פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

יש שם פסיכולוג שעוסק בנושא. ובאינטרנט גם תמצאי חומר.

שלום שירלי,
בדקי את "תסריטים נרקיסיסטיים של ההורות" ואת האסופה "חווית ההורות", בה תוכלי למצוא התייחסות לנושא וכן רשימת מקורות רלוונטיים.

צר לי על שנאלצת להמתין זמן רב לתשובה,

שלום שירז,
אנו עוסקים פה בפורום בשאלות בנושאי פסיכולוגיה ופסיכותרפיה ולא בפסיכיאטריה. איננו רופאים. את מוזמנת להתייעץ בפורום פסיכיאטריה, אך אני ממליצה שפשוט תפני לרופא המשפחה או לפסיכיאטר ותתייעצי פנים מול פנים. הרי ממילא לא תוכלי לקנות תרופה עפ"י מרשם וירטואלי.
במקביל, אני רוצה להציע לך לחזור לטיפול פסיכולוגי. שילוב בין תרופה לבין טיפול יכול לעזור לך באופן אפקטיבי יותר מתרופות לבדן.

התנצלותי על ההמתנה הארוכה למענה,
תרגישי טוב,

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_פסיכיאטריה' id=link]פסיכיאטריה[/a].

מספיק שאתה בריא. עובד. יש לך משפחה תומכת. יש לך דירה. את כל השאר אפשר לבנות.

אבל אין ברירה אחרת. שחר צודקת. אם יש לך את אילו אתה מלך. תספר קצת על עצמך בן כמה אתה. למה אתה מרגיש כך. אני מקווה שבעתיד הקרוב יהיו לך המון סיבות טובות לקום בבוקר. אל תתן לדכאון לנצח.

אבל אני ממשיך ללכת . תודה על התגובות. הסיפור חיים שלי מורכב וקשה מדי בשביל לתאר אותו במילים. כל עוד אני יוכל המתנה שלי לעולם תהיה הקיום שלי.

אולי בכל זאת תשתף.

פשוט בודדתי את עצמי יותר מדי מהעולם שמסביב מכל מיני סיבות ועכשיו אני מרגיש שהחיים הם סתם שעמום אחד גדול ועצוב. אין לי נטיות אובדניות.אני עובד בצורה חלקית ומקבל קצבת נכות.

פשוט מדבריך היה קשה להבין במה מדובר והאמת דאגתי לך.. יש לך בת זוג?ילדים? במה באה לידי ביטוי הנכות שלך? בדידות זה דבר אכזרי וקשה מסכימה איתך. אבל אל תתיאש. בטח יש מה לעשות. ליבי איתך. תאמין לי העיקר הבריאות זה הכי חשוב מפה תוכל לצמוח. לילה טוב

טוב שאתה עובד. ונעזר בקיצבה. בן כמה אתה?

מקבל קצבה של 40 אחוזי נכות נפשית על אובדן כושר עבודה. יותר מדי שנים ליד מכונה כנראה. שלוש פעמים בשבוע אני עובד בשמירה בישוב בו אני גר. כרגע המצב הכלכלי שלי בסדר.

האם נפצעת בעבודה? האם אתה מוגבל פיסית? האם התבודדת בגלל האובדן כושר עבודה? האם יש לך הורים? אחים? אתה יחסית צעיר ועדיין יכול לבנות חיים ואפילו משפחה. אולי תיקח מאמן שירים לך קצת את המורל ותעבדו ביחד על צעדי התקדמות. מאחלת לך בריאות טובה והצלחה ושתביה מוקף באנשים אהובים.

שלום לך,
המקרה שלנו פחות או יותר דומה.
אני רווקה בת 40 גם מתקיימת מקצבת נכות על אוסידי.
עובדת פעמיים בשבוע בלבד.

אין לי הורים וגם לא ילדים.

היו לי כמה "חברות'" שנתקתי עימן את הקשר מסיבות כאלה ואחרות, לא אכנס לפרטים.

המוזר הוא שאני נראית מעולה חיצונית, מה גם שאני בחורה מאוד משכילה ומלומדת, אך אין לי זוגיות.

למרות הכל אני שורדת!!!

מנסה להרחיב את המעגל החברתי שלי.... אני בטוחה שהכל יהיה בסדר, בסופו של דבר אנו מקבלים את מה שאנו מבקשים לעצמנו :)

בהצלחה איש יקר ובשורות טובות-אמן!

באמצעות המייל. הקשר בינכם יכול להוביל לידידות או זוגיות. שיהיה בהצלחה לשניכם.

כתבת שאתה מקבל 40 אחוזי נכות נפשית... תוכל לפרט מה הכוונה נפשית?

תודה והמשך יום נפלא.

זוכר שמצוין שאני סובל מאישיות סכיזואידית (קור רגשי) ושאובדן כושר העבודה שלי עומד על 75 אחוז. יש לי 40 אחוזי נכות ואני משתמש בצורה קבועה בכדורים נגד חרדה.

אצלי זה הפוך....
הרגשות אצלי יכולות להיות ממש קיצוניות, אולי בגלל האוסידי.
אני בנאדם מאוד רגיש וערה לסביבה שלי.

כשאני מסתכלת אחורה, זה לא כך, אולי משום שעברתי לא מעט בחיי זה השפיע עליי ועיצב אותי כשם שאני כיום.

כשאתה אומר קור רגשי, היו לי בעבר המון חלומות שאני קרה רגשית וצינית, אבל אלה בגדר חלומות ולא מציאות.

בהצלחה איש יקר :)
שבוע טוב ובשורות טובות-אמן!

שבוע טוב גם לך חמודה

ועכשיו אתה לא יכול לחזור ולהיות חלק מהחברה? אתה כבר לא צריך להתבודד. תנסה.

את רוצה להתחתן?

הפסיכולוגית . בגלל זה אני לא בעד טיפול כזה. זה כסף שלך ואת רשאית לעדות מה שאת רוצה. את לא חייבת דין וחשבון.

שלום נ,
אמנם אני לא יכולה להשיב לך מה עלייך לעשות, אך אני יכולה לומר, כי אמון, בעיניי, הוא אבן בסיס בטיפול. את כותבת שאת מרגישה את השכנוע של המטפלת שלך להישאר בטיפול, כמניפולציה מצידה. זה בעייתי ולכן, לדעתי, אם תמשיכי בטיפול מבלי לפתוח איתה את תחושותייך ומחשבותייך ובמקביל תנסי למצוא "דרכי מילוט", כמו ביטולים, הטיפול יאבד את יכולתו להיות משמעותי עבורך, בכל אופן.
צריך להפריד בעיניי בין השיקול הכספי לשיקולים אחרים ולא לתלות את המהות בקושי הכספי.
אני מציעה לשאול את עצמך מספר שאלות:
- אם הייתי מרגישה נתרמת, האם הייתי מוכנה\יכולה להשקיע כספית בטיפול ולאורך זמן?
- האם יש משהו בדבריה של המטפלת לגבי הבעיה שלי במערכות יחסים והאם אני רואה בקשר הספציפי עם המטפלת אפשרות לעבוד על הקשיים?
- האם אני מרגישה בקשר שנוצר עם המטפלת מקום בטוח להעלות בו את אשר על ליבי בפתיחות ובכנות?
- האם הקושי לתת אמון מוכר לי מקשרים אחרים או שהוא ייחודי בקשר עם המטפלת הנוכחית?
אני מקווה שדיון עם עצמך בשאלות הללו, יעזור לך להגיע להחלטה.

התנצלות על ההמתנה לתשובה,

שלום שירי,
מרפאות לברה"נ, כשמן הן: מרפאות ציבוריות שמעניקות טיפול נפשי, ע"י פסיכולוגים, עוסי"ם ומטפלים ממקצועות נוספים, לציבור הרחב. בכל עיר קיימות מרפאות כאלו. חלקן מסונפות לבתי חולים לברה"נ, חלקן לקופות החולים.
עם כניסתה של הרפורמה, התקצוב של המרפאות עובר ממשרד הבריאות אל קופות החולים. מלבד דיווח של המרפאות לקופות החולים, על הטיפול (על מנת לקבל מימון לטיפול), אני מקווה שלא תהיה השפעה אחרת.

שלום שירה,
כפי שכתבתי, הטיפול במרפאות לברה"נ, יינתן בחינם, בתנאי שהמטופל יסכים לדיווח פרטיו לקופת החולים בה הוא מבוטח (שכן קופת חולים היא הגורם המממן את הטיפול) הדיווח כולל אבחנה פסיכיאטרית, אבל לאו דווקא אבחנה של הפרעת אישיות. יכולות להיות אבחנות "רכות" יותר כמו "הפרעת הסתגלות", תלוי במקרה.

או שזה ישאר אותו דבר כמו היום?

האם טיפול אישי של פגישות עם פסיכולוג בלי צוות נוסף יתאפשר במסגרת הרפורמה בחינם?

כן. במסגרת הרפורמה פונים ימשיכו לקבל טיפולים פסיכולוגיים במסגרת מרפאות לברה"נ. טיפול פסיכולוגי משמעו פגישות עם פסיכולוג, ללא צוות נוסף.

צר לי על העיכוב בתשובה.

מועדים לשמחה,

ועדיין משאירים לאירית פרסומת למרות דהיא לא עונה וכל הלחץ נופל רק על אחת. נאה ויאה.

עונים... לא בקצב משביע רצון, גם לא שלי, לצערי. במידת האפשר, במסגרת יכולתי וזמני.
אני משתדלת לעמוד בעומס ולענות גם לשאלות ותיקות שעדיין לא קיבלו מענה וגם לחדשות.
מקווה לגייס פסיכולוג נוסף בקרוב, שיתחלק איתי בניהול הפורום.

אם יצטרף פסיכולוג לניהול הפורום. יצמצם את זמן הצגובה והעומס בשאלות.

שהוא מתבייש. שהוא במבוכה. שהוא לא יודע איך להגיב לדברייך. שהוא חושש מתגובה שלך וכו. ואולי זו גם ילדותיות. ומצד שני יכול להיות שזו הפרעה באישיות אבל את זה בעל מקצוע צריך לאבחן. השאלה אם רק איתך הוא מתנהג כך או שגם עם אנשים אחרים? האם הוא עובד?

שלום הדסה,
יכולות להיות לכך מגוון סיבות, הכי פשוט לשאול אותו.

שאת לא כשלון אלא אדם שמנסה להתמודד עם החיים וקשה לו. כשלון זה מי שמרים ידיים ומתאבד כי מרגיש שאין לו מוצא אחר. בכל זאת את עובדת ושוכרת דירה. עבודה יכולה להיות דבר הפיך אם תתאמצי בשביל זה ותגדילי ראש. בן זוג אפשר למצוא בכל ובכל מצב. אבל גם בשביל זה להתאמץ לנסות ולא לפחד. אולי תלכי לפסיכולוג שיכול לחזק אותך ולתת לך כלים .תרשמי על דף אני סיפור הצלחה ותאמיני בזה ותשנני את זה. אל תתני לאנשים מסביב להפיל אותך. כל עוד את בריאה את יכולה להפוך עולמות. אני מקווה שיש לך חבר או חברה שאתם בקשר. לילה טוב

שלום דנה,
אני עונה לך באיחור ועם תקווה שאולי-אולי, משהו בהרגשתך השתנה מעט. אולי לקראת תחילתה של שנה חדשה שיכולה לרמז על אפשרויות חדשות שעשויות להיפתח. למשל האפשרות להיעזר.
אני שומעת על כאב גדול מנשוא שאת מתהלכת איתו, על תחושות קשות ואובדן של תחושת ערך וסיפוק מעצמך. כיוון שהתחושות הללו מוכרות לך זמן רב, עולה אצלך המחשבה שהמצב לא יכול להשתנות. הבקשה\הצעה שלי אלייך, דנה, שתיגשי לטיפול, יחד עם המחשבה הזו. אנשים מניחים לפעמים שכדי לגשת לטיפול יש צורך להיות החלטיים באמון כלפי הטיפול או ביכולת להשתנות, אבל האמת היא, שרוב האנשים שמגיעים לטיפול, הם אמביוולנטיים לגבי טיפול (אפילו אם לא הכירו בכך לפני שהתחילו בטיפול).
כדי לעזור לך, יש צורך להכיר אותך, מקרוב. את הקשיים עמם את מתמודדת, את הטראומות שעברת ואת החוזקות והכוחות שבך, שהם ישנם, מחכים להתגלות.
תתני הזדמנות?

מאחלת ומקווה שתהיה לך שנה (אפילו במעט יותר) טובה,

שלום אורנית,
אני שומעת את המצוקה שלך, את מכבש הלחצים שאת נתונה בו, כשבתוך סבך העניינים, את עוברת טיפולי פוריות. לא פשוט. אם אין ברירה אחרת מאשר מגורים כרגע עם אימך, אני מציעה שתקיימי שיחה בארבע עיניים איתה. בשיחה, תקשיבי לקשיים שלה במגורים המשותפים, אולי תעלינה נקודות שלא חשבת עליהן, אולי תהיינה לה בקשות ממך, שתוכלי להיענות להן, כדי לעזור לה. שתפי אותה גם בהרגשותייך, בלחצים שאת מצויה בהם ונסי לגבש ביחד איתה דרך לצלוח את התקופה הזו בשלום. בטרם השיחה, אני מציעה שתגבשי ביחד עם בעלך תכנית מוגדרת לטווח הזמן בו תגורו ביחד, כדי שתוכלי לדון בכך עם אימך ולהגיע ביחד לעמק השווה.

שלום אורי,
בנך בוגר ועל אף שאת כואבת את כאבו ורוצה בטובתו ובבריאותו, רק הוא יכול לקחת אחריות על עצמו, לשפר את בריאותו בעזרת ההמלצות הרפואיות שקיבל. אני מבינה את הקושי שלך כאמא לצפות בהזנחה שלו את עצמו, אך אני חוששת שההחלטה על כך בידיו בלבד. אולי בהמשך, אם סבלו יגבר על בושתו - יאמץ את הדרך לסייע לעצמו.

שלום גליה,
כשתפגשו ותשוחחו, תוכלו להתייחס להתרחשות הלא נעימה שקרתה ביניכן ולעבד רגשות.
דברים עלולים לקבל מימדים "מנופחים" מאוד בתוכינו ולפעמים עצם הדיבור עליהם מאוורר רגשות ומשיב פרופורציות מאוזנות יותר.
נשימה עמוקה ו... לדבר איתה. ואולי כבר עשית זאת?

החלמה מהירה,
התנצלות על ההמתנה,

שלום אקו,
הודעתך נערכה, מכיוון שיש בה אזכור של שם של מטפלת והדבר נוגד את כללי הפורום וממילא, גם אם מישהו טופל ע"י אותה מטפלת, החוויה שלו עשויה להיות שונה מהחוויה שלך איתה ולכן כדאי לקחת המלצות בערבון מוגבל ולהתרשם בעצמך. תוכל לקבוע פגישת הכרות עם המטפלת ולנסות להרגיש בעצמך את האווירה שהמטפלת מייצרת ואת הדינמיקה שנוצרת ביניכם ואם תרגיש תחושה נינוחה, תוכל להחליט על המשך טיפול איתה.

בהצלחה,

מפחדת על התפקיד שלה

כתבתי אותה עבורך.

לא מבין את תשובתך..
היכו כתבת לי ?
תודה

שלום אבי,
אחיך עבר טראומה שגובה ממנו מחיר גם בצד הפיזי וגם בצד הנפשי. הוא סובל וכבני משפחתו - אף אתם סובלים - מהתנהגותו. כיוון שהוא מסרב לטיפול, אפשר לחשוב על כיוון של טיפול משפחתי שמטרתו תהיה התארגנות המשפחה לאחר התאונה. לפעמים הגדרה מחדש של הבעיה, והסטת המוקד מבן משפחה מסוים אל המשפחה כולה, מאפשרת פתח להתגייסות לטיפול עבור מי שמתנגד לו. טיפול עוזר למי שרוצה ומוכן להיעזר בו ולכן גם אם ימשיך לסרב, כדאי שאתם כבני משפחתו תיגשו לייעוץ ותקבלו תמיכה והדרכה כיצד לצלוח את תקופת השיקום הקשה הנוכחית.