פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

אין מה לדאוג, זה בודאות התפתחות החזה. אבל אם את רוצה להרגע לגמרי, בקשי ללכת לרופא, שיבדוק, אפשר גם לגניקולוג. זו בדיקה קלה ופשוטה, ואז תדעי בוודאות

בהצלחה חלי

אני לא רופאה, אבל אני יודעת שסרטן שד מופיע אחרי גיל ההתבגרות.
כך שיש לשער שאין לך מה לדאוג
כתבי לי מה מטריד אותך, מה ראית או הרגשת בשד שלך, ואז אולי אוכל להדריך אותך הלאה
ביי בינתיים, חלי ברק

דלית יקרה, אני יכולה לשער שזה לא קל לעמוד לבדך מול שני מתבגרים חזקים.

במקרה של הבן שיוצא מהבית בניגוד להנחייתך ואחר כך מתנצל- לדעתי, את צריכה לקחת אותו 'לבית קפה', או לכל מקום שאפשר לדבר בשקט. לומר לו בלי כעס, שיש דבר שקורה שוב ושוב- שהוא רוצה לצאת, ואת לא מרשה, ואז הוא יוצא בכל זאת, ואחר כך מתנצל. תתארי את המצב
ואז תבקשי שתחשבו יחד על פתרון. איך בפעם הבאה תוכלו לעשות את זה אחרת. אמרו לו שהוא בחור גדול וחכם, ואתם צריכים למצא פתרון יחד. אולי יתברר שאת צריכה להבין יותר שהוא רוצה לצאת עם חברים, ביחוד בחופש, ואז אולי פחות תתנגחו, ואולי תמצאו משהו אחר, בכל מקרה צריך לדבר

לגבי הקללות, אם יש לך כוחו- הכיוון הוא הגברת הסמכות הישירה.
את צריכה לומר להם בדיוק אלו קללות את לא מוכנה לשמוע, כי יש קללות שתאלצי לוותר ולשמוע בלי להתערב. אמרי להם גם בדיוק מה יהיו התוצאות אם יקללו אותן. עונש קצר, לא לאורך זמן, אבל שיבינו שאת רצינית. מסר כזה עדיף על בכי

נסי, וראי איך זה הולך
ככה זה עם מתבגרים, שילוב של סמכות עם דיבור לפתרון בעיות
בהצלחה
חלי ברק שטיין

היי חלי
תראי, הבת שלך כמו כל הילדים לא רוצה לחשוב עליכם "עושים את זה" מבחינתה - סייימתם עם העניין כשהיא נולדה....
גשי את אליה
לא שניכם
רק את
לבית של החברה ותבקשי ממנה לפנות את החדר ותחבקי את הבת שלך ותגידי לה שזה בסדר להיות במבוכה אבל לברוח לא יפתור את הבעיה ואת מצפה שהיא תחזור הביתה ושום דבר לא קרה. אם היא רוצה לדבר על מה היא מרגישה בשמחה
אם היא רוצה לפנות לאיש מקצוע - אין בעיה
אבל הביתה היא חוזרת
בהצלחה
ענת זפרני

תודה רבה לך על התשובה המהירה. יש שני דברים עיקריים שמטרידים אותי: 1.את לא חושבת שהיא בוגרת מספיק בשביל לקבל את זה שההורים שלה שוכבים בלי לברוח מהבית? 2.מה לאמר לה,אני לא בדיוק הולכת לפרט לה על התפקוד המיני שלי וכו'. תודה רבה לך!!

לשאלתך הראשונה - כנראה שלא.... היא במבוכה ולא רוצה להתעמת עם המחשבות האלו... לכל אחד יש את הקצב שלו להתפתחות אישית, היא עדיין לא בשלה.
אין שום צורך שתפרטי בנוגע למה שקרה!!
רק להגיב כמו לילדה קטנה
אבא ואני אוהבים, כשגדולים אוהבים ורוצים להנות אחד מהשני הם מקיימים יחסי מין. כשתהיי גדולה תביני יותר. לא היית צריכה לראות את זה ואני מקווה שלא יקרה שוב.
ובזה נגמר
לחזור לשגרה כמה שיותר מהר יותר בריא.
המון הצלחה
ענת זפרני

היי רוני
מה זאת אומרת חוקי? האם את מתכוונת מבחינה משפטית? מבחינת רשות ההורים? אנא כתבי מפורט ואשיב לך

אני אימא לארבעה ילדים ויש לי ילדה בת 15.5 היא ילדה מאוד טובה הבעיה שהחלה לפני כמה שבועות היא הכירה מישהו גם הוא בן 16 והם מדברים כול הזמן בטלפון בשעות מאוחרות אני ואבא שלה הבהרנו שאנחנו לא מבסוטים מזה שיש לה חבר והיא התחילה להתנהג בחוצפה וטריקת דלתות הבעיה היא שיש לה בחינות בגרות והיא בלחץ אנחנו ההורים בלחץ מזה שמנסים לדבר להגיון שלה ושאין לה זמן לזה עכשיו אני אובדת עצות ולא יודעת איך להתמודד עם המצב החדש של כעס ומריבות והתעלמויות בבית אנא עזרי לי..תודה

שלום לך
למה אתם לא מסכימים שלנערה בת 15.5 יהיה חבר?
במקום להלחם עם בתכם שהתבגרה וכבר לא ילדה ,כדאי לברר איתה ,בנועם ,על החבר החדש ואולי לפגוש אותו.
אני מניח שברגע שבתכם תבין שאתם לא נגדה בתהליך ההתאהבות ,הטבעי ביותר, שהיא חווה היא תסכים לשתף פעוךה בתחום הלימודים וצימצום זמן הפלפון.
בהצלחה

חסרים הרבה פרטים
אני חושבת שאם אין ירידה בתפקוד היום יומי (אוכל בכי הסתגרות) ובסך הכל הוא נהנה לבלות מול המחשב - תני לו
זה החופש הגדול האחרון שיש לו לפני הגיוס.
במקום להציע לו לצאת
תזמיני הביתה את האוכל שהוא הכי אוהב
ותקראי לו לשולחן
ככה
דרך אגב
תבררי איך הוא מרגיש עם הגיוס ומה הוא צריך לקראת .....
בלי לעשות דרמות גדולות מדי
בהצלחה
ענת זפרני
נ.ב.
אם יש לך חשד שהילד בדיכאון או במצב סיכון אנא פני לעזרה מקצועית (ייעוץ דרך האינטרנט לא מספיק!!!)

מאיה, התופעה שאת מתארת מאוד מוכרת בגיל ההתבגרות. נשמע שבעלך ובתך מאוד קשורים אחד לשני, רק שבתקופה זו של חייהם הם מבטאים זאת דרך המריבה והמאבק. הוא ממשיך להתעקש שהיא תגיב 'כמו שהוא רוצה' ונעלב כל פעם, והיא כנראה מתעקשת להמשיך בדרכה, וגם קצת 'מכניסה לו' וגם היא כועסת ונעלבת. הם מאוד דומים

המלצתי לך, שאם את בתקשורת טובה עם בתך, תמשיכי בדרך שלך. צריך להיות גמישים עם מתבגרים ולא להתקע על הטונים שלהם, וגם לא על הדיבור הקצר, זו דרכם וצריך לספוג את זה.

לגבי בעלך, את יכולה להציע לו את ההסבר שלי, להגיד לו שוב שימצא דרך פחות להפגע, פחות להיות צודק ויותר חכם. שיבין שבתך לא עושה את ההתנהגות נגדו אלא בעדה. וגם להסביר לו שככל שהוא מתעקש היא מתעקשת גם. ואם יוכל לנסות, להכנס הביתה לומר שלום, לתת חיבוק ולהמשיך הלאה בלי כעס, אולי היא תחפש אותו. שישנה את תוכנית הפעולה, שיפתיע אותה ואותו.

המלצתי לך היא שרק תציעי לו את האפשרויות הללו, ואל תתעקשי. זה הקשר שלהם, וטוב שלא תישאבי לבלגן.

את יכולה לקרא הרבה בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע', שיש שם הסברים והמלצות על תקשורת עם מתבגרים

בהצלחה , אשמח להתעדכן
חלי ברק- שטיין

היי יעל
אחלק את תשובתי לשני חלקים
החלק של הנרגילה
התלונות על בלגאן בחדר דלת סגורה וחוסר שיתוף פעולה במטלות הבית

לגבי הנרגילה -
נרגילה = סמים! עישון נרגילה = 4 סיגריות בבת אחת
נוער לא יודע , משום מה נרגילה נתפסת כפחות מסוכנת ורק לידע כללי:
נרגילה גורמת לסרטן הפה
סרטן הלשון
סרטן הגרון
ובאופן הרסני לריאות
הטבק לנרגילה נמכר ממקומות עויינים (יש עליו כיתוב בערבית) ולא פעם מגיעים בני נוער על רקע של הרעלות לבתי חולים בגלל החומרים מסוכנים שדחפו לטבק
נרגילה גורמת לזיהום כי היא מועברת מפה לפה
בנוגע לנרגילה הייתי מציבה גבול בטון: אתה לא מנעשן וכל פעם שנמצא חומרים נעניש אותך
(מה שקורה מחוץ לבית יותר בעייתי, לשם כך דרוש שיתוף פעולה של עוד הורים שכוווולם יחרימו יסיירו בגנים ציבורים ויתפסו אותם ולא יאפשרו).
עד כאן בנוגע לנרגילה - עמדתי שלילית באופן נחרץ.


בנוגע לחדר שלו
אם , ואני מדגישה רק אם אין חשד למצבי סיכון (סמים/התאבדות וכו') עזבו אותו!!!!!!!!!!
הו אחייב את השקט שלו יש לו כל כך הרבה עניינים הוא לא יכול לסבול להיות עם דלת פתוחה
מה אכפת לכם?! תרדו לו מהוריד
בנוגע לבלגאן בחדר - אותו דבר! פעם בשבוע לסדר ולנקות כל השבוע לסגור את הדלת (הוא ישמח!!) ולהניח לו, הבלגאן בחדר = סימבול לבלגאן בנפש, אמרתי ואני חוזרת ואומרת עדיף בלגאן בחדר מאשר בלגאן בחוץ....
בנוגע למטלות בבית - לא לנאום ולנזוף אלא לקחת לשיחת יחסינו לאן
נרגילות - לא יהיה!
חדר - מותר לך לשמור על הבלגאן, פעם בשבוע מנקים ומסדרים
דלת - סגורה
מטלות שנדרשות ממך בבית הם: 1..2..
וזהו
אשמח להתעדכן
ענת זפרני

פטנט ידוע נדוש אבל עובד כמו קסם
הילד מתחיל לצעוק
ניגשים אליו
יורדים לגובה שלו
מחבקים אותו ואחרי שניות ספורות מחזיקים לו את הפנים בין הידיים ושואלים אותו מה הוא אמר
תנסי
ותכתבי לנו איך הצליח בגדול!!!!
בהצלחה
ענת זפרני

סוד הקשר האינטימי הוא בשיתוף.
יצירת זמן ביחד שתוך כדי מתחילים לדבר כל אחת על עצמה - משם זורמת השיחה בצורה קולחת.כשהילדים שלנו קולטים שאנחנו מנסים לתחקר אותם הם מפסיקםי לספר ומרגישים שאנחנו מפסיקים להקשיב והופכים לביקורתיים מייעצים מזדהים ועוד ועוד...

כדי לאפשר לבת שלך לדעת שאת מסוגלת רק להקשיב, אני חוזרת ר ק !!! להקשיב את חייבת להיות איתה ביחד (לצאת להליכה בחוץ או להכין ביחד משהו או לבלות במשחק משותף..) ולדבר על עצמך וכשהיא מתחילה לספר (וזה לא קורה בדייט הראשון וגם לא בשני!!!) פשוט להקשיב! רק להקשיב!

ובסיום להגיד לה שכיף לך לדבר איתה והיה לך כיף היום איתה....

עדכני אותי
ענת זפרני

בעלי הרבה פעמים נכנס למריבות עם בתנו המתבגרת בטענה ש היא לא מגיבה אליו כפי שהוא אולי היה רוצה. לדוגמא: הוא חוזר מהעבודה , אומר שלום. גם לה. היא איננה עונה. הוא לוקח את זה באופן אישי ומכאן מריבה. דוגמא אחרת: היא חוזרת ממבחן הוא מתעניין איך היה. היא- עונה בלקוניות ובחוסר עניין להשיב לו. הוא לוקח את זה אישית.. ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מסוג זה. לפעמים יש לי תחושה שהיא למדה להכיר אותו ומגיבה כך בכוונה. איך אני יכולה לעזור במקרים הללו ולמנוע מתחים מיותרים.

מאיה היקרה
הבת שלכם גדלה והיא חייבת להתנסות בעצמאות
אז היא ממדרת אתכם מידע
היא מנסה לבנות "חומה" בינה לבינכם "זה לא עניינכם","אתם לא מבינים כלום" וככה היא מרגישה רמבו....
אם בעלך יבין שזה התהליך הוא לא יעלב
הוא חייב להמשיך להתעניין ולהתעלם מהקולות והמהומים שהיא משמיע ולהבין שזה חלק מלגדול ודווקא משום שהוא מאוד משמעותי לה היא מגיבה כך כלפיו
זה עובר
בהצלחה
ענת זפרני

אני בת 17 ואני רוצה להגיד שאני מסכימה עם ענת. גם אמא שלי ואני היינו כמו חתול ועכבר הרבה זמן. אפילו היתה תקופה שלא דיברתי איתה, אבל פתאום כאילו נפל לה האסימון, והיא התחילה להקשיב לי באמת. והיום אנחנו מנסות לעשות דיאטה ביחד. נכנסות לאתרים ביחד, למשל היא אמרה לי לפני שבוע בואי נכנס יחד לאתר שהיא מצאה של פתית ואנחנו בונות תפריט ביחד, ולפעמים אני אפילו יוצאת איתה להליכה. אבל ממש מעט כי הקצב שלנו לא דומה ואין לי סבלנות לזה. חוץ מזה שלפעמים נראה לי שהיא מבלפת כי לדעתי היא בכלל לא צריכה דיאטה :-(

היי אפרת
אפשר להרגיש בין השורות את הדאגה שלך מהמצב בבית
בואי נרגע, בסדר?
בית נורמאלי זה בית שלפעמים יש חוסר הסכמה ומה שבגליאי שנתיים נגמר בהימרחות פומבית על הרצפה בגיל 17 הופך לשתיקה טעונה
המסר היה ברור
אתה לא יוצא מהבית בשעה כזו
נקודה
וזה לא מצא חן בעיניו
והוא מוחה
מותר לו
תנו לו ולכם כמה ימים להרגע, בדרך כלל אני ממליצה להורים להמשיך לדבר אל הילד כרגיל ובכך לסייע לו לרדת מהעץ הגבוה של האגו.... באיזה שהוא שלב הוא יחזור לדבר איתכם
כשירגע
כשאתם בעצמכם שלמים לגמרי עם ההחלטות שלכם
בהצלחה
ואנא עדכניני נא
שבוע טוב
ענת זפרני

רון, לא תוכלו לשלוט בו דרך כוח חד צדדי . עובדה שניסיתם להגביל וזה לא הצליח.
אתם צריכים לדבר איתו. לדבר ישיר ובנועם. לנסות להבין מה כל כך חשוב לו ללכת לשם יותר מפעמיים בשבוע (אני מבינה שהבעיה היא בימי לימודים, ועכשיו בחופש הכל בסדר)
אולי תבינו יותר- אולי לוחצים עליו שם, אולי יש שם מישהי שמוצאת חן בעיניו,אולי ההרגשה של להיות גדול ומרוויח חשובה מאוד. אתם יכולים ואמורים לחזק אותו, לשבח את החריצות שלו, לומר שאתם מעריכים אותו מאוד.
ומהמקום הזה, לנסות למצא פתרון איך העבודה א תפגע בלימודים- הרי זו הבעיה לה מחפשים פתרון , נכון?
תשאלו אותו לרעיונות, תציעו את שלכם. יש לכם את כל החופש למצא פתרון עד שתתחיל השנה.

אתם יכולים לקרא עוד על טכניקות דיאלוג עם ילדים כדי לפתור בעיות בפרק בנושא בספרי 'בגובה העיניים'.

האם כיוון ההמלצה מתאים?
בהצלחה חלי ברק שטיין

השינוי שבנך עבר, מילד טוב לילד מקלל עם בעיות בבית ספר וביית- אולי מעורר בך תחושות של הפתעה, כעס, חוזר אונים. . לא ברור איך הוא השתנה בבת אחת?!
האמת היא שלא כל הילדים בגילו נכנסים לגיל ההתבגרות במהפך כזה חזק, אבל ההתנהגויות שלו לא חריגות. החוצפה היא הדרך שלו להראות שיש לו את הדעה שלו, ושהוא לא מתכונן להכנע לדעות שלכם. הוא עומד על שלו, נהנה מהכוח שלו, יש לו בקורת רבה , גם אופיני לגיל. זה לא נעים, אבל חלק מהתהליך. גם הירידה בלימודים מוכרת. זה קשור גם לקושי הלימודי הגובר, וגם לכך שהאנרגיה שלו הולכת עכשיו למקומות אחרים, למשל הגוף המשתנה שלו, החברים...

זה שהתופעות טבעיות לא אומר שצריך להתמסר להן, ולא להגיב
אני ממליצה לכם לחזור ולשים לו גבולות, אפילו שהוא גדול. למשל לומר באופן חד משמעי לא לקללות. אפילו לפרט מיילים 'שלא ייאמרו'. ולהגיב חד משמעית לכל קללה. כל סנקציה שעובדת- קצרה ולא נעימה. למחרת, מתחילים דף חדש, עד שיקלל שוב, ואולי לא
לגבי חוצפה, חלק תצטרכו לספוג, טונים לא נעימים, ולחלק תשימו גבול. זה קצת יותר קשה להגדרה כי זה סובייקטיבי. לאחד מילים מסוימות הן חוצפה, ולאחר לא.

ולגבי בית ספר, תצטרכו להערך לקראת תחילת השנה, בטח אם מדובר בכניסה לחטיבה.
אלו המשימות שלכם כהורים, שימרו את האנרגיה שלכם להן, עם כמה שפחות דאגה וכעס

אתם יכולים לקרא עוד בנושא הגבולות בגיל הזה, בפרקים בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. יש שם עוד הסברים וטכניקות להתמודד

בהצלחה חלי ברק שטיין

מיקי, בתך לא בגיל ההתבגרות כך שאענה לך בהקשר של הגיל שלה
אני חושבת שהבת שלך מאוד צעירה, ולכן היא לומדת מיומנויות חברתיות. היא למדה לשלוט על בנות, וכך היא מתנהגת. לפעמים היא מקבלת תגובות חיוביות אבל גם שליליות
מאוד חשוב ללמד אותה ללהיות פחות 'מפקדת' כי לא לאורך זמן ילדים מקבלים את זה

הייתי מדברת איתה על ההרגשה שמציקים לה, לבדוק אם היא מבינה למה מציקים, ולהעלות השערה שאולי היא אומרת להם מה לעשות, מחליטה מי בפנים ומי בחוץ, והן מתנגדות. אם הרעיון ייראה לה, אפשר לעודד אותה לנסות להתנהג אחרת יום אחד, ולראות את התוצאות. כך היא תתרגל התנהגות אחרת, ובתקווה שתקבל תגובות אחרות.
כך תוכל ללמוד לאט לאט התנהגויות חברתיות מגוונות יותר.

את יכולה לקרא עוד בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע' בפרק על התנהגות חברתית של ילדים. יש שם עוד עצות. אבל הכיוון הוא דיאלוג, והכוונה להתנהגויות נוספות.

בהצלחה, אשמח להתעדכן
חלי ברק שטיין

מרי, אני מבינה את הדאגה. לא רק שהילדה מתבגרת ויוצאת משליטתך, היא עוד רוצה להתרחק לפניה שם בכלל אין לך שליטה, ואולי תידרדר כפי שאת אומרת.
לשאלתך- בשום אופן לא הייתי ממליצה להאבק בה בכוח, זו השיטה הגרועה ביותר.
מה שכן את יכולה לעשות, זה ללכת איתה או קודם את לבד ואחר כך איתה, לבדוק פנימיות שונות. לראות, להתרשם, לשאול שאלות, לברר. כך אולי את תירגעי ותראי מקום בטוח, ויתכן שגם הבת שלך תשנה את דעתה במהלך הבירור. יתכן והיא לא ממש מבינה מה זו פנימיה.
זו עצתי- לכו לברר, וחכו עם ההחלטה. הרבה דברים יכולים להשתנות
אשמח להתעדכן
בברכה, חלי ברק- שטיין