פורום בנות, העצמה נשית - יש לך שאלה?

ראשית תודה על פרגונך לפורום, ועל פנייתך אלינו.
אופן כתיבתך מעיד על מודעות וחשיבה מעמיקה על הקורות אותך.
ממה שאת כותבת ניתן לחשוב על קשר - בין חוסר הרצון בקשר של אלו הפונים אליך, לבין טיב הקשר הקיים בין הוריך, שעלול להשפיע על מידת אמונך ורצונך בקשר זוגי.

בתחום היעוץ נתקלים לעיתים תכופות, באדם אינטלגנטי ומוכשר כמוך, שיודע מה הוא רוצה, וכביכול אין שום דבר ממשי שעומד בינו לבין מטרתו - הלא מושגת.
וזאת משום שהדבר שמונע ממנו להשיג את מטרתו, הינה במקרים רבים, מטרה נסתרת נגדית.
בשפה המקצועית קוראים לכך Hidden agenda.
יתכן שהאג'נדה המוצהרת שלך היא למצוא בן זוג, בעוד שלאור מודל הזוגיות של הוריך, קיימת אצלך אג'נדה נסתרת חזקה אף יותר שאינה רוצה בכך.

היות ואת כבר בת 26, והדבר מציק לך, הייתי ממליצה לך על אחת משתי דרכים (או שילובן)
1. קורס למודעות עצמית (המשלב גברים ונשים ביחד) - שיוכל לחשוף את התנהגותך בקבוצה גם עם המין השני ולקבל פידבק מהימן על כך מהקבוצה והמנחה
2. אימון / יעוץ אישי, על ידי מטפל המתמחה בתחום הזוגיות.

שיהיה בהצלחה,
עדכני אותנו
:)

אני לא חושבת שהבעיה היא חוסר רצון בקשר זוגי בשל הקשר הבעייתי בין הוריי
שכן בסביבתי הקרובה אני מכירה קשרים מוצליחם
אני אמנם מסכימה שקשר כמו זה של הוריי אני לא אקבל על עצמי לעולם, אבל אני חושבת שאולי מעבר דירה כלומר השכרת דירה של עצמי תעזור.

לגבי ההתנהגות שלי בין גברים ונשים זו לא הבעיה לדעתי כי יש רצון ויש התחלות
רק ההמשך הוא בעייתי ואני חושבת שהסיבה הנסתרת היא באמת הקשר בין הוריי והחוסר יכולת שלי להציג את המיועד בפניהם, אין לי מושג איך הוא כשיגיע יגיב לזה איך משפחתו תקבל זאת
כשאני חושבת על קשר זוגי וכל מה שמשתמע ממנו אני חושבת שאולי לפעמים היה יותר קל אילו לא היתה לי משפחה
את מבינה את כוונתי?

היי אנונימית
ממה שאני מבינה מתגובתך הבעיה היא לא חוסר הרצון בקשר זוגי הוא הפחד ממה יהיה כאשר יהיה קשר זוגי. כפי שאת מציינת ישנן התחלות ורצון ראשוני אבל אין המשך יציב ואולי הסיבה נעוצה באותו פחד מהמשכיות הקשר- מכיוון שקשר זוגי ארוך טווח מחייב קשר עם ההורים ופגישות משפחתיות ןעצם מגורייך בבית הורייך לא מאפשרת כביכול לחכות הרבה זמן לפני שהמיועד יכיר את ההורים.

אם המצב הוא אכן כזה, אני מציעה להפריד בין הדברים. לא לחשוב על ההמשך אלא לחיות את המפגשים עמו פעם אחר פעם יום ביומו. לאחר שהקשר יתייצב במפגשים מחוץ לביתך תוכלי להציג לו את סביבתך הביתית או לעבור דירה כפי שהצעת ויש עוד פתרונות רבים.

אני חושבת שיעוץ אישי או אימון אישי יכול להועיל לך, כמו לכולנו, לראות את התמונה השלמה, להבין מאין דברים נובעים ולמצוא פתרונות נוספים

מה את אומרת?
בהצלחה,
איילת לחמי

מאיה
אלה לא צרות של עשירים - אלא צרות שלצערי הן נחלת הכלל ואם כבר צרות של עשירות. אני שמחה שאת מעלה את הבעיה הזאת ואל תקלי בה ראש. הרבה פעמים משיחות עם גברים הם טוענים שתקיפה מינית או אונס אלו דברים נוראיים אבל מה רע בלהסתכל על אישה יפה או להעיר לה הערות מיניות זה הרי צריך להחמיא לה לא?
אז זהו שלא!
האמירה שלך ועוד של רבות אחרות מראה כי זה מציק ולא נעים ואפילו פוגע שכשמביטים בך יש זה קונוטציה ברורה אחת- מין.

אז איך מתמודדים?
תרגישי נוח להעיר- סליחה, זה לא נעים לי. סליחה, זה מפריע לי. סליחה אני לא מעוניינת. את יכולה לנעוץ בהם מבט כועס או כל דבר אחר שתחפצי. זה שלך ומותר לך להיות תקיפה בעיניין.
אל תרגישי לא נוח- זה דבר ראשון. זהו הגוף שלך ולאף אחד הזכות לבזות אותו אם על ידי מבט או אמירה או נגיעה.

תנסי את זה בפעם הבאה שזה קורה לך זה משחרר.......

המון בהצלחה- וספרי לנו אם הצלחת להגיב בפעם הבאה

מאיה יקרה
שכחתי לציין שאני עורכת מחקר בנושא הזה והייתי רוצה להפנות אותך לענות על אחד השאלונים

[a href=http://www.formlogix.com/Manager/UserForm18099.aspx?Param=VXNlcklkPTE4MDk5LkZvcm1JZD01LlJvd0lEPS0xLkFwcE5hbWU9QXBwLkZvcm1OYW1lPW9wZW5fd29tYW4uUXVpY2tMaW5rSUQ9LTE%3d id=link]שאלון לנשים[/a]

תודה, איילת לחמי

שלום נופר
כחלק מתהליכי פיתוח מיומנויות בין אישיות, אנו מעבירות קורסים בנושאי אסרטיביות.
אף אחד לא נולד אסרטיבי. לכולנו הנטייה הטבעית להיוולד על קו הרצף שבין פאסיביות לאגרסיביות, ועלינו ללמוד להיות אסרטיבים - כישורים בין אישיים הנמצאים במקום טוב באמצע;
היכולת לכבד את עצמך ולעמוד על זכויותיך, בלי לפגוע בזולת.
היות ואת קושרת ביטחון עצמי ואסרטיביות, את כנראה נוטה לצד הפאסיבי בקו הרצף.
את מוזמנת להפנות אלינו שאלות יותר ספציפיות בתחום.

האם את עושה פעילות גופנית?
במידה וזה יכול לעניין אותך, הייתי ממליצה לך גם להצטרף לקבוצה המתאמנת באומנויות הלחימה.
הדבר יכול לחזק אותך גם גופנית וגם נפשית, ועד שתגיעי לתוצאות הרצויות, תוכלי לפרוק את העומסים הרגשיים באופן זה.
יש מגוון, והייתי ממליצה לך לנסות עד שתמצאי את הסגנון, המדריך והקבוצה שיתאימו לך
(סגנונות שחושבת שיכולים להתאים לך הם -קפוארה, בשל השילוב עם הריקוד, או ג'ודו בשל חוכמת ניצול כוחו של היריב, או טאי-צי בשל הרכות).

לירון יקרה יקרה,

קראתי קצת על פפלומה באינטרנט, לפני שהתחלתי לכתוב. הוירוס הזה לא נשמע נעים בכלל גם בגלל אי הנוחות באזורים הגניטאליים וגם בגלל הטיפול הפולשני והמכאיב. עם זאת יש טיפול וזה עובר וכדאי לך לנצור את הידיעה הזו בלבך כל עוד את חווה את הכאב של הוירוס.

הדבר הראשון שאת צריכה לעשות זה לחשוב על עצמך. הביטוי שלזה יהיה בכמה מישורים.
ראשית, קיראי על הוירוס, התייעצי עם גניקולוגית ופני לטיפולים התאימים.
תוך כדי זה תחשבי האם את רוצה או מוכנה להיות בקשר עם גבר ששכב עם אחרת. ויתרה מכך גבר שלא היה אחראי להתריע בפנייך על כך וכתוצאה מכך סיכן את בריאותך.

אני מציעה שתמקדי את הרגשות שלך על המעשה שלו ותחשבי מה זה מעורר אצלך: האם אלו תחושות של פחד, תחושות שאת לא סומכת עליו או אחרות....
אל תבטלי אף אחת מהתחושות האלה- כי הן שלך. אני חושבת שעצם שאלתך היא שאלה הבאה מתוך ספק והספק הזה הוא לגיטימי. תכילי אותו ותפעלי ממנו. אל תשתיקי את הקול הזה. הוא שלך

אני מאחלת לך החלמה מהירה.... וכמובן אשמח להוסיף ולשמוע את תחושותייך והחלטותייך
בהצלחה, איילת לחמי

לירון יקרה.
מצטרפת לאיחולי ההחלמה של איילת לחמי,
ורוצה להתייחס ראשית לפן הדאגה שלך לגבי החמרת המחלה.

מתחום התמודדות עם לחץ ושחיקה (גם במטרה למנוע מחלות), אני ממליצה לך, במקביל לנקיטה בטיפול הרפואי המתאים - לא לדאוג!
שהרי דאגה היא הריבית שאנו משלמים על צרות שטרם קרו.
בטכניקות של דמיון מודרך ידוע, שהמוח לא יודע להבחין בין דמיון למציאות, ועל כן כשאנו דואגים אנו משלמים מחיר בריאותי, שמחליש את המערכת החיסונית שלנו.
לפיכך, הדאגה עלולה להיות בבחינת נבואה המגשימה את עצמה.

כיצד אם כן אפשר לא לדאוג?
1. כאמור הקפידי על טיפול וביקורת רפואית
2. נקטי בטכניקה קוגניטיבית של חשיבה חיובית - כל פעם שמתגנבת דאגה למוחך, שנני באופן מכוון משפט הפוך חיובי ובזמן הווה כגון - אני בריאה ומתאוששת מהמחלה.
תמשיכי כך עד שהמחשבות השליליות יעברו.

ולגבי החבר?
אני חושבת, כפי שכתבה לך איילת לחמי לגבי תחושות הבטן, שאת כבר יודעת את התשובה הנכונה לך. החוכמה תהיה רק להקשיב לעצמך, וללכת לפי צו ליבך ומצפונך.
אדם הוא סך כל בחירותיו.

שיהיה בהצלחה,
עדכני אותנו

וואו קרן,
כמה שזה מזכיר לי תחושות שהיו לי בזמן חגים ומועדים משפחתיים מורחבים. שם זה מודגש ביתר שאת: למה זה כל כך מובן מאליו שאני אקום ואעשה הכול? ואם בענייני גיל עסקינן, אז מדוע אמא שלי וסבתא שלי צריכות לקום ולא דודים, בני דודים, סבים....?

ישנו הסבר חברתי פסיכולוגי לעניין- נשים פשוט מרגישות שהן צריכות להיות טובות. קשה לנו כנשים להרגיש שאנחנו לא טובות נחמדות או מועילות. קרול גיליגן שהיא פסיכואנליטיקאית פמיניסטית טוענת שנשים עושות הקבלה בין שתי תפיסות עולם: או שאת מוסרית או שאת אנוכית. כלומר אם אני לא מועילה, עוזרת, מסבירת פנים וכדומה אזי אני לא מוסרית. כך שתפיסת העולם הזו מתניעה אצלנו את הפרופלורים בטוסיק אל עבר העשיית החברתית שבאירועים חברתיים באה לידי ביטוי בכול הפעילויות שהזכרת

אבל זה עדיין לא מסביר למה הם (הגברים) לא עושים שום דבר???
תשובת השלפ שלי היא שאין להם את התפיסה החברתית שלנו, כפי שכתבתי לעיל, אבל זה לא אומר שהם לא צריכים לעשות.

אז איך תעשי שהם כן יעשו?
היום בעולם האימון- פשוט צריך לאמן אותם לקראת ההתנהגות הרצויה. אל תרפי מלומר. התחילי עם הקרובים אלייך שיש לך איתם יותר דיבור, הסבירי את חשיבות הדבר בעיינייך והסבירי מה את רוצה שהם יעשו
אל תרפי- לאט לאט כמו שרירים שנמתחים- ההתנהגות הרצויה תבוא לידי ביטוי
לאחר שאותו אחד יפעל כך הוא יאיר את הדרך לשאר בליווי הבקשות שלך- עד שזה יהיה טבעי

כך, קרן יהיה עם כל דבר שתרצי לאמן

בהצלחה,
איילת לחמי

קרן יקרה
מדובר כאן על מקרה קלאסי של קיבוע תפקידים.
שהוא אכן מרגיז, אם לא בלתי אפשרי לשינוי...
כבכל תהליך של רצון לשינוי, מתעוררים התנגדויות וכעסים - גם מצד אלו שנוח להם במצב הקיים ובוודאי שמצד אלו שרוצים לשנות.

בתפקידי כמסייעת בהובלת תהליכי שינוי בארגונים (ומשפחה היא מיני ארגון)
אני יכולה להמליץ לך את הכלל הראשון בניהול שינויים - תשתפי בתהליך החשיבה והתכנון, את אלו שאת רוצה שייסעו לך בהוצא לפועל של השינוי.
כלומר, שוחחי עם בעלך בנחת, בטרם האירוח הבא. שתפי אותו בחוסר שביעות הרצון שלך, ובצורך שלך בשינוי הקיים. תחשבי ביחד איתו כיצד אפשר לחלק מחדש את תפקידי האירוח.
במידה וההתנגדות לשינוי ממשיכה, עדכניני ונלווה אותך בתהליך.
:)

תמיד צריך להקריב. את שני תחומי החיים חשובים ביותר, גם משפחה וגם קריירה שאוהבים.
בתור אישה זה בלתי אפשרי לעשות את הדברים בצד הטוב ביותר, בו זמנית.
תזכרי !
ואני כבר עברתי חצי מהדרך בחיים, גם בעלת תאר אקדמי..
או שאת עובדת מצטיינת או שאת אמא כמעט מושלמת.
אני בחרתי ,אחרי כמה שנים של סיפוק בלתי רגיל בעבודה,
להיות אמא במלואו מובן המילה. ברגע שנוכחתי לדעת שהילדים שלי
לא קיבלו את מה שנחוץ ביותר, בגלל שעות עבודה מרובות מצידי,
החלטתי שאני רוצה להתמסר לגידולם ולחינוכם.
לא מצטערת אפילו לא לדקה על הויתור שלי. יש לי ילדים שאני גאה בהם
ומוצלחים ביותר מכל הבחינות.
קשה מאוד לתת מתכון. כל אחד בוחר בעצמו מה שטוב לו.
בהצלחה רבה בהמשך דרכך.
תשימי את השורות האלה בצד, באיזה מקום, וכשיהיה לך קשה בכל פעם, בתור אמא ובתור עובדת מסורה, תזכרי מה שאמרתי לך.
וקחי בחשבון גם שהילדים תמיד יזכרו מה שקיבלו ובמיוחד מה שלא קיבלו
בתור ילדים מצד ההורים!!

מירב יקרה
השאלה שלך ממש לא פשוטה. אני לא מכירה נשים (ולא הרבה גברים...לצערי) שאינן מתחבטות בה. עולם העבודה היום גוזל לנו את מרבית הזמן ולא משאיר לנו מקום לדברים אחרים כמו מנוחה, פנאי ומשפחה, כל שכן כאשר נכנסים ילדים לסיפור. אל לנו לשכוח שילד ראשון זו חוויה שתרצי לחוות לא בלחץ ולא במתח ועל כן יש לשקול טוב את צעדייך. אין מתכון קבוע, כפי שכתבה 'אמא אהובה' וכל אחת עושה את שיקוליה המונחים על פי רחשי ליבה.

אני רוצה להעלות בפנייך נקודה למחשבה- עני לי ואחר כך נמשיך. מהי אמהות טובה לדעתך?
מחכה לתשובתך, איילת לחמי

בשבילי להיות אמא טובה זה להיות שם בשביל הילד כשהוא חולה, לדאוג שיהיה לו אוכל חם ובריא, להשכיב אותו לישון בזמן. זה בצד היותר חומרי. בצד הרגשי זה להשכיב אותו לישון עם סיפור, לתת לו הרבה אהבה, לענות לו על שאלות בסבלנות כדי שיפתח סקרנות. לדאוג לעזור לו להתפתח בכל תחום שמעניין אותו (גם אם אותי זה מעניין פחות). לבלות ביחד ולא מול הטלויזיה ועוד.
אני לא יודעת אם אני אוכל לעשות את כל הדברים האלה עם עבודה, גם כי אני לא אהיה בבית מספיק וגם כי אני בטח אהיה עייפה כשאני אגיע. לא רוצה שהילד יראה לי כמו עוד מטלה...

מירב יקרה
ראשית אני שמחה מאוד על תגובתך מכיוון שחשבתי הרבה על שאלתך ועל מאווייך המהולים בקושי שאת מציינת. אני מצטרפת למה שכתבה איילת פדה בנושא אמא טובה דיה. לפעמים אנו מנסות יותר מידי להיות הכי טובות הכי משקיעות והכי הכי הכי שבסוף לא נותר מאיתנו דבר וכמו שכתבת ואני מסכימה שאת לא רוצה שהילד יהפך להיות מטלה.

בהמשך לדברייך אני רוצה לחדד רק נקודה אחת חשובה למחשבה. בספרה "חדר משלך" כותבת ווירג'יניה וולף את הדברים הבאים:
"מה שרציתי ממך אמא, היה זה שבהעניקך לי חיים, נשארת גם את חיה".
זהו המסר שלי אלייך ואל עצמי. העניקי תוך כדי שאת לא מבטלת את עצמך. כל פעם שאת רוצה להעניק לילדך חישבי כיצד את עושה זאת תוך כדי חוסר ביטול גבולות העצמי שלך. ברגע שהדבר יהיה לך ברור יהיה לך פשוט יותר להעניק כי זה יבוא מתוך כוח ולא מתוך חובה או חולשה.

הייתי שמחה אם נוכל לתרגל יחד (ועם נשים נוספות) מצבים היפוטטיים ומצבים אמיתיים, על גישה זו מעל דפי המחשב
מה את אומרת?

מירב יקרה
רוצה להפנות לתאורטיקן בשם וויניקוט, שנקט במונח - אמא טובה דיה.
אין ספק שהקונפליקט בין תפקיד ההורה לתפקיד הקריירה, הוא משמעותי בחיי נשים במיוחד.
ועל כן עליך לחשוב עם עצמך ועם בעלך - מהי אמא טובה דיה (ואבא טוב דיו) בעיניכם.
שכן זה הרף שהייתי ממליצה לך לשאוף אליו. כל רף אחד הוא ממילא בלתי אפשרי (להעמקה - כאמור, ויניקוט).
וכעת, כפי ששאלה אותך איילת לחמי - מה היא אותה אמהות טובה עבורכם?
ואז לבחון האם וכיצד זה משתלב עם הקריירה.

במקביל, מתחום ניהול שינויים, הייתי ממליצה לך לא לחוות במקביל שני שינויים כה דרמטיים, כגון הורות ראשונה ותפקיד מאתגר חדש. הדבר עלול לתבוע אנרגיות רבות מדי.
נהלי את תהליכי השינוי בפרקי זמן מספיקים להסתגלות, לפי סדרי העדיפויות שלכם.

שיהיה בהצלחה.
עדכני אותנו

שירלי,

השאלה המעניינת שלך מחזירה אותי אחורה אל תהיות רבות רבות שהיו לי לגבי הנושא הזה, באופן אישי.אני אספר לך בהמשך מהי התיאוריה שפיתחתי לעצמי אך לפני זה הייתי רוצה לחדד כמה דברים:
ראשית, האם הבחירה שלך לשכב עם גבר בפגישה הראשונה מגיעה מתוך כבוד עצמי שיש לך לגבי עצמך? האם את עומדת מאחורי ההחלטה שלך? אם כן בואי משיך
איך שאני מבינה את זה, השאלה שאת שואלת היא איך אני יכולה לדעת שהבנאדם שעכשיו אני יוצאת איתו מבין עניין, שהוא ילך איתי בדרך הזו שכביכול בחרנו בה שנינו לשכב או לאו. איך אני יכולה לסמוך על הבנאדם שאחרי שאני אקיים איתו יחסי מין הוא עדיין יעריך ויכבד אותי כמו שאני מעריכה ומכבדת את עצמי.

אופציה אחת כפי שציינת היא להיות נאמנה לרצונות שלך - החלטה אסרטיבית- זה מה שאני רוצה ולא אכנע לתכתיבים של אותם "ההם". מצד שני אם בכול פעם מחדש את נפגעת מהעניין אז אולי כדי לנתח את האדם מולך קצת יותר לעומק לפני שאת קופצת איתו למים העמוקים- תרתי משמע...

התיאוריה שאני פיתחתי לגבי זה היא שיש גברים שהם מסורתיים- כלומר, גברים שעל פני השטח הם שוכבים עם נשים שלא במסגרת נישואין ולאחר היכרות קצרה וניתן היה לחשוב שהם נאורים בתפישתם לגבי נשים ויחסים בכלל. מאידך, אותם גברים האלה, מכבדים רק את רצונותיהם ולא באמת מעריכים אותך ואת מי שאת ואת הבחירות שאת עושה- עצם זה שאת שוכבת איתם נותן להם לגיטימציה לזלזל בך.

אז קודם כל- הם לא שווים את זה כי הם לא באמת מכבדים את הבחירה הנשית שלך. אבל בשבילך- נסי לזהות אותם. אם אותו בחור הוא מהמסורתיים- עזבי את זה אל תכניסי ראש בריא למיטה חולה ואל תשכבי איתו. אך אם הוא אחר- אז תעשי חיים.

הי שירלי,
מצטרפת לתגובה של איילת לחמי והולכת איתה צעד אחד קדימה (או ליתר דיוק - אחורה..).

תיאוריות אבולוציוניות גורסות שחלק מההתנהגות שלנו היום - כולל ההתנהגות המינית, מקורה במקורות. גבר- צייד. אישה- מלקטת (קושניר הפיק מתאוריה זו הצגה קומית נפלאה - להציל את איש המערות). הבדלים תרבותיים אלו, הנעוצים עמוק בעבר, מביאים את הגבר לרצות לצוד, ואת האישה להיקשר, להתאהב ולרצות להקים בית חם ואוהב. בכדי להפגיש עולמות שונים אלו, גורסת התיאוריה שעל האישה לאפשר לגבר להתאמץ מספיק, בכדי לחוש שהשלל ראוי, להשביעו כציד לטווח ארוך.

ואם אני חוזרת מהמסע בזמן, לעולם היעוץ הארגוני, הדברי אינו מופרך, גם כשמביטים בתיאוריות של משא ומתן. הכללים אומרים להשקיע זמן. אם הצד השני מרגיש שהשיג את רצונו מהר מדי, הוא מרגיש שעובדים עליו. שיכל להשיג יותר. בהמשלה, גבר ש"השיג" את האישה מהר מדי, עלול לחוש שמשהו פגום ב"סחורה". או שיכל להשיג משהו יותר טוב.
לקוח שלי בבורסה ליהלומים תיאר לי את המשאים ומתנים על היהלומים שיש בהם הרבה פנטזיה (כמו גם במיניות). הוא ציין סקטור מסויים של סוחרים, שנלחמים במשא ומתן עד שהם מרגישים שנשברת לגמרי. אם הם לא רואים דם, הם לא מרגישים שהשיגו את מה שיכלו.
כך שגם כאן יש שונות, בקצב ובמשך הזמן הנדרש - אבל הכלל תמיד אחד.
מומלץ להשקיע זמן וסבלנות ויצירת קשר, לפני ההגעה לעסקה עצמה.

כך אני גם מציעה לך לראות את הדברים,
שאת משקיעה בבניית הקשר, בטרם מימושו.

את מוזמנת גם לקרוא את הכתבה שפרסמתי בנושא דייטים וראיונות עבודה - עם טיפים למו"מ הכל כך דומה הזה, של יצירת רושם ראשוני. אחד הכללים הוא, בשני המקרים - אל תהיי קלה להשגה.

הכתבה - "[a href=http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=4586 id=link]יש לך משהו עצוב בעיניים[/a]"

המטרה שלנו היא לדבר על זה וככול שנהיה מגוונים כך יהיה מעניין יותר

את מתארת מצב עגום של חלק מהנשים והגברים בישראל ובעולם ומביעה את תסכולך הרב מהמצב. אכן מצב אי השוויון בשוק הוא מצב מתסכל. נשים עדיין תופשות חלק קטן משוק העבודה, בהשוואה לגודלנו באוכלוסייה, משכורתנו נמוכה באופן יחסי לאלו של גברים, יש לנו קושי להתברג לעמדות מפתח בקלות ואיננו חלק אינטגרלי מניהול המדינה (ראי את אחוז ההצבעה לקולט אביטל...). יותר מכך, במציאות של היום עדיין מעריכים יותר את העבודה הציבורית כלומר היציאה לפרנס מאשר את העבודה בתחום הפרטי- כלומר את גידול הילדים טיפוח הבית והזוגיות ועוד.

דינה יקרה, קריאת המצב שלך נכונה ולכן יש הרבה מאוד עבודה לפנינו כנשים עצמאיות, משכילות, קרייריסטיות, אמהות ובנות זוג. הפמיניזם היא תנועה החותרת לשוויון הזדמנויות בין המינים. זוהי תנועה שמאמינה כי לכול מין איכויות שונות שאינן שונות אלו מאלו באופן היררכי. את צודקת כי לכול אחת מאיתנו הבחירה שלה לחיות את החיים ושבחירותיהן של הנשים הללו איננה בחירתך. הדבר לא מעיד על כשלון הפמיניזם או על כשלון חברתי, אלא על בחירה אחרת.

לפני סיום הייתי רוצה לאשר את שורתך הראשונה "פתיחת הדלתות"- על אף כל מה שכתבתי, יש שינוי שאין להתעלם ממנו. הפמיניזם עדיין בחיתוליו ומי שימשיך להתניע את התנועה היא אנחנו. נוכל לעשות זאת בכעס ובמחאה ונוכל לעשות זאת דרך נתינת דוגמא אישית למי שאנחנו. לאמונה שלנו בעצמנו, דרך עשייה חברתית ואישית. בדרך נשית, בלי לפקפק לרגע שהאיכויות הנשיות עומדות בעינן ושוות ערך לאלו של הגברים.

לסיום הייתי רוצה להפנות אלייך שאלה, דינה- ממה נובע תסכולך למצב? נסי לתאר יותר את המצב שלך ביחס למה שתיארת, בכדי לנסות ולהפיג את התסכול ולהשאירך במחנה המאמין...

אני ברשותכן, אתבונן דווקא על חצי הכוס המלאה....
דינה היקרה- ציינת (בפתח דברייך, באופן לא מפתיע) את העובדה כי הפמיניזם ה"מזוייף" לתחושתך, פתח עבורנו - הנשים- דלתות...
רציתי להעמיק בנושא- כי מהמקום ממנו אני משקיפה על העולם - נפתחו עבורי , ועבור נשים רבות- שערים ולא רק דלתות.
השער שלי נפתח עוד לפני 15 שנה- כשהוריי (שעבדו קשה מאוד כל החיים- שניהם) הצליחו לשכנע אותי ללכת ללמוד באוניברסיטה - אני ממש התנגדתי, ובסוף נכנעתי ללחצים. בפרספקטיבה של שני עשורים כמעט- אני מבינה שזה היה השער שלי להגשמת חלקית של "פמיניזם".
אני יכולה להתפאר היום בקריירה לא רעה בכלל, ילד מקסים ובעל שמאפשר לי לממש את עצמי ולקח על עצמו את המטלות ה"אמהיות" וה"אבהיות" כאחד (ואם תשאלי אותו- הוא ממש לא פמיניסט!).
ולמרות הקריירה, וההצלחה העסקית שלי- אני לא קוראת לעצמי פמיניסטית.
אני לא בעד שיוויון זכויות. אני לא רוצה לדעת איך לפתוח מכסה מנוע ולתקן את הקרבורטור....אני לא רוצה לשפץ את הבית במו ידיי...מה אני כן רוצה? את הלגיטימציה להצליח ולשאת עיניים בגאון אל החזון שלי. להגשים את עצמי. הבחירה שלי היתה בבן זוג שישתף פעולה באהבה ופרגון ל"גחמות הפמיניסטיות" שלי אבל לא ידרוש ממני במקביל לא להוריד שפם....
מה שלמעשה אני רוצה להגיד זה, שבחלק לא קטן מהמקרים- הבחירה בידינו.
ואם כל אחת מאיתנו תילחם על החלק שמתאים לה להילחם עליו, החלק בו היא רוצה, מתוך המכלול שאנשים קוראים לו "פמיניזם"-העולם יהיה הרבה יותר שיוויוני.
ברור לי שלא לכל הנשים בגלובוס הזה, וגם לא בישאל הקטנה- יש את היכולת לבחור מה שהן רוצות- אבל לצערי- נשים רבות שפגשתי- פשוט בוחרות לא להילחם.
כי הזכות להילחם היא הזכות הגדולה ביותר שעניק לנו הפמיניזם- ואת זה אי אפשר לקחת ממנו.... וכמו שאת נכנסת למסעדה ובוחרת את המנה האהובה עלייך, מבלי להזמין את כל התפריט- מזמינה אותך ונשים אחרות- לבחור את החלק המועדף עליך בתפריט- ולהזמין.

י. היקרה,
תודה על השיתוף בסוגיה לא פשוטה , שהרי כולנו (או לפחות רובנו) יצורים זוגיים/משפחתיים, ואם בוחנים את הסיטואציה מנקודת מבט אבולוציונית- הרי שאנו כאן כדי לגדל דור, צאצאים, "מישהו שימשיך את השושלת" (כבת למשפחה בת 3 בנות בחרתי אני- לשמור על "היבש" שם נעוריי, ולא לאמץ את זה של בעלי האהוב), ואם זוהי נקודת המוצא ממנה אני יוצאת- אני מבינה את הקושי שעומד בפנייך- הקושי לבחור.
יחד עם זאת- כל החיים הם עניין של בחירה- לבחור בבחור המתאים, בעבודה המתאימה, בבית המתאים, בחברה המתאימה ואפילו בבית הקפה המתאים....
וכמו בכל בחירה, גם כאן יש לשקול את המשמעות וההשלכות (לטוב ולרע) של בחירותייך.

אז מה אמליץ לך לעשות?
השלב הראשון הוא למפות את האלטרנטיבות העומדות בפנייך- נראה לי כי ישנן כמה:
1. לעבור עם הבחור שלך- על כל המשמעויות וההשלכות שציינת.
2. להישאר במקום שלך ולוותר על הקשר- לוותר על האהבה, הזוגיות, האפשרות לקים בית בישראל....
3.לנסות לשמר את הקשר ב"לונג דיסטאנס" (וממרום שנותיי אני יכולה לספר לך שלעיתים זה עובד...)

מה המשמעות של כל אלטרנטיבה עבורך- זה רק את יכולה להגיד, אני אומר מה לדעתי יש לעשות לפני שתגבשי את ההחלטה הסופית-

ראשית- התבונני אל תוך נפשך ובדקי האם "הקסם" שבחתונה קשור לבחור או שאולי פשוט הגעת לגיל- והוא נמצא כאן, בדמות הפיתרון הברור מאיליו, הנוח והזמין ביותר....
שנית- בדקי עם הבחור מה תוכניותיו לעתיד. אל תלחיצי, אף אחד לא רוצה "טבעת חנק" על גרונו- אבל נסי להבין ממנו האם הוא רואה בך את בת זוגו לחיים (כן, כן, למרות גילו הצעיר....)- ייתכן והתשובה שתקבלי תהיה שלא, ואז, עם כל העצב- התשובה תהיה ברורה....

לאחר שהתשובות לשתי השאלות האלה ברורות, האלטרנטיבות הצטמצמו....

עכשיו מגיע השלב החשוב - שבו ביחד ונסו "לבנות" את הסיטואציה: מי נוסע למי, מתי , כמה ולמה- נסו לראות איך אתם מתגמשים זה עם זה, מה המגבלות של כל אחד מכם, איך תוכלו לבוא אחד לקראת השנייה (גם פיזית וגם נפשית...), החליטו על "תקופת ניסיון", נסו להבין מראש מה יגרום לכם לשנות את הבחירה- מהם המדדים שיקבעו האם ניתן "לעבור שלב" ולבחור במגורים משותפים....

כמה נקודות למחשבה-
? ממליצה לך לא לגרום לו לוותר על לימודיו (הוא לא יסלח לך בחיים....)- אבל לברר עימו האם יש סיכוי שילמד קרוב יותר.....
? ממליצה לך לא לוותר על חייך מיידית- פתרון ביניים יכול להעיד על טיב הקשר. אם הקשר משמעותי ובעל פוטנציאל עתידי- הוא יחזיק מעמד גם ממרחק לתקופה מסוימת.
? גם אם לאחר תקופת ניסיון תחליטי לעבור- ממליצה לך לא לעשות מעבר חד....חפשי עבודה מצוינת ודירה מקסימה ורק אח"כ תיפרדי מההווה שלך...
? מהחברים את לא צריכה להיפרד גם אם את עוברת.....

לסיכום- אני מאמינה באהבה, ומניסיוני, אהבה גדולה ואמיתית יכולה לשרוד משברים רבים , ובוודאי מגורים במרחק לתקופה מסוימת.

אשמח לשמוע ממך בהמשך....

איילת לחמי, תודה על תרומתך במחקר חשוב זה.
נכנסתי ועניתי על השאלון בעצמי.
הוא קצר, ממוקד ומעניין.
ואני חייבת להודות, שמאז שעניתי עליו, עיניי פקוחות יותר לנעשה.
ממליצה בחום - מעבר לתרומה החברתית, לשאלון גם תרומה אישית.
איילת פדה

שלום ענב וברוכה הבאה לפורום

בקשר לסדנאות להעצמה נשית התחום הנ"ל מפותח ועשיר בכול חלקי הארץ ובצפון בפרט. מגוון הסדנאות וההצע תריך להוביל אותך לשאול איזו סדנא את למעשה מחפשת- אם את רוצה ללמוד עוד על הנושא את יכולה לחפש באינטרנט או ללכת למכללת רידמן שליד טבריה אני מניחה שיש להם לוח מודעות עם היצע רב של סדנאות

אבל הדבר הטוב ביותר היא ללכת לסדנא שממומלצת מאישה שחווה אותה. אני באופן אישי לא מכירה מקום ספציפי בצפון שמעביר סדנאות שחוויתי אותן ולכן לא הייתי רוצה להמליץ. אבל אני קוראת לקוראות האחרות להמליץ אם יש לכן רעיונות

ענב
העצמה נשית זו כותרת רחבה לשלל מגוון ומרתק של נושאים.
מה היה מעניין אותך באופן ספציפי יותר?

מחר אני טסה לשבוע, להעביר סדנת העצמה נשית לנשות השגרירות באיטליה.
נושאי הסדנא קשורים למה שפרסמתי בכתבה -"[a href=http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=4521 id=link]נוסיף חזייה למדורה[/a]" שפורסמה באתר זה, תחת פסיכולוגיה והתמכרויות.

כאשר מתארגנת קבוצה, אני ושותפותי מגיעות להנחותה.
נשים שמתעניינות מוזמנות לפנות.
בברכה,
איילת פדה

איך מגיעים לשאלון???

הי בתיה
פשוט תעתיקי את הכתובת המצויה תחת שאלון לנשים להלן, באמצעות ctrl+c:
http://www.formlogix.com/Manager/AppPagePublic.aspx?Param=VXNlcklkPTE4MDk5LkZvcm1JZD01LlJvd0lEPS0xLkFwcE5hbWU9QXBwLkZvcm1OYW1lPW9wZW5fd29tYW5fbmV3LlF1aWNrTGlua0lEPS0x

ואז תעתיקי אותה בחלון חדש (ctrl + v) ותגיעי לשאלון

תודה רבה על השיתוף

הי בתיה
למדתי איך מכניסים לינק אז פשוט תכנסי להודעת המחקר למעלה ואז תקליקי על השאלונים זה יביא אותך ישר לשם

תודה על העזרה
איילת

שירלי אהלן

ראשית שאלתך אינה משעממת ומאוד מוסברת, מובנית וברורה ואני מברכת עליה. השאלה הובילה אותי למחשבה וקראתי אותה כמה פעמים לפני שהתחלתי לענות. אני חושבת שעלת מנת להשיב על כך עליי להבין מאיזו נקודת מבט את שואלת את השאלה- האם את אמא שרוצה את בנך בחזקתך או האם זוהי שאלה עקרונית של אשה לוחמת חופש, פמיניסטית ו/או אשת זכויות אדם?

הדיון הפמיניסטי בנושא נחלק לשתיים- מחד, אלו הטוענות כי אין שינוי של ממש בכוחן הכלכלי של נשים ולכן ביטול החזקה האוטומטית תותיר את הנשים חלשות אל מול תביעות הגברים לחזקת הילדים (לגברים יש יותר הכנסה ועל כן קל להן לטעון ליכולות פיננסיות להחזקת הילד). ומאידך אלו הטוענות, כפי שהצגת נכון, כי אנו שוות לגברים ואין לנו צורך בהעדפה מתקנת שכזו.

באופן עקרוני אני מאמינה שהמציאות מכתיבה לנו סדר יום ואין אנו יכולות לקפוא על שמרינו- כפי שאנו דורשות שינויים רבים בתחום הפרטי, בתחום המשפחה ובתפקידנו המגדריים כך גם המציאות והגבריות החדשה רוצה לעשות זאת. אך מצד שני אין עדיין שוויון מלא בין נשים וגברים וודאי שלא בתחום בפרנסה שזהו מרכיב חשוב בדיון.

אין לזלזל באף צד ובמקרה זה אין לי תשובה עקרונית אני סבורה שיש לפעול על פי המקרה המונח לפנייך- הייתי שמחה לשמוע נשים שעברו את החוויה על מנת לשתף בלבטים ובמהלכים שנקטתן

תודה לך שירלי

איילת לחמי

בתיה שלום.
אשמח אם תפרטי לנו קצת יותר על היחסים בעבודה. מה זה אומר לא טובים, ואף מתדרדרים וקצת יותר רקע. אולי נוכל לייעץ לך גם שם.

לגבי הבחורים - יחסים אישיים עם אנשים העובדים איתך הם מצד אחד משמחים, כי זו דרך טובה להכיר לעומק . אולם צריך לנקוט ביתר זהירות ואורך רוח לפני שמקדמים מערכת יחסים שכזו, שכן הסיכונים יותר גדולים - וחשוב להערך ולנהל גם את תהליך הפרידה, באופן שיאפשר שמירה על מערכת היחסים (שכן ממשיכים לעבוד ביחד).
היות ורק סיימת קשר ותחושותייך לגבי הקשר החדש הינן אמביוולנטיות, ואת חוששת מניצול -
הייתי ממליצה לך להקשיב לתחושות הבטן שלך, ולשמור על הקשר כקשר חברי נעים, אך לא למהר לקדמו למערכת יחסים אינטימית.

איילת לחמי טסה לעבוד שבוע בחו"ל. את מוזמנת לפנות אליה שוב בתחילת שבוע הבא.

בברכה,
איילת פדה

שלום לך . ותודה על תגובתך. בקשר לעבודה אני מקבלת יחס לא נעים ולא עונה בד''כ.
בקשר לבחורצ'יק פירגנתי לו על המחמאה ואמרתי שאני מוכנה להכירו כידידות אך לא יותר והוא אמר שיש לו מספיק ידידות ואם אני לא מוכנה להכרות עם אופציות פיתוח הקשר. הוא לא מעוניין. ניפרדנו בשלום חביב. אך אני חושבת עליו הוא מוצא חן בעיני . אני דיי גאה על החלטתי וחושבת לחזק את ביטחוני בעבודה או לעזוב אותה ואז ליצור עימו קשר . . אם זה יהיה רלוונטי לשני הצדדים. (יש את הפיתוי הזה .. את יודעת כשמגיע איזה ערב אחד וסתם בא לך .. לי להתנחם בחברה גברית מחזרת. . כבחורה משוחררת וחסרת עכבות)

בתיה יקרה
אני מודה לך על פנייתך המשתפת.

בנסיוני לענות לך אני רוצה לפרוט אתת סיפורך לאלמנטים שהצגת בו: הבחור החדש ויחסי העבודה.
שאלתי אלייך היא מדוע את בוחרת להשאר במקומות שהם קשים לך כמו מקום העבודה וכמו אותו גבר שסרב להצעת הידידות שלך? את נשמעת כבחורה אסרטיבית הנוקטת במעשים ומקשיבה לרחשי לבך אך עם זאת נראה כי יש משהו המאט אותך ומשאיר אותך במקומך.
מהו אותו דבר? מה את מחפשת מחייך עבודתך ובני זוגך?
את מציינת בהודעה כמה דברים- אך מהו אותו דבר העולה על כולם?

השאלה אכן במקומה.
המקום שבו אני נמצאת היום אינו המקום בו שאפתי להיות . אני מניחה שהוא קיים בחלק אפור קטן שבי אחרת לא הייתי מצוייה בו או ''ניקלעת'' אליו. אני שם בינתיים
אני סוחבת איתי איזה שק של עצב/אכזבה- ושואלת את עצמי : מי לא??? - (דבר שאינו פותר אותי לבדוק את אשר באמתחתי)
באשר לבחור . אחרי בדיקה הוא בחר להכירני מיוזמתו ואני מרגישה שהוא הנסיך . מבחינה זו שהוא צעיר יותר מימני , עוד לא ממורמר וחשדן,ויכול לתת לי פוש לשוונג שאני רוצה כדי לצאת ממצב המירמורי שלי. אני כמובן לא אתלה כל ציפיותי בו או בזה..
(זה מצחיק . כמעט תמיד השתמשתי ''בביטול ושליליות'' שזו דרך דיי קלה לתיקשורת במיוחד כאן בישראל וכיום אני ממש משתדלת לפרגן לעצמי ולהיות חיובית ,כמו שמציעים בהמון ספרים/מאמרים ושיטות פסיכולוגיות, מנסה..וזה מרגיש בכיוון הנכון :)
תודה על המקום לשיתוף ואשמח לשמוע תגובתך .

בתיה יקרה
הרשי לי לחזקך על החלטתך
לבחור בתחושות הבטן שלך ובעוצמות שלך.
בנוגע לבחירה באופטימיות והחשיבה החיובית, הרשי לי להפנותך לכתבה - "יש לך משהו עצוב בעיניים " שפרסמתי באתר זה (תחת פסיכולוגיה והתמכרויות).

בחורים שיש להם מספיק ידידות ומתנים את הקשר במעבר לכך - תעבירו אותם מעבר לקשר.
כפי שעשית.
וגם אם לעיתים בא לנהוג בשיחרור ללא עקבות - אין בכך פסול, אך מומלץ שלא במקום העבודה, כדי שבאמת תוכלי להיות משוחררת.
ברכותי על בחירותיך,
שהרי אדם הוא סך כל בחירותיו.
איילת פדה

בתיה, מעבר לשק העצב/אכזבה שאת נושאת איתך ישנו שק לא פחות גדול ולא פחות משמעותי שאת מתארת וזהו שק כלי פעולה וכנות. את מציעה ואני לא יודעת אם את שמה לב לכך, מגוון רחב של אלטרנטיבות פעולה- בדיקה עצמית, התלות בתכונות אופי חיוביות, חשיבה חיובית ועוד. אלו הינם חשובים לעין ערוך. מכיוון שברגע שיש לך את השק הזה כל שעלייך לעשות הוא לדעת להשתמש בזמן הנכון בכול כלי שיש באמתחתך.

נקח את עניין העבודה- לפי מה שהבנתי את עדיין לא מוכנה לעזוב אותה למרות שלא טוב לך שם. לגיטימי- אני בטוחה שתעזבי ברגע שמסך הערפל יורם. רק אל תתלי את זה באדם חיצוני לך. אנשים אחרים יכולים להוותת משענת או מראה אבל אנחנו השינוי, הרצון והיכולת צריכים לבו מאיתנו. בינתיים את יכולה להשתמש בפרגון עצמי כדי לפזר את עננת חוסר הביטחון או חוסר הבהירות.

תחושות הבטן שלך מאוד חזקות- אכן נראה לי שלפרגן לעצמך ולהיות חיובית יכול לזמן אלייך הזדמנויות חדשות ונסיכים רבים חדשים.

ויש לי הצעה- חישבי על עצמך לא כאל נסיכה כי אם כאל אבירה.... מה את אומרת?