פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך,
איני יודעת מדוע את חוששת כל כך... אנא בדקי עם עצמך ממה ולמה את פוחדת.
העובדה שבנך סיפר לכמה מחבריו על הסרט מעידה כי הוא זקוק לשתף וכדאי מאוד שחלק גדול מהשיתוף יהיה בתוך הבית...
איני מכירה את הסרט. את יכולה לבדוק ביו טיוב או בגוגל.
אני הייתי שואלת אותו לאט ובזהירות, בלי ביקורת, על מה מדובר. הכול יכול להיות ולפעמים האמת דווקא פחות מפחידה ממה שחששנו.
אנא הראי לו דוגמא להתמודדות ובעיקר לדיאלוג פתוח.
בהצלחה,
נלי

שלום לך,
השאלה על מה בדיוק מדובר... על איזה היקף. יתכן שגם בקרב חברותיה התחיל המנהג להתאפר.
זה אכן קצת מוקדם מדי, אבל התנגדות עקרונית תגביר את רצונה... אני בעד להימנע - עד כמה שניתן - ממאבקים...
אם כן להתאפר מעט, מותאם לגיל, ובכך טמון גם מסר עם גבולות...
בברכה,
נלי

שלום לך,
איני יודעת להסביר את הפער בין רמת התפקוד של בתכם מחוץ לבית לבין מה שקורה לה בתוכו. יתכן שהיא משקיעה מאמצים וכוחות רבים בלימודים ועם חברות, אך בתוך הבית היא מותשת, ולכן מורידה את ה"שכבות". זה אומר משהו על עולמה הפנימי ועל הצורך שלה להצטיין, להיות אהודה חברתית וכאמור על המאמצים הרבים הכרוכים בכך מבחינה נפשית.
אין סיבה להסכים לכל דרישותיה וכמובן שחייב להיות מסר ברור של גבולות. כלומר, מה מצופה ממנה ובעיקר האופן שבו היא יכולה לדבר אליכם. כל שיחה בטון חוצפני, דורשני או לא מתאים באופן אחר תיקטע באיבה. לא תימשך כדי לעצור את הסחרור.
יחד עם זאת הייתי מציעה לכם ללכת לייעוץ/לטיפול היות שקשה לתת מענה שלם ומקיף דרך אתר אינטרנט. מדובר בתהליך, בו חשוב להחזיק מצד אחד את הדיאלוג עמה ולהראות לה שאתם מכירים במאמציה ובכוחות שהיא משקיעה בהם, ומאידך - שההתנהלות בבית חייבת שינוי. הכניסו נימה רגשית לגבי הרגשתה (האפשרית) ולגבי רגשותיכם (ושל אחיה). אל תיסוגו גם אם היא מתנגדת, חשוב שתתמידו במסרים אלה.
בהצלחה,
נלי

יכול להיות שהיא התרגלה לקבל בבית יחס של מלכה. זה טוב ויפה במידה שיש מי שישרת אותה, אך כפי שאת מציינת אתם עסוקים ועובדים קשה ולכן עליה להתגמש ולשנות את היחס. אתם יכולים לקבל ייעוץ בנושא (ללא תשלום) ממיכל דליות (סופר נני), היא מעבירה הרצאות בסניפים השונים של בנק מזרחי בנושא סמכות הורית ושליטה למבוגרים במשפחה.

שלום ורדה,
יפה עשית שניסית לחזק את בתך במצוקתה.
יתכן שהיא חווה רגשות ייסורים ובלבול סביב הגילוי שהיא נמשכת לבנות מינה. היא מאוד רוצה "להיות כמו כולן" ולהימשך לבנים, אך זה כמובן לא בשליטתה.
יש ארגונים שמסייעים הן להורים והן לבני נוער בנושא זה: להורים - ארגון תהיל"ה, ולבני נוער - איג"י. בשני הארגונים מתקיימת פעילות שוטפת של קבוצות תמיכה ומתן מידע חיוני ונחוץ.
אוסיף עוד מספר מילים ואומר כי חשוב שיעבור מסר האהבה והתמיכה באשר היא ובאשר תהיה נטייתה. אם אני צודקת מחכים לה ימים לא קלים של בלבול, תסכול ואפילו יאוש. כל זה משפיע כמובן גם על היכולת להתרכז ועל קשרים חברתיים מסביבה.
יתכן שכדאי לשקול ייעוץ מקצועי (טיפול פסיכולוגי לתמיכה).
בהצלחה,
נלי

בני בן החמש מגיל צעיר יותר אוהב לשחק רק בתור דמות נשית . במשחקי חברים הוא תמיד האמא או כל דמות נשית אחרת . לפעמים משחק במשחקי "בנים" מכוניות לגו. אני מאוד מודאגת מהמצב

רות בוקר טוב,
אני מבינה את דאגתך. כל התנהגות/תגובה היוצאת דופן לעומת מה שאנו מצפים לו מדאיגה אותנו ומעלה חשש.
אני מציעה כרגע לחשוב בכמה כיוונים:
האחד - לאפשר לו, ללא לחץ, להתבטא, ולראות כיצד לאן ילכו הדברים.
השני - לחשוב עם עצמך מה הכי גרוע? שיהיה הומו? האם זה כל כך נורא באמת? להערכתי אם יגדל להיות אדם בטוח בעצמו, נאהב ונתמך משפחתית (והכול קשור כמובן זה לזה), חייו יהיו מאושרים יותר.
מה דעתך?
נלי

שלום לך,
עושה רושם שכל נושא הלימודים הינו באחריותך יותר מאשר באחריותה של בתך. האם אני צודקת? אם כן, נוצר פה - להערכתי - סוג של מאבק כוחות שמשאיר את העניין תקוע ואפילו מחריפו.כך גם תגובות האבא שמרחיק אותה וסוגר אותה בתוך התנגדותה והמאבק שהיא מנהלת מולכם.
עלי להודות שאני לא מאמינה בסנקציות כמו לקיחת האיפון כי נדמה לי שאת עצמך מבינה שיש פה משהו יותר עמוק. לא שאני ממליצה על מתן הטבות גורפות ועמדה טוטאלית של סלחנות אבל גם הקצה השני אינו נכון בעיני.
האם ניסיתם לשוחח איתה? האם לא כדאי להציע לה שיחות/טיפול נפשי? לא ממקום של "את לא בסדר"... אלא ממקום של לעזור לה בקושי שלה... קושי שמונע ממנה לעזור לעצמה. בבקשה שלחו את עצמכם להדרכת הורים. הראו לה מודל של בקשת עזרה מבלי להתבייש, מתוך כבוד אליה ואל קשייה (גם אם זה מאוד מאוד קשה לכם). חשוב שתטפלו באכזבה שלכם ממנה, בציפיות שלא מולאו, בכעס.
עליכם גם לזכור שאת הבגרויות והציונים ניתן להשלים/לתקן... זה יותר קל. את היחסים ביניכם - הרבה יותר קשה.
בברכה,
נלי

קרן שלום,
אני מבינה את מצוקתכם אבל לא נראה לי שכדאי לקרוא לנאיביות ולמצוקה שלה ״טפשות״!
אני סבורה שבתכם מתנהלת באופן ששם אותה בסיכון. התנהלות שאופיינית לעתים לנערות בגילה, הטועות לחשוב שדרך גופן ומיניותן מישהו ישים לב אליהן. יאהב אותן...
ההמלצה הכי טובה שאני יכולה לתת היא להבין זאת ולפנות איתה לטיפול ולהדרכת הורים.
איני יודעת על מה שוחחתם איתה אבל נחוץ פה הרבה יותר מאזהרות, הבעת דאגה והחרמת טלפון סלולרי.
נלי

אני מודה לך מקרב לב על התשובה המיידית.

אודה לך אם תוכלי לתת לי הכוונה איך ולמי פונים?
מאיפה להתחיל??

קרן שלום,
צר לי שהפעם לא הצלחתי לענות כל כך במהירות.
רציתי גם לחשוב על שאלתך וכיצד לענות לה.
באופן שכמובן אינו מחייב אותך אני יכולה להציע לך את עזרתי בנוגע לבתך. פשוט משום שזה אחד מתחומי המומחיות שלי.
הצעה נוספת היא לשוחח אולי עם יועצת בית הספר, להתעניין אצל חברות... את לא חייבת לומר את כל הפרטים אבל קחי זאת בחשבון...
בכל מקרה שיהיה בהצלחה.
נלי

שלום לך,
צר לי לשמוע על שנים כל כך קשות. אני משערת שבחוויה של בנך את סוג של "אשמה" בכך (ואולי גם בחוויה שלך). חוויה שאינה רציונאלית ונכונה עובדתית,אך מבחינה רגשית "מנהלת" אותו... לאור מיעוט האינפורמציה זה יכול להיות ההסבר לאלימות ולזעם כלפיך (איני קוראת שזה המצב גם מול אביו...).
אני סבורה שכדאי - בתאום עם אביו - לנקוט במסר ברור ועקבי של הנכחת המחשבות/הרגשות אך גם שימת וסימון גבולות ברורים. כלומר, אני מבינה שקשה לך. שאתה כועס עלי... שאתה חושב... המצב באמת לא פשוט... יחד עם זאת, איני מוכנה להמשיך... בקשותיך לא יענו כל עוד אתה מתנהל באופן ...
אלה הן רק דוגמאות לאמירות שיכולות להאמר, אך חשוב שזה יעשה כשאת מסוגלת (וגם אביו) לעמוד בכך. אני הייתי מוסיפה ואומרת שאולי אפילו לומר משפטים כמו "זו לא המשפחה שרצית... לא האימא שרצית... לא ההורים שבחרת...". משפטים לא קלים, אך הם יוכלו לתת הנכחה לכל מה שבנך קרוב לוודאי מרגיש.
העיקרון המנחה הוא - בוא נדבר על הכול. מה שמדברים עליו לא צריך "לעשות אותו". קרי, ויסות, עיבוד, דיבור על הן חלופות להתנהגויות פוגעניות המבטאות את הזעם שלא מדובר.
בהצלחה,
נלי

נלי תודה, רבה.
אכן צדקת המשפטים שהוספת נאמרים כמו הלוואי שתמותי , הרסת לי את החיים אני שונא אותך וכו'.ולאבא שלו מעט מאוד
הוא אומר שאף פעם לא היה מאושר והוא לא זוכר את השנים לפני המחלה
כיצד אני אמורה להגיב על האלימות הפיזית הקשה כלפי? האם אני צריכה להציב לו גבולות בכלל?
כמובן שהוא לא משוחח איתי

שלום לך אביב,
אני מתארת לעצמי שגם בנך וגם את נמצאים במצוקה רבה.
הוא רק נער בן 12 וכבר כל כך כועס, שונא, מיוסר.
קשה לומר בדיוק דרך אתר אבל יש להפסיק את האלימות מיד ובאופן ברור, תוך ביטוי של הבנה למצבו הנפשי. מה שאומר את הדברים הבאים:
1. איני יודעת איך אביו מגיב לכך אבל כדאי לגייסו להצבת גבולות אלה, תוך גילוי הבנה לרגשותיו. מדובר בשיחה קשה, בה יאמר שאלימות אף פעם אינה הפתרון - גם לא לרגשות הקשים ביותר. שיחה שאולי איתו - עם האב - הוא יהיה מוכן לערוך.
2. טוב שאתם נמצאים בטיפול זוגי, אבל אני ממליצה לשלוח גם את בנך לטיפול רגשי. לתת לו מענה נפרד, ייחודי עבורו. יהיה לו קשה לעבד את כל מכלול הרגשות הזה לבדו. כשילד מכה/מגלה אלימות כלפי אחד מהוריו הוא כאילו הופך את סדר הדברים... זה אומר שהוא עצמו גם מבוהל, לא רק כועס, ושלבטח אינו מרגיש מוחזק ונתמך רגשית. הכי קל להגיב לאלימות באלימות, אבל השתדלו לא לעשות זאת. השתמשו בדיבור תקיף, אך אמפטי, בהצבת גבולות, סנקציות מסוימות - אם אין ברירה. אני מקווה שבמשך הזמן שלאחר כניסתו לטיפול הוא יצליח להגיב אחרת.
ואחרון חביב - אם תפעלו ביחד, תוך מסרים ברורים ומתמידים ותוך התייחסות למצבו הרגשי אני מאמינה שתוכלו לעזור לו.
הרבה כוחות,
נלי

איריס שלום,
מתמטיקה הינה מקצוע רווי מתחים שעדין מקבל יוקרה גבוהה (מוגזמת לטעמי) בתיכון.
אני סבורה שאם בתך סובלת מחרדת בחינות במקצוע זה לא כדאי לאמלל אותה... היא תוכל להיות בקשר עם חברותיה גם בזמנים אחרים, ולאו דווקא בשיעורי מתמטיקה.
שימי בבקשה לב כי קיימת אפשרות שלא הזכרת - רמה של 4 יחידות לימוד. רמה שגם היא נחשבת כרמה מוגברת, ואולי מתאימה יותר לבתך הלומדת בכיתה מדעית.
יתכן שלא הזכרת זאת בטעות אבל האם יכול להיות שיש בכך משהו המשקף גם את עמדתך?... בבחינת או הכי גבוה או הכי נמוך. עמדה שאולי אף היא מוסיפה ללחץ של בתך? בבקשה חשבי על כך.
תמיכתך חשובה מאוד ונא לזכור את ההפרדה ש"מי שלא רק מי שטוב/ה במתמטיקה הינו בהכרח חכם/ה וההיפך...".
בהצלחה לבתך.
נלי

היי מיכל,
התשובות הן אצלה פנימה, תגובות גופניות,רגשות, כלפי המין השני או המין שלה.. זה עניין גם של גיבוש עצמי, התשובות לא תמיד בהירות אך יתבהרו בהמשך צריכה לבדוק עם עצמה, לתוך עצמה.אין טוב ורע, כל אחד ואחד שונה, תפני אותה לקרוא קצת, יש חומר רב באינטרנט.

כל טוב,

שלי

שלום מייק,
לא שמעתי על קשר כזה,אלא אם אתה חש חוסר תיאבון ועצם אי אכילה פוגעת בגדילה.. החשיש עלול לעשות נזקים במוח - פוגע בזיכרון ובריכוז , כדאי שתקרא על כך . טוב שאתה דואג לגוף שלך אך המוח שלנו הוא האיבר הכי חשוב שלנו בגופנו, לפני שאתה משתמש כדאי שתיכנס ותקרא על ההשפעות

שלי ורדי

שלום רוחה,
אכן הילדה שלך מפתיעה, היועצת צודקת שהתחיל אצלה השלב בו מתחילה לבקר את ההורים שלה, להשוות אותם עם הורים אחרים , לעמוד יותר על דעותיה, להבחין שיש לה דעות אחרות ולהתעקש עליהן. זה באמת בסדר וזה לא נורא ואפילו תורם להתפתחות הבריאה שלה, הצורך והמאבק הזה ל"הרוס" את הוריה כדי לגדול. צריך להתחשב בעובדה שבגיל הזה עקב הגדילה ההורמונאלית ,מתעצמים הדחפים, יש מצבי רוח הפכפכים ובלבול פנימי. קיים רעב גדול להשתייכות חברתית כי מתחילה תחושה של בדידות פנימית שפעם נוכחות הורה יכול היה למלא, אך עכשיו עם כל האהבה של הילד להורה, תחושה זו מתמלאת בעיקר דרך נוכחות בני הגיל. כך מקבלים תמונה של ילדה עצבנית ופחות מווסתת מאשר כשהייתה ילדה צעירה יותר. כמה נפוץ, כמה לא מפתיע לאנשי המקצוע, ועד כמה כואב כל פעם מחדש להורים ומשאיר אותם מבולבלים..

את מתארת את ביתך כילדה ל"תפארת", נוחה מאד עד לפני שנה. יש ילדים נוחים אך ילדים נוחים מאד ייתכן שהם מקבלים תשדורות מהוריהם כי מצפים מהם שיהיו כאלה. אולי הוריהם לא יכולים לסבול מתחים וחילוקי דעות.
אני חוזרת ואומרת שהעובדה שהיום הילדה השתנתה, עד כמה שלך ולאביה לא נוח, עבורה זו התפתחות חיובית. היא פחות מנסה לרצות אחרים, היא חושבת על עצמה, נהייתה יותר אגוצטרית מאשר בעבר ( זה כתוב בספרות בדיוק כך, זה שלב ארוך אך הוא עובר בסוף..). היא גם פחות חוששת מריבים.זו התפתחות חיובית כי יש סיכוי טוב שאם תתרגל את העקשנות והעמידה על רצונותיה מולכם (גם כשהם לא הגיוניים או גם כשמגיע לה עונש מסוים), היא גם תיישם זאת בעתיד מול אנשים אחרים. כך תפתח אישיות יותר חזקה. זאת במחיר של אי נוחות בקשר איתכם, אני מודעת לכך.
אכן השינוי פתאומי וקיצוני. את צריכה להיות יותר סבלנית ופחות חששנית מול ריבים וחילוקי הדעות. זה לא סוף העולם, דוקא קשרי האהבה הם עמוקים יותר כשיש ריבים, אז ה"אני אמיתי" מתגלה. שימי לב שהיא מפנימה תוקפנות, היא מפנה כעס גם כלפי עצמה, בגלל זה השתמשה במילה הקשה הזו -להתאבד-. כל כך קשה לה לצאת כנגדכם ולראות אתכם סובלים אך גם קשה לה לרצות ולא לעשות לפי צרכיה.

אני מזהה כאן את הכאב הגדול שלכם כשהפנטזיה על אידיליה משפחתית בקשרים בין הורים-ילדים מתערערת. אך האמת היא אחרת - בקשרים אמתיים יש מתחים וכשנשמרת אידיליה משפחתית, מישהו מבני המשפחה עלול לשלם מחיר אישי גבוה בעצמיותו ועצמאותו. חשוב שתהיה לכם את הסיבולת הרגשית להכיל את הבת גם כשאינה נעימה, שהיא מתרגזת ואומרת לעתים משהו לא במקום. בו זמנית להמשיך לכוון אותה ולחנך אותה כי גם אץ זה היא צריכה.
הייתי ממליצה שאתם ההורים תפנו להדרכה קבוצתית או להדרכת הורים פרטנית. השתתפות בקבוצת הורים עם דילמות משותפות מאד יכולה להועיל לכם.

מקווה שעזרתי,
בהצלחה,

שלי ורדי

שלום לכם,
אני מבינה עד כמה אתם מוטרדים...
עלי לומר כי בעיני אי אפשר להתייחס לגניבות כאל משהו ברמה הקונקרטית בלבד. אני מאמינה שכל מה שכתבתם פה הוא אכן נכון, אך לבנכם קושי רגשי מסוים אותו הוא מבטא דרך הגניבות ודרך השקרים.
מדובר באיזושהי פגיעה בערך העצמי, חוסר ביטחון, תחושת חסר - שאיני יודעת מה מקורן.
אני ממליצה באמת לפנות לטיפול מקצועי - הן עבורו והן להדרכת הורים עבורכם.
כמו כן, באם החלטתם על סנקציה כלשהי, כדאי לא לסגת. להמשיך קו ברור של גבול. גם אם זה קשה. יחד עם זאת בבקשה אל תזנחו את ההיבט הרגשי של הקשיים.
נלי

אנחנו ממש מודים לך על ההתייחסות לפנייתנו.
אכן חשנו , כהורים, שישנה בעיה בדפוס התנהגותי של הבן, ויש בכוונתנו לפנות לטיפול, ללא דיחוי.
זה סוג של תסכול, לנו ההורים, מדובר בילד שמקבל המוןןן חום ואהבה, שיחות נפש, חומר ורוח וניכר דווקא כי יש לו ביטחון עצמי גבוה ואנו מקבלים חיזוקים לזאת מהמורים שלו, מהחברים ומכך שהוא לומד במגמת תיאטרון ומופיע על במות באולמות מלאי קהל בצורה יוצאת מן הכלל.
בינתיים, הוא כועס, לא מדבר (איתי בעיקר - אני זאת שהטלתי את העונש), ואני בהחלט מתכוונת לא לסגת מהסנקציה שהוטלה, ויפה ציינת, זה ממש קשה!!
השאלה היא האם יכול להיגרם לו נזק חברתי/אישי כתוצאה מהסנקציה הקשה הזאת?
שאלה נוספת ברשותך, לאיזה טיפול עלינו לפנות? משפחתי? פרטני?
אשמח לתשובה.

יום מקסים.

בוקר טוב,
תודה על המשוב. אני מקווה שדברי יעזרו לכם...
אני מציעה לפנות לטיפול פרטני עבורו אבל עם הדרכת הורים עבורכם. לנער בגיל 14 מגיע מרחב נפרד של התייחסות ועומק, אך במקביל עליכם להיות חלק מהתהליך.
אני מאמינה לכם לגבי ההשקעה בו ולכן חשוב לברר לעומק על מה מתבסס הפער שבין האהבה, תשומת הלב וההשקעה בו לבין תחושת החסר שלו...
בכל מקרה זכרו בבקשה שמדובר בתהליך שדורש זמן וסבלנות.
שיהיה בהצלחה.
נלי

בוקר טוב,
אכן המרפאה היא מקור מידע אמין.
אני מציעה גם להיכנס או להתקשר לאחד ממרכזי "האגודה הישראלית לתכנון המשפחה - דלת פתוחה". "דלת פתוחה" הינה רשת של מרכזי ייעוץ לנוער, המקיימים שירות חינמי למתבגרים בנושאים של מיניות, גוף וקשר זוגי.
באתר עצמו יש הרבה שאלות ותשובות שההורים יכולים לקרוא, להתרשם וללמוד.
נלי

שלום גלית,
את מתארת את בתך כנערה מוצלחתותלמידה טובה. אני מסיקה שבדרך כלל את סומכת על שיקול דעתה ולא היית יודעת על מעשיה אילולא אחייניתך. אני מתרשמת מדברייך שאת מרגישה מבוכה ואי נעימות להתעניין בחוויות שלה מהסיבה שהיא אינה משתפת
אתכם, וכועסת על כך.
אני רוצה לקרוא תיגר על ההנחה שאני חשה מדברייך- המבוכה וההליכה על בהונות כשאת פונה אל בתך ושואלת על מעשיה מחוץ לבית. את ואביה יש לכם זכות מלאה וגם חובה..להתעניין בחייה, בבחירות החברים שלה ובשיקול דעתה. הכל במידה כמובן. יש לך זכות גם להתעניין האם היא צורכת אלכוהול, מעשנת, או נמצאת בסביבת אנשים שמעשנים.היא חשה את עצמה כבוגרת כי המקום שלה בית מאד חזק ומוערך, אך עדיין היא קטינה. עם כל אינטליגנציה, מופעלים עליה לחצים חברתיים שונים ורבים ואינה בוגרת מספיק כפי שאף ילד בגיל 17 אינו בוגר מאד.
התרבות שלנו מזמנת למתבגרים חוויות בוגרות מאד מהר, עד כדי כך שהתרגלנו
לראות את החווויות האלה, שטרם זמנן כנורמטיביות. זה לא נכון, כי לרוב הם לא
בשלים ושיקול דעתם לא טובה מספיק.
יש לכם את כל הזכות להתעניין ואפילו לשער השערות, כגון לשאול האם שתו במסיבה,
האם כמארגנת המסיבה בביתה, הילדים שמרו על התנהגות נאותה. למה לא לשאול על
שתיה כאשר השתיה אינה מותרת בגיל 17 ואני משערת שרוב חבריה באותו גיל וכולנו
יודעים שלמרות איסור בחוק, מתבגרים שותים? כוונתי שאתם לא צריכים לבוא מתוך
מבוכה וספקות בהתנהלותכם אליה, כאשר אתם שואלים שאלות על איך היא חייה את
חייה החברתיים. אפשר בהחלט לשאול אם היא מעשנת סיגריות או סמים קלים ולמנות
את הסכנות שבשימוש זה.
אל תלכו שולל אחר התגובות הכעסניות שלה, הן לא במקום. גם כשאתם לא יודעים שום
דבר ספציפי עליה, מחובתכם לדבר, להזהיר מראש ולכוון בדברים האלה. מחקרית, ידוע
שהורים שמעלים נושאים אלה, מכוונים ומזהירים מראש את ילדיהם, לילדים יש סיכויים
נמוכים יותר להתנסות בחוויות של אלכוהול, עישון סיגריות ובמיוחד עישון בסמים..
תזכרו שאתם האחראיים עליה עדיין. גם אחרי גיל 18 תהיו שם בשבילה כדי לכוון כי
הניסיון שלכם בחיים לא משתווה לשום פיקחות ואינטליגנציה של בתכם. אני חושבת
שאת מה שהתרחש במסיבה, לא כדאי להזכיר כעת, אם לא ראיתם או שמעתם שום
דבר המעורר דאגה באופן ישיר או דרך האחים שלה. מכאן והלאה תהיו יותר החלטיים,
מזהירים אותה ומכוונים אותה. הכי חשוב שבתכם תתפוס אותכם כלא מתבלטים על אופן
הגישה והפניה אליה. תשימו לב, שהיא משתמשת בטיעון "האולטימטיבי" של פרטיותה.
פרטיות צריכה להיות עד גבול מסוים בגיל זה, היא לא דבר קדוש והיא מסתיימת
כאשר היא עושה דברים שעלולים לסכן אותה או לא מתיישבים עם הערכים של הבית.

בהצלחה,

שלי ורדי

שלי ראשית תודה על תגובתך המהירה, רציתי להוסיף שלפני זמן קצר נכנסתי לפייסבוק של ביתי-אני לא חברה שלה שם אלא דרך אחותי, וחשכו עייני ביתי וחבריה יושבים בגינה בבית 2 חבריה מעשנים-היא לא, ויש בוקבוק וודקה על השולחן, תמונה נוספת ביתי מצולמת בחדרה עם חברההן עומדות מחזיקות פנים מול פנים את הבקבוק וודקה, אנ י ממש רותחת ומאוכזת, ממש רוצה להתפוץ ולעלות לשוחח איתה מה נכון לי לעשות?
גם סוג החברים שהיא הביאה הבייתה לו לרוחי אלו לא החברים האכותיים שהיא נוהגת להסתובב איתם בבקשה אשמח לתשובה נוספת

שלום גלית,
אני חושבת שאת לא צריכה לחשוש מלדבר איתה,ןגם להביע את דעותייך וגם כעס לעתים. היא קולטת את החשש הזה ומבינה מכך שאת לא בטוחה בגישה שלך אלייך, מכאן שמעשיה נראים בעינייה נכונים כי זוכים או ליחס אמביוולנטי על ידך או שאת מתעלמת מהם. את חושבת שלא עובר לה בראש שהדודה שלה אמורה לראות את התמונות האלה בפייסבוק ולדווח לך? עצם מאי האמירה שלך היא מסיקה או שאין לך אמירה, (כך עלולה להעריך אותך פחות).. או שמעשיה נכונים כי אף אחד לא נותן לה שיקוף נכון. המקסימום שיכול לקרות זה שתכעס על הדודה, אך יש להבין היא הילדה ואתם המבוגרים במשפחה. ההררכיה הזו לא מופנמת היטב, לא אצלה ולא אצלכם.
בהצלחה,

שלי

.תודה רבה על העצה !!!!!! כמה טוב שיש את האתר שיהיה לך המשך ערב נעים

גלית שלום,
אכן "עיניים" הוא ירחון איכותי.
אני מכבדת גם את החיפוש אחר אפיקי עניין אחרים, פרט לטלויזיה ולמחשב.
נלי