ואין לי ספק שהגעגועים קשים מאד.
האם יש אופציה בכלל לעבור אל אבא?
איך תרגישי במנותק מאמא?
הרבה כוחות!!!
סיגל לוי

אני מרגישה שהחיים חסרי תועלת. קשה להסתגל לשפה, לאנשים. אין חברים הרגשה כזאת לבד. אני מתה לחזור לארץ, למרות שהמקום מדהים.
היום הלכתי בים ועשו אצלינו זיקוקים. היו מלא צעירים שהולכים שם, הסתכלתי עליהם וראיתי את מה שאיבדתי פה בארץ. את כל החברים הטובים שלי, את החיים שלי...
אני לא מבינה למה אני לא יכולה להסתגל כבר. אני כבר לא יודעת איך להסתיר את זה מאמא שאני לא רוצה לחיות פה. כל לילה דמעות בסתר מתחת לפוף, עצבות מתמשכת. כל שיר עצוב מזכיר לי את הבית .
אני יודעת שזמן מרפא הכול, אבל זה רב מידי ואם אני אמשיך ככה אני בטוחה שאני אחזור לארץ במהירות ככול האפשר ואהרוס את העתיד שאמא שלי תיכננה לנו...

לולי
לא כדאי שתבכי לבד בשקט
גם ככה מספיק קשה לך
אני מציעה לך לא להעמיד פנים מול אמך
פשוט שתפי אותה במה שאת מרגישה ואז לפחות תוכלי לקבל את התמיכה שלה והעידוד וההקשבה
גם אם זה לא יביא אותך מיד לארץ
לשמור את העצב הזה לעצמך זה הכי קשה!

אשאל אותך שאלה, איך מדינת ישראל מפסיקה את התלות בגורמים זרים כמו ארה"ב ?!

פשוט מאד (לא כל כך...:-) ), יוצרים תחומי עניין אחרים,
כמו שישראל משקיע רבות בתעשייה על מנת לא להיות תלוייה,
כך גם אנחנו יכולים ליצור לעצמנו תעסוקות חדשות, תחומי עניין חדשים,
לקרוא ספרים, לצאת עם חברים, ללכת ולטפח חוגים ועוד...

כמשעמם ואין תוכן בחיים,
קל להתפש בדברים שהיינו רגילים אליהם כל הזן,
גם אם הם לא בהישג ידנו...

במשפט אחד, צאי לעצמאות ותפטרי מהתלות !!!

תודה על קבלת הפנים החמה

אשתלב בהדרגה...

שמחה להיות כאן אתכם

שקצת נכנסת לפינה במחשבות שלך. אולי לא הכל כל כך נורא אצל בעלך? לפעמים שאנחנו נכנסים לגלים בים, הזרם לוקח אותנו לחוף, ועד שהמים לא מפסיקים לסחוף אותנו, אנחנו נסחפים עם הזרם.

בקקיצור, מה שרציתי להבהיר באנלוגיה המשונה הזאת זה שנראה לי שהחשיבה שלך מאוד ממוקדת, אבל מפספסת את השולייים ואת התמונה הרחבה, שבה בעלך לפני כמה שנים בכלל נראה לך טיפוס סבבה. תני לדברים קצת לשקוע ותסתכלי על כל מהצד, אולי תדברי עם איזה חברה שמכירה אותו ואתכם, שתוכל להגיד לך, וואלה יש לו צדדים מגניבים גם.

וחוצמזה, תמיד אפשר לדבר אתו - לא צריך לדבר אתו על הכל, רק על חלק מהדברים - ולקבל פידבקים לדברים שממש מפריעים לך. נראה לי שאני יכול רק לעודד אותך - אחרי הזמנים הרעים שבהם תחליטי ככה או אחרת בנוגע לנישואים שלך, באה העלייה למעלה...

נראה לי.

תודה לך..
זה די קולע ,מה שכתבת..
לפעמים אני באמת חושבת שאני גם קצת נסחפת-כלומר ברגעים שהוא מגניב ונחמד-

אבל לפעמים הרע עולה על הטוב ואז כ"כ קשה להתנעג על הטוב.... מבין??..

אני קולט אותך, אבל נראה לי שכתבת את הדברים מתוך תסכול גדול.

אני יכול לספר על עצמי (ככה זה, אנשים באים להקשיב ובבסוף מספרים על עצמם...) שהיה לי משבר גדול כזה פעם עם אשתי, עוד לפני שהיינו נשואים. כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה רק שאני חייב לעזוב. ובאמת עזבתי אותה.

נפרדנו לכמה זמן, חזרנו, והדברים עדיין לא היו לי שלמים מבפנים, אבל לאט לאט (לאט) הזוגיות קבלה את הצורה שלה, כמו שרק זוגיות שנמשכת לה מקבלת - והיום הכל זורם כמו שצריך, עם אהבה טובה שמבשילה עם הזמן.

ברור שלא הכל שלם ושתמיד יש מחשבות, למי לא? אבל בגדול, החיים זורמים.
לגבי העניין של התשוקה, אולי אם כל המחשבות הסוערות שלך ישככו מעט, תוכלי מחדש להתאהב בו.

מה את אומרת?

הלוואי..

התגובה שלך ממש מעודדת ומעוררת תקווה-אולי לזה הייתי זקוקה..

האמת-שעם כל הכעסים,אני עדיין לא רואה את עצמי עוזבת אותו,אין לי אומץ לעשות צעד כזה
אולי זה גם לא הפתרון וצריך להמשיך להתמודד כי שום זוגיות לא מושלמת.
פשוט לפעמים נדמה לי שהמצב שלנו כבר כ"כ מתוסבך ומורכב, ולא קל עם התחושה שאני מנסה לבוא לקראתו פי מאה מאשר הוא לקראתי.
מה,כל הגברים כאלו??..אטומים??

כשאתה אומר שהזוגיות הבשילה אתה מתכוון שאחרי שעוברים עוד כמה שנים טובות של משברים וחוויות אז יוצאים מחוזקים? מתאזנים עם הזמן?

תגיד לי אתה איך אני יכולה לתמוך ולקבל בשלוות נפש בעל שלא עובד? שנזרק מעבודה לעבודה בגלל זלזול? מתי,למען השם הוא קצת יתבגר ויהיה פחות מפונק?

הי חני
את הראשונה שיש לי הכבוד לענות לה...

לא ציינת בן כמה הבן או הבת שלכם.
הרבה פעמים, אחרי שנולד תינוק, יש נפילה בזוגיות, גם כי האמא הרבה פעמים יוצרת בועה עם התינוק והאב הטרי מנסה להבין היכן מקומו במשפחה, גם בגלל העיפות והעומס, גם בגלל השינוי במערך המשפחתי - מזוג למשפחה.
שתי עצות קטנות:
כדאי להעזר בהורים ולקחת גם טיים אווט, רק שניכם ביחד, כדי להזכר למה בכלל רציתם להיות זוג
בנוסף, לכל זוג יש קונפליקטים. מה שחשוב ללמוד זה איך ללבן אותם, בסבלנות, בכבוד...
בהצלחה

השאלה אם הקונפליקטים יומיוימיים ומתישים ? גם את זה יש לכל זוג??...

מתוך ניסיון שלך -לרוב הזוגות יש תקופות קשות מאוד של קונפליקטים שמרחיקים אפילו לחודשים??

תודה,סיגל. וברוך בואך לפורום..
חני.

הי חני
לכולם יש קונפליקטים
השאלה היא האם נושאים שטותיים מגיעים לפיצוצים?
האם יש עדין חיבה, הערכה הדדית?
האם אפשר לדבר ביניכם על המצב? האם זה עוזר?

לסיגל

התשובה היא כן כל נושא הכי קטנטן יכול להביא פיצוץ.

הערכה הדדית די מעורפלת מרוב מריבות וקשיים..

וכשמדברים זה לא ממש תמיד מועיל ובעיקר לא לטווח ארוך!

קשה לנו יחד בעיקר לי-מהבוקר עד הלילה...........
ואני רצינית לחלוטין לא מגזימה בכלללל!

חני.

הרבה מחקרים מראים שההתאהבות נמוגה לאחר מס' שנים ואז אם הקשר יציב, תומך ובסיסי, נשארת האהבה.

את צריכה לבדוק עם עצמך ועם בעלך אם בעלך שותף למטלות הבית, אולי את מתוסכלת משום מה מחייך ולא מסופקת בהם ?!, אולי יש כאן מקום לשינוי ?!,

את צריכה לבדוק זאת עם בעלך ועם עצמך ולראות איך את יכולה להכניס תוכן חדש ואיכותי לחייך,
ואני חס וחלילה לא מתכוון לגבר אחר, אלא אולי לעבודה חדשה, חוגים, חברים וכו'...

"פתיל קצר" מאפיין לטעמי אנשים לחוצים, זאת אומרת אולי שמשהו מטריד אותך,
את לא שלווה משום מה וצריך לבדוק מה הבעיה,
אולי המשפחה, אולי החברים, אולי הסביבה מלחיצה אותך,
שווה לבדוק מה גורם לך לאבד שליטה....

לא הייתי קורה לזה אהבה,
אלא סוג של משיכה,
אהבה לטעמי נבנית בין שני אנשים לאורך זמן,
את אולי נמשכת אליו וכאן ההבדל.

חוץ מזה שאם הרצוי לא מצוי אז אנחנו נתפשים למה שבהשג ידנו לכאורה.

אני בטוח שאם תמצאי מישהו שימשוך אותך,
ושיהיו לכם נושאים משותפים, המשיכה הזו לעמית לעבודה, תחלוף...

שוב מילות המפתח חוזרות על עצמן היום - יצירת הזדמנויות.

קחי את עצמך בידיים, תזמי מפגשים, יציאה עם ידידים,
תכירי בחורים חדשים בבליינד דייטים או איך שאת רוצה,
צאי לבלות עם חברות וכך לאט לאט תצאי ממעגל הרחמים העצמיים,
ותתחילי שוב לחיות מחדש...

טיפול בהחלט יכול לעזור לך בתהליך...

גם אני פעם הייתי כמוך והיום יש לי המון בטחון עצמי.
דבר ראשון תלמדי לאהוב את עצמך, בכל יום תסתכלי במראה ותגידי לעצמך "שרון אני אוהבת אותך כמו שאת". אולי בהתחלה זה יהיה לך קשה אבל לבסוף זה יביא לתוצאות.
תעשה דברים שאת אוהבת ואין לך אומץ לעשות , כמו למשל לרקוד או לשיר או הליכה בים, ואגב בזמן הפעילות הנ"ל תנסה להכיר ולהתחבר לאנשים שעושים פעילות דומה.
תנסי כמה שיותר לחייך זה יזמין לחייך אנשים שירצו בקרבתך.
תשתדלי לחשוב רק מחשבות חיוביות: חמה את חכמה, מקסימה ועוד.......... בהצלחה עידית

צאי איתה, בלי איתה,
צאו לכוס קפה, לכו לטייל בטיילת,
קחו לכם יום כיף וכך לאחר תקופה ביחד,
יותר ויותר היא תפתח ותספר לך מה מעיק עלייך,
לא בכוח וכפייה, אלא בדיפלומטיה...