פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

בשנתיים האחרונות לקחתי מידי יום 90 מ"ג סימבלתא והייתי ממש\ חסר דיכאון עד כי חשבתי אפילו אולי להפסיק את נטילת התרופה הפסיכיאטרית. כמובן שבעצת הרופא לא הפסקתי, אך לאחרונה חזרו לי התופעות הדיכאוניות בגדול, כאילו הגוף התרגל כבר לפעולת התרופה וחדל מלהגיב. בעצ ת הרופא הגדלתי את המינון ל120 מ"גיומי ואחכ' אפילו הוספתי 2 כדורי ליתיום לחיזוק. המצב שופר קמעה, אך עדיין אני מרגיש בדיכדוך במשך רוב שעות היום, כעת הוא מציע לי להוסיף וולבוטרין (זייבן) ואני תוהה האם אין זה כבר עירבוב גדול מידיי שיתן לי שלל תופעות לוואי.האם לא כדאי פשוט לעבור לכדור אחר ציפרלקס או פרוזק, אולי השינוי בסוג יעשה את העבודה.

שלום,
אני בת 61. עברתי כריתת שחלות ורחם לפני מספר שנים ומאז אני מקבלת לביאל. בנוסף, אני מקבלת נורמיטן, אמולדיפין, מיקרופיין , סימבקור, ציפרלקס או אסטו.(לסירוגין). השאלה אם אני מקבלת ציפרלקס או אסטו.(לסירוגין) , האם יש מקום להמשיך לקחת את הלביאל.
תודה,
דרורה

אני בת 33 ומהקיץ האחרון (אוגוסט 2009) התחלתי לסבול מחוסר שינה,לא יכולה להביע רגשות( לא כעס,לא בכי,לא לצחוק,לא להתרגז).כמו כן אני לא מרגישה רעב או שובע, צמאון. בנוסף גם אחרי פעילות גופנית מאומצת- אני לא מתעייפת. יש לי תחושה של "מחנק",כמו משהו שתקוע בגרון.
אבחנה ראשונית היתה דכאון קל, לאחר מכן היה חשד לסכיזופרניה סימפלקס.לבסוף הוחלט שאני סובלת מדכאון מגורי עמיד בפני תרופות ( קיבלתי ויאפקס לאורך תק' ממושכת,ציפרלקס כמה חודשים, אינוגה שמאוחר יותר הוחלפה לזיפרקסה,ליתיום).לאחרונה אושפזתי בלב השרון למשך 4 חודשים ושם טופלתי בחשמל 13 פעמים וטיפול תרופתי- סרקוואל. וכעת אני לוקחת מירו 30 מ"ג ו1 בונדורמין לשינה ( ומתעוררת ב 4 לפנות בוקר).
האם פגשתם אנשים שדיווחו על תופעות דומות? האם התסמינים שלי הם חריגים? !!!( לדברי הפסיכיאטר בביח השרון הם לא שמעו על מקרה כמו שלי)
מה אני יכולה לעשות עוד שלא עשיתי? ( כמו כן ניסיתי טיפול פסיכולוגיאצל מס' ממוחים וגם זה לא עזר לקהות החושים שאני מתמודדת איתה)
מתחננת לעזרה.

האם מינון של 150 בויפאקס XR נחשב לגבוה והאם מתאים לטיפול עם פסיכולוג

שלום
האם רמוטיב מתנגש עם זומיג (תרופה למיגרנה) ?
האם התרופה ממכרת?
האם כשמפסיקים ליטול אותה אפשר להפסיק בבת אחת או בהדרגה ?
האם ישנם תסמיני גמילה ?
תודה

שלום אני בת 24 ויש לי המון המון המון חרדות כול דבר קטן מפחיד אותי מפחיד אותי לחלות שיקרה לי משהו רע כשאני שומעת על אושר של אחרים אני מרגישה מגעיל ומתבאסת מזה כאילו למה לי זה לא קורה למרות שיש לי חבר אוהבת דואג מפנק אני מרגישה שאני מתחרפנת כול דבר הכי קטן מעצבן אותי מצורה שישר יש לי מחשבות שלילות ומפחידות אני מנסה להדחיק אותה ולא לחשוב ואני לא מצליחה רוב הזמן אני עצובה הפכתי להיות בן אדם כבד אין לי חשק לצאת מהביתתת מעדיפה לישון ולשכוח מהבעיות והחרדות המפחידות הללו אני רוצה להפסיק להרגיש ככה אני לפני כול דבר קטן שאני צריכה לעשות להחליט ישר אני נתקפת חרדה ופחד ועולות לי מחשבות מפחידות מה עושים כדי להיפטר מזה?. האם זה נחשב לדיכאון?? אני מרגישה שאני מאבדת שליטה על החיים שלי אני רוצה להיות מאושרת
לפעמיים יש לי מחשבות שחס וחלילה אני לא אוכל להיכנס להריון זה מפחיד

שלום,
אני בת 23 והחיים שלי מסובכים יותר מידי ונראה לי שהתמכרתי לעצב ואני לא יודעת מה לעשות, כי רע לי והתייאשתי מהחיים האלה. :(

אני בת 32 מובטלת מזה שנה וחצי.
אני אקדמאית בעלת תואר 2 ובעבר ההיתי קריירסטית מצליחה.
מאז לידת בני אני לא מצליחה לחזור למעגל התעסוקה, אני שולחת המון קורות חיים ולא חוזרים אלי.
קורות החיים שלי טובים ומקצועיים זאת לא נראית לי הבעיה.

מאז ומתמיד ההיתי טפוס דאגן וקצת חרדתי ופחדתי מחושך לאחרונה זה החמיר בצורה קיצונית, אני כל הזמן חשה פחדים ואני דואגת שמשהו רע לא יקרה לי או לבני משפחתי. (נבואה שמגשימה את עצמה :) ) .
בנוסף אני ממש מגבילה את בן זוגי מכייון שאני כל כך מפחדת להישאר לבד בלילה אז אני משתדלת להימנע מכך, על לישון לבד בלילה (בלי בעלי היקר) אין מה לדבר בכלל...

אודה לכם מאוד אם תכוונו אותי לאן לפנות והאם יש אפשרות לעזור לי
נורא לחיות כך כשהראש תמיד בפחדים ומחשבות...

דפנה

האם זה נכון לומר שחרדה שאינה מטופלת יכולה לגרור אחריה דיכאון בסופו של דבר?

אני בת 36 נ+2

מטופלת בלוסטראל קרוב ל 10 שנים כמעט ברציפות.

בשנתיים – שלוש האחרונות לא חשה את יתרונות התרופה באופן ממשי.

אומנם מטפל מתסמיני החרדה אך לא במצבי הנפשי ולהיפך:

אני חשה (ובעצם מאז גיל 12 בערך) בבעיות זיכרון ומצב נפשי ירוד.

ההיסטוריה ארוכה וילדותי לא היתה נעימה במיוחד הן בבית והן בבי"ס,

אבל.. הענין הוא שקיום

חזרתי ללמוד באוני. הפתוחה.

קשה לי שוב לעכל את החומר ולזכור.

בעיות זיכרון קשות בזכירה לטווח קצר בעיקר לפעמים תחושת זרמים בראש.

וגם בעבודה מעירים לי וקוראים לי "יובל המבולבל".

תחושת ערפול בראש "עננים" אני קוראת לזה.

כעת קראתי על הפרעת קשב וריכוז ונראה שגם בזה אני לוקה (מתוך ויקיפדיה ADHD)

אני חרדה מהתעמלות במאמץ – דופק מהיר ומפחדת שאקבל התקף לב.

אני עצבנית ואימפולסיבית וחסרת מנוחה ושקט באופן ניכר בשנה האחרונה

וחסרת חשק ביחסי מין לרוב.

אני לא מעזה להתרחק מהבית ונחנקת רק מהמחשבה על נופש מחוץ לבית, שלא לדבר על טיסות

ועוד...

חלומות רעים מאד וחולשה עד כדי תחושת שפעת.

ועודי נוטלת סיטראלין(לוסראל) 1 כדור לערב.

ניסיתי לפני חצי שנה להעלות את המינון אך גם זה לא עזר.

אני רוצה עוד ילדים אך מפחדת נורא מהלידה וההריון והכל בעצם.

האם יש פיתרון באמת או שאני משלה את עצמי.

בנעורתי וילדותי אני חושבת שדובר על דיכאון

אח"כ הפך לחרדה בעלת תסמינים קשים, סחרחורות ואי שיווי משקל.

ואח"כ נוסף גם מעין דיכאון שכזה וחוסר שקט.

גם טיפולים פסיכולוגיים ניסיתי ללא הועיל

אפילו סדנת חרדה בתל השומר.

אני בחורה בתוכי בעלת שמחת חיים רבה ואנשים אוהבים אותי מאד

אני גם לא ממש נחשבת טיפשה ואולי להיפך

אבל כלום מזה לא יוצא לפועל בהכל כמו תחת פקק בתוכי.

לא עוזר ממש לתחושת התסכול מעצמי וההלקאה העצמית.

לא יודעת איבדתי כיוון....

האם יש באמת מרפה למצבי או...



אודה לך על תשובתך

וסליחה על ההשתפכות.

שלום,
אני נשואה מזה כשנתיים וחצי. בעלי היום בן 40 אשר איבד את הוריו שנה אחר שנה לפני כחמש שנים. מאז להבנתי מצבו הנפשי התדרדר.
פנינו בעבר לייעוץ פסיכאטרי באיכילוב כאשר הפסיכאטר המליץ על טיפול תרופתי.
מנסיוני, בעלי אחד שלא מתמיד בשום דבר, אם זה לסיים פרויקט שהתחיל בבית, תשלום חובות, עבודה (הוא לא עובד), פחד מללכת לראיונות, אי יכולת התמודדות עם מצבים, חוסר סבלנות, ולכן יש לי חששות כבדים לגבי נטילת תרופות שגם אותן הוא לא יקח לאורך זמן והפחד שלי שהתקפי הדיכאון והחרדה יחזרו בעוצמות גדולות.
יש לציין כי עם הרבה סבלנות מצידי היו תקופות שחל שיפור אך לאחרונה המצב שוב מתדרדר, שוב התקפי חרדה ושוב חוסר יכולת לחייך, להקשיב, לעשות, חוסר חשק בכלל.
אנחנו עומדים לפני לידה ראשונה ואני מאוד חוששת לגבי המצב וההתמודדות שלי בכלל. לאחרונה אני מרגישה כי גם אני כבר מתחילה להרים ידיים ולאמר נואש.
אשמח לקבל ייעוץ מכם אשר יכול להפנות אותי לכיוונים אשר לא מצריכים טיפול תרופתי.
בתקווה שזה יעזור.
לי.

היי. נבדקתי כבר בעבר לבדיקת איידס. המשכתי להיות מודאגת לגבי מחלות מין.
מכיוון שרציתי בתשובה מהירה הלכתי למרפאה פרטית בתל אביב -מרפאת STD ברחוב בן יהודה-ושילמתי כסף רב עבור הבדיקה
קראתי באינטרנט שאת המרפאה מנהל ד"ר בכיר מבי"ח קפלן ואת בדיקת הדם עשה לי ד"ר מבי"ח הדסה
לא הסתכלתי על המחט ומהיכן יצאה-
קיבלתי תשובות מהם רק על חיידק בשתן. לא משהו מזיק לדבריהם
בתוצאות הבדיקות שקיבלתי היה רשום רק חיובי או שלילי ללא תוצאות מספריות. היה כתוב על המסמך שהוא מגיע ממעבדות בי"ח קפלן. ללא לוגו . רק דף מדפסת.
איך אני מרגיעה את עצמי באופן סופי שהכל בסדר עכשיו. איך אני מוודאת שהכל באמת תקין איתי והבדיקות אמינות מבלי לחכות שוב עוד חודשיים לפני שאעשה אותן שוב.(חלילה שלא נדבקתי מאחד המחטים) יש גוף שיכול לתת לי אסמכתא?האם זה שאני קוראת באינטרנט שהנ"ל רופאים בכירים יכול להרגיע אותי באופן סופי?
בגדול הדבר יצר אצלי פחדים קשים ועצב רב(אני מניחה שחרדה ודכאון לפי הטרמינולוגיה המקצועית)
בנוסף פיתחתי בעיות רפואיות שיכולים גם להווצר מלחץ אך אותי הם ישר זורקים לפחד מהנורא מכל- איידס. התחלתי טיפול פסיכולוגי אך אני רק בפגישה ה3. חברים (לא הפסיכולוג)ממליצים לי גם לקחת כדורים כי אני לא רגועה ובוכה הרבה. זה מקשה על התאבון והשינה כמובן.
מה עושים?

שלום,
אני גבר בן 46. 5 חודשים מובטל לראשונה בחיי. אני בדרך כלל יוגע לצלוח תקופות קשות ומשברים אבל תחושת היאוש ואובדן הביטחון העצמי שלי גוברים עד לתחושת מועקה עמוקה, חוסר אנרגיה, חוסר יכולת להנות מכלום, עייף אך לא נרדם, מתעורר מוקדם וחושש לעתיד. לראשונה בחיי תחושה של " סיימתי את תפקידי" בחיים האלה עוברים בראש. למרות שכל פתרון כזה נפסל על הסף עצם העובדה שהנושא עולה בראשי מדאיג אותי. אני חושב שאני אני נקלעתי לדיכאון. אם כן, למי פנות? אני מתבייש לפנות לרופא המשפחה. האם לפנות למרכז בריאות הנפש? פסיכולוג?
אני בדרך כלל אדם מאוד אופטימי ומצליחן. אני מרגיש שנכנסתי לפלונטר שעלול להתדרד. לאן נעלם היכולות שלי להתמודד? לא יודע לאן לפנות.

שלום רב,
אני בחור בריא בן 40 וכשנה וחצי שאני סובל מעיניים אדומות ודומעות כשאני נמצא במצבי לחץ וסטרס.
זה התחיל בחברה שבה עבדתי והיה שם הרבה לחץ בעבודה אבל גם אחרי שפוטרתי משם וכיום לא רק שזה מופיע סתם כך כל הזמן אפילו שאני לא מרגיש שום לחץ, (כמו לדוגמא שאני בחברת חברים,משפחה,בקורס שאני לומד וכו,) אלא כשזה מופיע אני מגלה שהעיניים לא רק אדומות אבל גם דומעות (לא זולגות) ואין מילים לתאר כמה זה מביש ומביך ביום יום.
אני משתמש בטיפות עיניים כל הזמן אבל זה עוזר רק מעט ובכלל זה לא בריא להשתמש בהם יותר מידי.
רופא המליץ לי לפני כחצי שנה להשתמש באסטו אבל למרות שישנו שיפור מסויים זה לא ממש פותר את הבעיה הכל כך מביכה .

תודה מראש.

שלום,

אני נוטל סימבלטה כשנה לטיפול בחרדה (הרגשת לחץ) וכאבים ללא מקור ידוע. בנוסף סובל מעייפות.
קיים שיפור בנושא חרדה וכאבים.
במשך כמה זמן אפשר לקחת את התרופה בלי שתאבד אפקטיביות ?
האם יש נזק ארוך טווח ?
האם מומלץ להחליף לתרופה אחרת כמו ליריקה מדי פעם ?