פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

זה בגלל שאין לי מושג לגביי קופות החולים,

אני רק יודע שפסיכ' פרטי עולה בין 150 ל- 400 ש"ח תלוי עד כמה הוא מבוקש....

לגביי קופות החולים אני יודע שקשה מאד להיכנס לתור שם,
ובדרך כלל לוקח בין עמה חודשים לשנה עד שמתחילים שם טיפול,
נדמה לי שיש זכות ל- 15 טיפולים מסובסדים,
וההמשך אף הוא במחיר מסובסד (לא יותר מ- 120 ש"ח לפגישה)....

היי,
אני מכירה את מצבך מקרוב.חייתי בתחושה הזו שנים רבות ועדיין מרחף מעליי ענן החוסר משמעות ואני מרגישה שאין לי בידיים כלום.
תנסה להבין את עצמך ,לסלוח לעצמך.להבין שאתה בן אדם שהתחושות האלה הן נורמליות הן חיוביות משום שהן גורמות לך לשאוף למעלה.
תנסה לא להיות ביקורתי כל כך כלפי עצמך (הרי אתה לא מסתכל על אחרים ונוזף בהם על כך שהם לא יפים או כריזמטים או מוכשרים )
תקבל את עצמך כי יכולת בוודאי לצאת הרבה יותר גרוע.
רק אם תקבל את עצמך ותלמד לסלוח גם לעצמך תוכל להרגיש שאתה שווה משהו ושיש בך ולך פונטנציאל ותגשים אותו.
במילים פשוטות- אל תשים לעצמך רגליים. תאסוף את עצמך וצעד בראש מורם קדימה. מושלם אין ולא יהיה וגם לא צריך.
קדימה, תחייך.

אסף יקר,

אתה מזכיר לי כל פעם שאני עושה הליכה על חוף הים (4-5 פעמים בשבוע...),
תמיד יהיו את אלה שיעקפו אותי בריצה קלה או מהירה,
זה עושה לי חשק להרים רגליים ולהשיג אותם,
אבל אתה יודע מה ?!,

אני נתקל בהם בהליכה אולי פעם או פעמיים וזהו, הם לא חוזרים יותר לרוץ,
ויודע שוב למה ?!, כי הם פשוט נשברים !!!,

ככה גם החיים, תסתכל עליהם כמו מרתון,
תשקיע את האנרגיות בצורה מושכלת, כך שלא תרוץ ספרינטים ותשבר מהר,
כי זה בדיוק מה שקורה לאותם אלה "מוצלחים" יותר,
אתה תתקדם לאט אבל בטוח והאמן לי שאם תתמיד בכך,
תגיע לקו הגמר - מאושר יותר, רגוע יותר ושלם יותר עם עצמך !!!

נראה לי שיש לך נושאים בלתי פתורים עם אביך המנוח, ואמך איתה אתה לא בקשר.

ממליץ לך לפנות לטיפול קצר טווח על מנת ללבן את הנושאים הללו,

אני גורס כי אין להתעסק בעבר יותר מידיי,

תזכור את ימיו האחרונים של אביך בהם סעדת את מיטתו לבדך,
אני בטוח שהוא הוקיר לך על זה תודה בדרכו לעולם הבא,
פיסת נייר, אין לה משמעות, על אחת כמה וכמה שנכתבה בהיותך בן 14,
אולי היו לאביך שיקולים זרים שאינך יודע אותם ?!...

כן כנראה שלאבי היו שיקולים זרים או שיקולים שונים ומשונים,כבר הייתי במספר פגישות עם פסיכולוג,ומכיוון שלאחר כל זה לא מצאתי את עצמי סגור עם העניין,פניתי לפורום.
ברור שלא צריך להתעסק עם העבר יותר מידי,אולם מה יש לו לאדם?קצת עבר,קצת הווה וקצת עתיד.
יש ככל הנראה דברים שבאמת נסתרים מעייני ואולי גם ישארו כאלה.
באותן פגישות (8 במספר) יצא לי באמת לשטוח את עברי,ילדותי,בגרותי.....,ובאמת לא מצאתי סיבה נראית לעיין לכל היחס שהיה כלפי מצד אימי (זו לא רק דעתי),אני גם הורה לילדים,שלושה ילדים,הגדולה בת 17 הבינוני בן 12 והקטן בן 9,אני יודע מה זה להיות הורה,ואני מנסה לחשוב מה צריך לקרות כדי שאני כך יתנהג כלפי ילדי,או במילים אחרות של היום יום "מה הם צריכים לעשות לי" כדי שאני אתנהג אליכם כך,לא מצאתי.
במסגרת עבודתי (הייטק) יש חבר קרוב לעבודה,שבאמת אחד מילדיו הוא ממש בעייתי,אבל ממש,עוד בנעוריו עשה צרות צרורות,הסתבך עם החוק כבר אז,בצבא כנ"ל,אחרי הצבא ועד היום,בילה מספר פעמים בבית הסוהר,עושה באמת דברים אפשר לומר נוראיים,והוריו תומכים ומנסים לעזור לו,מתייצבים לצידו למרות כל הקשיים,באמת מנסים לעזור לו.
אז אני באמת לא מבין.
וכן יש תמיד את התשובה,שכל אחד רואה ועושה מנקודת המבט שלו,נכון.
ובימים האחרונים שאלתי את החבר מהעבודה,אם לא נמאס לו,אם הוא לא חשב לרגע להרים ידיים ולומר,די,לא רוצה קשר עם הילד הזה (ילד,בן 28 היום),והוא אמר לי,לא.לעולם לא,כל עוד אני חי אני אנסה לעזור לו,יש לו בעיות ואני לא אתנער ממנו,הוא אמר לי,תחשוב שהיה נולד לי ילד מפגר,מה הייתי זונח אותו?לא.זה אותו דבר,נולד לי ילד,לכאורה נורמלי,אבל מסתבר שיש הרבה בעיות,וטיפלנו כל השנים,פסיכולוגים ופסיכיאטרים ומה לא? וזה לא מביא את כל הפיתרון,יש תקופות,אבל זה אותו דבר,אני לא יכול לזנוח את הילד שלי בגלל שהוא בעייתי-כך הוא אמר לי.
אני מסכים איתו לגמרי וגם אני חושב בדיוק כמוהו,ושוב אני לא יכול להבין.
סיפרתי לחבר את הדברים שקורים לי,הוא מכיר ויודע,הוא אף מכיר את הורי כי כבר עבדנו שנתיים יחד כשאבי נפטר,הוא לא מבין,הוא לא הבין גם אז,גם אז הוא אמר לי שהוא לא מבין וגם היום הוא אומר לי שאז הוא לא הבין.
הוא לא מבין,אני לא מבין.......................יש מישהו כזה שיכול להבין?(אולי לא).

"לא להתעסק עם העבר יותר מדי"... נו באמת! אתה רציני? הבן אדם גילה משהו שאני כקוראת מן הצד פשוט נדהמתי ואני לא אשקר שדמעות עלו בעיניי. הרי זה לא עניין של מה בכך. זה כל קיומו : משפחתו-הוריו- היחסים איתו. אם הוא לא יקח ברצינות את העניינים הללו - אז מה נשאר. אם הוא לא יבין את עברו - איך ידע את עתידו?

אני חייבת להגיד לך שפשוט נדהמתי מסיפורך. ממש כואב לי הלב. איך אפשר לעשות כך לילד ועוד כשהוא היה רק בן 17. אלוהים ישמור. אבל אז אני נזכרת בבת דודה שלי שתמיד היתה השעיר לעזאזל במשפחתה. לא משנה כמה היא סעדה את הוריה, עזרה להם, קנתה להם, רמ\חצה אותם בזיקנתם, ביטלה את יישותה בפניהם - תמיד האמא שנאה אותה. אף אחד לא יודע ולא מבין למה. היא תמיד היתה ילדה טובה כלפיהם, התחתנה בגיל מאוחר כי היא רצתה לעזור להם וכו'. תמיד שאלתי את עצמי: רגע, אולי היא לא יוצאת חלציה של אימה? אולי היא מאומצת? איך יכול להיות שאמא שונאת את ביתה שלה? והנה עובדה. לך תבין איך הורה עושה ככה לילדו.

בכל אופן אני מאחלת לך שלוות נפש. רק שתדע לך שברגע שסעדת את אביך ברגעיו האחרונים - עומדת לך זכות גדולה מבחינה דתית (ואני לא דתייה). אתה את שלך עשית ואלוהים יפצה אותך.


שירי

התשובות שלי אינן חד משמעיות ואינן דבריי אלוהים חיים,
איש הישר בעיניו יעשה,
זו דעתי וזכותי כמו שלך להביע אותה,
תרצי תאמצי, לא תרצי, זה מה יש... :-)

הסיפור שתיארתה הוא מאוד קשה מבחינה רגשית , קשה ממה שסיפרתה להבין למה היו לך קשרים כל כך לא טובים עם המשפחה , אבל ממה שהבנתי מאוד נפגעתה מעניין הצוואה וניתן להבין את זה. העניין הוא שהאיש שדיברתה איתו הוא זה שבעצם גרם לכל הסיבוך בחייך כי לפני שדיברתה איתו בכלל לא חשבתה על הצוואה ועל הירושה . את עניין הצוואה כבר לא ניתן לשנות ובידך יש שני אופציות לשכוח מכל הסיפור ולהמשיך בחייך או לברר קצת יותר פרטים על האיש הזה כי לי נשמע תמוהה שהוא הופיע פתאום בחייך עם פרטים ששינו את חייך ושינו לרעה אולי אם תדע מה הקשר שלו לכל הסיפור תיהיה לך תמונה כוללת ותוכל להשתחרר מזה.
מקווה שתצליח להתמודד עם העניין בדרך הטובה ביותר.

יש לי אבא שלא מגיעה לו ביכלל התואר הזה של ליהיות" אבא" ההורים שלי היתגרשו שהייתי בערך בת 8,9 והוא פשוט לא ביקש מישמרות עלינו ולא ראינו אותו במשך כמה שנים וגרנו באותה העיר . אני בת נזקונים וכמו סתומה תמיד חשבתי עליו ורציתי את החום ההבאי שבסוף דפק לי את החיים כמעט אני ואחותי מצאנו אותו ב144 ויצרנו קשר איתו ומאז התחיל הבלבול של חייהוא פשוט הרס אותי מבכינה נפשית שניסיתי להתאבד פעם בקיצור אני האחרונה שהייתי בקשר איתו כל האחים שלי הפסיקו את הקשר הרבה לפני .כי אני חושבת שהם חשבו מהראש ולא מהלב לי זה לקח כמה שנים מגעילות שהרגשתי לא רצויה ולא אהובה שאפילו פעל הייתי שואלת את בעלי שאני איתו כבר שש שנים והוא מכיר אותי כל כך טוב הייתי שואלת אותו איך אתה ביכלל יכול לאהוב אותי אני כזאת וכזאת וכזאת.... כאילו אין בי שום דבר ששוה לאהוב שאני כלום רק מגרעות הרגשתי בדיעבד שאני הבעיה שזה שאבי כזה אגואיסט הייתי מנקה את ביתו רק כדי לקבל מילה טובה ובחגים קונה מתנות והוא היה פשוט בן זונה טוב הייתי אצל פסיכולוגית שאמרה לי שגם אם הייתי מלכת היופי או עם האי קיו הכי גבוה הוא לא היה מתיחס אליי כמו אבא והיא הבהירה לי שהוא פשוט בן אדם חולה ורק אז נירפאתי אני לא בקשר איתו כבר מעל חמש שנים אני נשואה .ואפילו עברתי איזה טראומה לא קטנה. והוא גר עם איזה בחורה ומכייף בחייו כמו תמיד ולא מחפש אותי וזה פשוט לא היה ניתפס לי שאפשר "להתנהג בכזאת קרירות לילד שלך" ככה שאני מבינה מה עובר עליך אבל חשוב לי לציין שאתה נישמע לי בן אדם מאוד בריא נפשית וזה פלוס ענקי מיזדה איתך כאב לי מאוד העלתה לי הכול דברים ששכחתי מאחלת לך שהיה לך חיים מאושרים עם בני משפחתך ותהנה בכל בוקר שתקום והשמש זורחת כי החיים יפים ונהדרים ויש לך ילדים שזה האושר של החיים ואני יודעת שאין אין מצב שהם יעברו את זה( כי בלי קשר אמא שלי תמיד אומרת שלאבא שלי הוריו עשו הפליות גם ביחס וגם בירושה בסוף הוא לא דיבר עם אחיו 11 שנים והרס לנו את החיים. אז בימקום שהיה חכם כמוך הוא עשה לנו מה שהוריו עשו לו מבין... פשוט מזעזע
"אתה בן אדם גדול אייל והילדים שלך יהנו מזה רק בריאות ושהחיים יאירו לך תמיד כי מגיע לך !!!

לדעתי את ממש לא מניאקית.. אני חושבת שאת צריכה פשוט להציג את העמדה שלך את צעירה את עוד רוצה להנות מהחיים שלך ... בן כמה חמך? 80 זהו יאללה שישימו אותו בבית אבות ותתחילי להנות מהחיים שלך.. נכון זה יפגע בהרבה אנשים אבל אין מה לעשות את חייבת לעשות את זה כי זה מה שאת באמת רוצה ותסבירי את המצב גם לבעלך אני בטוחה שהוא יבין אותך!! ובעלך הוא בן יחיד? אין עוד אחים משפחה משהו שיוכלו להקל על המצב ... ויש גם כל מיני מוסדות שעוזרים בדברים האלה.. אני חושבת שאת צריכה פשוט לשים את הקלפים על השולחן לדבר עם המשפחה של בעלך ופשוט שתפתרו את העניינים!!! בהצלחה!!

סליחה,את חיה בבית של חמך,את חיה בביתו ורוצה לשלוח אותו לבית אבות כי זה עושה לך לא טוב?ואני לגמרי בטוח שזה עושה לא טוב ומזדהה בעניין הזה.
אבל אם הדבר כל כך קשה תשכירו דירה,ואם אין כסף אז עובדים יותר ואם אי אפשר אז אולי ההורים שלך יכולים לעזור כספית או בצורה אחרת,אבל להוציא אדם מביתו,שנתן לך קורת גג בגלל שלך זה לא עושה טוב? אני חושב שזה בכלל לא עניין של מניאקיות-זו מילה שאני לא אוהב בכלל,זה אגואיזם,פשוט כך.

אתה צודק\
באמת אני מצטערת שאמרתי עליו דבר כזה.....את האמת אני אוהבת אותו כמו אבא שלי ומרגישה שאני החולה וממש מרחמת עליו.....
אנחנו צריכים לחשוב איך אנו יוצאים מבית הוריו ולא הוא......
(למרות שאין בידינו שום אמצעי כאלה)
בעלי עובד 10 שעות אני לא מוצאת עבודה כי אני סטודנטית וגם אם אמצא זה לא יהיה יותר מ1000 ש"ח בחודש גם הוריי עניים .....טוב אני מקווה שהענינים יפתרו בקרוב לפני שהזוגיות שלנו תקרס לגמרי

סוגיה לא פשוטה,

מצד אחד את רוצה את חייך לעצמך,
מצד שני צריך לסעוד את הוריי בעלך,
אני ממליץ לך לשבת ולדבר עם בן זוגך ולהחליט מה עושים,
קחי בחשבון שתיאלצי אולי לוותר על עצמאותך למס' שנים,
בתוך כל זאת, את יכולה לקחת מטפל לשעות מסויימות ביום,
צריך לבדוק את הנושא אם הוריי בעלך זכאים לכך מביטוח לאומי,
אני משוכנע שכן, כך לפחות יהיו לכם מס' שעות איכות ביום, לעצמכם בלבד...

אחריי כל זאת זכרי את המשפט - אל תשליכני לעת זקנה, ועשי איתו מה שאת רוצה...

לא יותר פשוט???

שלום לך
אבי הוא גם חולה במחלה היום יש הרבה מרכזים יומיים שאפשר להשתלב
1. לבדוק עם עובדת סוציאלית של העיר בה אתם גרים.
2. עם העירייה שאתם בה גרים
3. אנימציעה לךגם לזוגיות שלך פשוט להשתדל להיות רגועה ולנסות להיות כמה שיותר פחות בבית
עי" חוגים לימודים וכמובן לתת גם מעצמך כצט.
4. בענין הפיליפינית לבדוק משהוא אחר שכן יכול להשלט עליו ותמיד תראי את עצמך במקומו.
5 הרבה הצלחה ובריאות מצבבאמת לא כל תהייה חזקה בשביל בעלך חבל להרוס נישואין .

קודם כל יש בידך 90% לפתרון, כי את מודעת לבעיה.

לפעמים ילד בן 3 מטבע הדברים, דורש יותר תשומת לב מההורים.

אם את יודעת שאת מפלה בין ילדייך,
קחי את זה לתשומת ליבך,
תסבירי לילדייך שבנך הקטן דורש יותר תשומת לב,
ותשתדלי למרות זאת, כן להעניק ולא להזניח גם את יתר ילדייך...

מה עם בן זוגך ?, איפה הוא בתמונה ?!

כל הסיפורים האלה על גיל כזה או אחר והמשבר שלו,
לדעתי הוא לא קיים,
אולי כשבן אדם יוצא לפנסיה, אם לא הכין את הקרקע בצורה נכונה,
יעבור משבר.

חוץ מזה, גיל הוא עניין של פסיכולוגיה,
אתה קובע לעצמך ולגוף שלך באיזה גיל אתה,
ולא הגיל הביולוגי.

אני מכיר אנשים בני 20 שמרגישים וחיים כמו בני 60,
ואני מכיר גם את הצד ההפוך, אנשים בני שישים שמרגישים וחיים כמו בני 20,

הכל תלוי בך ואל תחפש פתרונות קסם או מאמרים כאלה או אחרים,
שטוענים שבגיל X מרגישים כך ובגיל Y מרגישים אחרת...

תשמעי, אומנם הייתי מ"פ במילואים בדרגת סרן,
למרות זאת אני מאמין שאפשר לתרום לחברה ולמדינה גם בלי לעשות צבא.

אם יש לך חששות מאד כבדים מהשרות, ולמרות שכמעט כולם משרתים בצבא,
לא נורא, לא יקרה כלום אם לא תעשי צבא,
המדינה תשרוד גם בלי היותך חיילת...

רק קחי בחשבון שברקורד שלך לא יירשם השרות הצבאי,
ולמרות שהיום זה לצערי מקובל יותר ויותר,
תהיי מוכנה לזה שיהיו אנשים ומעסיקים שירמיו גבה שישמעו שלא שירתת...

תחליף לא פחות טוב משרות צבאי, הוא כמובן שרות לאומי,
שלא יורד ברמתו ובקושי שלו משרות צבאי רגיל...

ברור לך שאת מכניסה את עצמך למיטה חולה, נכון ?!,

תעשי את השיקול שלך אם זה לא ייגמר ברע,
לי נראה שזה ייגמר ברע ותצאי מזה שבורה.

את בחורה בוגרת, תעשי את השיקולים שלך,
רק קחי בחשבון שלרוב זה לא נגמר בטוב...

אני יודעת שזו מיטה חולה ובגלל זה אני יוצאת ממנה... בלי רצון .. אני פועלת מתוך הגיון ולא מתוך הלב.. אני עוד צעירה החיים הם לפניי הבעיה שלי זה איך להתמודד עם השברון לב הזה.. אני יודעת שאני אכנס לדיכאון ויהיו לזה המון השלכות אני לא יהיה מרוכזת אני לא אוכל כמו שצריך ( ואני כבר התחלתי לרדת במשקל) אני לא אתפקד אני אבכה כל היום וזה בדיוק מה שקורה לי כרגע... אני רק צריכה עזרה באיך להתמודד פשוט זה קשה לעזוב בכוח מישהו שהוא חלק ממך מישהו שהוא האהבה שלך, הקרבה הראשונה שלי לא מבין שאני לא רובוט שלוחצים עליו וזהו והכל נפתר.. אני בנאדם עם רגשות אני לא יכולה ככה בבת אחת לקפל הכל... מה לעשות כדי שאני לא יגיע למטה.. הרי המטרה זה לעלות ולהמשיך ת'חיים...

תודה רבה שהגבת.. מחכה לתשובה

אפשר לשתף בעניין חבר או חברה טובה,

חוץ מזה, זה תלוי רק בך !!!

אם חברים או משפחה לא עוזרים,
תמיד אפשר להתחיל טיפול קצר מועד אצל פסיכולוגית,
וחובה עלייך להתנתק, תהיי חזקה, אין ברירה אחרת !!!

כמה חבל חשוב מאוד לשמע לאנשים בוגרים אניבזבזתיהרבה זמן מהחיים שלי בצורה כזאת בסוף הוא חזר לאישתו ואני נשארתי לבד את צעירה ובכלל למה לקחת משהו משומש יש הרבה בחורים . במדינתנו הקטנה חבל עליך את פוגעת בעצמך ובאנשים קרובים אליך מדרגה ראשנה . אני חושבת שצריך להיות מציאותיים את רואה את עצמך נשואה לו עם כל החבילה שלו? ממש לא חוויה נעימה

תקומי ותתעוררי אני חושבת שהחיים יפים באמתוצריך לנצל אותם יותר טוב .

לאני שלום רב,
אנינמצאת כרגע בצד השני של החבילה אני אשתו "של "שגילתי שישי מישהי נוספת ופשוט מה אני אומר
לוותר אני לא מוכנה
גם הוא לא מוכן הוא נהנה משתי עולמות ואילו אני מתמודדת עם הבעיות . ועכשו שכל המשפחה המורחבת יודעת הילדים {ילדים בוגרים} ואפילו המצב פשוט מגעיל הוא הולך עם כתם שלו לכל מקום
ומה עם הילדים שלנו .יודעים ולא מאמינים 16.18. 7
אז חמודה שלי אני חושבת שכדאי שתחשבי על עצמך ועל גורלך חבל מאוד שאת משחקת במשחק כזה . משפחות שלמות מתפרקות ואת חושבת לעצמך אך להתמודד תמודדי בצורה מבוקרת אמא אחות חברה אבל באמת למה לפרק משפחה אם את נבונה אז באמת ותצאי מהתמונה גם אם את חושבת שלא רואים אתכם אז תמיד תהיה עין שאת לא מכירה והם כן מכירים אותך והכל התגלה לא רק לקרבה ראשנה אל לכל העולם . פשוט לקום ולומר אני עם דבר שרק יזיק לי גמרתי.

בעלי מטופל מזה תקופה בהתחלה ברסיטל אחר כך המירו וכעת בויפאקס 3 פעמים ביום טגרטול אחד וגם פרפאנן אחד לפני כחודש הוא החליט על דעת עצמו להפסיק את הטיפול לפסיכיטר ולרופא המשפחה הוא מספר שהוא שותה את הכדורים אבל בעצם הוא שותה רק את הויפאקס ורק מידי פעם.מצבו מחמיר הוא כרגע אומר שאין לו אמון באף אדם גם לא בילדיו או אישתו.עלי לציין שתמיד היה בודד אך כעת חוסר האמון שלו בעלום וההיתגרות שלו יותר קיצוניים מתמיד.אםצ אדווח על כך לרופא הרי ששוב אפגע באמונו ובסופו של דבר הטיפול באחריותו אני אובדת עצותהאם מישהו יכול לעזור לי???.?תודה

לאני

לדעתי את צריכה לחשוב רק על עצמך אם זה קשר שהוא אינו נותן שום דבר לעתיד
לה ת נ ת ק מידי
בהתחלה זה ללא שום מגע אבל יותר מאוחר המגע יגיע ואז לכי תדעי לאן.......

זה יגיע . את מבזבת זמן מאוד יפה ויקר השנים הצעירות שלך הם השנים היפים ביותר
חברים מסיבות נפגשים עם בחור שהולכים יד ביד באמצע הרחוב בגאווה ולא בהסתר .

הזמן אומנם מרפה אבל לפי דעתי את לא נותנת לזה להתנתק ברגע שאת תנתקי פגישות ושיחות
ומחליטה שאת סיימת עם הסיפור אז התחלת חיים חדשים והדרך פנויה לחיים יפים
יותר.

אני בחור דתי ולפי ההלכה זה אסור בתכלית האיסור .
אצלנו זה פשוט כתם לך ולמשפחתך לאחים ולאחיות אם יש .........
תמיד יזכרו את זה ..........................
שיהיה לך בהצלחה רק את יכולה לעזור לעצמך בלי לפגוע בעצמך ובסביבתך

לפעמים אין ברירה והתנתקות היא הפתרון,
אם לא תתנתקי מהם, לא טלפונים ולא ביקורים - זה לא ייגמר.

כמובן שכשתרגישי בשלה לכך, תמיד תוכלי לחדש איתם את הקשר,
אבל כל עוד הביקורים האלה לא עושים לך טוב, אני ממליץ לך להפסיק אותם...

צריךלעמוד לצידה ולא להלשין ולא לספר שום דבר,זה דיי תלוי במה שהיא עשתה יש הבדל בין מעשה שמסכן אנשים ואף מעיד על היתנהגות שפוגעת בסביבה ובעצמה
לבין ליגנוב מכונית או משהו,זה דיי תלוי אבל לדעתי אם היא גנבה מכונית או משהו(דוגמה למעשים דומים) לא טוב לספר בתור חברה היא הייתה צריכה לישמור את זה בסוד,בכל מיקרא זה תלוי במה שהיא עשתה מה היא עשתה בדיוק?.

יש דברים שלא חייבים לדבר עליהם, גם בין חברים,
אם לא נוח לחברתך לדבר על הנושא,
אז לא חייבים לדבר אליו, אם היא תצטרך ממך עזרה בנושא,
אני בטוח שהיא תדע לפנות אלייך, חבל לעורר את המתים משנתם...

זה לא שלא נוח לה לדבר על הנושא.
כל עוד היא אומרת XXX עשתה מעשה נוראי, היה אסור לה לספר.
היא הרסה לי הכל וכו' וכו' וכו' ואני מקשיבה ולא אומרת אחרת זה יכול להימשך שעות.
ברגע שאני אומרת לה YYY יקירתי, אולי מה שעשתה XXX זה לא הכי חברי ולא הכי יפה אבל מה עם מה שאת עשית? האם זה בסדר? האם כך נוהג אדם שפוי בדרך כלל?
אז היא נהיית עייפה (ולא חשוב שהשעה בקושי 19:00 בערב, ולפעמים 11:00 בבוקר) ומבקשת לישון.
חוץ מזה אתם בכלל לא עונים על מה ששאלתי.
האם מותר לי לא לשתף כאשר אני יודעת שאדם אחר היה מעורב במעשה פלילי שיש ביכולתו (של המעשה) לסכן את עושהו ואת סביבתו. רק בנס הפעם נגרם נזק לרכוש בלבד.

אז בהחלט את צריכה לספר!.

חיי המין יכולים להיות כל כך מגוונים,
יש כאלה שאוהבים משהו אחד, וכאלה שמשהוא אחר.
אולי הוא לא הסתיר את זה בכלל מהאימא. אולי זה היה משחק כזה.
אולי בכלל היא צילמה אותו, זה היה סוג של גוון :)

אל תקחי את זה קשה, זה לא אומר על האבא שלך כלום

זה לא נעים לגלות דבר כזה על אבא שלך...

זו סוג של סטייה. LETS FACE IT

אולי תנסי לדבר איתם על כך? תגלי להם שאת יודעת מזה? בכל אופן אני מאחלת לך שתרגישי טוב!!! אל תהיי עצובה...

קצת פרופורציות בחיים,

כפי שכבר ענו לך, אולי זה התחביב של הורייך ?!,

יש מקום לשוחח עם הורייך ולהבין מה פשר התמונות....

כל הכבוד על היוזמה...

הי ירון
דכאון הוא מילה שימושית בשפה למצב רוח ירוד, אולם דכאון בשפה המקצועית כולל ירידה תפקודית בכל התחומים - חשיבה ורגשות שליליים, ירידה בתיפקוד בלימודים ו/או בעבודה, סממנים פיזיים (חוסר כוחות, עייפות, שינויים בתאבון, חוסר אנרגיה מינית) ולעיתים עד כדי מחשבות אובדניות.
אם אתה מרגיש שאינך מצליח לצאת לבד מהמצב זמן כה רב, כדאי לפנות לעזרה מקצועית (פסיכולוג, פסיכיאטר)...

אם קשה לך ליזום, אולי תבקש עזרה מאד קרוב

בהצלחה

סיגל לוי

ירון יקר,

אתה יודע אולי, כאשר בן אדם נפגע פיזית באופן שהוא לא יכול להניע את גפיו,
הוא עובר תהליך שיקום בו מגרים את האיברים הפגועים
וגורמים לו לחזור להפעיל את ידיו ורגליו,
עושים זאת בגירוי הדרגתי שלב אחריי שלב.

זה בדיוק מה שצריך לעשות למי שעבר משבר נפשי,
וחווה סוג של נכות נפשית או רגשית כלשהי,
צריך לחשוף אותו לאט לאט לגירויים מהסביבה,
עד לשיקומו המלא.
גירויים כאלה יכולים להיות: יציאה עם חברים, התעניינות בתחביבים חדשים, לעשות יצירה - ציור, פיסול, פתירת תשבצים ועוד,
צריך להתחיל אולי לקרוא חוברות, סיפורים, ספרים, עיתונים וכל מיני ירחונים ודברים שיעשו לך טוב.
צריך לצאת החוצה, לעשות הליכה אולי בחוף הים או סתם באיזו טיילת,
לראות ולפגוש אנשים, לצאת עם המשפחה ועם החברים וככה לאט לאט תחזור לך החיוניות, שמחת החיים והרצון לעשות דברים.

כל דבר בזמנו, לא לוותר ולהיות אופטימי זו מהות החיים...

הי
לא ברור מה הקשר שלך לאותו בחור אבל ברור שאכפת לך
אולי את דוגמה למישהו שהוא יצר איתה קשר כלשהו?

אפשר להציע תמיכה, לתת עצה, אבל אי אפשר לשכנע אדם שהוא צריך עזרה אם הוא אינו סבור כך.

אחרי שיחליט שיש לו בעיה ושהוא רוצה לשנותה, הוא יכול להתחיל לחפש את סוג העזרה שמדבר אליו

אני אחותו.
אני בטוחה שהמצב הנוכחי לא טוב לו . הוא הלך בעבר לטיפול פסיכולוגי של אחד על אחד אבל זה לא עזר לו. הוא מאד חושש ליצור קשר ולכן משכנע את עצמו שטוב לו כך. אבל מידי פעם הוא מתקשר ואני מבינה ממנו שהוא פשוט חושש מקשר עם בחורה ממגע.
לכן טיפול קבוצתי בטוח יעזור לו. שם יוכל לראות שהוא אינו לב ויש עוד כמותו.
האם תוכלי ליעץ לנו היכן ניתן למצוא קבוצות כאלו?

לצערי איני יודעת
יש כאן המלצה

שווה לברר...

בהצלחה!

סיגל לוי

דבר שיש לכל מיני אנשים שפויים,הרבה אנשים עושים תנועות אם הפה ליפעמים מה קשור מחלת נפש?.

זה לא מחלת נפש זה סוג של הרגל שיכול להיות שאת יכולה להפסיק איתו.
מחלות נפש בדרך כלל כוללות דיכאון קשה של יותר מחודש, הזיות מחשבות של ייאוש כפייתיות וכדומה.....משהו שמאוד מפריע לתפקוד התקין של האדם בחיי האדםץ
אני מבינה בזה קצת כי עשיתי פרקטיקום באנוש במסגרת לימודיי האקדמיים

הי
למה את חושבת שאת חולת נפש?
לא נתת סימנים כלשהם לכך?
דכאון תמידי, בין אם הוא מוגדר כמחלת נפש ובין אם לא, פוגע מאד באיכות החיים. בשפה העממית המילה "דכאון" משמשת לתאור מצב רוח רע, אך בשפה המקצועית זהו משבר שמתבטא בערוצים רבים: במחשבות, ברגשות, מבחינה פיזית, מבחינת היחסים עם החברים, מבחינה תפקודית ולעיתים גם במחשבות אובדניות.
לא נראה לי שיש קשר בין הפעולה של פיך לבין מחלת נפש
אם יש פוטנציאל לחלות (למשל גנטיקה בעייתית) עדין לא ברור מי כן יחלה ומי לא. לא עושים שום דבר מראש למנוע, אלא אם מרגישים מצוקה

מקוה שעזרתי לך

תקראי בשיטוט באינטרנט חומר מקצועי ויהיו לך יותר תשובות לשאלותיך

סיגל לוי