פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

חגית שלום,

הכאבים שאת מתארת יכולים להיות תסמינים של החרדה. לכן, כאשר החרדה תעבור יחלפו גם הכאבים. הגישה הטובה ביותר לטפל בחרדה היא טיפול התנהגותי - קוגניטיבי CBT עם ביופידבק. לדעתי, אין צורך במספר מטפלים. מטפל אחד מספיק בהחלט. כדי לבחור מטפל יש לקחת בחשבון מספר דברים: עולת הטיפול, זמינות, נגישות וכמובן ה"כימיה" עם המטפל. בנוסף, ניתן לבקש המלצות מאנשים אחרים שעברו טיפול.

מאחלת לך בהצלחה מכל הלב,
אשמח לענות על שאלות נוספות,

לטפל בחרדה חייבים תמיכה רב מערכתית תמיכה נפשית בדמות ייעוץ נפשי, תמיכה פסכיאטרית במקרים מסוימים נדרשות תרופות, תמיכה משפחתית חברתית ותעסוקה. מנסיון שלי חשוב לעבור תהליכים נוספים בצד המנטאלי-הרוחני לחזק את העוצמות הפנימיות . אני חסידה גדולה של הרפואה המשלימה וההומאופתיה בפרט-שמתאימה טיפול טבעי ספציפי לכל אדם באשר למרכיב האישיות הספציפי.

היי עומר,
לדעתי, לפני שפונים למטפל, כדאי לברר מה היקף הבעיה ועד כמה זה מפריע לילד. נראה שהילד מרגיש נוח לספר לאמו על דברים שמטרידים אותו, לפחות באופן חלקי. יש לגשת לשיחה כזו באווירה נינוחה ופתוחה, בלי לשדר לילד לחץ או חרדה לגבי הבעיה שלו, אלא להעביר מסר ש"זה בסדר" ושבעיות כאלה נפוצות אצל אנשים רבים.
אם תתרשמו שאכן יש בעיה ששווה להתייעץ לגביה עם מטפל, או להפנות את הילד לטיפול- נסו לפנות למטפל CBT שמטפל גם במתבגרים. ודאי שקיימים מטפלי CBT העוסקים בטיפול בילדים, אך בדרך כלל, קבוצת הגיל המוגדרת כ"ילדים" בטיפול היא עד גיל 12. רוב המטפלים העוסקים בטיפול במבוגרים מטפלים גם במתבגרים, וילד בן 12 כבר נחשב ל"מתבגר".
בהצלחה!

ירון שלום,

אני שמחה לשמוע שויפאקס עוזר לך הוא לא ממכר. ניתן להפסיק אותו תוך הורדת מינון באופן הדרגתי.

בברכה,
 

ירון שלום,

חשוב לציין כי ויפאקס (בדומה לתרופות פסיכיאטרית אחרת) לא מרפא חרדה / דיכאון אלא רק מדכא את הסימפטומים. לכן, כאשר מפסיקים נטילת התרופה התסמינים של ההפרעה עלולים לחזור. על מנת למנוע הישנות של ההפרעה מומלץ לשלב טיפול תרופתי ופסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT. כלים שתלמדי במהלך הטיפול עוזרים למנוע הישנות של ההפרעות במידה ותרצי להפסיק את התרופה.

בברכה,

אתי שלום,

אפשר להזמין רופא פסיכיאטר הביתה דרך מד״א או באופן פרטי.

בברכה,

היי יעקב,
נראה שיש לך ידע לגבי התרופה שאתה נוטל ופעולתה. אכן, מדובר בתרופה מאוד ממכרת, שעוזרת רק בטווח הקצר, ובנוסף הסבילות לה עולה (ככל שמשתמשים בה יותר, צריך להגדיל את המינון כדי לקבל את אותה השפעה כמקודם).
הטענה שהתרופה מפריעה ליעילותו של ה- CBT היא נכונה, מאחר שלפי עקרונות הטיפול, לקיחת תרופת הרגעה נחשבת ל"התנהגות הימנעות" או "התנהגות ביטחון". התנהגויות אלה מאפיינות את הסובלים מהפרעות חרדה, בכך שהן מאפשרות לסובל להימנע מהחרדה המלווה את הסיטואציה המפחידה, וכך לעבור אותה יותר בקלות. הטיפול, לעומת זאת, מנסה להביא את הסובל מהבעיה להתמודד עם החרדה המלווה את הסיטואציה. לפי עקרון החשיפה הממושכת, כאשר האדם מתמודד עם הסיטואציה וכן עם החרדה המלווה אותה, הוא מלמד את עצמו "להתרגל" לסיטואציה המפחידה ולא חש צורך להימלט מהחרדה. החרדה יורדת באופן טבעי אחרי זמן קצר (וככל שהיא גבוהה יותר, כך היא יורדת מהר יותר), אם לא מנסים להימנע ממנה או מהסיטואציה. כך, בפעם הבאה או בפעמים הבאות, החרדה תפחת עד שתיעלם.
בניגוד לכך, כאשר נמלטים מהסיטואציה כשהחרדה בשיאה, או מורידים את רמת החרדה באמצעים מלאכותיים, המוח למעשה לומד ש"יש ממה לפחד", ולכן החרדה תופיע שוב, בעוצמה דומה, בפעם הבאה.
לפיכך, לא הייתי ממליצה על השימוש בתרופה, אך כדאי אולי לחזור מדי פעם לפגישות חיזוק ושימור אצל המטפל שלך. ייתכן שהוא יכול ללמד אותך דרכים להתגבר על החרדה בצורה מהירה וקלה יותר, ולתחזק את התוצאה הטיפולית הטובה שהושגה.
בהצלחה!

שלום לך,
קודם כל, האם שיתפת את הורייך במצב? האם שיתפת קרובי משפחה אחרים או חברים? מערכות התמיכה הן המסייעות ביותר ביציאה ממצבים קשים. לא בכדי הקשר הטיפולי עם המטפל מסביר כ- 40% מהצלחת הטיפול. ישנם אנשים רבים שמוקפים במערכות תמיכה, ומסיבה זו הם אינם פונים לטיפול. בנוסף, השיחה עם אנשים נוספים יכולה להפחית את החששות שיש לך מקבלת עזרה מגורם חיצוני. כמו כן, תמיד מומלץ לעבור בדיקות רפואיות, שכן מצב פיזי יכול להוות גורם למצב נפשי. הורייך יוכלו ללוות אותך בכך.
במידה שתחליטי לפנות לטיפול, המומלץ ביותר עבור בעייתך הוא טיפול התנהגותי- קוגניטיבי. החלק ההתנהגותי עובד על עשייה- איך "להזיז את עצמך" ולהתחיל לעשות דברים, ורצוי דברים שגורמים לך הנאה, סיפוק או תחושת יעילות. החלק הקוגניטיבי עובד על "ראיית השחורות" ועל שינוי מחשבות שליליות, מאחר שמחשבות אלה הן הגורם הישיר לרגש השלילי.
אם תרצי לנסות כמה שיטות פשוטות לעזרה עצמית, כדאי שתתחילי "להכריח" את עצמך לעשות דברים, גם אם אין לך מוטיבציה לכך באותו רגע. המומלץ ביותר הוא העיסוק בפעילות גופנית (לפחות שלוש פעמים בשבוע במשך חמישים דקות), שמשפר פלאים את מצב הרוח. בטווח הקצר הוא נותן תחושת יעילות וסיפוק מעצם העשייה, ובטווח הארוך פעולתו דומה לזו של תרופות נגד דיכאון. ניתן גם למצוא פעילויות אחרות שמעניינות אותך- חוגים, מפגשים עם חברים וכו'. בנוסף, תוסף התזונה אומגה 3 ידוע כמסייע בשיפור מצב הרוח והריכוז, אם נוטלים אותו פעמיים- שלוש ביום. לגבי עזרה עצמית בטכניקות קוגניטיביות, ניתן לרכוש את הספר "בוחרים להרגיש טוב" של דייויד ברנס, או לחלופין "לאהוב את מה שיש" של קייטי ביירון. מי שאכן מצליח להפנים את הכתוב בספר וליישם זאת לבד זוכה להקלה בדיכאון, אולם קחי בחשבון שבדרך כלל זה עובד טוב יותר עם מטפל, שאיתו אפשר לנהל דיאלוג ולקבל ממנו פידבק.
בהצלחה!

שכחתי לציין שיש לי גם בעיות בריכוז - שאני קוראת ספר/כתבה בעיתון/בלימודים, ולרוב שמדברים אלי .

ולא סיפרתי להורים שלי על כך ... סיפרתי לחלק מהחברים שלי ועדיין זה לא עוזר לי אני מרגישה כול פעם שאני באותה נקודה (.....) אני לא זזה לשום מקום :( .

שלום לך,
לדעתי כדאי לשתף גם את ההורים, מאחר שייתכן מאוד שיש להם יותר כלים לעזור לך, ואף להפנות אותך לגורם חיצוני במידת הצורך (והרצון).
לגבי הקושי בריכוז, הוא יכול לנבוע מהתסמינים של הדיכאון. זוהי תופעה מאוד נפוצה במצבים כאלה. אפשרות נוספת היא, שהוא נובע מבעיה אחרת (כמו הפרעת קשב וריכוז), ולשם כך יש לעבור אבחון אצל איש מקצוע, או לחפש מקומות שבהם ניתן לעבור את מבחן TOVA לאבחון הפרעות קשב וריכוז.
בברכה,

אם לדוגמה הייתי הולכת לטיפול התנהגותי - קונגניטיבי , הפסיכולוג יתן לי גם כדורים ???
או שהכדורים נגד דיכאון הם חלק מהטיפול הזה (התנהגותי - קונגניטיבי) ?..
תודה מראש ... :(

הטיפול התרופתי ניתן רק ע"י רופא פסיכיאטר (ולפעמים ע"י רופא משפחה). פסיכולוג או פסיכותרפיסט אינו יכול לרשום לך תרופות, והטיפול אינו חלק מה- CBT. מדובר בשני סוגי טיפול שונים לחלוטין, אך בהחלט ניתן לשלב ביניהם, והם בהחלט יכולים לתרום זה ליעילותו של זה.
בברכה,

שוב שלום ,וסליחה על כך שאני שואלת הרבה שאלות ... ;(

אני לא יודעת עם כדאי לי לספר על זה להורים שלי או לא ( וללכת לטיפול) ...
מצד אחד אני רוצה לצאת מהדיכאון (זה מצב לא נעים), ואני בכלל לא יודעת אם אני רוצה ללכת לטיפול או לא, ואם כן אז איך בדיוק אני אספר על כך להורים ?

ואם לדוגמא: אני אלך לטיפול (קונגניטיבי - התנהגותי) זה עלול לעשות לי בעיות בחיים??? (כמו להתקבל לעבודות וכו' או שזה בכלל לא קשור ?)

תודה מראש !...

היי סמיילי,
תחשבי על זה ככה: אם לא תפעלי בנידון, הסיכוי שלך לצאת מהמצב קטן משמעותית. אם תספרי להורים ותפני לעזרה, במקרה הגרוע ביותר העזרה לא תועיל לך. כך שאין לך מה להפסיד...
בכל אופן, הפניה לטיפול היא דיסקרטית לחלוטין, למטפל אסור לדווח עלייך לכל גורם חיצוני שהוא, ואין שום קשר לקבלה למקומות עבודה/ צבא וכו'. מאידך, אם הבעיות הללו ימשיכו לפגוע לך בתפקוד גם בעתיד, הן עצמן עלולות לעורר קשיים במקומות שאליהם תלכי.
בהצלחה!

היי מירב,
האם שמעת על טיפול DBT או על סכימה תרפיה? אלו שתי השיטות שיעילותן נמצאה כגבוהה ביותר לטיפול בהפרעת אישיות גבולית, ושתיהן נמצאות תחת ה"מטרייה" הרחבה יותר של הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית (CBT). הסימפטומים על ציר 1 שאת מתארת (דכאונות, חרדות) נחשבים לסימפטומים משניים להפרעת האישיות, וכאשר מטפלים בה משתפרת ההרגשה לפחות במרבית תחומי החיים. ניתן לקבל טיפול DBT הן באופן פרטי והן בחלק מהמרפאות הציבוריות, אפילו של בתי החולים, וכן במרכזי סיוע שונים לנפגעות תקיפה מינית. סכימה תרפיה (שיעילותה נמצאה גבוהה מעט יותר) ניתן לקבל, למיטב ידיעתי, רק באופן פרטי. קיימת אף מסגרת של דיור מוגן (לזכאי סל שיקום) בחיפה לבעלי הפרעות אישיות עם דגש על גבולית, שבמקרה אני אחראית עליה, ומשלבת טכניקות DBT בעבודה השיקומית. בכל אופן, טיפול דינמי או טיפול CBT סטנדרטי לא נמצאו יעילים עבור בעיה כמו שלך, ולכן לא מפתיע שהפסיכותרפיה לא עזרה. גם יעילותו של הטיפול התרופתי היא מוגבלת מאוד, ויש חילוקי דיעות רבים בנושא הטיפול התרופתי בבעיה הזו. לכן, לא יזיק לנסות את כיווני הפעולה שהצעתי.
בהצלחה!

הטיפולים שתיארת לי הם נשמעים טובים אולי לטפל בבעייה שלי.אך מאוד יקרים בשבילי..
אני אולי יכולה להצביע על הסיבות שגרמו לי להגיע למצבים האלה.בילדותי .עברתי התעללות קשה מאימי.שסבלה באותה תקופה מניקיון כפייתי.התעללות פיסית.נפשית..של הרבה שנים..
בנוגע לדיור מוגן.אני כבר נמצאת במסגרת של דיור מוגן.אך לא כזה רק להפרעת אישיות.לא בחיפה..
זה נשמע אפשרויות של טיפול טובות.אך יקרות מאוד.אני צריכה טיפול מסובסד כמה שיותר.או אפילו ציבורי..
האם התרופות שאני לוקחת פרפנן וויאפקס .טובות לבעיות כמו שלי?
תודה לך על תשובתך.
מירב.

היי מירב,
התשובה לשאלתך היא מורכבת ואינה חד משמעית. אם הפסיכיאטרית החליטה על הטיפול הנוכחי, כנראה שהיא סבורה שהוא עשוי להועיל לך, אך אפשר לדעת רק על ידי ניסוי וטעייה. אני מכירה פסיכיאטרים שאינם תומכים כלל בטיפול תרופתי עבור הפרעות אישיות, ומסתפקים במתן תרופות נגד דיכאון כדי לשפר את מצב הרוח. מהבחינה הזו, הטיפול בוויפאקס עשוי להועיל לך. לגבי הפרפנאן, פסיכיאטרים מסוימים נוהגים לתת תרופות מסוג זה (אנטי פסיכוטיות) לסובלים מהפרעת אישיות גבולית, מאחר שהסברה היא שהתרופות האלה ממתנות סערות רגשיות, דחפים אלימים וכיו"ב. ניתן לדעת אם התרופה באמת עוזרת רק מתוך התנסות בטיפול התרופתי, ולכן עלייך להיות קשובה לשינויים רגשיים שחלים בך עם נטילת התרופה.
בנוסף, כפי שציינתי, טיפול DBT ניתן לקבל גם בחלק מהמרפאות הציבוריות, ללא עלות כספית. כדאי לברר בנושא זה.
בהצלחה!

הנני מספר שנים בדיכאון קשה ללא שיפור ע"י טיפול תרופתי. לאחרונה הוצא לי טיפול בפרפאנן האם ידוע לך על תופעות לואי של התרופה? אני ממש מפחדת לקחת את הטיפול הנ"ל.

פרפנן אני לוקחת כבר חודשיים.וגם כבר לקחתי פרפנן בעבר.אז אני מכירה טוב את תופעות הלוואי שלו.לי זה עשה בעיקר אי שקט ועצבנות.גם זה יכול לעשות יובש בפה.עצירות.תיאבון מוגבר.
אני מקווה בשבילך שפרפנן יעזור לך.בלי הרבה תופעות לוואי.
מירב.

אורנה שלום,

ראשית, ציפרלקס לא ממכר. שנית, בדרך כלל הוא דווקא מדכא תאבון. המלצתי להצמד להמלצות הרופא ולהתחיל לקחת את התרופה. ברוב המקרים ניתן להפסיק את התכשיר ללא בעיות מיוחדות(כמובן תוך התיעצות רפואית). אל תחששי, זאת תרופה מצויינת, היא נסבלת היטב על ידי מרבית הנוטלים.

בהצלחה, 

אמילי שלום,

על מנת להבין את מצבך נדרש אבחון מקצועי ומעמיק. אני ממליצה על אבחון נוירוקוגניטיב הממוחשב. מידע על סוג אבחון זה ניתן למצוא באתר של מיינד קליניק.

בברכה,

היי דניאל,

אני ממליצה על אבחון נוירוקוגניטיבי הממוחשב. במרכז לטיפולים מתקדמים מיינד קליניק תוכל לעבור אבחון מקצועי ומקיף. מידע נוסף על על אבחון זה תוכל למצוא באתר של מיינד קליניק. כחלק מהאבחון תקבל גם המלצות על דרכי טיפול בנושאים שיעלו במהלך האבחון.

בברכה, 

שלום. לא ציינת זמן לקיחת תרופה (בוקר או ערב). זה אינדיבידואלי אך תנסי לשנות את זמן נטילת תרופה.
בברכה

יובי שלום,

החשש שמא התנהגותך בסיטואציות חברתיות תהיה מביישת או משפילה או גורמת לאנשים לצחוק מביאה אותך להרגיש תחושה של חרדה שפוגעת בתפקודך התקין בסיטואציות חברתיות. את מבינה שהפחד הוא מוגזם ושאת יפה, מוכשרת, חכמה וכו'. את יוצאת מתוך ההנחה שאנשים הם שיפוטיים, ביקורטיים, בעלי סטנדרטים גבוהים ושהם חושבים עליך. למעשה, אנשים רוב הזמן עסוקים סביב עצמם וחושבים רוב הזמן על עצמם וכיצד הם נתפסים בעינייך. לרוב, הם כלל לא זוכרים מה עשית, מה לבשת ומה אמרת. המרכיב העיקרי שגורם לחרדה הוא המחשבות ועיוותי החשיבה שעוברים לנו בראש. ניתן ללמוד כלים להתמודדות עם מחשבות אלו וכלים להתמודדות יעילה במצבים החברתיים. כלים אלה ניתן ללמוד בפסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT. זהו טיפול קצר, ממוקד ומאוד יעיל.

תודה על פנייתך לפורום,
אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

תודה על התשובה המהירה!:) אמא שלי קבעה לי תור לפסיכולוגית ואני כבר ינסה לטפל בבעיה

בהצלחה מכל הלב!

חדווה שלום,

ראשית, בענייני החרדה עדיף לקבל טיפול מרופא פסיכיאטר מאשר מרופא המשפחה. ישנן תרופות שיותר טובות לטיפול בחרדה ורופאי משפחה לא תמיד מתמצאים היטב בטיפול שקשור לנושאים הפסיכיאטריים. בנוסף, חשוב לציין כי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם התקפי החרדה היא שילוב של תרופות (SSRI) ופסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT עם ביופידבק. לגבי רסקיו אין הוכחות מחקריות שמעידות על יעילות תכשיר זה. גם מנסיוני הקליני אני חושבת שהשפעת רסקיו דומה להשפעת פלסבו.

תודה על פנייתך לפורום,
אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

לא הבנתי מה זה פלסבו אפשר הסבר ? מנסיוני האישי הרסקיו עוזר לי להרגע אך הרופאה אמרה שהוא לא יעיל לאורך זמן והמליצה לי על טיפול רציני יותר עם הקסנאגס.לכן שאלתי אם אפשר לשלב במשך היום את הרסקיו.

למה לא עונים לי על השאלות?

שלום לך,

על מנת להבין מה הסיבות למצבך, ממה את סובלת וכיצד לעזור לך נדרש אבחון מקצועי ומעמיק. אני מאוד ממליצה על התיעצות עם אנשי מקוצוע (פסיכולוג/ית, פסיכותרפיסת/ית). לאחר אבחון והבנה טובה יותר אני בטוחה שמטפל/ת ימצאו את הדרך הטובה ביותר לעזור לך להתמדד. יתכן ואת זקוקה ללמוד כלים ומיומנויות של התמודדות יעילה עם מצבי החיים. כלים אלה ואחרים שיאפשרו לך שליטה מרבית בחייך ניתן ללמוד בגישה התנהגותית - קוגניטיבית CBT.
טיפול CBT הינו קצר, ממוקד ומאוד יעיל.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

תוכלי לומר לי בבקשה למה אני מרגישה ב-איי מנוטרלת מהעולם ומהרצונות שלי? למה זה השפיע עליי בצורה שכזו שלא בא לי לצאת לבחוץ לא בא לי לאכול אין לי תיאבון והבעייה הכי מדאיגה אותי זה למה אני מנותקת מהמציאות? ולא כמו שהייתי?

שלום לך,
החוויה שאת מתארת נשמעת כמו דה- ראליזציה (תחושה של ניתוק מהמציאות, "הליכה בחלום") או דה פרסונליזציה (תחושה ש"זו לא אני"). ייתכן אפילו שאת סובלת משניהם. זוהי תופעה מוכרת, שהרבה אנשים חווים אותה במצבים קיצוניים של לחץ. נתקלתי גם באנשים שחווים אותה באופן יומיומי, ובדרך כלל מדובר באנשים שסובלים מהפרעות חרדה, החווים רמות גבוהות של מתח ולחץ בחיי היום יום שלהם. יכול להיות שהחוויה מדאיגה אותך ברמה כזו, שאין לך חשק לעשות דברים. בכל אופן, הדבר החשוב ביותר הוא להפחית את הדאגה או הלחץ מקיומו של הסימפטום הזה. עלייך להבין שמדובר בתופעה מוכרת ונפוצה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב, ואין סיבה להילחץ ממנה. כאשר מטפלים בבעיית החרדה, ורמות הלחץ בחיים שלך פוחתות, בדרך כלל גם הסימפטום הזה הולך ופוחת.
בברכה,

אני מרגישה קצת יותר טוב אבל יש משהו שנורא מדאיג אותי אני בערך 5 חודשים בבית (נרשמתי ללימודים והפסקתי) בקיצור אני הרבה בבית ואני כמעט ולא רוצה לצאת לבחוץ בגלל שפיתחתי חרדות פוביה מאנשים אני נמנעת מלצאת מהבית לראות אנשים אחרי התקופה של החרדות אני מרגישה גם קצת אולי בן אדם אחר לא נורמלי כמו בן אדם רגיל אחר אולי זה מחשבות במוח? מה עליי לעשות כדי לצאת מהבועה הזו וכן לאהוב אנשים וכן לחזור לאותו בן אדם שהייתי? תעזרו לי בבקשה אני כן רוצה לעזור לעצמי.
תודה.

היי,

אני מאוד שמחה לשמוע שמצבך משתפר. עם זאת, נראה שעדיין קיימים תסמינים של חרדה חברתית: את חושבת שאת שונה מאחרים, נמנעות מאינטרקציות חברתיות, ועוד. מחשבות שלילות רק מגבירות חרדה ומקשות עוד יותר על יציאה מהבית. באופן כזה היכולות החברתיות שלך הולכות ונחלשות. הדרך הטובה ביותר למנעה התדרדרות היא להפסיק להסתתר בבית ולשקם באופן הדרגתי אינטרקציות חברתיות. כדאי לבנות תוכנית מסודרת לעבודה עצמית בתחום החברתי. תוכנית שמטרתה להגביר חשיפה, לצמצם המנעויות ולשפר כישורים חברתיים. כישורים, כלים ומיומנויות להתמודדות עם החרדה החברתית ולהשתלבות תקינה בתחום החברתי ניתן ללמוד בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי CBT.

בהצלחה!