פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום

רציתי לשאול האם יש דבר כזה חרדת נטישה אצל מבוגרים? האם חרדה מהסוג הזה מצריכה טיפול או שאפשר לקחת אדם קרוב ולעבור איתו תהליך כדי לפתור את זה?

תודה

הבת שלנו סטודנטית שמסוגלת לעבוד שלושה ימים בשבוע את הלימודים אנחנו ממנים לפני כחצי שנה היא הכירה בחור תושב הצפון ששכר דירה במרכז לטובת לימודיו הבת שלנו עברה לגור עמו הבעיה מתחילה בעובדה שהבת שלנו לא עמדה בתשלומי השכירות שלהם היא התחייבה מה שאילץ אותנו בנוסף ללמודים לממן גם את חלקה בשכירות מצב זה מוביל אותנו ללחץ כלכלי ואנחנו אובדי עצות אבקש את עזרתכם
תודה

הגעתי למסקנה שאני לא ממש סומכת על המטפל שלי. איך אומרים את זה מבלי לפגוע? אני אחרי 10 חודשים בטיפול אצלו, אני יודעת שמאוד אכפת לו ממני, אבל לא יודעת עד כמה הוא מנוסה ויודע מה הוא עושה.
תפסתי אותו בשקר (אמנם קטן ולא מהותי) וזה ממש פגע ביכולת שלי לסמוך עליו. מה עושים, איך אני אומרת לו שאני כבר לא סומכת עליו בלי לפגוע בו??

בעלי ואני במשבר והוא עזב את הבית בשל תלונה שחי במשטרה על אלימות וסילוק מהבית. אני חושבת על שחום בית אבל הוא חא מעוניין ומעמיד לי שני תנאים לצורך התחלה; ביטול התלונה ושנית מעין קבלה מחןדשת אצל המשפחה שחו שכנראה לא תומכת בחזרה. אנחנו מכירים 39 שנה נשואים 24 שנה ושלוש בנות.
לא הסכמתי לתנאים כיון שאני חושדת בכוונותיו הטהורות. אני מקבלת מסרים שונים ממנו על חזרה אם כי במלים הוא בקו אחד ברור של לאו.
הגעתי למצבים קשים מבחינה דגנית ואני ממוטטת מהסירוב שחו והיחס המשפיל שלו. לא יודעת מה לעשות ואיך להתנהג ז׳. בהיגיון אני מבינה שהוא לא בשבילי אבל הרגש אומר לי אחרת מה גם שאני מלאה בנקיפות מצפון על מה שקרה וחרדה מאוד מהעתיד.

הוא מצליח לערער לי את הנפש ואומר חי טפלי בעצמך ואז הראה. זה אחרי שאמרתי שאני מוכנה לתנאים שחו אבל פתאום הוא לא מוכן וטוען שזה מאוחר מדיי.

מה לעשות? מיואשת וכאובה מאוד

שלום,
יש לי שאלה בבקשה, אשמח למענה.

האם בחורה שמוצאת את עצמה מאוננת לעיתים (די נדירות) כשהיא חושבת על ילדים, או רואה תמונות המסתובבות באינטרנט, אך במציאות החיים אין לה מחשבות מיניות על ילדים, ובטח ובטח שלא תעשה איתם משהו -
האם עדיין יש לה הפרעה? האם נחשבת פדופילית?
האם היא זקוקה לטיפול?

מדובר בשיתוף מאוד אישי של חברה, ואני בלבטים איך להגיב לכך.

תודה.

היי, ישלי אחות בגיל 14 היא מתבגרת נורא קשה, לא נפתחת, לא מספרת דברים, כל הזמן רוצה לצאת עד שעות מאוחרות.
חשוב לציין שאני כל הזמן אומרת להורים שלי שיתנו לה הרגשה שהם סומכים עליה וגם שעושים אתזה היא עושה פאשלות- לא חוזרת בזמן הביתה, חסרת אחריות (מתכבה לה הפלאפון לא טורחת להתקשר מחברה או משהו) גם שתופסים אותה על טעויות היא חושבת כל הזמן שכולם נגדה ,אמא שלי מגבילה אותה לצאת עד 2 בלילה מה שבזמני לא היה.. וזה לא מספיק לה בטענה שכל החברים נשארים עוד. גם כשניסיתי לשכנע תהורים שלי להתנהג איתה בצורה יותר משוחררת כדי שתרגיש שסומכים עליה ,ואמרנו לה שלא נקציב לה שעה מסויימת אלא שתפעל לפי ההגיון בלי להגזים היא לא התנהגה כמו בוגרת וחזרה ב4 בבוקר הביתה!!!! גם שמגבילים אותה ונותנים עונשים היא לא מבינה וגם שנותנים לה מה שהיא רוצה היא לא מתנהגת באחריות.
ניהיו לה חברות חדשות, שהיא סיפרה לי שהם שותות אלכוהול ומעשנות והיא לא נגררת אחריהם, הסברתי לה שזה חשוב והיא צריכה להבין עם איזה בנות היא מסתובבות כי ככה גם יחשבו עליה בתגובה היא טענה שאלה החברות שלה וכיף לה איתם והיא לא נגררת אחריהן. השאלה אם צריך למנוע ממנה להסתובב איתן או לשחרר כדי שתבין לבד?
אני כבר לאדעת איך להתנהג איתה , איתי היא עוד מדברת קצת אבל כל הזמן אומרת שההורים לא מבינים אותה ושקושרים אותה למרות שמביאים לה לצאת עם חברות והכל, בחופש הגדול היא נשארת ערה כל הלילה עד שש בבוקר והולכת לישון עד שבע בערב, איך כדאי להתנהג איתה?

אז ככה. אני בן 40 ורציתי לשפוך את הלב על משהו שהתרחש לפני שנים רבות כי לאחרונה זה מציק לי ואני בדכאון בגלל זה.

זה היה בארץ אחרת, כשהייתי בן 16. שכונה רדומה בעיר קטנה ועוד יותר רדומה.
פגשתי ילדה בת 10 שמנמונת. עם עינייים יפות ועצובות. היום אני יודע שהיא היתה ממשפחה הרוסה אבל אז לא קישרתי. בכלל, מי חשב על זה אז.
היא נראתה אומללה וחיפשה תשומת-לב, מילה טובה, חיבוק. אולי אהבה.
מכיוון שסיפרה שלהורים שלה אין ראש אליה, חשבתי שאני עושה מעשה טוב.
אז אני הייתי בן 16 והיא בת 10 אני זוכר שהיינו מדברים וזה היה ניכר שהיא היתה בטוחה בחברתי. ואחרי כמה זמן גם התחבקנו והתנשקנו ואני מודה שהתרגשתי מאד, ואחרי עוד קצת זמן התחלנו לקיים יחסי מין מלאים. בלי קונדום.
גמרתי לה בפנים. גם בפעמים הבאות גמרתי בתוכה. לא חשבתי על הריון ולא על כלום. פשוט נהניתי מהסקס והאמנתי אז שגם היא נהנתה. עובדה שהמשכנו להיפגש ועובדה שכמעט בכל מפגש קיימנו יחסי מין. ככה זה היה בערך שנה אם אני זוכר נכון.
יום אחד היא פשוט לא הופיעה. גם בהמשך היא לא הופיעה והיתה שמועה בשכונה שהיא עברה למשפחה אומנת בעיר אחרת. טוב נו לפחות לא דיברו עליה ועלי כי לא ידעו.
לא ראיתי אותה יותר. מצדי היה קצת חבל כי באמת נהניתי בחברתה.
במשך הזמן היא די נשכחה מלבי, אבל לאחרונה נזכרתי בה שוב. ומה נהיה? היום אני יודע שמה שעשיתי היה לא בסדר. אבל אז? שכונה רדומה בעיר קטנה ורדומה עוד יותר. מה בדיוק אפשר היה לצפות מבן 16 חרמן וטיפש שהיה בטוח שפרי בשל נפל לו ישר לפה?

כאמור לא ראיתי אותה מאז אבל היום אני שוב נזכר בזה וזה מציק לי. למה הייתי כזה טיפש?
אני יודע שזה מאוד מאוד לא בסדר אפילו שזה קרה לפני הרבה שנים אבל הייתי חייב לשפוך את זה החוצה.

אני בת 18 וחצי ובעקבות המבצע (צוק איתן)התחלתי לדמיין רעשים של צבע אדום ולפני לא שמעתי כלום..זה התחיל בימים האחרונים וזה קצת מלחיץ שאני מדמיינת את זה פתאום..מה אפשר לעשות?

הי,
זאת פעם ראשונה שאני כותבת בפורום באינטרנט..
מתלבטת כיצד לנהוג..
באמצע שנות ה-30 לחיי, יצאתי ב-5 החודשים האחרונים עם בחור בן 39, שחשבתי שהוא בחיר לבי..
חשבתי שאנו צועדים קדימה, ולפני 3 שבועות גם הציע לצאת לצימר..
פחות משבוע לאחר אותה הצעה, בשיחה בבית קפה, אמר לי בהפתעה גמורה מבחינתי שהוא מבולבל, לא סגור על הקשר, הסביר שחשב שיהיו לו רגשות מסוימים אחרי 5 חודשים, שאין לו. אמר שיש לו רגשות אבל לא אותם רגשות שיש לי (אמרתי לו לפני כחודש שאני אוהבת אותו).
שאלתי אותו אם אמר פעם לבחורה שהוא אוהב אותה. השיב בשלילה. בנוסף, כבר בפגישה השנייה שלנו אמר לי שהיו לו כל חייו 4-5 קשרים שהחזיקו מקסימום חצי שנה. שאל אותי האם אחרי 5 חודשים, שהוא לא מרגיש מה שחשב שירגיש, משהו יכול להשתנות בחודש נוסף? לא יודעת אם זאת הייתה שאלה רטורית או שציפה לתשובה. בפגישה עצמה, המומה מהסיטואציה, אמרתי לו שאף אחד לא ישתנה, ואני לא אכפה את עצמי על אף אחד, שהוא לא עושה לי טובה וחבל שמשך אותי חודשים. אמר גם שיש אפשרות לקחת פסק זמן ולראות אם נתגעגע. לא הסכמתי. בפגישה עצמה חזר מס' שזאת צריכה להיות החלטה משותפת. אמרתי לו שאין כאן החלטה משותפת משום שהוא כבר החליט. חלפו שבועיים והוא לא התקשר. אני מתלבטת האם לדבר איתו? לשאול אותו האם מתגעגע? האם יש טעם בזה? האם לדבר על אפשרות לחזור זה לזה? או שכל העניין חסר טעם..העניין שהתאהבתי בו.. וכידוע לכולנו, לא קל לוותר על אהבה.. אשמח לשמוע דעה..

שלום, בזמן האחרון אני סובלת משכחה. הבעיה התחילה מלפני שנים, אך לאחרונה זה החמיר. שוכחת איפה שמתי דבר מסוים, אפילו בעבודה זה ניכר עליי, עד כדי שישנם מצבים שהמילים שאני עומדת לאמר, גם נשכחות, מהזיכרון, ואני לא מגיבה, או אומרת משהו לא לעניין. להזכיר אני חרדתית וסובלת מהתקפי פאניקה. מה יכולה להיות הסיבה?

שלום לך..
אני בן 23,עובד ומתפקד ,עם בת זוג מקסימה כבר קצת יותר משנה
רקע הנעורים שלי כולל דימוי מאוד נמוך עקב בעיית משקל,שפתרתי יותר מאוחר אך בראש אני נשארתי ב"ראש של שמן" כל כך קינאתי בסובבים אותי וחברים לכיתה שנראו יותר טוב ממני שלפעמים הייתי פשוט חרד שאני נמשך לגברים,מצד אחד זה עורר בי משהו ומצד שני אני די נגעל ולא רואה את עצמי עם גבר ומעולם לא ראיתי והמחשבה הזו הציקה לי מאוד גם כשהייתי מאוהב ובתוך מערכות יחסים
מעולם לא הייתי הומופוב,ויש לי נטייה לשחזר מחשבות ישנות ולזכור כל דבר וקשה לי לשכוח את התקופה של ההשתוללות ההורמונלית (צפייה בפורנו של גברים לצורך בחינה עצמית למשל) וזאת למרות שיש לי בת זוג שאני נמשך אליה מאוד אני פשוט מתקשה לשחרר את הפחד הזה להיות הומו
עברתי משבר עם בת הזוג באמצע הקשר שעורר אצלי חרדה והרגשה שאם אכשל איתה אז זה אומר באמת שאני הומו,הבנתי שהמחשבות לא הגיוניות ועברתי את זה וגיליתי שהבעיה היא יותר קשה..אני פשוט פיתחתי דפוס של מין פחד קבוע מעניינים מיניים
אני עובד בעבודה ממשלתית שנחשפתי במהלכה לעברייני מין מסוגים שונים ואת אותו המשבר שעברתי םע החשש להיות הומו עברתי עם החרדה ללקות בסטייה (פדופיל או אנס לא עלינו) כשברור לי שאין לי ולו במעט את הכוונה לפגוע בצורה כזו ופשוט אני נחרד מלראות ילדים קטנים או אפילו בחורה בת 18 שנראית טוב כי זה מזכיר לי את זה

גם על זה התגברתי ונותרתי עם מן תחושת חשש מתמשכת כאילו כל הזמן משהו לא בסדר ואומנם יש קשיים בעבודה אך אל כאלה שצריכים להטריד ואת כל התחושה הכבדה הז אני מייד משליך על הדברים שמפחידים אותי כמו פרידה מהחברה (שהיא מקסימה ואין לי דבר רע להגיד עליה אני פשוט כל זמן חרד מפרידה ומחפש מה יכול להיות לא בסדר ביננו)
ופשוט מזכיר לעצמי את כל הדברים שפחדתי מהם כל יום וזה גורם לי לתחושה מאוד רעה אני מתפקד רגיל צוחק נהנה אבל כל כך מפריע לי להשתחרר ממחשבות שהיו כמו הבחינה העצמית של המיניות שהייתה לפני כמה שנים טובות אחורה או המשבר עם החברה שמשום מה רציתי להפרד ולא ידעתי בכלל למה,או הפחד מסטייה כלשהי

כאילו המחשבות הולכות בלופים ואיתם התחושה הכבדה שמשהו לא בסדר..אני לא יודע מה לעשות חושש שייעוץ פסיכולוגי יפגע בעבודה שלי.

שלום רב, אני בת 41 אמא לשני ילדים.אני מרגישה שאין לי חשק לעשות כלום,אין לי רצון לעשות דברים עם הילדים שלי וגם לא לבד.אני כל הזמן רוצה לבכות ואני יודעת שאני אמא פשוט לא טובה. אני מחפשת נואשות פסיכולוג של הקופה אך גם זה לא עוזר לי. אני לא יודעת מה לעשות...אני יודעת שאני עושה עוול לילדים שלי אבל אני מרגישה חוסר אונים לנוכח חוסר האנרגיה שמלווה אותי.אני פשוט לא אוהבת וזה נכון לגבי הכל.לא טוב לי ....עצוב לי שזה כך אבל זאת התחושה הנוראית הזאת שמלווה אותי כבר כמה שנים.אני מרגישה בודדה,מרגישה כל הזמן עצבנית וכועסת על כולם בלי יוצא מן הכלל.אין לי כבר כח להרגיש את התחושה הזאת...זה עושה לי רע...אני באמת רוצה לצאת מזה אבל לא מצליחה.בבקשה עזרו לי לפנות לגורם מתאים...

שלום, יש לי בעיה די רצינית. אני עוד לא בת 22 ואני נשואה פעם שנייה. יש לי ילדה בת שנתיים וחצי מנישואיי הראשונים.
בנישואיי הראשונים סבלתי, היה לי רע. הוא בקושי היה בבית, כשהיינו רבים הוא היה מקלל אותי קללות איומות בנוכחות בתי, הוא היה בהמה אמיתית. אבל פחדתי להיות לבד פחדתי שלא אסתדר כלכלית פשוט פחדתי. בשלב מסויים התחלתי לנהל רומן עם החבר הראשון שלי מגיל 15, זה היה מרגש ומסעיר והרגיש לי כל כך טוב. לא הרגשתי טיפה של רגשות אשמה. והאדרנלין הזה שהיה לי בגוף בכל פעם שעליתי אליו הביתה וידעתי שאולי יתפסו אותי (אחותו חברה טובה שלי וחברה אחרת גרה קומה מתחתיו) נהניתי, היה לי טוב באמת. בשלב מסויים רציתי יותר והוא לא וזה נגמר. אחרי זמן קצר התחלתי לפגוש דרך חברה חבר משותף שלא ראיתי הרבה זמן והוא הצחיק אותי והסתכל עליי כמו שגבר מסתכל על אישה. התחלנו לדבר הרבה והרגשתי שאני מתאהבת. התנשקנו והחלטתי סופית להתגרש. התגרשתי תוך פחות מחודש ואני והחבר החדש עדיין היינו סוד. ושוב הריגוש הזה שעושה לי כל כך טוב. והוא אהב אותי והוא אהב את בתי ואני הייתי לגמרי מאוהבת. אחרי חודשיים הוא טס לתאילנד לחודש ושם הוא נעלם לי. לא התקשר בקושי שלח הודעות והרגשתי שזה הולך להיגמר. בינתיים, האקס מגיל 15, זה שלא רצה יותר פתאום כן רצה יותר והוא לא הפסיק לרדוף אחריי. בסופו של דבר שהחבר חזר מתאילנד הוא עזב אותי בטענה שסיפר להורים שלו והם לא קיבלו את העובדה שאני גרושה פלוס ילדה. ואני והאקס חזרנו. היו לנו כמה חודשים טובים ביחד ואז הוא הציע נישואין. הסכמתי ושלושה חודשים אחר כך כבר היינו נשואים. עכשיו אני לא סובלת אותו. הוא כל הזמן חוקר אותי הוא כל הזמן מתקשר אליי (כ17 פעמים ביום )כל פעם שאני עם חברה או משהו הוא מתבאס עליי הוא לא מצחיק אותי כל דבר שהוא עושה מרגיז אותי הוא לא מושך אותי אני פשוט לא יכולה לסבול אותו. בזמן האחרון התחלתי לחשוב הרבה על החבר ההוא שבשסילו התגרשתי, אפילו חלמתי עליו לפני כמה ימים. הוא לא יוצא לי מהראש. אפילו בשדה תעופה, ביום שטסנו לקפריסין להתחתן פגשתי אותו שם, בדיוטי פרי. ממש במקרה גם הוא טס באותו יום ואפילו לא ידעתי. חשבתי אז שזה סימן כלשהו כי הרי מה הסיכוי שאני אפגוש דווקא אותו דקה לפני החתונה ? אני לא יודעת מה דפוק אצלי. אני חייבת תמיד את הריגוש והבגידה כדי להינות ממערכת יחסים? אני לא יכולה לאהוב מישהו יותר מידי זמן או להיות עם מישהו הרבה זמן מבלי לבגוד? או שמסיבה כלשהי אני תמיד חוזרת אחורה ? נמאס לי להרגיש ככה. שאני תמיד מקבלת כל מה שאני רוצה אבל בסוף נשארת בלי כלום. כי זה בכלל לא מה שרציתי. מה דפוק אצלי ?

שלום לכולם אני רוני בחור בגיל 34
אני נשוי שנה ויש לי ילדה בת שנה
כשהתחתנתי לא הייתי מאוהב באישתי אבל אהבתי אותה כבן אדם
אחרי כמה זמן היצר והצורך שלי לאינטימיות עם אישה שעושה לי את זה גבר
התחלתי לחפש באתרים דרך שם בדוי וכתבתי שם את האמת שאני נשוי ומעוניין לקשר מבוסס סקס התחלתי להיות מכור לחיים הכפולים האלה
לפני כמה ימים יצא לי להכיר אישה והתאהבתי בה
אמרתי לה שאני מאוהבת בה אני מרגיש שגם לה יש משהו אלי אבל היא עדיין מחפשת גברים וזה מאוד מציק לי ואני לא יודע מה לעשות עם זה ומה לעשות עם אישתי שאני מאוד אוהב היא המשפחה שלי היא המקום הבטוח שלי

שלום
בעקבות המבצע אני בחרדה מאוד גדולה . יש לי כאבי בטן ואני רצה לשירותים
לפעמים יש גם בחילה אני משתדלת להרגיע את עצמי אבל אני לא מצליחה אני לא יודעת איך להרגיע את עצמי אני מרגישה על הפנים ואני מרגישה שאני עומדת להתמוטט. איך להרגיע את עצמי?.אני לוקחת קלמנרבין