פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

מיטל, תודה על הפרגון. זה מחמם לב
נשמח שתמשיכי להיות מעורבת, בסמוי או בגלוי

שבת שלום, חלי

עדי, אני מבינה את הזעזוע שלך, אבל תני לי להציע לך דרך אחרת להסתכל על הדברים.
מה שהילד אמר אכן נשמע נורא, כאילו הוא מייחל למותך, אבל זה ממש לא כך.
הוא מאוד כעס עליך, וזה בסדר. הכעס הביא אותו לחשוב שהלואי ואת והאחים ימותו.
ראשית, חשוב שתשימי לב שגם בשיא כעסו הוא התיחס אליך כאל אמא שלו, הוא לא אמר שום דבר שמערער את זה שאת אמא שלו, וזה מעולה מבחינת היחס שלו אליך. הוא יכול היה לזרוק לך מילים מעליבות יותר של 'מי את חושבת שאת, את לא אמא שלי' ועוד כאלו, וזה פוגע יותר

ולגבי המחשבה שלו שתהרגו בתאונה. חשוב שתביני שזו רק מחשבה, ומותר לחשוב בזמן כעס הכל. אני חושבת שזה סימן לאמון שלו בך, שהוא היה מסוגל לשתף אותך במחשבה שלו. לכן גם המבט המוזר בעיניים, הוא לא אמר את זה מתוך זעם, אלא אולי גם הוא היה מבוהל מהמחשבה שעברה לו מתוך הכעס הגדול שהיה בו. ולכן שיתף אותך, כאמא שלו, וסמך עליך שתוכלי לשמוע אותו.

את נעלבת והזדעזעת כי לקחת אותו כאילו הוא באמת רוצה שתמותי. אבל זה לא כך. ילדים מפנטסים דברים כאלו, תאמיני לי שזה קורה הרבה. הוא יכול היה לא לשתף אותך, וסתם לתקוף אותך אבל הוא שיתף. זה אומר שהוא מרגיש בטוח איתך, גם להרגיש הכל וגם לומר לך הכל

אל תתני למילים שלו להרוס את היחסים ביניכם. הוא תלוי בך וצריך אותך. את חשובה לו, ולכן גם כעס עליך כל כך.

אם דברי מצליחים לשנות את תחושותיך, טוב. אם לא , פני לעזרה וכל פסיכולוג יעזור לך לצאת מהמשבר. אל תוותרי על היחסים

אשמח לשמוע את דעתך על דברי

חלי

חלי תודה רבה לך על תגובתך.
.....קשה לי להבין איך יכולה לעבור כזו מחשבה איומה בראשו של ילד.
איפה כל האהבה שהביע אליי, האם צביעות, איפה כל השנים שהענקתי לו והתייחסתי אליו
כאילו הוא בני.
יש לציין שהיו עליות ומורדות וכן גם.....עלילות לאורך כל השנים....ותמיד קמתי סלחתי והמשכתי
קדימה ......אבל עכשיו אני לא יודעת איך אפשר......אני גם מרגישה שיחד עם הסליחה שלי למחשבה
האיומה הזו הילד שוב ינסה לפגוע בי....היום כשאני מסתכלת לאחור אני מבינה שהוא מנסה אותי
עד מתי אתייאש ואלך.....אם כי אף ששיתפתי אותו במחשבה הזו שלי התגובה שלו היתה....."אני
לא יודע איך אני יכול להמשיך לחיות בלעדייך" יש לציין שהוא מתייחס אליי כאמו האמיתית וגם אומר
זאת בכל הזדמנות. (פרט חשוב הינו שבגיל 3 אימו הביולוגית נפטרה).
כל כך קשה לי..... אני מרגישה שחור בלב....אפילו יש לי כאבים בחזה מהמועקה שבתוכי....
אני לא יודעת מה לעשות?
אם אחליט לדבר איתו האם נכון????? איך אני מתחילה ומנהלת שיחה איתו?????
אף עלו לי מחשבות לפרק את המשפחה.....אהיה כנה המחשבה הינה גם כי לא מסוגלת להיות
בסביבתו כרגע וגם....כמעין עונש בשבילו.... שיידע עם הזמן מה הייתי בשבילו וכמה הענקתי לו.

תודה מראש על תשובתך

עדי, ילדים אוהבים וחושבים מחשבות איומות, וגם מבוגרים
גם את אוהבת אותו (כן, את אוהבת אותו) ובגלל שאת כל כך פגועה וכועסת את חושבת מחשבות איומות של הרס, הרס המשפחה והרס האהבה ביניכם. אז זה קורה. ומנסיוני כפסיכולוגית זה קורה הרבה. רגשות של אנשים הם דבר מורכב, ואהבה ומחשבות הרס יכולות להיות ביחד

ההבדל הוא שלא מוציאים לפועל את המחשבות ולא הורסים ממש. ונדמה לי שהילד ממש לא בכיוון. הוא זקוק לך ובטוח מרגיש חרד מאוד, ומבוהל מהמחשבה שפגע בך והכל ייהרס עכשיו. גם אם הוא לא מראה את מחשבותיו אלו, הן בוודאות קיימות אצלו

אני הייתי ממליצה לך ללכת להתיעץ עם פסיכולוג, כי את צריכה לעבד את הפגיעה שעברת. אני מרגישה שאת בסערת רגשות, וצריכה עזרה.

זה לא צריך להיות טיפול ארוך, אבל בהחלט צריך ייעוץ, שיעזור לך, ואולי גם יסייע לך לשקם את הקשר עם הילד. זה הכיוון. אל תוותרי

האם יש לך דרך לפנות לייעוץ?

אני כאן אם אפשר עוד לסייע- חלי ברק שטיין

אני גם במחשבה לייעוץ, אבל לא כרגע אני במצב של כעס ופגיעה לא עכשיו.
אולם כן הייתי רוצה לדעת האם לגשת לדבר? איך להתחיל את השיחה אם בכלל?
האם הילד לא יראה בי כמובן מאליו?
מה אופי השיחה?
חשוב לי יותר במצב הנוכחי כרגע היומי מה לעשות? האם נכון לא לדבר?להתעלם?
בעתיד הקרוב אין לי ספק שאצטרך כיוון ועזרה!......אם בכלל....אולי באמת אוותר על
המסגרת? לא יודעת.

עדי, לדעתי את כל כך סוערת וכועסת עכשיו, כפי שבעצמך אמרת, ששיחה לא תהיה דבר טוב. את השיחה הייתי עושה אחרי שהיית מתייעצת, מארגנת את מחשבותיך. במצב של עכשיו יש סיכון גבוה שבשיחה תגידי דברים פוגעים והרסניים. כמו שאת רוצה לפרק את המסגרת, בגללו.
למה לדבר עכשיו, כשיש סיכוי שתרגעי, ותקחי את הדברים אחרת?...

לדעתי, הייתי ניגשת לילד , מחבקת אותו, אומרת לו שמאוד נפגעתי מדבריו, אבל שאני מאוד אוהבת אותו. ושיש לנו זמן לדבר כשכולנו נירגע. משפט אחד קצר.
ובזמן עד שתוכלי לדבר במילים, תמשיכי בשגרה, אל תתנתקי, אל תעשי ברוגז, כי יש דברים שקשה לתקן. קחי בחשבון שאת כועסת ופגועה עכשיו, ואל תעשי טעויות שקשה לתקן.
אל תהיי חמה מידי, אבל תעשי חרם. חכי...

זו המלצתי, בהצלחה חלי

אמא יקרה, אני שומעת את התסכול בכולך. ואכן קשה לדעת מה לעשות. הבעיה היא שאין תשובה פשוטה מה לעשות, אבל בטוח כדאי לא ללכת לקצוות. לא להתעסק בו יותר מידי, ולא לנסות לכוון אותו מה לעשות, בכל זאת הוא כבר ילד גדול. מצד שני לא להתנתק ממנו ולא להתעניין 'כי הוא גדול ושיהעשה מה שרוצה'. צריך למצוא אמצע- להבין שאלו החיים שלו, לנסות לדבר בכיף להתעניין מה חושב, מה מרגיש, מה מלחיץ אותו לפני הצבא, מה הוא חושב שטוב לו. פחות להתעסק במה שאנחנו חושבים שטוב לו , ויותר לשמוע מה טוב לו, ולנסות להיות בראש שלו.

זו רק תחילת הדרך ביחסים שלכם כשאתם והוא הולכים להיות כולכם בוגרים, והיחסים ביניכם צריכים לעבור עדכון. את יכולה לקרא עוד בנושא בפרק שכתבתי 'כשהילדים יוצאים מהבית. יחסי הורים ילדים מגיל 18 ועד כמה שצריכים'. כל הספר רלוונטי לשאלתך, במיוחד הפרק על הגיוס לצבא.
את יכולה לקרא פרטים באתר שלי www.hebpsy.net/barak
ובינתיים, תהנו ממנו, אל תהיו כל כך חינוכיים, הזמן קצר עד שיתגייס.
בהצלחה חלי ברק שטיין

כמה שיותר פינוקים באותו יום יעשו את העבודה, למשל:
בבוקר להעיר אותה עם שיר
לבית הספר להפתיע עם בלונים
בצהריים לקחת אותה לארוחה קלילה ואחר כך סרט
ובערב תצאו לאן שאתם הכי אוהבים
מזל טוב!!!!
ענת זפרני

איזה נורא!!! קורע לב
לכולם.
קחי אותה לעזרה כמה שיותר מהר
ותיידעי את יועצת בית הספר ואת המחנכת
חשוב מאוד מאו ד שהם יהיו בתמונה
ובבית -
להיות תומכים קשובים אמפתיים ולא שיפוטיים
לאפשר לה להתאבל עליו עליהם ועל הפחד מהמצב
לא לחסום אותה
שתדבר תבכה ותעסוק עד שתחזור לעצמה
ובכל מקרה
הייתי ממליצה שיחות עם פסיכולוגית ילדים ונוער דחוף!!!
שבוע טוב
ענת זפרני

ממליצה לך בחום רב להתיישב עם בתך ולכתוב חוזה רציני שיכיל בתוכו את הזמן שאת מקציבה לבדיקת האחריות שלה בנושא שיעורים
ואם תוך חודשיים אין שיפור ויש ירידה אזי מחליטים על שינוי הדרך
יש הרבה ילדים שזקוקים להדרכה ולא לניג'וס
למשל: טבלת חלוקת זמן
או - לתלות את לוח הבחינות על המקרר ולאזכר על כל בחינה יומיים קודם
דברי איתה
וקודם כל בררי אם הקושי לא חיצוני (סוג של הפרעת קשב וכו' שמקשה עליה בתחום הלימודי)
לגבי שיעורי הבית
אני מאוד מסכימה איתך - הרגלי למידה מאוד חשובים ובסלון יש המון גירויים מפריעים ומסיחים
הייתי מבקשת ממנה להכין בחדרה ואם היא מתעקשת על הסלון אז לכבות טלויזיה ולהקפיד על שקט
שיהיה לה ברור שההתייחסות רצינית
בהצלחה
ענת זפרני

טל, אומנם זה פורום לגיל ההתבגרות אבל כנראה שיש בעיות שמתחילות מוקדם יותר. משמעת למשל. אני חושבת שאם את החלטית עם עצמך שהם ישנו בשמונה בערב- את תעבירי את המסר בצורה ברורה, בלי להתרגז, בלי להתיות מתוסכלת שהם לא מבינים את זה לבד- ואז תהיי נחושה ותשיגי את שלך
את יכולה לקרא עוד בנושא משמעת בספריי 'בגובה העיניים' ו'תקשיבו לי רגע', ויש פרק בנושא באתר שלי www.hebpsy.net/barak
בהצלחה חלי

איתי, אתה דואג ואולי מרגיש אשם , שפגעת בגובה שלך. אבל אני חושבת שאין לך מה לדאוג. הרופא מדבר על אבחנה של כאבי גב, רגישות מסוימת. אין שום סיבה לבעיה בגובה. הגובה מושפע מגנטיקה, או במקרים מאוד קיצוניים מחוסר תזונה או עומס גופני ארוך בזמן.
אני יודעת שזה מתסכל לא להיות גבוה כמו שאתה רוצה, אבל חכה. אל תגזים בשום דבר, ותראה מה קורה. האם יש סיבה לדאגה שלך, האם אתה נמוך במיוחד, והוריך?
אשמח לשמוע ,חלי

תיראי, אין גיל קבוע ליחסי מין! זה כל אחת ואיך שהיא מרגישה, זה תלוי רק בך.
אבל לדעתי גיל 13 זה מוקדם מידי להתחיל לחשוב על זה.

חכי שנה, שנתיים חח. אם חבר שלך באמת אוהב אותך, אין סיבה שהוא יכעס על זה שאת רוצה לחכות. אם הוא כועס- הוא לא באמת אוהב אותך, אלא רק רוצה אותך מבחינה פיזית.

אבל זו החלטה שלך. אם את מרגישה מוכנה, מי אני שתעצור אותך? תחשבי על זה טוב.

דקה לפני שאת מרגישה שאת ממש מוכנה - אל תעשי כלום
ממש כלום
יש בקיום יחסי מין קודם כל יחסים ואחר כך מין
אם את לא רוצה
אני ממש מבקשת ממך לא להתחיל
אם את בת 13 זה ממש ממש ממש ממש מוקדם מדי
אין שום סיבה למהר - חוץ מזה שמבחינת החוק זה אסור
וניתן להגיש תלונה במשטרה נגד החבר שלך(הורייך או כל מי שיודע)
בבקשה חכו
תהנו מדברים כייפים אחרים
ענת זפרני

לא ברור לי למה יכולים לתבוע אותו? זה לא שהוא מעל גיל 19..וזה נעשה בהסכמה לא בכפייה חלילה..
ואני יודעת שיחסי מין הם קודם כל י ח ס י ם ויש לנו יחסים מדהימים!!
אז גם לא כ"כ בורה לי הבעיה..
ואני גם לא מבינה מי החליטה שיחסי מין זה רק למבוגרים?!!?למה לי אסור להנות?

ממ,תודה יום טוב.
אגב,קוראים לי דניאל לא אורלי.

שחר, אני מבינה שאת דואגת. אני חושבת שמה שאת מתארת הוא נורמאלי, לכל אחד יש את הקצב שלו. ובכל זאת הייתי הולכת להתיעץ עם רופא, או רופא המשפחה אם את מרגישה נוח איתו , או עם רופא נשים. אם את בקשר טוב עם אמא היא יכולה לקחת אותך, ואם לא- את יכולה לפנות לרופא המשפחה לבד. חשוב שיבדקו מהן ההפרשות שאת מדברת עליהן, ושיתנו לך תשובה עוד יותר מדויקת מזו שלי.

בכל אופן, אל תדאגי, המחזור מגיע, אפילו לעיתים מאוחר.
אשמח אם תעדכני אותי, ביי בינתיים חלי ברק שטיין

ההפרשות הן הפרשות רגילות לגמרי לפי מיטב ידיעתי ואמא שלי גם קיבלה מחזור מאוחר אז זה נשמע הגיוני שהכל בסדר אבל אני יותר מפותחת מהרבה בנות בשכבה שלי ובכל זאת לא קיבלתי והן קיבלו מזמן.

חני, תודה על ברכתך לי, ועל התענינותך בספר.
שמו של הספר 'כשהילדים יוצאים מהבית. יחסי הורים ילדים מגיל 18 ועד כמה שצריכים' הוצאת אח , שנת 2007

את יכולה לקרא עוד עליו, תוכן ודוגמת פרק באתר שלי
www.hebpsy.net/barak

תהני, חלי ברק שטיין

אני חושבת שתניחי לו. אם הוא ירצה לספר לך משהו הוא יספר לך על זה בעצמו, אם הוא לא רוצה לשתף אותך, זו זכותו המלאה.
אבל זה לא אומר שצריך להתעלם ממנו לגמרי, אל תגרמי לו לחשוב שלא אכפת לך.

תודה לאל אמא שלי הבינה את זה חח
היא שואלת אותי לפעמים שאלות, ולא 'נדבקת' אליי כמו פעם. (:

שלום ניצה,לדעתי האישית זה מצוין שאת שואלת ומתעניינת,גם אם זה מציק לו,וגם אם כולם אומרים לך שתפסיקי לדעתי אין שום דבר רע במה שאת עושה ההפך
כל עוד את לא מנג'סת יותר מדי,לשאול מידי פעם "מה שלומך?" וכו' מראה על אכפתיות,אני בטוחה שאם הוא יצטרך אותך הוא יידע שהוא יכול לפנות אלייך.
מה שכן,אין לי מושג באיזה תדירות את שואלת ואילו דברים את שואלת,אבל נסי להמנע משאלות מביכות,במיוחד ליד אנשים אחרים כמו "נו התנשקתם כבר??" וכאלה,כי זה סתם מביך ומציק.
הממ זהו,מקווה שעזרתי.
לילה טוב.

חני, פחות מסובך לענות מה קרה לבתך, מאשר לחשוב ולהצליח לשנות את התנהגותה.
בתך מתנהגת כך כי היא בגיל ההתבגרות, היא בוחנת את עצמאותה ואת גבולותיה, היא מעשנת ושתה אולי כי כך עושים כל חבריה, אולי כי היא רוצה להרשים אותם, אולי כי זה נותן לה להרגיש גדולה וחשובה. הרבה סיבות מסבירות את התנהגותה, אך עדיין אין זה אומר שאתם אמורים להסכים לכך ולשתף עימה פעולה.

לדעתי, את מדברת איתה ומצפה 'שהיא תבין', וזה לא יקרה כנראה. את צריכה לחשוב מה בדיוק את דורשת ממנה, גבולות ברורים ולומר זאת. בצורה נעימה ותקיפה. למשל, שעד שאין הסכמה שלה שהיא מפסיקה את העישון והשתיה, וכמובן מגיעה בזמן שנקבע- היא לא יכולה לצאת בערבים. נקודה. בלי ויכוחים, ובלי כעס. כמובן בלי לאבד שליטה כמו שקרה לבנך.

במקביל לגבולות הברורים חשוב שתמצאו זמן לדבר איתה בשקט, להבין מה עובר עליה, ליצור איתה קשר. אמרת שניסיתם יעוץ, אז אולי לא במקום הנכון, לדעתי הדרכת הורים תעזור לכם.
קיראי על הגיל (את יכולה לקרא בספרי 'תקשיבו לי רגע') כך תדעי יותר מה לצפות ואיך להגיב. לכי ליעוץ וכך תוכלי להתחזק, גם להעמיד גבולות וגם להשאר רלוונטית אליה.

זה עוזר, אל תוותרי.
בהצלחה חלי ברק -שטיין

תפתח קבוצה בקרוב בפתח תקווה
אפשר לשלוח לי פרטים (שם ונייד ישירות למייל שלי:[email protected]) ואני אודיע כשתפתח
תודה
ענת זפרני

יש לך אולי קבוצה בתל-אביב?

משה, אני ממליצה לערוך את השיחה באופן טבעי בחיים עצמם. למשל, לכו יחד לסרט או קחו וידאו בנושא של הורים וילדים ומיניות בגיל הזה, יש הרבה, ואפשר לקבל המלצה. יש עכשיו סרט מקסים בשם ג'ונו, ואז דרך שיחה על הסרט תעביר את המידע שלך.
זו לא שיחה חד פעמית, אלא חלק מהחיים מכאן ואילך. הגיל של הילדים שלך מתחיל להתאים.
עוד בנושא אפשר לקרא בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע' , פרטים באתר שלי
www.hebpsy.net.il
בהצלחה, חלי ברק

השיחות האלה הם בערך ה.. אפשר לומר 'פחד' של כל מתבגר!
כלומר, אין לכם מושג כמה זה מביך אותנו רק לחשוב על לדבר על הדברים האלה עם ההורים!

ואת האמת? מדברים על זה איתנו מספיק בבית הספר. בתכלס, אנחנו לומדים את הכל על "יחסי מין בטוחים" וכל אלה מהחיים עצמם, מסיפורים שאנחנו שומעים, ממה שיש באינטרנט...
אבל.. טוב, יכול להיות שזו רק אני.

בכל מקרה, אם אתה רוצה שהילדים שלך יהיו מודעים לזה- תיקח אותם לשיחה עם מישהו מקצועי, עם מישהו שהם לא מכירים וגם לא יכירו (כי אז זה הרבה פחות מביך והשיחה זורמת.)