פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

היי דודי,
הטיפול היעיל ביותר עבור החרדה שאתה סובל ממנה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). איני יודעת באיזה טיפול פסיכולוגי אתה מטופל, אך מקווה שבטיפול כזה. לדעתי, חשוב גם שהטיפול יהיה מבוסס כולו, או לפחות ברובו, על CBT, מאחר שמניסיוני טיפולים משולבים הם פחות ממוקדים.
מצוין שאינך יכול להפסיק לעבוד, מאחר שהעבודה מונעת החמרת המצב עוד יותר!

בברכה,

היי יעקב,
מדובר בסוג מסוים של OCD (הפרעה טורדנית כפייתית).

בברכה,

שלום לך,
אתה מציין נקודה חשובה, ואכן יש התנהגות שיכולה למנוע, או לפחות לצמצם את הסיכוי, להופעתם של OCD, חרדות ודיכאון אצל ילדיך. הפרעות אלה רק על בסיס גנטי, אלא גם על התנהגות נרכשת ועל תכונות נרכשות כמו פרפקציוניזם ורצון גבוה בשליטה. דיכאון יכול להיבנות על בסיס של פסימיות והערכה עצמית נמוכה. קודם כל, כדאי להשתדל לא לבצע טקסים נראים לעין ליד הילדים, מאחר שהם לומדים התנהגויות כאלה ונוטים לחקות אותן. שנית, כדאי לשדר לילדים אווירה של רוגע, ולשדר להם את "ההיפך" מפרפקציוניזם. כלומר, להעביר להם את המסר שהישגים אינם הדבר הכי חשוב בחיים, שמותר לקבל ציונים בינוניים וכו'. כדאי להשתדל לא לגונן עליהם יותר מדי, ולתת להם תחושה שהעולם הנו מקום בטוח יחסית, ושסכנות לא אורבות להם בכל מקום.
כדי לצמצם סיכוי לדיכאון, כדאי לתת להם חיזוקים ותשומת לב חיובית כדי להעלות את בטחונם העצמי, ולשדר ראייה אופטימית ומלאת תקווה על החיים.
יתכן שתתקשו לעשות זאת (אולי בגלל תכונות האופי והעמדות שלכם). בהחלט ניתן לפנות למטפל שיכול לתת הדרכה בנושא וללמד אתכם כיצד להתנהג.

בברכה,

היי אלי,
תוכל "לשחרר" מן המחשבות האלה כשתבין שאין טעם בהן, שכן צער על העבר לא יעזור. לא ניתן לשנות אותו. עיסוק היתר במחשבות על העבר אף יכול לעצור אותך מהתקדמות בהווה ובעתיד, כך שעדיף לא לבזבז עליהן עוד זמן, ולהיות עסוק בהתקדמות הנוכחית שלך. חשוב איפה תרצה להיות בעוד שנתיים, שלוש או חמש שנים. אין טעם לחשוב איפה יכולת להיות עכשיו לולא הדיכאון, שכן הדיכאון לא היה בשליטתך. בנוסף, כמו שאמרתי, אם תחשוב על "איפה יכולת להיות" אתה עלול להחמיץ את המקום בו אתה יכול להיות עוד חמש שנים.
רצוי לקבל את העבדה שיש דברים שאינם בשליטתנו, ועם זאת, מאחר שאתה יודע שיש לך נטייה לדיכאון, אתה יכול לפעול כדי למנוע אותו.
לגבי קורות החיים, אני מציעה לפנות למישהו שעוסק בכתיבת קורות חיים באופן מקצועי, ולהתייעץ איתו. אני בטוחה שיש אנשים שעברו דברים דומים, והצליחו למצוא עבודות. רצוי לשאול מיהו שמבין ספציפית בנושא של כתיבת קורות חיים, כדי לדעת מה לכתוב.

בברכה,

תודה על תגובתך , מה שאת מתארת כל כך נכון .
אני מנסה ליישם את מה שאמרת, אבל לפעמים חוזרים אלי הרגשות הרעים והסטרסט במצבים שונים בחיים כמו:
1. שפגשתי מישהוא שכן סיים את התואר הראשון שהתחלתי וכרגע עובד במקום מסודר וטוב.
2. והכי גרוע כששואלים אותי מה עשית בשנים כך וכך....

אשמח לטיפים נוספים והצעות נוספות לטיפול.
תודה מראש!

היי אלי,
מאוד קל להשוות את עצמך לאנשים שנמצאים במקום בו אתה רוצה להיות, ולהרגיש רע עקב כך. אולם, השוואה כזו מתעלמת מכל האנשים שאתה נמצא במקום הרבה יותר טוב מהם. אנשים רבים בגילך עדיין נמצאים בדיכאון (או סובלים מבעיה נפשית אחרת), לא למדו, לא התקדמו ולא עשו הרבה בחייהם. בנוסף, חלק מהאנשים נמצאים במצב פחות טוב משלך ללא קשר לסיבות נפשיות. למה לא להשוות בינך לבינם וליצור השוואה שתשפר את הרגשתך?
אני חושבת שהתגובה לשאלות של הסביבה תלויה בשואל, עד כמה הוא קרוב אליך ועד כמה אתה מוכן לשתף אותו. לדעתי, מאנשים שהם יחסית קרובים אליך אין ממה להתבייש, ואפשר לשתף שהיית בדיכאון, או במצב נפשי קשה שמנע ממך להתקדם. אנשים קרובים לא ישפטו אותך. כשמדובר באנשים פחות קרובים, שלא נוח לך לשתפם, אפשר לחשוב על תשובה מוכנה. למשל, שהתלבטת מה ללמוד, לא הצלחת להחליט, לא הצלחת למצוא עבודה, היית בצומת דרכים (בלי לפרט) וכו'.
הטיפול המומלץ ביותר עבור הבעיה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שנותן לך כלים להתמודד עם מצבים קשים, להפוך חשיבה שלילית לחיובית יותר, ואפילו לחסן מפני חזרתו של הדיכאון בעתיד.

בברכה,

חשוב להדגיש שבעיניי הדבר לא כ"כ בולט לסביבה, זאת אומרת לא בטוח ששמים לב לזה,
אבל זה נורא מטריד אותי ומפריע לי לתפקוד ולאורח חיים


תודה רבה

שלום לך,
הסימפטומים הקשורים בשינה ככל הנראה לא קשורים בחרדה, אלא בהפרעת השינה שציינת. מעבר לכך, נראה כי אתה חווה סימפטומים נוספים שאפשר לקשר אותם לחרדה חברתית. הטיפול המומלץ ביותר הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שילמד אותך להתמודד עם מצבים חברתיים בלי להיות נבוך או חרד, ויחזק את בטחונך העצמי.
בברכה,

היי דפי,
ככל הנראה, הדכדוך שאת מרגישה הוא סימפטום מקדים להתקף החרדה. הדבר הכי יעיל שאפשר לעשות בזמן התקף החרדה הוא דווקא לא לנסות לברוח ממנו. אנשים מצליחים לפעמים להסיח את הדעת בצורה חלקית, כשהחרדה היא בעוצמה נמוכה, כאשר הם מדברים עם מישהו, מתעסקים בטלפון שלהם וכו'. אצל אחרים זה דווקא מתגבר כאשר הם מנסים הסחת דעת, או מנסים להרגיע את עצמם בכוח.
מה שבטוח- כאשר מנסים להרגיע חרדה בכל פעם שהיא מופיעה, הבעיה מחמירה בטווח הארוך. אולם, כאשר את מקבלת את החרדה כחוויה לא נעימה שחולפת (ואכן, זה כל מה שהיא!), היא מקבלת משמעות אחרת במוחך ועוצמתה פוחתת. זאת מאחר שלחרדה יש אופי מיוחד במינו: היא תוקפת אותך מאחר שאינך רוצה בה, וככל שאת דוחה אותה יותר, כך היא משתלטת עלייך בעוצמה גבוהה יותר. מאידך, כשאינך דוחה אותה ואף מקבלת אותה בברכה, היא פוחתת עד שבסופו של דבר נעלמת.
חשוב לזכור, שהתקף חרדה תמיד חולף, גם כאשר אינך עושה דבר, ושהחרדה אינה מסוכנת לגוף בשום צורה. ידיעה זו עוזרת לאנשים לעבור את התקף החרדה בלי לנסות להרגיע את עצמם בכוח. לפיכך, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להמשיך כרגיל עד שההתקף יעבור מעצמו.
אם ברצונך לפתור את הבעיה, כדאי שתפני גם לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) ולא רק לפסיכיאטר, מאחר שהטיפול התרופתי עוזר להקל על המצב (כמו "פלסטר"), אך אינו פותר את הבעיה.

בהצלחה!

היי סיון,
אני לא יכולה להמליץ על מטפלים ספציפיים על גבי הפורום, כי זה נוגד את כלליו.

בברכה,

שלום לך,
אני מבינה שהעובדה שהורייך לא מקבלים את בן זוגך יוצרת מתיחות בינך לבינם, וגורמת לך לתחושת ייאוש ועצבות גדולים. את אוהבת מאוד את בן זוגך, וככל הנראה הם אינם יכולים לבחור בשבילך עם מי תהיי ועם מי לא, בייחוד לאור העובדה שבקרוב כבר לא תהיי קטינה ושליטתם בחייך רק תפחת. בשלב מסוים הם יצטרכו להבין זאת. עד אז, לא יזיק אם יהיה לך מישהו לדבר איתו, כדי להקל על המצוקה. כמובן, חברים ואנשים קרובים אחרים יכולים לספק תמיכה רגשית ולעזור, ואפשר גם לשוחח עם איש מקצוע מתחום הטיפול הנפשי על מנת "לפרוק" ולמצוא דרכים להרגיש טוב יותר.
חשוב לזכור, שהמצב שאת נמצאת בו עכשיו הוא מצב זמני, ולא רחוק היום בו תוכלי להיות אדון לעצמך ולקיים את הקשר עם בן זוגך, כשהורייך יוכלו להביע את דעתם, אך מעבר לכך לא תהיה לכך השפעה על החלטותייך. התקופה הקשה הזו תעבור, בסופו של דבר. כרגע כדאי לך להשתדל לא "לשקוע" עמוק מדי בתחושת הייאוש, להחזיק מעמד ולנסות לשפר את מצב הרוח בכל דרך אפשרית, עד שהתקופה תעבור.

בהצלחה!

היי אורית,
הדבר שעשוי "להרים" את מצב הרוח בצורה המהירה ביותר הוא העשייה. אין ברירה, כאשר אין כוח ומוטיבציה לעשות דברים, עלייך לאלץ את עצמך לעשות אותם. אולי ההבנה שעצם עשייתם תשפר פלאים את מצב הרוח עשויה לעזור לך להתחיל. הפעולה שיש לה את ההשפעה הגדולה ביותר על מצב הרוח היא עשיית פעילות גופנית אירובית (הליכה, ריקוד, שחייה וכו'). כמובן, שבסוף היום גם תחווי תחושת סיפוק מכך שעשית, ולא "בזבזת" את היום, מה שיעזור גם להרים את מצב הרוח ביום הבא אחריו.

בהצלחה!

שאלת המשך נוספת לגבי המצב.
האם ניתן לבקש מרופא המשפחה ציפרלקס על מנת להוריד את מפלס המתח והחרדה? ברור שנדרש פה גם טיפול, אבל חייב משהו שייתן פתרון קצת יותר מהיר מטיפול, אפילו ברמה של ״פלסטר״.
אם כן, באיזה מינון מומלץ?
תודה

היי רועי,
רוב הסיכויים שהתחושות שלך אכן נובעות ממתח וחרדה. חרדה גורם למגוון של סימפטומים פיזיים, שרוב האנשים אינם מתארים לעצמם כי הם קשורים בה. כל התחושות שתיארת הן תחושות נפוצות במצבי חרדה.
אפשר לבקש מרופא המשפחה שירשום תרופה. התרופות המקובלות הן מקבוצת נוגדי הדיכאון, והן מתחילות להשפיע רק לאחר שלושה שבועות מהרגע שבו מתחילים ליטול את המינון המלא (בד"כ כדור אחד עבור כל תרופה). רופאים רבים נוהגים לתת תרופות נוגדות חרדה מקבוצת הבנזודיאזפינים (ואבן, לוריוון, קלונקס וכו'). אלו תרופות שהשפעתן מיידית ולטווח של כמה שעות. אני לא ממליצה על תרופות כאלה, מאחר שהן ממכרות ובטווח הארוך רק מחריפות את החרדה, כך שיש להיזהר ולחשוב פעמיים (אם לא יותר) על התחלת טיפול בתרופות מסוג זה.
כמובן שיש לעבור טיפול פסיכולוגי. הטיפול המומלץ הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT).

בברכה,

ורציתי לשאול אם מצאת בסוף את המקור לבעיה שלך ואיך טיפלת?

שלום לך,
נראה שהתשובה שלך נמצאת בגוף השאלה. חוסר המעש הוא זה שגורם לך לתחושת דיכאון, ולכן עלייך למצוא כיצד להעסיק את עצמך. מאחר שככל הנראה יש לך הרבה זמן פנוי, כדאי לנצל אותו בצורה טובה יותר: להירשם לחוגים, פעילויות, לעשות פעילות גופנית, להיפגש עם חברים וכו'. כדאי שתחשבי עם עצמך אילו מן הדברים הללו עשויים לגרום לך הנאה וסיפוק. מה שבטוח, אם תמשיכי לפעול באותה דרך בה פעלת, תגיעי לאותו המקום שאליו הגעת, ואם תעשי דברים בצורה שונה- תשיגי תוצאה שונה.
מכל מקום, חשוב לזכור שהשירות הצבאי הנו תקופה זמנית וחולפת, שאין לה שום השלכות על המשך דרכך בחיים והגשמתך העצמית.

בברכה,

שלום לך,
אין שום סכנה כי אדם שסבל מחרדות יפגע בעצמו או בסובבים אותו. לגבי דיכאון, גם אם היו לו מחשבות אבדניות בעבר, אין זה אומר כי הדבר יחזור בעתיד. ואין שום קשר לפגיעה בסובבים אותו, זה דבר אחר לחלוטין.
כמו כן, מעולם לא שמעתי על כך שתרופות גורמות לפחד מאינטימיות, ואל תאמיני לכל מה שאת קוראת באינטרנט. זה מאוד מטעה!
חרדה אינה מחלת נפש, היא בעיה פסיכולוגית, כמו גם רוב סוגי הדיכאון. למעשה, חלק גדול מהאנשים סובלים מחרדה מפני משהו. עשרות אחוזים מהאוכלוסייה בארץ מטופלים בתרופות נגד דיכאון/ חרדה מקבוצת הציפרלקס.
אם הבחור טוען כי כבר אינו סובל מחרדות ומדיכאון והכל בסדר אצלו, אין שום בעיה. אולם, אם הוא עדיין מטופל תרופתית, אני לא רואה בד"כ צורך להיות מטופל בתרופות למשך כל החיים. חרדה ודיכאון יכולים לחלוף, ואנשים רבים עדיין נוטלים תרופות גם לאחר היעלמותם מחשש שהם יחזרו. זו כמובן בחירה שלו, אך כדאי לדעת שאין חובה להמשיך לקחת תרופות, ואם יש חשש שהבעיות יחזרו, ניתן לשלב טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) כדי לקבל כלים להתמודדות ופתרון.

בברכה,

מקווה שמהר מאוד תמצאי את הכיוון שמתאים לך.

היי טלי,
עד שתתחילי עבודה ולימודים, כדאי לך למצוא משהו שיעסיק אותך. את יכולה להחליט שאת נהנית מהחופש הזמני והולכת לבלות בקניון, לטייל, לראות סרטים וכו', ואת יכולה להשקיע את הזמן בפיתוח עצמי: ללמוד משהו חדש, לעבוד על הכושר הגופני במכון כושר, לעבור קואוצ'ינג, לפתח תחביב (כמו עבודות יצירה, נגינה) ועוד. יש אפשרויות שם בחוץ, צריך רק למצוא אותן.

בברכה,

שלום לך,
השינוי שאתה עובר בהחלט לא פשוט, בייחוד לאור העובדה שאורח חייך העתידי לא תלוי בך אלא בקיבוץ. אני לא יודעת מה אפשר להציע לך, מאחר שהבעיה נוגעת למצב כלכלי ואין לי פתרון למצב כזה. מקווה רק שהשינוי יהיה קטן ובלתי מורגש ככל האפשר ויעבור בשלום.

בברכה,

כנראה שבסופו של דבר המצב יישאר ללא שינוי ואולי אפילו עם שיפור מסוים בגלל שאני זכאית להקלה משמעותית בתשלום מסים בגלל אבדן כושר העבודה.

יופי, שמחה לשמוע! שיהיה בהצלחה

היי טלי,
הטיפול המומלץ והמוכח כיעיל ביותר עבור דיכאון הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). כחלק מחוקי הפורום, אסור לי לתת כאן קישורים לאתרים חיצוניים. את יכולה לפנות אליי דרך פרטי ההתקשרות ואפנה אותך.

בברכה,