פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך,
אני מבינה ללבך אבל שואלת גם את עצמי האם אתה זוכר שכוונות אמך הן טובות? יש לה תפיסה אחרת לגבי ערנות ולימודים, אבל היא גם לא לגמרי טועה (דע שבזמן השינה את צומח לגובה, ואכן כמה שנדמה לך שאתה ערני הרי ששעות שינה אכן תורמות המון לעירנות ולמחשבה).
בנוסף אני חושבת שכדאי לשוחח איתה ולהבדיל בין ימי השבוע לבין יציאות של שישי בערב.
אבל, אני שומעת משהו נוסף. נדמה לי שלאימך קצת קשה לתת לך לגדול, לצאת משליטתה, מה שקוראים "לצאת מהסינור"... יכול להיות?
אם זו באמת הרגשתך כדאי לשוחח איתה על הרגשה זו. לא על יציאות, זמנים או כל דבר אחר שהם למעשה ביטוי של אותו קושי.
לעודד אותה קצת להרפות כי היא יכולה לתת בך אמון, יכולה לבטוח בהתנהלות שלך. תבקש ממנה לתת לך סיכוי והזדמנות להוכיח לה זאת בכל מיני דברים קטנים כמו שעות קימה בבוקר וחזרה הביתה בערב, כמו בנוגע לתפקוד הלימודי שלך.
עודד אותה לעשות זאת כי כך גם ישארו ביניכם יחסים טובים של אמון וביטחון.
נסה לערב דמות נוספות (אולי אבא) שיכולה לעזור.
בהצלחה,
נלי

ד"ר נלי שטיין
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני

שלום לך,
צר לי על הדברים שאת מתארת. זה נשמע מאוד לא פשוט. לא ציינת איך בתך מרגישה עם ומול התנהגותה של נערה זו...
איני יודעת מדוע את לא רוצה לערב את בית הספר. זו דרך טובה להזמין את הוריה של הנערה לשיחה ואולי אפילו להפנותם לטיפול (פרטני למשל - עבורה). יש בהתנהגות שאת מתארת הרבה נקודות מדאיגות, ואם הייתי במקומם הייתי בהחלט חוששת...
מעבר לכך, קשה לי לחשוב על משהו פרט להתעלם או - לחילופין - לכתוב בפייסבוק לכל החברים הודעה כלשהי ביחס אליה. מה שעלול להוות "הצהרת מלחמה" והגררות למאבק בלתי פוסק.
לסיכום, בית הספר או שיחה ישירה עם הורי הנערה (אם זה אפשרי בכלל) הינם הדרכים היותר נכונות להתמודדות. נכונות, אך לא בטוח שאפשריות... תלוי בך ובשיקול דעתך. חשוב גם לשתף את בתך ולהתייעץ עמה לגבי הצעדים הבאים שתנקטו.
בהצלחה,

ד"ר נלי שטיין Ph.D
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני

שלום סמדר,
אני מבינה ממך שהצורך שלך לומר לבת לא לסגור את הדלת, נובע מהדאגה שמא היא תעבור את הגבולות..


אני חושבת שנכון יותר לשוחח איתה על הגבולות שהיא שמה בעצמה בעניין מגע עם החבר, על הגיל הצעיר שלה ומה מצופה ממנה בגיל זה, על הצורך לרצות, להתנסות בחויות.דיאלוג ואפילו חילוקי דעות עדיפים מאיסורים. ילדים גם כשחולקים בדעתם בהוריהם, הם עדיין מפנימים ומתחשבים בחלק מתפיסות ההורים. עדיף להעלות את הנושא ישירות וגם לאפשר סגירת דלת לחלק מהזמן.בכל זאת יש להם צורך טבעי לפרטיות מסוימת בקשר ביניהם. אפשר לבקש ממנה, אם היא מגזימה עם דלת סגורה, להשאיר אותה פתוחה ללפרקים או לחילופין לבקש להכיר את הנער ולהזמין אותם לשבת בסלון .
בעקרון אני מאמינה שעדיף להשפיע על ילדים שלנו בדרך ההפנמה של הערכים שלנו, ופחות דרך הגבלות חיצוניות. המטרה שלנו בסופו של דבר שהילדים יתנהלו לפי גבולות פנימיים של מה טוב.

כל טוב,
שלי ורדי

שלום לך,
אם אין לך כוח אז באמת לא כדאי... להערכתי מה שעושים ממקום של חובה ואילוץ יוצא בהתאם.
יש עוד הרבה דרכים יפות אחרות לחגוג את בר המצווה ורגעים של אב-בן. אני מציעה לך לחפש פעילות משותפת (שיט... כדור פורח... או כל רעיון אחר) בה תוכלו שניכם ליהנות מכל הלב ולהתקרב.
התעניין בו, במה שעובר עליו, בעולמו הפנימי והחברתי (ולא רק הלימודי).
בהצלחה,

ד"ר נלי שטיין Ph.D
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני

שלום רינה,
אני מבינה מדברייך שבתך "תקועה" בשלב של תלות עדיין בהוריה, חוששת מגדילה ומיציאה לעולם הבוגר שבו צריכה להתנהל בעצמאות ובאחריות אישית. הזכרת שהשתחררה מהצבא בטרום עת, האם זה היה בעקבות משבר, או אי תפקוד?
השאלה שלי האם תמיד בתך הייתה תלותית מאד וחששה לקחת על עצמה חובות ומטלות המותאמות כפי גילה או שלאחרונה יש נסיגה ורגרסיה שאת מתארת. המצב הראשון יותר קשה והמצב השני מייצג תקופה משברית שאולי תעבור יותר מה.
בוודאי שקשה לך, אני מבינה אותך. אם את בדילמה איך לנהוג אליה, הייתי מייעצת לך לדחוף אותה לצאת החוצה לעבודה, לעזור לה להתכוננן לרעיונות עבודה, לחשוב איתה מה מתאים לה. שלב ראשון נראה לי מתאים לייעץ למצוא עבודה קלה, זמנית, שלא דורשת כישורי רבים , העיקר שתצא מהבית ותהיה אדם פרודוקטיבי. בכל עבודה , גם בזמנית יש צורך בכישורים חברתיים מורכבים, בגיוס אחריות, שמירה על שגרת עבודה, הגעה בזמן , חריצות וכו'. כלומר גם מעבודה כזו יכולה לקבל בטחון ולהיתרם לעתיד. עם העבודה לפעמים באה גם האחריות. ייתכן שהיא מפוחדת, חוששת שתיכשל, שלא תתקבל בעבודות מסוימות , אין לה בטחון בעצמה שתצליח במשימות שיוטלו עליה..
הייתי מייעצת לך פחות להיכנס איתה במריבות על תפקידים ועזרה בבית, לא כי זה לא נכון לחנך אותה כך, אך כי בשלב זה את צריכה יותר קשר תומך וחיובי איתה כדי שתשמע בהכוונה שלך"לצאת לחיים" ושלא תתנגד אלייך.
אם היא חושבת על מקצוע לעתיד, יש מכונים להכוונה מקצועית, שהמשוב שהם נותנים לגבי הכישורים והתאמה מקצועית מועיל מאד. אפשר לגשת למכון כזה ולהיבחן. אפשר לגשת קודם ליחידה להכוונה מקצועית של משוחררי צה"ל .ייתכן שניתן לקבל בהנחה את המבחן להכוון דרך היחידה הזו.

כדאי ל חשוב לשקולייעוץ תמיכתי-רגשי אם מצב זה שתיארת נמשך ואתם לא מצליחים להוציא את הבת מהתקופה הפאסיבית והתלותית בה היא נכנסה.

כל טוב ובהצלחה!

שלי ורדי

תודה רבה שלי על תשובתך. לשאלתך האם הייתה כך תמיד. אכן היו קשיים בתיפקודה במשך השנים בשל היותה לקויית למידה והיא נזקקה לתמיכה ולדחיפה על ידינו. אך עם זאת, היה לה סדר יום והיה לקראת מה להתכונן. עכשו ייתכן בשל המשבר ביציאה מהצבא והקושי בהסתגלות למסגרת נוקשה הכל נעשה יותר קשה ובכלל אין התקדמות לעבר העתיד. נראה שהיא צריכה תמיכה יותר גדולה עכשו למרות גילה. לקחתי את עצותייך לתשומת ליבי ומקווה שיהיה שיפור. אשמח לשמוע עוד חוות דעת איך לפעול במצב כזה שבו -לי העניין הפסיבי מפריע מאד ולבת יותר מידי נוח ויש חשש לעשות צעד לכיוון העתיד.

אור שלום,
אלה הן סוגיות שאנו כהורים מתמודדים עמן ללא הרף. יש קושי עצום בלהפנות כל כך הרבה אנרגיות לכל הפרטים הקטנים, אך ההתמדה - כמו תמיד בחינוך הינה חשובה.
ההתעקשות על חלקה (הקטן יחסית) הינה ביטוי לכך שהיא לא אמורה לקבל שירותים מיותרים, היענות לכל גחמותיה, שימת גבולות מסוימת.
נסי לשוחח עמה על כך ברוח זאת. הסבירי שאין בכוונתך לנדנד לה אך את מאמינה בה וביכולתה לקחת אחריות על מספר דברים כאלה ואחרים... הסבירי לה שהיא עוזרת לכך בכך ובעיקר שהיא מגלה אחריות כלפי עצמה.
לגבי הערותיה, עמדי בתוקף על כך שלא יאמרו כלפיך הערות לא מכבדות! במיוחד לא ליד אנשים זרים!!! הבחיני בין אי הסכמה לבין חוסר כבוד ודברי עמה על כך. עוד נושא חשוב שיש לגלות בו אורך רוח והתמדה אך גם הוא חשוב ביותר.
הזכירי לה שברגע שהיא מתנהלת בכבוד מולך היא למעשה מכבדת את עצמה. גם אם היא אמביוולנטית כרגע כלפיך, גם אם לפעמים היא אוהבת ולפעמים שונאת...
בהצלחה,
ד"ר נלי שטיין
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני

שלום לך,
צר לי על הכאב שנגרם לך. ילדינו - פעמים רבות - לומדים כיצד להתנהג מחוץ לבית, אך באופן מותאם גם מתנהגים אחרת בתוכו. מותאם היות שבכל זאת בנך יודע שאת אוהבת אותו ותקבלי ממנו דברים שאחרים לא...
יתכן שאביו ומשפחתו אמרו דברים שליליים עליך באוזניו, מה שיוצר בו כעס ובעיקר תחושה של קריעה וד משמעותיות. הוא מרגיש שהוא צריך לבחור צד, ולמרות השקעתך הרבה בו, נמשך גם לצד של אביו.
במקביל הייתי מציעה לך לתת פחות. לא ליפול ל"פח" של הורים רבים והוא נתינת יתר. שימי גבולות לנתינה, ואל תאפשרי לו להמשיך לבחון אותך. אמרי לו שכניעה או מימוש כל משאלה שלו אינם "מבחן אהבה", בו את מצליחה או נכשלת. שאת אוהבת אותו גם אם אינו מקבל משהו חומרי כזה או אחר. שהוא הרי יודע כמה את מסורה לו וחושבת עליו... אמרי זאת באופן לא מוגזם, בקצרה, היות שמתבגרים אוהבים צורת דיבור שאינה מגדילה אלא מצמצמת. אם תוכלי השתמשי בהומור, גם זה עובד טוב בתקשורת איתם.
זכרי שהנתינה המוגזמת גורמת לכך שבנך אינו מעריך דבר, ולכל דבר אין משמעות.
עוד משהו, עם כל הכאב, נסי להוריד ציפיות. קצת לשחרר.
בהצלחה,
נלי

ד"ר נלי שטיין
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני

בספר הנגיעה של אמא תוכלי לקבל וללמוד בצורה מעשית את הדרך הנכונה לזהות את הצרכים התקשורתיים שלו ולדבר עם ילדך בלי להפעיל כוחו לקבל עצבים.שווה ניסיון.במיוחד שרובו בחינם.

שלום לך,
מדברייך אני מקבלת את התחושה שאת מאמינה שבתך שולטת על הגורם הפסיכולוגי, בעוד על הסיבות הרפואיות, הפיזיות הגורמות למחלה שלה (את לא מפרטת..) אינה שולטת, אינה אחראית עליהן וכך אין סיבה לכעוס עליה.
ישנם הרבה מצבים פסיכולוגים שמתבטאים דרך הגוף שלנו, דרך מחלה, כגון מחלות עור הקשורות קשר הדוק לרגשות, אסטמה, אלרגיות, מעי רגיז הגורם לכאבי בטן, שיתוק אפילו. הגוף והנפש נמצאים בקשר הדוק. לכל מחשבה, רגש, מתח יש ייצוג גופני כלשהו. אצל בתך כנראה הבעיה הפסיכוסומטית מוקצנת, אם היא צריכה אישפוזים. תופעה פסיכוסומטית חריפה מתרחשת כאשר האדם לא מודע, מפחד להתחרב לרגשות הקשים שלו. יש סיבה לדאגה אם אכן זה המצב, כי עצם התגובה הפיזית העוקפת את הרגש והמודעות, מסמנת לנו עד כמה מתקשה באמת להתמודד עם עולם הרגשות. ייתכן שאת מרגישה שעצם המחלה שלה כאשר המקור הוא פסיכולוגי הינה מניפולציה והפגנת כוח של בתך עלייך? אך אולי המחלה שלה היא זעקה לעזרה ואות לכך שצריכה להיות במרכז הדאגות של הוריה ...
אם הנחת הרופאים נכונה, צפויה לכם דרך ותהליך פסיכולוגי, בינאישי ותוך אישי , לבתך ולכם ההורים. ואני מסכימה איתך, זו עבודה לא קלה ,אך יכולה להוביל אותכם למקום טוב יותר.
לעניות דעתי, מהמעט שאני מבינה, תצטרכו "לשים את הבעיות על השולחן ולדבר אותן" במקום לבטא אותם באמצעים עקיפים של חולי וסימפטומים פיזיים.

כל טוב ובהצלחה,

שלי ורדי

שלום לך,
אכן שאלה שבה מתחבטים הרבה הורים!
אני מאמינה בעיקרון האומר "ללמד את ילדך לדוג ולא לתת לו דג כל יום"...
כלומר, נסי לומר לה שאת רואה שאי הסדר מקשה עליה ואת מוכנה לעזור לה להתארגן. בדקי איתה כיצד אפשר לעזור לה - גם בעיניה - ופעלי בהתאם. למשל: אם מדובר בסידור החדר הרי שכדאי ליצור מקומות קבועים בהם מונח כל דבר, אבל הכלל הוא להשתדל להחזיר למקום... כדי שתמצא מה שהיא מחפשת.
ארגנו ביחד את סדר היום. חשבו על זמן משותף לערוך סדר קטן, למשל אולי בערב אחרי המקלחת ולפני שהיא הולכת לישון.
בדקי איתה מה היא יכולה לקחת על עצמה ומה את...
המסר ברור: "אני מוכנה לעזור אבל לא לעשות בשבילך. פשוט כי זה יחליש אותך ולא יחזק"... צריך הרבה סבלנות ועקביות, אבל זה נכון תמיד בהורות ובכלל.
בהצלחה,
נלי

ד"ר נלי שטיין Ph.D
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני

שלום לך,
בספרות המקצועית נמצא כי גילה של בתך (גיל חטיבת הביניים) הוא גיל של סיכון עבור נערות. גיל בו הן "מאבדות את קולן" ומחפשות לרצות כדי להיות שייכות, מקובלות, נאהבות.
המחיר של איבוד הקול, קרי ביטוי כן ואמיתי של מה שהן מרגישות וחושבות, עולה להן במחיר יקר: הן נתקפות בתחושות של בלבול, חוסר ערך עצמי, אפילו דכאון.
עושה רושם שמשהו מזה קורה גם לבת הפרטית שלך, ולכן מה שאוכל לייעץ לך זה קודם כול להבין שמדובר בשלב התפתחות קשה ולא פשוט.
בנוסף, דברי עמה (ולא מדובר רק בשיחה אחת) על רצונותיה, על החשיבות בהיותה מי שהיא, על חוסר הביטחון שלה... עשי זאת בזהירות וברגישות. תני לה חיזוקים - הרי יש כל כך הרבה על מה. הזכירי לה שאת ואביה מהווים "כתובת" עבורה, גם אם לפעמים נראה לה שאתם לא כל כך מבינים אותה.
לאט לאט היא תתחזק...
בהצלחה,
נלי


ד"ר נלי שטיין Ph.D
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני

שלום לך,
אומר כמה מילים שלבטח את יודעת ובכל זאת. בואי נזכור שהזעה, כמו תהליכים גופניים אחרים, משתנה באופייה מאדם לאדם. יש בנות ונשים שכמעט ולא מזיעות כלל, יש כאלה שמזיעות רק באיזור הפנים ויש כאלה שמזיעות בכפות הידיים. הזעה בבתי השחי היא אחד מסוגי ההזעה ולמעשה גם היא מושפעת הן מגנטיקה והן מתהליכים הורמונאליים.
בתך נמצאת בגיל בו גופה פעיל מאוד מבחינה הורמונאלית ומשתנה ולמרות שלא ציינת זאת יתכן שההזעה המוגברת התחילה ממש לאחרונה יחד עם התפתחותה המינית.
אני סבורה שמה שאפשר בעיקר לעשות זה לשמור על הגיינה טובה (מה שהיא כבר עושה), ללבוש עוד חולצה דקה מתחת לחולצת בית הספר (בעיקר בימים המגיעים שיהיו קרירים יותר) ואולי איזו טוניקה או סוודר דק מעל... יתכן שכדאי לה להביא גם עוד חולצה לבית הספר ולהחליף בסביבות השעה 10.00 - 11.00.
כדי שתהיי שקטה את יכולה גם לשוחח עם רופאת המשפחה, אם כי איני יודעת מה היא תוסיף. עלי להודות \למרות שאיני רופאה בעצמי אני לא בעד שום פעולה כירורגית/פולשנית כלשהי. האתגר של כולנו ברמה הנפשית והמחשבתית הוא ללמוד לקבל את גופנו, קרי את עצמנו.
בהצלחה.

ד"ר נלי שטיין Ph.D
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני

שלום אור,
גיל ההתבגרות נמשך היום עד ה20 המאוחרות, ואין גיל הבשלה ספציפי לכולם אך אני לא רוצה לייאש אותך. לרוב יש איזשהי רגיעה החל מגיל 16 שגם יכולה להתעצם עם הגיוס לצבא, בתנאי שההתנסות בצבא כרוכה גם בתפקיד בוגר ואחראי. צריך סבלנות, וזה בטוח ישתנה. אל תשכחי שרק חודשיים נמצאת הבת בצבא והזמן הראשון הוא זמן לחוץ של הסתגלות ושל מציאת המקום שלה במסגרת החדשה. אי אפשר לצפות לשינויים לטובה דוקא בתקופת לחץ. הכי טוב מצידך לנסות ולהגיב פחות באימפולסיביות להפתרצויות של הבת, זה ידכא במעט את העוצמה והשכיחות של ההתפרצויות. נדמה לי שהציפיות שלך שתתבגר מהר משודרות אליה ואולי הבת תופסת זאת כחוסר סובלנות וכחוסר הכלה מצידך לקשייה. עכשיו זה זמן שאת צריכה לדאוג ולתמוך בהסתגלות שלה לחיות רחוק ממך. היא עוד צריכה אותך עוד יותר כי האבא לא גר איתי והוא רק בסביבה ומכך אני מניחה שהוא לא תומך מאד... אם תתני לה תמיכה, היא תמצא כוחות יותר מהר לרכוש עצמאות, מאשר במצב הפוך של דחיפה לעצמאות טרם זמנה.
תנסי להירגע באמצע השבוע ולצבור כוחות בשבילה כאשר היא באה לבקר.




כל טוב ובהצלחה,
שלי ורדי

שלום, לא הגעת לפורום המתאים, תפני את השאלה לפורוומים לרפואה.

שלום לך,
את מתמודדת עם הרבה דברים לא פשוטים: בן שלא מתפקד בהתאם לגילו, מעליב אותך ואפילו מכה אותך. בנוסף, אין לך תמיכה - לא זוגית ולא משפחתית.
ההצעה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לך היא לפנות ליעוץ/לטיפול משפחתי באיזור מגוריך. יש בהרבה מקומות תחנות עירוניות לטיפול במשפחה וגם אם בעלך לא יסכים להגיע (אולי כן, אין לדעת...) את יכולה למצוא שם מקום של תמיכה עבורך.
בנוסף, הייתי פונה ליועצת ולמחנכת בבית הספר. איני מודאגת רק מהעובדה שהוא עלול לא לסיים את התיכון, אלא צורת החיים שלו אינה נכונה ואינה בריאה. היא גם עלולה לגרום לו להסתבך בצרות, ולהערכתי צריך לשנות אותה.
בהצלחה,
נלי

ד"ר נלי שטיין Ph.D
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני

שלום לך,
בתך עוברת גיל התבגרות סוער ועבורך כאם ההתמודדות אינה פשוטה.
איני יודעת אם את מסוגלת לכך אבל האם אפשר שתוכלו לשתות קפה ביחד ופשוט לשוחח. האם תוכלי לשאול אותה מה שלומה, מה קורה בחייה, איך היא מבינה מה קורה לה...
הרעיון הוא לייצר שיחה שאינה נזיפה ולא ביקורת. שיחה המביעה דאגה אבל במידה כך שאינה מבהילה וחונקת.
שיחה שלא תהיה חד פעמים ותהווה חוליה מקשרת ביניכן.
נסי לשאול אותה מה יכול לעזור לה להשקיע בלימודים או מעניין אותה, פרט לחברים... מדוע הצורך בשימוש בסמים?
כדאי גם לבדוק מה קורה איתה מבחינת התנהגותה המינית...
יתכן שכרגע היא אינה בשלה לשינוי, ואת תצטרכי בעיקר להיות עם יד על הדופק. איני מאמינה בסנקציות לכשעצמן, אך נסי לחשוב כיצד את יכולה (ובאיזה תחום) לשים גבולות ברורים. זאת בנוסף לשיחה.
וכן, אני סבורה שאתן זקוקות לעזרה מקצועית. עזרה טיפולית של מי שמתמצא/ת בגיל ההתבגרות, בטיפול משפחתי ואולי אפילו גם בנושא התמכרויות ושימוש בסמים.
ייעוץ אינטרנטי אינו מספיק כאן.
בהצלחה.
נלי

ד"ר נלי שטיין Ph.D
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני