פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום, אני בת 19.5
אני סובלת מחרדות ( זה דיי גנטי ) הייתי אומרת שאני אפילו דיי פרנואידית.. מסתכלת אחרונית שאני הולכת ברחוב המון.. מפחדת בכלל לצאת החוצה מהבית..
כרגע אין לי אפשרות לפנות לפסיכולוג מכיוון שאני בעצם סובלת מחרדה חברתית בין היתר.
המצב הביטחוני לאחרונה העלה את סף רמת החרדה שלי והפרנואידיות שלי..
אני משתמשת באוטובוסים לעיתים קרובות ועכשיו בגלל הפיגועים אני מפחדת.. מפחדת בכלל לחשוב על לעלות לאוטובוס.
אני עולה כי אין ברירה אני עירנית..מנסה להיות אבל לא יודעת לגמרי לגבי מה להיות עירנית ומה נחשב לתנועה חשודה אצל בן אדם..
יש לי תרסיס פלפל.. אבל מכיוון שאני סובלת גם מחרדה חברתית.. וגם הפרנואידיות שלי, אז מעצם העובדה שאני יוצאת החוצה ונימצאת עם קהל גדול של אנשים אני משותקת ומנותקת ולא מסוגלת להתנער מהניתוק הזה ולחזור למציאות כדי להיות עירנית..
מה לעשות?
באופן כללי מה לעשות?
מה היית ממליצה לי לעשות בשביל לנסות ולתפקד אפילו מעט.. בשביל להיות עירנית יותר בחוץ ולקטוע את הניתוק הבלתי נסבל הזה.
הראש שלי כאילו לא מתפקד מחוץ לבית כך שבעצם אני לא יכולה להיות עירנית ולשים לב למה שמסביבי ולדברים חשודים מירוב שהחרדה כל כך כל כך גבוהה.

שלום לך
אני אשה מבוגרת קצת וכל חיי היתי רגישה מאוד וזה מאוד מפריע לי בחיים. שאלה בבקשה ,הייתי במאפיה ועמדתי לבחור לחמניות מתוך ארגז קלקל,התחלתי לשים בשקית הקופאית עמדה והסתכלה עלי ,בעודי בוחרת מתוך הארגז ,היא לקחה את המכסה של הארגז קלקר ושאלה אותי אם סימתי. מה שמרגיז אותי שאני עדין בוחרת והיא שאלה אותי אם סימתי. הרגשתי ממש שהיא חוצפנית .רציתי מאוד להעיר לה שהיא חוצפנית אבל התאפקתי .שאלתי בבקשה גברתי האם אני צודקת בכעס שלי והאם היתי צריכה להגיד לה שהיא חוצפנית ? תודה רבה

שלום,
התחלתי ללכת לפסיכולוגית קלינית לפני מס' חודשים עקב כך שאני לא נושמת בצורה רגילה כבר שנתיים ואני כל הזמן צריכה לקחת נשימה עמוקה , זיהו אצלי התקף חרדה אבל משום מה , כדורים פסיכיאטריים לא עוזרים לי .
לוקחת 15 מ"ג ציפרלקס במשך שנה
אני במפגש ה8 עם פסיכולוגית קלינית , ואני ממש לא מרוצה , אין שיפור כלשהו בהרגשה , היא משעממת אותי נורא , אני יודעת שהשיפור לא מיידי אבל אני צריכה כבר להרגיש שאני הולכת הבייתה עם איזה טיפים ,וכ'ו .
ההרגשה היא על ספת פסיכולוג רגיל ולא פסיכולוג קליני
אודה לעזרתכם , מה ניתן לעשות

מעניין אותי לדעת כמה עולה שעת טיפול אצל פסיכולוג בארה''ב או אירופה לאומת ישראל. בישראל כידוע המיסים מאוד גבוהים, ולכן אם מטפל לוקח סכום מסוים עבור שעת טיפול בתכלס אחרי שמורידים מע''מ ומס הכנסה ואת הכל המיסים למניהם נשאר לאותו מטפל ביד רק חצי מהסכום אותו הוא גובה. אבל במדינות שבהן המיסים יותר נמוכים האם גם הטיפול יותר זול או שגם שם נהוג לגבות מאות שקלים עבור שעת טיפול?

שלום,
אני אמא לילדה בת שנתיים וחצי,
יש לי קושי גדול בלהציב לה גבולות,היא לא מקשיבה לי
אני מנסה בכל מיני דרכים ולפעמים בצורת משחק כדי שהיא תקשיב
בסוף אני מאבדת את הסבלנות וצועקת עליה
אני ממש לא רוצה שזה יהיה כך.
אני מתוסכלת מזה,אני עוברת הדרכת הורים ומנסה להתמודד אבל זה ממש קשה ולא הולך
בערב כשהיא הולכת לישון אני עושה לה טקס,שרה לה שיר שהיא אוהבת,יושבת לידה כמה דקות ומחזיקה לה את היד והיא נרדמת
אבל בלילה כשהיא מתעוררת היא בוכה ורוצה על הידיים
הלילה הסתובבתי איתה שעה וחצי כי היא לא היתה מוכנה לשכב במיטה,אני דיברתי אליה ואמרתי לה שאני אשיר לה ,שום דבר לא עזר,בסוף היא נרדמה במיטה שלנו
כשאני עייפה אני מאבדת את הסבלנות מהר מאוד וזה לא טוב מבחינתי,מה לעשות?
איך שומרים על קור רוח?
אני מרגישה רע כשאני צועקת עליה אחרי פרק זמן מסוים
מרגישה שההתנהגות שלי לא נכונה איתה,שאין לי מספיק סבלנות

מחכה לתשובה

תודה

שלום!
בתי הכירה בחור לפני חודשיים. בחור זה בעל נתונים שאינם טובים. זהו בחור שאינו מעוניין לעבוד, קמצן, קנאי ואלים. הוא התבטא כלפיי באלימות מילולית. הצעתי לבתי להיפרד ממנו. היא היתה תמימת דעים איתי. אולם ביום בהיר איד היא צלצלה אליו ואיחלה לו חג שמח, רמז לכך שהוא יכול לחדש את הקשר.
אימו של הבחור התקשרה לבתי האחרת, על מנת שבתי לא תיצור קשר עם בנה.
למחרת הוא יצר קשר עם בתי, והביע נכונות לחדש את הקשר. בשלב זה נכנסתי לתמונה וביקשתי לשוחח עימו. הבהרתי לו שבתי תמימה והקשר ביניהם הוא בלתי אפשרי בעליל, אין כלל התאמה ביניהם. ביקשתי שיניח אותה לנפשה, כי היסודות של הקשר רעועים ואין לי ספק שאם יינשאו יגיעו בסופו של דבר לגירושין. החשש שלי שהיא תסבול ממנו נפשית ופיזית. היא לא מוכנה לוותר עליו, אך היא הבהירה שאם יהיה לה חבר אחר היא תוכל לשכוח ממנו.
יש לציין, שבתי בת 30 וגם הבחור.
אני חסרת אונים. מבקשת את עזרתך בדחיפות. איך לנהוג עם בתי? איך לגרום לה לא לרצות את הבחור?

לפסיכולוגית.
בקביעת תורים של מכבי לא מופיעים פסיכולוגים, כיצד ניתן להגיע לפסיכולוגיות בקלינקות משלהן אבל שעובדות עם מכבי?
כמה דברים כאלה עולים בדרך כלל? אני לא יכולה להוציא הרבה
תודה

אז ככה יש לי ידידה טובה בת 23 שקשה לה להתחבר לגברים היה לה פעם חבר הרבה זמן ועכשיו היא שחכה אותו ועכשיו הוא חזר ועכשיו היא נזכרת בו שוב ועכשיו היא לא רוצה קשרים והיא אמרה לי שהיא צריכה זמן אני לא יודע אם זה טוב אבל אמרתי לה שהיא צריכה לשכוח את העבר ולראות את העתיד שתמשיך את החיים שלה
אני ישמח להתייעצות נכונה מה ניתן לעשות
תודה!

אני בן 34 היה לי קשר עם בחורה למשך חמישה חודשים ונפרדנו לפני חצי שנה .
אני הייתי די פגיע בתחילת בקשר ושאבתי הרבה כוחות מהקשר הזה וממנה .
עד עכשיו אני לא משחרר .
יצאתי עם בחורות היו כמה סטוצים אבל אני רואה אותה בכולן .
לא יודע מה לעשות .
אני אציין שלפני הקשר הזה לא היה לי משהו שנים .

בזמנו למדנו מעט על פרויד ,ונאמר לנו שפרויד עקב גם אחרי התנהגות של בעלי חיים ,והניח שיסודות אלו מצויים גם בנו בני האדם, למשל התנהגות קופים בקבוצה בה יש זכר דומיננטי השולט בקבוצה בכוח הזרוע וכו'.. אשמח אם אפשר להפנות אותי למקורות היכן ניתן לקרוא עוד בנושא?

האם יתכן וטבעי שתהיה לי חרדת נטישה בכל קשר קצר שאני מנהלת?
הכוונה להרגשה שמוותרים עליי או על התקרבות אליי. אם זה אקס ואם זה חברה שהכרתי בזמן קצר, או בחור שהיה איתי בקשר טלפוני או תשומת לב כלשהי שנתן לי וזה נפסק (אחרי כמה פעמים בודדות. 4 לצורך העניין). זה הגיוני שזו חרדת נטישה? למה זה קורה לי ומה לעשות נגד זה? זה כואב נורא.

שלום.

אני בשנות ה 30 לחיי, מטופל תרופתית בכדורים נגד דיכאון (סרנדה 100 מ"ג). אני רווק ומרגיש שלחיים האלו אין משמעות בעבורי. הרגשה מאוד חזקה שאין לי מקום תחת כיפת השמיים, זו ההרגשה שמלווה אותי שנים רבות.

כל יום אני קם לאותו היום בדיוק. כמו גלגל שחוזר על עצמו בשגרה מאוסה ובלתי נסבלת. שום דבר לא מעניין אותי, אין לי תחביבים מלבד קריאת ספרים, שגם זה נהפך למאוס בעיניי. אני מייחל כבר שהמוות יגיע בצורתו הטבעית וכמה שיותר מהר, עדיף התקף לב זריז באמצע הלילה ([b]אין לי כוונות התאבדות[/b]).

אני לא מאמין שיש משהו ביקום כולו, אפילו לא זכיה בלוטו, שיכול לעשות אותי מאושר. שום דבר לא יכול לגרום לי לרצות לקום מהמיטה בבוקר. החיים כשלעצמם לא מעניינים אותי בכלל. נוצר מצב שאני חי רק כדי לעבוד במטרה לשלם הוצאות שכירות והוצאות מחיה וזהו זה. זה הכל.

בכל זאת הייתי רוצה לשאול, לפי דעתכם המקצועית, במה טיפול פסיכולוגי יוכל לעזור לי? האם אתם הפסיכולוגים יודעים לתת לי סיבה לקום מחר בבוקר?

תודה רבה.

אני אשה בת 45 אני ואני פוחדת מכלבים מסוכנים כל מתי שאני רואה כלב מסוכן עוברת לצד השני אלא שהפעם לא שמתי לב ועברה בחורה לידי עם כלב פיטבול ללא מחסום אומנם היא קשור אבל היא עברה ממש לידי. נבהלתי אני אשה רגישה מאוד וסובלת מזה הרבה רגישות יתר לכן יש לי שאלה בבקשה תענה לי לפנים משורת הדין. כאמור הבחורה עברה לידי ואני היתי בשוק אחרי חמש דקות הלכתי לביתה .היא גרה באותו רחוב שעברתי בו. אמרתי לה שנורא נבהלתי מהכלב שלה זה כלב מסוכן,היא ענתה שהיא לא היתה קרובה אלי .וכמובן זה שקר.היא עברה לידי במרחק של חצי מטר. באותו רגע אמא שלה יצאה והתחילה לקלל אותי .אמרה לי שרוטה ושאלוהים יקח אותי . אני אמרתי לה שתעבור מה שעברתי והלכתי. שאלתי היא אני מרגישה שלא עניתי לה. אני מרגישה שהיא קיללה אותי באופן קשה ומה אני בסך הכל אמרתי לה,שתעבור מה שעברתי.אגב עברתי גיהנום .מה דעתך דר אני רגישה מאוד .ונפגעתי מאוד מהאמא שלה. תודה מראש

במשך שנים רבות סבלתי מחרדה ודיכאון. הרעיון הטיפולי והשיקומי היה: לנסות להיחשף ולהתמודד בצורה הדרגיתית ומתונה עם אותם מצבים שגורמים לי לחרדה ולדיכאון. ראיתי איך ככל שעובר הזמן ואני נחשף בצורה מתונה לחרדה היא הולכת ונחלשת. ומצבים שפעם גרמו לי לחרדה מטורפת היום כמעט לא מזיזים לי. אפשר להגיד שלכאורה ''ריפאתי'' את החרדה שלי.
לאומת זאת הדיכאון נשאר בדיוק כמו בעבר והוא פה כדי להישאר. למרות שגם אליו ניסתי להיחשף באותה צורה טיפולית כמו החרדה. עדיין עולות בי רגשות ומחשבות דיכאוניות. ולא הרגשתי שאני מצליח ''לרפא'' אותו.
אני מנסה להקיף את עצמי בחברים, לדבר, לשתף ולצאת לבלות. אבל כל אלו הם רק טיפה בים. הדיכאון הוא כמו קללה שיכולה להישאר עם בן אדם לכל החיים. ולעולם הפסיכולוגיה הקלינית ולפסיכותרפיה אין באמת כלים יעילים להתמודד עם המחלה הכרונית הזו שנקראת דיכאון.
לכן אם עושים השוואה בין חרדה לדיכאון. לפי דעתי דיכאון יותר גרוע מחרדה מהסיבה הפשוטה שהוא פשוט לא ניתן לירפוי.