פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

היי מיה,
אינני יכולה להציע לך תרופות פסיכיאטריות מסוימות על גבי הפורום, המלצות כאלה תוכלי לקבל רק מהפסיכיאטר המטפל בך!

בברכה,

שאלות על כדורים שרק הפסיכיאטרית תענה בבקשה.

תודה

מנהלות הפורום אינן פסכיאטריות.
אני ממליצה להפנות את השאלה לפסיכיאטר, אך לדעתי זו חוסר אחריות להציע תרופות ספציפיות על גבי פורום בלי לפגוש את המטופל, וקשה לי להאמין שיש פסיכיאטר שיעשה זאת.

בברכה,

היי הילה,
"כאב פסיכוסומטי" הנו כאב אמיתי הנובע מבעיה פיזית,שנגרמה ממצב נפשי. לכן, יכול להיות תסמין של חרדה או של דיכאון, תלוי באדם ובמצבו. דוגמא טובה לכך היא אולקוס הנוצר כתוצאה ממתח וחרדה. אם יש כאב בחזה שהוא עצמו סימפטום ישיר של החרדה, ולא נובע מבעיה פיזית כלשהי, המונח המדויק יותר הוא "כאב פסיכוגני".

בברכה,

שלום לך,
מצבו של אחיך נובע מפגיעת ראש, כלומר המצב הוא על בסיס אורגני ולא על בסיס פסיכולוגי, לפחות ברובו. טיפול פסיכולוגי יכול להועיל, אך יש גם דרכים אחרות שבהן אפשר לעזור.
אם אחיך אינו מסוגל לתפקד בכוחות עצמו, אפשר לחפש מסגרת מגורים שמתאימה לו ושבה יכולים לסייע לו בתפקודי היום יום. קיימת גם האופציה שיגור לבד (תלוי ברמת תפקודו) ושיקבל סיוע לביתו. כדאי לפנות לביטוח לאומי, משרד הבריאות ומשרד הרווחה ולברר לגבי כל הזכויות שמגיעות לו!
הייתי מציעה גם לפנות לנוירולוג, כדי לברר האם יש דרך שבה יוכל לעזור.
אם אין בעיה בתפקודי היום יום, בכל מקרה הייתי מציעה להוציאו מן הבית למגורים בנפרד מן ההורים- מאחר שהם צריכים לשים לו גבולות כדי שישנה את התנהגותו בבית.

בברכה,

אך אני צריך הדרכה מ א מה ואיך לעשות ולקדם את העניין.
תודה

אם אכן יש בעיה בתפקוד כפי שציינתי, ממליצה לפנות לביטוח לאומי, משרד הבריאות ומשרד הרווחה. הם יכולים לכוון אתכם במדויק מה צריך לעשות ואיזו עזרה אפשר לקבל.

שלו. ותבקש את העזרה שלה בהתמודדות. בהצלחה

לרגל ההריון. מבינה את הציפייה שלך. בטיפולי פוריות יש אפשרות מסוימת לבחור את מין הילוד. צריך לדבר על זה עם הרופא המטפל. אבל עם יד על הלב הכי חשוב זה שיהיה לך ילד בריא שיתפתח כראוי ויהיה מאושר למרות שהוא בן. במידה ואת שוקלת היריונות נוספים אז אולי בפעם הבאה תהיה בת. אם ההריון שלך תקין אז למה לא להמשיך עם זה. בן יכול להיות גם מאוד כיף.הוא יהיה המעריץ מס.1 שלך. אלוהים ברך אותך תודי לו. שיהיה בהצלחה ובשעה טובה ומוצלחת אמן.

לפני שנכנסת להיריון ואת מאוכזבת שזה לא הצליח?

שלום לך,
יש להבדיל בין ההפרעה שנקראת דיכאון לבין רגש הדיכאון, שיכול להיות מוגדר גם כעצב, ייאוש או מצב רוח ירוד. הרגש הוא בדרך כל זמני ואינו מצביע על קיומה של ההפרעה. דברים רבים עשויים לגרום לנו לחוש דיכאון, ועל רובם אנחנו מתגברים עם הזמן, כשאנחנו מקבלים קצת יותר פרופורציות ורואים את הדברים בפרספקטיבה ארוכת טווח יותר. אני מניחה שזה יקרה גם לך, שהרי רוב הנשים לא היו מוותרות על ילד רק מפני שאינו מהמין הרצוי להן (ואם זה כל כך חשוב להן, היו קובעות את המין במהלך ההפריה). חשוב גם לזכור, שבמהלך ההריון נשים נתונות יותר למצבי רוח ולחשיבה קיצונית.

בברכה,

הייתה אחרי שראיתי שאת עונה בפורום אך מתעלמת ממני. לא באתי בטענות לזמן המתנה לתשובה. חשוב להבהיר. בכל אופן שוב תודה.

היי שירן,
לא אמרתי שעברת על חוקי הפורום. כוונתי היתה שתגובה בסגנון "אני מבקשת לקבל תשובה" היא נעימה יותר. כתבתי לך שזכותך המלאה לא להסכים איתי, ושמסיבה זו גם בחרתי לא להמשיך ולהגיב.

בברכה,

אני מצטערת שפניתי לפורום שלך

היי רוני,
אין שום דרך לבדוק אם אכן חסר לך סרוטונין במוח. התיאוריה לגבי חוסר בסרוטונין היא תיאוריה בלבד. הדיעה הרווחת בציבור הרחב היא שיש חוסר, מאחר שתרופות ששולטות על ויסות הסרוטונין במוח משפרות את מצב הרוח. עצם העובדה שתרופה שגורמת לך לנצל יותר מן הסרוטונין שמערכת העצבים שלך מפרישה מעלה את מצב הרוח, אין פירושה שהתחלת במצב של חוסר. (יכול להיות שעודף, או שניצול טוב יותר של מה שיש, פשוט גורם להרגשה טובה)
אין ויטמינים שעשויים מסרוטונין... קיימות תרופות פסיכיאטריות שיכולות לעזור לניצול טוב יותר של הסרוטונין שמופרש במערכת העצבים, אך הם ניתנות רק במרשם על ידי פסיכיאטר או רופא משפחה. יכולות להיות להן תופעות לוואי כמו: עייפות יתר, חוסר חשק מיני, שינויים בתיאבון (בעיקר הגברתו).

בברכה,

היי אור,
הסימפטומים שאתה מתאר אינם קשורים בדיכאון אלא בחרדה.
אני ממליצה להפסיק עם הבירורים הרפואיים, הם אינם תורמים לך דבר! בנוסף, הבדיקות הללו מהוות סוג של אישור והרגעה, שבטווח הארוך רק מחמירה את החרדות. זאת מאחר, שההרגעה טובה לזמן קצר בלבד, ולאחר מכן החרדה חוזרת ואתה נעשה תלוי בהרגעה מסוג זה על מנת להבין (כביכול) מה יש לך ולהירגע שוב.
את הדפוס השלילי הזה ניתן לשבור רק כשלומדים להתמודד עם החרדה ולא לחפש הרגעות. בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) לומדים איך לעשות זאת. עם ההתמודדות, החרדה הולכת ופוחתת עד שנעלמת כליל, ואין צורך בתרופות.
אגב, לשאלתך, אין הסבר מדוע הצלילות מתרחשת דווקא אחרי היפר ונטילציה. כל אדם הסובל מחרדה חווה את הסימפטומים קצת אחרת, ובסדר שונה, ייתכן שאחרי "שיא" החרדה, כלומר עוצמתה המקסימלית, מתחילה ההקלה ולכן ההרגשה הטובה.

בברכה,

היי איריס,
כאשר תמצאי את הפתרון המתאים לך, תרגישי שיפור הדרגתי שהולך וגובר. נשמע שהתרופות לא נותנות לך מענה מספק, ואני ממליצה בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי (רצוי בגישה קוגניטיבית התנהגותית). התקפי פאניקה הם בעיה יחסית קלה לטיפול, ואין שום סיבה שתסבלי מהם כל החיים!
המצב אינו משתפר מעצמו, בכל מקרה לא לאורך זמן. את זקוקה לכלים על מנת לשפר את מצבך. תרופות אינן "פתרון קסם" ואין שום דבר שמישהו אחר יכול לעשות לך, כביכול, שיפתור את הבעיה- רק עבודה משתפת שלך ושל המטפל, שבה גם את תעשי מאמץ.

בהצלחה!

היי יורם,
טבעי מאוד שעקב בעיה פיזית גם הרגשות השליליים יחמירו.
תרופות אינן פותרות את הבעיה, אלא הן בבחינת "פלסטר" שמשפר את המצב כל עוד נוטלים אותן. על חלק מהאנשים ההשפעה אינה אופטימלית, על כשלושים אחוזים אינן משפיעות כלל. אני ממליצה בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי, רצוי בגישה קוגניטיבית התנהגותית (CBT). תוכל לקבל כלים להתמודד עם בעיותיך ולהשיג שיפור אמיתי.

בברכה,

שרון תודה לך אבל כאשר נמצאים במצב גרוע האם טיפול שאת ממליצה יכול לעזור

בוודאי. הגיע הזמן לוותר על ההנחה השגויה שרק טיפול תרופתי עוזר במקרים כאלה, ואם אינו עוזר אין מה לעשות. הכלים ההתנהגותיים והקוגניטיביים הם רבי עוצמה ועוזרים לעשות שינוי בטווח הארוך, שמחזיק מעמד מאחר שמדובר בשינוי של הרגלים ותפיסת עולם.

היי שני,
קיים סיכוי שהתנהגותו של בן זוגך אכן עוברת את גבול הטעם הטוב. מנין לך ש"כולם מסתכלים?" אינני מכירה גברים רבים הנמצאים בזוגיות שמסתכלים בצורה חוזרת ונשנית, יום יומית, בנשים אחרות. עם זאת, ייתכן שנדמה לך שהוא מסתכל יותר מאשר הוא באמת עושה זאת. הייתכן?
אם הוא אכן מסתכל וזה לא "בראש שלך", זוהי בעיה של בן זוגך ולא שלך. את יכולה להחליט אם לקבל אותו עם התנהגותו זו ולנסות להציב לו גבולות, או לא לקבל אותו. אין טעם שתתפרצי בזעם, זה לא ישיג דבר פרט למריבה ביניכם. עדיף שתבהירי לו את עמדתך בצורה אסרטיבית (אם את יודעת לעשות זאת), ותאמרי לו שהתנהגות זו אינה מקובלת עלייך.
בוודאי שהתנהגות קלוקלת מצד האחר אינה סיבה שתוותרי על חייך, ואם יש לך מחשבות אבדניות אני ממליצה בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי (ו/או פסיכיאטרי) בהקדם האפשרי! טיפול גם עשוי לעזור לך ללמד למתן את תגובותייך ולהגיב בצורה מתונה ויעילה יותר מאשר התפרצויות זעם.

בברכה,

1. של חוסר בבן זוג. 2. בדידות 3. חוסר חשק לעשייה. זה נשמע שאת בדכאון. אבל את רק בת 21 כל העולם לפנייך. זה אושר גדול להיות צעיר. תקחי לך מאמן אישי או פסיכולוג טוב שיעזור לך להביא את החיים למקום טוב יותר. את יכולה להצליח. לכי הרבה לטבע. תאהבי את עצמך. אל תשאבי למקום של האומללות. יום מקסים.

היי דנה,
קודם כל, ההמלצה שקיבלת פה ללכת לטיפול היא המלצה טובה. מעבר לכך, ככל שתעשי יותר- כך חייך יהיו מלאים יותר, וככל שתהיי פסיבית יותר- כך יהיה פחות סיכוי שיהיו לך קשרים חברתיים, קשרים עם המשפחה ובן זוג. הכל תלוי בך! מציאת זוגיות אולי נראית קשה, אך יש הרבה דברים שניתן לעשות בנידון (להכיר דרך האינטרנט, ללכת למפגשים המיועדים להיכרויות, לבקש ממכרים שיכירו לך ועוד).
בנוסף, אל תחכי שהמשפחה תחדש איתך את הקשר, כי אולי הם לא ייקחו יוזמה, ואת תישארי עם עגמת הנפש. קחי את את היוזמה לידייך, ודברי איתם.
ואם הסבה שאת לא עושה את הדברים היא שאין לך חשק לעשותם, החשק לא יבוא מעצמו... העשייה באה לפניו. אם עושים, גם בלי חשק, החשק מגיע בסופו של דבר- וכמובן גם התוצאות!

בברכה,

שבת נפלאה.

נכון, זה לא פשוט. אם זה היה כה פשוט, אנשים לא היו זקוקים לטיפול בשל כך. מטפל טוב יכול להניע את המטופל שלו, כמובן אם מתקיים גם התנאי של קשר טוב וכימיה הדדית. צריך לנטוע באדם הסובל מדיכאון את האמונה שזה אפשרי, ואמונה לגבי יכולותייך בדרך כלל מגשימה את עצמה (לכיוון החיובי או השלילי).

לא עשיתי דברים בזמן. התרחקתי מהחברה. התכערתי והשמנתי. הבטחון ברצפה. הכל מוזנח. הפסדתי כל כך הרבה. אני לא יוצאת מהבית כי אין לי בגדים ללבוש ואני נראית זוועה. הבדידות גדולה. ואני מרגישה כמו מתה.

מחבקת אותך ללב שלי. תחיי את החיים. אל תוותרי.

אני מאמינה שכל עוד את חיה, לא מאוחר מדי. את יכולה להתקרב לאנשים, לעשות דיאטה, לצאת מהבית ולהשקיע בעצמך. הכל (או כמעט הכל) הפיך!

לפעמים ההזנחה גובלת בהרס טוטאלי שאין חזרה ממנו וזה פשוט אסון. עדף להמנע מאשר לרפא.

לא תיארת שום דבר שהוא בלתי הפיך. אם יש נזקים גופניים בלתי הפיכים, בדרך כלל הם קטנים ולא ממש משמעותיים (למשל השמנת יתר חולנית יכולה לגרום לעודפי עור כאשר מרזים).

אבל זה ידוע שלהזנחה יש מחיר. ולפעמים מאוד קשה לתקן.עד בלתי ניתן. וככל שדוחים יותר ומתאספות משימות כך גובר התסכול.

היי שירן,
אני מבקשת קודם כל לשמור על תרבות הדיון בפורום. אני עונה כאן בהתנדבות ובזמני הפנוי, ולא תמיד יכולה לענות באותו היום שבו ההודעה נשלחת.
שנית, אני חושבת שהשרשור הזה הגיע למצב שבו כל תגובה שאכתוב לך תזכה להתנגדות ולהדיפה מצידך, ויש שלב כלשהו שבו אני חושבת שצריך להרפות ולא לנסות להכריח אותך להסכים איתי. יש גבול למה שאפשר לעשות במסגרת הפורום. יש לו את המגבלות שלו וזו אינה שיחה פנים אל פנים.
זכותך להמשיך ולהחזיק בדיעה שאינך יכולה לעשות דבר, למרות שאני חושבת אחרת וכבר כתבתי לך זאת.

בברכה,

בוודאי, ילדים אינם חסינים מפני ההפרעה הזו.

היי שירן,
פחד וחרדה הם היינו הך. כלומר, מדובר באותו הרגש. כך שלמעשה ענית לעצמך על השאלה...

היי חן,
טיפול CBT, או טפול קוגניטיבי התנהגותי, הוא טיפול שנותן לך כלים מעשיים לפתרון בעיותיך. בבעיות רבות אפשר לטפל כך שנעלמות לחלוטין.
הטיפול מספק כלים לשינוי התנהגות, למשל: אדם שנמצא בחרדה מתבקש להיחשף למושא הפחד שלו ולהפסיק להינע ממנו (באופן איטי והדרגתי, כמובן), כך שהחרדה הולכת ופוחתת עם ההתמודדות. במקביל, הוא מקבל כלים להתמודדות במצבי חרדה.
במצבי דיכאון, בדרך כלל בונים תכנית פעולות ופעילויות שעוזרות לשפר את מצב הרוח.
החלק הקוגניטיבי של הטיפול מספק כלים לשינוי דפוסי חשיבה שליליים ואמונות מגבילות, היוצרות אצלנו רגשות שליליים ומשפיעות מאוד גם על ההתנהגות שלנו.
הטיפול הנו צר מועד וממוקד בדרך כלל במטרות ספציפיות, שמוגדרות היטב על ידי המטפל והמטופל יחדיו (למשל: לשפר את מצב הרוח, להיפטר ממחשבות טורדניות, להעלים התקפי חרדה, להפסיק להתפרץ כתוצאה מכעס).
.זהו תיאור ממש קצרצר של הגישה הרחבה הזו. אתה מוזמן לשאול שאלות ספציפיות, אם יש לך, ואשמח לענות.