פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

בתוכנית של וורדה רזיאל ג'קונט היא אירחה את פרופ' אילן רבינוביץ הוא אמר
שיש כדור חדש בארץ בשם "אינגווה" שניסו אותו במספר בתי חולים בארץ, הוא אמר
שהכדור הוא אנטי פסיכוטי ללא תופעות לוואי, בחו"ל יש לו הצלחה מאוד טובה .
האם שמעת על הכדור .

שלום, הנני סטודנטית ולפני כל מבחן אני חשה חרדה ויש לי חלומות על כישלון בבחינות , ובאמצע המבחן אני מתחילה לחשוב מה יקרה אם .. אני אכשל,כמו כן אני יודעת את החומר טוב מאוד ובמבחנים אני מקבלת ציונים נמוכים כי אני לא יכולה להתרכז.
מה עליי לעשות?האם יש טיפול לזה?

אודה להתייחסותך,

יש לי חרדת ג'וקים מטורפת,
כשאני מבחינה במקק אני יוצאת מדעתי צורחת כמו מטורפת ומתקשה לתפקד במשך היום,אני קופאת על מקומי, מגרדת בכל הגוף ולא מפסיקה לבכות ולפחד אני מרגישה לא שפויה זה חזק ממני כ"כ חזק..
אני לא מצליחה להתגבר על החרדה הנוראחת הזו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מה עושים?

אני סובלת מסיכוזפרניה, נוטלת לפונקס במינון של 300 מ"ג, כחודש ימים ,
לא מרגישה שום שיפור במחשבות שווא ----- מתי אני אמורה להרגיש שיפור
במחשבות .???????? כל היום יש לי מחשבות ?????

הודעה זו מיועדת לדר גרינהוס
אני סובל שנים מהפרעות קשב וריכוז אני בן 32 ורק בזמן האחרון הבנתי שכל חיי עוברים לידי אני נתקל בדברים הכי פשוטים כמו התארגנות במטלות חשיבה נורמלית זמן תגובה איטי חוסר סובלנות וכל שאר הדברים שהמחלה הזו מספקת.
תמיד איכשהו הסתדרתי ברמה כזו שמישהו אחר יעשה את העבודה בשבילי
היום אני מרגיש שאני ממש מחוץ למשחק שרוי בדכאון די קשה ואני מרגיש שכבר אין לי ממש אויר
אני די עייף וממש לא בא לי לעשות כלום אך לא במצב סכנה או משו כזה. אני מאד יצרתי ויש לי רעיונות מדהימים אבל זה פשוט כמו נכה רק לא רואים את זה וזה הקושי במחלה הזאת
במשך שמנה שנים בערך עשיתי סמים כגון: קוק חשיש מרחאונה בחודשיים האחרונים גם אקסטות
הפסקתי הכל חוץ מסגריות ולפעמים מריחונה
התחלתי טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי כאן
אני נוטל תרופה ששמה קונצרטה אך מעשן מידי פעם בערב מריחואנה
שאלתי היא אם זה בסדר ואם לא אז למה לא הסבר מפורט יתקבל בברכה
דבר נוסף איך שולטים בדחפים אלו כי זה נראה לי כמעט בלתי אפשרי
בעקבות זה אני מעשן המון סגריות במקום גם כשאני לא ממש רוצה
אם אוכל לקבל ממך כמה טיפים כדי שאוכל להתמודד עם דחפים חזקים אלו עקב אי הרצון שלי וחולשתי כדי שאוכל לשרוד את הטיפול
כרגע אני נמצא בארצות הברית ושם אני מתחיל את הטיפול
כל יעוץ יתקבל בברכה כולל תרופות טבעיות אם יש
תודה על ההבנה וההקשבה

דניס

לפרופ' גרינהאוס היקר!
כמה זמן מנסיונך צריך לקחת תרופה לOCD? האם כשמפסיקים זה תמיד חוזר?
הבעיה היא שהתרופות הורסות לחלוטין את חיי המין וניסיתי כבר הרבה תרופות כולל ממשפחת הSNRI (שגם פגעו בתפקוד המיני), אני מיואש מכך משום שנראה לי שאצטרך לקחת את התרופה (רסיטל) לשנים רבות, אם לא לכל החיים וככה לא אוכל להנות מחיי מין בריאים (אני בן 19 לוקח תרופות מספר שנים).
מהי דעתך?
אודה לך מאוד,
המיואש.

שלום רב ,מזה כשבועיים בהוראת הרופא הפסקתי את השימוש בתרופות מסוג קלופיקסול ורספירדל משום שגרמו לי לתופעות לוואי קשות של פירכוסים רעד ותנועות בלתי רצוניות ובלתי נשלטות של היידים והרגליים (בימים האחרונים גם של הפה וכל הגוף) עד כדי גרימה לצרחות בהלה המצב מחמיר ונעשה בלתי נסבל וגורם לתחושת אובדניות .א.פניתי שוב ושוב לפסיכאטר שלי אך לטענתו לא נתקל בתופעות אלו מעולם ונאמר לי להשתמש בקמדרין או פארטן אך אין כל הקלה שאלתי היא מה ניתן לעשות ? והכי חשוב מתי תופעות אלו יחלפו ? כמה זמן לוקח לגוף לנקות רעלים בבקשה תשובתך

היי,
מאז שאני זוכר אני סובל ממצבי רוח וכשהתבגרתי הבנתי שבעצם אני חווה דיכאון.
אני נראה טוב, יש חברים, וסה"כ המצב לא רע, אבל בקלות אני יכול לשקוע לדכדוך, להיות עצבני , לא לרצות לראות חברים ופשוט לשבת בבית. לא , אין לי מצבים קיצונים של 'לא רוצה לחיות', אני אוהב את החיים, אבל אוהב לחוות אותם לבד.
אשמח לשמוע את דעתכם,
דני

שלום
נראה שדמוי עצמי נמוך חרדה ודכאון יחד עם כעס מאוד קשורים ומזינים אחד את השני
אני התגברתי על הדכאון אבל סובל מכל השאר , אולי לא באמת נרפאתי
מה שהכי תקוע מבחינתי זה הדימוי העצמי הנמוך על זה אני לא מצליח להתגבר
אשמח מאוד לתשובה מקצועית

שלום שמי רועי
היתי מטופל בסרוקסט וסורבון למשך 7 חודשים ביחד עם טיפול פסיכולוגי ממושך
אני לא מרגיש שדכאון שולט בחיי יש לי ירידות מצב רוח אבל לא קשות

אבל הדמוי העצמי שלי נמוך מאוד ויש לי חרדות
רציתי לשאול על הקשר בין דימוי עצמי נמוך לדכאון וחרדות

אני בן 30+ ואחרי ניסיונות בציפרלקס, לוסטראל החליפו לי לאפקסור XR (טריגר פרידה מחברה אחרי זמן רב), לא הולך לעבודה כבר חודש וחוסר המעש רק מגביר את המצב. זו אפיזודה 2

1. תוך כמה זמן משפיע 150 מ"ג ? האם יכול לגרום להרעה במצב הדכאוני חרדתי? מה הזמן המאכ שצריך לתת צאנס לפני העלאת מינון?
2. אני מטופל אצל 2 מטפלים קוגניטיבי ודינמי האם זה רע 2 מטפלים? המצב פשוט חמור

3. 4 שבועות עם אסיבל 4-5 מ"ג ביום? האם כדי לקחת גם כטיפול מונע כדי למנוע נפילות כמו פניקה והתקפי בכי? האם ממכר ואיך נגמלים?

4. האם יתכן שכל השחור יעלם בעזרת תרופה זו?

5. האם יתכן שיש אנשים שכלל לא מגיבים לתרופות מסוג זה?

6. האם התחושה של חוסר רצון לצאת מהדכאון והרצון להשאר בסבל היא חלק מהמחלה?

6. אני מרגיש חסר אונים והייתי מבקש לדעת כיצד ניתן להרחיב את התמיכה מעבר לפסיכלוג ותרופות ועדיף ללא אישפוז. הובחנתי כדכאוני מג'ורי ואני חושש שאזיק לעצמי מרוב יאוש.
האם יש קבוצות תמיכה בת"א? רעיון אחר? הבעיה בעיקר בבקרים שאני לא מצליח ללכת לעבודה אותה אני לא יכול לשאת יותר.
7. האם אשפוז בא בחשבון?

רק פייר להזהיר מעכשיו שהמכתב רוב הסיכויים יהיה ארוך.
אבל אינ זקוקה לעזרה שלכם.
פרטים יבשים:
מספר שנים שאני לוקחת תרופות נגד דיכאון. התחלתי מפריזמה אחרי כמה שבועות הרופא החליף את התרופה לסרוקסט. תוך כדי לקיחת התרופה לא הייתי במעקב רפואי את המרשם הייתה מחדשת לי רופאת המשפחה. אחרי מספר שני ומאוד על הסף ביקשתי מרופא משפחה (אחר) לעבור לתרופה אחרת שאולי תעזור!
תוך כדי השנים האחרונות הייתי במצב נוראי של דיכאון וכל פעם שניסיתי להפסיק את התרופה קיבלתי תופעות לווי של גמילה. כן הרופא אמר לי שאין סיכוי שאחרי יום אחד ארגיש את התופעות גמילה אבל אני לא משקרת וזה לא פסיכולוגי. אחרי יום אחד הרגשתי תחושה מוזרה בשיניים סחרחורות נוראיות ועוד הרבה דברים לא נחמדים.
כמובן החיי מין היו ממש נהדרים על סרוקסט! (ציניות).
הרופא משפחה העביר אותי לתרופה אחרת בשם וונלה (זיוף ישראלי) לוייפאקס נדמה לי.
ממה שהבנתי מאוד דומה לסרוקסט (מהמשפחה) סרוטונין וכו'.
אני כבר שנה על התרופה. המצב שלי מתדרדר מיום ליום. התרופות לא עוזרות.
עוד חתיכת מידע הוא שאני לא חיה בארץ כעט, אני עובדת בחול. אניל א דוברת את שפת המקום וזאת אחת הסיבות שאיני יכולה ללכת לפסיכולוג או משהו דומה. כן אני יודעת שאני צריכה כן אני חיפשתי כן אין אופציה כזאת כרגע.
אני ניסיתי לכתוב הודעה בפורום אחר לבקש עזרה לפני שאני אגיע לנקודת שבירה מוחלטת. כמובן שזה לא עזר...
החלטתי לגשת לעניין מנקודת מבט מדעית לשם שינוי ולא מהרגש.
הזהרתי שזה יהיה ארוך אני מצטערת.
אני חייבת להבין מה התרופה עושה ואיך היא פועלת עלי.
אני חייבת להבין איך זה עובד. ולמה זה לא עובד ליתר דיוק עלי.
למה תרופות שאמרות להיות בסדר גמור לא עובדות עלי. או שהאם הן עובדות ואני במצב כל כך גרוע שהתחושה הזאת היא כבר אחרי שיפור של התרופה.

אני לא מסוגלת יותר אני רק רוצה למות אני רוצה שהכל יגמר אני לא יודעת מה לעשות ולא יודעת כמה עוד זמן אוכל להחזיק מעמד.... שנים.. חודשים... ימים?
אני לא יכולה יותר ואני מתחננת בפניכם לעזור לי.
זה הנסיון האחרון שלי.
אין לי דרך אחרת.
אין לי יותר מה לעשות.
בבקשה מישהו שיסביר לי מה לעשות עם התרופות.
בבקשה אני לא יכולה לחיות ככה יותר וזאת לא מתאפורה אני באמת לא יכולה.
בבקשה.

שלום למשתתפי פורום זה.

אני בן 33 ,רווק. מהנדס מחשבים שחי בארץ צפון אירופאית, ועובד כאן בחברה גדולה. נסיבות החיים הביאו אותי הנה לפני כמה שנים; לימודים לאחר מכן עבודה. והזמן עבר... כאשר אני די פאסיווי.

מזה כמה שנים שאני מרגיש עצבות חזקה. תמיד הדחקתי את זה. תמיד האשמתי את עצמי שבטח אני "לעולם לא מרוצה" וסתם מפונק. אבל אני לא מעולם לא התבטלתי... תמיד למדתי ועבדתי.

אני מרגיש שהבטחון העצמי שלי הוא בגובה ים המלח. ושחיי מועדים לכשלון. אני מרגיש שכל מה שעשיתי בחיי הוא שטחי ושטותי. כלפי חוץ זה לא נראה כך. יש לי תואר שני במקצוע שלי, מעולם לא הייתי מובטל. אני נראה טוב. וכלפי חוץ עושה רושם של בחור חייכן, עם חוש הומור, עם ידע כללי רחב מאד. אבל בפנים אני מרגיש אפס מאופס... יש לי את ההרגשה שזו רק שאלה של זמן עד שכל הסובבים אותי ידעו זאת. יש לי את ההרגשה פשוט שאני לא שווה כלום, ולא ראוי לכלום. וזה אוכל אותי מבפנים לאט לאט...

חשבתי שזה תלוי במראה שלי - אני גבוה למדי אבל תמיד הייתי מעט מלא (לא שמעתי הערות מאחרים על כך). הרעבתי את עצמי! היום אני רזה מאד! התחלתי לעשות ספורט בקיצוניות. רץ כל שבוע 50 ק"מ בסה"כ. חשבתי שמראה יותר טוב ישנה משהו. לא ממש. אני עדיין מרגיש רע. רע מאד...

לאחרונה הייתי שקוע בהרבה הרהורי נפש... פלאשבקים מהילדות.... כל ההדחקות צצו ועלו. פחד מכשלון, תחושת אפס מאופס שמלווה אותי מאז ילדותי. כל כשלון קטן (ציון בינוני, קושי מסויים אבל לא בלתי-שגרתי שקשור במשימה בעבודה - גרמו וגורמים לי לחוש שאני כשלון טוטאלי). בעיקר- הפחד! פחד ליצור קשרים חברתיים משמעותיים. פחד מקשרים רומנטיים מחייבים (כל פעם שזה היה רציני - ברחתי). חוסר שלווה. תחושת כשלון. תחושה שכל מי שמסביבי עולה עלי עשרות מונים יותר: חכם ממני, יותר מוצלח ממני... אפילו בשיחת ההערכה שהיתה לי במקום עבודתי נרשם בגליון "נוטה להאשים את עצמו בכל פעם שהמשימה נראית מאתגרת (בגלל חוסר נסיון קודם או בגלל שאובייקטיווית המשימה לא פשוטה). חסר סבלנות..."

אני חי בארץ בה החיים רגועים למדי. לא עובדים יותר מידי קשה. המיסים גבוהים והמשכורות לא גבוהות במיוחד - מה שגורם לזה שאין פערים גדולים ואין תחרותיות חזקה. שונה מאד מאשר האוירה בארץ. כך שאני לא יכול להאשים את "תחלואי החברה המערבית" , "תחרותיות וחומרניות" . לרוב האנשים פה יש את כל מה שהם צריכים אבל לא הרבה מעבר לזה. החשש מאבטלה עוני וכו' לא ממש קיימים פה. אז אני לא יכול להאשים את הלחץ והתחרותיות במצבי.

הבעיה שלי היא פשוט דימוי עצמי נמוך בעיני עצמי. עצבות והתחושה שהחיים עוברים לי מול פני והזמן עובר מהר - ושמכאן יהיה רק גרוע יותר: בדידות, זקנה ומוות. אני מתפקד בעבודה אבל הרבה פחות ממה שאני מרגיש שאני יכול. קשה לי להתרכז. קשה לי לקרוא. אני עייף...

האם מה שאני מתאר מאפיין "דכאון"?

אירנה, תוכלי לתת פרטים נוספים על הטיפול הקבוצתי נגד דיכאון שכתבת עליו? באיזו שיטה מטפלים? מי המטפלים? למי זה מתאים?
תודה

סובלים מדיכאון?

מוכנים לשינוי?

אנו מציעים טיפול חדשני ואפקטיבי:

טיפול קבוצתי בדיכאון

? מפגשים שבועיים של 120 דקות
? קבוצה בת 8-12 משתתפים
? בהנחיית מטפלים מוסמכים, מומחים ומנוסים
? בליווי רפואי פסיכיאטרי
? טלפון פתוח עם המטפל בכל פעם שמטופל מרגיש צורך לשוחח בעניינים הקשורים לטיפול.

לפרטים נוספים ולהרשמה:
המרכז לטיפולים מתקדמים "מינד קליניק"
שד' דוד המלך 1 תל אביב 64953
טל': 03-6962733
03-6962745