פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

היי דורון,
אני מבינה את החשש שלך, שמא הבעיה תופיע בטיול, ויהיה קשה להתמודד איתה שם. לדעתי, אולי כדאי לתת קודם כל הזדמנות לתהליך טיפולי כלשהו (אולי כולל תרופות), ולטוס רק כאשר תרגיש שליטה במצב. איני יודעת באיזו גישה אתה מטופל, אך מאוד מומלץ לטפל בבעיה בגישה התנהגותית- קוגניטיבית (CBT). לגישה יש שני יתרונות גדולים מבחינתך. ראשית, הטיפול הוא קצר מועד, וקרוב לוודאי שבעוד מספר חודשים כבר תוכל לטוס בתחושת ביטחון. שנית, חלק עיקרי בטיפול עוסק בהפחתת הלחץ מהסימפטומים עצמם, או "הפחד מהפחד". כשמדובר בחרדות ולחצים, החשש מהם רק מעצים אותם ומעלה לאין שיעור את הסיכוי להופעתם. כאשר המטופל לומד לא לחשוש מהחרדה שלו עצמו, וכן שהיא אינה מזיקה לו, חולפת בסופו של דבר וניתן להתמודד איתה- הפתרון כבר נמצא שם: הסיכוי שהיא תופיע פוחת בהרבה. נשמע, שאצלך הפחד מהופעת הסימפטומים הוא משמעותי.
בנוסף, תרופות נוגדות דיכאון (המשמשות גם לטיפול ארוך טווח בחרדה) מתחילות להשפיע רק לאחר מספר שבועות מתחילת נטילתן, ויכולות להיות להן תופעות לוואי כגון: עייפות, פגיעה באונות וכו' (בכל תרופה יש לקרוא את העלון לצרכן). לכן, הייתי מציעה לחכות ולראות איך הן משפיעות עליך ואיך אתה מסתדר איתן. לעיתים יש צורך להחליף תרופה (תופעות לוואי, התרופה לא עוזרת מספיק) או לשנות מינונים, ועדיף להתייצב לפני טיול. בכל אופן, אין שום בעיה ליטול את התרופות במהלך טיול, מאחר שבטווח המיידי אין להן השפעה, ואנשים רבים עושים זאת. קח בחשבון שאת התרופה נוטלים במשך חודשים ובמקרים רבים גם שנים.
בהצלחה!

היי רוי,
כדאי לגשת לבירור רפואי קודם, מאחר שלתופעות בהחלט עלול להיות בסיס רפואי. חבל להחליט שזו חרדה בלי לבדוק זאת קודם. אציין כי התקף חרדה הוא מאוד מצבי, כלומר נמשך דקות (מעטות או רבות), ולאחר מכן חולף כלא היה. אם התופעות שבנך מתאר הינן מתמשכות, אין מדובר ב"התקף חרדה". אולי הן נובעות ממצב מתמשך של חרדה נמוכה יחסית (יותר נמוכה מזו שנחווית בהתקף חרדה).
בברכה,

לעדי שלום. הפסקת תרופות שמשפיעות על המערכת שנקראת סרוטונרגית יכול לתת תופעות מהסוג שאת מתארת . כדי למנוע הופעתן צריך לעשות הפסקה מאוד הדרגתית, למרות שזלפריזמה "תופעות הפסקה" פחות אופייניים .
אני ממליצה קודם כל להיות במעקב של פסיכיאטר המטפל. העניין הוא שכאשר מפסיקים את הטיפול התרופתי, סימפטומים של סימטומים של דיכאון וחרדה נוטים לחזור. על מנת למנוע הישנות של סימטומים מומלץ פסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית (CBT). במהלך CBT ניתן ללמוד כלים של שליטה שמאפשרים למנוע חזרתיות של סימפטומים.
בברכה,

בהצלה
אשמח לענות על שאלותך הנוספות

לגילי שלום. הפסקת תרופות שמשפיעות על המערכת שנקראת סרוטונרגית יכול לתת תופעות הפסקה. כדי למנוע הופעתן צריך לעשות הפסקה מאוד הדרגתית.
אני ממליצה קודם כל להיות במעקב של פסיכיאטר המטפל.
לציין, שכאשר מפסיקים את הטיפול התרופתי, סימפטומים של סימטומים של דיכאון וחרדה נוטים לחזור. על מנת למנוע הישנות של סימטומים מומלץ פסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית (CBT). במהלך CBT ניתן ללמוד כלים של שליטה שמאפשרים למנוע חזרתיות של סימפטומים.
בברכה,

היי דניאל,
שינויים גופניים קורים באופן טבעי לכולנו עם הגיל. מרבית האנשים לומדים, עם הזמן, להשלים עם שינויים אלה ולקבל אותם. זאת מתוך הבנה, ששינויים אלה אינם מורידים מערכם ואינם הופכים אותם לאנשים דוחים ולא אטרקטיביים. אולם, לאנשים מסוימים קשה לקבל שינויים אלה. אפשר לראות זאת ככישלון בתהליך של אבל. כלומר, לאחר אבדן של משהו מעצמנו אנחנו מתקשים לעשות את התהליך הנורמלי של התמודדות עם השינוי, הכרוך פעמים רבות בצער, ולבסוף השלמה איתו. בדרך כלל, הקושי לעשות זאת כרוך בבעיות של ביטחון עצמי, ערך עצמי, מתן משקל גדול והופעה חיצונית וכיוצא בזה.
במקרים קיצוניים, הדבר אכן עלול להוביל לדיכאון ואף למחשבות אבדניות. ייתכן מאוד, שהמחשבות השליליות שלך, הקשורות בתופעת ההתקרחות, מכוונות למסקנה כי אין ערך לחיים ללא שיער, ולמעשה שיער מלא היא הסיבה היחידה לחיים. אופיין של המחשבות הללו הוא להתעלם מכל הסיבות האחרות האפשריות לחיים, שבאופן אובייקטיבי בהחלט יכול להיות להן משקל גדול יותר: משפחה, קריירה, זוגיות וכו'.
לפיכך, יש לי שתי המלצות עבורך: האחת, לפנות לאיש מקצוע מהר ככל האפשר (כאשר יש מחשבות אבדניות לא רצוי להתמהמה), ורצוי מאוד שיהיה זה מטפל התנהגותי קוגניטיבי (CBT), אשר יעבוד איתך על המחשבות השליליות הללו, שמורידות לך את המוטיבציה להמשיך בחיים. ניתן גם לשלב טיפול תרופתי אם המצב חמור- תרופות אנטי דכאוניות, שיכולות לטפל גם במחשבות הטורדניות לגבי ההתקרחות.
ההמלצה השניה היא לקרוא כמה שיותר על התופעה והטיפול בה. קריאת חומר בנושא יכולה גם לחזק אותך, על ידי הבנה טובה יותר של הבעיה, וגם לעזור לך להבין טוב יותר את הפתרון לבעיה, שהוא הטיפול שהצעתי. מילות החיפוש שיכולות להתאים הן טיפול קוגניטיבי התנהגותי בדיכאון, במחשבות אובדניות וב- BDD (ראה תשובתי ל"ונוס" בפורום זה).
בהצלחה!

סור שלום,

צר לי מאוד לשמוע על מוות אמך. היא מאוד חסרה לך, את בוכה, מתגעגעת אליה ומתקשה להאמין שהיא איננה. תגובתך היא מאוד אנושית, טבעית ונורמאלית. היא חלק מתהליך האבל. השנה הראשונה הכי קשה אך הזמן באמת עושה את שלו. ככול שהזמן יעבור הכאב ילך ויפחת. תני לעצמך לבכות ולהתגעגע. תני לעצמך זמן, שתפי בכאב קרובים וחברים, דברי על אמך, על הכאב, על החסר ועל הגעגוע. לעיתים קרובות מאוד, לדבר על כאב זה משחרר ומקל. במידה ותרגישי שאת מתקשה להתמודד לבד פני לעזרה מקצועית.

אני מכול הלב משתתפת בצערך ושלא תדעי עוד צער,
בברכה,

מרב שלום,

מתנצלת שכתבתי באופן לא מספיק ברור. לא כתבתי שאת שומעת קולות, ולא שאת סובלת מסכיזופרניה. הכוונה היא שתוכלי ללמוד כלים להתמודדות עם הרעשים, קולות של מוזיקה ודיבורים של אנשים אמיתיים, ממשיים ומוחשיים שמפריעים לך באופן אובייקטיבי. כלים אלה ניתן ללמוד באמצעות ביופידבק.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

שלום לך,
הכדורים אמנם גורמים לך לחוסר תיאבון, ועדיין משקלך נחשב נורמלי. אולם, העובדה שאת מנסה לרזות ונהנית מהשליטה שהעניין מספק לך, יכולה להצביע על התפתחות של בעיה. נסי להתייעץ על כך עם הגורמים המטפלים בך, כדי למנוע הדרדרות להפרעת אכילה. אציין גם, שנשים רבות הסובלות מהפרעת אישיות גבולית מפתחות גם הפרעת אכילה, מאחר שדפוסי ההתנהגות המאפיינים הפרעת אכילה משרתים חלק מהרצונות ומהצרכים המאפיינים את הסובלות מהפרעת האישיות.
בנוסף, אם הכדורים אינם עוזרים לאורך זמן, אפשר להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי שינוי המינון או החלפת התרופה.

בברכה,

תודה.
התייעצתי עם הפסיכיאטר שטיפל בי במחלקה (הייתי בביקורת) וכל מה שהוא אמר לי זה שהכול תלוי בי... ושאם זה יתפתח להפרעת אכילה אז הטיפול יהיה במחלקה אחרת ויותר ארוך וכאילו אני צריכה להחליט אם להוסיף הפרעת אכילה לכל מה שכבר יש לי. וזה לא עוזר במיוחד... מה אני אמורה לעשות? אני יודעת שזה לא טוב ובטח לא בריא, אבל למה אני מרגישה כל כך מסופקת כשאני מצליחה להתגבר על הרעב?
אני גם מרגישה שהקיבה שלי התכווצה ואני לא מסוגלת, גם אם ארצה, לאכול יותר ממעט מאוד. כיף לי אפילו עם החולשה שזה גורם לי. זה ממש חולני!! הבעיה היא שאני מודעת לזה אבל כאילו מוכרחה לא לאכול ולרזות.
היום הייתי במסעדה עם ההורים ופשוט ירדו לי דמעות כשהייתי צריכה לאכול. אכלתי כל כך מעט וגם עם הכמות הזו היה בא לי להקיא...
זה כאילו אני עושה נזק לגוף שלי בכוונה..! מה קורה לי?!
אני כבר מיואשת...

שלום לך,
אכן, זו בעיה בירוקרטית לא קלה כשמדובר בטיפול במסגרת ציבורית- ולדעתי גם לא מוצדקת, עקב הקומורבידיות הרבה של שתי ההפרעות, כפי שציינתי. לדעתי, כדאי שבפסיכותרפיה שתקבלי בקרוב תתייחסו גם לנושא הזה ותראו ביחד אם אפשר להכניס אותו לתכנית הטיפול. להערכתי, הסיפוק שבהתגברות על הרעב קשור בתחושת השליטה שלך בגופך, ותחושת הכוח שיש בהתגברות על צורך חזק כמו רעב. הדבר יוצר תחושה של סדר בעולם, שנחווה פעמים רבות על ידי הסובלות מ- BPD ככאוטי וחסר סדר והגיון.
בכל אופן, כדאי שתבקשי שהמטפל/ת שלך יהיה מטפל CBT ורצוי שיכיר את הטיפול ב- DBT, המותאם במיוחד להפרעת אישיות גבולית ולהפרעות ציר 1 הנלוות אליה. זו תהיה דרך קלה יותר ומותאמת יותר לשלב את כל הנושאים יחד.
בהצלחה!

היי ונוס,
בשאלתך הראשונה את מעלה, למעשה, את האפשרות שלפחות חלק מהמחשבות שלך אינו נכון. לדעתי, יש סיכוי גבוה לכך. כלומר, ייתכן שאת מחמירה בשיפוט שלך את עצמך- קרוב לוודאי שיש גברים שעשויים למצוא אותך מושכת ולרצות להיות איתך לאורך זמן, בין אם את נראית טוב ובין אם לא. בנוסף, ייתכן מאוד שאינך נראית כה גרוע כפי שאת חושבת.
כדאי מאוד לפנות לעזרה מקצועית- רצוי למטפל CBT, ואולי בשילוב עם טיפול תרופתי שניתן על ידי פסיכיאטר. התרופות שמטפלות בדיכאון ובאובססיה (ייתכן שהעיסוק במראה החיצוני הוא אובססיבי) הן אותן תרופות, ולכן הטיפול הוא בבחינת "תפיסת שתי ציפורים במכה אחת". מטפל CBT יעבוד איתך על המחשבות השליליות על עצמך, שגורמות לך לרגשות שליליים, וכן על ההימנעויות שקיימות בעקבות כך.
אני ממליצה לך לקרוא, בשלב ראשון (אפשר לחפש בגוגל), על הפרעה שנקראת BDD (Body Dysmorphic Disorder), שייתכן שאת סובלת ממנה, וכן על דיכאון ועל טיפול התנהגותי- קוגניטיבי בשני סוגי הבעיות. הסובלים מהפרעה שציינתי מפתחים אובססיה כלפי חלק מסוים (או מספר חלקים) בגופם, בדרך כלל באיזור הפנים, ובטוחים שהוא מכוער מאוד ופוגם במראה החיצוני הכללי שלהם. מחשבות אלה גורמות למצוקה רבה, ויכולות לפגוע מאוד באיכות החיים. קשה להתגבר על בעיה זו לבד, ללא עזרה מקצועית, ולכן חשוב מאוד שתיעזרי באיש מקצוע. מעבר לכך, כדאי מאוד לנסות ולהמשיך בחייך, ולהיות פעילה כמה שיותר- מאחר שזה מאוד תורם למצב הנפשי, וכמובן לתפקודך ולעתידך.
בהצלחה!

שלום לך

אם הבנתי אותך נכון, את מצד אחד בחרת לוותר על חיפוש אהבה וזוגיות ומצד השני את מבינה שלהישאר לבד ובודדה זה לא מה שאת היית באמת רוצה עבורך. עיסוק בבעלי החיים הוא מספק אותך אך את מבינה שזו מן סוג של ברכה מהתמודדות מול המצאיות. המצב הרגשי שלך מתבטא בתסמינים של דיכאון ופוגעים בהתקדמות בלימודים. לפי מה שאת מספרת אני ממליצה לך קודם כול התיעצות עם רופאה פסיכיאטר. לדעתי, שווה לשקול תרופות אנטי דיכאוניות. בנוסף, כדאי לשלב טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT. במהלך CBT תוכלי ללמוד כלים להתמודדות עם מצבך, למצוא את הדרך להרגיש טוב עם עצמך, להציב מטרות ולהתקדם לכיוונם, לשנות את התפיסות העצמיות שלך, תחזקי את ביטחון העצמי ועוד...
חזקי אמצי!
אשמח לענות על כל שאלתך
בברכה, 

היי מיכל,
מחשבות אבדניות יכולות להופיע גם אצל אנשים שאינם סובלים מדיכאון קליני. הדבר יכול לנבוע מסיבות שונות- טראומה קשה או גדילה בסביבה לא מתאימה בילדות, הפרעות פסיכוטיות, הפרעות אישיות, כאב או מחלה פיזית שקשה לשאת לאורך זמן ועוד. כדאי לברר עם איש מקצוע את המחשבות הגורמות לרצון שלך למות, וכך להגיע הן לאבחנה מדויקת יותר של מצבך, והן לפתרונו.
בהצלחה!

תודה על התשובה.
האם ישנם מאמרים בנושא שאפשר לקרוא?
האם ניתן לשלוח לך שאלה בפרטי?

בוודאי, אפשר למייל- אסןר לי לתת קישורים לאתרים או מאמרים דרך הפורום.
[email protected]

בברכה,

מרב שלום,

ראשית, אני מאוד ממליצה שתתיעצי עם הרופא המטפל שלך. יתכן יוש צורך לבדוק את הטיפול התרופתי. שנית, הדרך היעילה ביותר להתמודד עם החרדות ועם הקולות שכל כך מפרעים לך ופוגעים באיכות חייך היא לשלב טיפול תרופתי ופסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT עם ביופידבק. במהלך CBT תכלי ללמוד כלים של שליטה, כלים של תגובה יעילה לרעשית, לקולות ועוד.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

שלום לך,

על מנת להבין אם מדובר בדיכאון נדרשים תסמינים נוספים. באופן כללי, כדי להבין ממה את סובלת כדאי לעבור אבחון מקצועי ומעמיק. על מנת להתמודד עם תחושות שאת מתארת ביופידבק מאוד עוזר. כדאי ללמוד מיומנויות של שליטה עצמית, כלים של הרפיות וכלים של וויסות רגשות. כלים אלה ואחרים ניתן ללמוד בגישה התנהגותית - קוגניטיבית CBT.

בברכה,

האם יש טיפול התנהגותי-קונגניטיבי דרך קופ"ח או שאני צריכה ללכת פרטי ?
תודה !

לא ידוע לי. תבררי בקופה.

בברכה,

פסיכוטרפיסטים עושים אבחון דיכאון ?
תודה

כן.

קודם כול תודה רבה !
אני יכולה ללכת לפסיכוטרפיסט (דרך קופת חולים) לאיבחון וטיפול סתם ככה, או שאני חייבת הפנייה ממשהו ?

ויש לי עוד שאלה אחת - אם אני הולכת לפסיכוטרפיסט דרך קופת חולים (בריאות הנפש)
אז זה יכול לעשות לי בעיות בהתקבלות לעבודה או צבא ?

תודה

היי סמיילי,
על שאלתך השנייה כבר עניתי לך, ראי תגובתי בשרשור למטה.
לגבי השאלה הראשונה, לפסיכותרפיסט את פונה בעצמך ולא דרך קופת החולים. קופות החולים רק מספקות לך רשימות של פסיכותרפיסטים שעובדים איתם, וזה אומר שאת יכולה לפנות למטפל מהרשימה, להגיד לו שאת חברת קופת החולים שעובדת איתו, והוא יגבה ממך מחיר מוזל בהתאם לתעריפי קופת החולים הזו. קופת החולים משלמת את ההפרש למטפל. שימי לב שמדובר במספר מוגבל של פגישות (השונה בין קופות החולים השונות), שלאחריהן המטפל יגבה ממך את התעריף הרגיל שלו.
בברכה,

שלום לך,

תופעה שאת מתארת יכולה להיות קשורה לחרדה. אחת הדרכים להתמודד היא פשוט ללמוד לסמוך על הגוף ועל הרפלקסים האוטונומיים שלו. יתכן והקושי קשור באופן כללי לביטחון עצמי נמוך ויש צורך לחזק אותו. פשוט תמשיכי לאכול כמו כולם בלי לחשוב יותר מדי על מה מה שחווית. זה היה, עבר, יכול לקרות לכל אחד. כלים נוספים ניתן להתמודדות יעילה עם חרדות ניתן ללמוד בגישה התנהגותית - קוגניטיבית CBT. זהו טיפול קצר, ממוקד והוכיח את עצמו כהכי יעיל בטיפול בחרדות.

אשמח לענות על שאלות נוספות
בברכה,

שלום לכם !
מחכה לתשובה על נושא --זקוק לייעוץ--
תודה

שלום. תנסה לחלק את נטילת הטיפול , לקחת מינון יתר בשעות הערב.
האם אתה נמצא בטיפול פסיכולוגי? זה גם יכול להקל על רגשותך.
תדבר עם מטפלך שלך. תרגיש טוב,
בברכה

אכן אני מטופל בשיחות אצל מטפל .. אך לא הבנתי מה עליי לעשות עם לקיחת הלפונקס .
נוטל כ-400 מג בערב לפונקס .
תודה

שלום. המלצתי לך לחלק לקיחת התרופה במשך יום. לדוגמה 100 מג -בוקר, 100 מג-בצהר"ם ו 200 מג -בשעות הערב. תדבר עם מטפל שלך.
בברכה

שלום לך,

פגיעה בתפקוד המיני הינה תופעת הלוואי שכיחה ומוקרת למדי של ויפאקס. עם זאת, ישנם פתרונות שיכולים לעזור לשמור על הזקפה. יתכן ותכשירים כמו סיליאס, ויאגרה ואחרים יכולים לשפר את המצב. אני ממליצה על התיעצות עם הרופא המטפל.

בברכה,