פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום,אני בת 22 ואני מתחילה לראות הרבה דמיון ביני לבין אימא שלי שאני לא אוהבת,(בצורת ההתנהגות).כרגע אני גרה בבית עם ההורים אבל בקרוב מאוד אני יעבור מהבית,אני מרגישה שאם אני לא יעשה את הניתוק הזה שזה(לעבור) ,אני בסופו של דבר יפנים המון מהתנהגות שלה,הפחד שלי הוא באמת להפנים את ההתנהגות שלה שאני לא אוהבת,מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה?

לחבר שלי יש מאניה דפרסייה, זה החבר הראשון שלי ואני הערכת היחסים הרצינית הראשונה שהייתה לו (הוא בן 18 ואני 17).
האם העובדה שהוא חולה במאניה יכולה לפגוע לנו במערכת היחסים? האם אני יכולה לפגוע בו בצורה שה אם אני אפרד ממנו?
אני ממש מפחדת מזה כי הוא באמת רוצה מערכת יחסים ארוכה של כמה שנים ואני מפחדת שאני לא יכולה להתייחב למערכת כזו ומפחיד אותי שאם אני אנסה להיות איתו במערכת יחסים כזו ואפרד אחרי שנה הוא יפגע ויפגע בעצמו

אני ממש אשמח לקבל עזרה ממישהו שמבין בזה
תןדה

יש לי בעיה בשנתיים האחרונות זה אמנם בא והולך אך בחצי שנה האחרונה חזר ובגדול. אני חיה את המוות נושמת קמה חיה מוות .
לפני 6 שנים אבי חלה בסרטן קשה שהתפשט לו ואני איתו במחלתו שהוא כבר במצב נוראי וכמעט סופני.
נכנסתי לכל המצב שלו בלית ברירה גם במונחים הכי מקצועיים שיש כי לא היתה ברירה אני היחידה בבית שיכולתי לטפל כך. לא קל לי אני אמא לשני ילדים והפחד הקיומי משתלט עליי שחושבת על מה יהיה על ילדיי אחריי.
אני חולמת בלילות על המוות שקוברים אותי ואני צועקת שאני חיה ונושמת וישיוציאו אותי משם מהר, אני גם חולמת על זה בהקיץ שאני מתה וזה מכניס אותי פשוט לפחד מוות כמו שאומרים באמת. אף אחד לא יודע מכך במשפחה גם העובדה שאני לבד חד הורית לא מוסיף למצבי שאולי אם כן היה לי בן זוג יכולתי לפחות לחלוק עימו.
קשה לי ואני ממש רוצה הכוונה. אני זוכרת שבעבר טופלתי אצל מישהי במסגרת מסודרת והיתה לי בעיה דומה , אחרי 3 שנים איתה לא חל שום שיפור.
האם יש עזרים וכלים שיכולים לעזור לי בכך? דוגמת ספרים מסויימים מדריכי רוחניות...
קראתי המון בנושא גם את עצמה אישית וגם סנאיה רומן ואני שוחרת קריאה מגיל צעיר אבל חשוב לי לנפש לטפל בה...אני נעזרת המון במוסיקה שהיא אצלי המרפאה מספר אחת בחיים...אבל לסגור את הפחד לחלוטין היא לא הצליחה.
אנא עזרתכם.
תודה

שלום רב.

רציתי לשאול, מהי הדרך המומלצת בעיניך להגברת הביטחון העצמי?

אני מאוד מתעניין באופן כללי בפסיכולוגיה וקורא ספרים הנוגעים בתחום, והדבר שקראתי שחוזר על עצמו במקורות שונים בעניין הביטחון העצמי, הוא שאחת הדרכים הטובות ביותר להעלות אותו היא באמצעות עיקרון השכנוע העצמי, כלומר לכתוב איזשהי הצהרה, מעין מנטרה, שאותה יש לאמר בבוקר מיד אחרי היקיצה ובלילה ממש לפני השינה, במטרה להחדיר את המסר לתת המודע, שעם הזמן יאמץ את המידע הזה כאמת מוחלטת.

מה דעתך על שיטה זו? האם היא נכונה ומומלצת?

תודה,
חן.

היי אני מנסה להבין ביני לבין עצמי למה יש לי את הקושי להתחיל לדבר בטיפול הפסיכלוגי שלי כל פעם מחדש. אפילו שאני מרגישה פתוחה מול המטפל ולא מתביישת לדבר על הדברים גם האינטימים . אבל תמיד בהתחלה קשה לי להגיד את הדברים מוצאת את עצמי בקושי עז לומר את המילים . עד עכשיו תמיד עשינו בשיטות שקלות לי . ועכשיו אצטרך פשוט לבוא ולדבר . ואני רואה בזה משום מה קושי ומחסום גדול. ביום יום כשיש דברים שמאוד מאוד מעצבנים אותי או מציקים לי אני באה מדברת אומרת ויודעת להגיד את מה שלא מתאים לי או חושבת ולהיות אסרטיבית. אבל על הדברים שבתוך הלב קשה לי לומר במילים בלי להתעכל בקושי או כאב להגיד אותן , כשזה בטיפול . עם חברים או / משפחה זה משתנה לפעמים אני מדברת אבל לא לעומק הלב . אני רוצה עצה אם אפשר איך לשחרר את עצמי מכך . כי זה גם במערכות יחסים יכול להפריע לי מכל סוג שהיא

אני בת 14 בשנה שעברה תחילת כיתה ח קרה לי משהו משונה שממש מפריע לי.. פתאום לא יכלתי להרגיש שום תחושה לא הרגשתי כאב כשאני עצובה אבל גם לא הרגשתי שמחה לא הצלחתי להרגיש אהבה ורצון להתאהב הרגשתי כאילו במקום לב יש לי אבן ובכללי כבר איבדתי עיניין בהרבה מובנים כמו הפסקתי להיות רגישה כלפי אחרים וזה מאוד קריטי בגילי.. דיפדפתי קצת באינטרנט וגיליתי שיש לזה גם שם.. ניראלי ארומנטיקה עד היום זה מפריע לי לגמרי אני ממש צריכה עזרה

אגב אני לוכחת קונצרטה שלרוב מדכאת אותי וזה לא בדיוק תורם אם יש לזה פיתרון אז אשמח אם תרשמי לי תודה מראש

אתמול השתתפתי בסדנת זילוף עוגות. גיליתי שאני מאוד פרפקציוניסטית וחייבת שהזילוף יראה מושלם (ממש כמו של המדריכה שעוסקת בזה למחייתה מזה שנים רבות). הדבר די תיסכל אותי ולרגע אחד שהבטתי בכל הבנות מסביבי הבחנתי שהן מאוד נהנות! אבל אני לא! למעשה הייתי מתוסכלת מתוצרי עבודתי וכל הזמן חשבתי על כך שהעבודה של הבנות האחרות מוצלחת יותר משלי, שאלתי מלא שאלות והפגנתי ״שלומיאליות״ גדולה.
באותו רגע הבנתי שהדבר חוזר על עצמו בכל אספקט של חיי: הייתי בשיעור זומבה פעם אחת והתבאסתי שכולן יותר אתלטיות, בעלות יותר קואורדינציה ממני, קולטות מהר יותר וכיו״ב;
התופעה הזו גם חזרה על עצמה בעבודתי- אני תמיד חושבת שאפשר לעשות את הדברים בצורה טובה בהרבה ותמיד אני משוכנעת שאחרים עושים את הדברים יותר טוב ממני, עד כדי כך שאני משדרת גם כלפי חוץ את חוסר הבטחון שלי.

איך מתחילים לשנות את החשיבה ולהתחיל לראות - ובעיקר לחוות- את הדברים אחרת?!

היא לא רוצה שאני אהיה עם החבר שלי למרות שהוא באמת בן אדם טוב ואין שום סיבה.
אפילו כשאני מדברת איתו בפייסבוק היא מתחילה להתעצבן ומנסה למנוע מאיתנו להיפגש.
והיא כל הזמן מנסה לשכנע אותי להיפרד ולא נותנת לי שקט, והרבה פעמים צועקת.
אין לנו כסף לפסיכולוג ובחינם אמא שלי לא מסכימה כי היא אומרת שזה יכול לפגוע לי בסיכויים להתקבל לעבודה.

הייתי רוצה לקבל פירוש לחלום שחלמתי. פירוש מיסטי כבר קיבלתי, אך אני מעוניינת גם בפירוש מנקודת מבט פסיכולוגית ולכן פניתי לכאן.

חלמתי שיש לי שני בני זוג, כאשר אחד מהם הוא בן הזוג הנוכחי שלי (שנה ביחד) והשני הוא אבא שלי. תוך כדי החלום עצמו נגעלתי מאוד מהרעיון של להיות עם אבא שלי ביחד (מובן שגם אחריו נגעלתי). אשמח לפירוש.

היי, אני בת 19
והייתי בצבא אצל פסיכיאטר שלמרות שסיפרתי לו על נטיותי האובדניות, מצא בי כשירה לגיוס.
כמובן שזה לא הגיוני וביקשתי פגישה נוספת.
בצבא לא הסכימו לקבוע לי פגישה נוספת עד שאני אביא הערכה מפסיכולוג/פסיכיאטר חיצוני.
עכשיו רציתי לשאול
1. האם זה נישמי הגיוני שעושים דבר כזה?
והשאלה השנייה החשובה באמת

איפה אני יכולה למצוא בחיפה פסיכולוג בחינם רק להיפגש שייתן הערכה לגבי מצבי שאותה העביר אלייהם ( לצבא )
אני מאמינה שצריך מספר מפגשים דבר שהוא בלתי אפשרי כי הצבא מעוניין בהערכה בתוך חודש וחצי.
בבקשה עזרה!
ואני לא מעוניינת דרך קופת חולים או דרך משהו שהוריי ידעו.
שמעתי על מרכז בריאות הנפש אולי אפשר יותר הסבר לגבי זה?
תודה רבה.

שלום,
רציתי לדעת איך מגישים תלונה כנגד פסיכולוגית/ מגשרת לא שפויה שאסור לה בשום אופן לעסוק בתחום?? אשמח לתושבה.
תודה

שלום! יש לי בעיה כשאני רואה סרטים או סרטונים אני בדרך כלל מפספסת ולא שמה לב למתרחש בקטע משום שאני עסוקה בבחינת הרקע והתפאורה..
האם זאת בעיה? ורציתי לדעת ממה זה נובע?

אני פחדנית. היסטרית. דרמתית. נוטה לדמיין.
כל אירוע טרור מלחיץ אותי ברמות. רצח הנערים עדיין מהדהד לי בראש. מקומות שהם היו וראיתי תמונה שלהם שם עושה לי צמרמורת.
לצאת מהבית לכמה ימים מלחיץ אותי, אם אני לא מוקפת במשפחה שלי.
זה נשמע כמו משהו שרגיל לכולם או דורש התייחסות מיוחדת?

שלום ושנה טובה, סליחה מראש על כל המלל :(
אני אם לבת 6.8, שהחלה השנה ללמוד בכיתה א'. בתי ילדה חכמה,בוגרת בנפשה, יפה, עצמאית, דעתנית, שאוהבת לעזור. מגיל קטן, אפילו 3, היה איזה שהוא קושי חברתי שלא הצלחנו ממש להבינו עד היום. (גם לא לאחר ייעוץ פסיכולוגי אבל לא אכנס לכל הסוגיה רק בקצרה לצורך רקע לסוגיה הספציפית). בתי מעולם לא היתה מסוג הילדים שרואים ילדים וזורמים בקלות, שרואים חבר ומיד מושיטים לו יד, שרואים ילדים משחקים ומצטרפים בשמחה. אצלה הדברים נוקשים יותר. היא לא מתמסרת. היא בוחנת. היא בוחרת חברות "בפינצטה" (כשהייתה בת 3 בחרה בילד אחד בלבד מכל הגן כחבר, ולא הסכימה להיענות לאף חיזור מצד אף ילדה אחרת בגן, כשהיתה בגן טרום חובה- התחברה יותר לבנים ו/או לבנות הבוגרות של הגן, גילאי חובה, ולא הסכימה לזרום עם אף ילדה בת גילה. יצוין כי בשני המקרים- ההיענות לא היתה הדדית- כלומר נענו לה אבל לא לחלוטין. החבר העדיף חברת בנים ובנות החובה היו חברות בנות גילן שחברתן היתה מועדפת עליהן מאשר חברתה של בתי שהיתה צעירה מהן). בגן חובה- הסכימה לחברות בודדות ולא התחברה לקבוצה גדולה של בנות שלמדו עמה גם בשנה קודמת. כששוחחתי על כך עם הגננת ענתה לי הנ"ל כי היא מבינה את הריחוק שלה מקבוצת הבנות הנ"ל ונימקה כי הן "חבורת מכשפות" ובתי יודעת היטב מדוע היא מתרחקת. קבוצת הבנות הנל שובצה השנה בכיתה אחרת ועושה רושם שבתי פורחת. היא התחברה עם ילדה אחת בעיקר שהיתה איתה גם בגן. הבעיה: בכיתה (ואתמול נוכחתי שאפשר לפגוש בנות כאלה בכל סיטואציה) יש שתי בנות שהן ממש מכשפות רעות. מאלו שעושות חרם, מנדות, מגלות סודות. שמן הולך לפניהן אגב בקרב האמהות. אני הזהרתי את בתי שלא להתקרב אליהן והסברתי מדוע (אמרתי שהן רעות). בתי, כמו גם בנות נוספות, סבלה מהן לא פעם (אמרו לה -לא מרשות לך לשחק איתנו ואפילו אחת מהן נתנה לה סטירה בפנים (!) ) אבל אתמול ראיתי שיש בנות כאלה בכל מקום ואני לא יודעת איך ללמד את בתי לשרוד בגונגל המכשפות. אלו כלים לתת לה. אתמול, היינו בטיול שבת ובתי הייתה עם החברה הטובה שלה (שהיא ילדה נגררת ולא עומדת לצדה בשעת הצורך) ובת של אחד החברים תפסה את החברה ואמרה לה - את איתי, תשבי לידי, תשחקי איתי- תוך שהיא ממדרת את בתי. המכשפה הזו גררה את החברה ושתיהן צחקו על הבת שלי ולא שיתפו אותה במשחק ובתי נפגעה ונעלבה. אני נותרתי חסרת אונים. לא ידעתי איך להנחות אותה- להילחם על מקומה עם החברה? לא רוצה שתתחנן בשביל אף אחת מצד שני- פגעו בה. מה עושים? אשמח לעזרה. תודה מראש!!

לד"ר אירית כהן ומנהלות הפורום,
שלום רב.
אני לא יודעת מה לעשות. יש לי בת מקסימה בת 21, האמת שהיא אפילו הכי חברותית משלושת ילדי. למרות שגם 2 האחרים נפלאים. אבל היא צריכה לרדת במשקל וזה מאוד מאוד כואב לי. לפני שנים כשהיא היתה קטנה, הלכנו לפעמים לדיאטנית והיא בהחלט ירדה. אבל עכשיו, היא כבר מבוגרת, ואני מנסה לדבר איתה על זה שיש מקום לשיפורים בתזונה שלה, אבל היא לא מספיק רוצה לעשות שינוי.
אני רוצה לציין שתמיד היו אצלינו מתחים, כאשר בתי גדלה: למשל, בקשר לעזרה להורים מבוגרים. למשל, אני עזבתי עבודה כדי לעזור להורי בכל הנושאים הרפואיים והטכניים וכו' וכו'. ואחר כך אחרי הרבה שנים, היה לי קשה למצוא עבודה נורמלית, אז אני עושה כל מיני עבודות, ולא מרויחה מספיק, עם כל זה. גם בעלי לא הולך לו קל עם פרנסה. הוא עצמו עבר נתוח לא פשוט לפני שנים, וצריך לשמור לחץ דם וכו', ועד היום אנחנו עוזרים לחמותי, וכו'. העזרה להורים, זה משרה מלאה, אנחנו רוצים לעזור ושמחים לעזור, אבל זה בהחלט עשה מתח בבית במשך השנים.
דוקא הבנות שלי הן סופר מוכשרות, והן מצאו עבודות מצויינות. הבת הזאת שהיא בת 21 מצאה עבודה מצויינת, בתחום שהיא למדה ב"ה. למרות שהיא לא שיא המרוצה בעבודה, אבל היא ממשיכה בזה כדי להתפרנס, והיא מתפרנסת יפה ב"ה.
אני רוצה גם לציין שאף פעם אני לא מעליבה על משקל, ואצלינו בבית לא מעליבים אנשים על משקל, ואפילו לא אומרים את המילה שמן, כדי לא לפגוע. לא דוקא על בני משפחתי, אני מדברת גם על זרים, שאף פעם לא מעליבים אנשים על משקל ולא צוחקים עליהם.
בתי גם אומרת שאחותה אוכלת לא פחות ממנה והיא ממש רזה. אני אף פעם לא משווה ביניהם ולא מדברת על זה.
אני רוצה לומר שזה מאוד מאוד כואב, שהיא צריכה לרדת במשקל. זה גם עניין של בריאות.
אני שואלת 1) איך אני יכולה לקבל אותה ביני לבין עצמי כמו שהיא ומצד שני, איך אני יכולה לגרום לה לעשות שינוי. לאכול פחות, ולא לנשנש, ולגוון ולאכול יותר מסודר.
אולי תוכלו להסביר לי את כל העניין מבחינה פסיכולוגית ואיך להתמודד עם כל זה.
אני בטוחה שהיא תרגיש פי אלף יותר טוב עם עצמה, אם היא תרד במשקל.
היא גם רוצה להתחתן בעזרת ה'.
סליחה על אורך המכתב
תודה רבה רבה
מיכל