פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

היי שירן,
הזנחה בדרך כלל נגרמת כתוצאה מדיכאון, אך אם מפסיקים להזניח ומתחילים להשקיע- הדיכאון פוחת באופן משמעותי!
בתגובות של הסביבה כלפינו אין לנו שליטה, אבל אנחנו יכולים לפחות לנסות להעמיד אותן בפרופורציות נכונות יותר, ולא להתייחס לכך כאילו זה סוף העולם. וזו בהחלט לא סיבה להעניש את עצמך ולהפסיק לתפקד!

בברכה,

הייתה מישהי שלקתה בדכאון ולא תפקדה. במקום לעזור לה פיטרו אותה וכל העובדים התרחקו ממנה. יתירה מזו שהיא החלימה ועשתה מאמץ על לחזור למערכת שמו לה רגל והעיפו אותה קבינימט. תייגו אותה וזהו. והיא בחורה מאוד מוכשרת שהשקיעה שנים של לימודים בחלוםשלה. היא נכנסה שוב לדכאון והוא הםך כרוני לכל החיים. ואפילו המשפחה התפרקה לה ואחים דלה ניתקו איתה קשר. כמה אכזרי יכול להיות. צריך לתת תמיכה וגב לאדם שמחלים מדכאון וגם צריך ללמד את החברה איך לא להרוס אדם. עצובבבבב

היי שירן,
לדיכאון לא תמיד יש סיבה חיצונית, ולא תמיד ידועה הסיבה לו בכלל. באופן כללי, הסיכון לדיכאון גדל כאשר האדם נמצא בפני שינוי גדול בחיים (לכן, למשל, דיכאון אחרי ללידה הוא נפוץ יחסית- זהו אחד השינויים הגדולים ביותר שיכולים להיות).
דיכאון יכול להיות כרוני אם הוא לא מטופל, אבל הוא בדרך כלל בא בגלים, הנקראים "אפיזודות". כלומר, הוא בא והולך. בהחלט ייתכן גם שאחרי שהאפיזודה חולפת הוא לא יחזור.
לגבי השאלה השלישית, היא עוסקת במיסטיקה ולא במדע, ועל כך איני יכולה לענות.

בברכה,

היא עונה לפי הסדר של ההודעות

היי שירן,
בהחלט יכול להיות שאת בדיכאון. עם זאת, אני מאוד נזהרת ונמנעת מלאבחן דרך הפורום, אני מאמינה שעד שאתה לא פוגש את האדם באופן אישי אינך יכול לאבחן אותו (וזה גם לא מקצועי). אני מציעה שתפני לאיש מקצוע, ורצוי מתחום הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, לאבחון וטיפול. גם אם האבחנה המדויקת אינה דיכאון, יש לטיפול זה הרבה מה לומר בנושא ואפשרות ממשית לעזור לך. אין ספק שאת סובלת מעומס רגשי רב, ותכנית עבודה מסודרת הכוללת עשייה למען עצמך בשילוב שינוי דפוסי חשיבה שליליים יכולה להועיל לך מאוד.

בהצלחה!

היי מור,
אינני מכירה קבוצות טיפוליות באזור המרכז, אני מחיפה. "קבוצות תמיכה" הוא מונח רחב, וכשאת מחפשת קבוצת תמיכה כזו, את צריכה להיות יותר ברורה בהגדרתך מה את מחפשת בדיוק, מאחר שאם לא תגדירי קיים סיכוי שתמצאי קבוצה שלא מתאימה לך.
למה את מתכוונת במונח "מחשבות טורדניות"? המונח המקצועי מתייחס למחשבות לא הגיוניות לגבי אבדן שליטה על עצמך. למשל: פחד שתרצי לפגוע בעצמך או באחרים, שתימשכי לנשים, שתאבדי שליטה ותעשי דברים לא הגיוניים, שאת או אנשים אחרים ייפגעו בגלל דברים שתעשי או לא תעשי, וכו'. על סוג כזה של מחשבות קשה מאוד להתגבר ללא טיפול. לעתים הן חולפות באופן ספונטני וחוזרות.

שבת שלום,

היי לטם,
ייתכן שמה שאת מתארת נובע מדיכאון, אך כדי לאבחן דיכאון דרושים סימפטומים נוספים. כדי לקבל כיוון, אני ממליצה לחפש שאלוני דיכאון (יש בלי סוף באינטרנט) ולנסות לענות עליהם. זה אינו מחליף אבחון של איש מקצוע, אבל זה יכול לתת לך כיוון. שאלה חשובה היא, כמה זמן את מרגישה כך? האם זה תמיד היה כך?
ממליצה גם לפנות לאיש מקצוע (פסיכותרפיסט/ית) ולהתייעץ איתו לגבי העניין. אני בטוחה שאפשר לטפל בבעיה זו, בין אם נובעת מדיכאון ובין אם לא. אם הבעיה שלך אינה דיכאון, ייתכן שחסרה לך משמעות בחיים ו/או שאת אינך חיה לפי הדברים שחשובים לך באמת, ויכול גם להיות שעדיין לא מצאת אותם.

בברכה,

היי מור,
חסרים הרבה פרטים בהודעה שלך. קודם כל, בת כמה את? את עובדת, לומדת? האם יש לך עיסוקים אחרים? האם יש לך מערכות תמיכה- משפחה וחברים? בעצמך אמרת ששגרה יכולה לעזור, לכן אם את לא במסגרת, רצוי שתמצאי לך מסגרת המתאימה לך ותנהלי סדר יום קבוע. כדאי גם להעשיר את עצמך בתחביבים ופעילויות אהובות, כך שלא תזדקקי לפנטזיות ותמלאי את עולמך בתוכן, גם לפני שתמצאי זוגיות. אני מקווה שאת גם פועלת בכיוון של מציאת זוגיות ולא רק מפנטזת, וכמובן יש הרבה מה לעשות בנידון ודרכים רבות להכיר. אפשר, כמובן, להיעזר במערכות התמיכה שלך כדי ליצור שגרה ולצקת תוכן לחייך.

בברכה,

שרון יום נפלא.

היי ליאת,
המוטיבציה לא תבוא לפני הפעולה, אלא להיפך. הפעולה תניע את המוטיבציה.
אם תשבי בבית ותימנעי מפעולות, זה רק יגרום לעוד חוסר מוטיבציה, ואין שום "תרופת פלא" שכולה להגביר את המוטיבציה. הדבר היחיד שיכול לעשות זאת אלו הפעולות עצמן, ולכן עלייך לאלץ את עצמך לעשותן גם ללא כוח ומוטיבציה. אלה יבואו בהמשך ככל שרמת הפעילות תעלה.

בברכה,

היי רינת,
יש מישהי ששאלה בפורום זה שאלה כמעט זהה לשלך, מספר הודעות מתחתייך. לכן, במקום שאחזור במדויק על מה שכתבתי לה, את מוזמנת לקרוא את תשובתי למאיה ("איבוד הנאה בחיים") למטה.

בברכה,

אני הבנתי מהרופא שלי שאין לזה יותר מידי יתרון. 60-70 אחוז שזה מה שגם פסיכאטר יכול לעשות לפי שיטות אלימינציה - אם תרופות מסויימות לא עבדו אז קבוצה אחרת כן תעבוד. בקיצור אם הפסיכאטר טוב- כנראה שהערכה מיותרת

היי מאיה,
מה שאת מרגישה הוא מאוד טבעי ונורמלי. אני לא חושבת שיש צורך בטיפול פסיכולוגי כל עוד האבל הוא נורמלי ולא חורג מגבול הסביר (כלומר אינו מוביל לדיכאון קליני או לחרדות). מה שאת יכולה לעשות הוא לתת לזה זמן, ולתת מקום לאבל. להיזכר באדם הקרוב ולדבר עליו עם אנשים קרובים אחרים, ו/או לדבר על רגשותייך וקשייך. בזמנים כאלה, הטוב ביותר הוא להקיף את עצמנו באנשים קרובים. חשוב מאוד להמשיך בסדר היום שלך, ולא להימנע מפעולות הכרחיות כמו עבודה, לימודים וסידורים. בוודאי לא להימנע ממפגשים עם חברים. אם לא מתחשק לך לבלות זה בסדר גמור, אני מאמינה שתחזרי לכך כאשר התחושה תשתחרר מעט.

בברכה,

היי יניב,
כדאי לפנות לרופא ולומר לו שהרוקחת אמרה אחרת, ולשאול אותו מה לעשות. בכל אופן, הוראת הרופא קודמת בחשיבותה להוראה של הרוקחת. ייתכן שהרופא ביקש לחצות את הכדור כדי לאפשר לגוף הסתגלות, ובכל מקרה במינון הנמוך יותר ההשפעה של הכדור פחותה, כך שאין חשיבות לחצייה. אבל אני לא רופאה וזו רק דעתי, בכל התלבטות לגבי התרופה חוות דעתו של הרופא קודמת לכל.

בברכה,

שלום לך,
הסיווג כנראה השתנה מאחר שהסיווג ב- DSM (ספר האבחנות של האיגוד האמריקני לפסיכיאטריה) השתנה. במהדורה החדשה, OCD מופרדת מהפרעות החרדה ומסווגת כהפרעה בפני עצמה. אני אישית לא בעד וחושבת שזה מבלבל, מאחר שב- OCD מעורבת חרדה רבה, היא זו שמשמרת את המצב והיא זו שמניעה את ה- OCD. השינוי הוא כנראה מאחר שההפרעה מורכבת יותר, יחסית. גם דרך הטיפול במחשבות טורדניות היא שונה מדרך הטיפול במחשבות מעוררות חרדה אחרות. אולם, מעבר לכך, השוני בסיווג לא שינה את הגישה הטיפולית כלפי ההפרעה, מבחינה פסיכולוגית לפחות. בתחום הנוירו- פסיכיאטריה יש כל הזמן התקדמות ותובנות חדשות, לפחות כך טוענים, אך טרם שמעתי על "פתרון קסם" ל- OCD.

בברכה,

היי הילה,
התרופות יכולות להקל על החרדות, וכתוצאה מכך גם הסימפטומים הגופניים פוחתים. זהו בהחלט לא הדבר היחיד שיכול להקל על הסימפטומים! טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) יכול לעזור להתגבר על החרדות ולפתור את הבעיה (לא רק לגרום להקלה), וכתוצאה מכך גם הסימפטומים נעלמים. ציפרלקס ודומיו מחילים להשפיע רק לאחר מספר שבועות של נטילה, כך שהקלה מיידית לא תהיה בכל מקרה.
ככל שמתקדם הטיפול הפסיכולוגי או התרופתי, הסימפטומים פוחתים. אי אפשר לדעת בדיוק מתי יפסיקו (עם הטיפול התרופתי לעיתים אינם נעלמים לגמרי). בשני המקרים השיפור הוא משבוע לשבוע, ולוקח לפחות חודש עד לשיפור משמעותי.
הקלה מיידית יכולה להיות מושגת, באופן חלקי, על ידי פעילות גופנית.

בברכה,

מה שהילה מתארת כאן קורה לי גם בדיוק, ורציתי לשאול אותה לגבי שיפור במצבה או משהו שעשתה שעזר לה האם יש דרך ליצור עימה קשר ולהעביר לה את הודעה שלי במידה ותסכים לעדכן אותי ?

היי שיראל,
אנשים כותבים בפורום שם פרטי בלבד, שיכול להיות אפילו שם בדוי. הם אינם משאירים פרטי התקשרות בד"כ ואין שום דרך ליצור עמם קשר מעבר להודעות בפורום.

בברכה,

כמו שאני השארתי חשוף לעיני הצוות,

תודה בכל מקרה

סובלת ממה שאת מתארת בדיוק רציתי לדעת איך התמודדת עם הבעיה והאם מצאת פתרון? אשמח לשמוע ממך
שיר

היי עדי,
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם חרדה חברתית, היא להיחשף לסיטואציות חברתיות (שקל לך יותר להתמודד איתן, בתחילה) ולראות שהשד אינו נורא כל כך. המחשבות המלוות את החרדה החברתית אינן מחשבות אובססיביות/ טורדניות, אלא מחשבות מעוררות חרדה הקשורות בביטחון עצמי נמוך. עקב כך, האנשים הסובלים מחרדה חברתית מייחסים חשיבות יתר ל"מה יגידו" ומה חושבים עליהם אחרים. כמובן שאפשר להתמודד עם כל הנושאים הללו ולפתור אותם בטיפול, ובינתיים את יכולה לנסות להפחית את ההימנעויות מסיטואציות חברתיות- כלומר, מומלץ מאוד כן להיחשף, לסיטואציות שקל לך יותר להתנהל בהן כרגע. חשוב לזכור שהדופק המהיר וכל שאר הסימפטומים המלווים את החרדה אינם מסוכנים, ואין להם שום משמעות מלבד העובדה שהגוף מזהה סכנה (מצב חברתי) שאינה אמיתית. זהו, למעשה, סוג של "אזעקת שווא".
לגבי אתר העוסק בחרדה חברתית, אסור לי להפנות מפורום זה לאתרים אחרים, לצערי.

בהצלחה!

היי הילה,
התופעות את מתארת בהחלט נשמעות כמו סימפטומים של חרדה. הם יכולים להיות מתמשכים, כפי שתיארת, מאחר שחרדה לא "עוברת" מעצמה, אלא קיים כאן תהליך שממשיך להזין את עצמו. במילים אחרות, כנראה שהפעולות שאת מבצעת ממשיכות "להאכיל את המפלצת", שעם הזמן רק הולכת וגדלה ולא חולפת. ציפרלקס לדעתי אינו הפתרון, מאחר שהוא בבחינת "פלסטר"- רק ממסך את הבעיה ואינו פותר אותה. הוא אינו משנה את דפוסי החשיבה שלך ואינו מלמד אותך להתייחס אחרת לסימפטומים גופניים לא נעימים. אני ממליצה בחום לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שייתן לך כלים של ממש להתמודדות ולפתרון מלא של הבעיה, כך שתלמדי לעצור את ההתנהגויות וצורת החשיבה שגורמות לחרדה לגדול עוד ועוד.
אם את בטוחה שיש לך מחלה שהרופאים לא מאבחנים- זו ממש ההגדרה של היפוכונדריה, וככל הנראה החרדה ממנה את סובלת היא בכיוון זה. המונח "מחלה פסיכוסומטית" מתייחס למחלה גופנית הנגרמת כתוצאה מסימפטומים נפשיים (למשל- פיתוח אולקוס כתוצאה מלחץ). אם קיימת מחלה כזו, יש לאבחן אותה בשמה המדויק (אסטמה, אולקוס, לחץ דם גבוה וכו') ולהסביר לך כיצד התפתחה ואילו סימפטומים נפשיים קשורים בה. להעלאת מונח כזה בלי מתן אבחנה מדויקת אין כל משמעות.

בברכה,

תודה שרון יש משהו שיכול לעזור לי להקל על הסימפוומי עד שאני יפנה לגורמים הרלוונטיים נהיום קמתי עם כאבי תופת בכל העצמות בגוף איני מסוגלת לתפקד

אין הרבה דרכים להקל מיידית על סימפטומים של חרדה. הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות, הוא לקבל אותם ולזכור שאינם מסוכנים לגוף. פעילות גופנית יכולה לעזור מאוד, ומעבר לכך אפשר להיעזר בתמציות טבעיות למיניהן (רגיעון, רסקיו). כדורי הרגעה ניתנים רק במרשם רופא, ובכל אופן איני ממליצה עליהם.

בברכה,

תודה שבוע טוב

סובלת מתחושות דומות האם את מצאת פתרון לבעיה?