פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

בארבעה חודשים האחרונים עברתי משבר שמלווה בבעיה בריאותית, וכתוצאה מזה סגרתי את העסק שלי, בעקבות המשבר נקלעתי לתקופה כלכלית מאוד קשה..יחד עם זאת מקבלת טיפולים,( נגרם לי פריצות דיסק בעמוד שידרה צווארי עם כאבים מאוד חזקים ביד עקב עבודה אינטנסיבית עם היד, סבלתי מכאבים מאוד חזקים וקיבלתי הרבה תרופות וזריקות כדי לשלול ניתוח).
רוצה לציין שאני מעשנת חשיש מזה כ 15 שנים לא באופן רצוף אך בתקופה האחרונה שהייתי בחופש מחלה , הייתי צריכה להתמודד עם מצב נפשי מאוד קשה בעקבות המצב,
אז הייתי מעשנת כל יום..לפני כמה ימים עישנתי יותר ממה שאני רגילה, ויחד עם זאת הייתי לוקחת כדורי שינה,
אני יכולה לתאר לפי הבנתי שקרה לי התקף פסיכוזה שבו איבדתי קשר עם המציאות לכמה שעות, חרדה ולחץ . ראיית דברים שקרו לי בצורה לא מציאותית..גם הקאות, וחולשה..קושי הירדמות,
וזה נמשך בצורה יותר קלה ביום למחרת, אבל עדייין הייתה לי חולשה, והרגשתי בראש ובמחשבות עדיין שאני לא בסדר עם עצמי.
בדרך כלל אני מאוד אחראית ומפוכחת..ומה שקרה לי לא הייתה לי שום שליטה על מה שרץ לי בראש, וזה היה מאוד מפחיד ומבהיל..
כרגע משתדלת לא לעשן יותר או פחות, מודעת לנזקים, מנסה להתמודד עם כל המצב שלי..
רציתי לשאול אם אני צריכה ללכת לטיפול או לשיחות..
וכיצד אני יכולה לעזור לעצמי..
תודה מראש

בוקר טוב ,
עד עכשיו אף אחד לא טיפל בי , אני תמיד נכנסת לדיכאון קשה כמה ימים ויוצאת מזה אחר כך . בחיי לא חשבתי על ביקור פסיכיאטר וממש מפחדת מכך . ולכן משעשיתי הוא נעילת חדרי במפתח וזרקתו לחדר השני , ומנסה לאט לאט לצאת מזה - למרות שזאת הפעם הראשונה יותר קשהההה ! לא ? וחוץ מזה אני כששומעת את הקולות מרגישה שמקשיבה להם יות מדי בלי פחד אבל אחר כך כן אפחד ואעד , האם יש לך המלצה נוספת חוץ מהליכה לבה"ח ?

ערב טוב ,
בימים האחרונים אני נמצאת בדיכאון קשה לגמרי , ויש משהו שדופק בראשי ומרגישה שגם כן דופק על הקירות ואומר את חייבת למות קומי תלכי לבניין גבוהה ותקפוצי , קומי תלכי לחוצה וסתם תעבורי את הכביש , קומי תביאי סכין ו...
אני כמעט רוב חיי נמצאת בדיכאון זה לא חדש "הולך וחוזר " אבל מה עם הקולות שאני שומעת אותם שלצערי זה חדש ?

היי לפני שנתיים קיימתי יחסי מין עם זונה בגלל דכאון ועומס ואי חשיבה רציונלית בעקבות לימודים מעיקים באונ חברה שזרקה אותי אחרי מספר שנים(היה לה בעיות של כאב ביחסי מין שערערו אותי אבל תמכתי בה ואהבתי אותה מאוד) בכל מקרה הארוע גרם לי לטראומה קשה אני בוכה כמעט מכל דבר משהו שלא מתאים לי כי אני אדם חזק אני גם אדם מבוגר יחסית בן 30 כמעט .......בכל מקרה הארוע ערער אותי גרם לי לחשוש ממחלות מין ואני מבצע בדיקות בצורה אינסופית חיי כבר אינם חיים הייתי בטיפול פסיכולוגי לקחתי כדורים לא עוזר כלום אני ממש ממש מרגיש מת מאז אפילו שמחת החיים המועטה שהייתה לי הפכה למשהו קודר לפעמים אפילו אני מתפלל למוות......מה לעשות???איך לחזור להיות הבנאדם שהייתי פעם?אני מתגעגע לעצמי איבדתי אפילו אותי אני מרגיש שאין לי כלום ושאין לי מה למכור לנשים בכלל אחרי המעשה הזה........ממש רע לי ..........

אני נצאת בדיכאון במשך 5 שבועות ולוקחת ציפרלקס ואין שום שיפור ירידה חזקה בתאבון
ועצבנות בכל הגוף חוסר חוסר תיפקוד ולא מצליחה לעבוד האם אתה יכול להייעץ לי לאיזה טיפול
תרופתי אחר אפשר לעבור הכדור החמיר את המצב.

אני בן 21 ואני סובל מהפרעת אישיות נמנעת, גיליתי את זה רק לפני חודשיים מקריאה באינטרנט, לפני זה חשבו שיש לי מחלת נפש וגרמו לי לקחת תרופות במשך חצי שנה ואני הייתי תמים והסכמתי עד שהחלטתי להפסיק עם החרא הזה.
ההפרעה גרמה לי לזה שמאז שסיימתי את התיכון (בגרות מלאה) אני לא לומד , לא עובד ואין לי חברה, גם בתיכון לא היה לי כמעט חברה וכמעט לא הייתי יוצא מהבית אחרי שהייתי מגיע הביתה מבית הספר בגלל שאני ביישן מאוד, אני רואה את עצמי כחסר אופי וחסר יכולות חברתיות וחסר יכולות התדברות במיוחד.
לפני התיכון כלומר בחטיבה הייתי במצב טוב יחסית מבחינת חברה למרות שכבר אז החלו תסמינים: עם בנות לא היה לי אומץ לדבר ותמיד הייתי נלחץ כשבת פנתה עליי.
האם בגילי כבר המקרה שלי אבוד? מה אתה ממליץ לי לעשות?

אני חושב שאח שלי בן ה 11 מפתח קצת את ההפרעה כמו שלי, מה לעשות עם זה?

אני בן 26 וסובל מחרדה חברתית קלה וגם לעיתים מהתקפי חרדה קלים בלבד שחולפים מהר.
זה פחות מפריע לי כי למדתי לחיות עם זה.
הבעיה מתחילה בזה שאני שנים ארוכות סובל מתחושה של עייפות,חולשה,כאילו גוש תקוע בגרון ולא נותן לי לקחת אויר,אין לי אנרגיה לצאת למקומות למרות שמצב הרוח תקין!
התחושות שתיארתי קורות ב-80% מהזמן).
אני לא יודע אם לקשר את זה לחרדה כי אין לי תחושה של פחד או משהו אבל בשל התופעות, איכות החיים גרועה. מצב הרוח תקין רוב הזמן,אין דיכאונות או עצב,תיאבון תקין ויש חשק מיני.
ערכתי מספר פעמים בדיקות דם מקיפות כולל בלוטת התריס,B12 וברזל,לחץ דם ודופק והכל תקין.
מה זה יכול להיות לעזאזל? אני לא רוצה לקחת אנטי-דיכאונים כי לא נראה לי שזה דיכאון אני מרגיש שזה כאילו משהו גופני לא תקין. מה עושים?קשה לי להאמין שכל התופעות האלה הן בגלל חרדה קלה...
הלוואי שאמצא פתרון עם בוא השנה החדשה!
תודה על הסבלנות ושנה טובה.

אני ניסיתי להתאבד כמה פעמים ולצערי או לטובתי לא הצלחתי ,לא יודעת למה , אולי התכנון לא נכון ?! אולי עדיין נשאר סבל לסבול ?! אולי... ואולי ...???!!!ֱ
גם כן ,אני פשוט עדיין חושבת ומדמיינת את עצמי מתאבדת , מרגישה שהמוות רודף אותי בכל מקום – לא מפחדת מהמוות עצמו אלה מחפשת אותו בכל מקום אפשרי ובאיזה זמן- העיקר לשים קץ "לחיים" , אלא החיים מה הם שווים ??? מה ערכם ? בשביל מה לחיות ?
-*- אז כך , לפני כשלוש שנים היה הניסיון הראשון בהתאבדות : הלכתי לשכנה שלי כדי לקחת ממנה אופטלגין אבל הכוונה שלי "לקחת" כדורים אחרים ( אני לא זוכרת את שמם אבל מה שהבנתי שאם השכנה תשכח לקחת כדור אחד היא תצא בכבישים בקיצור תשתגע ) ולכן בלעתי ארבעה כדורים ואחרי כמה דקות התעלפתי עם בעיות בנשימה , לחץ דם ירד ... בקיצור אושפזתי בטיפול נמרץ כמה ימים ואח"כ בכירורגיה - בהתחלה חשבו הרופאים שנסיתי להתאבד אבל אני שוללתי את זה ואמרתי שאני לקחתי רק שני כדורים נגד כאבים , הם הזמינו פסיכיאטר שאמר שכנראה היא צודקת ואין שום בעיה או מחשבה להתאבדות .
-*- ונסיון אחר זה היה אחרי הנסיון הראשון בכמה חודשים , חשבתי על תאונת דרכים קטלנית ביום גשום (לפחות שלא יגידו שהתאבדתי) בקיצור נסעתי ישר במקום לעשות סיבוב חד ואז הנה אני בתוך האוטו שלי מתגלגלים יחד יותר מעשרה מטרים , ולמרות כל זה יצאתי מזה בשלום ובחקירה התאונה נגרמה בגלל מזג אוויר וכביש רטוב ...
והרבה הרבה ניסיונות שניסיתי ועד עכשיו לא הצלחתי .ואפילו לא מיואשת מזה מחפשת ומחפשת דרכים שונות ואולי אצליח בזה !!!
אוקי , אז כך , אני יודעת שההמלצה שלך תהיה שצריך לפגוש פסיכיאטר בדחיפות או אפילו נראה לי שצריך אישפוז מידי ופגישות עם מומחיים ולספר להם את האמת ולקחת תרופות ו- ... וו-... , בזה אתה צודק , אבל אני לא יכולה לעמוד בזה , תאמין לי שאני מעדיפה למות ולא להיות שם ולא לקחת שום תרופה – ולפעמים אני כן חושבת על זה ואזזזזז אני מתעצבנת ומזרזת את המחשבות להתאבדות .
וחוץ מזה אני פגשתי לא מעט פסיכיאטריים ופסיכולוגים במחלקה ( כמעט כל אישפוז בבה"ח הרופאים מזמינים פסיכיאטר – כי שם אני נמצאת בדיכאון , חדר רוב הזמן חשוך , מעט דיבור , לא אוכלת , לא זזה מהמטה ,לא משטפת פעולה עם הצוות , ... וכשנפגשת עם הפסיכיאטר הכל משתנה , הכל ההפך ממה שעושה – שוחחת איתו ומחייכת וכולי תקווה ואימון באולהים , אופטימית , כמה אני נותנת ערך לחיים והמחלה שלי היא תקופה קצרה ותעבור , ... בקיצור שקרים וזיוף עד אין סוף .
אז בו אסכם את זה כך : איך הפסיכיאטרים לא מזהים אם בנהאדם שיושב ומדבר איתם לא משקר למרות שהוא כן נמצא בדיכאון ובמצוקה ? מה קצת שקר וחיוך מוחקים הכל !!!
אני לצערי אושפזתי בכמה מחלקות שונות ואפילו ב"ח שונים , וכן נפגשתי עם פסיכיאטרים , אבל כולם כתבו בדוחות שהחולה נורמלית לחלוטין , בחורה סבלינית , חזקה , אופטימית , היא לומדת באונ' , מוצלחת בחיים , ... וגם כן היה כתוב שהיא לא

שלום.האם טיפול תרופתי במקרה של חרדה חברתית מביא להחלמה מלאה או שמקל רק כאשר החומר נמצא במחזור הדם?כלומר עם עזיבתו את מחזור הדם חוזרת החרדה החברתית ולמעשה הטיפול התרופתי רק מקל בזמן נטילתו ולא מרפא את החרדה או שאני טועה והטיפול מתקן את הסרוטונין הנמוך?

ערב טוב ,
- האם אם מישהו חושב על התאבדות הוא בן אדם נורמלי או לא ?
- האם הוא כן מודע למילה עצמה או לא ?
- ואם כן הוא עושה את זה ( מתאבד ) , האם זה מתוך חולשה או אומץ לב ?
- ואם הוא ניסה להתאבד וזה לא הצליח ולא טופל בבעיתו , האם יש סיכוי לנסות את זה עוד פעם ועוד פעם עד "שיצליח" ?

שלום רב ,אני בת 28 ואני נוטלת סרוקסט מזה שנה וחצי .במהלך השנה וחצי עליתי ב10 ק"ג.
מאחר וגם בעבר הייתי נוהגת לאכול בתאבון (לפני תקופת הדיכאון) ולא הייתי משמינה כלל, מעניין אותי לדעת מדוע סרוקסט משמין- האם מערכת החילוף חומרים בגוף משתנה? - והאם יש טעם לעשות דיאטה או פשוט לחכות שאפסיק לחלוטין עם הכדורים והמצב יחזור לקדמותו?(כיום אני נוטלת רק 1/2 כדור , 5 פעמים בשבוע , כלומר אני מתחילה להפחית במינון ולנסות להפסיק להשתמש בכדור בהדרגה.)
מחכה להתייחסות , המון תודה , שיר

שלום. אני באמצע שנות הארבעים לחיי, גרוש +2. הגירושים ארעו לפני קרוב לעשור ומאז הספקתי למצוא בת זוג חדשה, אולם גם קשר זה נגמר לפני פחות משנה. בזמן האחרון מתחיל להיות לי קשה יותר ויותר, הילדים מתרחקים ממני ומצדדים באמא שלהם, אין לי בת זוג והחברים והאחים שלי נמצאים במסגרת זוגית יציבה. בתקופת החגים אני מרגיש יותר בודד, את חג הפסח האחרון עשיתי אצל אחי. יש לו המון כוונות טובות אבל אני עדיין מרגיש כמקרה סעד רגשי (מה שלא רחוק כ"כ מהאמת) ואני לא מעוניין להיות בסטטוס כזה גם בחג הקרוב, כך שדחיתי הזמנות מצד המשפחה הקרובה. הילדים שלי יהיו עם גרושתי ואני, כך נראה, עומד להיות לגמרי לבד, וכבר מתחיל לחוש דיכאון. אני ממש מבועת מהחג ואין לי למי לפנות או מה לעשות. אודה לכם אם תוכלו לעוץ לי עצה.

שלום.ידוע לי ממספר מחקרים כי מתן חומצות שומן מסוג אומגה 3 במינון גבוה יעילות בהפחתה ניכרת של סימפטומי דיכאון זאת כנראה בשל שיפור בגמישות התא והגדלת השפעתו של הנירוטרנסמיטור סרוטונין.
אם כך,האם ידוע לך גם על השפעה על הקלה בסימפטומים של התקפי-חרדה?
צרפתי קישור מעניין לקרוא:

שלום,
שמי מיה בת 28 נפרדתי מבן זוגי אחרי 7 שנים שהיינו ביחד, אני לא מכירה שום דבר אחר מלבדו, התרגלתי אליו מאוד ועכשיו אני קמה למציאות שונה , המציאות הזאת מתנפצת לי בפנים ,הוא הבטיח לי עולם ומלואו ובסוף גיליתי כמה הוא מתוסבך עם עצמו, מה שכואב לי זה הידיעה שסתם נתתי מעצמי כל כך הרבה שנים לגבר שלא הייתי צריכה לתת , אני מסתכלת על החיים שלי היום ואומרת הם היו יכולים להיות יותר טובים , אני נסחפתי למערבולת של כל כך הרבה שנים ולחינם , אני נמצאת במצב שאני שותה אלכוהול כל יום כדי להרגיש יותר טוב אבל ההרגשה הזאת של המועקה בלב לא חולפת , זאת תחושה של אבן גדולה שנמצאת בלב ולא נותנת לנשום , בשבועיים האחרונים אני פשוט אספתי את עצמי לקום מהמיטה בבוקר וללכת ללימודים ובימים שלא אספתי את עצמי ישבתי בבית ולא רציתי שיגיע ערב כי הרגשה שעוד יום נעלם בלי כלום זה הרגשה לא טובה במיוחד שגם בלילה אני לא ישנה טוב ורק אלכוהול מרדים אותי לכמה שעות .
אני מפחדת שאני לא יצא מהמצב הזה ושזה רק יחמיר , התחושות והמועקות שאני עוברת לא חולפים .
בבקשה תנו לי עצה אבל אל תפנו אותי לפסיכולוג .

אני בת 28 בשנתיים האחרונות אני מרגישה חוסר טעם לחיים כאלו אבדה לי התשוקה לחיים אם זאת אני מנהלת סדר יום רגיל הולכת לעבודה יוצאת לבלות גם כשלא בא לי ממש בכל זמן שאני נמצאת עם חברים אני נוטה להסתגר בקושי מחייכת ולא ממש בא לעשות כלום חוץ מלישון או לרבוץ סתם ככה במיטה אין שבוע אחד שאני לא חולה במשהו או כאבי בטן או מיגרנות כל שבוע יש לי משהו אחר
אני מרגישה שמשהו לא תקין אצלי אני נוטה לבכות לפעמים ויודעת שמשהו נפשי עובר עלי
ואיני מבינה למה זה קורה יש לי חברות יש לי עבודה הורים ומשפחה שמאוד אוהבים למה זה קורה מה עובר עליי??
האם אני בדיכאון?? מה עלי לעשות?