פורום בנות, העצמה נשית - יש לך שאלה?

סליחה על ההודעה הריקה ששלחתי מקום, זו הייתה טעות!
ליאל

שלום ליאל
כפי שאת מציינת חתונה ובטח ובטח ילדים הם לא דבר של מה בכך. דרושה לכך בגרות והרבה רצון. ילדים זו התחייבות ארוכת טווח - התחייבות רגשית וטיפולית והתחייבות כלכלית. את כל אלו אני בטח לא צריכה לספר לך- אני קוראת מבין השורות שאת כבר יודעת שאת "מרגישה" שזה לא מתאים לך כרגע.
חשוב שתפעלי לפי התחושות שלך ושלא תעשי שום דבר, ממש שום דבר נגד הרצון שלך. את רק בת 21, צעירה ויש לך הרבה זמן להחליט. להחליט לאן פנייך מועדות בעולם הזה- מה היית רוצה לעשות, במה היית רוצה לעסוק, איך היית רוצה לראות את העתיד המשפחתי לך אם בכלל. החיים ארוכים וצופנים לנו הפתעות רבות לא צריך להיחפז

אבל מה לעשות עם החבר?
תפתחי איתו את הנושא הזה- אימרי לו שאת לא מוכנה וראי איך הוא מגיב. אם הוא כועס שקפי לו את עצמו שהוא כועס על משהו שאינו תלו בו. אלו גם החיים שלך ויש לך זכות מלאה להחליט מה תעשי בהם ומתי.
דברו על הדברים- אם יש לכם זוגיות טובה השיח הזה והסבלנות שלו ישתלמו. כי כאשר תעשי את הדברים בדרך ובזמן שלך הכול יהיה טוב יותר.

כמו כן אני רוצה להעלות בפנייל שאלה נוספת:
כתבת- אני מחבבת את בן הזוג שלי- מה המשמעות של זה מה את בדיוק מרגישה כלפיו?

בהצלחה בינתיים
איילת לחמי

שאלת מה זאת אומרת שאני "מחבבת אותו" ובכן, אני עדיין לא יודעת כלום.
אני בשלבים שבהם אני עדיין מנסה למצוא את עצמי, ואני לא חושבת שאני יכלה כבר לחשוב על מחוייבות רצינית או "אהבה", האמת, שאני די מפחדת ממחוייבות. מעולם לא הצלחתי להתחייב לשום דבר.
הוא מאוד רציני בנושא, ואני פשוט לא ממש, כמו שאמרת אני עדיין צעירה- ואני לא צריכה כבר להיות אמא או נשואה? יש לי עוד הרבה זמן בשביל זה!היו הרבה פעמים שהוא אמר שהוא אוהב אותי, אבל אני הרהרתי ואני לא חושבת שממש עניתי לא בצורה ברורה, ואם כן, לא אם כולי.
כנראה עדיין לא הבאתי לו את כל ליבי, ואני ממש מפחדת לעשות את זה- כי תמיד יש לי את הסיכוי להפגע, וגם לו!
אני כנראה פשוט לא יכולה להוציא את המילה "אהבה" אל גבר.
היו לי הרבה מערכות יחסים, ומעולם לא עשיתי זאת.
אני לוקחת את המישפט בין השלוש מילים האלה ברצינות רבה- אני חושבת שאם את אומרת את זה למישהו את כאילו אומרת "אני מתחייבת להשאר איתך לעולמים ולתת לך את כולי" ואני, עדיין לא מוכנה לזה!
תעני במהירות, אני

הי ליאל,
את נשמעת מאוד מודעת למקום שבו את נמצאת.
לכן את לא צריכה להילחץ מהלחץ. וכן לא להיות תלויה בתגובות שלנו. את יודעת בדיוק מה טוב בשבילך. אמרת - את צעירה, צריכה זמן, ועוד לא מוכנה להתחייבות ארוכת טווח.
אם החבר שלך אוהב אותך, הוא יבין את זה, ולא ימשיך להלחיץ אותך.
דברי איתו, כפי שהמליצה איילת לחמי, בפתיחות וכנות.
ואם אתם במקום שונה בחיים, כנראה שתפרדו (אם הוא כבר מאוד בשל לזוגיות וילדים ורוצה בזה)
אך אם הזוגיות שלכם טובה, והאהבה אכן שם, הקשר שלכם יתגבר על המשבר הזה.

זוגיות טובה מכילה שני אנשים שלמים עם עצמם.

שרונה
ההמשך של משפט הכותרת הוא - ולחיות בשלום עם שניהם.
הבחירה שלך מכובדת, כדי להשלימה, תשחררי.
אל תצפי שהוא יבין או ישנה. תשחררי את הצורך שלך בהכרה מצידו אם את בוחרת לוותר.

אם לא, את בוחרת שלא לוותר.
הוויתור אינו על המקום הפיזי (החדר) אלה על המקום שלך. המקום שלך למולו ולמול הצוות.
ועל זה כנראה הרבה יותר קשה לוותר.

לכן יש טעם בשיחה, כי החדר הוא רק הסמפטום של התחושה שלך שאין לך מקום אצלו.
ועם הרגשה כזו, באמת קשה לחיות בשלום.

בהצלחה.

ואפרופו מקום, שרונה
לך יש הרבה מקום בלב.
את רגישה ונדיבה בפרגונים שלך אלינו.
בשמחה יקירה. כיף לתת לך.

זה גם מאיר אור נוסף על הקושי שלך עם הבוס - שהסגנון שלו כל כך שונה.
הייתי מציעה לשקול גם אופציה, שאתם פשוט שונים. מאוד שונים. אצלך הנתינה והרגישות הם לחם חוק, ואצלו הלחם צר והמים לחץ בכל מה שקשור לביטוי רגשות ורגישות.
אם תוכלי להתחבר לכך שזה עניין שלו, ולא משהו אישי כלפייך, אולי יהיה לך קל יותר לשחרר.
לא לצפות היכן שאין ממה.

במידה ועדיין קשה, תחזרי אלינו ונתקוף את הסוגיה מכיוונים נוספים.
בפרט אם תחליטי שאת כן רוצה להתמודד מולו, ולזכות בהכרה שאת כה ראויה ומשוועת לה.

שרונה
אני מצטרפת ומחזקת את דבריה של איילת פדה
יש מקום רב כן לפנות אליו ולא לוותר- ראשית כי את מרגישה פגועה והוא כאחראי על צוות עובדים ראוי שידע זאת.
ולא זו אינה השפלה- את הבושה הוא צריך לחוש על כך שהוא לא מטפל בעיניינים של עובדיו כראוי. את לא צריכה לחוש בושה על מה שאת מרגישה.
פני אליו ויזמי את השיחה. עזבי את עניין החדר אם אכן בחרת לא לרצות אותו אךשוחחי עימו על היחס שאת מצפה לקבל. לא מה הוא עשה לך אלא מעכשיו מה את רוצה- תהיי פרקטית. הביאי את הצד של העובדת המעולה שהינך לידי ביטוי. לא את אותות כל הדברים תראי מיד אך המים אינם חוצבים בסלע מעצם מרקמם אלא מכוח התמדתם....
לאחר שתשחררי את המשא הזה מעלייך נמשיך הלאה על מנת לשפר את הרגשתך בקרב הצוות כולו

שיהיה המון בהצלחה, מחכות לשמוע עידכונים והצלחות מפיך
איילת לחמי

שרונה
אני מצטרפת לשיח שלך ושל איילת לחמי.
עקבתי בעניין אחר הקורות אותך וצר לי על התקופה הלא נעימה שעוברת עליך.

אחד המחקרים שנעשו לאחרונה בארגונים,
מרשים שהסיבה העיקרית לעזיבת עובדים את הארגון - זה הקשר שלהם עם הבוס הישיר.
הבוס שלך, בבחירות שעשה בניהול שלכן, יצר את הדימוי העגום שלו כמנהל בעיניך.
כל אותן תופעות שאת מתארת - שאינך חווה ממנו יחס אישי ואכפתיות, משמעותיות ביותר לרווחה, להנאה ולתפקוד הנאות שלך בארגון.

אולם, מכיוון שהוא לא כאן איתנו, כדי להיתרם, וכנראה שהשינוי אצלו לא יחול מאליו,
אני מצטרפת לאיילת לחמי באמירה "קחי את האושר שלך בידיך".

כל עוד את בוחרת להישאר במקום העבודה הנוכחי, תבחרי לא לשקוע למקומות האלה.
איני יודעת מהן בעיותיך הבריאותיות, ואני מאחלת לך רק טוב,
אך אין לי ספק שדאגות ו- עוגמת נפש, כפי שתארת אותה, לא תורמים לבריאותך.
תבחרי "לא לקחת לריאות". תבחרי להיות מאושרת למרות האטימות שלו.
ואם את בוחרת לוותר על החדר, תבחרי בזה בלב שלם ותמשיכי הלאה - אבל אם לא, תבחני שוב את בחירותיך.

תמשיכי לעדכן אותנו
מחזקות את ידייך

איילת פדה

היי
דבר ראשון אולי באמת יש לכם נישואים תקינים אבל כנראה שיש לו "עיניים גדולות" את חייבת אבל חייבת לקחת אותו לשיחה רצינית ולהגיד לו שנושא הפילרטוטים מציק לך תאמיני לי שלא משנה איך שהוא יגיב העיקר שאת תדברי איתו זה יוריד לך משהו מהלב פשוט תגידי לו שאת מקנאה כן בדיוק ככה ואיך הוא היה מרגיש עם זה היה ההפך ושאת לא רוצה להתנהג כאילו זה לא מפריע לך ולהתעצבן בתוך תוכך.
זה פשוט אסורררררררררר כי אח"כ הכל התפוצץ.
קחי אותו לשיחה זה הפתרון ולא לפחד מהתגובה
שיהיה בהצלחההההההההההההההההההההההההההה

שלום,
זו שוב אני.
אני לא בטוחה אם הבנת נכון את מה ששאלתי.
ענית לי רק חצי תשובה, אלתי גם מה לעשות כי אני חושבת שהוא בוגד.
ואם אנסה לעסות דבר מה נגדו הוא יתחרפן והוא עלול להגיב בכוח.
הוא הרבה יותר חזק ממני, והואהגיב כך בעבר אם אנשים אחרים שניסו לעשות דבר מה כנגד רצונו!
וזה מאוד מפחיד אותי.
בתודה מראש,
אנונימית!

אם את חושדת שהוא בוגד בך אז כדאי מאוד שתבחני את הנושא מכל הכיונים כי לא סתם מרגישים דברים.
ואם את מפחדת שהוא ירביץ לך אז את {סליחה} ממש דפוקה כי לא צריך להישאר עם בן אדים אלים ואגרסיבי-זה פשוט אסור !!!

מיכל
נוגעת לליבי האכפתיות שניכרת בתגובתך לאנונימית.
אני רוצה להתייחס כאן לשני היבטים - א. תוכן תגובתך ב. אופן הצגתה.

א. אני מצטרפת לדבריך, ולהכוונה שאיילת לחמי העניקה.
סוגיית הבגידה היא עניין כאוב וחשוב אך, לא העניין המרכזי. החשד לבגידה הוא סמפטום של מערכת יחסים שמצריכה בדיקה מעמיקה - יותר מכפי שנוכל להעניק בפורום זה.

אני מחזקת אותך - אנונימית, ביוזמתך ליעוץ, להמשיך ולפנות ליעוץ שיוכל להרחיב איתך את היריעה וגם לוודא כי את מוגנת. כי הגדרת אלימות וגבולותיה - לא תמיד ברורים לנו.
די שאת מרגישה חשש להתבטא, או חשש מתגובתו - כדי שנגדיר שם סוג של אלימות.

ב. ובאותו עניין - סגנונות התנסחות יכולים להחוות אלימים, גם כשהם רצופים בכוונות טובות.
לעיתים יש צורך בסגנון שכזה כדי לנער את הצד השני לפעולה, ולעיתים זה משיג את ההיפך הגמור.

מיכל , ברצוני להסב את תשומת ליבך לסגנון התקשורת שלך.
סגנון התקשורת שלך ישיר וכנה, ומאוד מחובר לעוצמות הרגשיות שבך.
האם קורה לך לעיתים, שפניות כגון אלה, הרצופות בכוונות טובות, נתקלות באטימות בצד השני, בשל הסגנון ? סבורני שבדיון שלנו, אין זה המקרה. ניכר שאת באה מאהבה, ולכן סביר שפנייתך תיפול על אזניים קשובות.

יחד עם זאת, אם זה קורה לך במקרים אחרים,
יש לנו כלים רבים בהקשר של תקשורת בין אישית, ונשמח להרחיב בנושא.

היי מיכל (שוב)
אני מבינה שזה נשמע פסיכי לחלוטין להשאר איתו, אבל בערב הוא מעולם לא הגיב אלי בעלימות. אני פשוט מפחדת שבגלל דבר כזה הוא כן עלול.
וחוץ מזה, אני אוהבת אותו מאוד!
דבר אחר שלא הבנתי בתגובתך: מה את מציעה? שאני האזוב אותו?
תודה רבה,
אנונימית

יקירה,

קודם כל ולפני הכול כדאי שתרגישי בטוחה-
אני מציעה לך לפנות לאחד ממרכזי הסיוע לאלימות במשפחה ולדבר עם אחת היועצות בעניין הפחד שלך מהאגרסיביות של בן זוגך. מספר הטלפון הוא להלן: 1800-220-000. אפילו אם שום דבר עוד לא קרה אבל רק עצם הפחד שלך שמא משהו יכול לקרות, צריך לקבל מענה.

שנית, אם את חושדת בבן זוגך אך לא מסוגלת לשתף אותו בפחדייך, חששותייך או ציפיותייך מהקשר - יש כאן בעיה. את לא אמורה לחוש פחד מלשתף את בן זוגך לא בדברים חיוביים ולא בדברים שליליים. הפחד הזה הינו אחת הבעיות המרכזיות בקשר שלכם מכיוון שהוא מניב חשאיות, סודיות ותקשורת סמויה (מאחורי הגב).

אהבה יקירה, אינה מקדשת את כל האמצעים. אם את אוהבת אותו אך תחושת הביטחון הבסיסית שלך נפגעת אז האהבה היא לא שלמה. הבעיה בקשר שלכם החלה עוד לפני החשדות שלך היא החלה בעובדה שאת מפחדת מלהיות אמיתית איתו.

שתפי אותי לאן הדברים הללו לוקחים אותך ונראה לאן אנו ממשיכות....

היי,
תודה על התגובה שלך, אני חושבת שאת צודקת.
אבל אני מצאתי לעצמי אחלטה אחרת.
אני מתכוונת היום לספר לו מה אני חושבת על הפלירטותים.
ואתמול חברה שלי מצאה אותו מנשק מישהי אחרת, אני מתכוונת להתעמת איתו גם על כך.
ואני אפילו חושבת להתגרש ממנו.
תודה על העזרה, אנונימית

בהצלחה בהצלחה ושוב בהצלחה
אם יש בעיות כמו שתארת שאת חוששת מהן אל תהססי לפנות לקו החירום

ושוב- עדכני אותנו מה קורה איתכם

איילת לחמי

מאוד עזרת לי ואני מאריכה מאוד את עזרתך.. המליץ על האתר גם לאחרות!
היום בערב אני יעשה את הדבר הכי גדול בכל חיי והכל עודות התמיכה שלך, אז תודה!

עבר הרבה מאוד זמן מאז שכתבתי את המתרחש אצלי, בסוף, דיברתי אם בעלי (עכשיו בעלי לשעבר) הוא לא הגיב באלימות. הוא סיפר לי הכל. מתי זה התחיל, מי היא, למה הוא עשה את זה.
הוא אמר שהוא פשוט לא הרגיש שהוא והב אותי יותר! ולאחר תקופה ארוכה בה הייתי מדוכאת בגלל זה, לא מזמן חזרתי לשיגרה.
אתמול יצאתי לבלות אם חברה ופגשתי בחור מאוד נחמד. הוא הזמין אותי לדייט ביום שישי הקרוב ואני מאוד מתרגשת. אני מקווה שהכל ילך טוב ושאני אוכל לסמוך עליו.
תודה על כל עזרתכם,
חסוי

מזל טוב על דרך חדשה והרבה הרבה אומץ.
ריגש אותי לשמוע שלקחת אחריות על עצמך ודאגת לאושר שלך.
בחרת לא לסבול בשקט והעלת את הקונפליקט למול בעלך (לשעבר), זה מצריך אומץ רב.
המילה קונפליקט - בסינית מורכת משניי ציורים שהם שני מילים: הזדמנות וסיכון. ואכן אפשר להישאר במצב כמו שהוא ולחיות עם הבאסה בסבבה... עם זאת אני מאמינה דגולה ביצירת הקונפליקט הפתרון גם אם הוא קשה לאחר הגעה אליו החיים משתדרגים (לא סבבה אלה לקיחת אחריות על האושר והחיים שלך)
אין לי ספק שגרושין זה תהליך קשה וריגשי מאוד, אני שמחה שחזרת אלינו והתאוששת מעט..
שיהיה בהצלחה
נשמח לשמוע איך היה
לחיי הזדמניות חדשות שבדרך,
ושידרוג אמיתי
סיגל פדה

תודה על כל העזרה, אם זה לא היה בשביל האתר המדהים הזה לא הייתי עושה מה שעשיתי והייתי נשארת איתו. שאני מתארת לעצמי שזו תהיה טעות חמורה.
חייתי באשליה, חשבתי שאני אוהבת אותו, ואני לא! ואני כל כך שמחה שגמרתי אם כל הבולשיט הזה!!!!
אה, הדייט היה אחלה! והבן אדם הזמין אותי לעוד דייט!!

כייף לשמוע
מחזיקה אצבעות לדיט הבא ולבאים אחריו...

רציתי לומר לך תודה, על השיתוף האומץ והעשייה. אלה החיים שלך וכמה שניעץ טוב ונכון עבורך, וכייף לשמוע שכך, את בוחרת מה לעשות עם הדברים ואת מתמודדת למול החלטותיך.
אז תודה לך ואני מזמינה אותך לפרגן לעצמך והרבה!!!
כל הכבוד זו בחירה לא קלה ואין ספק שאת מתמודדת איתה באומץ רב.
סיגל פדה

מיכל יקרה,
את מתארת שתי בעיות משמעותיות:
ראשית יש את החבר שלך שאיתו את כבר 4 שנים והתאהבת בגבר אחר- מה את מתכוונת לעשות עם הקשר הנוכחי שלך?
שנית יש את הגבר החדש שהוא צעיר יותר- האם זה יתרון עבורך? אבל יש כמה בעיות משמעותיות לממש את הקשר עמו- הוא נשוי ויש לו ילד כך שיש לו משפחה. שנית הוא דתי ואני מבינה שאת לא וגם לא מעוניינת ללכת לכיוון.

רשמי לי שוב האם את רוצה שנתמקד גם בסוגייה הראשונה שהיעלת בנוגע לקשר הנוכחי שלך.

כעת אתמקד בסוגייה השנייה:
הבחור החדש נמצא כרגע במשבר, כלומר בצומת דרכים- היחסים שלו עם בת זוגו רעועים והוא מחפש מפלט. כעת הוא מתחבט האם לממש את פתח המילוט יחד איתך או לעשות זאת לבד. את צריכה לחשוב מהצד שלך האם את רוצה להיכנס לתוך המערבולת הזו של המשבר- פרידה, גירושין, התאוששות. כאשר לא בטוח שבסוף ההתאוששות אותו גבר יהיה שלך. כי הרי הוא בצומת דרכים.

אני חושבת שגם את נמצאת כרגע בצומת דרכים - את צריכה לבחור בין החבר הנוכחי לגבר חדש בין אהבה אפשרים לאסורה. יש הטועננים שאהבה אסורה תמיד יותר קורצת, רק כי אסור.
אני מציעה לך לוודא עם עצמך- האם את רוצה להישאר עם החבר הנוכחי שלך או רוצה לעזוב אותו וזהו הפיתרון שלך- לעזוב בשביל מישהו אחר. מכיוון שאם את רוצה להיפרד מהנוכחי עשי זאת ותני לעצמך מרווח נשימה. אל תקפצי ישר לקשר חדש. ביחני את הדברים ואז תראי מה את רוצה באמת.
מה את אומרת?

אני ממש לא יודעת מה לעשות
מצד אחד אני יודעת שחבר שלי אוהב אותי ושהוא בחור טוב ואני גם לא רוצה לפגוע בו כי הוא נורא רגיש.
ומצד שני אני נורא רוצה את הבחור הדתי{מסורתי}
אני ממש מבולבלת ומפחדת להפסיד משני הצדדים וגם לא כל כך בא לי כמו שאת אומרת להכניס ""ראש בריא למיטה חולה"
אני ממש מבולבלת ולא מפסיקה לחשוב על זה כל היום

היי מיכל
אני רוצה שנתמקד- שנתמקד בך!
מה את רוצה?
זה שהחבר שלך אוהב אותך זה אחלה- אבל מה איתך? את אוהבת אותו ? את רוצה להיות איתו?
את תפגעי בו יותר אם תשארי איתו מרחמים ולא מאהבה.
חישבי עם עצמך - האם את אוהבת אותו?

אם את רוצה להישאר איתו - מכיוון שהקשר ביניכם נראה לך טוב בשבילך- אז תפתחי איתו את הדברים. תאמרי לי שאת מבולבלת לא יודעת ודברו על זה

אם את רוצה להיפרד- עשי זאת בלי לחשוב מה יהיה הלאה אם יהיה לך מישהו או לא. חשיבה שכזו רק מקבעת אותך- עשי עכשיו את מה שנכון לך לעשות ובהמשך יבוא מישהו אחר זה שמתאים לך.

קודם תעשי חושבים על הקשר הנוכחי- ספרי לנו ואחר כך נחשוב על הקשר הבא....
בהצלחה

מזל טוב אכן כן
אני מאחלת לכם שיהיה בהצלחה בנתיב שבחרתם. הדרך אינה פשוטה- בכך אני בטוחה אבל אתם נראים נחושים. שימרו על אהבתכם

הלוואי וידעתי למה אני מקבלת יחס פוגע ומעליב
ממש אין לי מושג
אני לא עשיתי לו דבר שיכול למצב הזה
אגב כל החברות שלה לא מדברות עימי ללא כל סיבה
ואני יושבת ממש לבד באגף שלי ללא שום תקשורת עם שאר העובדות
הגעתי למצב שאני ממש לא רוצה לעבור חדר כי זה עולה לי בבריאות
רק דבר אחד אני שואלת האם הוא אינו מחוייב לאישור רפואי ??

שרונה יקרה,

ראשית אני מתנצלת על העיכוב בתשובתי.
הייתי רוצה לנתח ביחד איתך את המצב אותו את מתארת:
ראשית המצב עבורך בעבודה נשמע מצער מאוד ושוב אני מחזקת את ידייך שתהיה חזקה להמשך אבל עם זאת יש מה לעשות ובעיקר הייתי רוצה להאיר את המצב שהכדור בידיים שלך!!
את מתארת מנהל חדש, מאוד בטוח בעצמו אשר מיישם את החלטותיו לבד ובגלל זה הוא אינו שומע את צורכי העובדים. בואי נבחן את המצב- הוא מנהל חדש שצריך להוכיח את עצמו ולקדם את הדברים שלשמו הוא נבחר לתפקיד. למנהל חדש אין פנאי. במצב כזה, אם את רוצה להשיג משהו את צריכה לדרוש אותו מולו.
נמשיך, את כותבת כי "המנהל אינו מכיר את בעיותיו של העובד". לפיכך אני לא בטוחה אם הוא מכיר את הבעיות הרפואיות שלך - צריך לומר לו אותן ולהדגיש אותן- אבל רק במידה שאת רוצה שזו תהיה הסיבה לשמה הוא מעביר אותך מקום.....

אבל איך מדברים איתו ומשיגים תוצאה רצויה?

תאמי עמו פגישה בעניין עבודתך במשרד.
הכיני את עצמך היטב לפגישה: מהם התוצרים החיוביים של עבודתך ואיך את רואה את עצמך כעובדת במקום. חישבי על הוותק שלך, יכולותייך ומרצך.
בפגישה שאלי אותו מה הוא חושב עלייך כעובדת. בקשי משוב אמיתי וכנה ממנו על עבודתך. גירמי לכך שהזרקור החיובי יהיה עלייך. את מתארת שאת בטוחה בעצמך כעובדת טובה- אז תשתמשי בכישורים הללו שלך .
לאחר שהוא יאמר את הדברים החיוביים עלייך ועל עבודתך, תוכלי לשאול אותו מדוע הוא מתעלם מבקשותייך שנשענות לא רק על וותק ועבודה טובה כפי שהוא ציין, כי אם על צרכים רפואיים.

ולסיכום חשוב,
שרונה- קחי את האושר שלך בידייך. אל תחכי שהוא יזמן אותך לפגישה, עשי זאת בעצמך.

ספרי לי כיצד את חווה את העצה הזו ואת התפתחויות הדברים
בהצלחה,
איילת לחמי

שרונה יקרה
המצב שאת מתארת אכן מעורר שאלות- באמת קשה, עצוב ומתסכל להיקלע למצב כה הפוך ממה שנהגתת להרגיש לגבי עצמך מסביבתך; ממקום בו את מרגישה מוערכת ומועילה למצב בו את מרגישה "שהממונה עלייך לא סופר אותך".
אני מציעהשנעשה תרגיל קצר יחד על מנת שאני אבין יותר את המצב ובעיקר בכדי שאת תוכלי למצוא את הפתרון.
שתי השאלות שאני מציבה בפנייך הן אלו:
1. האם גם את מרגישה שאת פחות יעילה ופחות טובה בתפקידך מאז שהממונה החדש הגיע?
2. מדוע לדעתך הממונה החדש מתייחס אלייך אחרת ממה שהתייחסו אלייך לפני?

אשמח שתשתפי אותי במחשבותייך בעניינים הללו ונוכל להמשיך מכאן הלאה

בינתיים אני מקווה שמצב הרוח ישתפר קצת.......
איילת לחמי

דנה יקרה

באמת מצב לא נעים ואפילו מטריד שבבית שלך את לא יכולה להרגיש נוח ללכת איך שאת רוצה ולהסתובב היכן שאת רוצה בכול זמן.
הדבר הראשון שיש לעשות במצב כזה הוא להעלות את הבעיה על פני השטח ולא להשאיר אותה אמורפית ועמומה ואת זה את עשית - כל הכבוד לך
ומה הלאה?
ראשית המשיכי ליידע את השותף שהביעה לא נפתרה במלואה כי העובדה שאת עדיין מרגישה רע עם המצב משמעו שהבעיה עדיין קיימת והבעיה היא לא רק שלך.
גם השותף שלך צריך להבין שהעובדה שאתם גרים יחד אומרת שאתם מנסים לחיות בדו קיום שלכול אחד בנפרד ולשניכם יחד נוח בטריטוריה המשותפת של שניכם.
שנית, נסי לראות מה בדיוק מפריע לך בחברים שלו הנוכחות הגברית המאסיבית בבית? המיניות הלא רצויה שנכנסת לביתך או.......
אחרי שאת מבהירה לעצמך את הענייו- תומרי א זה בקול. תומרי את זה בקול לאותו חבר שעושה את זה. שזה לא נעים לך איך שהוא ......

אשמח שנעשה יחד חשיבה משותפת של מה הסיטואציה הזו גורמת לך להרגיש- את מסכימה?

בהצלחה,
איילת לחמי

אסתי יקרה
תודה על שיתופך בהצלחתך ליצור תיקון
מהאומללות שאת מתארת במשפחת המוצא שלך, לעומת המשפחה שיצרת לעצמך בחייך הבוגרים.

ניתן לומר במובן הזה שעברת מאגף המשרתות לאגף המלכות,
ואם אכן אסתי הוא שמך, המלכת את עצמך לאסתר המלכה.

כמו בכל תהליך יעוץ, ובוודאי יעוץ משפחתי, קשה לאנשים מבחוץ (קרובים כרחוקים), להבין עד הסוף מה קרה שם בין המעורבים. ולכן קרובי משפחתך שניסו מכוונות טובות להשלים בינך לבין אמך, מן הסתם לא מודעים עד הסוף למורכבות הקשר ביניכם.

וכך גם אני, כיועצת חיצונית, ממליצה לך ללכת לטיפול מקצועי מעמיק, להבין לעומק את המצב ומורכבותו. מהות התהליך הינה פחות לגבי הקשר שבינך לבין אמך,
אלה יותר לגבי הקשר שלך עם עצמך, ושלך עם ילדיך.

ועד שתגיעי לתהליך מקצועי מעמיק, את מוזמנת לשאול את עצמך -
מה הרווחים שיש לך בניתוק שיצרת? מה המחירים שאת משלמת על ניתוק זה?
מה גדול יותר במצב הנוכחי - הרווח או ההפסד?
ומה הדרכים שיובילו אותך להיות בשלמות עצמית ובתחושה של רווח.

בברכה, איילת פדה.

סנדרה שלום
נשמח אם תגיבי כאן ותתרמי מכישוריך בפורום.
בברכה, מנהלות הפורום.

למה למחוק הודעת הזמנה?
לא מכרתי כאן כלום...

סנדרה,
הפורום אינו פורמט פרסומי.
מטרתו לאפשר שיח, דיון ויעוץ.

כפי שציינתי בהודעתי הקודמת, את מוזמנת לתרום לשיח הציבורי כאן, ומעצם כך להביא לקהל הפורום מודעות לכישורייך - שזה הפרסום הטוב ביותר.

בברכה,
איילת פדה.

סקרנית יקרה
תודה על פנייתך אלינו, ואשאיר את פנייתך במידה ולמישהי מקהל הקוראות תהיה תגובה מושכלת לטרום בנושא.

אולם, למען המקצועיות, הייתי ממליצה לך לפנות לאחד מפורומי הבריאות שלנו שמתמחים בנושא
כגון - רפואת נשים או מין וסקסולוגיה.

בכל מקרה טוב את עושה שאת מתייעצת, היות וזה נושא שאי הידעה לגביו עלולה לעלות ביוקר.

שיהיה בהצלחה!

אני יקרה
אני שמחה לשמוע את הבשורות המשמחות שכפי שאת מתארת הינן מרגשות מאוד

אני לא יודעת אם יצא לך לקרוא בפורום אבל נשים רבות שאלו על השילוב של עבודה וילדים
האם תוכלי לשתף אותנו מניסיונך- מה גרם לך להצליח לשלב בין השניים ומה הביא אותך להתגבר על כל החששות ולעשות את זה?

מחכה לתגובותייך

איילת לחמי

אז ככה , כמו שכבר כתבתי , ישבתי בבית זמן לא מבוטל.
לי זה לא מאוד הפריע בהתחלה, כי היתי מוצאת מה לעשות, ותמיד היתה איזה חברה אחרי לידה .

אבל הסביבה תמיד העירה שאני אולי קצת משועממת וזה היה די נכון, לא היה לי מה לספר לחברות שלי, לא היה מה לחדש , בעלי לא אהב את העניין. זה גם משהו שעיצבן אותי (מה אכפת לו?) בכל אופן כבר נגעלתי מעצמי, אבל לא ממש חיפשתי עבודה. בתחום שלי מאוד קשה למצוא עבודה בבוקר.
אז בסוף בעלי מצא לי ואני טילפני וזהו אני כבר עובדת חודש.

אתמול דיברתי עם חברה שהעידה על השינוי שחל בי , אני לפני ואני אחרי ...

אני עסוקה וזה נחמד, הילדים במסגרות..
אני מתלבשת בבוקר , יוצאת בכייף אני פוגשת אנשים..
הבית יחכה, הכביסה תמיד נערמת...

אני יותר מענינית את עצמי וכנראה גם את הסביבה....

את....
אני מאוד שמחה לשמוע את הסיפור שלך בעניין זה של העבודה וביעקר התחושות החיוביות שלך מהיציאה מהבית.
בעקבות הסיפור שלך, הייתי רוצה גם להעלות שוב את הנקודה שעלתה בפורום מספר פעמים. כשאני עושה מה שטוב עבורי אבל באמת מה שטוב עבורי. כאשר השיקול המרכזי שלי הוא אני ורק אחר כך הסביבה והילדים וכו' וכו'. הדבר הזה נעשה טוב לכולם. אותו טוב מקרין החוצה ממני אל עבר אלו הסובבים אותי- משפחה, ילדים חברים וחברות.
ממה שאני מבינה- היצאה לעבודה עשתה לך טוב במובנים מסויימים ואותם דברים יקרינו על משפחתך וחברייך בכול אותם דברים שציינת.

האם תוכלי לספר מה בדיוק ביציאה לעבודה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך? (נסי להתמקד בך...)

מה שתורם לי ובאמת רק לי זה שוב העניין של היציאה מהבית, להתלבש, להתארגן, קניתי בגדים חדשים, הסתפרתי, בבקרים שאני עובדת בעלי לוקח את הילדים לגן ולבי"ס. אף פעם הוא לא עזר כל כך.. יש לי יותר סבלנות לילדים כי אני לא רואה אותם עד 16:00 (אם זה עדיין קשה לי )
יש לי משכורת , ככה שבריבים מסויימים בעלי היה "זורק " לי את לא עושה כלום כל היום... עכשיו הוא לא יכול להגיד כלום... אניכן עושה ואני כן "מביאה" משכורת. ואני גם שבעת רצון לגבי השכר.
אולי חבל שיצאתי מהבית מתוך סוג של לחץ חברתי כלשהו, כי זה לא ממש בא ממני.
חברה אמרה לי אתמול שאני יותר מעניינת , ואת זה גם אני מרגישה , כי כשאני דיברתי עם חברה כשלא עבדתי מה כבר יכולתי לספר לה? על הבישולים , בית וכו'.. כל יום אותו דבר!!
היום יש חידושים, יש שינוי , כולם חושבים ככה..

נשמע מדהים. זה באמת כייף להרגיש מושכת ומטופחת להחליף חוויות ולהיות באינטראקציה עם אנשים אחרים. אני גם מרגישה שהעלית את הדימוי העצמי שלך בעיני עצמך רק משום שיצאת מהבית לעבודה.

הייתי רוצה להתייחס לסיפא של הדברים שלך בעניין הדימוי העצמי החברתי שיצרת
לתחושתי, היית ונשארת מועילה וחיונית ובית שלך. בין אם נשארת בו ובין אם יצאת ממנו לעבודה. גם בבית עבדת וגם בבית תרמת מחלקך לכלכלתו. המשכורת שלך לא התבטאה אמנם בכסף נוסף לחשבון הבנק אך היא התבטאה בכסף שלא יצא ממנו.
- עבודות הבית לוקחות זמן ןמישהו צריך לעשות אותן וזמן בחברה שלנו היא כסף.
- הטיפול בילדים לוקח זמן ותשומת לב והרבה מאוד אנרגיה והוא חשוב ומישהו צריך לעשות אותו. העריכי את עצמך עבור מי שאת ועבור ההחלטות שאת עושה. בין אם החלטת במשך שנים להישאר בבית ולהשקיע בפנים אחרים של האישיות שלך ובכל הדברים האחרים שהזכרתי ובין אם החלטת לצאת לעבוד מחוץ לבית ולהשקיע את מרצך שם.

ויש עוד שני דברים שהייתי רוצה להתייחס אליהם בתגובתך:
במידה ולא היה לחץ חברתי עלייך לצאת לעבוד מה היית בוחרת לעשות?
האם את מרגישה להיות יותר מעניינת כפי שחברותייך מציינות ?

מחכה לתשובתך
איילת לחמי

לא היתי יוצאת לעבודה ללא היה לחץ חברתי, של בעלי , של משפחה (מדי פעם היו מציעים לשלוח לי קורות חיים וכו' ) מי בכלל חיפש? בואי נגיד שאם היתי עכשיו זוכה בסכום כסף לא היתי יוצאת לעבודה.
אני שמחה רק כי הרגעתי כמה אנשים. בימים שאני עובדת , אז אני מאוד בלחץ אח"כ . מצד אחד כיף לי בעבודה ומצד שני אני מחכה ללכת הביתה.

תודה רבה על השיתוף- הנכונות וההתמדה שלך הם נפלאים (:

עברתי על כל התכתובת בינינו: מהבשורות המשמחות בהן שיתפת אותנו ועד להודעת "הלחץ החברתי" עליו את מספרת.
לא סתם- הלחץ החברתי הוא מרכיב המפתח במצב שלך והייתי רוצה שנבחן אותו יחד.

מצד אחד, עקב הלחץ החברתי את מרגישה לא תמיד שלמה עם ההחלטה ומתנדנדת בין הרצון להיות בבית לבין הרצון להתמיד בעבודה.
מצד שני, בזכות הלחץ החברתי הזה את היום קוצרת פירות! - יצאת לעבודה אליה התקבלת ובה את מתמידה. שנית יש לך איוורור מענייני הבית והילדים דבר שנותן לך אורך רוח רב יותר. הדימוי העצמי החברתי שלך השתפר והועלה ואת מתארת תחושות של שמחה. את כל אלו השגת בעצמך.

לצאת לעבודה לאחר זמן רב של יציאה משוק העבודה זהו מעבר לא קל. גם מבחינה חברתית וגם מבחינה אישית. תחושת השמחה היא השלב הראשוני "שלב ההתאהבות". אך הנפילה והתהיות הבאות לאחריה הן טיבעיות. כרגע את חווה את שלב ההסתגלות שמאופיין כפי שאת מציינת בעליות ובמורדות- השקיעי והתמידי בו כמה חודשים.
לאחריו תוכלי להחליט- מתאים לי או לא.
במידה ותחליטי שכן- את תמצאי את עצמך במקום מאוד טוב מבחינת התחושות שלך לגבי עצמך. מכיוון שהכול יהיה שלך...

מה את אומרת?

אני מאוד עייפה, ממש אין לי כוח. עבדתי היום, סיימתי רצתי הביתה, להעביר סמרטוט (אני לא מסוגלת לוותר על זה), רצתילהביא את הילדה מהקיטנה, ישר ביחד איתה לסופר, חזרנו עם הדברים, סדרתי במקום רצתי להביא את הקטן מהגן. באנו הביתה קילחתי את שניהם, התקלחתי, התחלתי להכין לאכול. שטפתי כלים, והנה הופ ארוחת ערב , אכלו ושטפתי את הכלים. בסוף התיישבתי קראתי קצת עיתון, והבן שלי העיף אגרטל, קמתי לנקות את הכל , צרחתי על הילדים ועפו למיטה.
לא יפה לסיים ככה את היום , הילדה במיוחד לא עשתה כלום, אבל איןלי כוח.. בעלי יבואאח"כ , יאכל ושוב כלים... או לפחות לפנות מהשולחן, גם הוא עייף כל היום עובד .
העיקר הבת שלי רצתה להזמין חברה, איפה יכולתי?????????????
בקיצור עוד יום עבודה
העיקר סופשבוע נוסעים לצימר בעלי ואני ל ב ד !!!!! הילדים אצל הסבתא...

הבוסית שלי שאלה אותי אם אני רוצה להוסיף עוד יומיים עבודה. אחד בוקר ואחד אח"צ. עניתי שכן , אני אני כבר לא בטוחה..
זה בנות ,

אהלן

אני מקווה שסופהשבוע היה נעים ורגוע
ואל תשכחי לקחת נשימה ארוכה ארוכה, כי תחילת השבוע מגיע ואיתו המרוץ והמשך ההתחלה

בהצלחה

רק בעלי ואני , הילדים נשארו אצל סבתא שלהם..
היה מאוד כייף להתנתק מהם , ומאוד שלוו ומרגיע.

אני כבר לא יודעת מה אני רוצה, מצד אחד כייף בעבודה וכייף לצאת , אבל
מפחיד אותי המרתון שיש לי. כמו כולם, אני לא מבינה אלה החיים?????
לרוץ אחרי הזנב של עצמך? עד עכשיו היתי רגועה ולא רצתי לשום מקום!!
לא יודעת טוב, אני עובדת היום אז שיהיה יום טוב לכולן!!

שלום לך אני יקרה
איך עבר השבוע השני של העבודה?

עדי יקרה

שני דברים לי אלייך:
האם תוכלי לפרט קצת יותר על מצבך התעסוקתי- במה את עוסקת והאם עבדת בשנים האחרונות וכו וכמובן מהם התחושות שמעוררת בך היציאה לעבודה ומהם תחושותייך לגבי ההישארות עם הילדים.
שנית אני רוצה להפנות אותך לדיון על אמהות שנמצא ממש כמה שורות מתחת
מחכה לתגובותייך
איילת לחמי