פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

אחת ממנהלות הפורום שהיא עובדת סוציאלית הודיעה שהיא לא יכולה לענות בגלל קשיים אבל שהיא תשוב בקרוב. רק לא ציינה מתי.

כנראה שנטע החליפה אותה אז בכלל היא הייתה צריכה להוריד את התמונה שלה. צריך לכתוב להנהלת האתר.

תלחצי למטה על צור קשר ותרשמי את הדברים הללו לתלונות הציבור.

תכתבי תלונה בצור קשר דחוףףףףףףףףףףףףף. תראי שלגולשים כן איכפת

דנה יש תשובה לשאלה שלך.

כל אחד היה מייחל לעצמו זכייה כזו. בוודאי שזה היה משפר את המצב רוח של רובנו. אבל לצערי זה רק בדימיון חבל.

שלום רעות,
אני קוראת את ההתלבטות שלך. שומעת על טיפול שהתחיל להיות משמעותי ויקר ערך, על מטפלת שהצליחה לאפשר לך, בזמן קצר יחסית, להרגיש אמון כלפיה ועל נכונות שלך לשתף ולהתמסר, טיפול שעזר לך לעשות שינוי וללמוד על עצמך.
נשמע לי שדווקא ה*קשר* הקרוב והמיטיב שיצרת עם המטפלת, הוא זה שגורם לך עתה (ואולי גם אז, כשבחרת להפסיק?) להתרחק ממנה. אני סבורה שכדאי להמשיך את הטיפול מהמקום בו התחיל ונדמה לי שלאורך זמן ובאופן עמוק, תרוויחי מכך יותר מאשר ממעבר לטיפול חדש.

התנצלותי על העיכוב הרב עד לשליחת המענה,

תראה באינטרנט אולי יש המלצות.

לא ימליץ לך על מישהו אחר חוץ מעצמו. כולם דואגים לפרנסה שלהם. ןגם לא תמיד מה שאחרים אומרים זה יהיה נכון בשבילך.

שלום אבנר,
מסגרת הפורום אינה מאפשרת המלצות על מטפלים.
בהצלחה באיתור מטפלת,

נראה לי היא רוצה ליצור.אצלך מחויבות לטיפול. זו המדיניות שלה וזו זכותה היא לא עוברת על החוק.זה כמו חוזה. את צריכה לבדוק עם עצמך אם זה מתאים לך. ןכשפסיכולוגים לא דרשו זאת איך הרגשת איתם?

יש בזה משהו... כי הבעיה העיקרית שלי היא במערכות יחסים, והיא גם אמרה לי שזה חלק מהטיפול המחויבות הזו אליה
אבל זה עדיין סוג של מציק לי
להיפך, עם הפסיכולוגית הקודמת שלי הרגשתי חופשיה ושאין לי מגבלות...

אם היה לך טוב עם הפסיכולוגית הקודמת אז למה את לא ממשיכה איתה? לאנשים עם בעיה במחויבות יש בעיה עם מסגרת קבועה היא כובלת אותם ויוצרת אצלם התנגדות. תנסי לעשות רשימת יתרונות וחסרונות לכל פסיכולוגית ותראי עם מי כדאי לך להתקשר. תראי מי יכולה לקרב אותך למטרה לשמה את הולכת לטיפול.

נו????????????????

שלום רות,
בד"כ נהוג לשלם על פגישה שההודעה על ביטולה נעשתה תוך פחות מ48 שעות או 24 שעות, תלוי במדיניות המטפל. ההיגיון הוא בכך שהמטפל שומר את השעות למטופליו ואין באפשרותו לעשות שימוש אחר בשעות. (בדומה לקביעת תור אצל כל נותן שירות אחר, לדוג', תור אצל רופא שינים שלא בוטל מספיק זמן מראש, יחוייב אף הוא בתשלום). במקרה של הודעה על ביטול מספיק זמן מראש, המטפל יכול לתכנן שימוש אחר בשעה.
ישנם מטפלים הגובים תשלום על כל שעה טיפולית, בין אם המטופל הגיע אליה בפועל ובין אם לאו (הם אינם רבים). מאחורי הסדר כזה עומדת ההנחה, כי התשלום הינו על "נשיאת המטופל" בחיי הנפש של המטפל ואם כך, פגישה בין מטפל למטופל מתקיימת בכל אופן, גם אם המטופל לא הגיע אל פגישה מסויימת בפועל. המטפל חושב על המטופל, עסוק בו ונושא את ההתייחסויות המגוונות של המטופל כלפיו, כולל באי-הגעה למפגש עימו.

השאלה האם וכיצד לחייב על פגישות שמטופל לא מגיע אליהן, מעסיקה מטפלים. לכל החלטה יש תמיד כמה צדדים שיש להתייחס אליהם.
החשוב בעיניי הוא שתהיה הסכמה בתחילת הטיפול לגבי הסדר התשלום (כמו גם לגבי תאריך התשלום ואופן התשלום) ושהנושא ידובר.
איני יודעת מדוע המטפלת שלך החליטה כפי שהחליטה, אני מציעה שתשובי ותדברי איתה על הכלל אותו היא מנהיגה ותשאלי לגביו. כמו כל נושא, גם תשלום וכסף הם נושאים שמותר, כדאי ורצוי לדבר עליהם בטיפול. השיח, גם על נושאים טעונים או שאינם נעימים לדבר עליהם - עשוי להיות משמעותי.

התנצלותי על העיכוב בכתיבת התשובה,

תעשי יוגה. מדיטציה. תקפידי על תזונה בריאה ושעות שינה. צאי לבלות הרבה. גיל 21אחלה גיל. תעשי ספורט. תטיילי. תלמדי דברים חדשים. תלכי לבריכה זה כיף. לכי לטיפול במחשבות חיוביות. תאזיני למוזיקה. תהיי עם חברים.זה הזמן. תעסקי באומנות. תרקדי. תכתבי הרבה זה משחרר. את צעירה איזה כיף לך. אל תתני לשנים היפות לברוח הם לא חוזרות.

את פוחדת מאנשים זה מלחיץ אותך. זה נכון?

שלום גל,
התנצלותי על העיכוב הרב עד למענה,

את מתארת סבל קשה, לחץ וחרדות במשך שעות רבות שמלווים אותך במשך שנים. איכות החיים וודאי נפגמת מאוד והיכולת לחוות הנאה ורגשות נעימים אחרים מצטמצמת
ועם זה, גל, את פונה לפורום פסיכולוגיה - מבקשת עזרה ובו בזמן, דוחה מראש כל הצעה אפשרית לעזרה פסיכולוגית\תרופתית. אם כך וכיוון שאני אמונה על הצד הפסיכולוגי, איך אוכל לסייע בעדך?

בדימיון תבדקי ממה את חרדה כל כך ותנסי לדמיין אותך מוצאת פתרונות.

זה כאב גדול לאבד אח. זה בלתי נתפס. ובייחוד שזה קורה אחרי דבר מרגש וטעון כמו לידה. צריך זמן לעקל את הדברים. טוב שיש לך דברים שממלאים אותך כמו בעל תומך, ילד נפלא ועבודה חדשה שאגב לא כדאי לעזוב אותה. בשביל לא להעמיס על עצמך ועל בעלך כדאי שתשתפי ברגשות שלך אנשים אחרים. אולי תשקלי ללכת לקבוצת תמיכה של אחים שכולים. או ללכת לשיחות בארבע עיניים. תכתבי הרבה זה משחרר ותספרי לעולם כמה הוא היה נפלא. לעולם הכאב לא נגמר אבל את תלמדי לחיות לצידו ולמשיך בחייך ול לחיות איתו ולהיות משותקת ומדוכאת. שולחת לך חיבוקים גדולים ואהבה ותמיכה. (((((((())))

שירן, תודה על התגובה הרגישה והמרגשת. אני לא יודעת אם את אשת מקצוע, אבל לאור התגובה ניכר שכן. תודה.

אומנם צברתי ידע וניסיון בפסיכולוגיה, אך לא צריך להיות מבין גדול בשביל לחוש את חווית הכאב שלך. אשמח אם תחזרי ותספרי על תחושותייך. ליבי איתך והעיקר בריאות טובה וחוסן נפשי.

שלום Shushon,
צירוף האירועים שעברת לאחרונה: לידת הבן ופטירת אחיך, הם שני אירועים עוצמתיים ברגשות ומנוגדים כ"כ באיכות הרגשית שלהם. קשה להכיל את הפער הזה, שבין השמחה שבחיים שנוצרו, אל מול הצער שבמוות והאובדן הקשה.
אני מציעה לראות בתקופה הקרובה תקופת ביניים, עד לחזרה לשגרת תפקוד, בה תאפשרי לעצמך להאט את קצב התפקוד והחיים, להיעזר ולהיתמך ע"י בעלך ולשקול לגשת לטיפול נפשי שיתן לך מקום משלך להביע רגשותייך בצורה חופשית ולקבל תמיכה רגשית.

התנצלותי על העיכוב בשליחת התשובה,

של הבן שלי. ונאלצתי גם לדאוג לאמא חולה. ולטפל בילדים קטנים. לא פשוט. והייתי גם צריכה להלחם על הקריירה שלי.

שירי, את הזמנת את אמא שלך לבוא לגור אצלך או שהיא באה מרצונה?זה נורא לקרוא שאמא מתנהגת כך בייחוד שהיא מבוגרת. איך הילדים שלך מגיבים? לפי דעתי את צריכה להבהיר לה חד משמעית שאת לא מוכנה לסבול את ההתנהגות הזו שחה ושאם לא תשנה את דרכה היא תאלץ לחזור לדירתה. יש לך עוד אחים?

היי שירן. האמת לא קראתי לאימי כי היא עברה לגור אצלי בגלל פטירתו של אבי. היא פחדה להשאר לבדה אך מפקדת ביד רמה על כל הבית בפקודותיה. החיים בלתי נסבלים איתה. אני אדם שלא אוהב מריבות אלא שלום.

הבית שלך זה הטריטוריה שלך ואת היא זו שצריכה לקבוע את הכללים אלא אם כן הבית רשום גם על שמה של אמך. מה היית עושה אם חבר או חברה של הילדים שלך היו באים להתנחל אצלך. היית מאפשרת להם לעשות מה שהם רוצים??? ולא הבנתי כמה דברים מה זאת אומרת העיפה את בעלך? ולמה היא ממשיכה לשלם שכד אם היא גרה אצלך?

שירני אימי העיפה את אב הילדים מלראותם מאחר והיא מנסה לקנות את ילדיי בחומריות.
היא לא הולכת לדירה השכורה כצעד של דווקא כי ככה היא יכולה לשלוט על כל מה שקורה פה.
לא ממש מפריע לה לשלם 30000 שכר דירה שנתי.

חשוב לי לקבל תשובה מהפן המקצועי הפסיכולוגי שקורה מצד אימי ושוב השאלה מה לעשות בלי לפגוע בה ושנישאר אם ובת למרות הכל. תודה.

נראה לי מוגזם כל ההתנהגות שלה ומה את מנגד עושה כדי למנוע זאת? את היא זו שמאפשרת זאת. אלא אם כן.היא חולת נפש ואין עם מי לדבר. ובקשר לפורום עונה פה עובדת סוציאלית שרשמה למטה שהיא תעדר מס שבועות כך שלא תהיה לך תשובה ממנה בימים הקרובים. יש פורום פסיכולוגיה הוליסטית ששם יש פסיכולוג זמין כרגע שעונה. אולי תנסי שם. בהצלחה.

שעונה בו פסיכולוג והוא זמין. מקווה מאוד שתמצאי את הדרך להסתדר עם אימך. כל טוב.

שעונה בו פסיכולוג והוא זמין. מקווה מאוד שתמצאי את הדרך להסתדר עם אימך. כל טוב.

או שעדיין היא עושה לך את המוות?

מה הסכנה,שאתלונן על תדאג אם לא תכתוב עלי יותר או לא תכתוב לי יותר אני לא אתלונן.מצד אחד את או אתה רוצה לעזור לי מצד שני תקרא בכול מיני פורומים איזה דברים כתבת לי או עלי לפחות אני התנצלתי ואמרתי את זה שנכתוב אחד לשני בצורה נעימה ואתה עדיין ממשיך לפגוע כמו שכתבת לי עכשיו בפורום.אז תעשה לי טובה תעזוב אותי במנוחה,שבת שלום.

אני לא יודעת אם התכוונת אלי בקשר לסכנה אבל אני הכי שפויה בעולם זהו נפרדת ממך מאחלת לך בהצלחה יותר לא אכתוב בפורום ולא לך שבת שלום.אה ואם את או אתה כותב או כותבת לי שיש לי בעיה רצינית איזה בעיה בדיוק.נראה לי שגם לך יש בעיה רצינית,באמת מכל הלב וזה רק חיובי לך תטפל בעצמך.

שלום שירי,
את מתארת מצב משפחתי מורכב. אני מניחה שההכרות עם אישיותה של אימך אינה חדשה עבורך ובוודאי חווית צדדים בעייתים שלה עוד כשהיית ילדה ומתבגרת. שתיכן השתניתן ובגרתן וחוויתן אובדן של אדם יקר - אביך. כל עוד אבא נכח ובוודאי מאז בגרת, הקמת משפחה משלך והתרחקת מאמא, התאפשרה נפרדות ממנה. כך, גם אם היו בעיות ביחסים בעבר, היה ניתן להתרחק ולא להיות מושפעת כל כך. ביקורים מסתיימים וכל אחד חוזר לביתו. מאז אביך נפטר, חמלת על אימך והיא עברה להתגורר בביתך. המגורים המשותפים אינם מאפשרים מרחק ונפרדות וכאשר את מזהה ביטוי חריף של צדדים בעייתים אצל אימך, בתוך ביתך, את סובלת מאוד. אני יכולה להניח שגם ילדייך מושפעים לרעה מהמתח ביניכן וגם כיוון שאימך אינה מכבדת אותך כמחנכת ומתערבת בחינוך.

לו היה ניתן לנהל שיחה מכבדת אך ברורה עם אימך ולבטא את ציפיותייך ממנה כמתארחת בביתך, הייתי מציעה לעשות זאת. כיוון שנראה מדברייך שאמא מרוכזת מאוד בעצמה וכנראה תתקשה לראות ולקבל את השקפתך, אני מציעה שתיגשי ראשית *את* למטפל בעל ניסיון בטיפול זוגי ומשפחתי, תספרי את סיפורך, תקבלי תמיכה ובעזרתו תוכלי לקבל החלטה מושכלת בדבר מגורים עם אמא או חזרתה לביתה. תוכלו לשקול להזמין את אמא ולנהל פגישות משותפות עימה על מנת לנסח ולהסכים על כללים למגורים משותפים. או - בעזרת מטפל, לשוחח עם אימך בדבר חזרתה לביתה - באם תחליטי כך.

אני שומעת רצון שלך להצליח לרצות את כל הצדדים ולא לפגוע באימך. לעיתים החיים מזמנים מצבים מורכבים ועדינים, הדורשים מאיתנו לבחור בחירות לא קלות ולעמוד מאחוריהן לטובת היקרים לנו - כולל את עצמנו.

התנצלותי על העיכוב בתשובתי
ובהצלחה,

יכול להיות שיש לך כאבים פסיכוסומטיים שהמקור שלהן הוא נפשי. את יכולה למצוא על.זה הרבה חומר באינטרנט. עם זאת כדאי גם שתבדקי את הבעיה אצל אורטופד.

שלום לך אמא,
אכן, הנפש שלנו קשורה בקשר הדוק בגוף שלנו. האחד משפיע על השני והשני על האחת. מאוד ייתכן שסטרס משפיע ומעמיק את הכאבים.
אני מציעה לפנות לפסיכולוג רפואי, לספר את סיפורך ולבחון ביחד איתו האם יהיה ניתן לסייע לך דרך טיפול פסיכולוגי בהתמודדות עם הכאב.

התנצלותי על העיכוב הרב בשליחת המענה,

אין כאן מי שיענה לך כרגע.

שלום אלמונינית,
את מתארת חששות מטרידים שמקשים עלייך לחיות את הרגע וליהנות מהקשר הטוב המתהווה.
הזיהוי שלך את החששות כקושי שלך, הוא תובנה משמעותית בעיניי. ישנם שני מאפיינים לחששות שלך שהופכים אותם מטרדה שאפשר להכיל אותה ולחיות איתה בשלום, לחששות מעיקים: הנוכחות העקשנית שלהם במוחך והנפח שהם מקבלים בדמיונך. כאשר את מזהה את החבר שלך "מעיף מבט" בבחורה, בדמיונך, לא מתאפשר המרחק בין זה ובין בגידה אפשרית. כלומר, כל הפניית מבט של החבר או הערה שלו (כפי שסיפרת על החבר לשעבר) מהווה רמז לאפשרות של בגידה. באופן כזה, מבלי להתכוון, את הופכת רגישה יותר ויותר לכל "רמז" אפשרי לבגידה ומתקשה לסנן אירועים זניחים. עצם ההבנה את התרחשות הפנימית שלך חשוב ויכול לעזור לך לזכור שקיים מרחק גדול מאוד בין הפניית מבט של בחור בבחורה לבין בגידה. יחד עם זאת, לתחושתי, כדאי להכיר אותך ואת ההיסטוריה שלך יותר לעומק כדי להבין את הרקע האישי שלך, עליו התפתחו הפחדים ולסייע לך באופן יותר אישי ואת זה ניתן - בטיפול.

התנצלותי על העיכוב בשליחת התשובה,

היי נטע, תודה.
ובכן, עבר מעט זמן מאז ששלחתי את ההודעה וניסיתי מאוד להבין מאיפה זה נובע ואפילו להתמודד עם זה.
בשבוע האחרון אני מרגישה שחל בי שיפור כי אני עובדת על זה מאוד אבל זה עדיין מציק לי ואני עדיין חושבת על זה בכל יום ויום.
אני גרה בבאר שבע ולמען האמת מחפשת פסיכולוג טוב שאוכל לדבר איתו ובמחיר סביר, האם את יכולה להמליץ?
תודה על ההקשבה.

שלום אלמונינית,
לצערי נאלצת שוב להמתין לתשובתי ולצערי איני יכולה להמליץ ע"ג הפורום על מטפלים. בהיעדר המלצות, תוכלי לשוטט באינטרנט באינדקסים של מטפלים, לנסות "לחוש" דרך המילים, כרטיסי הביקור או האתרים של המטפלים למי מתחשק להגיע ולנסות.
אם יש קושי לממן טיפול פרטי, פני לקופת החולים בה את מבוטחת, כדי לקבל הפניה למטפל או לשירות הייעוץ במוסד הלימודים בו את לומדת, אם הינך סטודנטית.

בהצלחה!

שלום לך,

רק רציתי לומר שהלוואי ואני הייתי מכירה מישהו כגבר שאת מתארת, שנותן לך להרגיש בנוח עם עצמך ומקבל אותך כמו שאת.

אני ללא זוגיות טובה שנים, מהסיבה שעד עכשיו פגשתי גברים מסוג אחר.

יום מקסים לך :)

למצוא זוגיות כלבבך. אבל אל תשפטי אחרים.

שלום L.A.,
את מספרת על גבר שלו מעלות רבות ושאת נהנית בחברתו וחשה בטוחה, אהובה ומקובלת על ידו. אולי כדאי הפעם לא לברוח ודווקא לנסות ולשהות? נראה שהאפשרות של אינטימיות ותלות - כלומר, הישענות על מישהו, מעוררת בך חרדה ואת ממהרת לסגת מעשית ורגשית.
את מציעה כי החרדה קשורה בביקורתיות שלך. אינני בטוחה מה הביצה ומה התרנגולת. הנפש לפעמים משתמשת ב"טריקים" מתוחכמים, במצבי מצוקה וחרדה, כדי להגן על עצמה. כלומר, ייתכן והביקורתיות עולה מכיוון שקשה לשאת את החרדה מקרבה. אלא שהמנגנון אינו יעיל ומקשה עלייך להעמיק בקשר.
משמעותה של העמקה בקשר ושהייה בו, תהיה התקרבות והיחשפות, יחד עם הפחדים ותחושת הלא-נעים, שאת חוששת מהם. הדרך להתקרב באמת, עוברת דרך חשיפה של עצמנו, גם של חולשותינו - של ה"פלוצים" שלנו - כלומר, של החלקים ה"מסריחים" שבנו.
נגעה לליבי הצעתו של בן זוגך. הוא מציע לעשות את הצעד הראשון ולבטא חלק לא נעים שלו, כך שאת תוכלי להעז ולחשוף חלק לא נעים שלך.

בטיפול יהיה ניתן להעמיק יותר, להיפגש עם הפחדים ולהתמודד עימם, אני מאמינה שפסיכותרפיה עשויה לעזור לך - להתקרב אל עצמך ואל האחר.

התנצלותי על העיכוב בתשובה,

זה נכון שחלק מהצעותיי עולות כסף אבל חלק מהן לא עולות מאומה כמו לצאת לטבע למרחבים. לסוע בשבת לטייל בארץ ישראל גם זו לא חייבת להיות הוצאה יש הרבה פארקים וחופי ים.שהם חינם. לאכול אוכל בריא זה חלק מבריאות ועוד. אבל כואב לי עלייך שאת עובדת כל כך קשה ולא יכולה להוציא גרוש לאיכות חיים. אולי שם שווה לבדוק את ההתנהלות. להגיד לי שזה עושה לי טוב להנות מהמצוקה שלך זו בושה לשמה. אני מקווה שאחרי שתקראי את זה נטע תמחוק את ההתכתבות הזו. כי צורת ההתבטאות שלך כל כך מכפישה ומבזה כאילו רציתי לפגוע בך. בזה אני מסיימת את ההתכתבות שלי איתך.

לנטע אין פתרונות קסם עבורך. והיא לא תוכל להציע לך כלום מלבד טיפול נפשי שילמד אותך איך להתייחס לבני אדם בפחות חשדנות ומרירות. ואני נמצאת פה בגלל שיש בי רצון לנתינה לאנשים בניגוד אלייך!

כדאי שכולם יראו את רומית המסכנה שמחפשת דרכים להרגע חינם אין כסף. רק שנותנים לה כאלה היא מתלהמת וסוערת. כדאי שכולם יידעו איזה ייצור דוחה חי במחוזותינו. אני מניחה שהיא רווקה זקנה ומקומטת שלא יכולה לספק את הסחורה לחיי משפחה ועסקים.

בואי לא נרד נמוך כמו שאמרת. הבחורה הזו לא שווה התייחסות. אני יוצאת לשחיית בוקר מרעננת. שיהיו לך יום שמח?

שלום לך,
מתוך קריאת ההודעה שלך, (אנא הוסיפי סימני פיסוק בפעם הבאה, כדי להקל על הקורא) עולה שבנך חש פגיעה בערך העצמי שלו לאורך השנים כתוצאה מאמירות בוטות וראויות לגינוי, של דמויות משמעותיות בחייו. את מחפשת דרך לתקן ולעזור לו להרגיש טוב עם עצמו. בעיניי וכנראה גם בעיניו, המשמעותי הוא, ההתייחסות שלכם כהורים אליו ובמיוחד לאור תגובות שקיבל במשך השנים מאחרים ומשאלה להתייחסות אחרת מכם. נשמע שבנך מחפש דרך להוכיח שהוא יכול, שהוא מוצלח, שהוא טוב, בפני עצמו ובעיקר בפניכם. חשוב שתמצאו את הדרך להעביר לו מסר עקבי, כי הוא יקר ומוצלח בעיניכם לא רק בזכות הישגיו, אלא בכל מקרה, גם כאשר נתקל בקשיים או מגלה חולשות. תוכלו להיעזר בהדרכת הורים מקצועית או בטיפול משפחתי משותף עם בנכם, כדי למצוא את הדרך אל ליבו.
במקביל, כיוון שהזיכרונות הצרובים בו, חוזרים ומתעוררים בצמתים שונים בחייו ומשפיעים עליו, הוא יוכל להיעזר, אם ירצה, בטיפול פסיכולוגי. אני מתרשמת שטיפול בשיטת EMDR, יוכל לתרום לו. בטיפול כזה מתמקדים בזיכרונות טראומתיים ומעבדים אותם מחדש בעזרת שיטת טיפול ייעודית.

בהצלחה,

התנצלותי על העיכוב הרב בשליחת התשובה,

תודה שירן.
אני מצטרפת ומאחלת לכולם חג שמח, נעים ושלו.
עבור מי שהעלה שאלה וממתין לתשובה - אני שולחת התנצלות על העיכוב. מחסור בזמן ועודף בבעיות טכניות יוצר אצלי קושי לענות במהירות, אבל - התשובות בדרך.

חבל היה פורום נחמד.

אני מקווה שאת עסוקה מסיבות טובות ותחזרי לפורום בכוחות מחודשים בקרוב.? כל טוב!!!

שלום לכולם ובתוכם שירן וטל,
אני חוזרת אל הפורום ועונה, אך בתקופה הנוכחית, לצערי בתדירות נמוכה בהרבה מזו שהייתי רוצה בה. כפי שכתבתי, אוסף נסיבות שמקשה עלי לענות באופן סדיר. זה ישתנה בקרוב, בשבועות הקרובים.
אני פה, לא עזבתי (-:

באופן כללי ובפרט בתקופה הזו, בה אני פחות נוכחת פה, אני מבקשת בכל לשון של בקשה מכל הכותבים, השואלים והמגיבים, לשמור על כבוד הדדי.

הודעות שנכתבו בשפה שאינה מכבדת, נמחקו. (אין באפשרותי "לסנן" הודעות ולכן השרשורים נמחקים במלואם)
בבקשה לא לצרף תגובות להודעה הזו שלי.
נתראה בדיונים.
נטע

זה לא שבועות בודדים. זה כבר חודשיים.

אחרי חודשיים. עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

אני עומד לפני שבועיים שירות , ומתחיל עם הקלונקס, האם אחרי שבועיים שימו עדיין צריך להוריד מינון שהדרגה או שהגוף עדיין לא מפתח תלות?

שלום nomann,
אני קוראת על הקשיים והלחצים ומקווה שעד לכתיבת תשובתי, (התנצלותי על העיכוב הרב עד לשליחת התשובה) אכן הוועדה שחררה אותך משירות מילואים.
בנוגע לשאלה לגבי השימוש בתרופה, כדאי להיות במעקב אצל הרופא המטפל ולהיוועץ עימו בצמתי חיים שונים, כל זמן שאתה נוטל תרופה.
דע שלווה,