פורום בנות, העצמה נשית - יש לך שאלה?

קארין

תהליך של קבלת החלטות בעיקר בתחום הלימודי מקצועי הן דבר לא פשוט ואת עושה נכון בכך שאת מתייעצת מבררת ובעיקר רוצה להיות נאמנה לעצמך.

אני גם מזמינה נשים נוספות הנמצאות בתחומים השונים שהזכרת (ביולוגיה והנדסה), להיכנס ולחוות דעתן על העניין.

ובנתיים אני מציעה לך לעשות עבודת חשיבה עם עצמך לגבי עניין לחץ ההורים ונטיית לבך.
נסי לפרוט את הטיעונים של הורייך לטענות יותר קונקרטיות: למשל מה זה אומר "ביולוגיה מתאים יותר לאישה"? למה זה מתאים יותר לאישה או במילים אחרות למה הנדסה לדעתם לא מתאים לנשים.
פירטי את הטענות ונסי לראות האם גם לך הן מפריעות- יכול להיות שכן ואז באמת תוכלי לבחור ביולוגיה ויוכול להיות שלא ואז תוכלי להמשיך עם נטיית ליבך.
כמו כן, במקביל פירטי את היתרונות של לימודי הנדסה ותתייחסי גם לעובדה שאת אישה בתחום שעדיין נתפס גברי ותראי האם היתרונות עולים על החסרונות או להיפך.

את יכולה לעשות את זה כמו טבלא ולהעלות את כל הדברים שאת חושבת או שאמרו לך ואת לא יודעת אם הם נכונים או שאמרו לך ואת לא מסכימה איתם. רישמי את הכול ואחר כך מיחקי את מה שלא נראה לך רלוונטי.

במידה ותאמצי את הכלי הזה ויהיו לך עדיין דברים ספציפיים בהם את מתלבטת תוכלי להעלות את זה לפורופ ונוכל לדון בהם יחדיו.

בהצלחה רבה,
איילת לחמי

מנסיון בביולוגיה, אין הרבה מה לעשות עם תואר ראשון וגם עם תארים מתקדמים יותר. הרבה אנשים מגיעים למצב של הסבת מקצוע לאחר שנים של לימודים.
אלא אם כן שאיפותיך הן לעבוד במעבדה- תחשבי טוב, כי אלו רוב העבודות שיש בסוף וגם השכר לא כל כך גבוה
ואם את נמשכת להנדסה- לכי על זה, לא הולכים ללמוד בשביל המשפחה אלא בשבילך, ואם תלמדי מה שאת לא רוצה בסוף רק תמצאי את עצמך מחפשת כיוון אחר..
מקווה שעזרתי :)

שירה,
את מעלה פה שאלה נכונה ובמקום. מצד אחד לספר לחברה על כזה מקרה יכול לעורר בה שאלות לגבי המקום שלך בתהליך החיזור הזה וגם לצער אותה שהאדם אותו היא אוהבת ועליו היא בוטחת בוגד בה. אבל את שואלת את השאלה בזמן שעוד ניתן לעשות מעשה יעיל הן עבורך והן עבור חברתך.

את מעלה פה שני דברים:
הראשון הוא שאת מרגישה לא נוח עם העובדה שחבר של חברה שלך התחיל איתך. השני הוא שאת מפחדת שהיא תכעס עלייך ותנתק איתך את הקשר או פשוט תפגע.

כעת נשאלת השאלה מדוע את מפחדת מכך שחברתך תפנה לך גב?
האדם שפגע באמון של חברתך הוא בן זוגה אשר התחיל עם מישהי אחרת בזמן שהוא נמצא איתה במערכת יחסים ויתרה מכך התחיל עם חברתה הקרובה ביותר. וכל זה מבלי לחשוב על איך זה יכול לפגוע בה ובך.

ממה שנראה לא את צריכה להרגיש לא נוח לגבי מה שהוא עשה אלא הוא. את צריכה לחשוב האם לדעתך חברתך צריכה להישאר עם גבר שבוגד בה. יתרה מכך את צריכה לחשוב מה היא תרגיש אם תדע שאת הסתרת ממנה מידע כל כך חשוב על האדם אותו היא אוהבת.

כעת אני רוצה להפנות שאלה אלייך- האם את מרגישה איזשהו רגש אשמה לגבי זה שהוא "התחיל איתך באופן בוטה"? אם כן נסי לתאר לי מדוע ואיך את מרגישה שאת צד בעניין.

בהצלחה בינתיים,
איילת לחמי

סינגלית יקרה,

מה שאת מתארת לצערי, קורה די הרבה בחיים. לרוב אנחנו גם מאשימות את עצמנו בזה. "הוא לא רוצה אותי יותר" או "עשיתי משהו שלא מצא חן בעיניו" או השדה יודעת מה....
וזו גם בדרך כלל הטעות הבסיסית ביותר שלנו- כי אנחנו לא יודעות וכנראה לא נדע לעולם מה עובר בראשו של "האחר". יכול להיות שאת היית נפלאה ובדיוק כפי שאת מתארת הדייט שלכם היה מקסים והוא מקסים והכול נפלא ואז קרה משהו. שאת לא יודעת מהו. בדרך כלל משהו שקשור אליו יכול להיות שהוא בתהליכים ומשהו לחץ לו על כפתור או משהו אחר לגמרי. מה שבטוח זה שאת- את שלך עשית! ועשית את כל שיכולת בכדי שהעניין יצליח.

מאוד יכול להיות שהוא לא רוצה "לזרוק" אותך. למשל יכול להיות שהוא מתלבט- שואל- נבוך- לחוץ וכו' וכו' ויכול להיות שהוא גם מבין שזה לא מתאים ושצריך לחתוך.
ואת כמו גברת לעיניין- היית אקטיבית ניסית להתקשר וליצור קשר אך הוא בחר להתעלם.

זהו- מכאן הכדור אצלו- זוהי הבחירה שלו, שגויה ככול שתהיה.

לפני שאני ממליצה - אני רוצה לשאול אותך שאלה די נוקבת- מה את רוצה ממנו עכשיו.
אם הוא יתקשר מה תרצי לומר לו? לאן תרצי להמשיך?

אשמח אם תעני על השאלה ונוכל לראות יחד לאן ממשיכות.

נקדה נוספת למחשבה שאני רוצה להעלות בפנייך מכיוון שהצגת את עצמך כסינגלית... למה?
האם סינגלית מלשון פנויה או מלשון יחידה - בודדה?
האם את חושבת שהכינוי הזה יכול לרמז במשהו על התנהגותך?

להתכתב....
איילת לחמי

סינגלית
רוצה להצטרף לתגובתה של איילת, ולהוסיף זווית נוספת.
מבינה מאוד, כמו איילת, את הכאב שלך. את נשארת תלושה, באוויר, בלי תשובות.
הרבה יותר קל שיגיד, שניתן יהיה להתמודד - עם האמת הכי קשה, אך לא עם חוסר הידיעה.

בעיני התנהגות כזו שלו היא סוג של אגרסיביות פאסיבית.
שבה הצד השני לא תוקף באופן אקטיבי, אלה דווקא בפאסיביות שבהתנהגותו,
ולעיתים זה נחווה אפילו קשה יותר מתוקפנות אקטיבית (כי את זה אנו יודעים לאכול - בישירות שלו)

אני רוצה לפנות כאן לכל מי שמאיתנו שמעדיפים לא להתמודד
ולשקף לכם את המחיר ש- א. הצד השני משלם בעבור חוסר היכולת שלכם לקחת אחריות
ב. המחיר שאתם משלמים, אולי מתוך רצון לא להיות במקום הפוגע, בפגיעה הרבה יותר גדולה.

כמובן שהנושא מורכב בהרבה
וניתן להמשיך עוד ספקולציות אין סוף
וכאן המקום הוא לקחת את זה אלינו - מה אני יכולה ללמוד עלי במצבים האלה
ואולי גם מתי פשוט עדיף, עם כל התסכול שזה מעורר, פשוט לשחרר
כי זה שלו.
ואולי הסיבה ל- סינגליות שלו.

אשמח אם תעני על השאלות של איילת
ואם תבחרי שלא, אולי בחרת לשחרר.
עדכני אותנו
איילת.

למרבה הצער הוא פשוט לא שם עלי, כאילו אני לא קיימת בכלל. אני לא חושבת שהוא רוצה לא לפגוע בי, הוא פשוט מעדיף את הפגיעה בי, גדולה ככל שתהיה, על פני אי הנוחות הזמנית שיכולה לקרות לו.

אני משחררת כי אין לי ברירה (הוא לא חזר אלי), אבל זה משאיר אותי במקום פחות בטוח לפעם הבאה

סינגלית כי זה כבר תיאור מצב "רווקה תל אביבית", אני קצת צינית בכינוי הזה כי זה קצת מקומם אותי שמתייחסים אל הרווקות הצעירות כמו זן אחר של בני אדם ומייחסים לנו סט תכונות שלם שמרשה לגברים להתייחס אלינו לא כאינדוידואל, יש כאן הפיכה שלנו למעין חפץ או חיה "הרווקה המצויה".

אני לא מאשימה את עצמי, אני לא יכולה למצוא חן בעיני כולם ולפחות אני מרגישה שהייתי אני וזה חשוב לי.

הייתי רוצה ממנו את האמת. אם הוא יתקשר אני ארצה לדעת לאן הוא נעלם (אני לא אתנפל עליו מיד עם השאלה הזאת, אני אחכה לראות מה הוא יגיד ולפי השיחה להחליט מה קורה).

תודה על התשובה

את צודקת- בסופו של דבר הדבר החשוב ביותר ביחסים הוא להישאר נאמנה לעצמך. את אכן לא יכולה למצוא חן בעיני כולם וגם לא צריכה. אחרת את תמצאי רק רסיסים של עצמך במקום את התמונה השלמה.

האמת חשובה לך, מקיפה אותך ומלווה אותך. הדבר ניכר גן בכך שאת מבקשת ממנו את האמת. אבל אם הוא לא ייצור קשר ולא תוכלי לשאול אותו מהי האמת שלו, אל תצטערי. מכיוון שאם תחשבי על שה לעומק, את לא באמת צריכה את האמת שלו, יש לך את שלך והיא צריכה להיות מספיקה לך.

כל קשר משאיר בנו צלקת אבל אנו בוחרות את גודלה ואת משמעותה עבורנו.
מה שאכתוב עכשיו קל לכתוב אבל קשה לבצע אבל אני בכול זאת יעשה זאת- הוא לא שווה את זה שהצריבה שלו תשאר איתך לאורך זמן! נסי להרפות את האחיזה שלו, את הפגיעה והעלבון. כי המעשה שלו הוא שלו ואינו שייך לך. הוא אינו שלך את עשית את כל מה שיכולת שיצליח והא בחר שלא.....ושה שלו.

ודבר אחרון לגבי הסינגליות- אני מהאסכולה שמאמינה שמילים יכולות להתוות מציאות. אם את רוצה להיות בזוגיות (ולא בטוח שאת רוצה וזו גם אופציה ראויה)- הניחי את המילה סינגלית. היא מסלילה אותך למקום שאת לא בהכרח רוצה להיות בו. הביאי את עצמך למקום הזוגי בכול המובנים, גם ברצון וגם בהוויה.

מה את אומרת?

איילת לחמי

דידו יקרה,
אני מבינה מאוד מה שאת כותבת. אין זמן לעצמך, צריך לרוץ סביב הזנב על מנת לרצות את כולם ובסוף את נותרת מפורקת מבפנים. הכול נראה קורס אך מבחוץ הכול נראה חי ורגיל ופשוט.

אבל אני חייבת להגיד כי "מה שרואים מכאן לא רואים משם".
כלומר מה שאת חושבת שאת מזהה במשפחות אחרות "מתפקדות" כהגדרתך, לא בטוח שהוא כך. כפי שאת כותבת "מבפנים הכול מפורק ומבחוץ אני צריכה להראות שהכול בסדר ". שנים היה קשר שתיקה סביב עניני האמהות שזהו הדבר המדהים והמאושר בעולם. אך היום למזלן של הרבה מאוד נשים, קשר השתיקה מותר ואני מגלות שאמהות זה לא רק שישו ושימחו אלא הרבה הרבה קושי והקרבה.
המילה אמהות מורכבת משתי מילים שניתנות להבנה בשני אופנים...ארחיב יותר בהמשך

דידו יקרה, את לא לבד.

יחד עם זאת אם את מרגישה שקשה לך- מותר לך לבקש עזרה. אם זה מפסיכולוגית או מבן זוגך....
את לא חייבת להתמודד עם כל העומס הרגשי הזה בעצמך

את יכולה לספר מה גילאי הילדים ומתי החל הקושי שאת מתארת?

בינתיים אני מזמינה קוראות אחרות לשתף בחוויית האמהות בכדי לשמע עוד עצות, הכוונות או תמיכה.

תחזיקי מעמד,
איילת לחמי

זה מה שתמיד רציתי. זה נשמע שמרני, אבל מבחינתי קריירה זה להיות אמא.

הגדולה שלי בת 5 והקנצ'יק בן 4 חודשים.
הגדולה שלי התחילה להראות קשיים עוד בתקופת ההריון ועד חודשיים לאחר הלידה. היא חזרה להרטיב במיטה בלילות, צעקה והרביצה לי ולבעלי, לא רצתה ללכת לגן. לא עשיתי עניין מכל התופעות האלו, הבנתי את מה שעובר עליה, למרות שמסביב כולם אמרו לי להציב לה גבולות ולא לוותר. אני החלטתי לזרום עם הילדה גם אם זה אומר שהיא נשארה שבוע ימים בבית ולא הלכה לגן לאחר הלידה והחזרה שלי הביתה עם הקטן. כל זה חלף (תודה לאל) והיום היא משוגעת על אח שלה ועוזרת לי המון.

כמה שאני מנסה להסביר לבעלי כמה שקשה לי, נראה לי שהוא לא מצליח להבין את זה באמת עד הסוף.
אולי בגלל שהוא גבר וזה לא באשמתו שהוא נטול רגשות אימהיים. שלא תחשבו שהוא לא עוזר לי, אבל אין מה לעשות, זאת עובדה קיים הבדל בין גברים ונשים וטוב שכך.

יש לי תחושה שלהודות שאני רק בת אדם ולא אמא, רעיה מושלמת ובעל קריירה כמו באגדות לא מתקבל בעין יפה בחברה.

דידו יקרה,

בהמשך למה שאת כותבת הייתי רוצה להרחיב על המילה אימהות. אם נפרק את המילה נראה כי היא מורכבת משתי מילים: אי-מהות. אי-מהות ניתן להבין בשני אופנים שלדעתי הינם משלימים. הראשון הוא שבהיותנו אמהות אנו מוותרות על המהות שלנו (אין מהות). והשני הוא שאימהות היא אי של מהות. הוויה שלמה של מהות חדשה-ישנה המקיפה אותנו.

מדוע אני טוענת שהמונחים משלימים? בעיקר בשל המשפט הפותח והמשפט המסכמם שלך:
במשפט הפותח את כותבת: "אני שמחה ומאושרת להיות אמא- מבחינתי קריירה זה להיות אמא". כלמר קריירה בעינייך הוא אי של מהות . הוויה חדשה שמציפה אותך וסוג של קריירה רגשית והתנהגותית. את גם מרגישה שיש לך רגשות אימהיים ששייכים רק לך (ולא לבן זוגך) שהם חלק בלתי נפרד ממך.
יחד עם זה את כותבת במשפט המסכם: "יש לי תחושה שלהודות שאני רק בת אדם " כלומר את מרגישה שהיותך אמא משתלט על כל זמנך ועולמך עד אשר אינו מותיר לך רגע פנאי להיות את, לפנות לעיסוקיך ולאסוף קצת אוויר.

באימהות יש קו מאוד דק שמפריד בין שתי הקצוות ואני חושבת שכל אחת צריכה למצוא את קו האיזון שלה.

העובדה שאת כותבת שאת לא יכולה להיות רעיה מושלמת ואשת קריירה וכו וכו מעלה בי את השאלה: האם את רוצה להיות כזו? מושלמת? למופת?
ואם כן האם הצורך הזו הוא שמביא אותך להיות ללא אוויר?

נסי לחשוב - האם זו את שמביאה את עצמך לרף ציפיות כה גבוה שכול כך קשה לעמוד בו ? או הסביבה שלך כפי שאת כותבת כי "הדבר לא יתקבל בעין יפה בחברה"?

אשמח אם תחשבי על הדברים ותציפי אותם כאן ונראה לאן אנחנו לוקחות את זה

שיהיה לך יום נהדר,
איילת לחמי

איך לא ראיתי את זה קודם. את כל כך צודקת. אני זו שהצבתי לעצמי את הרף הגבוה הזה. ועל פניו אין לי בעיה עם זה. מה שהכי חשוב לי בחיים זה הילדים שלי. אני מציפה אותם בחום ואהבה כי זה האני מאמין שלי. אבל זה בהחלט בא על חשבוני. בעלי תמיד אומר לי משהו שקשה לי מאוד ליישם אותו "אם לא תתני לעצמך לא יהיה לך מה לתת לילדיך" .

הבעיה שכן יש לי, זה שאני אוהבת שליטה (לא על הצד הפריקי של העניין).
אני אוהבת שהדברים נעשים בדרך שלי ואם לא אז משהו נראה לי לא בסדר.
אני לא אוהבת לקבל עזרה.

הצד הרציונאלי שלי יודע שאני צריכה לעשות פסק זמן, להירגע, לצאת ליום כיף להתרעננות, למלא
בטריות וכו', אבל אצלי הרגש הוא המכריע ולא נותן לי להרגיש שלמה עם עצמי במידה ואני אסטה מהנתינה האין סופית הזו.
אני מבינה שאני צריכה לעבוד על עצמי בקטע הזה וזה נורא קשה לי.

חודש הבא אני חוזרת לעבודה (אחרי שהארכתי את חופשת הלידה בחודש וחצי) ואני תולה בזה תקוות שזהו צעד ראשון שיחזיר לי עוד צד בנמצא בתוכי (חלק מהחזרה לעבודה זה להתנתק קצת מהרגשות שמציפים אותי ומחוויית האמהות וקצת להיות עם עצמי).

אני מודה, מודה, מודה על שנחשפתי לפורום הזה ושוב תודה על ההבנה והתמיכה.

דידו יקרה,
ראשית תודה על הפירגון- נראה שיש בך הרבה מאוד חום להעניק וכנראה הרבה עודפים של אהבה...

יש תיאוריה שלמה שמדברת שאמא טובה היא האמא הטובה דיה. כלומר לא האמא שעושה את הדברים מושלם אלא האם הפועלת מספיק טוב. נקח לדוגמא אמא שרוצה להעניק חום לילדים שלה- ולכן היא לא עובדת, לא נפגשת עם חברות, לא מפנה מקום לעצמה וכול היום משקיעה בלהיות עם הילדים- לשחק איתם, להעשיר אותם וכו' וכו'. מה קורה לילדים? הם מקבלים אותה כמובן מאליו ולא יכולים לנסות להסתדר לבד כי יש לצדם אדם דואג ומטפל כל הזמן. מה קורה לאם? היא נשחקת, מרגישה שיהבה היחיד הוא הילדים ולכן אם הם לא הולכים בדרכה היא מרגישה שנכשלה וכך היא הופכת את הקשר עם הילדים לתלותי ולא פורה.

אז כדי להיות פרקטיות- מה ניתן לעשות? להרפות ובעיקר מעצמך.
יציאה לעבודה הוא צעד חשוב, כמו שאת כותבת, הוא יבנה לך את הנפרדות מהילדים ולילדים ממך. חשוב שתהיו יישויות נפרדות.
תאמיני בהם ובסביבה שלך (בן זוגך) שהם מסוגלים להסתדר בלי השליטה והאחיזה שלך. כך האהבה שתתני להם לא תבוא על חשבונך.
תני לצד הראציונאלי שלך מקום ותעשי פסק זמן איכותי ומשמעותי עבורך- צאי להתרעננות, בלי, מלאי בטריות. מגיע לך את כל אלו!

חשוב לי להגיד שבשינויים גדולים שכאלה כולן וכולם חווים משבר שאשמח להרחיב על שלביו בהמשך. ואם את מרגישה שקשה לך לעשות את זה ללא עזרה אל תחמירי עם עצמך ופני לטיפול אישי קצר שיעזור לך להתמודד עם השינוי. בכול מקרה, אנחנו תמיד כאן.....

מה את אומרת?

שבת שלום, איילת לחמי

לי יש שני בנים ... הגדול בן 4 והקטן בן שנתיים וחצי . זה לא קל !!! זה לא קל כי אני בכל אופן דורשת שלמות מעצמי.
אני דורשת מעצמי להראות טוב , שהבית יהיה מתוקתק, שהילדים יראו פיקס וכמובן ילמדו בכל יום דברים חדשים ומעניינים. לפעמים ... אנחנו שוכחות את עצמנו...
ואת יודעת מה ? כשאני נזכרת בעצמי , אני מחליטה שדי. קובעת לי תור למספרה, נפגשת עם חברה, לוקחת פסק זמן. . . תנסי זה עוזר...

אולי אני מחמירה עם עצמי, אבל זה מדכא אותי לחשוב שהבאתי ילדים לעולם הזה ואני לא נהנית מהם מספיק.
רוב היום הם במסגרות חינוכיות, אני בעבודה ומה שנשאר ליזה שעה שעתיים לשחק איתם,ארוחת ערב, מקלחת והשכבה לישון.
ושלא לדבר על הבוקר, שהכל נעשה במהירות כדי להספיק לשים אותם בגן ולהגיע לעבודה בזמן ולתת את ה- 100% שם ואז את חוזרת הביתה סחוטה.

התהפכו היוצרות סדר העדיפויות.
זה רק אצלי? אני לא יודעת לחלק את הזמן? להנות מכל רגע?

אני בטח נשמעת חסרת עמוד שידרה לחלוטין ואני לא מנסה להצדיק את עצמי, אבל אני מרגישה שבעקבות הילד השני משהו התעורר בי, שהיה גם קודם אבל לא נתתי לו לצאת.

דידו- זה לא קורה רק אצלך!
אפשר להתחיל את הסקירה של התהפכות היוצרות כפי שאת מכנה אותה, מלפני כמאה שנים. הזמן הביתי הופך להיות זמן תעשייתי כלומר שמן המתוחם בגבולות של זמן. היום אנחנו כבר לא נמצאים סתם עם הילדים הם עושים משהו ואנחנו דבר אחר ורק עצם הימצאותנו תחת קורת גג עושה את העבודה. היום אנחנו מבלים עם הילדים "שמן איכות"- זמן של עשייה אקטיבית. כמו שאת מתארת - יש לי שעתיים איתם אז מה אעשה? אני לא אבלה את השעות האלה סתם אלא אשחק איתם ואטפל בהם.

המצב שנוצר הוא אבסורדי- יש עלייה בזמן שאנשים נמצאים בעבודה וירידה שאנשים נמצאים בבית עםם בני הזוג או עם הילדים. הדבר נובע מסיבות שונות כמו התפתחות הקפיטליזם ועליית חשיבות האינדוידואליות . הדבר הזה יוצר קונפליקט אצל הרבה מאוד הורים ולכן קל מאוד להזדהות עם מה שאת כותבת. איך אפשר להנות מהזמן שהוא כל כך קצוב?

לגיטימי שאת חשה שאת בלחץ. לגיטימי שקשה ולגיטי שמעצבן. אני לא סתם כותבת זה באמת לגיטימי. אנחנו לא סופר-וומן והקושי שאת מתארת הוא ריאלי.
יחד עם זה ובגלל זה את צריכה לעשות את השיקולים שלך של לאיפה את יכולה להוריד עומס מעצמך כפי שכתבת בתגובות קודמות. לא לצפות מעצמך לשלמות כי אין דבר כזה- מרוב רצון לשלמות אנחנו עלולות להגיע לקיפאון....

אני מציעה לך לעשות רשימה, ממש כזאת על דף ולרשום במה את מרגישה שקשה לך .
למשל בבוקר- מה קשה מה את מנסה להספיק ואיך אפשר לעשות את זה אחרת (לעשות חלק מהדברים בערב, חלוקת עבודה עם בן הזוג, לקום יותר מוקדם , לעשות פחות דברים וכו' וכו').

ככה עם כל דבר ולראות איך את מתמודדת עם הדברים. לפעמים שמסתכלים על דברים כל כך שגרתיים כרשימת מכולת הדברים נראים אחרת

בהצלחה.....
איילת לחמי

שרונה יקירה- הבחירה תמיד בידייך

ראשית זה לא משנה אם הן מתרגשות מהפנייה שלך או לא. מה שחשוב הוא שאת תדעי מה הערך שבשינוי התנהגותך ומהיוזמה שנקטת.
שנית, החרם אינו עליהן אלא עלייך ומי שסובלת מהמצב הוא את. לכן הרצון לשנות את המצב הלא נעים גדול יותר מצדך מאשר מצדן. להן את הדחיפות הזו להביא לשינוי כמו שלך יש. זהו אושרך ולא אושרן.

ושוב נשאלת השאלה האם את מחזירה להן את הכדור או משאירה אותו בידייך. כשהכדור אצלנו החוזק אצלנו אבל להיות חזקה זה לא תמיד פשוט. קראתי את ההתכתבויות האחרונות ביניך לבין איילת וקרן והתובנות שלך הן נהדרות בעניין האסרטיביות ושינוי הגישה.
שרונה- את מסוגלת להתמודד עמן!
בעיית החרם היא בעיה חדשה - ישנה ותמיד בהתחלה יש את ההתלבטויות והתהיות אבל שוב שאלי את עצמך למי הפעולה הזו טובה ומה יצא לך מזה. אם במאזן הסופי במחשבותייך תראי שלא משתלם לך לצאת לפעולה אז תניחי לזה אך אם לא- נצלי את הרגע - חייכי - ודברי עמן

שבוע טוב,
איילת לחמי

כל הכבוד לך שרונה,

אני קוראת את מה שעשית- נקטת יוזמה ולקחת אחריות על חייך על מנת לשנות דברים שמפריעים לך - ואני מתפעלת!

יצרת מצב בו העמדת את הקולגה שלך במצב לא נעים- שמת מולה מראה וגרמת לה לקחת אחריות על המעשים שלה בכך ששאלת אותה למה היא מתנהגת כפי שהיא מתנהגת. כפי שאת מתארת גם לה לא היה נעים לעמוד במצב הזה ותוך כדי גמגום היא הטילה את האחריות על אישה אחרת והורידה את האחריות מעצמה. וגם כאן את מצליחה לנתח יפה את המצב - אכן זוהי התנהגות שלא הולמת את גילן של הנשים. אז שוב כל הכבוד לך!

אבל חשוב עכשיו שתמשיכי לצמוח מהמצב ושיהיה לך נעים במשרד.
עשית צעד חשוב ולקולגה שלך יש את סוף השבוע בכדי לעבד את הדברים. ביום ראשון את כבר יכולה ליזום איתה שיחה חברית על משהו שולי או רק ליזום להגיד לה שלום. אחרי ההתוודאות שלה אני בטוחה שלא יהיה לה נעים לדחות אותך ולהמשיך בהתנהגות הקודמת. את מצדך - יש לך דרך לפרוץ קדימה ולכן את צריכה להפגין חברותיות ושמחה- לאנשים קל יותר להתחבר לאנשים שמחים וחברותיים.

שיהיה בהצלחה,
איילת לחמי

אהלן ורד,
לפני הכול הייתי רוצה שתחשבי ואשמח אם תעלי זאת בפורום- מה זה נותן לך שאת שוכבת עם האקס? איך את מרגישה תוך כדי זה? ואיך את מרגישה אחר כך?

אחרי שתפרטי נמשיך.....

דויד
אני מאחלת לך ולזוגתך הרבה בהצלחה והמון מזל טוב במסלול הארוך והקשה הזה. אך נראה כי יש בכם תקווה שאני בטוחה שמחזקת אתכם.

סיוון יקרה,
ראשית אומר שאני מתרגשת לקרוא את הניתוח המרשים שלך לדברים. שני דברים בולטים מאוד בתגובתך:
א. את מבינה שלא הכול תלוי בך- יש לו בעיות אחרות שיכולות להיות קשורות להתנהגותו
ב. את לא מוכנה לשחק משחקים... את לא רוצה להחזיר לו באותו מטבע של התעלמות אלא רוצה להבין מה באמת קרה.

ולכן אני ממליצה לך להתמקד בתחושת הבטו הנכונה שלך- אל תפקירי קשר שנראה לך משמעותי. התובנות שלך לגבי הקשר יכולות להוביל אותך לתגובה בריאה ביחס אליו.

אני ממליצה לדבר איתו- לבדוק איתו באמת מה קרה. לא בצורה של כעס או מרמור שלגיטימי שאת מרגישה אותם. אלא בצורה שבה את מכבדת אותו וגם את עצמך. דברי איתו ושאלי אותו בצורה גלויה מדוע הוא מתעלם ממך והאם זה קשור לדברים שאת חושבת. אימרי לו שלא היית רוצה לנתק איתו קשר ושאלי אותו מה הוא רוצה לעשות? יש שתי אופציות אפשריות: או שהוא ירצה לנתק את הקשר או שהוא יסביר לך מה קורה ויכבד אות שהיית לצידו כשהיה לו קשה.
כך או כך את רק תרוויחי כי תדעי מה קורה ולא יהיו לך אשליות או ספקות למה הוא מתנהג ככה. ובטוח לא תרגישי שפיספת....

לגבי הכעס והמירמור- שוב אני מדגישה שהתחושותת הללו הם לגיטימיות כי הוא לא נוהג בך בצורה הוגנת ולכן חשוב לברר איתו למה? האם זה קשור לתקופה קשה או שלא ואז לא בטוח שהוא שווא את הקשר הזה

עדכני אוצנו ושיהיה בהצלחה,
איילת לחמי

לאיילת תודה רבה!!!
בהחלט עזרת לי!!
אעדכן מה קרה!!
ושב תודה...!!!

קטי יקרה
ממה שאני קוראת ההתלבטות שלך סובבת על פני נושאים רבים - בחירת מקצוע שיכול להוביל אותך לתמורות כלכליות, קונפליקט בין נורמות מול רצון אישי ופחד מעתיד הקריירה שלך.
אך לפני שנתמקד בכול אחד מהנושאים הללו יחדיו, הייתי רוצה להסב את תשומת לבך לשתי אמירות מאוד משמעותיות שמאפיינות את פנייתך:
1. שאת מרגישה מבוזבזת
2. שלא יהיה לנו מה לענות על להפנייה שלך

אמירות אלו משאירות רושם מאוד אמביוולנטי. מכיוון שמצד אחד את מאמינה רציונלית במשהו אחד אך באותו משפט מבטלת אותו, כך באותה צורה את פונה אל הפורום אך באותה נשימה מבטלת את היכולת שלנו לעזור

הייתי רותה להפנות אלייך את השאלה חזרה- מדוע יש בך את האמביוולנטיות הזו? והם הניגוד הזה עוזר לך בהתמודדות עם הדברים? הבנת דפוס זה תעזור לך להתקדם אל פתרון בעייתך
מחכה לתגובתך,
איילת לחמי

אני מאוד רוצה לקבל עזרה ומהתגובה שלך הבנתי שאת תוכלי לעזור לי.
מקודם היתי סקפטית מאחר הבעיה שלי לכאורה נראתה לי גלובאלית מדי מכדי לפתור אותה במסגרת הפורום:)

הי קטי,

אני נגשת אל פנייתך מתוך התפישה שמחשבה ואמונה מולידות את ההתנהגות שלנו.
ניקח דוגמא מתחום ההשכלה- ידוע שמתוך כלל הסטודנטים של תואר מסויים רק 20% מתקבלים לתואר שני. זוהי עובדה ואותה לא ניתן לשנות. מה כן ניתן לשנות? את המחשבה שאנו יכולות להיות בין 20% הסטודנטים הללו.
כך בתחום העיסוק שלך, יכול להיות שבאופן כללי "אין עבודה" אבל אם תביטי סביבך תראי שיש אנשים שעוסקים בתחום הזה- בתחום שהם אוהבים. בכול תחום יש מצליחנים!
הדבר נכון בכול התחומים ממחלות ובריאות ועד לאושר זוגי ועושר כלכלי.... מחשבה מצליחנית מובילה לכך.

ועכשיו לפרקטיקה-
בדקי עם עצמך מה היית רוצה לעשות בתום התואר. לאיזה כיוון היית רוצה לפנות. יש הרבה מסלולים אפשריים והכול תלוי במה חושקת נפשך (רשמי עוד קצת מידע על התחום בכדי שנוכל לדון באופציות באופן יותר ממוקד...). ואז תראי מה יכול לקדם אותך לשם.
התחילי מעכשיו- תעשי רשימה של מקומות עבודה אפשריים שאת יכולה לפנות אליהם כדי להתחיל לעבוד. "דחפי את עצמך" למקומות אלו באופן אלגנטי שתואם את התחום ופלסי את דרכך למקומות שבהם תרגישי "לא מבוזבזת"....

והכי הכי חשוב-
תאמיני שמגיע לך להגיע לשם ושמגיע לך הרבה הרבה יותר

רשמי לי את רשמייך ואם תרצי נוכל לדון עוד בשלבים הפרקטייים לפעולה
על מנת להפוך את המחשבה לפעולה רצויה!

בהצלחה,
איילת לחמי

התחום שלי הוא ביולוגיה. יכול להיות שפשוט באיזה נקודה הושפעתי חברתית מאנשים שמרימים גבה כשאני אומרת להם מה אני לומדת "מה?ביולוגיה?מה תעשי עם זה?" וכשאני מבינה את זה, אני אפילו כועסת על עצמי שאני נותנת לאנשים אחרים לערער לי את הבטחון בעתיד שלי, כי בסה"כ כשהלכתי ללימודים האלה, היה לי ברור של א קל למצוא עבודה מיד לאחר תואר ראשון, שיותר פרקטי ללמוד משהו מתחום "משרדי" ואף הרבה יותר קל.
מקומות עבודה פוטנציאלים בתחום לא מעסיקים לרוב סטודנטים, אבל אני ממשיכה ואמשיך בחיפושים ולא אתייאש.בסה"כ אני כן חושבת חיובית פשוט כאן החלטתי לחלוק את מה שאני בד"כ מחביאה אפילו מעצמי.:)

בראוו קטי,
נראה לי שעברת תהליך קטן עם עצמך והוא להאיר מחדש בפנייך את היכולות שלך!
את כותבת שאת חושבת חיובי בדרך כלל ומאמינה ביכולות שלך - well done
הרבה פעמים הסביבה מכוונת אותנו אבל לפעמים אנחנו צריכות לשלוט במקומות אליהם זה הולך ונראה לי שאת בכיוון הנכון.

אני עדיין מאמינה שגם היום את לא צריכה לעבוד בעבודות בהם את מרגישה מבוזבזת - תנסי לראות לאן היית רוצה לפנות בכדי לחפש עבודה. אל תחכי ל"מחר" בכדי להרגיש יותר טוב עם עצמך (וזה נכון לכול תחום)- עשי זאת כבר היום

אנחנו עדיין כאן להמשך
שיהיה בהצלחה,
איילת לחמי

אני חושבת שאת סתם הולכת ושוכבת ושוכבת איתו מה בתכלס יוצא לך מיזה ? כייף ? וזהו לא יוצא לך מי זה שום דבר , חבל שאת לא מנצלת את הזמן עכשיו כדיי למצוא מישהוא רציני ולא סתם קטע .. כי את לא יילדה בת 14 או 15 שחפשת קטעים את כבר גדולה ואת צריכה למצוא לך מישהו רציני ולא סתם לשכב איתו ואחריי שתלכי הוא יישכב אם עוד מישהי ..
אם זה מה שכייף לך ונוח לך ככה אז בואי נגיד שאת אומללה .

שלום לך

אני שמחה שאת מגיבה בפורום ונראה שיש לך הרבה מה להגיד אל אני לא מבינה למי את מפנה את התגובה שלך האם זה לסינגלית או לקטי או למישהו אחרת.
כווני אותנו בכדי שהמיועדת תוכל להתייחס....

תודה, איילת לחמי

מור יקרה,

אני קוראת את פנייתך ומזדהה עם הנאמר בה מאוד. מצד אחד הרצון להיות את עצמך גם מבחינה חיצונית ומאידך להיות מותאמת לנורמות החברתיות שמכתיבות לנו הרבה מפעילויותינו היומיומיות ביותר. בפנייתך את גם כותבת שאת יודעת את התשובה הנכונה לפעולה- הייתי רוצה לדעת מהי לפי העיניים שלך בכדי שנוכל לזרום משם הלאה למעשה האינדווידואלי שלך.

יחד עם זאת אני מאמינה שרושם ראשוני הוא הרבה מעבר ללבוש - לטוב ולרע.
רושם ראשוני של אחר עלינו מושפע בעיקר משפת הגוף שלנו הקול והבעות הפנים שלנו.
אנו יכולו להשפיע על שפת הגוף שלננו באמצעות התפישה שלנו את עצמנו וגופנו

תארי לך יום שאת מרגישה בו עצובה או כועסת - כיצד זה יתבטא?
גבך יהיה שכוח, תנועותייך איטיות וקולך ללא הרבה התלהבות
מצד שני אם יהיה יום שיקרה בו דבר מאוד משמח שיביא אותך לשמחה והתלהבות גדולה- כיצד הדבר יתבטא? תנועות נמרצות הרבה חיוכים גב זקוף ועיניים קורנות.

לכן אני מאמינה שאת יכולה להישאר נאמנה לעצמך וללבוש שהולם אותך בכול מצב ואת הרושם הראשוני תעשי על ידי עבודה על עצמך לםני הראיון מגבי מה בדיוק את רוצה לבטא.
מה את אומרת?

כמו כן בכותרת שלך את כותבת "איזו אישה להיות"

בהצלחה,
איילת לחמי

מוטרדת יקרה
ישנם מרכזים מקצועיים לתמיכה בנושא
חייגי למרכזי הסיוע – 1202 –לנשים 1203 לגברים.

כמו כן דעי לך שהחשיפה שקרובתך נחשפה אליך היא משמעותית, חשוב שהיית שם עבורה, להכלה ולקשב. ללא ביקורתיות או האשמה. הפעם הראשונה שאדם נחשף במקרים כאלה היא חשובה מאוד.
שיכלה לפרוק ולא להשאר לבד עם הסוד. כבר זו עזרה מהותית.

היי חזקה.
איילת.

שרונה יקרה
מצטרפת לקרן
את שקועה בעצב, מרירות וכעס.
זו מעין ביצה חמימה אך טובענית, שמושכת אותך למטה.
ואנשים מסביב מתרחקים.
אם את לא מצליחה להרפות מהתסכול - גשי אל הבוס לדבר איתו ב- 4 עיניים ואם את רוצה נכין אותך לכך, ואחת ולתמיד תפרקי את כל הבעסה שלך, בפני מי שגורם אותה.

אבל אם החלטת לא להילחם, תפסיקי גם את המלחמות בינך לבין עצמך.
התסכול הזה מושך אותך למטה ומרחיק את הסביבה.
תחליטי שאת הכי שווה בעולם, ותפזרי את החיוכים ושמחת החיים שלך החוצה, ומהר מאוד תראי תוצאות. גם אם יקח קצת זמן - תחליטי שאת לא מאפשרת לאף אחד להוציא אותך משלוות הנפש והשמחה שלך.

אני מציעה לך לבחור באחת משתי האופציות ולעדכן אותנו, כדי שנוכל להמשיך איתך בדרכך האמיצה.
איילת

שרונה היקרה, שמחה שהגבת לתגובתי ומוסיפה כמה מילים משלי לדיאלוג המקסים שמתנהל בינך לבין איילת. לקבל ייעוץ מכמה אנשים בו זמנית זה לא אידיאלי, אך בכל זאת חשוב לי להגיד לך דבר חשוב, גם אם זה ישמע מעט ביקורתי ( מרשה לי, נכון?). אני מעט מבולבלת, מדברייך הרשומים עולה כי החלטת להפסיק להילחם, למצוא את האושר, לחייך לעולם...להיות מלכה...ויחד עם זאת- בין השורות ניכר הסבל שאת עדיין חווה....כפי שאני רואה את זה- להפסיק להילחם משמעותו- להניח לדברים, לקבל אותם, לנסות להנות ולחיות בשלמות על אף האילוצים שהסביבה מייצרת עבורך.... להיות אגרסיבית ותוקפנית זה להילחם- מה דעתך להניח בצד את המלחמות ולהשיב בשלום? ניסית לעשות את מה שהצעתי לך? נסי וספרי על הרגשתך....

היי "מזל טוב". תודה ענקית על פנייתך המרגשת. כולי תקווה שכל מי שנכנסת לכאן תקרא את ההודעה שלך ויווצר, דרך הפורום שלנו ,קישור חם לפונדקאית פוטנציאלית.... אני אישית מבטיחה להפיץ את הנושא בקרב כל מכריי. מאחלת לכם אושר ושמחה גדולים, והצלחה בדרך שמצפה לכם. קרן

חיממת את ליבי!!!!!!!1
תודה רבה!!
אשמח לכל רעיון היכן לפרסם ולהעביר את בקשתי.
משנה מזל