פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

אני קורא את ההמצבים השונים שאנשים נמצאים בהם,אני קורא את השאלות וגם את
התשובות שלכם,הרופאים,,
אני פעם ראשונה מבקר באתר הזה,אני חושב שזה רעיון מצוין שיהיה מקום לאנשים לדבר על מה
שהם באמת מרגישים בפנים ולגלות שהם לא היחידים שמרגישים כך,,
יש לי דווקא ספקות לגביכם,הרופאים, שעונים לכל האנשים הללו ולא בטוח שמבינים את
הכוח שיש ברשותכם כדי באמת לעזור לאותם אנשים..
אני מוצא את התשובות שלכם מאוד עניניות אבל חסרות רגש הרבה פעמים,
נדמה לפעמים שאתם מקריאים איזה שורה מטקסט,שאתם נותנים תשובות מצוינות על הנייר
אבל איכשהוא משהו חסר,נדמה שאתם לא באמת מביאים את עצמכם רגשית בזמו התשובות,,
מעניין אותי לדעת האם אתם באופן אישי עברתם חויות מהסוג שאנשים כאן מביאים?האם אתם
באמת יכולים להזדהות עם מה שנאמר או האם זה רק עוד הגדרה של מחלה כזאת או אחרת
בשבילכם,,,
האם הרופאים יודעים איך זה להרגיש כמו המטופלים או שהדיסטנס הזה הוא מסיבה כלשהיא?
אני מבין שהשאלות שאני מעלה בפניכן הן לא קלות,,
אני אשמח להתייחסות למה שרשמתי,,
תודה,

ארז

אני מטופלת במקביל בטופמקס + ציפרלקס + קלונקס
מבקשת לדעת האם המרכיבים כוללים חומרים מן החי
היות ואני צמחונית, ומשתלת להקפיד ככל שניתן.

בברכה,
נגה.

בהמשך להודעה שפירסמתי בשבוע שעבר, קיבלתי מרופא (קרדיולוג) את הכדור הנל במינון פעמיים ביום.
נכון לעכשיו לקחתי את הכדור בפעם הראשונה בשעה 12:30 בלילה ב-27/08.
עד עכשיו לא לקחתי כדור נוסף ואין לי מושג האם הכדור השפיע או לא פרט לתחושת הכבדות שחשתי במשך היום שכללה ראש כבד וקצת סחרחורות(ייתכן ואין קשר).
אני לא יודע האם להמשיך או לא ,ואם זה לא יזיק שאת הכדור השני אקח החל ממחר או מחרתיים . שוב אין לי מושג האם הוא השפיע או לא לראייה היתה לי הבוקר קצת תחושת מתח שלא שונה בהרבה מזו שללא התרופה.ייתכן גם שהשפעת הכדור פגה בבוקר לאחר כ-9 שעות.
אולי ייתכן ויכול להיות שהכל פסיכולוגי (מבחינת תחושת החרדה) ואין בכלל טעם להמשיך בטיפול.
בהודעה הקודמת ציינתי שקראתי את ההוראות המצורפות לחפיסה והתרשמתי שנורא מפחיד לקחת אותו.
אז בכל זאת מה לעשות?
המון המון תודה
בברכה
משה.

בן 54. לוקח סימוסטין 10 מ"ג + אספרין קרטיה.
השתמשתי במשך שנה וחצי בסירוקסט 20 מ"ג (בגלל חרדות למיניהם) והיה לי בסדר גמור אפילו מצויין
לאט הפסקתי ירדתי בהדרגה חצי כדור ואח"כ יום כן יום לא עד שהפסקתי לחלוטין קרוב לחודש וחצי.

נאמר לי גם שהשלוב עם קרטיה אספרין הוא לא טוב בגלל דימומים.
אלא ש.. הבעיות חוזרות מפעם לפעם.

מה דעתך להתחיל מחדש ? האם יש רעיון אחר מאשר לשלב את 2 הכדורים ?
תודה

אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית ,ומטופלת בכדורים מיצבי מצב רוח ואנטי דיכאוניים כבר קרוב ל8 שנים .הבעיה שלי היא כזאת -
אני יודעת שבשבשביל לצאת מדיכאון צריך לעשות משהו ורק אחר כך מרגישים שרוצים לעשות משהו ולא להפך -הבעיה היא שנראה לי שאני לא רוצה לצאת מהדיכאון ...
הדבר שאני הכי רוצה זה לישון ,ושה אני כבר יודעת שעושה לי עוד יותרגרוע מבחינת שככל שאני ישנה יותר אני רוצה להתעורר פחות .
אז אני לא .אני מחליפה את הבריחה של השינה בהתקשקשות עם האניטרנט .אבל זו עדיין בריחה ...
איך אני מפסיקה את ההרגשה שבעצם אני לא רוצה להפסיק לברוח .שבעצם -אני לא רוצה להתמודד ...
מה עושים ?
לילך

לפרופסור לאון שלום!
ברצוני להתייעץ אתך לגבי בעלי,עבר נותוח מעקפים לפני 7 שנים ומאז
נמצא במצב דכאוני מאוד קשה. היה מאושפז במשך כל השנים הללו במחלקות פתוחות וסגורות במחלקה פסיכיאטרית בעפולה וגם בשער מנשה.הוחלפו לו המון תרופות אבל הוא לא מוכן לקחת אותם ותמיד עשה
בעיות כדי לא לקחת אותם.המצב שלו מאוד קשה,לא אוכל כמו שצריך,מתקלח פעם בשבוע במקרה הטוב ואינו מוכן לחיות יותר במצבו
הנוכחי. תמיד מדבר על כך שרוצה למות ולא עושה שום דבר עם עצמו.כל היום נמצא במיטה,לא יוצא מהבית וללא תעסוקה בכלל. כבר שלושה חודשים נמצא בבית אבל אין שנוי בשום דבר.קשה אתו בבית,לילדים מאוד קשה ואין להם גם כן השפעה לגביו. הייתי רוצה ממך עצה בתור אדם שמבין את הבעיה הקשה הזו ואולי אפילו תנסה לטפל במקרה שלנו או להפנות אותנו לאדם שאתה מכיר שיוכל לעזור לנו.אשמח מאוד כי מצבנו בבית מאוד מאוד קשה.
בתודה ובתקוה שהמצב ישתפר ויוכלו לעזור לנו.

מזה כשבוע + אני במן תחושת חרדה הכוללת סחרחורות בעיקר בבוקר ולעיתים עד לאחה"צ.
שאלותי הן:
1- ידוע לי שכתוצאה מהחרדה ל"ד עולה (כניראה הסימפטום שיש לי סחרחורת + לחץ בראש ותחושת ראש כבדה מאוד) -- מהן הסכנות ביולוגיות /פיזיולוגיות אם ישנן כאלה?
2--בתחילת ההתקף שלא ידעתי מה זה חשבתי שאני עומד לקבל התקף לב, לכן ביקרתי אצל קרדיולוג שלטענתו "פיזיולוגית תקין" אך בכל זאת מדובר בהתקף חרדה.
בנוסף הקרדיולוג נתן לי מרשם ל: ALPROX 0.25 MG 30 TAB פעמיים ביום.
אני מאוד פוחד לקחת מכיוון שהבנתי שתרופה זו מאוד ממכרת ויוצרת בה תלות. מה לעשות האם מומלץ לקחת או פשוט לתת לזמן לעשות את שלו? אני התחלתי מקום עבודה חדש לאחר תקופה של למעלה מ-18 שנה במקום אחד.--> אולי יש קשר למקום העבודה החדש?
3--לא ציינתי--> בן 39.5 בריא בנפש ובגוף בנוסף עוסק בספורט נכון לעד לפני כחצי שנה.
4-- בקיצור מה עלי לעשות? המצב לא כזה חמור אך בכל זאת אני גם מתחיל להרגיש שאין לי כח ולהיות מוטש מתחושה זו.

תודה על תשובתך
משה.

סובלת מדיכאון כבר קרוב ל5 חודשים יש אומנם שיפור לעומת המצב ההתחלתי
כמו כן נעשה שינוי בטיפול התרופתי במקום "וונלה"(אפקסור) בהמלצת הרופא עברתי
לרסיטל לפני כ3 שבועות העלינו את המינון ל60 מ"ג ליום , לפני כן נעשה שילוב של ליתיום
עם האפקסור אך הליתיום גרם לי לתחושת ניתוק וריחוק ובכלל לא הועיל לי,
כעת די מיואשת מהמצב מכיון שאין מצב רוח עייפה רוב היום ללא מוטיבציה לכלום והרגשה
שזה כבר לא יגמר ולא אחזור למצב שהייתי קודם , שמחה יותר עם חשק ורצון לעשות דברים
הפסקתי עם הליתיום אבל יש מצב שכתוצאה מהשימוש בו או בכלל משהו "נדפק" בראש
ובגלל זה אני מרגישה ככה?
כעת הפסיכיאטר רוצה שאתחיל לקחת רספירדל 1 מ"ג ליום כחיזוק להשפעה של רסיטל
יש לציין שאני לא סובלת מפסיכוזה סכיזופרניה בעצם למה שכדור זה מיועד
אך הפסיכיאטר מבקש שאקח אותו לפחות לשבועיים וכך היציאה מהדיכאון הזה תהיה
יותר מהירה . אבל אני פוחדת לקחת את הכדור בגלל הנסיון עם הליתיום שהיה לי קשה
אני חוששת שוב להתחיל עם תרופה וכל תופעות הלוואי שלה בינתיים חזרתי לעבודה
אחרי היעדרות של יותר מ4 חודשים ואפשר לומר שאני "סוחבת" את המצב , מניסיונך רציתי
לדעת אם אכן שילוב של רסיטל+רספירדל יעיל לדכאון והכי חשוב תופעות הלוואי של
רספירדל ובכלל מה המלצתך בנושא אשמח אם תוכל לעזור לי כי באמת אני לא יודעת מה כדאי
לעשות.

בבקשה אני לא ישנה כבר חודש וגם רק עם בונדורמין 3-4 שעות בלבד הכל החל מדכואן ועצבות חוסר ריכוז והכי חשוב שאני ממש לא יכולה להתרכז בכלום פסיכיאטר המליץ על לי על רמורן לא רוצה כדורים כימיים האם מותר לקחת את היפריקום אם עוד אתמול לקחתי בנדורמין האם זה יספק לי רוגע ושינה ההיפרקום כך שלא אצטרך בונדורמין ולא אסבול מחוסר שקט מדהים ושום תרופה נוספת

שלום ,
רציתי לברר היכן אפשר לברר על קבוצות תמיכה לאנשים הסובלים מדיכאון.
בתודה סיגל.

אני בת 29,נשואה כבר 7 שנים ללא הריונות קודמים.הנישואין טובים,יש עבודה לימודים הכל טוב.אבל אני מפחדת להכנס להריון,למרות שאני מאד רוצה.אני לא לוקחת גלולות,משתמשים בקונדומים כבר מספר שנים.אני בטיפול פסיכולוגי כבר חצי שנה,כשלפניו היתי אצל פסיכיאטרית שלא הסכימה לתת לי תרופות רק בגלל זה(רק חרדות מהריון ולידה)והפנתה אותי לפסיכו.אני מאבדת תקווה כי אני מרגישה שזה לא עוזר לי.יש לי עוד חרדות אבל לא כאלה שלא מאפשרות לי לתפקד.לדוגמה:קלסטרופביה,חרדת טיסה,מעליות וכ"ו.איך אני יוצאת מזה?איך אני מצליחה לאבד שליטה ולקיים יחסים לא מוגנים?אני מנסה לחשוב שיהיה לי תינוק חמוד,ולדמיין דברים טובים,אבל מיד עולים הפחדים מההריון שאם יקרה משהו רע,ואיך אני ארגיש,מה זה עושה לגוף,לנפש,וכמובן הלידה שלא ניתן להימנע ממנה,ושם יש איבוד שליטה מוחלט,כאבים וסיכונים.הבטחון העצמי שלי נפגע כי אני מרגישה שהפחד מנצח אותי.

שלום,
הבעיה שלי היא כזאת:
שנה הבאה במהלך הלימודים יש כמה מקצועות שאצטרך להעביר בהם פרזנטציה. אני יודעת שזה נשמע מוקדם כי יש עוד המון זמן עד אז, אבל זה מלחיץ אותי כבר מעכשיו. אני לא יכולה לעמוד מול קהל, אני שוכחת את כל מה שרציתי להגיד, מחליפה צבעים, רועדת בכל הגוף, מזיעה ועוד. בקיצור, ממש לא יכולה לתפקד. אני פוחדת שאני אעשה לעצמי בושות או אבכה או אתעלף וכבר מעכשיו אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה, יש אומנם עוד כמה חודשים אבל אני חולמת על זה בלילות והמחשבות שלי מסתובבות סביב זה. מה אני יכולה לעשות?

שלום רב,
אני בת 23 ואמי בת 55. אמי כבר למעלה מ- 30 שנה אינה יוצאת מהבית וסובלת מדיכאון וחרדה.
אימי מטופלת אצל פסיכולוגיים ופסיכיאטריים ואיבחנו כי הינה סובלת מאגורופוביה.אציין כי במהלך כל השנים הללו הייתה מטופלת בכל התרופות הקיימות נגד דיכאון אך אף אחד מהם לא עזר לה.
כתוצאה מהבעיות האלו היא איננה ישנה בלילות והולכת לישון כל יום בשעה 7 בבוקר וקמה ב 16:00 אחר הצהרים.
הנני מעוניינת לדעת היכן אוכל למצוא מידע על בתי הבראה פרטיים המטפלים בבעיות של חוסר שינה בחו"ל ואם אתה מכיר בית הבראה מסויים המתמחה בבעיות כאלו. שמעתי שישנם בתי הבראה באנגליה אך אינני יודעת היכן למצוא אותם
אודה לך מאוד אם תוכל לעזור לי או להפנות אותי למישהו אחר שיכול לעזור לי.
בתודה מראש

אני מרגיש מדוכא מאוד מאז שפוטרתי מהעבודה שלי לפני בערך חצי שנה ואני לא מצליח למצוא את עצמי. אין לי חברה, אין לי עבודה, אין לי בעצם שום סיבה לקום בבוקר. אני מנסה לצאת לדייטים ולמצוא עבודה אבל כבר נמאס לי ואני לא רואה תקווה. נמאס לי להיות מדוכא, כדאי לי לקחת תרופות נגד דיכאון? כמה זמן לוקח להן לעבוד?

אני בת 21 ואבא שלי בן 50, לפני כ 5 שנים הוא עבר אירוע מוחי שבעקבותיו הגיעו כמובן סיבוכים בריאותיים אך יותר חמורות צצו בעיות נפשיות..
המחלה גרמה לשינויים במצב הרוח, רגישות מוגברת לחץ ופחד מהמחלה..
כעת לאחר ששנה לא סבל מפחד וכו' הוא נכנס שוב פעם למצב הזה..בעבר היה מטופל ע"י פסיכולוגית, אך כעת נראה כאילו הדבר מתגלגל לכדור שלג שלא ייגמר לעולם...
יש לציין שהוא עובד משרה מלאה ושבעצם קרתה איזושהיא תקלה בעבודה ומאז הוא במצב הזה..
הוא ממה שהבנתי סובל מלחץ בעבודה מצד אחד וחושש שיקרה לו משהו כמו בעבר ומצד שני הוא מפחד לעזוב את העבודה...

השאלה שלי היא איך אנחנו המשפחה צריכים להתמודד או לדבר איתו (ותאמינו שניסינו הכול ולעולם לא אמרנו נואש..)

תודה מראש