פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

אני חושבת שכן ללכת לטק, זה משהו שאינו הפיך , לא יחזור עוד פעם. יש לך מספיק דרכים בהתנהלות וחיי היום יום דרכם את יכולה לבטא את הרגשתך כלפי התנהגותה, את רצריכ הלהיות כלפיה קורקטיבת, מעט קרה, שתידזכור שאת כרגע לא שכחת מה שהיה. הייתה לה התפרצות זעם ונדמה לי שלא כל כך טוב ביניהם, בינה לבין שני ההורים. אני ממלציה בחום על הדרכה משפחתית, עכשיו שהיא עוד בת 12, אחרת יותר מאוחר מכיוון שאין לה גבולות טובים עלולה לעשות כרצונה עוד יותר ולהמשיך לזלזל בהם.

בהצלחה!

שלי ורדי

לטקס והחרמתי לה את המחשב ואמרתי לה שתדע שאני אומנם סולחת כי אני אוהבת אותה אבל אני לא שוכחת. כי לא יכולתי להגיד לה שאני לא סולחת אחרי שלפני כמה שעות אמרתי לה שכן פשוט רק עכישו ראיתי את ההודעה שכתבת לי. אהיה יותר קרה אליה למרות שזה נורא קשה לי אבל אהיה חייבת להיות קרה.
ונכון אין לה גבולות אנחנו הורים גרועים בקשר לגבולות.

למי את יכולה להפנות אותי אם את יודעת בכפר סבא שיעזור לי בעניין? אבל שלא יהיה מאוד מאוד יקר כי אנחנו כבר משלמים המון כסף על גן פרטי לקטנה ועל ריפוי בעיסוק לקטנה וקלינאית תקשורת לקטנה ולימודים לגדולה לימודי עזרה בחשבון ובאנגלית. רציתי לשאול אם יש איזה הדרכה דרך הקופה שאת יודעת עליה או משהו שהתשלום לא נוראי.

תודה רבה רבה על תגובתך גם היום ביום שבת.

תודה
ושבוע נפלא

אני לא מכירה מישהו ספציפי בכפר סבא דווקא, דרך הכללית אם אתם בכללית יש פסיכולוגים שמתמחים בטיפול משפחתי, תתעניינו גם בשירות הפסיכולוגי-חינוכי משלים של עריית כפר סבא (שפמ) על ייעוץ משפחתי וייעוץ למתבגרים.

כל טוב,

שלי

שלום,
השאלה כאן האם יש משהו שבתך צריכה לשנות, הן בהתנהגותה, שאולי גוררמת יחס כזה פאסיבי, שנראית לי אופציה פחות אפשרית, או שהבנות שהיא בוחרת הן פאיסיביות, שקטות מדי, מסוגרות מדי. ייתכן שהיא לא בוחרת את החברה המתאימה לה, כי היא יותר חברותית, יש לה יותר צרכחים בעוד חברותיה אולי יותר מופנמות או ילדותיות..
האם יש מכנה משותף בין חברותיה היום ובעבר? האם דרך התצפית הספונטאנית שלך אל חברותיה את יכולה להסיק משהו על תכונותיהן ולמה הבת שלך בוחרת אותן. או באמת אלה בנות שכן חברותיות אך את הבת שלך הן פחות משתפות וכן דואגות להדק קשרים חברתיים אחרים? אם התשובה לאפשרות האחרונה נראית סבירה, צריך לחשוב איך התנהלותה של בתך? או אולי בתך בוחרת בבנות שאינן מתאימה לה,ואז הן פחות מחשיבות אותה כחברה טובה ופחות עושות מאמצים להיות אתה? תבדקו את כל האפשרויות, אולי תקבלו תשובה.

כל טוב,

שלי ורדי

שלום יעל
היא משקרת כדי להמנע, לברוח מעימותים, ממצב לא נעים.כרגע צריך לעזור לה בכך שתהיי מעורבת מאד דרך המורה בכל הקשור ללימודיפ, היא תבין שאן טעם לשקרים בסוף כי ממלא יודעת את האמת. השקרים אומרים משהו על על הכוחות החלשים שלה. אם מופיעים בעוד מקום בוודאי ישפיעו לקשר שלה איתכם או עם חברים. בתחום הלימודי צריך לבדוק גם אם היא צריכה אבחון, או עזרה לימודית, עזרה בהתארגנות או אם היא נמצאת בבית ספר הנכון. כדאי גם לחשוב אם השקרים הינם כחלק מהתרחקות שלה מכם, ההורים או ממוקדים רק בלימודים.

כל טוב!

שלי ורדי

היי רוני
ממש לא לנתק. אך מצד שני לדאוג לפעילויות אחרות שלא במסגרת החבורה של בית הספר. חוגים אחרים שבהם היא יכולה למצוא עניין ושמחה שלא מותנים בדינמיקה של הכיתה. בנוסף, יהיה נכון לשתף את המורה במצב ולנסות ולבנות מערכת יחסים לילדים שבהם המצב הקיים ישתנה ויאפשר מקום לעוד ילדים למצוא את מקומם. הסברים לילדה לא יעזרו אלא רק יעטררו התנגדות מצידה. עלנו המבוגרים לאתר את מוקדי הקושי ולתת להם מענה אנושי שיכול להוביל את הילדים בביטחה לקיום רגשי עצמאי. זה נעשה תוך שילוב של ההורים והמורים תוך יצירת אקולוגיה שמבוססת על עקרונות וערכים שלא מאפשרים שליטה אחד בשני אלא על בסיס של הסכמים בין ילדים.

שלום לילי
הקושי של בתך נובע בראש ובראשונה מהעדר גבולות ברורים של מה מותר ומה אסור. אין לך מה לצםות ממנה להיות ישרה איתך מול ההשפעות החזקות והשליליות שלהן היא חשופה בבית הספר, חברת הצעירים והמדיות השונות(מחשב וטלויזיה) בתך זקוקה להגדרה מחודשת עד איפוא היא מחליטה ומתי נגמר לה החופש. את זה אתם צריכים להחליט בשבילה. כנראה שהיא עוד לא לגמרי מצליחה לראות לטווח רחוק ואת הראיה הזו אתם צריכים לספק לה.

שלום
כן זה טבעי אבל אסור לכם להשלים עם זה. מצאו את נקודות שחשובות לו והתנו קבלת זכויות במקלחת. אל תוותרו

נועה שלום,
חרדה הורית לנוכח מעברים בין בתי הספר הינה מובנת. יחד עם זאת אכן הכיתות עמוסות ויש עוד כל מיני תנאי שטח המקשים או מקלים על הכניסה.
מה בין לסמוך על בתך לבין לסמוך על בית הספר? הרי שזה מרחב די רחב...
אפשר לחזק אותה בבית, להמשיך להיות בקשר ובמעקב עם בית הספר ואם צריך - לתת לה ליווי ותמיכה של טיפול פסיכולוגי.
אולי טיפול שייתן לך גם מענה לחרדה/לדאגה דרך הדרכה הורית.
מעבר לזה קשה יהיה לצפות (להערכתי).
בהצלחה,
נלי

שלום מירב
יש לפנות בהקדם האםשרי לפסיכולוג ילדים!!!! לא להמתין.

שלום לליאת,
הבת שלך מחפשת ייחודיות בכל דרך, וזו הסיבה לרצון לשים עגילים ולחמצן את השער. יש משהו יפה בחיוניות ובצורך שלה ליהנות "ולבלוע" את העולם, אך הצורך החזק לזהות ברורה ,בולטת ולבגרות מהירה עלול להזיק לה בגיל הזה.
לא יהיה לכם קל איתה, זה סגנוןן התבגרות שמקשה מאד על ההורים. מכיוון שהיא קטנה מדי הייתי שוקלת את החמצון של השער, ואם לאפשר, להתנות זאת בכך שהיא תצבע אחרי פורים מיד חזרה את שערה. יש בתי ספר שלא מאפשרים לתלמידים צביעת שער, צריך לקחת את זה בחשבון שלא יעשו לה עוד בעיות, כי כבר היא מסובכת עם בית הספר.
אני לא חושבת שכל דבר צריך להגיד לה "לא". אם כי לפי גילה, נראה שהיא ממהרת להתבגר והסכנות הן שתרצה להתנסות בחוויות של מבוגרים ממנה שלא תהיה בשלה להן. צריך לעמוד על הרגליים האחוריות שלא תסתובב בחברה לא טובה ולא תעשה בעיות בבית הספר, זה בעדיפות ראשונה בעוד עגיל בטבור או חמצון הם לא דברים כל כך חשובים. אולי גם ייעוץ היה עוזר כי היא פשוט מאד צעירה והתחילה עם מרדנות והתנהגויות של מתבגרים בגיל מוקדם מאד, זה מעט מדאיג. צריך להתקרב אליה נכון כדי שתמצא גם "מפלט" רגשי אצל ההורים וייעוץ יכול לעזור במקרה זה.

בהצלחה,

שלי ורדי

שלום, אני רוצה להתייעץ,
אני אחד מההורים שעומדים עכשיו בפני צומת דרכים, האם לעשות כמו שכל הילדים עושים (כמובן במימון ההורים), ולעשות מסיבה ענקית לילד שלי, או ללכת דווקא עם הראש והלב וכמובן החסכון ולעשות משהו קטן.
כמה זה משפיע על עתיד הילד והאם זה מותיר סוג של צלקת, אם לחברים שלו היו אירועים גדולים, עם הרבה אטרקציות לאירועים וכל מיניי מופעים ודברים מיוחדים שכאלה באירועים שלהם.
או שאני יכול לעמוד על שלי, ועל כיסי כמובן, ולעשות אירוע קטן עד בינוני, עם משחקים לילדים אבל שלא עולים הרבה כסף, מקום לא פנסי, אלה מקום סביר.

כמה זה יפגע לי בילד? הוא ילד דיי רגיש, שאוהב להתחרות עם הסביבה שלו הרבה.

שלום טל
אכן דילמה שעולה כל הזמן.
נראה לי שהנכון ביותר יהיה ללכת עם הערכים והעקרונות שמובילים את חייך. יש לשים לב שבמסיבה עצמה יהיה מספיק עניין וגירוי לילדים כך שהעטיפה תהיה הרבה פחות חשובה מהליבה. במצב כזה כולם יוצאים נשכרים!!!

גם בני היה במצב דומה אך לפני שעלה לתיכון. בסוף לימודיו בחטיבה המצב נראה רע. הוא ילד עם התנהגות למופת אך הציונים מגרדים את הרצפה.
עשינו לו אבחון, הבנו שיש בעיה של קשב וריכוז ובעזרת קצינת ביקור סדיר של העיריה מצאנו לו מסגרת שמתאימה בדיוק לבעיות ולקשיים שלו. בי"ס של משרד החינוך המתמחה בילדים עם בעיות קשב וריכוז, שם הוא יעשה תעודת בגרות מלאה, כיתות הלימוד קטנות יותר וכל ילד מקבל המון תשומת לב. זהו בית ספר לכל דבר, ולא עלה על דעתנו שהוא ישאר בלי מסגרת. יכולנו להילחם עבורו שילמד בתיכון עיוני עם בגרות מלאה הרחבות - אך הוא היה קמל שם. הוא היה נאבק ומתמודד כל יום מול קשיים שלא היה יכול לעמוד בהם עוד קודם.
היום הוא פורח, הציונים בשמיים, המורים מעריכים אותו, הוא מהווה דוגמא לאחרים והכי חשוב - הוא מאושר!!

ליאת תודה רבה!
יצא לי לקרוא בעיתון של שבוע שעבר על בי"ס , כנראה מהסוג שאת מדברת עליו.
איך את מסבירה את השינוי שחל בילד?
כוונתי לכך שלבני מאד קשה לקום וללכת לבי"הס והאיחורים רבים מאד.
לא שהוא לא נהנה מבחינת חברתית או לא מעוניין ללכת, פשוט קשה לו.
אשמח להתכתב איתך ולשמוע פרטים נוספים, אם ארשום לך כתובת דוא"ל זה בסדר?
תודה

אני מניחה שזה שילוב של הדברים וכאמא אני נזכרת לפעמים ברגע שאחזתי בה לראשונה, המיטה הראשונה שלה ומה לא, איכשהו הזמן טס והיא כבר גדולה מפה לשם היא כבר תהיה בוגרת להתחיל חיים עצמאיים אחרי הצבא או אולי אפילו בזמן, להכיר את אהוב ליבה, זה פתאום היכה בי אבל ככל שאני מדברת על זה יותר ככה אני מבינה את זה יותר שזה חלק מהחיים ושהכל בסדר, גם קפצתי לבית מרקחת, התיעצתי עם רוקח, הוא נתן לי תכשיר טונייט שיעזור לי לישון (בעצם כדורי שינה זמניים) וכשאני מצליחה לישון אני גם יותר נינוחה וקל יותר להתמודד, תודה על הליווי פה

כן זה טבעי, וטבעי גם לשמחו ביחד עם הדאגה וטבעי שיהיה לך עצוב כי התקופה של היותה בבית, קרובה היא טובה להורים והעתיד בו היא תצטרך להתפתח ולהגדיל את מרחב המחיה שלה גורם לעתים קרובות רגשות אמביוולנטים להורים- גם עצב על סוג של פרידה וגם שמחה להתפתחות של הילדים. אל דאגה, הקשר הוא כל כך חזק ובעוד כמה שנים אפילו קשר טוב מלחתחילה מתהדק יותר. המעבר מתיכון לצבא הוא סוג של פרידה כי גורם לשינוי בהורות. תתרגלי, כולנו מתרגלים..

בהצלחה רבה בשירות הצבאי!

שלי

אז איך מתמודדים בעצם? שעות של חוסר שינה ועייפות והתרגשות ביחד מאיפה להתחיל להתמודד?

האם זו דאגה מכך שהיא תהיה רחוקה ממך, מהסכנות? או זה עצב מהשינוי ומסוג של פרידה מהבת? יש מנוס משינוי הזה? היא צומחת, מתפתחת, לומדת ולא יכולה לעשות את הדברים האלה ליד ההורים תתעודדי בזה שזה לטובתה, כך תהיה מאושרת ותתבגר. אם את עצובה יותר, זה הזמן לחשוב על איך למלא במשהו נוסף את החיים האישייים שלך, כמו תחביר לשעות הפנאי. לאדם יש כלי נפלא שנקרא הסתגלות, תראי שתתרגלי.

כל טוב,
שלי

היי,
על פניו חשבתי איזה בחור חמד, רגיש ומבין ו"מבוגר אחראי: ייתכן שזו המציאות. אך ייתכן גם שהוא גם לא בשל נפשית ומשליך את זה עלייך. ייתכן שהוא כן רוצה וכן בשל בעצמו אך הוא אחראי יתר. האם בקשר ביניכם, הוא מקבל המון אחריות עלייך גם בתחומים לא קשורים למין? הא יש לו עמדות מסוימות לגבי תחילת החיים המיניים, עם מי וכו'? האם בעצמו יש לו ניסיון לפנייך?
תחשבי בעצמך איזה מחשבות עולות לך בעקבות אמירותו זו? את נעלבת? את חושבת שבאמת את לא בשלה? את חוששת שלא מספיק אוהב אותך? או אולי הוא לא מרגיש נוח מרוב מצפוניות מול הורייך? עוד אפשרות היא שיש לו רקע שמרני, מסורתי, וחושב שבחורה צריכה להגיע לגיל מסוים כדי להתחיל לקיים יחסי מין.
לי איישת מרגיש שהחבר שלך טיפוס מאד חיובי.

כל טוב,
שלי

שלום דור,
שאלתי את עצמי תוך כדי קריאת השאלה שלך איפה אתם גרים? האם אתם גרים ביישוב שיש בו סיכון או החרדות הועתקו אליה ללא סיבה אובייקטיבית..
הבת שלך הייתה חרדה, נדמה לי, גם קודם לכן, האירוע הטרגי עורר אצלה הדחקות של חרדות רדומות, שאולי לא קשורות בכלל במקורן לאיומים חיצוניים, או שעוררו אלה זכרונות מאירוע טראומיט אחר בו הייתה חוסר אונים. ברור שנוכחות מבוגר מרגיעה אותה כי אינה מצליחה להפנים לתוכה נוכחות זו על מנת דלא תצטרך סביבה הרגעה חיצונית. קשה לדעת כי אני לא יודעת את נסיבות חייה. אם קיימות עוד תופעות, כמו תופעות פסיכוסומטיות והימנעויות מלהיות במקומות מסוימים, כדאי לשקול טיפול ממוקד בחרדות אלה. טיפול דינמי ממוקדהמשולב עם טכניקות של טיפול התנהגותי -קוגניטיבי יכול להועיל לה.

כל טוב,
שלי ורדי

ראיתי את כל הכתבות ואם אני זוכרת נכון גם היתה על זה כתבה בערוץ 2 שאיזה בחורה חטפה מהן שבץ.. בכל מקרה יש כ"כ הרבה סוגים אחרים את באמת צריכה להתעקש איתו שיחליף לבתך לסוג אחר לדעתי.

שלום רננה,
בוודאי שאת צריכה ללוות אותה, בענייני בריאות את זו שצריכה להגיד את המילה האחרונה, זה הדבר הכי חשוב, אני חושבת שבתך תעריך את זה.

כל טוב,

שלי

היי ליהי
קודם כל,החבר שלך צודק וגם לא צודק בו זמנית...
נכון שאת מבולבלת בין שני גברים, החבר והידיד, וגם לגבי אהבתך את החבר שלך , האם מדובר ברגש אהבה אמיתי או לא.
שנית - רק את תדעי לענות על השאלה אם את מרגישה רגש כלשהו, ושאף אחד לא יגיד לך מה את מרגישה. ייתכן מאד שאהבתך כלפי החבר פחתה.זה דבר שקורה. אך המשפט שכתבת שאת אינך יודעת איך מרגישים כשאוהבים, נותן אולי קצת רמז לכך שהדבר האמיתי עוד לא הגיע עבורך. תצטרכי לנבור בתוך עצמך ולהבחין בין רגשות תלות או הרגל,רגשות של צורך להיות אהובה, לבין רגש אהבה שיש בו גם קבלת אהבה אך גם געגוע וצורך בנתינה (בכל אהבה יש תלות אך ייתכן תלותיות ללא אהבה אמיתית...). לעיתים כאשר אנשים מרגשים חסרי בטחון ואהבה עצמית, חייבים להשיג את אהבתם של אחרים, לראות בכך הוכחה שהם שווים ואהובים.. האם זה מדבר אלייך?

במקרה של הידיד, קשה לי להבין, רק את תדעי לענות האם זה באמת רגש אהבה רומנטי שמתפתח או הקנאה והחשש שהידיד שלך יפתח קשר אינטימי ורגשי עם בחורה אחרת גורם לך להרגיש שאת עלולה להפסיד אותו.. מה לעשות שאנחנו בנקודה מסויימת בזמן חייבים להשלים עם העובדה שלא כל האנשים רוצים אותנו, ושאנחנו לא מרכז עולמם לכן וחרים בן זוג אחד שיהיה לנו כמשענת רגשית וייתן לנו אהבה וכוח. נדמה לי שקשה לך אולי להשלים עם זה ושאת צריכה להרגיש מיוחדת, מחוזרת ומושא חלומות של כמה בנים על מנת להרגיש מסופקת עם עצמך..הנה חומר למחשבה....

בהצלחה רבה,

שלי

איך שקראתי את זה ישר זה גרם לי להתחיל לחשוב
לא הבנתי למה התכוונת שאמרת שחבר שלי צודק ולא צודק
מיום ליום אני מרגישה יותר משיכה לידיד ההוא
והיום קצת רמזתי לו אבל אני לא חושבת שהוא הבין אותי כלכך
אולי אני יוצאת רעה אבל קשה לי לשלוט בזה