פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

אשמח לקבל עצות להתמודדות.

שלום הדס,
מתנצלת על העיכוב בתשובה.
התגובה הרגשית שלך לפרידה היא משמעותית, כנראה מפני שהקשר היה (ועודנו) משמעותי עבורך. זה לוקח זמן להיפרד רגשית והתקופה המיידית לאחר פרידה מבן זוג אהוב יכולה להידמות לאבל של ממש. אני לא בטוחה אילו עצות אני יכולה לתת לך, מלבד להשיח את ליבך ולעבד את הפרידה עם אנשים קרובים לך (משפחה, חברות) או, אם מאוד קשה, אם תקופת ההסתגלות לפרידה מתארכת, אם את חשה שהעצב מעמיק והופך לדיכאון ומשפיע על התפקוד, להיעזר בטיפול פסיכולוגי, שיכול להיות קצר מועד, סביב המשבר הנוכחי.
לאט, לאט...

אם את יכולה להתרחק מהסביבה שמקושרת לו סעי לחול לאיזה שבוע שבועיים.תנקי את המחשבות ותחזרי כמו חדשה.

שלום חני,
אני מקווה שבקרוב, עם ההתרגלות לתרופה, תופעת הלוואי תפחת בהדרגה ומאזן ההשפעה של התרופה יהיה לטובת ההנאה ממנה. חשוב לעדכן את הרופא באופן שהתרופה משפיעה עלייך, לאורך הדרך ולהיות במעקב.
כשמתחילים לקחת תרופה חדשה, צריך סבלנות (וזה באמת לא קל, בגלל תופעות הלוואי) כי זו תקופה בה הגוף מסתגל לתרופה. אל תדרשי מעצמך ליותר ממה שאת מסוגלת לו כרגע ויחד עם זה, עשי מה שביכולתך.
תרגישי טוב,

רציתי להוסיף...שמאוד קשה לי לבוא אליה...אבל מצד שני כשאני לא איתה מאוד קשה לי להישאר רחוקה...אני רוצה אותה רק לעצמי. אפילו שלא יהיה לה מטופלים אחרים וגם שבעלה יתרחק....
אני מרגישה קנאה גדולה לכל הסובב אותה וזה הורג אותי...לא יודעת אם להפסיק את הטיפול...המצב יכול להביא אותי לידי דמעות לעיתים קרובות.
מצד שני הטיפול מתקדם ....רק חושבת על לסיים את הטיפול וקשה לי.

שלום לך,
את מרגישה חצויה. מצד אחד אוהבת ומצד שני שונאת. מצד אחד רוצה לשמור על מרחק ומצד שני מייחלת לקרבה. נסי לאחות בין הקצוות ולדבר עם המטפלת על הרגשות העוצמתיים שבך, גם אלו שצפים בך בין המפגשים. הם בעצם צדדים שונים של אותו הדבר. נראה שהקשר עם המטפלת, נוגע במקומות רגישים וכואבים מאוד בנפשך, של חסכים וחוסרים והמפגש איתה שמביא איתו טוּב, קבלה ואפילו אהבה, הוא יקר ערך וגם מכאיב בגלל זה. הרגשות שלך הם לגיטימיים וכמובן שגם הפנטזיות שעולות בך בנוגע לקשר איתה ולבלעדיות שאת כמהה אליה. לכל אלה יש מקום בטיפול. כשנותנים לדברים מילים ומצליחים (יחד עם הקושי שבדבר) לשתף ולדבר זה מאפשר אוורור של הטעינות הרגשית ואפשרויות נוספות של התבוננות במתרחש, עשויות לעלות.

שלום אנה,
מדוע לוותר על טיפול שיכול להיות מסגרת תומכת ומלווה עבורך, שכל כך חיונית לך? מה לגבי טיפול במרפאה לבריאות הנפש? (ללא עלות\בעלות סמלית)
אני חושבת שמעבר לעצות שאת יכולה לקבל מידי פעם בפורום, את זקוקה ל *קשר* טיפולי, יציב ועקבי.
בנוגע לשאלתך - בדומה למה שכתבתי בעבר, לחשוב על פעילויות שהן מהנות, נעימות או משרות שלווה. אפילו פעילויות "קטנות", כמו להריח פרח, לעקוב אחרי נמלה, לחוש את קרני השמש על הגוף, לשים כמה טיפות של בושם. העיקר: להיות בתשומת לב לחוויה הנעימה.
מה לגבי תמיכה סביבתית? האם יש לך בן משפחה קרוב או חברה?

שלום יוני,
אתה מספר על שני רצונות: להצליח להחזיק עבודה לאורך זמן (והצלחת!) מול לעבוד לא בתור מחסנאי. אולי אפשר למצוא פתרון שהוא שילוב של שני הרצונות מבלי לאבד את העבודה הקיימת? למשל, להמשיך לעבוד ובמקביל לחפש עבודה מעניינת יותר או ללמוד מקצוע במקביל לעבודה ולהכשיר עצמך לקראת עבודה קבועה אחרת.
הערה לגבי "אף פעם בחיים שלי לא בחרתי בהחלטה נכונה". ההחלטות שאנחנו לוקחים בחיים הן אף פעם לא "נכונות" אבסלוטית. הן נכונות לזמן מסוים, עם הגיל, הכלים, הניסיון, נקודת המבט, שיש לנו בזמן מסוים. כך - גם ההחלטה להתפטר הייתה נכונה עבורך בזמן שקיבלת אותה, אחרת לא היית מחליט כך וממרחק של שבוע, יש לך אפשרות להתבוננות אחרת מזו שהייתה לך לפני שבוע ולכן, כעת, אולי שוקל את הדברים אחרת ואולי תוכל למצוא פתרון אחר.
בהצלחה,

שלום דנה,
עוד לפני ההקשר (האפשרי) של הדיכאון לאירוע היסטורי טראומטי, אפשר להבין שבהווה ישנה סיבה לבכי ולקושי והיא המגורים לבד שמציפים את תחושת הבדידות. אומנם זה מאוד משמח עבורך שהנה, הגשמת את מה שייחלת לו: חופש ופרטיות, אבל בד בבד ישנם גם קשיים במגורים לבד ובמיוחד בהתחלה, בתקופת ההסתגלות. שינויים הם קשים, גם שינויים שמשמחים אותנו, שהם שינויים של התקדמות וגדילה.
להרגיש רגשות זה חלק מלהיות בן אנוש. כשם שהחיים הם דינמיים ומשתנים ומזמנים לנו חוויות חדשות כל הזמן, גם הרגשות משתנים ומתחלפים.
בטיפול אפשר לקבל תמיכה, להבין הקשרים, ללמוד להכיל רגשות קשים ולא להיות מנוהלים על ידם. אם את מרגישה שהעצב והקושי הופכים לדיכאון, אם קשה לך לבד ובמיוחד אם טיפולים פסיכולוגים קודמים עזרו לך ויש לך אמון ביכולת של טיפול לעזור, כדאי לגשת שוב לטיפול. את יכולה לפנות למרפאה לבריאות הנפש הקרובה אלייך, בה תוכלי לקבל טיפול ללא עלות או במחיר סמלי.

שלום מתי,
אני מבינה שאתה סובל ורוצה להיות בטוח שאתה מטופל היטב, יחד עם זאת, אני שוב חוזרת על ההמלצה שלי להתייעץ עם המטפל הנוכחי, שמכיר אותך כבר פרק זמן, גם לגבי האבחנה (האם אבחנת את עצמך, או שהאבחנה ניתנה ע"י פסיכולוג\פסיכיאטר?) וגם לגבי דרך הטיפול. אומנם לCBT, יש כלים להציע בהתמודדות עם מחשבות שלא מרפות. (א"א להפסיק את זרם המחשבות, אבל אפשר ללמד אותך כיצד להתייחס אליהן, ללמוד להרפות ולהגיע לרגיעה יחסית.) אבל זה לא אומר שזו שיטת הטיפול ה"נכונה", היחידה. בשונה מעולם הרפואה, בפסיכולוגיה, ישנם כמה זרמים ושיטות טיפול, לטיפול בבעיות דומות. שוב, אם בסה"כ הטיפול מיטיב איתך, אני מציעה להציף את הספקות מול המטפל הנוכחי ולהתלבט לגבי הטיפול - במסגרת הטיפול.

שלום שירן,
מצטרפת לתפילתך.

שלום מוטי,
אני שומעת את הבלבול והחרדה דרך המילים ואת הניסיון שלך להבין את עצמך דרך פירושים ורעיונות של מטפלים שונים. אני חושבת שכדאי להתרכז בטיפול אחד ובמטפל מקצועי אחד שילווה אותך (או, אם אתה בטיפול, לא לפנות במקביל לעוד מטפלים, למרות החרדה) כי התשובות והפירושים השונים באמת רק מבלבלים.
כמו כן, הבנה של חלום תמיד כדאי שתעשה בהקשר טיפולי, עם מטפל שמכיר לעומק ולרוחב ובוודאי שלא הייתי מסתמכת רק על חלום כדי לקבוע את הכיווניות המינית שלך.
האם אתה בטיפול?

שלום יוסי,
אם אתה רוצה לשלב שתי שיטות בטיפול, מדוע שלא לעשות זאת ע"י מטפל אחד? לפי מיטב ידיעתי, רוב המטפלים בביופידבק הם מטפלים קוגניטיביים-התנהגותיים, כך שלא מאוד מסובך לאתר מטפל מקצועי שאמון על שתי השיטות.
באופן כללי, אני לא ממליצה על טיפול במקביל אצל שני מטפלים שונים, אך אם תבחר בכך, חשוב לוודא עם כל אחד מהמטפלים שהוא תומך בטיפול במקביל וכן חשוב שהמטפלים יהיו בקשר האחד עם השני ויבנו בשיתוף פעולה את התוכנית הטיפולית עבורך.
בהצלחה.

שלום שירן,
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא טיפול פסיכולוגי ממוקד אשר שואף להיות קצר מועד, שמטרתו לסייע למטופל לערוך שינוי באופן החשיבה שלו ובאופן ההתנהגות, במטרה להתמודד באופן מיטיב עם בעיות בחייו.
הטיפול בד"כ יכלול:
חינוך פסיכולוגי לגבי הבעיות איתן המטופל מגיע,
עבודה על שינוי בדרך החשיבה של המטופל,
שינוי בהתנהגות - ע"י למידה של אופני התמודדות חדשים וביצוע שלהם ביחד עם המטפל וגם בין הפגישות.
לפעמים הטיפול יכלול גם עבודה באמצעות הדמיון, למידה של הרפיות ועוד.

תודה על.ההסבר.

אני יכולה לתאר בקצרה דוגמה, כדי להמחיש, יחד עם זאת, קחי בחשבון שזה לעשות רדוקציה לעולם תאורטי וקליני רחב שכולל גם שיטות טיפול אינטגרטיביות ומעמיקות.
ניקח לדוג' טיפול בילד שפוחד מאוד מכלבים. הפחד משפיע עליו באופן כזה שהפסיק לעבור במקומות בהם יודע שישנם כלבים, הוא מתעורר מסיוטים בלילות משום שחולם על כלבים שנושכים אותו וכן הלאה.

בטיפול - המטפל ייצור איתו קשר ראשוני ויבדוק מה המטרה הטיפולית של הילד, כלומר, האם הוא מעוניין להתגבר על הפחד. המטפל והמטופל יבחנו ביחד את ההשלכות של טיפול בבעיה לעומת ההשלכות של הבעיה כשהיא אינה מטופלת. הדיון הזה חשוב כדי להגביר אצל המטופל מוטיבציה לטיפול.
המטפל ייתן הסבר לילד על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, על כך שיש קשר בין המחשבות (החלק הקוגניטיבי) לרגשות ולהתנהגות וכן, יסביר למטופל כיצד פחד וחרדה נוצרים ומה משמר אותם (לדוג', במקרה של הילד, ההימנעות שלו מלפגוש בכלבים, למעשה מגבירה את החרדה שלו מהם).
בשלב העבודה על שינוי החשיבה, המטפל יבדוק עם המטופל האם התרחש בעברו של המטופל אירוע טראומטי שהשפיע על המטופל ((אולי נשך אותו כלב בעבר?) ואת ההנחות שיש לילד על כלבים (למשל, אולי מאמין שכל הכלבים מסוכנים, חולים בכלבת וכד') ויאתגר אותן. כלומר המחשבות ייבדקו והילד ילמד שחלק מההנחות שלו היו מוגזמות\שגויות\קטסטרופליות ביחס למציאות.
בשלב השינוי בהתנהגות, המטפל יתאמן ביחד עם המטופל על התקרבות הדרגתית לכלב, עד כדי ליטוף, כדי לגרום לחוויה של המטופל להשתנות ולעזור למטופל להתרגל לנוכחות של כלבים.
בסיום הטיפול, המטפל יסכם עם המטופל את מה שנלמד ונעשה בטיפול, ידגיש את ההצלחות של המטופל ויחזק אותו לקראת ההתמודדויות העתידיות במציאות חייו.

את כותבת אני מתחילה להזכר בכל הדברים שקרו. אילו בטח דברים שמאוד מפריעים לך שאת צריכה לפרוק אותם ממך אם האמצעות שיחה עם מישהו ואם באמצעןת כתיבה. תנסי להשתמש בדימיון מודרך ותדמייני תגובה חלופית לבכי כמו התעלמות פשוט לעשות מבלי להגיב ריגשית. תספרי בלב עד 10 ותשתי מים ותגידי לעצמך אני לא בוכה כי זה מפריע לי בעבודה. את צריכה להעשיר את העולם שלך בחוויות חיוביות. שבת שלום

שלום סיגלית,
אנשים שונים האחד מהשני בעוצמת הרגישות שלהם ובאופן בו מצליחים לווסת את הרגשות. אפשר לראות את השוני כבר על תינוקות. ישנם תינוקות רגועים יותר וישנם סוערים יותר. לפעמים זה משהו שנולדים איתו. גם אירועי חיים קשים או יחס של הסביבה יכולים לתרום להגברת הרגישות. זה יכול להסביר מדוע את נזכרת באירועי חיים קשים שעברת כשאת נפגשת ב"טריגרים" - אירועים שמעוררים רגשות וזיכרונות.
את ההבנה לגבי הסיבות הספציפיות הקשורות ברגישות הגבוהה שלך, רצוי מאוד לעשות במסגרת של טיפול פסיכולוגי, כנראה שישנם גם אירועים וחוויות בהיסטוריה שלך שלא עובדו דיים ולכן ממשיכים להטריד ולהשפיע. בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי תוכלי גם ללמוד אופני התמודדות חדשים שיעזרו לך בהווה.

תודה לשתיכן:) הבעיה שאני מגיל קטן מאז שאני זוכרת את עצמי ביסודי אני נפגעת ובוכה מכל דבר , לאחרונה זה גדל כי עברתי אירועים כגון עם בחורים אהבות נכזבות פרידות שהיו לי נורא נורא נורא קשה, אני בכלל טיפוס שלא סובלת פרידות.אפילו בפרק האחרון של המירוץ למליון ירדו לי דמעות , עכשיו לגבי כל הבחורים אני מציינת שעם אלו שהייתי מתכתבת תמיד אני שומרת את כולם בוואצאפ מדי פעם מסתכלת ורואה האם זה נכון לעשות זאת? אני טיפוס שאוהבת סתם לשמור כל מיני מזכרות , האם אני צריכה למחוק אותם ? ואיך אפשר לשכוח פרידות שהיו לי כל כך קשות?

אני חושבת שלאו דווקא לשכוח, אלא שהעוצמה הרגשית שבהיזכרות תעומעם עם הזמן ועם החוויות והקשרים החדשים שתחווי ותקשרי.

הי לא ממש הבנתי את תגובתך אשמח שתסיביר לי :)

התכוונתי לכך שבאופן טבעי, עם הזמן שיחלוף ועם קשרים חדשים שתקשרי ותהיי מושקעת בהם, העוצמה של כאב הפרידה מקשרים קודמים, תדעך. אולי לא תשכחי, אבל פחות תתרגשי, כי יהיו דברים חדשים להיות עסוקה בהם.

שלום טלי,
אני יכולה להבין מדוע מציק לך שבעלך משתשמש במידע שיש לו לגבייך ולגבי ההיסטוריה שלך, בכדי לפגוע, במהלך מריבות. מסתבר שגם מריבות צריך ללמוד איך לנהל. כנראה שזהו נושא מטריד מבחינתו אשר לא עובד בינו לבינו ובינו לבינך ובזמן שהוא מרגיש כעס או עלבון, העניין צף בו מחדש. כיוון שישנם עוד נושאים שמפריעים, כמו אופן המעורבות של בני משפחתו, אני חושבת שכדאי לגשת למפגשים של ייעוץ זוגי בכדי ללבן נושאים שעומדים ביניכם וגם כדי ללמוד איך מנהלים ויכוחים ועימותים, מצד שניכם, מבלי לפגוע באופן עמוק האחד בשנייה והאחת בשני.

שלום דנה,
ראשית - מזל טוב (-:
כמו לגבי נושאים נוספים ובוודאי שלגבי נושא משמעותי כמו אירוע החתונה, יכולים להיות ביניכם חילוקי דעות והרגשות. זה לגיטימי שלא תהיו "בראש אחד" לגבי כל דבר, גם אם אתם אוהבים מאוד אחד את השנייה. ישנם נושאים לגביהם אפשר "להחליק", אבל, ודאי תתקלו, גם בהמשך חיי הנישואים, בנושאים, שהשוני בין הסגנונות האישיותיים, יכול להיות מהותי לגביהם ולכן כדאי ללמוד לשוחח בפתיחות כבר מעכשיו וגם כשלא נח.
בדיוק כמו שהצעת, גם אני מציעה לשבת בזמן נינוח ולקיים שיחה פתוחה. רצוי ביותר שתרשי לעצמך לאוורר רגשות מול בן זוגך. עצם ההכרה שלו בקושי שלך, יכול להקל עלייך, גם במידה ותחליטו להמשיך פחות או יותר בתכנון המקורי.

שלום רוני,
דיכאון אומנם יכול להיות בן לוויה של חרדה, אבל, אני לא יודעת אם את סובלת מדיכאון שלאחר לידה. בהודעתך את מפרטת לגבי חרדות ולא לגבי דיכאון.
בכל מקרה - את סובלת. אם הטיפולים בעבר סייעו לך, הייתי מציעה לשוב אל אותו מטפל ולחזור לעוד תקופת טיפול עימו. אם את מעוניינת בטיפול חדש, אני מציעה לאתר מטפל בעל ידע ספציפי בטיפול בהפרעות חרדה. העיקר - להיעזר.
תיהני מהתינוק (-: