פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

רציתי לדעת האם התרופה זיפרקסה משמשת גם לטיפול בדיכאון?
תודה

לתופעה של דכאון? האם יכול להיות שיש שירים שאסור לאנשים לשמוע? יש משהו שאני מאוד נהנית לש מוע הרבה אבל זה גרום לי הרבה מחשבות וגם ככה יש לי נטייה לדאון מה כדאי לעשות? אגב זה השיר (חבל שולדתי השם שלו או נולדתי)

שלום אני שותה רסטיל 40 במשך חודש במינון 40 מילגרם יש שיפור קצת בלחץ ומתח מה לעשות לחכות עוד שביע שבועים או ללכת לרופא מה לעשות תודה

אני לוקחת ויאפקס XR75 מזה כשנה (כדור אחד ביום), נראה לי שאני במצב הרבה יותר טוב ואני רוצה להגמל. ידוע לי שאסור לחצות את הכדור. אני מנסה לקבל תשובה איך להגמל בלי הצורך לקבוע תור לרופא, אי את אותה תשובה שהוא ידע לתת לי - אוכל לקבל גם בפורום. אנא עיזרו לי ותנו לי הנחייה האם לקחת יום כן / יום לא או בכל זאת לחצות את הכדור.
תודה!!!

שלום,

אני סטודנטית בת 24. לפני כחודשיים התחלתי עבודה חדשה, ומאז נדמה כאילו כל החרדות והדכאונות אצלי התפרצו. מעולם לא הייתי אדם שליו רגוע ומאושר, ואני מטופלת בטיפול פסיכולוגי כבר כמה שנים. משום מה, העבודה התובענית והציפיות המאוד גבוהות של המעסיקים שלי עוררו בי תחושות של חרדה מכל דבר קטן שאני עושה שם, וכל הזמן הפנוי שלי נגוע במחשבות נוראיות על העבודה כך שאני לא יכולה לתקשר עם המשפחה/בן הזוג/חברים.
כמה מחבריי הטובים נוטלים תרופות נגד דכאון/חרדה. חלקם סבורים שאני "חייבת" גם לקחת כבר הרבה זמן, וחלקם דווקא מתלוננים על תופעות הלוואי והתלות- מה שבטוח כולם השמינו. אני מאוד מפחדת להשמין (כבר הייתי מלאה יותר ורזיתי לפני הרבה שנים), עד כדי כך שאני חושבת שאם התרופות האלה יגרמו לי להשמין זה עשוי להיות לא שווה את זה כי זה יגרום לי לדכאון/חרדה מכיוון הדימוי גוף שלי. מעבר לזה אני מפחדת להתחיל טיפול תרופתי "רק" בגלל עבודה, אם זה באמת רק זה, ושוקלת אולי עדיף להתפטר וזהו ולהתמודד אחר כך עם תחושת חוסר היכולת שזה יצור אצלי (אם כי לא ברור איך אעשה זאת).
אני כבר די מיואשת מהמצב הזה, אני קמה כל בוקר בתחושה שחבל שקמתי, ובוכה על בסיס יומי. לפעמים אני אפילו פורצת בבכי היסטרי בפני אנשים לא קשורים כגון מזכירת הפקולטה שלי וקולגות מהעבודה.
חשוב לי לציין שגם לפני העבודה הזאת אני הייתי אדם די לחוץ, עם הרבה מחשבות טורדניות של אסונות שמתרחשים מעבר לפינה בכל פעולה יומיומית (אצבע שנחתכת עם הסלט, מדמיינת שאני נדרסת כשאני עוברת כביש ושכל המשפחה שלי נהרגת בתאונת דרכים בדרך לבקר אותי), אבל יכולתי לתפקד במידה הדרושה. כמו אז גם עכשיו אני כמעט תמיד מעדיפה להיות לבד כי הסביבה יוצרת לי "הפרעות" שאני מפחדת שיעמיסו עליי מעבר ליכולת שלי ושאני שוב אשבר.

אני לא משוכנעת אם "גם ככה" אולי כדאי שאנסה טיפול תרופתי, ואם כן האם זה הפיך (לפי החברים שלי לא ממש, מאוד קשה להפסיק טיפול תרופתי) והאם אפשר לא להשמין מזה, כי אם זה לא אפשרי אולי עדיף להמשיך לסבול. :(
ניסיתי להתייעץ עם המטפלים שלי (אני משתתפת בטיפול קבוצתי) אבל לא קיבלתי תשובה חד משמעית, רק משהו בסגנון "אם תרצי נפנה אותך".

אני ממש לא יודעת מה לעשות ומבלה בימים האחרונים כל יום שעה באינטרנט בקריאה על חרדה, דכאון, מטפלים, תרופות ומה לא.

אני אעריך כל סוג של הכוונה :(

תודה

מחפש קבוצת תמיכה למשפחה

שלום,אני בת 26 וחצי,גרה עם חבר שלי.עובדת בשירות לקוחות.אני כול היום בדיכאון,כשאני מגיעה הביתה המצב נהיה יותר גרוע כי כול הערה של חבר שלי גורמת לי להרגיש שהוא לא אוהב אותי,וגורמת לי להתפרצויות בכי,זעם.לפעמים אני כ"כ עצבנית שאני מתחילה לשבור דברים בבית.אני צורחת.בוכה.כועסת.מיואשת.וזה לא משנה מה הוא יגיד,לפעמים זה הדברים הקטנים,חבר שלי אומר שאני פשוט לא רגועה,ההרגשה שלי שכול דבר קטן מראה לי שאני לבד בעולם הזה,ולפעמים הרבה פעמים אם היה לי מספיק אומץ הייתי קוטעת את החיים שלי והייתי אומרת די,כ"כ הרבה פעמים רציתי להתאבד ולא העזתי להכאיב לעצמי.כ"כ הרבה פעמים אני רוצה למות כי אני לחוצה אני לא מצליחה כלום בחיים,בלימודים אני לא מרוכזת וזה לחוץ לי כולם סביבי עם תואר ורק אני לא ואפילו את החומר שנלמד אני לא מוצאת זמן ללמוד אותו או לא מתפקסת כדי ללמוד אותו.ואחרי זה מגיע העבודה שאני מרגישה שכולם צוחקים עלי מאחורי גבי,ואני בכלל לא מצליחה לקשור קשרים חבריים כי אני תמיד כזו לבד,ואז מגיע הבית שאני עם המשפחה לא בקשר טוב ועם חבר שלי כול יום אנחנו רבים בגללי בגלל שאני לא רגועה ומתעצבנת על כול שטות ואני כ"כ עייפה מהחיים האלו,מהלחץ,מההרגשה שאני פשוט כלום בחיים,שום דבר טוב לא יוצא ממני,אפילו מבחינה בריאותית כבר השיער שלי נושר בגלל כול מה שעובר עליי,אין לי אמון שהדברים יסתדרו,פעם האמנתי שיהיה לי משפחה משלי ובעל,וכשדברים לא יוצאים לפועל למעלה משנתיים אלא רק מתחיים כספיים שבאים בעקבות בזבוזים עקומים שלי על דברים שטותים שאמורים להחליף את הדכאון שלי בסיכומו של עניין,אני כבר לא יודעת מה לעשות.אני מיואשת.מאוד...

האם פסיכולוג יכול לעזור לי?? אני רוצה לדעת איך פותרים את הכול,איך נרגעים,איך חיים עם התחושות האלו בשלום??

בברכה שיילי.

אין לי שום שמחת חיים לא רצון לחיו ולא רצון לשפר כלום
רוצה לקצר את זמן הסבל שנמשך כול כך הרבה זמן
מה עושים אנא עזרו !
נהגתי אתמול 350 קמ בטירוף בתקווה לתאונה לצערי לא קרה כלום !!!

אני חולה בדיכאון עמיד כבר יותר משלוש שנים המצב שלי קשה מאוד
הוצע לי טיפול בתרופות הטיבעיות דפלין וsam e
מבקשת לדעת מה הסיכויים שהתרופות הנ"ל יוציאו אותי מהדיכאון?
תודה

האם הפרשת חלב כתוצאה מלקיחת הכדור היא סיבה להפסקת טיפול ברספירדאל?

עברתי משהו לא נעים בצבא.. ומאז יש לי חרדה מהצבא ואני בדכאון כל הזמן. סוף סוף נתנו לי בזמן האחרון להיות בבית אך אני לפעמים צריך לחזור לבסיס וללכת לבדיקות.(רפואיות) כל פעם שאני צריך לצאת מהבית כדי לעשות משהו שקשור לצבא אני נכנס לדכאון ולפעמים מקבל התקפי חרדה- קשה לנשום רועד ..מה עושים?

יכול להיות שהגלולות בעצם גורמות לי לחוות סימפטומים של גיל התבגרות ?

שלום, זה עתה התחלתי תקופה חדשה בחיי- לימודים. מאז שאני מכירה את עצמי תמיד לא הייתי מרוצה מאיך שאני, בין אם זה חיצונית ובין אם מדובר האופי שלי. אני ילדה מאוד ביישנית ומכך בטח אתן מבינות כי קשה לי לבטא את עצמי, ובייחוד במסגרות חברתיות. עברתי לא מעט שינויים, עם הגיל ובהתאם למצבים שונים. בעיקרון, יש לי מודעות עצמית גדולה מאוד ואף יותר מידי כך שאני שמה לב ליותר מידי דברים ולא נותנת לעצמי להנות מדברים ולהתנהג באופן חופשי עקב ביקורת עצמית בלתי פוסקת. לא מזמן התחלתי לעבוד וזאת הייתה אחת החוויות הכייפיות שהיו לי. הכרתי שם כל כך הרבה אנשים, נפתחתי כל כך הרבה והיה נדמה לי כי בשלב מסויים אף התגברתי על הביישנות שלי. (אני חייבת לציין שעם השנים פיתחתי ביטחון עצמי ונהייתי הרבה פחות ביישנית), אך העבודה הזאת גרמה לי להאמין בעצמי שוב פעם, כולם אהבו אותי שם, היתחברו אלי והראיפו מחמאות. והכל בגלל מי שאני! הם קיבלו אותי בדיוק כמו החברות הטובות שלי- בזכות עצמי והאופי שלי. זה רקע עלי על קצה המזלג אבל אגיע לשורש הבעיה שלי כרגע: במכללה בה אני לומדת כרגע, הגענו הרבה בנות. באתי בגישה מאוד חיובית וציפיתי להכיר הרבה חברות ולהתחבר לאנשים די בקלילות( טוב כי בזמן האחרון זה הלך לי ממש מצויין), הייתי בטוחה שזאת תהיה הפעם הראשונה בחיי, שהכנס למסגרת ולא אפחד, לא אדאג לקטע החברתי- וכנראה שטעיתי. התחלתי ללמוד לפני שבוע, ולמרות שאני יודעת שזאת התחלה, הדבר ממש אבל ממש מציק לי ומכניס אותי לדיכאון, עד כדי כך שאני רוצה לפרוש מכל העסק, ונמצאת ברגעים מסויימים על סף בכי. אני מרגישה כאילו וכולם התחברו אחת לשניה ורק אני לא הצלחתי. אני אהיה יותר מדוייקת, כן היתחברתי וכן הכרתי שם כמה "חברות"- בנות מאוד נחמדות, הבעיה היא שרק ל- 2 מהן אני מתחברת, ובכללי אני לא ממש רואה שם מישהי שאני יוכל להתחבר אליה, משהי שיהיה מין קליק התחלתי כזה איתה. אניע מרגישה שאני צריכה לעשות מאמץ כדי להכיר את הבנות, ואם אני לא אהיה זאת שתפנה אליהן, הן לא יהיו אלו שיפנו אלי, אני מרגישה כאילו ואף אחת לא רוצה להכיר אותי, כאילו אני לא מספיק מעניינת. הלימודים חשובים לי, אך לא פחות מזה חשובה לי גם החוויה, אני רוצה לבוא לשם עם חיוך על הבוקר, אני לא רוצה להיות בדיכאון, אני לא רוצה לזכור את התקופה הזאת כאיומה. הדבר שאולי מפריעה לי לא פחות הוא שעד שסוף סוף הצלחתי להתגבר על הבושה, ופיתחתי ביטחון, אני מרגישה כאילו ועכשיו הכל פשוט נעלם!אני פשוט רוצה להרגיש חלק מחבורה. להרגיש רצויה. אני רוצה שאנשים יכירו אותי וישפטו לפי מי שאני, אם כי לפעמים אני מרגישה כאילו ואנשים שופטים אותי מראש.
אשמח מקרב לב לקבל עצה:)

הייתי מעונין לדעת מה מחיר טיפול שיחתי וכמה זמן אורך הטיפול. האם הטיפולים פרטיים או שיש סבסוד דרך קופות חולים.יש לי שאלה נוספת אני מצטער.האם מצב של דיכאון וחרדות יכול להיות מוכר כנכות בביטוח לאומי.ואם אפשר לקבל קצבה על סמך תפקוד לקוי ביום יום.

לפני כשנה וארבעה חוד' אבי נפטר והחלו אצלי סמפט'של דיכאון קל ומזה 5 חודשים שאני סובל מסמפ' שקרובים למצב חרדתי,מדובר בחולשה כללית של הגוף המלווה בכאבי בטן ובעצירויות' נשימה כבדה ובחוסר תיאבון,(בתחילה היו מחשבות שליליות אך לאחרונה כמעט ואין) ניסיתי טיפול תרופתי(גם מהדור החדש כמו סימבלטה) אך הגוף הגיב קשה מאד (כ'.בטן עזים והרגשה כללית רעה מאד )ממש כטסטרופה והפסקתי לאחר יום יומיים (אולי בשל המעי הרגיז שלי,) בכל מקרה ניסיתי גם סי בי טי וגם ביו פידבק ולא עוזר (גם דיקור סיני ויפני ולחיצות עם מנטרות-(אני מבין שלדעתכם לא יעיל)
הדבר המוזר בכל הסיפור הוא שעם רדת החושך משתלטת עלי עייפות גדולה ואני נרדם ומתעורר מוקדם מאד(4-5) ולא מצליח לחזור ולהרדם ואם מנסה אז זו שינה צפה הגורמת לי סבל רב בהמשך היום,אני מרגיש עייפות גדולה ושמנסה לישון בצהריים לא מצליח ושוב סובל ,לוקח לפעמים(כשמרגיש רע מאד) קסנגיס 0.5 מ"ג אחד ליום ולא תמיד זה עוזר, עושה הליכות נשימות ותרגילי הרפיה ובגדול לא ממש עוזר,אני עצמי עו"ס(בוגר פסיכות'.c.b.t )ואיש מקצוע בבריאות הנפש וחש חסר אונים לנוכח המצב.
לא בא בחשבון ט'.תרופתי עם ת' לוואי בטניות-לא מסוגל לסבול עד שיעברו זה בלתי אפשרי!!
אלו לא סימפ' קלאסיים של חרדה, אז מה יש לי?אבל מורכב?(יופיע ב-dsm5 )
מה עוד יכול לעשות?
האם אסיבל או לוריבן יעילים יותר,והאם חייב לקחת קבוע גם כשמרגיש טוב?
אשמח לכיווים יצירתיים