פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום..
אני צעירה ב-20 שנים מבן זוגי ואוהבת אותו מאוד ורוצה לחיות איתו.
הוריי לא מקבלים זאת ולא נותנים לי להיפגש ולדבר איתו וכופים עליי לא ליצור איתו קשר ולא נותנים לי לקבל את ההחלטה על החיים שלי
מה אני יכולה לעשות בנידון?

כמישהי מאוד רגישה ומתקשה להתמודד עם התחרות שבחוץ- בעיקר קנאה והשוואות שגורמות לי לדימוי עצמי נמוך- יש משהו שיכול לטייח ולגרום לי לאהוב את עצמי ולהתעלם מהסביבה בין רגע? מצד שני מפחיד אותי לטאטא מתחת לשטיח משהו שרצוי וניתן לטפל בו אחרת. הרי אהבה עצמית מתישהו אצטרך ללמד את עצמי. יש תרופות טבעיות שעוזרות? או קנביס רפואי?
מרגישה מאוד לבד. באובססיה להשוות למישהי שנתקעה לי כשנתיים. אני לבד היא לא. אני רווקה היא לא. אני שומעת כמה היא ככה וככה מאחרים אבל לעולם לא על עצמי. וגם נמאס לי לשמוע אותה או לראות אותה .קשה לי לא להשוות גם כשאני רואה אותה כי אני מרגישה פחות. ני מעדיפה להרגיש "המסמר" ולא לראותה. קשה לי החוסר מוסר שלה משום מה ומצד שני הייתי רוצה להיות בעצמי יותר בשחרור. יש דמיון בינינו אני חושבת אבל אני רוצה את הייחודיות שלי ולדעת שאני מיוחדת בלי לחשוב עליה. כל פעם מקטין אותי לחשוב מה אולי אין לי. יותר הגזמה מצידה על גבול המגוחכת. אבל מקבלת וגונבת תשומי ואני לא. לה לא נגמרים הכוחות ולי כן. יש לי תחושה של יאוש, שרוצה לוותר שאין לי כח לזה שנגמרו כוחותיי שהפסדתי במלחמה. ושאני פחות טובה ויש על זה חותמת וזה מוריד אותי יותר וממש מדכא אותי עד שלא בא לי להיות. אבל זה רק בתוך הלב אבל כואב. הייתי רוצה להרגיש שייכת לקבל מקום של כבוד ורק שלי. להרגיש אני מיוחדת יותר ובעלת ערך עצמי וכבוד עצמי ומוסר אבל להשתחרר גם קצת יותר. שיגידו גם עליי דברים שהייתי רוצה לשמוע. או שזה שיחות שתמיד אומרים בצד. אשמח לייעוץ לצאת מהיאוש.

אשמח להמלצה לפסיכולוגית בתל אביב, רצוי דרך קופ"ח מכבי, להתמודדות עם תקופה מאתגרת ולא קלה, תודה :)

אני בת 28 וחיי לא פשוטים אני חסרת ביטחון נראה לי אני סובלת מפיבואלגיה כאבים בשרירים ולכן אני סובלת מכאב יום יומי ומתוסכלת לא בא לי לצאת בקושי לקניון לטייל וחזרת.. אין לי תעסוקה אין לי חבר עבודה לימודים אין לי חיי חברה בקושי חברה אחת בזמן האחרון אטומה כמה שנים טובות מוזר כל פעם שאומרים לי לצאת מהבית לעשות משהו בחיים אני לוקחת 10 צעדים אחורה ולא רוצה לשמוע ולא יודעת למה אני מסרבת אני פשוט דמות של זומבי חיה מתה בבקשה תני לי כלים להתחיל ממשהו כדי שחיי ייראו חיים יותר טובים ומאושרים המצב הנפשי שלי ירוד מידיי פעם ביטחון עצמי ברצפה אני מרוסקת וכבר לא יודעת למי לפנות כבר... אני לא מעוניינת לקחת כדורים..אשמח שתעני לי במהירות האפשרית תודה...

זו תופעה חדשה לי,אני רזה ויודעת שיש לי גוף יפה מאד וחוששת לרזות מידי אך לא רעבה ומתקשה בשל כך לאכול.
נשללה בעיה פיזית -נשאר אם כך שזו בעיה פסיכולוגית -מה זה יכול להיות ? לא מוצאת שום דבר שיכול היה לגרום לי לכך

אם היא מבוססת בספרות...

רק כשהמשוגע חוזר בדיוק על הפעולה שגרמה לו לשיגעון רק אז הוא יתרפא מהמחלה ויחזור לנקודת המוצא לפני השיגעון.

אם תרצו כשהמשוגע בוחר שוב פעם להשתגע... כמו בשיגעון בתוך שיגעון... זה הזרם שיוביל אותו מחוץ למערבולת ואל חוף המבטחים.

יש לי חברה באישפוז ומעט אנשים עוזרים, אומנם אני שמחה שיש אנשים טובים באמצע הדרך שזה אחלה ומצד שני עשה לי טוב לדעת שאני "בעלת לב הזהב" שעוזרת, כנראה התשומת לב וההערכה היא לא בלעדית לי. מוזר לי ההרגשה.
דעתכם/ עצתכם/ תגובתכם.

בקשר לזקוקה לעזרה עם בעיות בעבודה

שלום
כמה עולה טיפול שנעשה ע"י עובדת סוציאלית ?
פניתי לטיפול באחד המרכזים בארץ,הסברתי שאין באפשרותי לשלם מחיר מלא לטיפול, והם הציעו לי טיפול ע"י סטודנטית לעבודה סוציאלית , במחיר של 150 שקלים
רציתי לדעת את טווח המחירים של טיפול ע"י עובדות סוציאליות

לצערי אני סובל מהפרעת אישיות גבולית וזקוק לטיפול פסיכולוגי מסובסד וארוך טווח. לרוע המזל קופות החולים מסבסדות רק מספר מוגבל של פגישות וגם טיפול במרכז לבריאות הנפש הציבורי מוגבל לשנה אחת בלבד.חשבון הבנק שלי לא יכול לשלם באופן פרטי עבור טיפול למשך תקופה ארוכה. האם קיימות עוד אפשרויות לקבל טיפול פסיכולוגי מסובסד לטווח ארוך של מספר שנים.

השאלה מתייחסת לאיזור ירושלים. תודה מראש.

כאמור.. סכיזופרניה +אוסידי דיייייי עמיד . נוטל תרופות במינונים גבוהים מאוד .
מרגיש שבע ונמאס כל הזמן לטיפול זה או אחר .
כבר קרוב לחודשיים בהם איני הולך לטיפול כלשהוא..
מנסה ככה לבד להסתדר .. >>והולך לא רע.
ישנם ימים שמאוד קשה לי אך חש שכבר מיציתי את עצמי בתחום שכ"כ נעזרתי בו בעבר .
שואל את עצמי מה ואיך עליי לנהוג ולהמשיך הלאה ?
תודה מראש

שלום רב.
אני בן 24 מאז ומועלם הבעיה שלי הייתה ביישנות.
אסביר את עצמי:
תמיד לא אהבתי להיות בחברת אנשים אם אני רואה מישהו שאני מכיר ברחוב אני לא אומר לו שלום ,בוקר טוב אני לא תמיד אומר לכולם בעבודה ,לא הולך לאירועים חברתיים.
אבל מה שבאמת מפריע לי שאני כועס על עצמי בגלל זה שזה פגע לי בחיים בצורה גופנית:
לפני כארבע שנים הלכתי להסתפר ביקשתי מהספר לגלח את זקני שהיה באותה העת עבה.אני ידעתי שיש לי חצקון בלחי שמאל ולא אמרתי את זה לספר שלי הוא לא שם לב ועבר עם המכונה על החצקון ומאז נשארה לי צלקת.
דוגמא נוספת בעבודה לדוגמא אני מעדיף לא לבקש עזרה בגלל מה שיגידו עליי או בגלל הפחד מהאנשים בעבודה לדוגמא שבוע שעבר בעבודה הייתי צריך לסחוב משהו כבד ויכולתי לבקש עזרה אבל לא ביקשתי מכיון שראיתי ששאר העובדים היו עסוקים אבל אני יודע שהם יכלו לעזור לי לי בזה או שאני מעדיף לעשות משימה קשה בעבודה למרות שנותנים לי לעשות משהו יותר קל ויש עוד הרבה. מה עושים איך יוצאים מהביישנות הזו? והכי חושב איך לומדים לחיות עם הצלקת ? יש לציין שאני לא תבעתי את הספר והוא אפילו לא שם לב שהוא חתך אותי שם פשוט שילמתי לו והלכתי לביתי

קשה לי מאד להסתכל לאנשים בעיניים כשאני מדבר איתם, ברגע שאני מסתכל ישר לעיניים יש לי דחף עז להפנות מבט מאיזושהי סיבה לא מובנת , מסתכלים לי ישירות בעיניים. אני מוצא את עצמי מאבד ריכוז כשמדברים אלי ישירות , לפעמים אפילו כואבות לי העיניים אם אני מנסה להתנגד מלהסתכל לכיוון אחר.
העניין הוא שזה פוגע באנשים, במיוחד בנות שנעלבות אם אני לא מסתכל עליהן בעת שיחה, אז אני נוטה פשוט להמנע מלהכנס לשיחות אלא אם כן אני עושה משהו באותו הזמן כך שיהיה לי על מה להסתכל. זה כולל את כולם, כל מי שאני מכיר גם ההורים שלי והחברים הטובים שלי.בעבר לא ההייתי כך זה התחיל אחרי שנכנסתי לדיכאון עמוק אבל כיום אני בכלל לא בדיכאון בן אדם הכי שמח שיש זה פוגע לי בחיים מאוד אני כל הזמן בסביבת אנשים הם כבר מרגישים לא נוח איתי וגם אני איתם , בזמן האחרון אני נמנע מלשבת אם אנשים מבושה שאני לא יכול להסתכל להם בעיינים ואני מרגיש לא נוח אם עצמי זה פוגע בי מאוד וכבר נהייתי מתוסכל מי זה .. מה הפתרון לזה מה מומלץ לעשות ומה יש לי בכלל
פתרון אמיתי אבל משו שבוודאות יעזור לי להיות רגיל !

היחסים עם בני הבכור תקינים. שתי בנותי 29 ו- 27 מתנכרות אלי. הגדולה כעסה עלי מאז שהיתה בגיל ההתבגרות והיא "הבת של אבא" . היחסים החריפו מאז הגירושים. שנתיים היינו מנותקות ואז היא החליטה לחדש קשר. מאוחר יותר נסעתי לחול לשליחות והזמנתי אותה לביקור. הכל היה טוב עד שפגשה את החבר שלי והתנהגה אלי בצורה משפילה מה שגרם לניתוק היחסים איתה ואיתו. כשחזרתי ארצה כתבה לי ביום ההולדת שרוצה לחדש קשר אבל לא נותנת לי הזדמנות ומתייחסת אלי בביטול כשאנחנו נפגשות למרות שמעולם לא הזכרתי לה את האירוע בארהב. צילצלתי אליה ליום הולדתה והיא לא ענתה השארתי מסר כתוב שאני מנסה להתקרב ומרגישה שהיא לא נותנת וחבל לי.
הבת הצעירה מסוכסכת עם עצמה ותמיד באה אלי בטענות שאני לא אמא. אני מנסה להיות שם תמיד בשבילה כשרע לה ולהקל עליה אבל גם כאן נתקלת ב"שיכחה" כשאני מצלצלת ונענית לאחר שבוע או יותר וגם כעס ותוקפנות על כך שאני מתחשבנת.
האמת, אני כבר לא יודעת איך להתנהג איתן. כואב לי ואני לא יודעת מה לעשות.
אני מבקשת קצה חוט לטיפול בבעייה.

שלום

כבר תקופה מאוד ארוכה שאני איכשהו מבהילה את עצמי כשאני מנסה להרדם.
זה קורה בשלבים הראשונים של ההרדמות, כשאתה מתחיל לשקוע לעבר החלומות, בדיוק בזמן הזה שאתה מתנתק ממה שמסביב.

ובאותה נקודה- אני נבהלת.
זה הפך כבר לעניין של הרגל, אני נבהלת ומאלצת את עצמי להמשיך לישון (אין קשיים להמשיך).

התחלתי לאחרונה לחשוב למה זה קורה.
אין לי סיבה שבגללה אני נבהלת, מה הגוף שלי מנסה להגיד לי?

אני אשמח מאוד להתיחסות
תודה רבה והמשך שבוע נהדר