פורום בנות, העצמה נשית - יש לך שאלה?

הי מורן
אני כל כך מבינה לליבך!
הדברים שאת מתמודדת איתם הם מאוד לא פשוטים, ואני רואה שאת מוצפת בהרבה שאלות
וביחד עם זה יש לך קושי לישון וכאבי ראש...
מה הפלא שאין לך חשק לאכול כלום.

אני מבינה שאת לא יכולה להעזר בחברותיך כרגע,
האם יש לך מישהו במשפחה שאת יכולה לפנות אליו?
האם את יכולה, בנוסף, לספר לי קצת יותר עליך - מי את, מה את אוהבת, בת כמה את.
ובעיקר למה את כל כך מוטרדת ועצובה?

אני אנסה במקביל לראות היכן עוד נשים מקצועיות בתחום שלי, שיוכלו לייעץ לך ביחד איתי.

ובינתיים רוצה לומר לך שיש לך שם מקסים.
יש בו שילוב של כמה אותיות מאוד חשובות, שמרכיבות גם את המילים נר וגם רום.
הנר שבך מאיר את סביבתך, ויכול לרומם אותה. יש בך משהו אצילי ורם.
אך הנר הזה שלך גם עשוי להיות חלש ולהיכבות בקלות, ולכן עשית טוב מאוד שפנית אלינו.

תחזרי אלי ונתקדם משם.
אני אכנס שוב לפורום ב- 16:30, כדי לחפש את תשובתך.
ובינתיים חשוב לי שתהיי חזקה, לכן אם תרגישי שאת יכולה לאכול משהו קל, כדי להעביר את כאבי הראש ולהתחזק, תנסי לעשות זאת.

באהבה
איילת.

מורן מותק, תפסיקי אם זה .. תסתכלי אל עצמך במראה ות'גידי לעצמך שאת יפה כמו שאת ושתדיעי שכולנו כאן אוהבות אותך כמו שאת כמובן עדיף לשים לך שיר ברקע ..

כי לי נדמה שאת קצת בתקופה כנראה לא נחמדה אבל אל תדאגי זה יעבור תעשי דברים שאת אוהבת ....
תנסי לפתור את מה מקור החולשה ולא את התוצאה שהיא חוסרת תאבון..

נ.ב.
תלכי למסעדה שאת אוהבת לאכול שם , פנקי את עצמך...

לאכפתניקית שלנו
נעים לקרוא את תגובתך,
אשמח לראות אותך כאן יותר.
איילת.

היי, כך הגבתי בפעם הקודמת...מה דעתך?
י. היקרה,
תודה על השיתוף בסוגיה לא פשוטה , שהרי כולנו (או לפחות רובנו) יצורים זוגיים/משפחתיים, ואם בוחנים את הסיטואציה מנקודת מבט אבולוציונית- הרי שאנו כאן כדי לגדל דור, צאצאים, "מישהו שימשיך את השושלת" (כבת למשפחה בת 3 בנות בחרתי אני- לשמור על "היבש" שם נעוריי, ולא לאמץ את זה של בעלי האהוב), ואם זוהי נקודת המוצא ממנה אני יוצאת- אני מבינה את הקושי שעומד בפנייך- הקושי לבחור.
יחד עם זאת- כל החיים הם עניין של בחירה- לבחור בבחור המתאים, בעבודה המתאימה, בבית המתאים, בחברה המתאימה ואפילו בבית הקפה המתאים....
וכמו בכל בחירה, גם כאן יש לשקול את המשמעות וההשלכות (לטוב ולרע) של בחירותייך.

אז מה אמליץ לך לעשות?
השלב הראשון הוא למפות את האלטרנטיבות העומדות בפנייך- נראה לי כי ישנן כמה:
1. לעבור עם הבחור שלך- על כל המשמעויות וההשלכות שציינת.
2. להישאר במקום שלך ולוותר על הקשר- לוותר על האהבה, הזוגיות, האפשרות לקים בית בישראל....
3.לנסות לשמר את הקשר ב"לונג דיסטאנס" (וממרום שנותיי אני יכולה לספר לך שלעיתים זה עובד...)

מה המשמעות של כל אלטרנטיבה עבורך- זה רק את יכולה להגיד, אני אומר מה לדעתי יש לעשות לפני שתגבשי את ההחלטה הסופית- ראשית- התבונני אל תוך נפשך ובדקי האם "הקסם" שבחתונה קשור לבחור או שאולי פשוט הגעת לגיל- והוא נמצא כאן, בדמות הפיתרון הברור מאיליו, הנוח והזמין ביותר....שנית- בדקי עם הבחור מה תוכניותיו לעתיד. אל תלחיצי, אף אחד לא רוצה "טבעת חנק" על גרונו- אבל נסי להבין ממנו האם הוא רואה בך את בת זוגו לחיים (כן, כן, למרות גילו הצעיר....)- ייתכן והתשובה שתקבלי תהיה שלא, ואז, עם כל העצב- התשובה תהיה ברורה....לאחר שהתשובות לשתי השאלות האלה ברורות, האלטרנטיבות הצטמצמו....עכשיו מגיע השלב החשוב - שבו ביחד ונסו "לבנות" את הסיטואציה: מי נוסע למי, מתי , כמה ולמה- נסו לראות איך אתם מתגמשים זה עם זה, מה המגבלות של כל אחד מכם, איך תוכלו לבוא אחד לקראת השנייה (גם פיזית וגם נפשית...), החליטו על "תקופת ניסיון", נסו להבין מראש מה יגרום לכם לשנות את הבחירה- מהם המדדים שיקבעו האם ניתן "לעבור שלב" ולבחור במגורים משותפים....

כמה נקודות למחשבה-
? ממליצה לך לא לגרום לו לוותר על לימודיו (הוא לא יסלח לך בחיים....)- אבל לברר עימו האם יש סיכוי שילמד קרוב יותר.....
? ממליצה לך לא לוותר על חייך מיידית- פתרון ביניים יכול להעיד על טיב הקשר. אם הקשר משמעותי ובעל פוטנציאל עתידי- הוא יחזיק מעמד גם ממרחק לתקופה מסוימת.
? גם אם לאחר תקופת ניסיון תחליטי לעבור- ממליצה לך לא לעשות מעבר חד....חפשי עבודה מצוינת ודירה מקסימה ורק אח"כ תיפרדי מההווה שלך...
? מהחברים את לא צריכה להיפרד גם אם את עוברת.....

לסיכום- אני מאמינה באהבה, ומניסיוני, אהבה גדולה ואמיתית יכולה לשרוד משברים רבים , ובוודאי מגורים במרחק לתקופה מסוימת.אשמח לשמוע ממך בהמשך.

זכורים לי הדברים שכתבת בזמנו והחלטתי לעבור אם זה יתאפשר. השאלה שלי היא אם יש איזה עצות לגבי עכשיו, למשל איך לעמוד על שלי בשיחה בעבודה ולא לוותר, איך להסביר שאין להם מה לדאוג ואני אעשה כמיטב יכולתי גם עם הנסיעות

היי אינקוגניטו....מה שלומך? מצטערת על חוסר ההבנה ביננו, מכיוון שבזמנו לא הגבת למה שכתבתי- חשבתי שלא יצא לך לשוב ולראות את התשובה, לכן שלחתי אותה שוב. בנוגע לשאלת...יש מגוון דרכים ועיצות שניתן לתת בנושא זה הקשורות באופן בו את מעבירה מסרים מסוג זה, בתקשורת הבין אישית שלך עם הבוס, באופן הניסוח וההגדרות וכו וכו וכו...אבל לפני כן יש לי שאלה חשובה אלייך- שלדעתי היא הבסיס האיתן להצלחת ה"שכנוע" שלך את הבוס שיהיה בסדר.... האם את בטוחה במהלך הזה? האם חשבת על ההשלכות והחלטת החלטה צלולה ומושכלת? למה אני שואלת? מכיוון שבפתח דברייך כתבת "החלטתי לעבור אם זה יתאפשר..." ושאלתי היא מדוע קיים פה סימן שאלה (מטאפורי), למה את מתכוונת ב"אם זה יתאפשר"? נסיוני מראה כי על מנת להעביר מסר חד וברור ומשכנע לבוס, את חייבת להיות משוכנעת בעצמך ולפי האופן שבו את מתנסחת נראה לי שאולי את אינך מגובשת לחלוטין. שתפי אותי ונמשיך לשוחח על הנושא... שבת מעולה. קרן

ה"אם זה יתאפשר" זה בגלל שאני פוחדת שלא אצליח לשכנע אותו. יש לי ספקות משלי לגבי המעבר, אבל בשקלול היתרונות מול החסרונות, ואחרי תקופה ארוכה מאוד של התלבטויות ביני לבין עצמי (וכל החברות...) הגעתי למסקנה שזאת ההחלטה הטובה ביותר. עם זאת, יש לי גם כעס וגם עצב ופחד, אולם גם הם תורמים לסימן השאלה.

היי, מה שלומך....נשמע שאת חווה קושי עצום. ספקות. כעס. עצב. פחד- פלא שיש סימני שאלה.....? שאלתי נובעת מהרצון להבין עד כמה את שלמה עם ההחלטה. על מנת להעביר מסרים ברורים ואסרטיביים לבוס שלך (שמתנגד לשינוי) את צריכה להיות מאוד מושכנעת...כרגע לא נראה לי שאת חשה ככה. בינתיים אני שומעת בעיקר על ה"למה לא" ופחות על ה"למה כן". ולכן אני שואלת. ספרי לי בכמה מילים מהם הייתרונות שאת מוצאת המעבר....נמשיך משם? ערב טוב, קרן

היי שרונה,
אני מצטרפת קצת באיחור לתכתובת המעניינת שלך ושל שתי האיילות. קודם כל חשוב לי להודות לך על החשיפה, השיתוף, והפירגון ולהוסיף כי 2 האיילות לא יוכלו להתפנות ביומיים הקרובים ולכן, בתיאום עימן - אני נכנסת לתמונה.
לעיתים זה לא רע לקבל דיעה נוספת, ממישהו אובייקטיבי, שפחות מעורב בפרטים ופחות מעורב ריגשית בנושא...אז הנני כאן, להאיר לך נק' השקפה נוספת על הדברים.
שרונה- אימצת באופן מקסים את שפת המלכות עליה המליצה איילת פדה, ולאחר קריאה מאוד מעמיקה של כל התכתובות- אני מרגישה שעשית דרך משמעותית. משהו קרה ביומיים האחרונים שגרם לך לשגת...נראה לי שהקושי שפגשת בבוקר יום האתמול (הוא לא אמר בוקר טוב....) גרם לך ל"ריגרסיה" בדרך המלכות שלך. תזכרי שרונה- אם את מלכה- אף אחד לא יכול לקחת לך את הכתר....מלכה לא מחכה שיגידו לה בוקר טוב. מלכה מברכת את הסובבים אותה, מחייכת, שמחה, מאמינה בעצמה....יוזמת מגע של אושר עם העולם החיצון. הייתכן שהבוס שלך חווה בוקר קשה עם אשתו? אולי הבוס שלו צעק עליו כל הדרך ולכן הגיע מצוברח למשרד? אולי הוא פשוט טרוד בדברים שאינם קשורים אלייך? אולי הוא מחכה לחיוך שלך כי הוא מרגיש לא בנוח בגלל כל מה שקרה עם החדר? אולי פשוט לא נעים לו ממך? מבטיחה לך שאם תברכי אותו (או את השכנות הרעשניות שלך) בברכת בוקר טוב מלווה בחיוך גדול- תהני מתגובה דומה.
אתן לך דוגמא- כאשר את נוהגת ברכב (יש לך רשיון?) ומנסה לעבור נתיב- את יכולה להידחף ולקלל את אלה שלא נותנים לך להיכנס או לחייך ולקרוץ לנהג שבנתיב הסמוך ולסמן לו עם היד שאת מבקשת להיכנס- אין מצב שהוא לא ייתן לך! אין מצב! אז בואי נתרגל כבר מחר בבוקר- כנסי למשרד , "תלבשי" חיוך גדול, תברכי בבוקר טוב, ותראי מה התגובות....אח"כ, מאוחר יותר, את מוזמנת להיכנס לשכנתך הרעשנית, ובחיוך גדול לבקש ממנה- להיות מעט יותר בשקט....אני בטוחה שהיא תשיב לך בחיוך. מה דעתך? זה יכול לעבוד? בהצלחה, קרן

הי שרונה
אני מבינה שאת עייפה מהמצב ומהבוס שלך.
את מכירה את המשפט, שלפעמים כשמשחררים - אז מגיעים הפתרונות?
מה את הולכת לעשות בנידון?

מה שלומך?
שמחה שחזרת היית דיי חסרה
אין לי שום כוונות להמשיך להילחם כי מיותר כבר ולא רלוונטי
דיי התייאשתי מכך כי לא בהכרח שמי שצודק מקבל
ולא כל מה שרוצים יהיה כך מסתבר
הלוואי כפי שציינת שברגע שיורדים מזה אז הכל יסתדר אבל אני סקפטית לגבי זה
אני בהחלט בתחושה שהוא תקע לי סכין בגב אבל מאמינה שכל אדם עושה מעשה רע בסוף משלם את עונשו באיזו שהיא צורה
אותי חינכו לעזור לאחרים ולהיות קשובה לכל צרה או בעיה של האחר כנראה שלא כולם חושבים בדרך הזו
ממש חבל
ההזדמנות לעבור חדר הסתיימה עבורי ועוד יחלפו שנים אם בכלל יתפנה חדר עם חלון
חורה לי רק דבר אחד שאותה עובדת קיבלה את החדר לא בגלל מצב בריאותי אלא כדי שתוכל לעשן לבד ובשקט
צורם מרגיז ופסול בעיניי

הי שרונה,
מה שלומך?
אני רוצה להתייחס לשתי נקודות משמעותיות
1. שמחה שהחלטת. את כותבת שהחלטת להפסיק להילחם, ואכן אף אחד עוד לא ניצח בשום מלחמה. עם זאת, האנרגיות שלך עדיין שם. ולכן אם את לא יכולה באמת לשחרר, להניח לנושא ולהאמין שהצדק יעשה, כפי שאת כותבת, אז עדיף להתמודד עם הנושא ישירות. זה גורם לחץ שכל עוד הוא משפיע עליך, עדיף להתמודד עמו אקטיבית ולא פאסיבית (זה פוגע בבריאות ובנפש).
לפיכך המלצתי אליך - אם את באמת רוצה לוותר, אז תשחררי. תנקמי בהם בכך שפשוט תחיי את חייך בצורה הטובה ביותר, ללא כל קשר אליהם. אם את לא מצליחה, אז נמשיך לתכנן את ההתמודדות האקטיבית שלך - כי אחרת הכעס יתבצר בתוכך, ואת משלמת את המחיר העיקרי.

2. משהו לגבי התמודדות עם שינויים. בשלב זה אתייחס לשינוי שחווית כאן איתנו, ובהמשך אולי נקשר אותו לשינוי שחווית בנושא החדר בעבודה. אני נעדרתי מהאתר למספר ימים, וקרן מילאה את מקומי עבורך. בפתיחה היא העבירה לך מסר בשמי, סיפרה שקראה בעיון את התכתובות הקודמות בינינו והציעה לך זוויות הסתכלות נוספות. אני מבינה שהשינוי היה קשה לך, אם יבוא לך לשתף אותנו קצת בקושי זה ובדרך שבה בחרת להתמודד עמו, נוכל אולי לקבל כלים נוספים ליעוץ.

מחזקת אותך,
ומאחלת לך שבוע שקט ורגוע.

שרונה
מבינה את הכאב שלך
אבל את מבזבזת אנרגיות.
עדיף שתשמרי אותם למחשבות ועשייה חיוביות, כי אחרת את מתמלאת באנרגיה שלילית ובתסכול.
תתעסקי באיך לשכנע את הבוס שלך במה שמגיע לך, ולא במה שלא מגיע לאחרים.
אני מבינה שזה קשה לא להסתכל, להשוות ולאכול את הלב
אבל מי שהכי נפגע מאכילת הלב הזו, היא את.
יש לנו רק לב אחד
שמרי עליו.

באהבה
איילת

שרונה,
מטרתך בשיחה להבין אם הוא שבע רצון מתפקודך, אם כן במה - ואז לבקש את נושא החדר.
אם הוא לא מרוצה - להבין גם ממה, בכדי לשפר, כך שתהיי ראויה בעיניו למשאבים.

אם הוא מרוצה, זה מצויין לומר לו שסומכת עליו, כי יש על מה לסמוך.
אם הוא לא מרוצה, את צריכה לסמוך על עצמך לשנות את המצב - או להבהיר לו היכן פספסת בשיווק העצמי שלך, או לתקן את שצריך (בד"כ זה השילוב של השניים).

אני סומכת עליך, לאור המוטיבציה והדבקות במטרה שלך, שתצליחי!

שרונה יקרה
תכנון השיחה, דימוי התנהלותה והתסריטים האפשריים - הינם הכנה מצויינת לשיחה עצמה.
במקרים רבים, מחשבה גם יוצרת מציאות.

אני ממליצה לך להפסיק לצפות ממנו ליזום, (למרות שתארת יפה את תסריט השיחה הזו)
קחי אחריות על האושר שלך.


בנוגע להמשך - אם את יוזמת שיחה, את צריכה להגדיר מה מטרתה, ולחשוב כיצד לפתוח אותה.
השאלה שלי היא מה את רוצה?
האם את רק רוצה שיחשוב עליך לכשיתפנה החדר הבא, או שיש דברים נוספים ביחס שלו, שיכולים לפנות לך מקום? אם את כבר מתאמצת ויוזמת, בואי נחשוב כיצד אפשר לתעל שיחה זו להשגת מטרות.

האם את יודעת מה הוא חושב עליך? ממה הוא מרוצה בתפקודך? מתי שמעת זאת בפעם האחרונה?

מה דעתך ליזום עמו שיחה לקבלת משוב - לברר מה שביעות רצונו ממך?
אם הוא מרוצה - תקבלי פידבק שתמיד כיף לשמוע, ואחריו גם יהיה מקום לבקש בקשות.
אם לא, אולי תביני למה הוא מעניק לך יחס שכזה, ואז תוכלי לנסות לייצג את הצד שלך בפניו בדברים שלא הובהרו כראוי, ולקחת אחריות על אלו שטעונים שיפור.

בכל מקרה דבר עשוי להגביר שביעות רצון שלו ושלך מהקשר להמשך.

המשיכי לתאר לי את תסריט השיחה שאת יוזמת - משלב הפניה, ועד המשוב ממנו - במקרה חיובי ובמקרה של חוסר שביעות רצון.

איילת.

שרונה, את על דרך המלך.
אנו עוד נמשיך בהכוונות ודיוקים כדי שתמשיכי להתקדם בה.

איך לדעתך תתנהל השיחה על כל שלביה (החל משלב יוזמתך ליצור אותה) -
תארי באופן ממוקד וברור (עוד טיפ חשוב בתקשורת בין אישית - נסחי קודם כל לעצמך ואז לנו)
ואז הוסיפי וכתבי
איך לדעתך את צריכה להתנהג / להגיב - כאשר הוא מדבר?
ומה התסריטים האפשריים לתגובותיו - ובהתאם לתגובותייך.

תתחילי בתסריט השיחה הרצוי לטעמך, ואז גלישות שעלולות לקרות.

שרונה יקרה,
היכולת המדהימה שלך לקבל פידבק, להכיר בו ולהפכו לשלך - מחזק בי את האמונה שאת תצליחי ובגדול!

לכן אנו עוברות ליישום.
שימי לב לכותרת שבה בחרת בתיאור ההודעה שלך - "בעיה בעבודה"
מה דעתך על כותרת זו, כעת, וכיצד היית מציעה לנסחה, בשפת המלוכה.

שרונה יקרה
בהודעה זו אתייחס רק לפתיח שלך בהודעה - שהוא החשוב מכל.

פתחת ב- "מקווה שאני לא מטרידה אותך בפורום זה".

א. ברור שאת לא מטרידה אותי - אני כאן בשביל לתת שירות, ואת מאפשרת בפתיחות ובשיתוף שלך להרבה נשים יקרות ללמוד מנסיונך. מעבר לכך את מפרגנת ומעריכה - כך שזוכה ביושר לתשומת לב שאת מקבלת כאן.

ב. את משתמשת בשפה שעלולה ליצור אפקט של נבואה המגשימה את עצמה -
כשאת אומרת - "מקווה שלא מטרידה", השומע נשאר עם המילה "מטרידה" בראש. כך שגם אם לא חשב עליה קודם, כעת היא שתולה אצלו עמוק, ואת עשית זאת במו ידייך.

ג. איך כן להתנסח באופן אסרטיבי שמכבד אותך?
אלטרנטיבה, אם את בכל זאת מתלבטת אם לצד השני יש זמן עבורך כרגע, היא לשאול-
"האם נוח לך/ נעים לך / מתאים לך לדבר איתי עכשיו?" - השומע ישמע את המילה "נוח"/ "נעים" / "מתאים".
וגם אם יענה על השאלה בשלילה - מיד תוכלי לשאול - "אז מתי כן יהיה לך נוח / מתאים ?"
והתשובה על שאלה זו - כשאלה פתוחה - תהיה בד"כ חיובית עבורך - בכך שתקבע מועד שנוח לשניכם. כאן את גם מעניקה לו את אפשרות הבחירה.
את יזמת פניה (כפי שאת הולכת ליזום פנייה לבוס שלך) - ועם זאת את מאפשרת לצד השני לבחור מתי נוח לו לקיים את השיחה, תוך כדי שימוש במילים עם אפקט רגשי חיובי (נוח), ולא שלילי (מטרידה).

ד. התחילי להשתמש בשפת המלכות - זנחי את שפת המשרתות - ובכך היי מלכה והתפטרי מתפקיד המשרתת!
שרונה יקרה, אני הולכת להקפיד איתך על הניסוחים, ממש כמורה לאנגלית - שעוזרת לך לרכוש שפה חדשה. שפה של מלכות. כי את מלכה. הבעייה היא שאת עדיין משתמשת בשפה של המשרתות, ולכן מקבלת לעיתים יחס כזה.
ומלכה, דואגת שרצונותיה יתממשו. ומשתמשת בשפה שמקדמת זאת.

לכן קודם כל הקפידי על הניסוחים עם כל סובביך. תפסיקי להתנצל על עצם קיומך, תהיי ערה לחוזקות שלך וליופי הפנימי שלך - ותתחילי לכבד את עצמך. ואז הסביבה כולה תערך בהתאם.
רק כשתרגישי שאת שולטת בשפת המלכות, תהיי מוכנה לשיחה עם הבוס. אז להתחיל לתרגל בבקשה.

מתאים?

הי שרונה
תודה שאת לוקחת אחריות על האושר שלך ומפנה שוב את תשומת ליבי להודעתך.
הצעת יעול - אם את כבר פונה שוב, חיזרי על השאלה, בכדי ליעל תהליכים ולהקל על הצד השני לעזור לך.
זה הטיפ הראשון שלי (בהתייחס לשאלתך) לקראת השיחה שלך עם הבוס.
1. תגדירי לעצמך (ולנו) מה המטרות שלך בשיחה איתו. כלומר - מה את רוצה שיקרה בעקבות השיחה.
2. תחשבי איך את יכולה להקל עליו, כדי שהדברים שאת מעוניינת בהם אכן יקרו.

אחרי שתחשבי על התשובות לשני סעיפים אלו, ותחלקי אותם איתנו, נתקדם.

איילת.

איילת יקרה,
טוסי לך בדרכך להמשך תרומה חברתית מבורכת,
כולנו מצפות לשובך כאן.
גם אני עניתי על השאלון - וחייבת לציין שמעבר לכך שהוא ממוקד ומעניין - ותורם למחקר החברתי,
יש לו תרומה רבה גם למשיב - בהעלאת המודעות למהי הטרדה מינית.

מאז שעניתי על השאלון אני הרבה יותר מודעת לסביבה בהקשר זה, הן כאישה והן כיועצת בארגונים.

כבר מתגעגעת,
:)
איילת.

הי רינת
ניתן לקרוא, ואף לראות באופן כתיבתך, כי באמת אין לך אוויר (המילים צפופות ואף דבוקות זו לזו)

א. נושא הכבוד העצמי הוא נושא מאוד חשוב, בכל אינטראקציה עם הסביבה.
שאלתי אליך היא - האם את מכבדת את עצמך בהתקשרות איתם?
כבוד קודם כל מעניקים לעצמך ורק אחר כך דורשים אותו מהסביבה. אדם שמתקשה לכבד את עצמו, יתקשה לקבל זאת מהסובבים.
תארי לי בכמה משפטים איך את מפגינה את הכבוד שלך לעצמך באינטראקציה איתם, ותרחיבי מעט על הקושי שאת מתארת.

אני לא ממש מבינה למה כוונתך במשפט: האם יש לי כבוד בהתקשרות איתם??

תביני, אני בחורה תיקשורתית, זורמת, מתאימה את עצמי להרבה סוגי אנשים.

אני לא אומרת שאני מושלמת-אני אף רחוקה מכך. אבל אני בנאדם פתוח,שמקשיב ומוכנה להודות שטעיתי.

הם מצידם אנשים חוצפנים,מתערבים לי בחיים,מנסים לסכסך ביני ובין בעלי.
אני רוצה לפרט לך יותר. אשמח אם תוכלי לרשום לי דואר אלקטרוני

תודה ממש, רינת.

רינת -
המפתח עשוי להיות במשפט "מתאימה את עצמי להרבה סוגי אנשים"
זו תכונה נפלאה ושירותית, אך השאלה אם היא לא מנוצלת על ידם.
אשמח אם תרחיבי כאן, בכדי שגם קוראות אחרות יוכלו ללמוד מהמצב.
תודה,
איילת

הם טיפוסים יוצאים דופן בהתנהגותם , אובססיביים , מתערבים גם בפרטים הקטנים ומנסים להחליט עבורינו בנושאים אישיים, כמו למשל- הם מנסים לומר על מה תוציאו כסף ועל מה לא.

הם ממש לא תמיד מקבלים בסבר פנים יפות,גם שאנחנו באים אליהם לעיתים רחוקות עם שני ילדינו.

הם מסוגלים להתנפל עלי פתאום,להעליב ולפגוע ואח"כ לטעון שאני הפוגעת. כשמדברים איתם צריך לחשוב על כל מילה שמוצאים מליון מחשבות-כי כל משפט מצידינו מלווה בהערות מעליבות/עקיצות/התערבות

הם פשוט בילתי נסבלים ואני משתמשת במילים עדינות
הם תמיד מצליחים איכשהוא לגרום לסכסכוכים ביננו.

אני משתדלת לשתוק הרבה אבל פעם ב.. שאני מתפרצת ואומרת את אשר על ליבי ....... חבל על הזמן מה קורה.... והמבין יבין..

אם תשאלי אותי עוד שאלות יותר ספיציפיות אני אוכל לספר עוד.

רינת.

הי רינת
אני ממש מבינה לליבך - למה את צריכה לספוג את ההשפלות שאת חווה.
אני תמיד אומרת שזה בסדר להכיל "חרא" של קרוב משפחה, אך אין צורך לאכול אותו.
לכך התכוונתי באמירה שכבוד קודם כל נותנים לעצמך.

עם זאת אני גם מבינה ללב בעלך - הוא בוודאי מרגיש בין הפטיש לסדן - בין הוריו לבינך, והם לא משכילים להבין איזה חיים קשים הם בוודאי עושים לו.

וכמובן שיש גם את הילדים בסיפור - שעלולים להפסיד סבא וסבתא מכל העסק.

לכן, זה מסוג הקונפליקטים, שמומלץ לנסות ליישבם - היות וזהו קשר משפחתי. ולא פשוט לקום וללכת.

לכן , כבקשתך, מספר שאלות יותר ספציפיות, לי אליך;
1. מה הפיתרון מבחינתך? מה היית רוצה שיקרה? מה היית רוצה לעשות?
2. האם שוחחת עם בעלך לעומק על הנושא (ציינת מריבות, אך האם ניסיתם לדבר על זה בכדי לנסות למצוא פתרונות למצב) - מה דעתו? מה הוא מציע?
3. האם ניסיתם - הוא / את - לדבר בענייניות עם הוריו על הנושא, ולא רק בהתפרצויות - "חבל על הזמן" כפי שאת מציינת.. - מה יצא משיחות אלה? (תארי בפירוט - אפילו אם היה שינוי קל לזמן קצוב)
4. האם אתם תלויים בהוריו? (תלות כלכלית, רגשית, מצפונית, חברתית וכו' - פרטי)
5. האם הוא בן יחיד? אם לא מה היחס ליתר אחיו
6. האם הוריך בתמונה?
7. בני כמה הילדים שלכם? איך הקשר שלכם איתם? איך הקשר של הסב והסבתא מצידו של בעלך איתם?

מבינה לליבך,
איילת

איילת שלום,

א. כולי הערכה ותודה על האכפתיות והנכונות לעזור,אוזן קשבת זו תרופת פלא עבורי..
ב.אני מעדיפה להמנע מלהכנס לפרטי הפרטים ולענות על השאלות ששאלת עמ"נ לא להחשף. (אלא אם כן את מוכנה למסור דוא"ל).

בכל אופן-מה שאני יכולה לכתוב לך זה שמדובר באנשים שלא יודעים/רוצים/מסוגלים לשים את הקלפים על השולחן באופן בוגר ורגוע -
ואת זה אני אומרת מתוך נסיוני המר בעבר, לצערי.
קשה להם מאוד מאוד לשמוע ביקורת/שמץ של דבר שמפריע- ומה שקורה שרק מתחילה שיחה בכיוון -הם תוקפים ולא מאפשרים להתבטא-ואני רצינית לגמרא.
יש בהם סוג של אטימות רגשית
את הרי מבינה בעצמך שכמו שציינת שהם לא משכילים להבין עד כמה הם מקשים לבנם את החיים-אז כמובן שקשה לעורר בהם מודעות לעוד דברים.
הם מדברים בשפה אחרת ממני..קשה לי אפילו לתאר זאת במילים..
הם טיפוסים כ"כ שונים ממני כמושגם בעלי כ"כ שונה ממני אך לפחות איתו אני מצליחה להגיע לדיבור ותקשורת כשיש אי הבנה,וגם אם לא תמיד מגיעים לעמק השווה אז לפחות מצליחים לדבר/לשחרר/להפתח- שזה כבר דבר גדול בעיני.
קראתי מאמר שאומר שהכל תלוי בבן הזוג שאם הוא תלותי,כרוך ומנסה כל הזמן לרצות את הוריו (ומשפחתו)-אז הבעיה היא בו-והוא האינפנטיל והלא בשל ועד שהוא לא יפנים שהוריו והוא היו ישות אחת רק לפני הנישואין ועששיו יש משהו אחר,חדש ונפרד אז לא יהיו נישואין מאושרים
הבעיה שגם כשבעלי מצליח להשתחרר מכבלם לתקופות קצרות בלבד!
הם מהר מאוד כופים את עצמם +עושים לו על המצפון וחוזר חלילה...
אומרים שלא מתחתנים עם המשפחה של הבעל אבל במקרה הזה הם לא נותנים מרחב , הרי גם ככה הקשר הזוגי מורכב מספיק וזה רק מקשה ומסבך.
מה לדעתך יכול קצת לשפר את המצב-חוץ משיחות איתם שכמו שהבנת זה לא בא בחשבון..

מודה לך מקרב הלב על העידוד והאמפטיה, שבת שלום,
רינת.

רינת,
עצם זה שאת יוזמת לפעול לקבל מידע ולהתמודד עם המצב - מראה שאת בכיוון הנכון. את קוראת מאמרים ופונה לפורום.כלומר - את לוקחת את האושר שלך בידייך - ולא נכנעת למצב.

(שוב היכולת שלי לסייע לך בפורמט זה הינה רק בפורום - כערך לימודי גם ליתר הקוראות.
בקרוב נפתח בחברת היעוץ הארגוני שלנו - קבוצת אסרטיביות בתקשורת בין אישית, במידה וזה יעניין אותך אעדכן בפרטים)

פרטי לנו עוד קצת איפה בעלך. מה דעתו על העניין.
מה קורה כשהוא כן מצליח לצאת מהתלות ולמה הוא חוזר.
כמו כן צייני האם אתם תלויים בהוריו כלכלית.

היי,

בעלי, כמו שכתבת מצוי בין הפטיש לסדן..

אנחנו לא תלויים בהם כלכלית.

הוא מדבר איתם ורב איתם שוב ושוב,
גם לי בעצמי אין מושג מדוע לו לחזור לתלותיות שוב ושוב..

אני מעוניינת לקבל פרטים על הייעוץ בנושא תקשורת ואסרטיביות.

שבוע מצויין ותודה.

רינת.

הי רינת
גם את וגם בעלך צריכים להבין שזה בסדר להכיל את הקשיים / עומסים / חרא - של קרובי משפחה יקרים.
אבל לא צריך להסכים לאכול אותו.

זו בדיוק האסרטיביות - לכבד את עצמך ואת הזולת, בכל רגע נתון - ולא לאפשר הפרה של כבוד זה.

בעלך זקוק לקשר עם הוריו, וכך כנראה גם יהיו ילדיכם.
לכן נסו להקטין את החיכוכים ככל האפשר, ולשמור את הקשר על אש קטנה.
את צריכה לדעת שיש לך גב מבעלך, והוא צריך לדעת שאת לא עומדת בינו לבין הוריו.
זו מלחמה שאין בה מנצחים. לכן חשוב פשוט למזער נזקים ולשמור על פרופיל נמוך.

סדנת האסרטיביות, שתקנה לכם כלים להתמודדות בזמן אמת - מתוננת לצאת לדרך בחודש ספטמבר. פרטים נוספים לקראת המועד.

שרונה יקרה
עושה רושם שיש לך חברות טובות, שיצגו את הצד שלך נאמנה.
כמו כן למנהלים שלנו, פעמים רבות, יש ראיית על רחבה, שלא תמיד חשופה בפנינו.
אני שוב מזמינה אותך ליזום שיחה איתו, בפרט לאור כך שהוא הרים את הכפפה.
במידה ואת מעוניינת נדריך אותך כיצד מומלץ לערוך את השיחה - לפי כללי מתן וקבלת משוב

הכלל הראשון - לנסות להבין מי עומד מולך. איזה סגנון תקשורת יש לו?
האם הוא נוטה לסגנון הבירוקרט - מסודר, דייקן, עובד על פי נהלים ושגרות, יסודי ואיטי?
הםא הוא נוטה לסגנון הבין אישי (כמוך) - אכפתי מאנשים, מה הם חושבים, מה טוב להם, מה מפעיל אותם?
האם הוא נוטה לסגנון היצירתי - מפוזר מעט, בעל רעיונות מקוריים, צבעוני במראהו ובדעותיו?
האם הוא נוטה לסגנון הביצועי - מרוכז במשימות, מתקתק עבודה, שם דגש על הישגים, מהיר מאוד ואימפולסיבי?

כן אני מוכנה בהחלט ליזום עימו שיחה
הוא עובד בסיגנון ביצועי אוהב עבודה נטו ושלא מורחים אותו דייקן ורציני אך יחד עם זאת מאד קשוח
איך אני מתחילה את השיחה עימו ומה אני אומרת לו?
לא רוצה להעלות את הנושא של החדר יותר כי זה נגמר מבחינתי אלא להבין מה המהלכים שלו לעתיד לגביי
מאד מפרגנת לכן על התמיכה
אשמח לדעת איך להתחיל עימו את השיחה ומה לומר לו