פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום דינו,
אין מנוס מלפתוח את הנושא מול המטפלת. אתה יכול לבקש לעשות "תחנת עצירה", לברר לעומק עם עצמך ועם המטפלת את התועלת אל מול הקושי בטיפול ואח"כ לקבל החלטה האם להמשיך באותו המסלול או לשנות אותו.

זה לא נורמלי להפגש 4 פעמים בשבוע. טוב זה עשה רק לכיס שלה והיא ניצלה את המצוקה שלך. תבדוק אם באמת יש לה רישיון כפסיכולוגית.

בהחלט ישנם טיפולים פסיכולוגים שנערכים ארבע פעמים בשבוע. זה לא "לא נורמלי". מספר המפגשים בשבוע תלוי הן בשיטה הטיפולית שהמטפל מחזיק בה והן בצורך של המטופל. ישנם מטופלים שזקוקים להחזקה אינטנסיבית או מעוניינים בכך.
למעשה הטיפול הפסיכולוגי המוכר לנו כיום, בו המטופל והמטפל נפגשים פעם או פעמיים בשבוע, התפתח משיטה פסיכולוגית שנקראת "פסיכואנליזה" שהיוותה את הבסיס לכל הטיפולים המוכרים כיום. בפסיכואנליזה, המטופל והמטפל נפגשים ארבע פעמים בשבוע ולפעמים יותר. הפסיכואנליזה לא נעלמה והיא ממשיכה ומתפתחת גם כיום ומהווה מענה טיפולי למטופלים מסוימים.
כיוון שטיפול פסיכולוגי וקשר טיפולי הם עניינים רגישים מאוד ומורכבים, אני מבקשת להיזהר בתגובות בפורום מלחרוץ דעה ומלשפוט טיפולים ומטפלים באופן מרחיק לכת.

בעקבות הטיפול וזה קורע את הלב לקרוע את.זה. אני לא שופטת אף מטפל ואף מוקירה את מקצוע הפסיכולוגיה. אבל אם אדם אחרי כל כך הרבה שנים של טיפול אינטנסיבי מרגיש אומלל ופצוע זה מעלה תהיות.

שלום מתי,
כיוון שאתה בטיפול ונמצא בקשר עם מטפל שמכיר אותך במשך תקופה, אני מציעה להתייעץ עם המטפל הנוכחי לגבי הטיפול (בוודאי אם יש לך ספקות או הרהורים לגביו) ולגבי CBT ולשמוע את דעתו. בכל מקרה, אני לא ממליצה על מטפלים במסגרת הפורום.
בהצלחה,

האם יש לך בן זןג? אם כן האם שיתפת אותו.בקושי שלך? האם יש לך קרובי משפחה ו/חברים? את צריכה לעשות דברים שיעשו לך טוב . כמו כן את חייבת לטפל בדכאון אם באמצעות תרופות או טיפול פסילוגי כלשהו או אימון למשבר. אל תזניחי את עצמך. תטפלי במהרה. חג שמח

שלום ליאת,
אני שומעת את הכאב שלך דרך המילים ואת ההתמודדות עם שאלות קיומיות. ודאי יש סיבות לתחושות הקשות האלו. את מצליחה להתרומם עבור הילדים, משמע, ילדייך יקרים לך והם סיבה משמעותית לחיות ולטפל בעצמך.
בתקופה הקשה הזו, בה את חשה דיכאון, את זקוקה וזכאית לתמיכה ולטיפול. אל תישארי לבד עם התחושות. פני לטיפול, בו תוכלי להשמיע את זעקת הכאב שלך מבלי להתאמץ להסוות אותה ותוכלי לקבל סיוע מקצועי.
מקווה שתדעי ימים טובים יותר בקרוב,

שלום רות,
אכן, ישנם אנשים רגישים פחות או יותר או ... מאוד (-;
אני שמחה לקרוא שלמדת לקבל את עצמך על רגישויותייך ועם זאת, נשמע שאת ממשיכה לסבול ולהיפגע.
במיוחד "תפס" אותי המשפט שלך: "אני נוטה להתרחק בצורה קיצונית והרבה פעמים מאבדת חברים". נשמע שמאוד לא פשוט עבורך לשמור על קשרים משמעותיים קרובים. כך, נוצר מעגל קסמים מכאיב, בו את מרחיקה אנשים לפני שהם ירחיקו אותך (להרגשתך) או יפגעו בך באופן שמתפרש על ידך כדחייה. אמירה כמו: "תפסיקי להיות כזו רגישה", ודאי שלא מועילה לך, כי אין בה לא הכרה בקושי וגם לא מתן כלים. יחד עם זאת, אני חושבת שלטיפול פסיכולוגי יש מה להציע עבורך, גם מבחינת ההכרה וגם מבחינת הכלים (במיוחד אם מדובר בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי).

את כותבת שניסית לשנות ולא הצלחת. מה עשית על מנת לשנות?

שלום לך,
ככלל - תרופות נגד דיכאון הן בעלות יעילות גבוהה. ישנן תרופות שמתחילות להשפיע רק כעבור חודש, זה תלוי בסוג. אני מציעה להחזיר את השאלות אל הרופא המטפל ולברר מולו.

האם גם הוא אוהב אותך? דיברת איתו על זה? הכי כדאי זה שתמצאי מישהו אחר פנוי. תעסיקי את עצמך בעיסוק ים שונים והוא יצא לך מהראש.

שלום לילך,
לפעמים, במקרים בהם הרגש וההיגיון לא מצליחים לשלב ידיים וללכת ביחד לאותו כיוון, אנחנו צריכים לעזור להם.
את כותבת שאינך מצליחה להוציאו מהראש, משמע, את מבינה שכדאי.
זה אולי ייקח זמן להתרחק רגשית, אבל זה יתאפשר בהדרגה, אם תצליחי לשמור על מרחק פיזי ותחפשי מענה לאהבה, במקומות שיוכלו להשיב לך אהבה שלמה.

אני שולחת לך חיבוק גדול((((((())))). את כתבת שהטיפול גרם לך לשינוי. האם זה שינוי לטובה? את צריכה לעשות אך ורק מה שטוב לך. טיפול לא צריך להמשך כל החיים ואולי את יכולה בשלב זה להסתפק באחת מהחלופות עד שלא תזדקקי כלל. גבר שיאהב ותהיי יקרה לו יצטרך לקבל אותך איך שאת. ואל תקנאי בכל הזוגות הנשואים לפעמים גם שם יש אומללות וקושי רב. עם זאת אני מכירה בנות ארבעים פלוס שהתחתנו בגיל הזה ואף.הקימו משפחה. כולנו רוצים חיים אידאליים לפי הספר אבל הזמן חזק מאיתנו. האם את עובדת? אם כן האם שם יודעים על הטיפול? האם בטיפול.הפסיכולוגי את.מדברת על.הקושי הזה. האם מקבלת כלים להתמודדות? אני מאחלת לך חג שמח ותהיי מאושרת??

אני מבינה למה את חושבת שהטיפול הוא הבעיה. את הלכת לטפל באהבה נכזבת משהו שהיה צריך להיות נקודתי ולא לארוך שנים ולהשאיר אותך עוד אומללה. חבל להמשיך ולבזבז זמן יקר לכי תתמקדי במשהו שיביא תוצאות מעשיות. שהקדוש ברוך.הוא יברך אותך.

על התמיכה חיממת לי את הלב,גם אני שולחת לך חיבוק גדול,וחג מימונה ועצמאות שמח

ותפעלי למען האושר שלך. תעשי דברים למען עצמך ותאהבי את עצמך. כל טוב ובהצלחה.

שלום צליל,
אני שומעת את הכאב שלך דרך ההודעה וגם את החיפוש אחר פתרון לבעיה.
ממה שכתבת נשמע שאת רואה בטיפול עצמו את הבעיה וחושבת לעזוב אותו, כיוון שמרגישה שהוא זה שמפריע. אבל, האם באמת הטיפול הוא זה שייצר את הבעיות או שהוא נועד לטפל בהן?
אני לא מציעה לעזוב את הטיפול לפני בירור לעומק עם המטפל\ת, לגבי התחושות הקשות שאת חשה, גם בקשר לטיפול עצמו וגם בקשר למסלול חייך. הטיפול אומנם לא יכול להבטיח מציאת בן זוג, אבל הוא אמור לשמש מרחב משמעותי לתמיכה ולהבנת הקשיים והבעיות בדרך להקמת משפחה. אם לאחר שנים רבות בטיפול, את חשה שאינו כזה עוד, העלי זאת מול המטפל\ת וחשבו ביחד על אפשרות של שינוי של הטיפול או בקשי מהמטפל\ת להתייחס בטיפול יותר להיבטים מעשיים בחייך.
עצם זה שאת בטיפול ואפילו העובדה שנעזרת בתרופות, לא הופכים אותך ליוצאת דופן. מספר האנשים שנעזרו\נעזרים בטיפול, גדל וגדל ומזמן לא מהווה שוליים באוכלוסייה. מה שכדאי לעבוד עליו, הוא על התפיסה שלך את עצמך ולאו דווקא להפסיק את הטיפול עצמו.

עלהתמיכה,וחג מימונה ועצמאות שמח

שלום מילי,
אם החרדה קשורה גם בקשיים רגשיים שאת חווה, למשל קושי להסתגל לגיל ולשינויים שמתלווים אליו, או עניינים אחרים המעסיקים את ליבך, שיחות עם פסיכולוג\פסיכותרפיסט, יוכלו להיטיב איתך. תוכלי לבטא עצמך במסגרת אינטימית ודיסקרטית ולקבל ליווי ותמיכה רגשיים. ישנם מטפלים המשלבים בטיפול גם למידה אקטיבית של מיומנויות לרגיעה, כמו נשימה עמוקה, דמיון מודרך והרפיות.

כל עוד אין לך קביעות יעשו הכל בשביל לשים לך רגל ולהעיף אותך. זו מלחמה קשה. את צריכה ללמוד את הפוליטיקה הארגונית ומהר. את צריכה להיות מאוד חזקה ושתהיה לך תמיכה. .בהצלחה

תהיי עיקשת להשיג את המטרה כמו במירוץ למיליון. תשדרי בחוץ תמיד בטחון. לעולם אל תבכי לידם. תטעיני את עצמך באנרגיה חיובית. ותגידי לעצמך בבוקר ובלילה.שאת תהיי מורה נפלאה לפי.דרכך ואף אחד לא יעצור אותך. לפעמים צריך להתפשר ללקק לאנשים לא אהובים במיוחד. תעשי ותצליחי!

תודה רבה שירן, אזכור זאת!!!!!

תכנסי לפורומים למורים וגם פורומים למחפשי עבודה תקבלי מהם תמיכה. תשמרי עבודות של תלמידים כדי להשוויץ. בהם.בפני הממונים. תקליטי שיחות שמשבחים אותך. תהיי מוכנה לשיעורים. אל תעדרי ואל תאחרי. תמיד.תהיי קשובה להלכי הרוח בחדר המורים. תקפידי על הופעה.נאה ומטופחת. תגווני בגדים. תנסי להשתתף בקבוצת תמיכה באחת המכללות למורים חדשים. או שתקחי לך מאמן מהתחום שיעזור לך באופן אישי. תנסי להיות רגועה ושלווה והעיקר תאמיני בעצמך והמטרה. מאחלת לך הצלחה רבה והלוואי ותשובי לפורום ותספרי על ההצלחה שלך.

תמיד תדברי עם חיוך?? ותמנעי מעימותים עם הסובבים אותך אפילו אם את צודקת.תלמדי להיות אסרטיבית.אפילו תקני סדנה בנושא. אם יש לך ערך מוסף תביאי אותו לידי ביטוי. למשל אם טובה באפייה אז תכיני משהו לחדר מורים. אם יש הבנה במחשבים תעזרי למורות שמבקשות או תהיי זמינה לתיקון תקלות. כל ידע הוא כוח. ואם יש לך רגעי משבר. תתרחקי משם וכתבי על.דף.את כל הרגשות שלך ותעשי משהו טוב לעצמך. בזירה את תמיד אריה. תלכי עם ראש מורם ותראי מטרה אחת לקבל קביעות. חג שמח יקירתי!!!!

אבל דבריך דברי זהב, תודה אהובה.

למה הכוונה מורכב יותר?רק שתדעי אין עבודה מושלמת. אף אחד לא יכול להבטיח כלום. כל מה כתבתי לך הוא כמעט נכון לכל עבודה. אבל ככל שאת אוהבת יותר את העבודה שלך ובאה אליה בשמחה כך יותר קל להתמודד עם האתגרים שלה. רק אל תוותרי כי ההתמודדות עם החמצה היא כואבת מאוד ושום פסיכולוג או תרופה לא יכולים לרפא אותה. חשוב שתאהבי ותוקירי את עצמך. תני למחשבות החיוביות פתח ותסלקי את השליליות. תזכרי אם יש לך מטרה שאת נחושה להשיג אף אחד לא יוכל לעצור אותך אלא אם כן את עוצרת.

שלום הגר,
"לחשב מסלול מחדש", באמת לא פשוט. נשמע שאת אוהבת את ההוראה ומסופקת ממנה, שהיצירתיות שלך באה בה לידי ביטוי, אבל שיש קושי להשתלב במערכת. את חשה תחושה של אי-התאמה למסגרת ותחושת אי-ההתאמה מהדהדת אצלך עם תחושת תלישות שאת חשה בחייך בכלל. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לך בדיוק במקום הזה. להתחבר אל עצמך, אל רגשותייך וצרכייך ולעזור לעשות שינויים או לקבל החלטות, מתוך מקום מתבונן ומעמיק. אם תמצאי באזור מגורייך מטפל שהוא פסיכולוג בעל מומחיות כפולה (ישנם כאלה): גם קליני וגם תעסוקתי, מה טוב.
בהצלחה,

שלום לך,
כפי שאני רואה זאת, אפשרות אחת - היא להמשיך ולחפש עבודה של "מאחורי הקלעים", כפי שכינית אותה, כשהמטרה תהיה להרוויח כסף ואפשרות שנייה, היא לבחור במודע בעבודה שמזמנת גם אי אילו אינטראקציות עם אנשים ואז המטרה תהיה לא רק להרוויח כסף, אלא להרוויח גם אפשרות חיה (גם אם מאתגרת ומלחיצה) להיחשף ולהתנסות בתקשורת עם אנשים, לאחר הכנה ועם הדרכה וליווי של המטפל\ת.
כתבת שאת סטודנטית. האם היו לך לבטים טרום הכניסה ללימודים, בגלל החרדה החברתית? ואיך את מצליחה להסתדר כעת? לפעמים הדברים נראים מאיימים הרבה יותר ממה שהם באמת.
כיוון שאת בטיפול, כדאי להעלות את הנושא ולשקול את האפשרויות השונות, ביחד עם המטפל\ת.

שלום אנה,
אם את אותה אנה מההודעות הקודמות ואם אני אוספת גם את מה שכתבת בעבר, תחושות הדכדוך והעצבות אינן זרות וחדשות לך וכנראה שיש נושאים נוספים שמעסיקים אותך (קשרים בינאישיים, בטחון עצמי). תחושתי היא, אנה, שמגיע לך מענה מעמיק ורחב היקף, יותר מאשר תשובות מפעם לפעם בפורום, שלא יכולות להיות תחליף לדבר האמיתי: טיפול.
מה לגבי טיפול?
בנוגע לבדיקה הצפויה, אני מקווה שהתור קרוב ושאכן לא תתגלה בעיה. בינתיים, נסי לחשוב מה עוזר לך להירגע? אולי אמבטיות ריחניות, אולי הליכות באוויר הפתוח, אולי האזנה למוסיקה מרגיעה. מה שעובד בשבילך.

אנא גשי לטיפול אמיתי עשי טובה לעצמך.

כמובן. אני עונה לפי סדר שליחת ההודעות.

שלום שירן,
הרבה האשמה עצמית, אני שומעת. זה באמת מגיע לך?
האופן בו פעלת בעבר, כנראה שלא היה יכול להיות אחרת. אולי - לא היו די כוחות אז, אולי מסיבות נוספות. אפשר להתעסק רוב הזמן בהלקאה עצמית ואפשר גם אחרת: לכאוב ואפילו להתאבל על אובדנים, ללמוד ממה שהיה ולבחור בחיים.
מקווה שתאמצי את הדרך השנייה.

איך עושים דבר כזה?

להתאבל על אובדנים - לפעמים בעזרת טיפול. המשמעות היא לנוע בין הכאב והצער על האובדן (של הזמן היקר, למשל) לבין ההשלמה והקבלה אותו.

שלום אבי,
אני מתרשמת שעברת בחייך לא מעט ושאתה משקיע מחשבה רבה בכדי להבין את עצמך יותר. פחות חשוב מה "נכון" מנקודת מבט תאורטית-פסיכולוגית והרבה יותר חשובה, החוויה הרגשית שלך לאורך השנים והיחסים הכה מורכבים עם אבא. אני מקווה שאתה נעזר במטפל לצידך, בתהליך העיבוד וההבנה שאתה עובר.