פורום בנות, העצמה נשית - יש לך שאלה?

אהלן חסויה,

אשמח לשמוע עוד פרטים ממך על מנת להבין את המצב שאת מתארת לאשורו-
כיצד את מכירה גברים בדרך כלל ?
מה את עושה בחייך? אילו הזדמנויות יש לך לפגוש גברים חדשים?
האם יש איזושהי סיטואציה בה פגשת גבר והתאכזבת? האם את מוכנה לספר על המקרה?

מחכה לתגובותייך
איילת לחמי

חסויה יקרה,
תודה על פנייתך הכנה והאמיתית.
הבקשה שלך להכיר משהוא באמת היא בקשה יפה וראלית. זאת למרות שהיום זה נראה לא ראלי וכבקשה מוגזמת- עולם ההכרויות היום גמיש וללא גבולות דבר זה יוצר בילבול וחוסר נוחות לבקש דבר כל כך פשוט - הכרות אמיתית אינטימיות זוגית שאיננה מינית או לא מתבססת על המיניות.
הקושי שלך הוא קושי של נשים בעידן שלנו, אל תפחדי לבקש אותו
אם תמיני שזה מגיע לך שזה מה שאת באמת רוצה- תתקדמי צעד גדול בהגעתך לזוגיות כזו.

כשקראתי את פנייתך- קפצו לי המילים הבאות:
בעיה רצינית
רוצה אבל מפחדת...
חוסר ביטחון
לא.. פחד..פגיעות..לבד..רק...

תאור זה עושה 2 פעולות
1- שם את כל האשמה עלייך - את מפחדת את חסרת ביטחון.. האומנם? אולי יש חלק באחריות על הגברים אותם פגשת הסביבה בה הכרת אותם הגיל שלהם מצבם בחיים?
2- תאור זה בא על דרך השלילה מה קורה לך עכשיו שאת לא רוצה בו-
אני רוצה לבקש ממך לתאר את הזוגיות שאת מאחלת לעצמך הפעם על דרך החיוב- מה את כן רוצה שיהיה -

מה את אומרת?
את רוצה להכיר משהוא שירצה להכיר אותך באמת, שתרגישי איתו________שתראי בו ________שתחשבי עליו ________שיחשוב וירגיש כלפייך_________.....

מצפה לתשובותייך
סיגל פדה

אשמח לשמוע על איזה בסיס את שואלת

איילת לחמי

האם אחיות , גיסות, .בנות דודות או קרובות משפחה שתי האיילות? סתם שאלה מסקרנת.

הכוונה לאיילת פדה וסיגל פדה. או שגם איילת לחמי קרובת משפחה שלהן .זה מבלבל קצת אבל הכל יכול להיות.
בכל מקרה אתן נהדרות!!! (לכל אחת סימן קריאה)
בהצלחה גם בהמשך.

סקרנית יקרה- כל הכבוד על ההבחנה.
כן- אילת פדה היא אחותי הגדולה וגם המנ"כלית שלי בחברת פ.ד.ה חברה ליעוץ ארגוני והדרכה.
אני יכולה להגיד לך שפשוט כייף להיות בבית!!

ואיה לחמי ממש כמו אחות בקרבה וביחסי העבודה אך לא גנטית..

מה על משפחתך? מה יחסיך עם אחיך ועם עמיתיך לעבודה?

אשמח לשמוע- סקרנותי גם גברה...

סיגל פדה

היי סיגל,
לי אין אחיות ואפילו לא אחת. אפשר פשוט לקנא בקשר שיש בינכן כאחיות וגם במערכת היחסים שלכן עם איילת לחמי זה באמת נפלא.
לי יש חברות טובות אבל אף פעם זה לא יהיה כמו אחות.
יש לי אח גדול שהקשר איתו נהדר אבל שוב זה לא כמו אחות .לפחות ככה נראה לי ויכול להיות שאני טועה.
אני משתדלת להסתכל ולהעריך את מה שיש לי כמו למשל בעל תומך ומסור , וילדים מקסימים.
לכן אתן צריכות להעריך את הקשר הטוב שבנינכם וכנראה שלכל אחד יש או אין דברים שהיה רוצה.

תודה על הסקרנות וההקשבה.

אחת
.

אז מה את נדחפת?

פונה יקרה

זה היופי בפורום, הוא פתוח לקהל הקוראות וניתן לתקשר כמה פונות באותה פנייה

אני בטוחה שלא הייתה כוונה להידחף- אלה להשתתף

ואם את יזמת את הפנייה הראשונה ושאלת על הקשר המשפחתי - אני פונה אליך שתשתפי אותנו גם את בקשר המשפחתי שלך


ואני רוצה לחזק אותך שלא נבלמת בעקבות תגובה של פונה אחרת אלה הגבת - עכשיו המקום שלך
מצפות לתגובתך...
ויתכן שקוראות נוספות ירצו להגיב וזה בהחלט המקום
כבנות שלומדות אחת מהשניה
סיגל פדה

כשקראתי את פנייתך - "אחיות משהיא"

במאמר מוסגר לציבור הפונות אני ממליצה לכנות את הפונה בשם קבוע שנענה לכל פונה בהתאמה...

נזכרתי
למה כייף להיות נמוכה-
את יודעת?

נמוכות רואות את חצי הכוס המלאה הן לא מגיעות לחלק הריק...

אהבתי שכתבת שאת משתדלת להעריך את מה שיש זה מאוד חשוב בכדי להצליח בחיים.
כשאנו מסתכלים במה שייש ובמה שרוצים
במקום במה אין ומה לא רוצים אנו מבטיחות לנו חיים מאושרים ומוצלחים יותר- מעגל האנרגיה חיובי יותר וסוחף איתו הצלחה לחיינו...

מה את רוצה מחייך?
ועל מה עוד את מודה?

אני בהחלט מודה על המשפחה שלי והקשר שלי עם 2 האילתיות אחותי ושותפתי
ותודה על הפרגון
סיגל פדה

היי סיגל

מעניין שאני באמת נמוכה, ולמדתי לאהוב גם את זה ולראות את היתרונות שבקומתי הנמוכה.
את חושבת שיש קשר בין הגובה לבין ההסתכלות על חצי הכוס המלאה? אם כן זה מעניין כי אף פעם לא חשבתי על זה.
אני מודה גם על עבודה ,חברים ,בריאות..
קוראים לי טלי דרך אגב אם זה משנה .
תודה

טלי

שלום טלי
שמך בוודאי ובוודאי שמשנה- כך אני יכולה להתייחס אלייך
השם שלנו כמו מבנה הגוף הגובה ועוד דברים אחרים הם שמרכיבים את האישיות שלנו
אז נעים מאוד טלי
ניראה גם כי את אישה חיובית - רואה את חצי הכוס המלאה, מודה על מה שיש לך
אין יפה מזה- כי לצד החוויות שלנו בחיים שלעיתים מאתגרות אותנוחשוב לדאוג לעוגנים הבטוחים בחיינו ולתפישה הבסיסית של האנשים שמהווים את העוגן הזה

מקווה להמשיך ולשמוע ממך על גבי הפורום

איילת לחמי

שאלה לעניין את שואלת

באופן אישי אני בעד נשים אסרטיביות שיוזמות ומביעות את דעתן ומיישמות את תשוקותיהן....
יחד עם זה קשה לי להגיד שיש בשלות של גברים לרעיון שלא הם היוזמים אלא המובלים או היוזמים המשניים ובעיקר בישראל.

אני גם נוטה לומר שיש גברים שהם מסורתיים בתפישותיהם ויש גברים יותר ליברלים- גברים שהיוזמה והצייד והכיבוש, כפי שאת מכנה זאת, לא משחקים עבורם תפקיד כל כך נכבד. מה שהופך את מערכת היחסים עם אישה יוזמת לאפשריים

האם היו גברים שקיבלו את זה באהבה?

איילת לחמי

אייל היקר,

ראשית כל אני מקווה שאתה מרגיש טוב ושהיום הראשון בעבודה היה טוב למרות המחלה.

אני רוצה שנפתח רגע את הפריזמה של היחסים שלך ושל אישתך ונתבוננן בהם ממרחק של כמה שנים. אם נמחק רגע את זיכרון היום הזה של המחלה-עבודה-יציאה עם חברה ונתבוננן בימים אחרים של הזוגיות שלכם- מי שומר יותר על הילדה? מי נמצא איתה יותר? האם אשתך עובדת?

ייתכן ומה שאמרה אשתך כי "כל דבר היא צריכה לעשות לפי הלו"ז שלי " לא קשור רק יום הספציפי הזה אלא קשור לתחושות שיש לה לגבי היחסים שלכם באופן כללי.

תנסה לענות לי בכנות על שלושת השאלות ששאלתי על מנת שנוכל להבין טוב יותר את התמונה הכללית.

תרגיש טוב,
איילת לחמי

נילי יקרה,

בהחלט נשמע לא נעים -ואני מבינה את הלהט הכעס והתסכול-
בואי נסתכל רגע על הארוע שקרה ממבט נוסף-

ניכר שבין שני הצדדים יש קשיי תקשורת יתכן כי הם נמנעים מלדבר בכנות אחד עם השני ואת כחוצץ הקשר מתוקף תפקידך משמשת לשני הצדדים כתרוץ.

נסי לבחון את הארוע מנוקודת מבט זו. האם יתכן שלפיכך אין פה שום דבר אישי כלפייך?
שהרי שניהם מתקשים אחד עם השני ואת התרוץ ללמה הם לא מצליחים לתקשר.
אין הכוונה להעליב או להתיחס אליך כאדם- כמו להגיד אוי הטלפון שלי לא תקין לכן לא קיבלתי את השיחות שלך המכשירים ה... האלה וכדומה..
האם יכול להיות שזו הסיטואציה?

בגישור ישנו מודל שנקרא מודל אפר"ת א= ארוע פ=פרשנות ר=רגש ת=תגובה.
לפי המודל יש ארוע, כפי שתארת, לארוע הזה נתת פרשנות קראו לי כך וכך שקרו .. הפרשנות הפעילה אצלך רגשות ועלבון ומכאן התגובה - רצון להגיב בהתאם...

יתכן ובפרשנות שלך כדאי לעצור ולבחון פרשנויות נוספות..
מה דעתך ?
נשמע ונמשיך מכאן...
סיגל פדה.

זה לא נכון שיש בינהם קוצר תקשורת. הם חברים מאוד מאוד טובים. סחבקים. פשוט התאים לו באותו רגע "להשתמש" בי ולומר שלא מסרתי את ההודעה. הוא יכול היה להגיד - ולמעשה היה צריך לומר: היא מסרה לי אבל הייתי עסוק. נשמע יותר טוב מאשר להוציא אותי כלא בסדר.
דבר נוסף - אני לא יכולה לסבול את הצביעות הזו שמאחורי גבי הוא קורא לי סתומה (וזה הכינוי האחרון שאפשר לכנותי) וכשהוא משוחח עימי הוא נחמד...


אני עומדת להגיד לו שאני יודעת שהוא אמר כך. לא מעניין אותי מה יהיו ההשלכות. מעניין אם הייתי מוקדן ממין זכר - אם גם היה אומר לו "סתום".

נילי יקרה

אני מרגישה המון אמפתיה למה שאת מתארת - תחושות של כעס, עצבים על אנשים צבועים, השפלה שאנשים קוראים לך בשמות שלא מאפיינים אותך ולא מגיעים לך. גם אם לא היית מעבירה את ההודעה לחושם וגם אם שכחת- עדיין לא מגיע לך שאף אחד יקרא לך כמו שהוא קרא ולא שינמיכו אותך כמו שהוא עשה.

אני מצטרפת לדבריה של סיגל בעניין זה שזו לא באמת את - הם לא קראו לך כפי שעשו בגלל שהם לא אוהבים אותך או חושבים שפעלת לא נכון- הם עשו זאת כדי להוציא את עצמם יותר טוב.

יחד עם זה אני לא חושבת שאת צריכה להבליג- אם את מרגישה שנעלבת ואת חושבת שזה לא נכון את יכולה להעיר להם על כך

אבל כיצד?
ראשית, לא בצורה שתפגע בך בסוף- תהיי דיפלומטית
תשאלי את זה שאת עובדת איתו מה קרה עם שושו בסוף כי הוא נשמע לך עצבני בטלפון תיראי כאילו את יודעת משהו אבל אל תאמרי שום דבר שיסגיר את זה שהאזנת להם? תנסי לדלות ממנו פרטים תני לו להרגיש שאת לא מרוצה
אם הוא לא יגיד לך כלום ועדיים תרגישי שאת רוצה להגיד לו את ששמעת עשי זאת- אל תשמרי בבטן
אבל תדעי שזה יגרור ויכוח (לא שזה צריך להטריד אותך...)

מה את אומרת?
בהצלחה- ואל תשכחי לעדכן איך היה

איילת לחמי

הוא התקשר שוב למשרדנו למחרת. אז אמרתי לו: "אני מאוד אעריך את זה שלא תכנה אותי בכינוי המפוקפק "סתומה"! אז הוא התחיל לגמגם.. מה? אני? מה פתאום? אפילו קצת ריחמתי עליו...אבל זה עבר לי...

אמרתי לו אני יודעת טוב מאוד שכן קראת לי סתומה. הוא שאל: איך את יודעת. אמרתי לו: סמוך עליי והעברתי אותו לשלוחה שביקש...

שלא יחשוב שעשו אותי באצבע...


אחיותיי - לא לשמור בבטן... זה עושה אולקוס !

כל הכבוד על האומץ להגיד לו ולא להשאיר בבטן , צריך ללמוד ממך .
לא כל אחת מסוגלת להגיד ישירות דברים בגלל החשש מהתגובה שתבוא אחר כך.
ומה ההמשך.. למה זה הוביל בקשר ליחס שלו אליך?

כל הכבוד
ממש משחרר לשמוע שאמרת

איך להגיב?

שאלת בתחילת הפנייה איך להגיב? ועכשיו אני שואלת אותך את אותו הדבר- לאחר התגובה-
איך היה להגיב?
נשמח לשמוע מה תחושותיך מה קורה עכשיו האם חל שינוי מסויים?

בברכה,
סיגל פדה

אני שמחה מאוד שאמרתי לו כדי שלא יחשוב שאני איזו אהבלהה....

עכשיו הוא פוחד להתקשר למשרד והוא מגיע אליו דרך הסלולרי (לא באמצעותי)... כנראה חושב שאני ביצ'ית עכשיו... איזה כיף!!!

אישה יקרה

את לא ביצ'ית- חשוב לי ממאוד מאוד שתפנימי את זה -
את - לא - ביצ'ית!!!!!!!!!!!!!!!!!

את אישה אסרטיבית וחזקה
את אישה שחשוב לה לעמוד על שלה
את אישה שמכבדת את עצמה ורוצה שיכבדו אותך בחזרה
את אישה על הכייפק

הרבה פעמים אנחנו נמצאות בדיכוטומיה הזו בין קורבן לביצ'ית
או שאני סופגת או שאני מכה חזרה. אבל ישנה דרך ביניים שאת נקטת בה
לעמוד על שלך ולהעמיד את האחר על טעותו

כל הכבוד לך

איילת לחמי

חסויה יקרה,

את מתארת מצב של תחושות חוסר ביטחון שאת חווה מול אנשים ובעיקר מול אנשים חדשים. המילים והמסרים שאת מעבירה לאחרים כאילו מתמוססים ואינם מגיעים אליהם בסופו של דבר. את מצליחה להעביר את המסר הזה עכשיו אלינו - אני קוראת את הדברים שלך ומרגישה את ההתמוססות של הדברים, שלושת הנקודות, הרצף ועם זאת אין הרצף.

רוב האנשים חווים את העולם דרך מה שהם חושבים שאחרים חושבים עליהם. ייתכן שאת חושבת שאנשים תופשים אותך כחסרת ביטחון או שאת תופשת את עצמך כחסרת ביטחון ןמעבירה את התחושה הזו לסובבים אותך.

עוד לפני שנעבור להתייס לשני הדברים הנוספים שציינת חשוב לי לשאול אותך-
ממה נובעת התחושה הזאת? האם זו אכן תחושה של חוסר ביטחון? אם כן, ממה היא נובעת? ממתי?
ספרי לי על מקרה ספציפי בו הרגשת את זה ביתר שאת

מחכה לתשובותייך
איילת לחמי

היי

חשבתי על זה, ויכול להיות שזה נובע מתקופת הביה"ס (חטיבת ביניים) , או משפחה שמקשיבים לרוב
ויכול להיות שלפעמים קצת חולמים ולא תמיד מקשיבים בתשומת לב לדבריי כי אולי זה לא תמיד נח להם, וכאשר אני מדברת עם אנשים פתאום זה טוב אבל די מוזר לי שמקשיבים לי ולוקחים את דברי לפעמים בתשומת לב..
לא עולה לי שום מקרה ספציפי אבל יכול להיות שזה נובע מהתקופות שבמהלך החיים שלי
שכביכול לא השתחחרתי מהם.. מה שאני מאוד רוצה

היי

התובנות שלך מאוד מעניינות- למעשה את אומרת שזה שלא הקשיבו לך בתשומת לב בעבר גורם לך היום לא להיות בטוחה אאם באמת מקשיבים לך מתוך עניין או לא וזה מביא אותך לתחושות חוסר בטחון ביחס לדברים שאת אומרת.

העניין הוא שבהרבה אינטראקציות בינאישיות- יש את מה שאני מביאה איתי ובמקביל יש את מה שהאדם שמולי מביא או מביאה איתם. הדבר היחיד שאת יכולה לשלוט בו זה את מה שאת מביאה איתך. זה גם הדבר היחיד שאת יכולה להבטיח שתנסי לעשות אותו במאה האחוזים שלך. מה שהאחרים מביאים איתם- כמו חוסר תשומת לב, חוסר ריכוז או חוסר עניין שה שלהם ואין לך מה לעשות בנידון.

התובנה הזו היא בשורה חיובית כי זה אומר שיש לך אחריות רק על המעשים שלך לא על המעשים של האחרים. במידה ואת משוחחת עם אדם נסי לתת את המאב אחוז שלך עם הביטחון והעניין שלך! מה שהוא יעשה הוא עניינו בלבד. ברגע שתאמני את צורת החשיבה הזו הביטחון שלך בעצמך יעלה ואז גם אחרים יחוו אותך עם יותר ביטחון.

זה כמו כדור שלג- ביטחון ואמונה עצמית גוררים עוד ועוד וההיפך

מה את אומרת? נשמע לך בר ביצוע?
איילת לחמי

שלום לך

המצב שאת מתארת אכן יכול להיות לא נעים.
לפני שאנחנו צוללות אל הפתרון אני מבקשת שתנסי לחשוב האם יש סיבות אחרות שאינן על פני השטח שבגללן שכנתך מורידה לך צלחות אוכל. האם היא מנסה להתחבב עלייך או לבקש את קרבתך? האם היא מדברת איתך במהלך הכיבוד? האם את מחוייבת לאכול את האוכל לידה?

עני לי על השאלות הללו ונמשיך משם

איילת לחמי

אני היחידה מבין השכנות שמתייחסות אליה בכבוד. כל השאר מאוד מזלזלות בה (כי היא אישה מאוד פשוטה וחסרת השכלה - זו לא סיבה ללגלג לה - ליבי ניכמר כשהן עושות את זה). אז היא קולטת שאני מכבדת אותה ולכן רוצה בחברתי. אני מחבבת אותה ומזמינה אותה אלי. אין לי בעיה עם זה. מכבדת אותה וכו' אבל מתוך כך שהיא מעריכה אותי ואף אוהבת אותי - היא מביאה לי תקרובת שאינני חפצה בה (כנראה כאות תודה כלפי).

מה עושים????

שלום לך אישה יקרה

אני קוראת את הדברים ומתרגשת על ההתנהגות שלך כלפיה- זה כל כך חשוב. הן כי את משמשת דוגמא אישית כלפי כל השכנות המזלזלות האחרות והן כי את בוודאי מסבה לה נחת ומשמשת עבורה אוזן קשבת. וודאי לא קל לחיות עם בנזוג פוסט טראומטי ולהדחות על ידי השכנות שלך. מעבר לכך אני מסכימה איתך מאוד שהעובדה שהיא לא משכילה לא אומר שום דבר על מי שהיא ועל האישיות שלה.

כמו כן חשוב לי לציין שאני לא אומרת את הדברים הללו כדי לרפות את ידך ולוותר על רצונך לא לקבל ממנה אוכל יותר. אלא על מנת שנבין מדוע חשוב לה לעשות את זה ומאיזה מניעים היא עושה את זה.

מה דעתך לנסות להפריד בין שני הצרכים שיש לשכנתך כשהיא מגיעה אלייך:
הצורך בקירבה והצורך להעניק לך-
אם שכנתך תבין שהיא לא תאבד את הצורך בקרבתך אם היא תפסיק להעניק לך את האוכל, אזי היא לא תעלב כשתאמרי לה שאת לא רוצה אותו. לכן אני מציעה לך להמשיך להראות לה את אוהבת להיות איתה ובד בבד להגיד לה שאת לא רוצה את האוכל- את מעדיםה שלא תביא לך אותו.
חשוב שתדגישי בפניה בהתנהגות שלך שזה שאת לא רוצה את האוכל לא אומר כלום על היחסים ביניכן...

מה את אומרת- נשמע לך אפשרי?
איילת לחמי

כל-כך אסירת תודה על שמישהו מתייחס אליה בכבוד - אז זו הדרך שלה להגיד לי תודה.

בסדר - אני אקח את עצתך.

תודה רבה לך!

להתראות.

אוהד שלום,

התגובה שלך מתארת בצורה יפה ומרגשת את הקשר שלך עם חברה שלך. הקבלה, הפתיחות וההכלה של שניכם להתנהגויות שונות היא יוצאת דופן ומוערכת מאוד בעיניי ואני בטוחה שגם בעיניי חברתך. יחד עם זאת הספקות והדאגה שלך לנוכח הקשר שיש ביניכם מובנת מאוד ולכך אני רוצה להתייחס-

אני מאמינה כי נטייה מינית היא ציר שמצוי על רצף בין הטרוסקסואליות להומוסקסואליות. כלומר אנשים שונים יכולים בקצוות להמשך לבני מינם או לבני מינם ההפוך ויחד עם זה על הטווח להמשך יותר או פחות גם לאחרים. יכול להיות שחברתך נמצאת קרוב מאוד לקצה הלסבי או הפוך קרוב מאוד לקצה ההטרו יחד עם שיכה נוספת לבנות מינה.

אולם היחידה שתוכל לאשר לך את זה בוודאות זו היא- חברתך.
אם אכן הקשר ביניכם מדהים- העלה בפניה את הסוגיה שמציקה לך ושאל אותה האם יש מקום לפחד מצדך. עצם זה שתשאל אותה את השאלה לא יוריד מהפתיחות שלך אלא יעלה אותה כי אתה תשתף אותה בלבטים ובחששות לך והקשר שלכם יוכל רק להמשיך ולהתחזק

מה אתה אומר- האם זה אפשרי מבחינתך?
בהצלחה
איילת לחמי

יקירה את בסדר גמור.
תרגישי טוב עם עצמך ועם גופך.

אין סיבה לקשור מיניות עם תחושות לא טובות, כל עוד זה עושה לך טוב.

איילת.

חסויה יקרה,

את בסדר גמור
כולנו- כל בני האדם מאוננים ומתחילים זאת בגיל צעיר מאוד....

לאוננן זה בריא ונורמאלי
אני מציעה לך בהמשך לדבריה של איילת פדה- להרגיש טוב עם הגוף שלך
להתענג על הגוף שלך וללמוד מה עושה לך טוב ונעים

אצל בנים יותר מדברים על זה מאשר אצל בנות אבל גם בנות מאוננות

האם מישהו פעם העיר לך על זה או אמר לך שזה לא טוב?

תהני,

איילת לחמי

קראתי את מה שכתבת וראיתי את עצמי...

אם כן את בחורה איכפתית, חברותית ורגישה. גם אני מצאתי את עצמי מקשיבה לכל החברות/בני משפחה בזמן שהם בכלל לא שואלים מה עובר עליי...

החלטתי להפסיק עם ההרגל הזה ולהתחיל להשמיע את עצמי קצת יותר ולהפחית ממידת ההקשבה. מצטערת גם לי יש צרכים.
אני לא כותל ולא עובדת סוציאלית. הכוחות שלי חשובים לי.

אני לא מציעה לך לעשות כך אני רק רושמת איך שאני נהגתי.
ונחשי מה? אני מרגישה בהרבה הרבה יותר מלאת אנרגיות.

הי אורי

את מפליאה לתאר ולשים את האצבע בצורה מאוד מדויקת על המצב בו בהרבה מקרים, גם מבלי לרצות או לכוון לכך, נשים רבות נמצאות בעמדת הקשבה ומתן עזרה. מאחר ואנחנו מחוברתות להיות העוזרות האמפטיות והקשובות אנשים רואים בנו דמות מטפלת מעין האמא הגדולה.

אני מניחה שאצל כל אישה המצב שונה ויש גם משהו מחמיא בכך שפונים אליי- מספרים וחושפים אך כפי שאת מתארת יש בכך משהו גם מאוד מתיש וסוחט אנרגטית.

ולשאלתי אלייך- מה יהיו התגובות אלייך אם מלחתחילה לא תתני לזה מקום. כלומר, אם תהיה קשובה אבל לא תנסי לתת עצה פשוט תקשיבי אבל מתוך היותך חברה ולא מתוך היותך מטפלת.

במצב כזה את תמשיכי להיות חברה אבל גם תשארי רק חברה ולא יותר מזה. כך אנשים יוכלו לבקש ממך הקשבה ואמפטיה אבל לא עצה וטיפול. יש משהו מאוד מתיש בלפתור בעיות של אחרים ובמיוחד שזה חוזר על עצמו ומגיע מכל כך הרבה מוקדים במקביל

מה את אומרת?
איילת לחמי

אורי יקרה
מצטרפת למה שכתבה לך איילת לחמי, בנושא נטייתנו כנשים, לתת מעצמנו.
נטייה זו באה פעמים רבות גם על חשבונינו.

ולכן מציעה לך לקחת משפט אחד כשומר אישי;
"אהבה נותנים מהעודפים"

זה בסדר לתת לחברים וקרובי משפחה מעצמך, אבל להקפיד שזה בא מעודפי אנרגיות שיש לך, ולא על חשבון האנרגיות שלך לעצמך.
אם תכלי את הכוחות שלך, לא תוכלי לעזור לא לך ולא לאחרים.

איך זה נשמע לך?

שלום לך,
סיפורך מרגש ואמיץ
תודה על פנייתך ואני מקווה שאכן תמצאי מענה.
נשמח שתשתפי אותנו בדבריה של האם הפונדקאית ומה היא אמרה לך - אני מאמינה שזה יעזור
1- לאמהות שחושבות על תהליך דומה
2- לנשים שחושבות לעזור אך לא בטוחות

נשמח לשמוע ולהיות אתך בדרך אמיצה זו
הרבה בהצלחה
סיגל פדה

למה את רוצה אותו?הוא בגד בך!אחרי חודש! את לא חושבת שתחשבי הרבה על הבגידה הזו אחרי שתחזרו? וכל יום תחיי בפחד שהוא יבגוד ויעזוב? למה אנחנו הנשים כל כך סאדיסטיות וגורמות לעצמינו סבל? תמיד אנחנו רוצות את הזה שעושה בעיות.... לדעתי צריך לסלוח אך ורק עם זה הדדי והוא מתחרט ומצטער על המעשה ונלחם על הזדמנות נוספת, אם תתחנני שיחזור אלייך הוא יעשה לך טובה מרחמים. חבל.

שלום יקרה

את מתארת מצב לא פשוט ואני שומעת הרבה עצב ואפילו בהלה במה שאת כותבת. בהלה מכך שהוא לא לידך בהלה מהחוסר הזה פתאום במי שנכנס לתוך חייך והיה משמעותי מאוד.
אני מאמינה כי זו תקופה קשה עבורך. פרידות ושינויים אינם דבר קל לאף אחת מאיתנו.

ובכל זאת ולפני הכול אני מבקשת ממך לקחת צעד אחד אחורה ולנשום נשימה עמוקה.............
עכשיו בואי ננתח שוב את מה שקרה-
היית חודש עם גבר שהרגש שאת מתאהבת בו. הוא בגד בך. לאחר מכן הוא עזב.
מדוע כל כך חשוב לך להחזיר אותו אלייך? כמה זמן את נמצאת במצב של אי הוודאות הזו?

אני בטוחה שאת מקסימה ויותר מכך בטוחה שאת מה שהוא עשה הוא לא עשה בגללך אלא בגלל דברים שקשורים אליו אבל שוב אני מחזירה את הכדור אלייך- מדוע את רוצה לחזור ולהיות עם גבר שבגד בך שלא היה אמין איתך ולאחר מכן עזב אותך?

ספרי לי קצת על מה שקרה ומה גורם לך לרצות לחזור וגם על עצמך- בת כמה את והאם זה קשר ראשון. כתבי ונמשיך משם.

איילת לחמי

שלום לך מתלבטת יקרה,
וברוכה הבאה לפורום.

התחושות שאת מרגישה טבעיות ואופיניות מאוד לגילך. גיל שמכונה גיל גיבוש הזהות לפי אריק אריקסון תאורטיקן בפסיכולוגיה התפתחותית. על תאוריה זו נבנו מודלים רבים והיא מהווה חלק חשוב בתאוריות ההתפתחות.
לפיו את בידיוק בשלב של חיפוש הזהות. שלב של תהייה וטעיה שלב של בלבול וחוסר יציבות על כן זה מאוד טבעי תרשי לעצמך לתהות ולטעות עד שהתהיי שלמה עם בחירתך.
תרשי לעצמך לבחור את זהותך המינית החברתית הפוליטית..
זו תקופה נהדרת ומשמעותית זה קשה ומבלבל
יחד עם זאת זה שלך ובשבילך- תקופה לגשש ולבחור.
מעטים מעיזים לחשוב על כך לגבי סוגית הזהות המינית תפרגני לעצמך על היכולת הקשבה שלך לעצמך. אני בטוחה שסוף הבילבול קרב ושתהני מהדרך..

מה דעתך?
סיגל פדה

כותבת יקרה
עד כמה החברה שלך חשובה לך?
עד כמה את חשובה לעצמך?

הסיפור שלך כולל תסבוכת מצערת, של קשר שתיקה, הנחות לא מבוססות והנחות שאת מנסה לעשות לסובבים אותך, על חשבונך.

מדוע את מוותרת על האותנטיות שלך, על הרגשות שלך והכנות שלך בקשרים עם הסובבים אותך?
לחברה שלך שיקרת, שקר שלא יעבוד. מה אמרת לחבר כשסיפר לך שהוא מאוהב בחברתך?

יתכן שבמקרה הזה, כבר יהיה קשה לתקן, אך חשוב לנסות לדבר על הדברים ולו בשביל התחושות שלך, ולמען העתיד.

הייתי ממליצה לך לדבר בכנות עם החברה שלך על רגשותיך.
זה לא אומר שהתנהגותה תשתנה, אך היא לפחות תדע מה ההשלכות של התנהגותה על הקשר שלכן.

באופן כללי יותר הייתי מציעה לך לבחון, האם את נוטה בד"כ לוותר על עצמך למען אחרים, כפי שעשית במקרה זה.

שתפי אותנו
איילת.

דבר ראשון, אני רוצה להבהיר שהוא לא היה חבר שלי. אני מחבבת אותו ואני אפילו לא יודעת אם זה אמיתי בגלל שאני חיבבתי אותו די בגלל ששמעתי שהוא מחבב אותי.
עכשיו אני קרועה כי אני מבינה שהוא כמו כל שאר הבנים בגיל הזה ושהוא גם חושב על חיצוניות (בהתחלה חשבתי שהוא מחבב אותי לא בגלל החיצוניות- כי אני דובה!)
חבר שלי רזונת אנורקסית כזו והיא תמיד מקבלת את כל הבנים! ככה זה בחיים שלי.
דבר שני, אני לא יכולה לדבר איתה על זה בגלל שכל דבר שיוצא לי מהפה (שהוא קשור לאמת) אנחנו מתחילות לריב! ואני לא רוצה שנתחיל לריב שוב כי בדיוק השלמנו!

חסויה יקרה,
נגעת לליבי אכן יחסים בין אנשים מורכבים והמשולש שאת מתארת הוא מהמורכבים ביותר. רמת הרגש שמעורבת - הקשר שלך עם חברתך הרצון שלך לשמור על חברות זו. הקשר של עם הבחור- והרצון שלך לחזק קשר זה, הקשר שלך עם עצמך- הרצון לאהוב ולהיות נאהבת ולא לפגוע בסביבתך..
זה אכן מורכב.
אין לנו אפשרות לדבר על 2 צלעות מהמשולש החברה והבחור, היות והם לא איתנו בפורום.. לכן אני מציעה שנביט לצלע השלישית במשולש והיא הצלע שלך.
כמו משולש הוא יכול להיות שווה צלעות, שווה שוקיים חד זווית...עבודה על צלע אחת תשנה את ההרכב של 3 הצלעות.
ופה אני מתחברת לתגובתה של אילת פדה, אנסח זאת במילותי-
האם הרצון לא לפגוע לצאת בסדר עם החברה , חשוב לך יותר פחות או באותה רמה, מאשר הרגשות הכנים והאמתיים שלך?
אין נכון או לא אך יש כאן בחירה, כשאת לא משתפת את חבריך ברגשותיך ובוחרת לשתוק ולסייע להם את מוותרת על עצמך למענם.. במקרה הזה את מוותרת לחברתך ולעצמך ואף יורדת - מקניטה את עצמך "דובה!" מה רע בדובים זו חיה מדהימה...
ברצינות- שימי את עצמך ראשונה במעלה, אם את לא תשימי ותדאגי לעצמך קודם כל לעולם לא תקבלי בדיוק את מה שאת רוצה. כמובן לא על חשבון אחרים וחשוב להקשיב ולסייע לאחר ולדעת להיות חברים.. אך ממה שנשמע את יודעת איך להיות חברה לאחרים ומעט פחות חברה לעצמך.

מה דעתך?
האם את מוכנה להיות חברה טובה יותר של עצמך?
זה הצעד הראשון בחיזוק הצלע שלך במשולש-
שתפי אותנו ונמשיך צעד צעד
סיגל פדה

היי,
לא הבנתי מה את רוצה שאני יעשה?
אני באמת אוהבת את חברה שלי ולא יכולה לוותר על הבחור. היא מתחילה לרצות אותו וזה מכאיב לי. מה אני אמורה לעשות? (בלי שהיא תפגע)

אתמול חברה שלי התקשרה אלי והתחילה לשאול אותי מה אני חושבת בעיניין.. שיקרתי לה ואמרתי לה שאצלי זה חד צדדי ואצלה זה דו כיווני ולכן היא צריכה ללכת על זה. ושיקרתי, כי זה לא באמת מה שאני חושבת, אני חושבת שהיא ממש מגעילה שהיא רוצה אותו למרות שאני רוצה אותו!!!!!!!!

שלום לך

אני רוצה לשקף לך את מה שאת כותבת-
"שיקרתי לה ואמרתי לה שאצלי זה חד צדדי ואצלה זה דו כיווני ולכן היא צריכה ללכת על זה. ושיקרתי, כי זה לא באמת מה שאני חושבת, אני חושבת שהיא ממש מגעילה שהיא רוצה אותו למרות שאני רוצה אותו!!!!!!!!"

פעמיים הזכרת את המילה "שיקרתי" ואת המילה "אני לא באמת חושבת". לאחר מכן כתבת על חברתך שהיא מגעילה שהיא רוצה אותו למרות שבתגובותייך הקודמות כתבת שהיא באמת חברה שלך ולא היית רוצה לפגוע בחברות שלכן.

מדוע את צריכה לשקר? מדוע את שמה את חברתך ראשונה ולא את עצמך?
אם תגידי לה את האמת שאת נדלקת על הבחור זה אולי יהיה לא ננעים ואולי א]ילו יכאב לה קצת אבל לפחות תהיי כנה עם עצמך ולא תצטרכי לשקר ולהתפתל כל פעם שתדברי איתי.
יותר מזה- השקר הזה יכול לעלות לכן בחברות כי היא לא יודעת מה את מרגישה ואת כועסת עליה שהיא משתפת אותך למרות שוודאי במצב אחר היית מאוד שמחה בשיתוף הזה. ובסופו של דבר יוצא שאת חושבת שהיא "מגעילה"

אל תאמצי את השקר הזה אפילו שאת עושה את זה על מנת לא לפגוע בה- בסוף זה יפגע בשתיכן

בהצלחה
איילת לחמי

הבעיה היא שכל דבר לא נכון שאני יגיד כרגע יקרע אותנו. כבר מתחילת השנה הזאת אני והיא כל הזמן רבות. ואם היא לא תהיה חברה שלי לא יהיה לי חברות אחרות כי כל הכיתה חושבת שאני סנובית

חסויה יקרה
אני עונה ל2 פניותייך משאלה מה לעשות? לסימן קריאה לעשות!
קחי אחריות על האושר שלך- "על הצלע שלך במשולש"
את נמצאת בתוך הסיטואציה מרגישה הרבה רגשות חזקים: אהבה כעס ביקורת תסכול תקווה ...
יחד עם זאת את לא עושה דבר את כרואה ואינה נראת-
מה לעשות בדיוק את תבחרי
חשבי איתנו:

1- מה את אוהבת בחברה שלך?
2- מה את צריכה ממנה ומה את יכולה לעשות כדי שזה יקרה?

כלומר, מה את רוצה שיקרה ומה את יכולה לעשות על דגש הפעולה שלך בכדי לגרום לכך לקראת...

לילה טוב
חסויה יקרה...
אני מרגישה שזה קשה לך, זה לא פשוט יחסים מורכבים ...
סיגל פדה

מכיתה ז' הייתי במין חבורה סגורה כזאת. ועכשיו אם אני ירצה לצאת אף אחת לא תרצה לדבר איתי כי כולם חושבים שאני סנובית מגעילה.
החברה הזאת היא החברה הכי טובה שלי, ואם אני יהרוס את החברות בננו אני יהיה בודדה בביצפר לעוד 4 שנים שלמות.
ואני רוצה שמה שיקרה זה שאני יהיה איתו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חסויה יקרה
עקבתי אחר תכתובותיך עם איילת וסיגל.
שימי לב שברגע שבחרת בכנות, גייסת אליך תשומת לב ואמפתיה רבה.

ובחיים שלך כרגע אין הרבה כנות.
יתכן שבסבך הזה, באמת כל בחירה תהיה מורכבת.
אך כבר עכשיו את בודדה, יקירה.
את בחברות, שאין בה כנות, ואת לבד עם האמת שלך.

לכן אני מציעה שתתחילי קודם כל איתך - את משתמשת בכמה כינויים לא פשוטים לגבי עצמך,
דובה, סנובית ומגעילה. למה את מרשה לעצמך להרגיש ככה, או להישאר בדימוי שלילי כזה?
תחשבי ותכתבי לנו מה הן 3 הפעולות שאת יכולה לעשות, החל מהיום,
כדי להתחיל לטפל בדימוי הזה שלך.

אני בכוונה עוזבת לרגע בצד את החברה והחבר,
כשתייצרי לעצמך תשתית יותר טובה לגבי עצמך ועם הסביבה
יהיה לנו יותר כלים לטפל גם בדילמה הזו.

כתבי 3 דברים שאת הולכת לעשות מהיום,
כדי לאהוב יותר את עצמך.

איילת.

1. אני צכה לרדת במשקל למידה 2-3
2. להתחבר אם עוד אנשים מחוץ לחבורה שלי
3. להתנהג אל אנשים בכבוד (אני נוהגת לצחוק על אנשים וזה תחביב מפגר)

יופי של מטרות הגדרת,
עכשיו אני ממליצה לך לתרגם אותן לתוכנית עבודה.

לגבי מטרה 1 - המשקל,
מה את הולכת לעשות השבוע כדי להתקדם במטרה?

לגבי מטרה 2 - חברים חדשים
מה את הולכת לעשות השבוע כדי להתקדם במטרה?

לגבי מטרה 3 - כבוד
אגב, כאן אני מציעה לך להוסיף למטרה חשובה זו גם את עצמך.
כלומר - להתייחס בכבוד אל עצמי ואל אנשים אחרים

מה את הולכת לעשות השבוע, כדי להתקדם במטרה מכובדת זו?

עדכני אותנו
ובהצלחה ביישום.

זכרי - כל שינוי משמעותי, מתחיל בפעולות יום יומיות פשוטות.

בקשר למשקל- אני מתחילה לעשות 4 פעמים בשבוע סוג של ספורט- יש לי חוג+ שיעור ספורט בביצפר ואני מתכננת להירשם למכון כושר שזה עוד שלוש פעמים בשבוע
החברות- כבר מהחופש אני מנסה לעבוד על זה.. זה מתקדם לאט..
כבוד- אני לא יודעת מה לעשות.. למרות שאני אומרת לעצמי לא לצחוק על אנשים זה פשוט יוצא לי!!

שלום יקרה
כל הכבוד על המוטיבציה ועל הנחישות!
יחד עם זה אני רוצה לשאול אותך שוב על עניין המשקל-
4 פעמים בשבוע כושר זה לא קצת מוגזם? למה ארבע? למה את עושה פעילות כל כך דראסטית?

איילת לחמי

התכנון הוא לעשות 5 פעמים בשבוע.. וזה לא התעמלות יותר מידי. זה חוג ריקוד, בביצפר ושלוש פעמיםן מכון כושר.
ואני רוצה לעדכן מעט על העיניין:
אתמול דיברתי אם אותו בחור והוא אמר שהוא אוהב את חברה שלי, ואני חושבת שהתגברתי עליו כי הרגשתי שמחה בשבילה. ולכן אמרתי לו להזמין אותה לדייט, והם עכשיו מסתובבים יחד.
דיברתי איתם עכשיו בטל ונראה שהם מאוד נהנים! ואני מרגישה מאוד טוב על עצמי.. שתיהם אמרו שאני אחלה אדם.. וזה עושה לי טוב בלב!
אני שמננה וכנראה אני צכה לרזות לפני שאני חושבת שבן ירצה אותי.
עשיתי אם אותו אדם התערבות- הוא מסיג שרירים כמו השחקן החתיך מסטאפ אפ, אני יורדת למידה 2-3 ואז ניפגש בים (בחופש) וזה ממש טוב כי אני יותר ירצה את זה!! וגם התערבנו על מסטיק..
תודכה על העזרה,
חסוי

חסויה יקרה,
כמה כייף לראות שאת עושה ובגדול
כל הכבוד!!

המטרות שלך יפות - אני רוצה לחזק את עיניין הספורט 5 פעמיים זה מצויין והבנייה שזה משולב עם ריקוד - שמוסיף מעבר לשריפת הקלוריות והעיצוב הרבה מעבר, ביטחון ואנרגיה נוספת- האם את מסכימה?

אני רוצה לחזק אותך גם על היעד מידה 2-3 זה נהדר, הייתי שמחה לתת לך רעיון שימקד אותך בדרך להצלחה ביעד זה-
יעד חייב להיות מדיד כדי שנצליח להגשימו.
לכן קבעי לך זמן בעוד x זמן ארד xק"ג
ואז פרוט- ספורט, מה לגבי תזונה? כמות מיים ביום
ומה דעתך כל יום לפתוח ב3 מחמאות לעצמך!!!
כל הכבוד בהצלחה

והנה ראי אך את מגשימה במטרה זו צעד חשוב במטרתך השלישית- הכבוד והערכה העצמית שלך יתחזקו כשאת שמה את עצמך בסדר עדיפות ראשוני ודואגת לעצמך.
את עושה תהליך מקסים
תודה על השיתוף
סיגל פדה

תודה לכם על העזרה!!
ואני לא ממש הבנתי איזה חלק בזה שוויתרתי לחברה שלי עליו הוא להסים אותי בראשונה?

יקרה
התגובה שלך זכתה לכל כך הרבה התייחסויות,
ולא בכדי - נגעת לכולנו בלב.

הדבר המצער שיצא מכך, שכל התגובות כונסו ביחד, כך שלא ראינו את פנייתך האחרונה.
צר לי על העיכוב.

בכל מקרה, אני חושבת שכל עכבה לטובה,
שכן את לא תלויה בנו למענה.
מה לדעתך התשובה?

שלום לך שוב
לפני שאת מגיבה תגובה לאיילת

בבקשה ממך- רשמי זאת בתגובה חדשה כך התגובות שלך לא יופיעו בחלון נפרד

נשתמע
איילת לחמי

חני יקרה
תודה על הפרגון שלך, הן בפתיח, והן בתגובתך הכנה והמשתפת.

את בחורה צעירה ומגיע לך לאהוב ולהיות מאושרת, ואת בהחלט צודקת שהילד לא צריך להיות האור היחידי בחייכם.
חני, שחיקה בחיי הנישואין היא דבר שכיח ובפרט כאשר בן הזוג אינו מחזיק מעמד במקומות עבודה.
דעי שעובדה זו משפיעה גם עליו, ועל תחושת הגבריות והמשיכה שלו (כך שהריחוק אינו נובע, רק מהצד שלך).
פרטת שאת מדברת איתו ומשתפת אותו, מה הוא אומר?
ושאלה חשובה נוספת בכדי שאוכל לייעץ לך, חשוב לי לחזור קצת למקורות - לתחילת הקשר.
סיפרת שאתם נשואים 4 שנים. איך הכרתם? מה אהבת בו? מה היו החלומות המשותפים שלכם?
ניכר שכמה דברים טובים נשארו - והם הפתיחות ביניכם, הילד המקסים, והכי חשוב -
הלהט שבו את כותבת ועוצמת הרגשות שלך.
חני, כשיש רגשות כה קשים, אני אופטימית. כי רגש, קשה ככל שיהיה, מראה שעדיין יש רגשות.
הדאגה האמיתית מתחילה, כשכבר לא אכפת (ואז לא כותבים תגובה כפי שאת כתבת).

תתקדמי איתי עם השאלות ונמשיך משם
חזקי ואמצי
איילת.

איילת שלום,

אני בהחלט משתפת את בעלי בתחושותי הקשות,הוא טוען שגם לו קשה,ברור לי,אבל בכל זאת- הוא נזרק מעבודה לעבודה בגלל זלזול שלו אז איך אני יכולה לצפות שיתייחס ברצינות לתחומים אחרים כמו זוגיות ,אם לדבר כ"כ בסיסי ונצרך הוא מגלה חוסר מוטיבציה לאורך כל הדרך-4 שנים.
הוא פשוט לא מסתכל צעד קדימה וברגע שמתחיל קצת להמאס לו בעבודה(אפילו עבודה טובה עם תנאים מעולים!) הוא מתחיל להתפנק,להתנהג בעצלות כרונית עד הפיטורין וחוזר חלילה.
אני לא סתם מתוסכלת,מצבנו באמת בעייתי מאוד.אני חוששת שהמצב נובע הרבה מתכונות אופי שלא שמי יודע אם הוא יוכל להפטר מהם. מתוך ניסיון איתו ומתוך דיבור שלי איתו הוא טוען כמעט תמיד שהוא צודק והבוסים אשמים-מבינה? הוא נותן מעצמו 0 ומצפה ליחס מעל ומעבר ומאשים את
כ-ו-ל-ם! קשה לי לשנות לו את ההסתכלות ,זו צורת חשיבה שהוא התרגל אליה כי היא נוחה לו אך היא כ"כ מעוותת לא רציונלית ומקלקלת הרבה בחיים.
כשאני מנסה לרמוז לו שגם הוא לא היה מושלם ביחסו לעבודה הוא כועס שאני לא מצודדת בו.
לפעמים אני באמת מרגישה יותר כמו אמא והרבה פחות רעיה וזה די חולני..(לשנינו..)
שאלת איך התאהבתי בו?
האמת זו היתה אהבה ממבט ראשון,קשה להסביר,משיכה חזקה,קליק.כימיה טובה ופתיחות.
התאהבתי הרבה גם במראה שלו,אני חייבת להודות כי הוא נחשב לבחור מאוד חתיך,ויש לו איזה קסם
שאני נשאבתי לתוכו. החלום המשותף המשמעותי ביותר שלנו היה שנחיה לנצח בהרמוניה כי אנחנו מאוהבים ברמות שקשה לתאר ובאת האמנו בזה, התחתנו מתוך עיוורון-את זה אני אומרת במבט לאחור..אחרי שהתעוררתי מהחלום והבנתי שהמציאות היא- שאני חיה לצד בנאדם שלא נמרץ לחיים ,לא בוגר ,לא בשל ו... לא נעים לומר גם עצלן מאוד.
אני באמת משכנעת את עצמי שכנראה התחתנו כדי לתקן זו את זה ואף אדם/נישואין לא מושלמים וכמובן שגם אני רחוקה משלמות אבל הבעיות איתו הן ביותר מידי תחומים והן כ"כ משמעותיות-
תגידי לי את מה ניתן לעשות עם בחור צעיר שיושב ימים שלמים בבית ומרשה לעצמו לברור עבודות ולבחול בלי סוף בפחות ממושלם בבשבילו??
ולגבי הרגשות -זה די קולע מה שכתבת למרות שיש פעמים שאני אדישה לחלוטין מרוב ייאוש וחוסר
אונים...
אשמח לתגובתך
תודה-חני.,

חני יקרה
ניכר מתגובתך, שאת מאוד בוגרת ומודעת למצבכם
יש משהו קוסם ומושך מאוד בביטחון העצמי של בעלך וביכלותו לפעול כרצונו, מתוך אמונה מלאה בצדקת דרכו. זה חלק מהקסם שמשך אותך אליו, וזה חלק מהקושי שאת חווה היום בחיים משותפים איתו, כאשר רק את התעוררת מהחלום והוא ממשיך לחיות אותו.

זוגיות מהווה כר נפלא להשלכות ותיקון הדדי, עם זאת לעיתים קרובות צריך עזרה.
כתבת לי בפנייתך הקודמת לא להמליץ לכם על טיפול, כי אתם חסרי תקציב.
אך נראה לי שעם המודעות שלך והכוחות שלך, תוכלי להפיק הרבה בעזרת סיוע מקצועי., אותו ניתן להשיג גם דרך קופות החולים (בעלויות סבירות לחלוטין).

המצב שלכם מורכב מכדי לעזור לכם במייל, ועם זאת יש בו הרבה תקווה כפי שציינתי - המודעות והכוחות שלך, כוח המשיכה בינך לבין בעלך והאור הקטן שיצרתם ביחד.
כמו כן כפי שאת מתארת את בעלך, עם קצת עזרה, הוא יוכל למשוך מקום עבודה טוב וגם להחזיק בו, ממש כשם שמשך אותך. כשאת מונעת מעצמך עזרה זו, במה את בוחרת?

אני באופן אישי פחות מאמינה בטיפול זוגי, יותר בכך שכל אחד מבני הזוג צריך את הטיפול שלו, בכדי לשחרר את הקשר מכבלי ההשלכות למיניהן.
מדוע את לא מפרגנת לעצמך את העזרה שאת צריכה?

היי איילת,


שאלתי : האם את מתכוונת לפסיכולוג לכל אחד מאיתנו בנפרד?

אני פשוט חוששת שאם בעלי ילך לטיפול יהיה לו משהו להתלות בו ולהאריך את זמן הרביצה בביית אני רוצה שהוא יבין שאין לו ברירה והוא צריך לעבוד.נקודה. כמו כל אחד. כי נראה לי שזה נובע הרבה מאהבה עצמית.
מה את חושבת?

כדי להציב לו אולטימטום של פרידה או שזה לא בריא לזוגיות?

מה עושים בטיפול שמשכנע בנאדם להשתנות-קצת על קצה המזלג..

תודה על ההדרכה המאוד תומכת ועל העצות הנבונות!!!
חני.

חני
אני חושבת שלפני הכל מגיע לך להשקיע בעצמך
וללכת בעצמך ליעוץ.
זה לא חייב להיות טיפול פסיכולוגי, היום יש גם מטפלים / מאמנים - שאם יש לך המלצה אישית על איש מקצוע טוב שאת מכירה, אפשר לעשות תהליך מהיר יותר מטיפול.

דרך קופות החולים אפשר להגיע ליעוץ אצל פסיכולוג.
את צריכה לשאול את עצמך, מה את רוצה. לפני שאת מציבה אולטימטום - מה יכולות להיות ההשלכות שלו והאם את מוכנה לשאת בתוצאות.

אין ספק שגם בעלך צריך עזרה, אבל הוא צריך לרצות אותה.
ולכן התהליך צריך להתחיל איתך. איפה את. מה את רוצה.
ולהגיע לשם קשה דרך המייל.

עדכני אותנו
איילת