פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום ביתי בת 15מתבגרת מקסימה, היא הבכורה,תלמידה טובה מלאה בחברים וחברות מקובלת מאוד, מנגנת בגיטרה, פעילה בתנועת נוער ועוד. העיניין הוא שהיא לא מטפחת את גופה ,נתחיל בזה שהיא כל פעם צובעת חלק משערה בצבעים שונים בכל פעם, יש לה שלושה הליקסים, ו4 חורים באוזן, הולכת עם עגילים גדולים שמרחיבים את החורים באוזנים, יש לה צד "פריקי" שבעצם כל חבריה מכירים אותה כך , חברותיה בנות מאוד מטופחת ומתקתקות והיא בדיוק ההיפך מהן, ביתי מאוד נמוכה לעומתן 147 ובשנתיים האחרונות שמנה מאוד (ברגע שהבינה כי תשאר נמוכה החלה להשמין), ביתי מזניחה מאוד את גופה, צווארה שחור כפות ידיה שחורות צפורני רגליה לא תמיד גוזרת, אני ממש לא יודעת מה לעשות הערתי לה מספר פעמים והיא מאוד מתעצבנת שאני מבקשת ממנה שתנקה את הידים וכו', (לעומתה אחותה בת 13 וחצי מאוד מטופחת ומתוקתקת ההיפך הגמור ממנה)לאחרונה גילינו דרך הפייסבוק שביתי תומכת בכל הקשור במצעד הגאווה וכשבמקרה שוחחתי עם אחת האמהות של חברותיה לפתע אמרה לי שביתי מספרת שהיא "דו", ורצתה לנסוע למצעד הגאווה בת"א-לנו אמרה שהיא נוסעת עם חברה לסנטר בתל אביב (לא משנה שלא נסעה בסוף)אנו מאוד מודאגים מהמצב, לא יודעים מה לעשות, מאז ומתמיד ביתי הייתה שונה מאחרים, אף פעם לא הייתה פתוחה וחופשיה איתנו, בגיל 14 היה לה חבר חודשיים שדרך חברה הבנתי שפגע בה סתם, יש לנו סלט בראש ואנחנו מאוד דואגים, נראה לנו כי ביתי מחפשת כל מיני דרכים כדי להכריז "אני קטנה אבל אני כאן" היא מעלה תמונות שלה לפייסבוק כשהיא עושה חור חדש באוזן או כשהיא צובעת את השיער. אשמח אים תייעצו לי מה לעשות הן בעיניין נקיון הגוף שלה והן בעיניין המיניות שלה.

שלום
יש לי אח כבן 18, והוא מתנהג ממש מוזר
כשהיה קטן היה ילד רגיל, מקובל ואוהב לשחק
עם השנים, כשהגיע בערך לכיתה ח'.. התחיל להתרחק מכולם, לא יוצא לבלות
לא מדבר הרבה בכלל, לא מתקשר איתי או עם ההורים
לא יוצא עם חברים ואם יוצא זה פעם בכמה שבועות.. כל היום הוא במחשב
הוא נהיה מופנם וההורים שלי מנסים לדבר איתו וכלום לא עוזר, אפילו אני מנסה לדבר איתו והוא לא מדבר.. מדי פעם הוא יוזם שיחות אבל הם כ"כ שטחיות וחסרות תכליות, לא מדבר על דברים עניינים שקשורים לגילנו
(אני גדולה ממנו בשנה)
מה שקרה, וגרם לי לרשום פה את הנושא........ הוא שגלשתי במחשב שלו לבדוק משהו, ואמרתי אולי ניכס לפייסבוק.. נראה מה הוא עושה כל היום
נכנסתי לפייסבוק שלו וראיתי שהוא לא כותב סטטוסים או מגיב לאנשים כמעט בכלל, אך כשנכנסתי להודעות ראיתי שכל ההודעות הן מבנות לא מוכרות, די קטנות ממנו בגיל, ונכנסתי לכמה מהן...... ראיתי שהוא מכריח אותן לשים מצלמה ולבצע תנוחות אירוטיות, או שמבקש את המספר שלהן כדי להתקשר ולבצע סקס בטלפון.. אם הבנות לא נענו לבקשתו, הוא קילל אותן וקרא להן "שרמוטה" או "זונה".
מה אני אמורה לעשות? אני לא רוצה לספר את זה להורים שלי, וגם לא רוצה לגלות לו שחיטטתי בדבריו האישיים.
היום בבוקר דיברתי עם אבא שלי ואמרתי לו שאני חושבת שאחי קצת מוזר לאחרונה ושאולי כדאי לדבר איתו, הוא אמר שזה חסר טעם.. המלצתי לו בלי הסברים נוספים לקחת לו את המחשב.. אמרתי לו שאולי ככה הוא יתחיל לצאת קצת מהבית.
בבקשה תייעצו לי, אחי חשוב לי מאוד

שלום,
יש לי בעיה שמאוד מציקה לי, אשמח לקבל עיצה כיצד עליי לנהוג בעניין:
אני אמא לנערה בת 19, חיילת, בחורה יפה, גבוהה ומקסימה. הבעיה שהיא אינה רוצה להתקלח כל יום ואף ישנם ימים רצופים שאינה מתקלחת ואף לא מצחצחת שיניים. אין צורך להגיד כי לפעמים היא מריחה נורא עד כי אי אפשר להיות לידה. אני מסבירה לה כי הגיינה חשובה מאוד ובמיוחד לנערה מתבגרת שמבלה עם בני נוער ברוב הזמן אך זה לא עוזר. ישנם ימים שאני אף "מזכירה" לה להתקלח ומוצאת אותה כבר ישנה ללא מקלחת. אני חוששת שזה יפגע בה גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה חברתית גם לאור העובדה, שלאחרונה החלה לצאת עם בחור ואני עוד יותר חוששת מהעניין שזה ירחיק אותו ממנה (הוא לא יעיר לה שהיא מסריחה אלא פשוט יעזוב אותה). איך גורמים לה להבין שזה נורא חשוב לשמור על הגיינה?

תודה רבה,
אמא מודאגת

שוקלת 48 בת 13 משקל תקין כל הזמן רוצה לאכל ושאלת אותי מה אני יכולה לאכל
ומקטרת אני שמנה מה אני צריכה לומר לה היא עושה ספורט פעמים בשבוע נערה מאוד פעילה

מאחר שביתי היא ילדה אחראית, בת 17 והיא שוחחה עימי ואמרה שהיא רוצה לקחת גלולות. יש לה חבר קבוע הם אוהבים זה את זו ובגלל זה היא רוצה גלולות. אני מצד אחד סומכת עליה מצד שני אני יודעת שנערות רבות לפעמים שוכחות גלולה או מפספסות ושאלתי היא כזאת- האם כדאי בהתחלה לשאול אותה אם היא לקחה "להציק" לה קצת עם זה?

שלום רב,
מה שאני עומד לכתוב כרגע זה ללא ספק זעקה לעזרה.
אני מודע לכך שהפורום נועד למטרת ייעוץ ראשוני ואינו מתיימר לפתור בעיות, אך אנו זקוקים להכוונה/ הפנייה/ עזרה כלשהי. אני מקווה שאיני חצוף, אך אני אובד עיצות.

אני (גיל 26) חי עם אימי ואחי הקטן (16). ההתנהגות של אחי המתבגר אינה תקינה והמצב על סף קטסטרופה, אני מקווה שזה לא יגיע לשם.
אימי ניסתה לפנות לרווחה וליועצים, אך הם לא הועילו בפתרון. ברווחה טענו כי אין מדובר במקרה של אלימות, ולכן אינם יכולים לעשות צעד דרסטי, אך ברגע שאני ואימי חיים בחשש, מאחר ולאחר שהערנו לאחי על משהו מסויים והתפתח וויכוח, נאלצנו לשמוע אותו מכה בדלת האמבטיה מספר פעמים, עד שסדק אותה עמוקות. לא, הוא לא היכה אותנו, אך זו אלימות לכל דבר.
הוא מדבר בחוצפה, מרים קול ונוטה להתקפי זעם נוראיים ומאיימים. לפרקים הוא נחמד, ובפעמים אחרות אנו מרגישים שאנו בתוך סיוט. אתמול, לאחר וויכוח קשה, הוא יצא מהבית, וטרק את דלת חדר המדרגות מספר פעמים בהתקף זעם, ואני בטוח שלא היה חסר הרבה עד שהשכנים היו מזעיקים משטרה.
הוא מורד בחוקי הבית בנחישות, ובכל יום הסמכות מתרופפת יותר. אני חושש מהעתיד לבוא.
הוא מרים קול על אימי בצורה מבישה. הוא שבר בעבר את חלון חדרו ברגע של כעס.

אין לנו כסף לפסיכולוגים, אני מממן את השכירות. וגם אם כן, אני לא בטוח שזה הפתרון היחידי שיש לתת, אולי מקומו כרגע בפנימיה? הוא כבר לא לומד, רק מבלה, פה ושם עובד, אך עוזב מהר מאוד. כשהוא בבית, אפשר לדבר איתו, אך כשמנסים לחנך או מעירים לו המצב מדרדר. אני ישן מדי לילה בחשש שצעקותיו הרמות יעירו אותי כפי שקרא לא פעם בוויכוחים עם אימי.

סליחה כנה, אני לא נהנה להכביד בכתיבה ארוכה ולבקש עזרה ומוצא לתסכול בלתי נתפס, אך לא הייתי עושה זאת אם הייתי יודע כיצד לפעול ומי יכול לעזור לנו. גם כשמהרווחה עזרו בייעוץ בחינם, הוא לא שיתף פעולה וסרב להגיע למפגשים, וכך זה נכשל.
ניסינו בטוב, ניסינו בקשיחות, שתי הדרכים לא הניבו תוצאות.
אני חושש מהדרדרות נוספת התנהגותו. פשוט סיוט.

תודה מראש על כל תשובה או עזרה.

אני בת 14
גובה 1.65 משקל 47 ק"ג
מאתמול אני חשה חולשה בגוף ומין סחרחורת לפעמים, אין לי חום או כאבים. ישנתי הרבה ביומיים האלה וככל שאני נחה החולשה מתגברת.
מה יש לי?
יש לי טיול שנתי עוד 4 ימים.. זה יעבור עד אז?
תודה

שלום, יש לי 2 ילדים בת בגיל 15 בקרוב, בת בגיל13ו, ביתי בת ה15 יפה מאוד,תלמידה מוצלחת, משקיעה בלימודים, אחראית חרוצה, עצמאית מגיל מאוד צעיר, יש לה מלא חברים וחברות פעילה בתנועת נוער ועוד, באמת יש לי נחת רב.
יש דבר שמאוד מפריע לי וכואב לי לראות כאמא, מאז שביתי הבינה (בגיל 13 סיימה לגבוה)שהיא תהיה נמוכה מאוד 150 ,,חל איזה שינוי בהתייחסות שלה לעצמה,העלתה המון במשקל, לקחה כיוון של קצת פריקיות,,לא הכי דואגת לגוף שלה, המרפקים שלה שחורים הידיים יבשות לפעמים ציפורניים של הרגלים היא לא גוזרת עד שאני מעירה לה ואז היא מתעצבנת(אף פעם לא אהבה לשים בשמים וקרמים בגוף, ,היא כן מתאפרת ושמה דאודורנט), כאשר חברותיה צריכות ממנה משהו היא תשים הכל בצד וישר תרוץ לעזור להן ותפנה הכל בשבילן, לדוגמא-צריכה ללמוד מבחן, חברה תיתקשר אז היא תעזוב הכל ותיתפנה לחברה, חברה תגיד לה שתבוא בשעה מסויימת והחברה מאחרת אז ביתי תקבל זאת ותידחה את הדברים שהייתה אמורה לעשות,, , יש לה עוד חודשיים יום הלדת, היא לא רוצה לחגוג, אותי זה מרגיז, מכיוון שביתי לכל יום הלדת או לחברה טובה רצה ומשקיעה את הנשמה וקונה מתנה, ודברים שנוגעים אליה היא לא רוצה לקבל, לים היא לא הולכת -כי לא רוצה לשים בגד ים, בגלל שהיא נראית מאוד קטנה לגילה ושאר חברותיה מאוד מטופחת וגבוהות ממנה, היא תעשה למען אחרים הכל אבל כשזה קשור אליה היא "מבטלת" את הצרכים שלה וקודם דואגת לצרכים של האחר. אני גם רואה שהיא לא רוצה להיות במרכז העיניינים, אני כאמא מלמדת אותן לעזור ולהתנהג בכבוד לאחרים, אך יש גבול לכל דבר, ממש כואב לי לראות איך שביתי מתייחסת לאחרים בכבוד ולפי הצרכים שלהם והזמנים שנוחים לחבריה, ולעצמה היא לא כל כך דואגת, איך אוכל "לפקוח" לה את העיניים ולהדריך אותה לא לבטל את עצמה בלי לבקר אותה ובלי לגרום לה להרגיש תסכול?

שלום יועצים יקרים!
לאחרונה התחלתי לשאול את עצמי את השאלה: האם אני הומו?

אני דן, תלמיד כיתה ז. אני לא בין המקובלים בשכבה. לפעמים אני נכנס לאתרי פורנו.כשהייתי באתרים מסוימים, הסתכלתי בעיקר על סרטונים שמופעים בהם בדרך כלל, יותר גברים מנשים. לא יודע. איך שהוא גברים ואיבר מינם מגרים אותי הרבה יותר מנשים. לפעמים כשאני רואה גברים צעירים יחסית אבל חתיכים, אני ישר מתחיל להתלהב ולחשוב מחשבות מיניות. אבל אני לא יכול לחשוב על עצמי במובן שאני אבוא, ויהיה לי חבר, שאיתו אני אתחבק ואתנשק. כאילו, כמו ההומאים הקיצוניים האלה. אבל על יחסי מין באמת אין לי בעיה וזה מה שככל כך מטריד אותי. אולי אני בעצם אוהב את שני המינים באותה מידה? חשוב לי לציין שזה לא שיש לי משהו נגד בנות, ואפילו הייתה לי חברה אחת. פעם אחת, שכבנו יחד במיטה שלה, וממש חיבקנו, ליטפנו נישקנו אחד את השנייה. היום אני מגדיר את זה ככאילו שלב אחד לפני יחסי מין. לא הייתה מגיע איתה לשום מצב של הורדת בגדים או דברים בסגנון, בטח לא בגיל הזה. עזרו לי בבקשה! עזרו לי !!!

אני אמא לבת 17 , סוף יא. במשך שנתיים/ שלוש יש לנו הרבה ויכוחים על צורך לילמוד על שתיית אלכוהול ואישון, על פירסינג על יצאיות עד מאוחר בסופי שבוע ולפעמים באמצע שבוע, על צורך לרדת במישקל (היא שוקלת 87 ק"ג) . המוטו שלה : הכל בשביל כיף, לחיות בשביל כיף, אבל בלי להתאמץ אפילו טיפה. אם היא מאוד רוצה משהוא אבל זה דורש מאמץ היא ישר מוותרת ומוצאת תירוצים . בזמן אחרון אני הפסקתי להבין אותה , קשה מאוד לדבר איתה היא לא מקבלת שום ביקורת, אני מנסה לדבר איתה בצורה מאוד עדינה בלי לפגוע בלי להעשים, אני מנסה למצוא פתרונות ודרכים אבל כל שיחה נגמרת בצעקות מצד שלה, בהעשמות שאני לא מבינה כלום ולא תומכת בה, שאני רק מקלקלת לה מצב רוח וסתם דורשת דברים. סך הכל אני רואה שהיא לא מרוצה מהחיים, היא סובלת, היא רבה עם חברות וחברים הטובים שלה בגלל דברים קטנים. היא, נגיד, מנסה לרזות , אחרי יום היא מפסיקה, או שהיא מנסה ללמוד ואם היא לא מבינה אז אוזבת מייד ובכל הדברים היא תמיד מעשימה מישהוא אחר. ואז במקום לפטור בעיות היא הולכת עם איזה חברי שותה , מעשנת, לפעמים יש לה יחסי מין זמניים עם מישהוא מאותם חברי. וזה מבחינתה חיים נורמליים. אני נסיתי הרבה אבל המצב רק מדרדר ואני מאבדת אותה. איך אני אמורה להתנהגת ומה לעשות. תודה

שלום, אני בן 25, גר עם ההורים, ומרגיש שכרגע אני בשיא ההתבגרות הנפשית שלי.

אני מרגיש שעד לפני כמה חודשים הייתי עדין ילד מבחינה מנטלית, ורק בחודשים האחרונים הגעתי לשלב הנעורים, שזה אומר:
1. לראשונה אני מרגיש שאני אינדיווידואל בעל השקפת עולם עצמאית, עד לפני כמה חודשים ראיתי את העולם מהעיניים של ההורים שלי.
2. לאחרונה התאהבתי בבחורה בפעם הראשונה בחיי.
3. בערך לפני חודשיים הרגשתי לראשונה שאני מעוניין בקשר עם בת זוג.

אפשר להגיד שהייתי תקוע הרבה שנים במצב מנטלי של ילד, וכרגע אני מרגיש שפתאום כל התהליך של ההתבגרות הנפשית בא אלי בבום ורץ מאוד מאוד מהר.

שאלתי היא, האם כל זה נורמלי?
שכן, התופעות שאני מתאר אמורות לצוץ בערך בגילאים 12-17 עד כמה שידוע לי...

שלום אני בן 16 וחצי ויש בעיה ביחסים ביני לבין ההורים שלי (בעיקר עם אמא שלי, אבל גם עם אבא שלי לא חסר).
הבעיה היא שההורים שלי הם "חולי עבודה", זאת אומרת שכל חוסר עבודה (עבודה פירושה "פעילות תורמת, חשובה או מפתחת"-ככה הם קוראים לזה) גורם להם להשתגע.
דוגמה לכך זה מה שקרה בשבת האחרונה. בשבוע שעבר היו לי 3 מבחנים גדולים של-2 מהם הייתי צריך ללמוד כמה ימים ובאותם ימים הלכתי לישון ממש מאוחר יצא שישנתי פחות מ-7 שעות באותם לילות. אז סוף סוף הגיע סוף שבוע, והרשיתי לעצמי (כן, ממש חטא גדול) להיות במחשב כל ערב שישי ולראות טלוויזיה כל בוקר-צהריים של שבת. כל פעם שאמא שלי עברה בסלון וראתה אותי מול הטלוויזיה היא העירה הערות כמו "כמה זמן אפשר לראות טלוויזיה בלי לעשות משהו?" "אתה כל הזמן מחפש פינוקים: ממחשב לטלוויזיה ומטלוויזיה למחשב" או שהיא תקעה פרצוף מאיים.
בסוף, בערב של שבת הכל התפוצץ כשאבא שלי אמר לי לכבות מיד את הטלוויזיה והוא ממש התעצבן, בסופו של דבר לכולם נעשה נזק: לאבא שלי כאב הראש כל הלילה, אמא שלי דאגה והאשימה אותי בזה שחוסר העבודה שלי פוגע בבריאות של כלום ואני הייתי עצבני ולא יכולתי להירגע. הם אשכרה הרסו ערב של יום שבת בגלל שנחתי משבוע מאוד קשה וראיתי טלוויזיה יותר "מהזמן המוקצב". זה נשמע הגיוני בכלל?!
עוד נקודה חשובה: בזמן האחרון הבאתי ציונים ממש טובים (מעל 90 ואפילו מאיות) וזה לא מזיז לאמא שלי. כשאני אומר לאמא שלי "קיבלתי 98 ב..." היא עונה "איזה יופי" או "כל הכבוד" וזהו. אבל כשאני נח, היא לא מעריכה כמה קשה למדתי כדי לקבל 98 והיא לא מעריכה את עצם הציון הגבוה, והיא ממשיכה עם ההערות שלה וזה ממש מאכזב ומאוד מעצבן, ובטח שלא נותן מוטיבציה להמשיך להשקיע בלימודים.
עוד דוגמאות למה שאמא שלי בד"כ אומרת:
-"איך אתה מעז לראות טלוויזיה ביום חול?!"
-"אתה לא מקבל יוגורט/סושי/עוגה כי לא עשית כלום היום" (כשבעצם זה לא נכון)
-"לא התפנקת היום מספיק, ואתה מחפש עוד פינוקים?" (כשמה שעשיתי היה בסך הכל לקחת קערה עם בייגלה ולראות טלוויזיה לשעה)
-אוכלים רבע שעה והולכים לעבוד, ולא מתפנקים ומנשנשים 40 דקות"
האם זה נורמלי להתנהג ככה? היא מתנהגת כאילו היא עברה את השואה, כאילו העבודה משחררת או משהו כזה... והיא גוררת את אבא שלי לכל זה ויוצא שגם הוא תומך בה בדרך כלל וגם כועס עלי.
* חשוב לציין שעוד אין לי עבודה קבועה חוץ מלחלק פליירים פה ושם בחופש גדול, ואולי זה מה שמעצבן אותם אבל אני מתכנן ללכת לחפש עבודה בפסח. אבל זה ממש לא סיבה להתנהג בכזאת פנאטיות!
כל ההתנהגות הזאת ממש מקשה עלי ואני כל הזמן במתח ובמחשבות של האם כשאמא שלי תראה אותי בעוד כמה דקות היא ישר תתנפל עלי. יוצא שאני חושש לראות טלוויזיה או סתם להתבטל ואני נמנע מלראות את אמא שלי כל הזמן וכשהיא הולכת לסידורים אני ממש מאושר שאני לא אראה אותה ושיהיה לי קצת שקט.
יש המלצות לגבי זה? אני כבר מיואש.
תודה

הבן שלי בן ה15 וחצי מביא קבוע בשישי בשתיים בצהריים חבר. מצפים ממני לארוחה..
ולי לא בא... פעם פעמיים נמאס לא רוצה..
למה רק אני? הצעתי שביום הזה יאלו בחוץ כל אחד מביא כסף ויקנו..
לפעמים החבר לא מביא כסף ואנ י צריכה לשלם..
מה חושבים לעצמם ההורים של החבר מה אני בית הארחה??
היום עשיתי כבר פרצופים לבן שלי והייתי קרירה אליו .. מה לא ברור ?? קשה לי עם הקרירות והשתיקה
למה זה קשה להיות הורה..
בא לי לפעמים להיות באי בודד...

אני גרושה מזה 13 שנה. היחסים ביני לבין האב הפכו לקרים מאז שהחליט להוריד לי מזונות... ככה בהפתעה כי לא ממש רציתי להקשיב לו שהוא שתוי ...... מאז נאלתי לעבוד הרבה יותר שעות שלא נדבר על המתח במציאת עבודה.... ועול הפרנסה ..
ליימים בני החליט שאביו מחליש אותו בזה שזה לא ממש עובד.. יש לציין שאביו עבד הרבה שנים ועשה מספיק כסף כדי להרשות לעצמו להנות מהפרות..
איני יודעת למה נוצר נתק עמוק והילד לא רוצה בחברת אביו למרות ניסיונותיי הכושלים להסביר שזו בחירת האב ... וכל השנים עבד קשה...
מה שגרוע הוא שהאב שלא יכול להתמודד עם הגישה הזו של הבן שוב מאיים ..אתם גריםבדירה שלי ואני אראה לו.. וכל מיני ניפנופי איומים... האבא לא יכול להכיל זאת וכמנהגו מאיים לסגור ת'ברז.. ולי אין כוח למלחמות..
מה אני אמורה לעשות..

בני עובד מגיל 15 בסופי שבוע (היום הוא בן 17), חסכן שלא פגשתי. ולאחרונה התייעץ איתנו מה כדאי לו לעשות עם הכסף שחסך...האם אתם חושבים שכדאי לו לחסוך את הכסף (צריך לזכור שיש לו גם תוכניות חסכון שאנחנו עשינו לו) או שכדאי לו שהכסף יהיה זמין לבילויים/בגדים והוצאות יותר גדולות כמו טיסה, צבא וכדומה...