פורום בנות, העצמה נשית - יש לך שאלה?

הילי יקרה
אני מניחה ששמך הינו קיצור של שם, האמנן כך? אם כן מה שמך המלא?
אני שואלת זאת, משום שגם השאלה שלך, וגם תגובה שכתבת (אם זו את שהמלצת לא להתחתן ברבנות), מנוסחות באופן ממוקד - קצר ולעניין.
לצערי, לא נוכל לענות לשאלתך באותו האופן.

קיצורי דרך, ממש כשם שבכוחם לקצר תהליכים ולחסוך לנו, עלולים גם לעלות ביוקר.
ספרי לנו קצת על הגבר הגינג'י בחייך, ונמשיך משם

את חמודה. אבל כנראה שיש עוד "היליות" בפורום (לא יודעת מה זה עניין הרבנות שהזכרת).
2. אני לא חייבת להזדהות בשמי המלא או בשמי האותנטי. ניק ניים הוא מספיק טוב.
3. השאלה לאו דווקא כוונה אליכן. אפשר גם לגולשים/גולשות בפורום.
4. ניסיתי להעלות נושא ואז לפתח אותו. אני לא אוהבת לכתוב מגילות.

נחשב כקיצורי דרך - לא? לתת תשובות מבלי להכיר את האדם מבלי לפגוש אותו וכו' זהו גם סוג של פסיכולוגיה בגרוש/קיצור דרך...

אכן הילי
קיצורי דרך הינם מנגנון טבעי
ובוודאי יעוץ אינטרנטי.
אך מה לג'ינגים ולכל זה?
עדכני אותנו, שכן שאלתך, כפי שאת רואה, עוררה עניין.

לימור יקרה
ראשית כל מזל טוב!
את עומדת לעשות צעד משמעותי ונראה שאת מתייחסת אליו ברצינות הראויה

אניתוחים שאת מעלה בנושאי הטרמינולוגיה הם אכן משמעותיים ועוררים הרבה שאלות. מהם מקור השמות וכיצד הם נוצרו כמו גם מה התפקיד שלנו היום בחברה מודרנית בשימור השמות הללו ואיזה משמעות אנחנו נותנים להם כיום.

אני באופן אישי מסתייגת מהמילה בעל - מלשון בעלות או בועל. זה מזכיר לי ימים בהם האישה הייתה אכן בבעלותו של הגבר וכך גם הכתובה שהיא תוצר של העניין הזה- קנייתה של האישה.\

כמו כן אני מאודאוהבת את הפרשנות שלך לאישה תמיד היה משהו שהפריע לי במילה הזו ולא ידעתי לשים עליה את האצבע והניתוח שאת עושה לה פשוט קולע בול
מרשה לי להשתמש בו?

ולשאלותייך המאוד מאוד קונקרטיות-

לנו יש חלק בשימור מערכת היחסים הקיימת בין נשים לבין גברים. שאני אומרת אנחנו אני מתכוונת החברה ובתוכה גם הנשים. העובדה שאנחנו מסכימות להקרא אישה ולקרוא לבן זוגנו בעל, גם כאשר אנחנו לא מסכימות לכך הוא חלק מהסכמה שלנו לשימור המצב.
ככה גם בעניין השם משפחה.
אני חושבת שאת אמיצה בלחשוב על הדברים הללו- היי גם אמיצה במעשים- הוספת שם שני הוא מסורבל אך ישים עבור חלק מהנשים שלא רוצות לוותר על שמן. אופ' נוספת הוא החזקת שם משפחתך ובן זוגך בשלו. אופ' נוספת היא שהוא ישנה את שם משפחתו לשלך ודבר נוסף הוא למצוא שם משפחה משותף חדש. אני מכירה זוגות רבים שעושים את הווריאציו השונות....

החברה מסתכלת עקום כאשר אנחנו פותחות פתח אך אם תעשי מעשה בו תהיה בטוחה אף אחד ואף אחת לא יסתכלו עקום על מעשייך אלא ישאו אלייך עיניים על המעשה שאת עושה

מה את אומרת?
איילת לחמי

לפחות לגבי שם המשפחה: בסופו של יום את נותנת דין וחשבון לעצמך, אולי לבן זוגך אבל בטח לא לחברה שיכולה להסתכל בעין עקומה, ישרה או פוזלת על כל החלטה שלך אבל זו בעייה שלהם.
אני אישית נשארתי בשם משפחתי אחרי הנישואים. אנשים עיקמו קצת את האף ואחרי 5 דקות חזרו לעסוק בענייניהם וכיום, מלבד בעיות ביורוקרטיות פתירות לחלוטין, כולם מקבלים את זה באופן טבעי. לכן - בחרי את שם המשפחה שלך על פי שיקול דעתך בלבד ולא על פי מה שאת חושבת שהחברה תאהב או לא. בנוגע לילדים - זו תהיה החלטה שלך ושל בן זוגך איזה שם משפחה לתת להם. שם משפחה כפול אולי מסבך קצת את העניינים אבל שאלו יהיו הצרות הכי גדולות של הילדים העתידיים שלך.
גם אני, כמוך, שונאת את המילה "בעל" ומשתדלת להשתמש בה כמה שפחות (אלא אם יש צורך). את יכולה להרגיל את הסביבה לכך שאת משתמשת בביטוי "בן זוגי" ואת יכולה גם לא להתחתן בכלל ולעשות הסכם זוגיות. הכי חשוב שתחיי את חייך לפי מצפונך ולא לפי מה שאמא או דודה רוצות.

היי ג'יין

את מתארת מצב של דילמה בין שני ערכים או שתי שאיפות שיש לך
מצד אחד הרצון למצוא בן זוג ולהקים משפחה והשני לחוות חוויות מרגשות ולפתח קריירה. שתי שאיפות מרשימות שבוודאי תוכלי לקיים את שתיהן והשאלה היא רק מתי ואיך

הההתלבטות שאת מתארת מובילה אותי לשאול - האם באמת המצב הוא כה שחור או לבן ? כלומר אם באמת בגיל 26 תסעי למשרה מפתה לחול לכמה שנים האם אכן תשארי לכל ימייך לבד "פוחדת מעתיד לבד"?

את לא יכולה לדעת מה צופן לך העתיד- יכול להיות שישתנו שאיפותייך יכול להיות שתמצאי את גבר החלומות דווקא שם בחו"ל יכול להיות שתסעי והעבודה לא תמצא חן בעינייך ואז תחזרי אבל בלי יסורי המצפון של "לא ניסיתי". הרבה דברים יכולים לקרות אבל רק אם תנסי תדעי

ולכן מה שאני יכולה להציע הוא שתניחי את העבודה המפתה ואת הרצון למצוא בן זוג על מאזניים ותראי מה עכשיו יותר קורץ לך ותעשי את זה. כי מי יודעת מה באמת יהיה לכן כדאי לחיות את ההווה ולצפות ולפעול לעתיד טוב....

מה את אומרת?
איילת לחמי

הי דנה
תודה על הפירגונים!

בנוגע לסדנאת אסרטיביות הפרטים המעשיים יגיעו ממש ממש עוד מעט
ואני מחזירה אליך שאלה- באיזה עניין היית רוצה להשתתף בסדנאת אסרטיביות שנוגע לחייך?

איילת לחמי

אני רכיכה מוחלטת, לא נעים לי לבקש כלום או לעמוד על שלי אז אני תמיד מתקפלת

שלום דנה
את משתמשת בביטויים קשים מאוד "רכיכה מוחלטת" ביחס לעצמך- האם התחושה הזו מלווה אותך בכול תחום בחיים? האם זה היה ככה תמיד?

עם המשפחה שלי ו2-3 חברות קרובות אני מרגישה יותר בטוחה. כשהייתי ילדה זה לא היה ככה, משהו השתנה לאורך הדרך

שלום מיכל וברוכה הבאה

כתבת כל הכבוד- אשמח לדעת ממישהי שרק הצטרפה מה הלהיב אותך?

ולשאלותייך-
ידוע היום יותר מתמיד (וזה אפילו מעוגן במחקרים...) שאנשים מגיבים שונה לנשים ולגברים בעמדות ניהול. גבר ואישה שמתנהגים באופן דומה נתפסים אחרת לגמרי. נשים למשל נתפסות כתוקפניות ולעומת זאת גברים נתפסים כחכמים. מהי מהות ההבדל? נורמות חברתיות

החברה שלנו מורגלת לראות גברים בעמדות ניהול ולכן מפרשת התנהגות גברית אסרטיבית כ"דבר הנכון", לעומת זאת נשים מנהלות הן דבר חדש יחסית מבחינה נורמטיבית ולכן הן נמצאות כל הזמן חשופות לביקורת מצד החברה ומצד עובדיהן.

משאלתך אני מבינה ותקני אותי אם אני טועה, שעל אף יכולותייך אינך מקודמת להיות מנהלת. ראשית אני רוצה לבדוק איתך האם אי פעם הצעת את עצמך לעמדות ניהול? האם פעם ביקשת להיות מקודמת?
במידה ולא זה הזמן לנסות- כתבי לנו ונוכל להנחותך בתהליך
אבל על מנת לקבל תפקיד ניהולי את לא צריכה להיות לא את! אין דרך אחת נכונה להיות מנהלת יש את הדרך שלך שמוכיחה את עצמה כבר כעת "הרבה אוהבים להיות בחברתי" ואין סיבה שלא תוכיח את עצמה לכשתהיי מנהלת.

במידה והיום את מרגישה לא נוח עם התכונות שלך אולי יש מקום לשינוי ולא בשביל לשנות תפקיד.
אשמח אם תוכלי לפרט קצת לגבי המקופ בו את נמצאת היום מבחינה תעסוקתית על מנת לכוון יותר אלייך

לגבי יזמות עסקית אני יכולה להמליץ לך על כמה עמותות של נשים שמקיימת קורסים ליזמות עסקית בצורה מקצועית ותומכת. אולם לשם כך אני צריכה קצת יותר פרטים- מקום בארץ שהיית רוצה לעבור בו את הסדנאות ותחום עיסוק

בהצלחה
איילת לחמי

שלום לך,
אני רוצה להודות לך על פניתך האמיצה והכנה.
אין ספק שאת מעלה קושי אמיתי.
למרות זאת, אני מזמינה אותך לשים לרגע בצד את פער הדתות ולהסתכל פנימה אל הזוגיות שנוצרה.
לו והיה יהודי האם הספקות היו נמוגות? אילו עוד ספקות עולות בקשר שלכם? מה את מחפשת מגבר ומזוגיות ומה מכך יש בינכם ובו?
האם יתכן שנמאס לך לחפש, ויש משהו בקשר הזה שמראש שומר עליך מפני דחייה- כלומר, בגלל שהקשר כביכול אסור מרוחק אולי חסר סיכוי אין באמת מה להרוס..
מה היה "התוהו" שבהם עלו אכזבות העבר שלך?
האם זו אהבה אמיתית כזו שתנצח כל מכשול - אז לשאלתך
אפשר להתגבר על המכשול,
השאלה האם את רוצה? והאם זה המכשול? או שבחרת להכשיל את עצמך שהלכת לאיבוד בחיפוש אחר אהבה שהתאכזבת וכאבת בעבר ולכן איבדת מעט את הדרך..

יש לך הרבה חומר למחשבה...
שתפי אותנו
ונתקדם לאושר שלך.
סיגל פדה.

הפתעת אותי. מדהים איך "קראת" אותי בין השורות מבלי להכיר אותי אפילו.

נתת לי חומר למחשבה.
אני לוקחת איתי את הערותייך+הארותייך. מעבדת את כל הנתונים ואשמח מאוד לשתף אותך בהמשך



תודה רבה לך!!!!!!

ליהי יקרה,
תודה לך, כייף לשמוע...

איך מתקדם עם המחשבות?
לאן את מפליגה? ומה התחושות?
קחי לך פסק זמן תפנקי את עצמך מגיע לך!!

כמו במשחק מקדים.. גם כשרוצים לחשוב באמת ולקבל החלטות הגוף והנפש צריכים הכנה. מעין משחק מקדים של התודעה בכדי להגיע לתובנה.
מצאי לך את האווירה הנכונה לך, יום חופש חוף ים, דשא מרפסת בית קפה או בבית עם המוזיקה המתאימה... כל מקום שיאפשר לך להרגע.. ותני לעצמך לחשוב על הכל בלי ביקורת רק להתבונן ולהקשיב לליבך...
שתפי אותנו בדרך שלך...
סיגל פדה

שלום לך!!!!
אני קראתי את מה שכתבת תרשי לי להגיד לך שחבל שאת רואה את הדתות השונות כמכשול באהבה
אני לא רואה זאת כך אני מאוהבת בדיוק כמוך בגבר לא יהודי
אבל אני לא רואה אותו כמכשול כי רק בו אני מצאתי ומוצאת את כול מה שחיפשתי בגבר
אים את אוהבת אותו והוא אותך ומצאת בו מה שחיפשת בגבר אל תראי אותו כמכשול
תראי אני יודעת שהחברה שלנו מיסתכלת על זה כדבר חריג
ואני עוברת את זה יום יום
כול מיני אנשים שואלים נו חסר לך משהו??
למה לא יהודי???
למה ולמה ולמה??
אין מה לעשות אני מציעה לך ללכת עים הלב שלך
ואים את אוהבת והוא אוהב
אל תיתיחסי לאף אחד חברות לא יביאו לך אושר
לכי על האהבה שלך
הרבה הרבה הרבה הצלחה
שלך מירי
המייל שלי אים תרצי לשוחח [email protected]

תודה רבה על תגובתך.

העניין הוא שמבחינתי הדת אינה ביג דיל. מי שלוחץ עליי בעניין הזה יותר מכל זו אמא שלי - שאינה פתוחה כל כך לרעיונות אחרים - ובמחינתה זה שהבת היהודיה שלה בקשר עם גוי - זה "אלוהים ישמור"...
צייינת שלא כדאי שאחשבן לחברות/חברים. ממש לא. מדובר באמא שלי. ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. היא לוחצת עליי ועליו שהוא יעבור ברית והוא מתלבט. לי זה לא ממש משנה. אז אני די בתווך בינה לבינו. הוא אומר לי אם את אוהבת אותי אז זה לא אמור לשנות לך....ומצד שני אמא שלי לוחצת עלי ועושה לי פרצופים ויודעת לסחוט אותי ריגשית למרות שאני כבר לא ילדה קטנה.


מה דעתך???

יש לי בן זוג לא יהודי ואין קשר לדת הוא בן אדם מקסים ויש לנו זוגיות ניפלאה וגם בת מקסימה
אני אישית ממליצה בחום גם אם יהוא לכם ילדים בעתיד הם יהוא יהודים בגללך

שלום ירון
אני שמחה שאתה כותב בפורום שלנו כי למרות ששמו "בנות" הוא בא לתת מענה לכולן/ם....

נראה שאתה פתוח וקשוב לבת הזוג שלך ושאתה מבקש שהיא תהיה שווה לך גם בכול מה שקשור למין וליוזמה. הסיבה שחברתך אינה יוזמת במין אינה נובעת בהכרח מהיותה לא ליברלית או לחליפין שמרנית. הסיבה נובעת בראש ובראשונה בשל התנייה חברתית כלפי נשים.
נשים לא מעודדות בחברה להיות יזמיות ובטח שלא כאשר מדובר במין אפילו לא בכול מה שקשור במיניות שלהן (כלומר שלנו).

מין היה מעין טאבו עבור נשים ושאריות הטאבו שורדים איתנו עוד היום.
אתחיל בדוגמא-
האם יצא לך לשוחח עם חברים על אוננות?
האם שמעת פעם נשים המודות בכך שהם מאוננות? האם שמעת נשים מדברות על כך, אפילו בינן לבין עצמן? כנראה שלא.
הסיבה לכך נעוצה בכך שמרבית הנשים לא מדברות על הרצון או על הצורך שלהן בהנאה מינית. בחברה שלנו (וניתן לראות את זה בפרסומות או בבתי ספר בקרב חברים ) אישה שיוזמת בכל מה שקשור למין קוראים לה בכול מיני שמות למרות שהיא מבטאת רק דחף טיבעי ונורמאלי.

לכן אין זה פלא שחברתך אינה יוזמת יחסי מין. אבל מה ניתן לעשות?

השינו החברתי עוד לא הגיע אבל אתה יכול לעשות שינווי במערכת היחסים הפרטית שלכם-
אני מניחה שכאשר תוכיח לחברתך שזה באמת לגיטימי בעיניך שהיא תיזום ושהדבר לא יתפרש על ידך כמשהו פסול- בהדרגה זה יקרה.
כבד את חברתך בכול דרך שהיא בוחרת לנהוג (ליזום או לא) בהדרגה אם היא תרגיש בטוחה ביחסים שלכם גם היוזמה תגיע

כמה זמן אתם יחד? בני כמה אתם?
בהצלחה איילת לחמי

נועה תודה רבה על השיתוף

אני חושבת שבעיקר בסוגיות של זכויות אדם וזכויות נשים צריך להרים את הכפפה ולפרסם את העוולות בכול דרך אפשרית

האומנות היא דרך אחת וחשוב לעשות אותה נגישה לכולן ולכולם

איילת לחמי

שלום לך,

כפי שראית בעצמך הרבה נשים בגילאים שונים חוות את אותן תחושות שאת מתארת של חוסר ביטחון עצמי. חוסר ביטחון יכול לנבוע מסיבות רבות וביניהן סיבות פנימיות כגון חוסר אמונה ביכולות שלי או תחושה של חוסר שליטה בחיים, וסיבות שקשורות להתנהלות העולם שלנו כגון ציפיות מופרזות של החברה או עולם מהיר מאוד.

חשוב לי לכתוב לך את זה כדי שתביני שזו תחושה שכיחה מאוד בקרב כולנו בסיטואציות שונות ובתדירות שונה. אבל אם הדבר מפריע לך צריך לעשות שינוי.
שוב אני כותבת- ההרגשה שמשהו מפריע הוא מחצית הדרך ליצירת שינוי וזו תמיד התחלה.

מו כן חשוב לי להגיד, שביטחון הוא דבר נרכש כלומר, אם כשאת מכירה אנשים את מרגישה חוסר סיטחון לדבר או להביע את דעתךך אבל בהכרות מוגברת הפערים מצטמצמים זה מעולה- מה שמראה לך שיש לך יכולת להיות יותר בטוחה פשוט דרוש לך יותר זמן וביטחון באחרים - לגיטימי

כעת אני מבקשת ממך לחשוב מדוע את מרגישה חסרת ביטחון בקבוצות גדולות של אנשים - מה את מרגישה שאת בחברה- מה גורם לך להיות מבוישת וחלושה?

חישבי על כך לפני שאת עונה ונסי לתאר את הרגשות שלך את המחשבות שעוברות לך בראש
ונמשיך מכאן

חשיבה פורה,
איילת לחמי

חשבתי לפני שעניתי ואני חושבת שאני מרגישה כך מכיוון שאני חוששת שאנשים ישפטו אותי ואני עדיף לא להגיד כלום כדי שלא יצחקו עליי
לפעמים אני ארגיש לא קשורה לחברה ולכן אני ארצה להתרחק כדי לא "להפריע " להם .

חסרת ביטחון יקרה,
אני מאוד שמחה שכתבת לנו,
זה מצריך אומץ ורצון לשינוי וצמיחה אישית.

הייתי שמחה להתייחס לשתי מילות מפתח בדבריך.
המילה הדומיננטית היא- "חסרת ביטחון" והמילה השנייה שתפסה אותי היא משפיע- (כשאת אומרת שחוסר הביטחון די משפיע עליך).

השפעה היא היכולת של אדם לשנות עמדות.
להשפיע על עצמך ללמוד לאכול נכון להשפיע על אנשים במקום העבודה הלימודים בזוגיות. למעשה בכדי להרגיש תחושת הצלחה ואושר בחיים עלינו להגדיל את יכולת ההשפעה שלנו בסביבתנו.
חוסר ביטחון מושפע מגורמים מעכבים ומלחיצים שמצמצמים את היכולת של האדם להשפיע על חייו.
למעשה ככל שחוסר הביטחון שלך גדל היכולת שלך להשפיע קטנה ולהפך.
שימי לב שאת משתמשת במילה "חוסר ביטחון באופן רב כשש פעמים בפסקה. כך את מחזקת את הפחדים שלך ומקשה על עצמך.
נשמע שאת מוכנה לעשות שינוי ולהשפיע על חייך-
נכון?
ספרי לי איפה היית רוצה לראות את עצמך?
ונמשיך משם.
סיגל פדה.

אני כן הייתי רוצה לשנות את מצבי ולהיות יותר פתוחה עם אנשים
ולהרגיש טוב עם עצמי ולא להיות במצב חששות
ולחשוב שאני כן שווה משהו ולא לתת לאחרים להחליט בשבילי כי אני לא יודעת להחליט לעצמי ולכן אני מעדיפה ויכול להיות שזה יהיה יותר קל בשבילי אם אנשים יחלטו בשבילי
אני יודעת שזה לא טוב שאנשים יחליטו בשבילי כי לכאורה אני אמורה לדעת מה טוב לי .
ושאני אגיד את מה שאני חושבת בלי לחשוב מה אחרים יגידו עליי
הייתי רוצה להיות קורנת מאור ושיהיה לי טוב ולא להתייחס לאחרים .
בתודה מחסרת הביטחון

אני שמחה על מעורבותך בפורום, ורוצה לברך אותך על הצעד הענק שאת עושה.
השיתוף שלך הכנות והיכולת שלך להיות אמיתית לעצמך הן תכונות חשובות שיסיעו לך בדרכך.
אני מסכימה עם אילת לחמי את לא לבד. תחושת חוסר ביטחון מקוננת בקרב כל אחד, באופן מגוון יש מי שעוצמת חוסר הביטחון שלו גבוהה יותר ויש מי שמצבים מסוימים מעוררים אצלו תחושה חזקה יותר של חוסר ביטחון ממצבים אחרים. כלומר, כבני אדם אנו מתמודדים תמידית על מקומנו למול אנשים ומצבים משתנים. וביטחון הוא דבר נבנה ומתפתח. זו דרך ואת התחלת את שלך.

היכולת שלך לעמוד על הקושי הזה מראה על רגישות גבוהה. אכפת לך וזו תכונה נפלאה. את כותבת "הייתי רוצה להיות קורנת מאושר ושיהיה לי טוב ולא להתייחס לאחרים" האם את מוכנה לפרט ולהסביר למה את מתכוונת.
האם באמת את רוצה לא להתייחס לאחרים? האם בהכרח האושר שלך תלוי באחרים האלה? מי הם האחרים? האם את מדברת על חבר/ה ספציפיים?

אני רואה שאת לוקחת את האושר שלך בידיים ומברכת אותך על כך.
בינתיים שיהיה רק טוב,
סיגל פדה

שלום לך,
תודה על הפירוט בהודעתך, שאכן מאפשר לי להגיב לך.
ראשית מהפירוט ניכר, שחרף גילך הצעיר, ניחנת במודעות עצמית,
ומודעות היא הכרחית ליצירת שינוי.

קנאה זה רגש טבעי, שמאוד מתאים בין קרובות משפחה שגדלות ביחד, בגיל צעיר.
זה חשוב שאת מאפשרת לעצמך להרגיש את הקנאה, להודות בה, ולהבין ממה היא נובעת.
היא נובעת מהרצון שלך להשתפר - להצליח כמו קרובת המשפחה שלך, במגוון תחומים -
בהשכלה, בזוגיות, במערכות יחסים בכלל ובביטחון העצמי.

כיום, כשאת בת 20, וכפי שציינתי יש לך מודעות עצמית,
את יכולה להשתמש ברגש זה ובתובנות שלך, כדי לקדם את עצמך - להשיג את המטרות האלה, באופן בונה.
כלומר - יותר במחשבה איך את יכולה להתקדם בכל תחום, ופחות במחשבה של כמה היא מתקדמת.

אני מציעה לך לקחת את כל אחד מהתחומים שציינת (ואם יש עוד להוסיף)
ולתת לעצמך ציון בין 1-10, לגבי התחושות שלך לגבי עצמך בכל תחום.
אחר שתעשי זאת נתקדם ביחד לחשוב, כיצד את מקדמת את עצמך לכיוון ה- 10 הנחשק.

ולגבי קרובת משפחתך - היא מילאה את תפקידה עבורך, בעידוד שלך להתקדם בחיים ולשאוף להשתפר ולהצליח.
כעת, את יכולה להניח לקשר איתה, ולהשקיע בקשר שלך עם עצמך - בבנייה שלך אותך.

בהצלחה, כתבי לנו.
ונמשיך משם.

היי...
חשבתי על מה שכתבת לי...

ואני יכולה לאמר שבכל התחומים שציינתי, פחות או יותר אפשר להגיד שהיא בכל במעלה גבוה מאוד.. ואני פחות...
אני לא כל כך מצליחה כמוה.. אני עדיין בשלי לחקות אותה... היא נורא משפיע עליי... אפילו אחרי שאני רואה אותה זה נשאר לי, ואחרי זמן מה אני חוזרת להיות עצמי..(אבל לא אוהבת את מה שאני) זאת אומרת לימודים תמיד היא הייתה נחשבת למצטיינת אני פחות... חברה תמיד היה לה ולי בתקופות.. השכלה.. תמיד היא רוצה לדעת דברים ומצטיינת ואני אפשהו פחות מתעניינת ופחות מצטיינת .. ..זוגיות יש לה מאוד יציבה ולי אין... (אולי אני לא ממש מוכנה, למרות שאני אומרת שאני מעוניינת בחבר).. לא שלמה עם הגוף שלי.. למרות שאני רזה ואומרים לי שאני יפה (והיא לא ממש יפה בפנים)
ביטחון עצמי נהיה לה יותר ויותר.. ואני ביישנית
אמנם לא נתתי ציונים במספרים נתתי את מחשבותיי

אשמח למענה

שלום יקרה

קראתי את דברייך ויש לי תחושה חזקה שמחד את מאוד מודעת לתחושות ולמחשבות שלך אבל יחד עם זה נראה כי את מעדיפה להישאר עם התחושות הללו.

למה אני מתכוונת?
את כותבת שאת מרגישה שהיא טובה ממך ואת רואה מאוד את המקום שלה - של אותה אגדית-שחקנית-מוצלחת שכמותה. ואני לא יודעת את את רואה את עצמך.

אני מציעה לך, בהמשך לדברים של איילת פדה, להניח אותה בצד לרגע. לנסות שנייה שלהתעלם מקיומה ולראות את עצמך.
איפה כל תחום של השכלה/ מקצוע/ זוגיות/ ועוד ועוד פוגש אותך.
ושוב אני מדגישה- לא ביחס אליה אלא ביחס לעצמך!

למשל (אני נותת דוגמא היפותטית) בתחום ההשכלה- תמיד רציתי להיות X אבל אני לא מצליחה להיות שם כי..... היום אני עושה Y וזה (נעים לי/ מאכזב אותי/ מאתגר אתי/ יותר טוב ממה שציפיתי וכו')

הכוונה היא שתסתכלי על הציפיות שלך מעצמך ביחס לעצמך ולא ביחס לאחרים. איפה את נמצאת בכול תחום. בואי נניח לבת דודתך לפחות לרגעים של כתיבת התגובה .....

רישמי את תחושותייך - הדבר יעשה לך איזשהו סדר בראש
ונמשיך משם

בהצלחה בכתיבה, איילת לחמי

מורן שלום,

את שואלת שאלה מאוד מאוד גדולה-
האם להישאר במצב הידוע והמוכר שיש לו יתרונות רבים אבל גם הרבה חסרונות או ללכת אל הלא נודע ולקחת סיכון שיכול להיות יהיה טוב יותר ויכול להיות יהיה פחות טוב ממצבך היום.
בעודי כותבת לך את השורה הראשונה עולות בי המון מחשבות לגבי שינוי באופן כללי-
מהו הסיכון הגדול ביותר? כלומר מה התסריט הגרוע ביותר שיכול להיות בשני המצבים?
כמה זמן את מרגישה את התחושות של השובע והרצון לשינוי?
כיצד הגעת להיות כל כך מצליחה בתחומך? האם את הובלת את עצמך להצלחה האם בעזרת הכישורים שלך הגעת לאן שהגעת? כי אם כן תוכלי להוביל את עצמך בהצלחה לכל מקום אחר בו תרצי......
עד כמה נמאס לך מול עד כמה טוב לך? ועוד ועוד

שינוי הוא דבר מפחיד מכיוון שאנחנו כבני אדם חושבות (וחושבים) שאנו יכולות לצפות את העתיד ויותר מזה אנחנו רוצות שליטה על החיים שלנו ועל העתיד שלנו
אבל העתיד אינו צפוי ואנחנו לא יודעות איזו דלתת תפתח ברגע שנסגור אחרת

אני מזמינה אותך בחום להציף כאן עוד שאלות שעולות לך מתוך השאלה המרכזית ששאלת - מהם הפחדים האמיתיים שלך בלעשות את השינוי או בלהישאר בקיים. את יכולה להעזר גם בשאלות שאני שאלתי ואשמח לדון איתך עוד בנושא לאחר שתציפי עוד דברים

.....
איילת לחמי

מורן,
את מתארת תחושה של רצון להקיא ממקום העבודה והאנשים.

מדוע?
מה מעורר בך תחושה כה קשה?

אם זה רק האנשים והמקום די בלהחליף מקום עבודה, באותו מקצוע.

עדכני אותנו מה גורם לך לחוויה זו, כדי שנוכל להמשיך לעזור לך.

שלום לבבית

לפני הכול חשוב לי לומר שהמייל ממנו את כותבת את הדברים לא כתוב על גבי הפורום ולכן אין לך מה לדאוג הכול יעשה על גבי הפורום ולא דרך המייל.

לגבי הדברים שכתבת-
אני רוצה לשקף לך מצב רק על פי אופן הכתיבה שלך:
הדברים שלך נשמעים מאוד מבולבלים, הכול שזור בהכול חיובי ושלילי, שמחה ועצב. הכול צפוף כמעט לא קריא.
האופן שכתבת את הדברים וודאי משקף את תחושתך מה שמביא אותך לתחושת ייאוש.
לכן הייתי רוצה לבקש ממך לעשות הפרדה- הפרדה בין מי שאת היום ומה שאת אוהבת בעצמך לעומת מי שאת היום ושאת לא אוהבת בעצמך.
את כותבת כל כך הרבה דברים נפלאים כמו ילד, מראה, לבביות, אשת שיח מרתקת ועוד ועוד. העצימי את הרשימה הזאת - פוגגי את הערפל של הדברים שאת אוהבת בעצמך.
תרשמי את הדברים קודם כל בעבור עצמך תראי איך זה גורם לך להרגיש
שתפי אותי בתחושותייך ואשמח שנמשיך משם

חג שמח,
איילת לחמי

שלום אישה יקרה,

מה שאת מתארת הוא חמור מאוד- מעשים שיכולים להיות דיבור מבט או נגיעה שמטרידים אותך מתוך היותך אישה הם מעשים שאסור לעבור עליהם בשתיקה. במיוחד במצב כזה שאותו מנהל בכיר מנצל באופן מודע את כוחו בגלל דרגתו הבכירה בעבודה למולך. האם השם שבחרת לעצמך- המזכירה- הוא תפקידך בחברה? האם הוא המנהל הישיר שלך?

על פי מה שאת מתארת הגבת טוב מאוד למצב- הבהרת את עמדתך וזה חשוב כצעד ראשון.
אבל מה לעשות יש גברים שכשאת אומרת לא הם לא מבינים שזה לא החלטי וממשי ושאנחנו יודעות ולוקחות אחריות על מה שאנחנו אומרות. כשאת אומרת לא ! לזה את מתכוונת!

יש כמה דברים שאת יכולה לעשות ובכולם יש סוג של סיכון כל עוד את לא יודעת מה התפישה של המנהלים האחרים בחברה. מה היחסים שלך עם המנהל/ת הישיר/ה שלך?
אחד הדברים הראשונים שאני הייתי עושה הוא מתקשרת למרכזי הסיוע 1202 - זהו קו שפועל כל הזמן ומי שיושבות בו הן נשים עם הרבה ידע וניסיון בתחום והן יכולות לייעץ לך ולבדוק איתך מהן האופציות הטובות ביותר לפעולה. עבורך. כמו כן הקו הוא אנונימי לחלוטין.

מעבר לכך אני מציעה לא להדחיק- כפי שאת מתארת את המצב הוא לא נעים ומה שלא יםסק עכשיו ימשיך להיות מעיק ומציק יותר ויותר.
האם את יכולה לשתף מישהו ממשפחתך? בן/בת זוג? הורים?

אשמח אם תעני על השאלות ונוכל לבחון יותר לעומק מה עוד ניתן לעשות- כמו כן תמיד יש את מרכזי הסיוע שיתנו לך ייעוץ מקצועי וטוב

איילת לחמי

"מזכירה" יקרה!
הדברים שאת כותבת עליהם ומתארת הינם מעשים שאסור שיקרה לנו הנשים במקום העבודה שלנו, מקום שבו אנו נמצאות ברוב שעות היום ועובדות קשה על מנת לפרנס את משפחתנו.
אסור לנו לתת לאף מנהל או עמית בעבודה לגרום לנו לאי נוחות ואי נעימות אותה את מתארת.
תגובתך החד משמעית והמהירה הינה מעשה טוב אך על מנת לבער את הנגע הרע של אשה שמוטרדת מינית אנו חייבות לעשות מעשה ולשתף ולפנות לראש הארגון/לממונה של נפגעות הטרדה מינית בעבודה על מנת שיתנו לך כלים וכוחות להמשיך הלאה. ברור לי כי הינך חוששת למקום עבודתך וכי ישנם עוד פרמטרים שצריך לקחת בחשבון (משפחה/שכר וכו'...) ולכן הצעתי היא שתשקלי את כל הפרמטרים (שאינם מפורטים כאן) ותחליטי האם הינך ממשיכה לפעול. אני מחזקת אותך ומתפללת שיהיו לך את הכוחות להפסיק את מה שהינך חווה ביום יום ותוכלי לחיות בכבוד וללא פחד, לצערי ללא על פעולה מצידך, המנהל המטריד ימשיך במעלליו ואף יטריד בנות נוספות. בהצלחה והלוואי ונפעל כולנו על מנת להפוך ולהיות חברה בריאה וטובה יותר.

שלום לך
אני מצטרפת לתגובות של איילת לחמי ושל עידית,
ולחום ולאכפתיות הניכרים מתגובותיהם אליך.

רוצה להוסיף מימד נוסף, שהתופעה שאת מציינת, לצערנו, הינה שכיחה מאוד.
לפי הסטטיסטיקה - אחת מכל 3 נשים חווה / חוותה הטרדה מינית.
כלומר, זו לא את. זו תופעה שכיחה וכאובה.
ולכן גם חשוב להילחם בה, כדי לסייע במיגורה.

אני ממליצה לך, מעבר להמשך השיח איתנו ומענה על שאלות שיעזרו לנו להמשיך לעזור לך,
ומעבר להמלצה החמה להתקשר למרכז סיוע,

גם להתייעץ עם עורך דין (ויצו מעניקים שירות כזה, וגם מרכזי הסיוע)
בטרם המשך פעולה.
חשוב שתגני על זכויותיך ותהיי מודעת למה שניתן לעשות, בטרם תפעלי.
למשל, ליצור תיעוד של מה שקורה, שיגן עליך במקרה וזכויותיך יפגעו (הן עלולות להיפגע, בין אם תבחרי לפעול ובן אם תבחרי שלא לפעול).

מה שהבוס שלך עושה - הינו עבירה על החוק!
בכל ארגון אמורה להיות - לפי החוק - אחראית שממונה על נושא הטרדות מיניות.
אם את מרגישה מספיק בטוח לפנות אליה - בקשר שלכן, במיקום שלה בארגון - היא אמורה להיות הכתובת שלך בארגון.

בכל מקרה - היוועצי במרכז הסיוע / בעו"ד בהקדם, לפני פועלך
ועדכני אותנו.

יישר כוח
איילת פדה.

דתיה יקרה,
את מתארת מצב לא פשוט כלל. מצב בו מצד אחד את רוצה לחיות את חייך בקרב האנשים היקרים לך אך מצד שני אינך רוצה לחיות בשקר. זהו מעין מילכוד כי לכאורה בכול צד שתבחרי תפסידי משהו. השאלה היא עד כמה תפסידי ומה יהיו ההשלכות של כל מהלך.

האם "יציאה" שלך מהארון התורני בכול מצב יבעיר את חמתם של הורייך?
האם יש דרך לדעתך לשתף את משפחתך הקרובה ביותר שיתמכו בך בצעדייך?

אני בכול מקרה ממליצה לחיות בתוך האמת ולא בתוך השקר. גם את בעצמך מתארת תחושה בה את לא רוצה "להמשיך לחיות בשקר כל חייך". אבל לא לעשות את זה בצורה של לשבור את הכלים אלא במתינות אך בדרך נחושה.

בינתיים אני יכולהלהפנות אותך לעמותה שנקראת הלל. יש להם קו חם ואתר אינטרנט עם שאלות ותשובות ואת יכולה לבדוק איתם על אנשים שהיו במצבך.
כתובת המייל שלהם היא http://www.hillel.org.il/
הטלפון הוא 1-700-70-70-73
מעולם לא נעזרתי בקו אז אני לא יודעת מה רמת העזרה שהוא מעניק א ממה שקראתי האינטרנט אני מתרשמת שהם מקצועיים.

אני מאחלת לך בהצלחה בכול דרך שתבחרי ובמידה ותרצי להתייעץ עוד על דרכים בהם ניתן לפנות להורים ולשוחח עימם או רק אם תרצי אוזן קשבת- אנחנו כאן

בהצלחה,
איילת לחמי

המורכבת מאנשים שמכל מיני סיבות עזבו את העולם הדתי . ולכן התמיכה שלהם היא כלל לא נייטרלית, חשוב לדעת!

לדעתי הטוב ביותר הוא לפנות לרבנית או לרב שההורים מקשיבים לדעתם ולהסביר להם את הבעיה, אני בטוח שאם הבעיה תוסבר כמו שצריך-יגלו הבנה ואיכפתיות!
לעומת זה אם תפנו לעמותת הלל-וזה ייודע להורים-זה ייצור קרע במשפחה.
חג שמח.

רוב המתנדבים בהלל הם חילוניים, וגם מתוך אלה שיצאו בשאלה - רובם לא יצאו מהעולם החרדי אלא מהכיפות הסרוגות.

אף אחד שם לא מנסה לשכנע את הפונים לפנות או לצאת, ורק עוזרים בביצוע למי שכבר החליט לצאת בשאלה על דעת עצמו ושלם עם הבחירה האישית שלו.

חבל שאת מכפישה סתם בלי לדעת, ומפיצה שקרים בוטים על גבול הדיבה.

כל טוב

שלום לך לא משנה מי

ודווקא כן משנה מי את כי התגובה שלך הינה מאוד מגמתית-
את כותבת על העמותה שזה מצויין את נותת עוד פרספקטיבה מעניינת ונכונה לגבי העמותה.

אבל-
את נוקטת צד לגבי מה "דתיה" צריכה לעשות אבל העמדה שלך מאיר רק צד מסוים בלי לקחת בחשבון מה יכולות להיות הבעיות שבכך-
אם "דתיה" לא מוצאת את עצמה בתוך הקהילה הדתית או עם ההורים שלה לא יגלו הבנה ואכפתיות?

כאשר נותנים עצה חייבים לחשוב מה יכולות להיות התוצאות של העצה הזו ולהציע אותה אך לא לחייב בה.

שיהיה חג של מחשבה,
איילת לחמי

כותבת יקרה, את מכנה את עצמך – "חסרת אסרטיביות לחלוטין"- כינוי שאני מזמינה אותך לחשוב עליו שוב.

למילה ולמחשבה שלנו, יש כוח רב בהשפעתה על ההתנהגות שלנו ועל ההתנהגות של הסובבים אותנו כלפינו.

בואי נתחיל לראות מה הכוחות שלך. כבר בעצם הכתיבה שלך ניכרת מודעות ורצון לשינוי וזה כוח רב ומבורך.
מה דעתך לספר לי על עצמך, שאוכל לתת כלים שמותאמים לך?

בת כמה את?
מתי "נושא האסרטיביות" החל להפריע לך?
האם את מזהה את הקושי שלך בתקשורת אסרטיבית מול גורם מסוים? או בנושאים מסוימים?

מחכה לתשובתך ונמשיך משם
שנה טובה וגמר חתימה טובה.
סיגל פדה.