פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

היי גל,
ממש לא נכון שלדיכאון אין פתרון. איני יודעת היכן קראת את זה, אבל הרבה מידע שנחשפים אליו באינטרנט הוא אינו מדויק, בלשון המעטה.

בברכה,

שלום לך,
שינויים אינם דבר קל. אני בטוחה שכאשר תתרגלי למצב החדש, לפחות חלק מהלחץ יירד ותפסיקי להיות דרוכה כל כך. לגבי הטינטון, חלק גדול מהאנשים סובל מתופעה זו, גם ללא קשר ללחץ. לחץ בדרך כלל מעצים אותו (גורם לך להיות יותר קשובה אליו). אם את מרגישה שהמצב לא משתפר במידה מספקת עם הזמן, או שהוא מפריע לתפקודך היומיומי, את יכולה לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT).

בברכה,

עוד שאלה קטנה:כרגע אני לא עובדת ואין לי מטרה לקום איתה בבוקר,אני מאוד אשמח עם תוכלי להציע לי,איך לקום שמחה עם מטרה? אני מאוד מודה לך,יום מקסים.

יש לי כמה הצעות בשבילך. אך אני רואה שאת רוצה רק את דעתה של שרון אז אני נזהרת..בכל אופן מאחלת לך רק טוב ושתהיי מאושרת.

מה שלומך? תודה על כוונתך הטובה לעזור לי,גם אני מאחלת לך אותו דבר שיהיה לך יום מקסים.

שלום לך,
שיפור מצב הרוח באופן מיידי, לפחות באופן חלקי, יכול להיגרם על ידי פעילות גופנית אירובית. זה הדבר היעיל ביותר שאני מכירה בטווח הקצר. אפשר גם לנסות להחזיק חיוך על השפתיים לפחות שבע דקות- מחקרים הראו שזה משפר את ההרגשה. בנוסף לכך, דיבור עם מישהו קרוב ושיתוף ברגשותייך, או כל פעילות נעימה אחרת, עשויים לעזור.
מאוד קשה למצוא "מטרה" לקום אליה בבוקר כאשר אין מסגרת. אם אינך עובדת, אני מציעה לחפש מסגרת אחרת (התנדבות, קורסים באוניברסיטה הפתוחה וכו') כדי להכניס את עצמך למסגרת. מנסיוני, אם לא מדובר במסגרת מחייבת, אנשים מתקשים להתמיד ואפילו לקום פעם אחת בלבד בשעה הרצויה.

בברכה,

על הטיפים הנהדרים אני יישם את זה,יום נפלא.

לא נראה לי שמישהו מדוכדך יקום ויעשה פעילות אירובית. למרות שאני כבר אמרתי לה הרבה פעמים ללכת לעשות הליכה. ומישהו לדבר איתו לא תמיד נמצא הסביבה. מוזיקה יכולה לעשות פלאים. לראות סרט או טלנבולה. ללקק.גלידה. לקנות לעצמך מתנה. לעשות אמבטית שמנים ריחנית. תלכי לחוג או סדנה. תלמדי לנגן על כלי נגינה תמיד יעסיק אותך. תרכבי על אופניים. תעדי תשבצים. אבל הכי כיף זה לרקוד ולשתות איזה משקה טוב.

חוברת צביעה של מנדלות נראה כיף לצבוע.

שנדחפתי עם ההצעות שלי. אם כן אמרי ואני סותמת את הפה שלי.

דווקא עזרת לי מאוד,ואני מודה לך על זה,סוף שבוע נפלא.

להיפך.

הכרתי הרבה אנשים "מדוכדכים" או בעלי רמות שונות של דיכאון קליני. הליכה מתונה בחוץ נחשבת גם היא לפעילות אירובית, וזה בהחלט דבר שאפשר לעשות והם גם עשו. חלקם הגדילו לעשות ונרשמו למכון כושר או לחוגים, כך שלא כדאי לפסול על הסף ולומר שמישהו אינו יכול לעשות פעילות גופנית רק בגלל שהוא מדוכדך. ההיפך הוא הנכון.
כשאין אנשים קרובים לדבר איתם, אפשר לכתוב או להקליט את המחשבות שעוברות בראש, ותמיד אפשר להרים טלפון למישהו- במקרה הכי גרוע לער"ן. אפשר גם למצוא דמות טיפולית בשירות הציבורי, אפילו רק לשם "שיחות אוורור" (עו"ס, פסיכולוג, סטאז'ר, מתנדב וכו'). בקצרה, אני חושבת שכדאי להגדיל ראש ולמצוא דרכים יצירתיות לממש את האופציות שיכולות לעזור.

עזרת לי מאוד שבוע מקסים שיהיה לך.

אחרי שהצעת לי לעשות הליכות,ואני לא אומרת סתם מקודם היה לי מצב רוח לא כל כך טוב ויצאתי להליכה שמתי מוזיקה ועכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב.שוב תודה שרון.

יופי, שמחה לשמוע שיישמת את העצה ושזה עזר לך להרגיש טוב יותר!

היי חן,
צר לי לשמוע על מותו של בן זוגך. זה מאוד טבעי לחוש תחושות כאלה, מאחר שאבדן של אדם אהוב (ובייחוד בן זוג) הוא חוויה קשה מאוד. הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לתת לעצמך זמן להתאבל, ולקבל את עצם העובדה שאת עצובה ונזכרת בו. תני לעצמך זמן לבכות ולחשוב עליו, ורצוי להיות מוקפת בסביבה תומכת שאת יכולה לחלוק איתה את רגשותייך ומחשבותייך.
לאחר זמן מה, כדאי להמשיך לעבוד או ללמוד כרגיל, ולעסוק בפעילויות היומיומיות שלך באופן סדיר (אל תיבהלי אם זה לא כך בהתחלה). זה עוזר לשמור על תחושה של שגרה ולהסיח את הדעת, ובסופו של דבר עוזר להביא להתאוששות מלאה מהאבל. תקופת האבל יכולה להימשך אפילו שנה- שנתיים, אך לתפקוד מומלץ לחזור כבר לאחר מספר שבועות.

בברכה,

היי דורית,
הייתי ממליצה, קודם כל, ללכת לבצע בדיקות רפואיות כלליות. ייתכן שיתגלה חוסר בוויטמין כלשהו, או תפקוד גופני אחר שיכול להסביר את התופעה, והשלמת החסר תפתור את הבעיה בקלות.

בברכה,

היי מורן,
אין עדיפות לתרופה אחת על פני האחרת. לכל אדם יש תרופות שעוזרות לו יותר וכאלה שפחות, ואין אפשרות לדעת זאת מראש, אלא על ידי ניסוי וטעייה.
גם מבחינת תופעות הלוואי- התרופות מקבוצה זו מאוד דומות, עם שוני קל ביניהן.

בברכה,

היי לונה,
בהחלט מומלץ להפסיק את הקלונקס בהדרגה, בייחוד כשמשתמשים בו למעלה משבועיים (שאז מגיעים לשלב שבו נוצרת תלות פיזית). איני יכולה לומר לך כיצד להפחית מינונים עד להפסקה, עלייך לשאול את הפסיכיאטר שלך.

בברכה,

היי ענת,
אנחנו כמובן לא יכולות לאבחן את בעלך. את משום שאינך אשת מקצוע, ואני משום שאיני מכירה אותו. הסימפטומים הגופניים שמיינת בהתחלה יכולים להיות קשורים בבעיות שונות, ביניהן גם חרדה, סטרס כללי או "משבר גיל" כלשהו. ההתמכרות לדיג אינה מצביעה על דיכאון. דווקא אנשים הסובלים מדיכאון נוטים להיות חסרי מוטיבציה לעסוק בתחביבים, ואינם נוקטים בדרך כלל פעולות כדי למלא את הריקנות שהם חשים.
אם בעלך מסרב ללכת לטיפול וטוען שאין אצלו בעיה, הדרך היחידה לפתור את המצב ביניכם היא ללכת לטיפול זוגי כדי לשקם את יחסיכם (או לחלופין להחליט על פרידה, עם כל הצער שבדבר).

בברכה,

הבנתי שאצל גברים הדכאון מתבטא בצורה שונה מנשים...שהם מפתחים אובססיה לעבודה או לתחביב,או בצורה קיצונית יותר מתמכרים לסמים או אלכוהול.העיסוק של בילי בדיג הוא אובססיבי אולי כי נותן לו לשכוח מהכאב והקושי של הדכאון והידיבה מול הים נותנת לו שקט ורוגע..השאלה האם לחכות שיחלוף?..הוא לא מוכן לקבל טיפול הוא טוען שהכל אצלו בסדר..הוא גם לא מתעניין כלל בנו המשפחה ובכלל בענייני הבית..אלא רק בדייג וזה כבר מס חודשים כך.אני ממש אובדת עצות..לא יודעת אם זה דכאון או אובססיה לדייג...

אי אפשר לייחס את זה לדיכאון, מאחר שההתנהגות הזו כשלעצמה לא מצביעה על דיכאון. גם "אובססיה" אינה מונח נכון. יותר מדויק להגדיר זאת כהתמכרות. אם הדיג עצמו גרם לו לאבד עניין בדברים אחרים ופגע בתפקודו, הרי זו התמכרות לכל דבר. סביר להניח שהוא נהנה מזה, ולכן לא ירצה לקבל עזרה. הוא גם יכול לעון שהתנתקותו מהמשפחה מפריעה יותר לך מאשר לו.
כפי שאמרתי, ככל הנראה יש בעיה בתקשורת ביניכם ויש צורך לפתוח ערוץ תקשורת כדי שהדברים יחזרו לקדמותם. לדעתי זה לא יחלוף מעצמו, ולכל הפחות אפשר להיעזר בטיפול זוגי או ייעוץ זוגי, כדי שתוכלו לדבר על הדברים ולעבוד על הקשר ביניכם. חשוב להבהיר לו שאת מאוד סובלת מהמצב, ואם הוא לא מעוניין להסב לך צער, כדאי שיעשה משהו בנדון ויילך לקראתך.

בברכה,

תודה רבה.

שלום לך,
נסי להפעיל את עצמך כמה שיותר. השינה רק תחמיר את המצב. כדאי להיות עסוקה רוב הזמן, וכך לא תשקעי בדכדוך. בנוסף, אפשר לפנות לגיניקולוג כדי לקבל גלולות, המקילות ברוב המקרים את התסמונת הקדם וסתית.

בברכה,

סוף שבוע מקסים ושקט שיהיה לך.

תודה, סופ"ש מקסים ורגוע גם לך.

שלום לך,
לא ברור מדוע הזוגיות גורמת לך לדיכאון, אך מאחר שהנושא חוזר על עצמו במספר מערכות יחסים, ייתכן שהבעיה היא גם אצלך. בנוסף, עצם העובדה שאתה נשאר בזוגיות שלא עושה לך טוב ועסוק רק בזה, מצביעה על כך שככל הנראה קיימת שם בעיה המצריכה טיפול פסיכולוגי, אני ממליצה לפנות לטיפול על מנת לברר מהם הנושאים שמפריעים לך בזוגיות ומול עצמך בתוך הזוגיות, ולעבוד על פתרונם.

בברכה,

היי מאיר,
איני מכירה נגדי דיכאון שאינם פוגעים בחשק המיני. אך איני פסיכיאטרית, ועדיף לשאול את הרופא שלך אם הוא מכיר תרופה כזו.

בברכה,

שלום לך,
התשובה ממש נמצאת בגוף השאלה: להפסיק לראות כל הזמן חדשות- זה רק מכניס ללחץ מיותר, ולהתחיל לצאת יותר מהבית. זה יעזור לך להרגיש הרבה יותר טוב!

בברכה,

שיהיה שבוע טוב ושקט.

שלום לך,
מצטערת לשמוע שאיבדת את אמך. זה קשה מאוד לאבד אם.
מה שעובר עלייך הוא תהליך טבעי ונורמלי של אבל. אבל יכול לגרום לכאבים של ממש בכל הגוף, כאילו שהגוף "מתגעגע" לאדם האהוב.
איני יכולה להמליץ לך על תרופות הרגעה כמובן. אלה ניתנות רק במרשם רופא, ובכל מקרה לא מומלץ להשתמש בהן לטווח ארך, מאחר שהן עלולות לגרום להתמכרות ולנזק. את יכולה לנסות תחליפים "טבעיים" ללא מרשם, כמו רגיעון, רסקיו, קלמנרבין וכו'.

תרגישי טוב,

שלום לך,
הכדור עלול לגרום לעייפות אצל חלק מהאנשים. לגבי עלייה בתיאבון- זו תופעת הלוואי הכי שכיחה שלו. מדובר בכדור שאינו מיועד לטיפול דיכאון או בחרדה, אלא בתופעות פסיכוטיות.

בברכה,

היי שירה,
"דיכאון מסיבות מוחשיות" זוהי הגדרה בעייתית, שכן יש אנשים שנסיבות חייהם זהות ובכל זאת הם לא יחוו דיכאון. הדיכאון נובע מדרך תפסיתנו והתמודדותנו עם הדברים. למשל, רוב האנשים שחוו מוות של אדם קרוב לא ייכנסו לדיכאון, אלא אם כן יש להם נטייה לראות את הדברים בצורה שגורמת לדיכאון. בנוסף, הרבה פעמים הדיכאון גם מוביל לאכזבות שציינת, כך שהוא ה"ביצה" ולא ה"תרנגולת". למעשה, יכול להיווצר מעגל שלילי, מאחר שדיכאון מוביל לחוסר תפקוד, שהוא בתורו מוביל לעוד דיכאון, מתוך אכזבה עצמית ואישור שכביכול התפיסה שלנו את עצמנו כלא מתפקדים ולא מסוגלים היא נכונה.
אני כמובן ממליצה למטופל לשנות מה שהוא יכול לשנות במציאות החיצונית. חלק מהבעיה היא התפיסה שאי אפשר לשנות דבר, כאשר בדרך כלל בפועל אפשר לשנות יותר ממה שנראה לעין. השינוי החיצוני תורם, כמובן, למצב הרוח.

בברכה,