פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

את חשה, באופן טבעי, אכזבה.
אולם זוהי גם הזדמנות, ללמוד משהו על מצב הרגליים [והברכיים] של מי שאת רוצה לקשור בו את חייך, האם אפשר לסמוך עליו? האם יהיה עלייך תמיד לחזק את ברכיו?
זוהי גם הזדמנות לגלות את מצב 'הרגליים והברכיים' שלך, כיצד את עומדת ומתמודדת במצבים שונים. אולי את זקוקה לפעמים, וגם ברגע זה, לחיזוק. כדאי לפנות לצורך זה באופן פרטני לכתובת מקצועית.

בהצלחה, הרגישי בטוב,

הוא הבטיח הרים וגבהות
שאני האחת שלו
אבל לא טוב לו והוא לא יודע למה
דקב לפני האירוסין הוא מתקפל...
מה לעשות????

קראי שוב מה שכתבתי בתגובתי הקודמת - וכפי שיעצתי, פני לקבל עזרה פסיכולוגית.

שלום שירה,
תיתכנה סיבות שונות לכך שאינך מצליחה בשלב זה להתמודד עם עבודה בתחום החינוך, ולאוו דווקא 'היעדר יצירתיות'. למשל, אחד המאפיינים של עבודתך הנוכחית - שהיא מתבצעת בטלפון ולא פנים-אל-פנים, והיא מתבצעת אחד-על-אחד ולא מול קבוצה. האם הנוכחות הפיזית של האחר/קהל מעוררת בך 'חרדת ביצוע'? תיתכנה גם סיבות שונות לכך שאת מעדיפה כרגע עבודה ב'ראש קטן' שבה לא צריך להפעיל את הראש, ולאו דווקא היעדר יכולת בסיסית להפעיל אותו [למשל, דכדוך ].
יש לאבחן מהן היכולות שלך, ומהם הקשיים הספציפיים שמונעים ממך לממש את יכולותייך. אחד המקומות לעשות זאת הוא אבחון פסיכולוגי . ואם את סבורה שאותה בעייה ב'יצירתיות' היא כרונית אצלך - יתכן פסיכולוג שמתמחה בנושא לקויות למידה ויש לו גישה למבחנים נוספים, בנוסף למבחנים הפסיכולוגים המקובלים.

בהצלחה,

כניראה שמצבים מעוררי-אדרנלין משפיעים עלייך לטובה.
ייתכן שזה קשור לנטייה דיכאונית [אנשים דיכאוניים מכניסים עצמם לעתים למצבים 'אדרנליניים' , בהם המוח מייצר הורמונים מעוררים, אנדורפינים, כדי לא לחוש דיכאון. מצבים אלו ניראים כמצב מאני או היפו-מאני. ]
את יכולה לארגן לעצמך קצת אדרנלין, למשל ע"י ספורט פעמיים-שלוש בשבוע.. והטוב ביותר הוא להתייעץ שוב בפסיכיאטר ולמצוא טיפול תרופתי מאזן.

הרגישי בטוב,

בכי אינו דבר כל-כך נורא, רננה. זוהי תגובה ראשונית וטבעית.
בדרך כלל הדמעות באות במקום מלים שעדיין חסרות לך, אינך מבינה באופן מלא מהו הרגש ומהן המלים שמאחורי הדמעות [והמקום לברר ולמצוא את אותן מלים הוא בדרך כלל טיפול פסיכולוגי].

הרגישי בטוב,

המילים ממש אינן חסרות לי (:
אני בוכה ובוכה אך לא מפסיקה לדבר (עם דמעות)
איך שולטים בדמעות ?

כשאנחנו חשים מובנים - בין אם ההבנה באה מצד הסביבה או מצד עצמנו - חווית השליטה חוזרת. ['הרבה מלים' עדיין אין משמעו שאלו המלים הנכונות, שמבטאות את התסכול הפנימי].
אני מאמינה שבתוך טיפול פסיכולוגי תגיעי לאותה הבנה נדרשת, ולשליטה-עצמית.

בהצלחה,

שלום אנבל,
אני סבורה שתמיד יש סיכוי.. לפעמים לוקח קצת זמן עד שטיפול מתחיל 'לעבוד', אך מותר ואף רצוי לשתף את המטפל/ת שלך בתחושות שלך - תחושת ה'לבד' , הייאוש וגם בתחושה שאת רק 'שופכת 'ואולי אינך מרגישה מספיק פידבק.

בהצלחה בטיפול, הרגישי בטוב,

לא ברור לי מפנייתך אם הבעייה היא מצב שיניים ירוד - או שהבעייה היא חוסר-שביעות רצון 'כרונית' שלך מעצמך.
אם אמנם מצב השיניים גרוע - לא רק שזה לא מאפשר לך לחייך אלא זה פוגע בתחושת הנוחות שלך בכל מיפגש עם אחרים. זהו מצב שיש לתקן - אצל רופא השיניים ! [ולא רק בשביל האסתטיקה אלא גם בשביל בריאות הפה והלסת].

אם רופא- שיניים שאת סומכת עליו [אפשר גם להתייעץ באמצעות קופת- החולים שלך] יאמר לך שאין בעייה בשיניים - פני לפסיכולוג..

כל טוב,

בן כמה אתה?
בת כמה אחותך?
ומי עוד בבית? - מה עם אימא, למשל?

תלוי מאיזו חנות , איזה סוג בד , מה הגזרה, לאיזו מטרה...
אין נוסחה לחשב כמה נשאר (וגם מה זה חשוב? )
יש מטפלים שמשכירים קליניקה ואז זה תלוי מה העלויות , יש מחירים שמשתנים על פי גודל, מיקום, שותפים... יש כאלה שמקבלים בביתם ואז העליות אחרות.
על פי ההכנסה- תלוי לכמה אחוזי מס מגיעים וכו
ושוב.
חשוב על המחיר שאתה משלם.
מסוגל לעמוד בו? שווה את התועלת?
אם לא, יש חלופות. זולות יותר
בתכלס, גם אם נשאר למטפל 50 ש"ח לשעה בסוף, זה לא משנה אם אתה חושב שאתה משלם הרבה מדי.

ייתכן שתהיה רשימת המתנה.. ככל שתקדימי לפנות כך תקצרי את זמן ההמתנה.

את מעלה, מיטל, בחבילה אחת, שאלות שונות. ורובן לא פסיכולוגיות אלא משפטיות.

החיסיון בטיפול-פסיכולוגי הוא עיקרון חשוב מאוד, לצורך הטיפול, - אך יש פעמים שעקרונות אחרים או חוקי-מדינה גוברים עליו [למשל - אם נער מתבגר משתמש בסמים קשים ותוך הטיפול בו נודע לי על כך חובתי ליידע את הוריו, האפוטרופסים הטבעיים שלו. או, אם נודע לי בתוך טיפול בחסר- ישע שהוא חווה התעללות מצד סביבתו חובתי עפ"י חוק ליידע על כך פקיד-סעד. ואם לא אנהג כך אהיה צפוייה למאסר...].
גם השאלות האחרות שהעלית הן משפטיות, ויש להן תשובות שונות - עפי נסיבות כל מקרה לגופו.

אם שאלתך נבעה מסיטואציה ספציפית כלשהי שאת מתמודדת איתה - פרטי במה מדובר ואשתדל להתייחס.

כל טוב,

תודה על תשובתך, אני מדברת על מצב רגיל ולא חריג, מצב שאינו פוגע באף אחד, משהו שקרה מזמן, או סוד שסופר למטפל וכיום אינו מהווה איום על איש.
כשהמטפל נפטר הרי מישהו צריך לראות את התיקים? מי מטפל בזה? או כשמטופל נפטר, מותר למשפחה סתם מסקרנות או למטפל כי מתחשק לו לספר לפתוח ולראות את הרישומים?
השאלה היא האם החיסיון נשמר לעולם? כאילו דיברתי אל עצמי? כשאין גורמים עוינים...או משפטיים שחייבים להיפתח..

את שואלת על 'עקרונות' התנהלות בכל מיני מצבים.. ההתנהלות נקבעת עפ"י נסיבות העניין, ועדיין לא ברור לי מהו העניין ומהן הנסיבות שככל הניראה מטרידות אותך.

העקרונות החלים על כל תיק רפואי חלים גם כאן - הן שמירת חיסיון, והן מצבים שבהם עקרונות אחרים, או חוקים, או נסיבות כלשהן, יכולים לגרום לכך שתהיה שבירת חיסיון.
[הדוגמאות שהבאת - סתם סקרנות של המשפחה.. או 'סתם כי מתחשק לו לספר' - אלו אינן נסיבות המתירות שבירת חיסיון רפואי].

חשוב לי שהדברים שנאמרים ישארו ביני לבין המטפלת שלי, אני רוצה להרגיש ביטחון שיש מי שישמור עליי....שגם אם יקרה משהו תמיד תשמר הסודיות...כנראה שזה נובע מבעיית אמון שלי.

רצוי שהיא תדע שזה מטריד אותך.. [ובנוסף, היא גם תוכל לספק לך תשובות].

כל טוב,

מי מטפל בך, דנה,? האם האבחנה והטיפול הם ע"י פסיכיאטר בלבד או שפנית גם לאבחון וטיפול ע"י פסיכולוג קליני?

אובחנתי על ידי שני פסיכולוגים שונים, אני נמנעת מטיפול כי אני לא רוצה להתעסק עם נטילת כדורים אני מעדיפה להתמודד עם זה בעצמי אבל לפעמים זה באמת קשה לעבור את הגל של החרדות

האם נערך לך אבחון פסיכו-דיאגנוסטי [טסטים פסיכולוגיים] ?
והאם את כיום בטיפול פסיכולוגי - או שגם מזה את נמנעת...?

לא נערך לי אבחון כזה.
אני לא בטיפול פסיכולוגי. כשאני נמצאת בתקופה ממש רעה של חרדות, זה קרה פעמיים, בתבא ולפני חודשיים (הפרש של כמה שנים) אני פונה לפסיכולוג ל2-3 פגישות

בשלהי גיל-ההתבגרות עלולה לעתים להתפתח הפרעה חריפה, שמעידה בדרך כלל על כך שלמתבגר או הבוגר הצעיר אין עדיין את כל הכלים הפסיכולוגיים והאישיותיים להתמודדות עצמאית. אם זה מטופל בצורה שיטתית - יש סיכוי טוב ש'מעז ייצא מתוק', ומהמשבר יצמח אדם יותר מגובש שיכול ליהנות מחייו.

טיפול שיטתי מתחיל לטעמי באבחון פסיכודיאגנוסטי אצל פסיכולוג קליני, וטיפול פסיכולוגי מסודר ומתמשך. לגבי הצורך בטיפול תרופתי - בזה כדאי להתייעץ בפסיכולוג המטפל, ובתוצאות האבחון. אם הסימפטומים מאוד חריפים יש יתרון להיעזר גם בטיפול תרופתי לזמן מה, בנוסף לטיפול פסיכולוגי. [גם את תחושתך שזה פרץ בגלל הצבא את צריכה לבחון עם הפסיכולוג. אינני מכירה את תולדות המחלה שלך, אומר רק כי הצבא בדרך כלל אינו 'הסיבה' אלא עלול להיות סיטואצית-מבחן קשה מדי עבור מתבגר שלא פתר משימות-התפתחותיות.]

אני מקווה שתחליטי לנקוט בדרך השיטתית.. לא תמיד אנו יכולים 'לבד', לעתים כל אחד מאיתנו נזקק לעזרה.

הרגישי בטוב,

שלום מיטל,
ייתכן שאת עסוקה מדי בעניין זה של 'איך אני נושמת'.. כחלק ממצב שעדיין לא נירפא, כנראה דיכאון [התקפי חרדה הם לא פעם סימפטום נילווה לדיכאון, גם הטיפול התרופתי שאת מקבלת מתאים לאבחנה זו].
מה לעשות?
ייתכן שתתאים לך יותר תרופה אחרת, בעניין זה איני יכולה לייעץ כיוון שאינני רופאה.
אולם בד"כ הטיפול היעיל לדיכאון הוא טיפול תרופתי משולב בטיפול פסיכולוגי. וכיוון שהמצב נמשך כבר תקופה ארוכה - רצוי לערוך אבחון פסיכודיאגנוסטי, כדי לוודא מהי האבחנה המדוייקת, ולצורך הכוונה למטפלים, הן הפסיכיאטר [התאמת תרופה אחרת] והן לטיפול הפסיכולוגי.
המלצתי היא אם כן פנייה לפסיכולוג קליני הן לצורך אבחון והן לצורך טיפול. רצוי שפנייה זו תהיה בעצה אחת עם הפסיכיאטר המטפל. לחילופין , הפסיכולוג הקליני אליו תפני ייצור קשר עם הפסיכיאטר המטפל.

הרגישי בטוב,

אז מה זה אבחון פסיכודיאגנוסטי ? ללכת לפסיכולוג קליני ?

אבחון פסיכו-דיאגנוסטי - הכוונה לטסטים פסיכולוגיים, נערכים ע"י פסיכולוג קליני.
אבחון כזה מוזמן ע"י איש מקצוע [למשל, הפסיכיאטר יכול להפנות אותך לפסיכולוג קליני ולבקש אבחון כזה] או בכל אופן להיערך בהחלטה של איש מקצוע [למשל פסיכולוג קליני שאת פונה אליו לטיפול יכול לפני תחילת-טיפול לערוך אבחון כזה... או להפנות אותך לפסיכולוג אחר כדי שיעשה זאת].
כן, את יכולה לחפש בעצמך פסיכולוג קליני באיזור מגורייך, או לבקש את הפסיכיאטר שיפנה אותך למישהו.

הרגישי בטוב,

היו פעמים שהרגשת ובאמת קרה.. והיו פעמים שהרגשת אך כלום לא קרה.. או שקרה משהו בלי שהיו לך תחושות 'נבואיות'. מדובר בחוויות שנתונות לפרשנותך האישית - ואילו המחקר האקדמי מעדיף לעסוק בדברים אובייקטיביים , שניתנים לכימות ולמדידה מדוייקת.
זה לא אומר שלא קיימות תופעות שהמדע אינו יודע לטפל בהן. ובכ"ז יש התייחסות מסויימת באקדמיה לתחום שנקרא Extrasensory Perception - תפיסה על-חושית, את יכולה לקרוא על כך תחת כותרת זו באינטרנט [ותוך זהירות רבה מפני כל מיני אתרים 'רוחניים' מדי..].

כל טוב,

שלום ריקי,
איני יכולה לדעת מה מקור הקושי של בתך להתמיד במערכות יחסים, ייתכן שמושגיה שונים משלך באשר לצורך למהר ולהתחייב [ולהינשא].. ובכל אופן, אם יש כאן משהו 'סידרתי' ייתכן שכדאי לה לפנות לייעוץ פסיכולוגי.

כל טוב,

פסיכיאטר יכול לאבחן את מצבך, אולי גם להציע טיפול תרופתי [נפשי] אם זה יתאים. אני מניחה שלצורך מטרות אלו היפנה אותך הקב"ן לפסיכיאטר.
אם לא תהיה מסופק או מרוצה מהאבחנות והטיפול הצבאי אתה יכול לפנות באופן פרטי לייעוץ מחוץ לצבא, לפסיכיאטר או מומחה בפסיכולוגיה קלינית, ע"מ לקבל חוות-דעת נוספת. כל אחד משתי הפונקציות האלו יכולים גם לכתוב פנייה לצבא בעניינך, אם ימצאו לנכון.

הרגש בטוב,