פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

היי
, אני אמא לילדה בת 4 חולה במחלה ראומטית, זה מתבטא בהתקפי חום כל 2-3 שבועות הנמשכים עד שבוע, כל התקף כזה משבית אותה, משבית אותי, וגם כשחולף ההתקף נורא קשה לי נפשית להתמודד עם דברים אחרים, הראש כל הזמן בזה ואני חיה מהתקף להתקף כבר 3 שנים!! (מאז שהיא בת שנה)
אף אחד באמת לא יודע מה עובר עלי ומה אני מרגישה, אני מאוד מופנמת וגיליתי שאפילו חזקה כי אני לא נשברת ואוספת כוחות כל פעם מחדש שאני מופתעת מאיפה מגיעים, היחסים עם הבעל התערערו מאוד בעקבות זה כיוון שהוא פחות מתרגש מדברים, טוען שאני אובססיבית אליה, לא משחררת, וזה דברים שאומנם נכונים אך זה דברים שנובעים מהמצב, התנהגות שהתגבשה בגלל מה שהיא עוברת והפכה אותי לרגישה יותר אליה ביחס להכל! נורא קשה לי להתנהג אליה כילדה רגילה כמו שהוא דורש ואני מעניקה לה את מלוא תשומת הלב, מפנקת, מוותרת, נמנעת מלתת לה לבכות ומנסה כמה שיותר לעשות לה טוב אפילו שזה על חשבון החיים שלי
אני לא יכולה לעבוד כי אף מעסיק לא יוכל לתת לי חופשת מחלה כל שבועיים, לא יכולה ללמוד כי הראש לא שם, אני באמת מלאת כאב מבפנים אך מבחוץ איש לא ישים לב, תמיד עולות שאלות של ״למה את לא עובדת ולא עוזרת לפרנסת הבית״ ואין לי יכולת לתאר באמת למה, אף אדם לא באמת יוכל להבין מה עובר עלי אם לא עובר זאת בעצמו, אין כאב עצום יותר לאמא לחוות דבר כזה שהילדה שלה כ״כ סובלת והקלות הזאת שהסביבה רואה את זה זה בלתי נסבל, אני באמת לא יודעת אם זה אפשרי מבחינתי לצאת ולקדם את עצמי מבחינת לימודים וקריירה ועבודה כשהכל סביבי קורס? האם אני הלא בסדר או האנשים סביבי ש״לא מבינים על מה המהומה״ לא בסדר
אודה לך מאוד על עזרתך

שלום . אני אימא לילדה בת 16. נכון שזה כבר נשמע כמו אתגר, אבל אצלינו לדעתי המצב הרבה יותר מורכב. הבעיה שילדה שלי היא שקרנית פטולוגית. היא משקרת לכולם - לנו ההורים , לחברים (בנים) , לחברות , לידידים , לילדי הכיתה ולמורים. היא משקרת לצורך ולא לצורך. היא ממציא לה שם אחר ( שם רוסי שדומה לשם המקורי שלה) ואומרת שהיא עולה מרוסיה. היא מנהלת יחסי רומנטיים עם 2 בנים במקביל , כולל יחסי מין. את החסי מין התחילה מוקדם מאוד , בכיתה ז' . היה שם סיפור מורכב מאוד , היתה חברות עם ילד בכיתה והיא שיקרה לו וקיימה יחסים עם ילד אחר. כמובן שאחרי זה נזרקה , איימה להתאבד. אחרי זה היה לה מלא חברים , עם כולם מקיימת יחסים מהר ונפרדת. לא מסוגלת תהיות מחוייבת לקשר , להיות במערכת רצינית. משקרת לנו באופן קבוע. כאשר היתה בת 10 גנבה ממני כסף מהארנק , הכחישה עד שנתפסה בחם. אחרי זה גנבה שוקולדים ממכולת. הוזמנתי למכולת כדי להוציא אותה. עד לא מזמן היה לה חבר , חייל , היו כחודשיים במערכת ואז הכירה חבר שלו - תנחשו - שיקרה לחבר החדש שסיימה עם הקודם ובמקביל היתה בשתי מערכות. כאשר הכל נפתח , אמרה לחבר שהיא בהיריון. כמובן שילדה לא לומדת , - למי יש כח נפשי ללמוד כאשר יש אתגרים רגשיים בחוץ. לא מעניין אותה לימודים , אין אחריות , רק חיי חברה שהם מאוד עקומים אצלה. יש פתרון ?

אני נשואה + 3 ונמצאת בטיפול כשנה וחצי.

לאחרונה המטפל שלי העלה תהיות לגבי קשריי עם גברים בעבר וביקש לבחון את זה.
למרות שאני מסכימה ומוכנה לדבר על הנושא הזה, אני לא מרגישה נוח לשוחח על כך איתו על כך.
אני מנסה להבין עם עצמי מה בדיוק מפריע לי ודי מתקשה.
אולי זו העובדה שהוא גבר ולא אשה?!
מצד שני, עם גברים אחרים או עם בעלי אין לי בעיה לדבר על זה, אז אני לא משוכנעת העניין כאן הוא המגדר, למרות שדי נראה שעם אשה היה לי יותר נוח.
אולי זו העובדה שהוא מאוד קורקטי?! מצד שני דווקא שמדברים על נושאים כאלו נראה לי שקורקטיות היא גישה בריאה....

אני פשוט לא מצליחה להבין ולא מצליחה לשים את האצבע על מה שמפריע לי. אני מנסה להעלות כל מיני השערות, ביני לבין עצמי, ומגיעה למבוי סתום.

מה יכולה להיות הסיבה לכך? האם נתקלת במצב שמטופלים שלך (גברים) נמנעו מלשוחח איתך על יחסיהם האינטימיים? מה היו הסיבות לכך? ואיך הגעתם להבנה הזו של "מה מפריע"?

או אולי דווקא.. בריאה?
היי אני ענבל, בת 25. מאוד מודעת לעצמי :).
מאז שהייתי קטנה הייתה לי תופעה כזו שכאשר אני לבד (או אפילו הולכת לעצמי ברחוב), אני לפעמים "מדברת עם מישהו", ממש משוחחת עם מישהו שכאילו נמצא לידי, ואומרת לו את כל מה שאני רוצה לומר לו. לפעמים זה מכין אותי לשיחה שהולכת להגיע (במפגש או בטלפון) אבל לפעמים זה גם סתם בשביל לשתף אותו במה שאני מרגישה, ולעיתים זה אדם שאני יודעת שלא אוכל לדבר איתו. (אני אגב, משתדלת מאוד לדבר עם אנשים כשמפריעים לי אצלם דברים, והדיבור לעצמי מכין אותי לזה).
גם כשאני בוכה ממשהו שמישהו עשה לי, אני למשל מדברת אליו, אומרת לו כמה שהוא פגע בי.
זה נתפס אצלי כמשהו בריא ל"סילוק רעלים" שכזה, וזה לא ממש מפריע לי (חוץ מזה שלפעמים רואים אותי ממלמלת לעצמי ברחוב).
אבל מעניין אותי לדעת אם התופעה הזו מוכרת, ואם זה נחשב באמת כזה בסדר כמו שאני חושבת :).

אגב רקע כללי עליי: אני אדם שכותב המון. מחשבות. סיפורים. דמיונות. חלומות. שירים סיפורים. הגיגים. ומגדירה את עצמי לגמרי אמן. (מתעסקת באופן מקצועי ביצירת מוסיקה).

קופות החולים מסבסדות מספר מסוים של פגישות אצל פסיכולוג. אבל מה קורה לאחר מכן. האם על הלקוח להתחיל לשלם מחיר מלא על כל פגישה? או שעדיין יש סבסוד קל של הקופה וכל פגישה עולה מעט פחות מאשר תשלום באופן פרטי?

באמת שכוונתי לא להרע לאף אחד ובסה"כ אוהבת אדם אבל ממש ממש קשה לי עם הקנאה. איך נפתרים ממנה ומגיעים למצב של בטחון גבוה שלא תערער אף דמות?
הייתי בסופש וכל פעם שסובבתי את הראש הייתה מישהי להסתכל עליה ולקנא. אני רקדנית, פתאום יש מלא רקדניות. ניסיתי לעבוד על עצמי מצד שני הסקרנות גרמה לי להסתכל אולי כדי ללמוד ממנה משהו מצד שני האגו לא רוצה להרגיש ככה שאני צריכה להרגיש פחות ושאני זו אני. עכשיו נתקלתי במקרה בהזמנה למסיבה והסתקרנתי כי כתוב חגיגה למישהי וזה אחת מהם. התחלתי להסתכל לה בתמונות ולהתבאס שהיא מגיעה גם לחיי "הפרטיים" במרכז ושאולי איאלץ לראות אותה שוב ושוב להתמודד עם זה ושזה ישתק אותי ולא ארקוד כי גיליתי שהיא רוקדת גם עוד סגנונות וכנראה טובה וסוג של תותחית זה נורא נורא מתסכל. מילות עידוד?

שלום,

אני רוצה לשאול מספר שאלות לגבי המקרה הנ"ל :

אישה, בת 40+, נשואה לבעל טוב, אמא לשישה ילדים, סבתא לשני נכדים.
יש לה בית (יותר מ 1), כסף, עזרה בהכל (בין אם בעבודות הבית ובין אם במקלחות לילדים הקטנים...), היא חופשייה לעשות כרצונה, לטייל, לקנות בגדים וכו'. היא עובדת במקום עבודה מסודר מאוד.

בקצרה : יש לה הכל! ב"ה.
אישה זו היא ילדה מאומצת. בת יחידה. להורים שגידלו אותה בצורה הכי טובה שאפשר. היא ננטשה ע"י אימה הביולוגית בבית החולים ואומצה ע"י אותו זוג שהיה ללא ילדים. ינקותה, ילדותה, נערותה וכל חייה הבוגרים היא הייתה מוקפת במשפחה קרובה ומורחבת אוהבת מאוד. מעולם לא נחסך ממנה דבר וחצי דבר.

ילדיה, היו תמיד עם הסבתא, אמא שלה, היא גידלה אותם, בעוד היא יכלה לטפח קריירה. היא יכלה לצאת עם בעלה מתי שרק רצתה, כי יש "בייביסיטר" צמודה, אשר עשתה זאת באהבה רבה .

הבעיה היא שהיא אינה מרוצה מדבר,

היא תמיד חושבת שאף אחד לא אוהב אותה (מבני המשפחה), כולם נזהרים שלא לעצבן אותה כי היא מתפרצת ואף נוטה להכות על פניה,היא מכורה לקניות. של כל דבר, לא משנה למי. לא משנה כמה זה עולה, למרות שיש לה המון פריטים מכל מוצר אפשרי, אף פעם זה לא מספיק. בכל יום היא חייבת לקנות משהו. בעיקר בגדים ונעליים. אם היא לא קונה אז מצב רוחה מאוד עצבני. הדברים שהיא קונה נלבשים/ננעלים פעם 1 בלבד ונזרקים לחדר שהוסב למחסן עקב הקניות המרובות.
אף אחד לא יכול לומר לה דבר, כי היא מתחילה לצעוק ולהתעצבן.

היא מקנאה בבנותיה, וטוענת מול אמה, כי אמה אוהבת את הבנות שלה יותר ממנה, "למה את לא אוהבת אותי ואותן כן", "מה הן יעזרו לך", "מה עשיתי לך שאת לא אוהבת אותי", אלא רק מדגם מהשאלות שנשאלות על ידה.

יש לומר שאין "פרוטקציות", ואף אחד מהילדים שלה לא קיבל יותר אהבה ממנה.
שלא לדבר על כסף, נכסים וכו'.

שאלותיי ,לכן הן:
1. מה הסיבה שהיא מרגישה ומתנהגת כך?
2. מה הסיבה שהיא מכורה לקניות ברמות שכבר אין מקום בית מלהכיל את כל מה שהיא קונה?
3. האם יש משהו שאפשר לעשות בנידון?


אנא עזרתכן.

תודה רב וסליחה מראש על האורך.

כל טוב

שלום, הייתי מאוד רוצה לעזור לאחותי שנמצאת במצב לא בריא לדעתי. אולי קצה חוט של אבחון גס גם היה עוזר... אנסה לתאר כמה תמונות ממציאות חייה: גרושה עם שני בנים בני 8 ו 13. מדברת רוב הזמן בטון לחוץ וקצת תוקפני, בביתה היא כל הזמן רק מנקה ומסדרת ואינה יכולה לשבת במנוחה. נוטלת כדורי שינה באופן קבוע. מכורה לטיפות אף קרוב לעשר שנים. עצבנית רוב הזמן. מקיימת קשרים רומנטיים עם גברים נשואים. לא יכולה לומר טעיתי, משוכנעת תמיד בצדקתה. לא רוצה לשמוע על אפשרות של טיפול פסיכולוגי. לעומת זאת בבית הוריה היא נרגעת... קצת. בעלת לב טוב וחוש הומור. יפהפייה.

היי. אני בחורה עם פיוז יחסית קצר. ילדת זקונים שגדלה כמעט לבד (מאוד עצמאית) דומיננטית ואני מחפשת כתבות על סבלנות ואיפוק. אני רוצה לדעת אם אלו תכונות מולדות או הרגל שניתן לרכוש ואם כן / איך?!. הייתי רוצה להנחיל אותם לילדי כשהם עוד בגיל העיצוב (3 ושנה וחצי).
תודה.

אני כוססת ציפורניים אבל זה מגיל קטן הפסקתי פעם ע"י החלטה בלבד אבל אני מתקשה לקחת החלטות או לבצע בזמן האחרון. להתחיל דברים חדשים. עברתי דבר לא קל וחלק בי מתקשה להשלים עם העבר וחלק מבין שחייבים להמשיך הלאה ועדיף לעשות את זה בטוב.
דבר שחוזר על עצמו הרבה בחיי זה קנאה והשוואות. שמתי לב שתמיד יש דמות אחרת. אני מתעצבנת בסתר ליבי או שלא בסתר למי שקלט וממש קשה לי התנהגות בוטה או פרובוקטיבית של בנאדם אחר, לרב נקבה כמותי, יש מצב להתנגשות עם ערכים. ואני תמיד חוששת שהיא תגנוב לי את התשומת לב מהמין השני ואפילו בכלל בחברה. מצד אחד חשבתי לעצמי שאני צריכה ויכולה להבליט את עצמי גם אבל יש לי פחד מדחיה. מצד שני אולי זאת לא אני?!

השבוע פניתי אלכם באהבה אסורה עזרת לי מאוד לגבש את ההחלטה שלי
אך שככול שהזמן עובר זה קשה.
אנחנו עובדים יחד פעמיים בשבוע בזמן העבודה מדברים רק על העבודה
לאחר מיכן אנחנו נמצאים יחד לוא מדברים בכלל

הינו רגילים לקשר טלפוני יומי יומי בוקר טוב וכול וכרגע אין את זה מאוד קשה
בטלפון מדברים בקרירות רק עניני עבודה.
איך מתגברים על המועקה הקשה.
אני מודה לך זה עוזר לי ליפרוק את מה שאני מרגישה תודה

שלום,
מה עושים במקרה שכזה:
קיים אדם שמכירים הרבה שנים, אוהבים אותו מאוד ורוחשים לו כבוד. הוא דמות משמעותית בחייך.
פתאום בזמן האחרון אותו אדם מתחיל לעצבן אותך. דעותיו, התנהגותו, אמירותיו וכו'.
אתה, כמובן, עדיין אוהב אותו, הוא יקר לך וחשוב, אך הוא מרגיז אותך וקשה לך אף להיות בקרבתו. חוץ מהכעס שהוא מעורר בך, יש לך רגשות אשם עצומים שכך אתה חש כלפיו. אינך רוצה להרגיש את הכעס הנ"ל, אולם למרות השתדלויות לשמור על סבלנות ואיפוק, הכעס נמצא.
מה עושים במקרה הזה?
עצה לגבי פתיחת הדברים עמו איננה באה בחשבון, שכן אינך רוצה לפגוע ברגשותיו ולומר לו שאתה מנסה להיות כמה שפחות לידו.
תודה מראש

מפריע לי בכל זוגיות שאני נמצאת בה אם אפשר רק באיימיל שלי לא באתר

שלום, אני בת 19
ובעיקרון אני אמורה להתגייס
כבר שנתיים שאני מטורטרת על ידי הצבא הלוך ושוב.
אבל אגש לעיקר.
לפני כשנה וחצי, כחצי שנה לאחר שהתחלתי לעשות את כל הדברים הדרושים לצו הראשון, ביקשתי להיפגש עם פסיכולוג, לפזה לקח חצי שנה עד שזה קרה כי בעצם סירבתי לעשות בדיקה גופנית שזה בעצם להישאר בחזייה ותחתונים אפילו שזו הייתה רופאה שמבצעת את הבדיקה.. סירבתי במשך חצי שנה, כמובן שאיימו שאכנס לכלא, ואז הציעו לי להיפגש עם פסיכולוג, זאת אומרת קב״ן, קצין בריאות נפש.
נפגשתי איתה , עם קצינת בריאות הנפש ובלי שום קשר לבדיקה הגופנית סיפרתי לה את האמת..
על מחשבות ההתאבדות שלי מגיל יותר מידי צעיר על התעללות שעברתי עוד מיסודי ועד כמעט סוף תיכון.. והיא אמרה שלדעתה אראה פסיכיאטר.
קבעו לי תור לפסיכיאטר, הגעתי, סיפרתי לו את אותם הדברים הוא כמובן שאל שאלות יותר לעמוק.. שלא הבנתי כל כך איך הן קשורות כמו ״האם את מחשבת לעוף מוזר בבית ספר״ וכל מיני שאלות שלא ממש קשורות ולא היו לי תשובות עלייהן.

אני סובלת מחרדה חברתית, אמרתי לו שאני לא ממש נפגשת עם אנשים..
שאני לא נוטה לצאת הרבה מהבית..
לצערי הרב, לא סיפרתי הכול, לא רציתי להרחיק לכת ובנוסף.. אני סובלת חרדה חברתית כך שהיה לי קושי גדול לשבת מולו ובעצם לספר הכול כך שבעצם כמעט ולא ספרתי כלום..

אחרי שיחה של כמעט חצי שעה.. הוא מצא לנכון שאני כשירה לגיוס..

אני לא.
אני יודעת שאני לא.
את הבדיקה הגופנית עשיתי בלת ברירה ובפחד עצום.
כמעט והתגייסתי בינואר האחרון וברגע האחרון לא..
הצלחתי למשוך עוד זמן..

אני יודעת שזה נישמע מטורף.. אבל אם הייתי מתגייסת.. אם היו מגיייסם אותי.. הייתי מתאבדת. ואני לא צוחקת.

אף אחד לא יודע מהדברים האלו.
גם לא הוריי ולא אחיי, כולם חושבים שאני פשוט עקשנית ולוקחת את העניין רחוק מידי, שאני מקצינה ושהצבא רק יועיל.

לא מאמינים לי..

אני מתחננת.. איו לי למי לפנות, אני רוצה שהם ייעזבו אותי בשקט.
הם לא עוזבים אותי וזה רק מחמיר את מצבי הנפשי

מהבחינה הזו הם לא מוכנים לשחרר אותי.. אז אמרתי להם שחזרה לי מחלה שהייתה לי פעם והיא היחידה שיכולה לפטור אותי מזה..
הבעיה.. שזה שקר, לא חזרה לי מחלה שהייתה לי פעם, והם חושבים שכן.
ואני אמורה לעשות בדיקות דם שאותם אתן לרופא המשפחה שלי שבבדיקות האלו בעצם רואים את מינון הכדורים ותפקודי הכבד.. הבעיה שאני לא לוקחת את הכדורים כי בעצם אין לי שום בעיה.
הבדיקות בעוד שבוע וקצת..
אני לא מתכוונת לקחת כדורים עכשיו מבלי שיש לי את הבעיה.
אלו כדורים המשמשים להפרעה דו קוטבית ובעיות אפילפטיות.

אני מתחננת לעזרה.
אני לא רוצה להדאיג אף אחד ואני לא מסוגלת לעשות דבר חוץ ממכתבים כי אני בעצך סובלת מחרדה חברתית.
כל האפשרויות סוגרות עליי אני בעצם נעולה.

מה לעשות.. אני מתחננת לעזרה.
תודה..

יש לי רומן עם הבוס כבר למעלה מחמש שנים אני עובדת אצלו פעמיים בשבוע אני נשואה +2 כניכנסו לקשר שנינו ידענו למי ניכנסנו עי שנינו נשואים.
היו לנו שנים טובים אבל במהלך השנה הוא היתחל הליך גירושים ונמצא בקשר עם בחורה גרושה.
הוא טוען שאין לו שום קשר אומנתי איתה היא רק עוזרת לו והוא עוזר לה אני לא קונה את זה.הקשר הוא יום יומי ואפילו עזב אותי יום אחד והלך אילה
אני רוצה לקבל עצה מה עלי לעשות הוא טוען שהוא אוהב אותי גם אני אוהבת אותו.
אבל נמאס לי שכול פעם אנחנו רבים וניפרדים ביגלל הבחורה זקווה מאוד לעצה..

תודה
kali