פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך
אני באמת מבינה לליבך, אתה היית מאד נוח עבורו ולא סמכותי והמשכת לקבל אותו ולעשות הכל בשבילו ללא תנאי. זו הבעיה, שזה היה ללא תנאי. אני מקווה שתצליח ליצור איתו שוב קשר אך לא ממקום מתרפס וכנוע אלא ממקום סמכותי יותר. תחנך אותו כך שיכבד אותך, ואם לא באמת לא בטוח שצריך את הקשר הזה. היום הוא בוגר וזה די קשה לשנות את טיב הקשר. אני חושבת שאתה צריך ללכת לכמה פגישות של הדרכה כדי להבין יוותר טוב איפה טעית בחינוך שלו ובהתייחסות שלו אליך ואיפה יש לך עדיין את הכוח והתקווה לשפר משהו לא רק עבור הקשר ביניכם שבוודאי כואב לך שנותק, אלא גם בשביל האישיות שלו שנראית לי בעייתית עם כל ניבולי הפה והתוקפנות המילולית.

כל טוב

שלי ורדי

מינוקסי או משהו כזה ...

שלום,
אולי באמת לפנות אליה ולהגיד לה שאת תמיד בשבילה ואם יש לה שאלות תהיי מוכנה לענות עליהן, ושלא תחשוש גם אם הם דברים שמעט נבוכים? תגידי את זה, תזמיני אותה לפנות אלייך בעת הצורך, ייתכן ואין לה צורך עכשיו, ייתכן ולא תרצה בכלל, אך לפחות היא יודעת שאת מוכנה לשוחח איתה על נושאים של זוגיות, מדי פעם תשאלי איך הולך לה, אל תנדנדי יותר מידי, לא כל בחורה צריכה את עצת אמא שלה, בטח ובטח כשהכל הולך טוב. אם יהיו רגעי משבר, תשקלי לפנות אליה ולהציע את עזרתך שוב.

כל טוב,

שלי ורדי

שלום איריס
זו תופעה שכיחה לחלק מהילדים בגיל של בנך, לא הייתי עושה משהו דרסטי עכשיו, כי אם המצב הזה לא נמשך למשך תקופה ארוכה ייתכן שהיא שלב מעבר. בגיל זה חלק מהנערים נוטים מעט להתבודד כמין תהליך הבשלה על מנת לעבד בעצם את ההשלכות של התפתותחותם המואצת. טוב שאתם כהורים מספיק סמכותיים להגביל אותו עד שעה שבע מחשב. תנסו להזמין אותו להיות גם איתכם במרחב הבית, לשוחח, להיות בקשר, אך לא גם יותר מדי כי הוא גם זקוק להתפרדות מן ההורים בגיל הזה.
אולי המורה שלו יכולה לתרום בכך שתתן לו תפקידים בבית ספר וכך תאלץ אותו לבוא במגע עם יותר אנשים וגם תעלה את קרנו. עבודות קבוצתיות גם יכולות לעזור לו לצאת מהכוך שלו ולהגיע ליותר ילדים בכתתו. ייתכן שהוא נמנע ממגעים חברתיים אך לא תמיד זה צריך להדאיג ברמות גבוהות, במיוחד כי יש לו שני חברים.

כל טוב,

שלי ורדי

שלום דניאלה,
מדברייך אני חושבת שאת מרגישה לא מקובלת, לא מאד שייכת, ואולי מעט עצורה ביחס לבנות שמבליטות את עצמן או הן חופשיות יותר.
הנער שאת מדברת עליו כנראה מחבב אותך כי את אומרת שהוא מגן עלייך. אני מבינה את האכזבה שלך ממנו אך נראה שלא את ולא הוא העזתם להתקרב יותר וכך קרה שלקחתם כיוונים אחרים בתחום החברתי. תזכרי שעדיין הוא מחבב אותך. אני חושבת שאת צריכה לטפח בעצמך תכונות כמו בטחון, לא לאפשר לאף אחד לצחוק עלייך ולהוריד אותך, בטח ובטח גם לא להראות את העלבון שלך. לפעמים צריך לזייף את הרגשות שלנו בחברה ,לא צריך להראות את כל "הקלפים". לא מגיע לך לקבל העלבות, לאף אחד לא מגיע.
עזרה רגשית מאיש מקצוע יכולה לעזור לך לקדם תהליכים. את כל זה אני מציעה לך בערבון מוגבל כי אני לא יודעת עלייך הרבה, אך אני מרגישה בין השורות שאת לא מרגישה שייכת חברתית ואין לך הרבה חברים.
עזרה מקצועית, פרטנית או במסגרת קבוצתית, הייתה מועילה לך, אך לכך צריך לפנות להורים ולשתף אותם.
עוד משהו, העובדה שהנער הזה שאת מחבבת התחיל להיות בקשר עם עוד בנות לא צריך למנוע ממך להמשיך להיות איתו בקשר ולא לוותר על הקשר, צריך להתעקש על דברים שאת רוצה ולא לוותר.


בהצלחה!

שלי ורדי

שלום ענבל,
שה לדעת מהשתלשלות העניינים מה קרה לה, נדמה שפעם הייתה לבתך מוטיבציה ותקווה שתצליח להגיע לעמדת כוח, לכן נאבקה מול הבנות החזקות בכתה, לאחר מכן החלה איזו התפכחות שלא תצליח בכך ופנתה לחברות אחרות, סולידיות יותר.משהו מפריע לה להשתייך ולהיות חלק מקבוצה, לא רק שהיא לא חלק אך גם אינה משלימה עם המצב הזה. כנראה בתוכה היא הייתה רוצה להיות מאד בולטת, לכן היא נשמעת כבויה היום במידה מסוימת. את אמרת את זה בתחילת דברייך שיש לה צורך בשליטה, וזה המוקד שעליו היא צריכה לעבוד בטיפול. חבל שהיא הפסיקה, לדעתי היא צריכה לחזור לטיפול.
אולי יש לה תחושת של חוסר שייכות, אך לדעתי זו נובעת גם מהבחירות שלה. ייתכן שהבת שלך בעצמה מוציאה את עצמה מהקבוצה ולא משתתפת בה מכיוון שלא נעים לה לא להוביל ולא להיות בשליטה מלאה. היא מעדיפה להיות בחוץ מאשר לא להיות מרכזית. היא נכוותה בעבר ממאבקי כוח, נחלשה וחוששת לחזור בהם. זו נקודה טובה דווקא, שויתרה על מאבקי הכוח, אך משהו בתוכה לא השתנה, היא ויתרה על המאבקים מתוך כך שהיא נכוותה ולא מתוך שינוי פנימי. אין מנוס, היא צריכה לחזור לטיפול. יש מקום להחליף את הטיפול הפרטני (כי כנראה היא הפסיקה אותו?) עם קבוצה טיפולית לבני גילה העובדת על מיומנויות חברתיות. קשה למצוא קבוצות כאלה, צריך לעשות חקר שוק רציני. בכל מקרה אני יותר ממליצה על המשך הטיפול הפרטי.

בהצלחה רבה!

שלי ורדי

שלום לך
אכן מצב שלכאורה נראה מייאש. אך יש לזכור שזהו גיל ההתבגרות ו״הצרות״ שהם עושים לנו קשורים לתהליך מאוד חשוב של הבנה חדשה של מיקומם ביחס לחברה שבה הם חיים. תהליך זה מחויב מציאות והוא נעשה ע״י התנגדות כלפי כל מה שהם מכירים. הורים חברים מורים ובכלל מסגרות חברתיות. הדרך להתמודד עם מצב זה נעוצה בהבנה העמוקה שאין לנו את הפריוילגיה להכנס למעורבויות רגשיות בגלל בני תשחורת מופצצי הורמונים שאיבדו, למראית עין, את השפיות. הם זקוקים להורה הנחוש שיודע את הדרך אבל לא כופה אותה. התנהלות עם גיל ההתבגרות צריכה להתבסס על הסכמים מחייבים ועל לקיחת אחריות. כך שבמקרה של שבירת ההסכם יש תשלום. את התשלום כל צד קובע לעצמו עם ההסכמה של הצד השני. ההורים צריכים להיות נחושים במימוש ההסכם לשני הצדדים.

תן לי עצה איך אפשר להגיע להסכם כשאי אפשר להוציא מילה כי אחרי כל מילה יש התפרצות של צעקות מצידו מחרידות וזלזו מטומטמת מפגרת שאני עומדת עם דפיקות לב ואין לי מה לעשות הוא עובד ולא חסר לא כלום להעיף מהבית ,לא העשה זאת יש לך עצה מה אפשר לעשות לו כדי שיכאב לו וישנה את התנהגותו ?והוא גם ילד טוב וכו ,אבל עם אמא הכל מותרהאם אני כאמא צריכה לספוג את ההורמונים שלו והשפלות כאלה?מה עלי לעשות באותו רגע שהוא צועק או מעליב או מטבטה אלי במילות תואר שכאלה?

שלום,
נראה לי שזו תקופה, אם הוא ילד פעיל מאד, אז השינה לא מבטאת דכדוך כפי שלפעמים היא מבטאת, ייתכן שהשינה לא רציפה תמיד, למשל יש לילות שלא ישן טוב ובימים האחרים הולך לישון מוקדם כל כך? האם השינה באה על חשבון אוכל למשל?
כדאי כמובן לשאול אותו ממתי מרגיש עייף , האם מרגיש מוטרד ממשהו, או לחוץ, מה מצב רוחו בכלל, האם השינה והפעילויות באות במקום שיעורי בית? בכל מקרה אם ישן משעה שבע בערב ולא אכל או הכין שיעורי בית, כדיא כהורים לשקול גם להעיר אותו כדי לאכול ולשעות את החובות שלו, אולי גם לא לצאת לפעילויות האלה מחוץ לבית. הוא צריך סדר יום נורמאלי ועליכם לחשוב ולקחת החלטות לגבי סדר היום שלו, האם זה בריא לו או לא. הוא לא צריך לבד לקבוע מסגרת היום שלו אם היא חורגת מהמסגרת הרגילה שאנחנו מכירים וחושבים כנכונה.

מקווה שעזרתי,

שלי ורדי

ממה שקראתי שינה מרובה או לא רציפה זו תופעה נורמאלית בגיל ההתבגרות ולא צריך להגביל את מספר שעות השינה. תוכלי לקרוא על כך באינטרנט. לדעתי כדא לוודא שאכל והכין מטלות בשעות מוקדמות יותר של היום וזהו.נורמאלי ביותר

זה אפשרי, אך לא נראה לי מאד מקובל בגיל הזה, אלא אם הוא ילד מאד מפותח, מאד חברותי, והתבגר טרם גילו. קצת מוזר לי שהוא אומר שיוצא עם בנות בוגרות ממנו, אולי הוא אוהב להגזים,להרשים ולהראות כגבר? נוטה לחשוב שהוא פנטזיונר, בעיקר כי הוא מספר שיש המון התנסויות מיניות בבית ספר שלו.

שלי

שלום לך,
כפי שאני מבינה המצב ההתנהגותי שלו, ההתנגדויות והמריבות בבית קורות לאחרונה. לכאורה אין משהו בשלב ההתפתחותי זה של חייו שמביא לשינוי הזה. ייתכן שמשהו חיצוני קרה, איזה שינוי במערך החברתי שלו, או שינוי במשפחה שמביא להתנהגות הזאת. ילדים עושים "צרות" לעתים קרובות כדי לבטא משהו שמציק, תסכול, או קונפליקט שאין להם את המודעות או המילים עצמן כדי לבטא ישירות. דוקא האמירה שלו שיהרוג את עצמו, נראית לי חשובה, היא אף פעם אינה רק מניפולטיבית. משהו לא מסתדר לו, מהעובדה שהוא מסמר חברתי אי אפשר להסיק שאין לו התמודדויות בחוץ. לפעמים צריך "לעבוד" קשה כדי לאחוז במעמד טוב כל הזמן בכתה. ילדים בעלי מעמד טוב לעתים דרוכים מאד כי צריכים שליטה ובלי שליטה מרגישים אבודים. אני לא יודעת אם זה הסיפור של הבן שלך, אני דוקא חושבת שהדברים המציקים קשורים לבית, כי כאן ההתנהגות הלא טובה. תעזבו את הכל , תשימו בצד את המריבות, המריבות הן כנראה כאן רק הטריגר כדי לבטא רגשות עוצמתיים, תשאלו אותו ישירות מה מציק לו, מה מתסכל אותו, מה גורם לו להיות עצוב לפעמים, אולי משהו גם ביחס שלכם אליו. אל תפחדו לשאול כי אם יש לו באמת משהו להגיד, עדיף שירגיש שיש לו אישור להגיד בגלוי וושההורים שלו חזקים ומוכנים לשמוע על הצרות שלו.
בהצלחה,

שלי

שלום לך
את מתארת מצב שכיח בבתים רבים של מתבגרים בתקופה זו. לצאת ממצב זה דורש סבלנות נחישות והבנה שההתנהלות של בני גיל ההתבגרות לפי תאורך הוא נורמלי. הם חייבים להתנגד למבוגרים כדי לסמן לעצמם את גבולות המותר. לכן שיחות הסברים תחנונים לא עוזר. יש לשנות את הגישה להסכמים מחייבים שבהם, הם קובעים לעצמם את התשלום במקרה של אי עמידה בהסכם. יש לקחת בחשבון מראש שהם לא יעמדו בהסכם מאחר ותפיסת המציאות הפנימית שלהם רחוקה מהמצב האמיתי וזו ההזדמנות הגדולה שלנו ההורים לעזור להם לצמצם את המרווח. תהליך כזה מחייב את ההורים להשאר לא מעורבים רגשית עם הדרמות שהצעירים מייצרים ולהתעקש על מימוש ההסכם בכל מחיר.
בהצלחה

שלום אמא,
בתך מתבגרת וחווה חוויות משמעותיות, היא גם בוגרת טרם גילה.את היית איתה חברה ויועצת כאחד,זה מראה על קשר יפה ביניכן.
אם הקשר בינה לבין החבר משמעותי מאד וכבר קיימו יחסי מין אני לא רואה מנוס מלינה משותפת בסופי שבוע (חוץ מהתחושה שלך בוודאי שהיא גם חשובה כי לא בא לך לפגוש את החבר שלה בבקרים בבית) . ל אחייב להיות כל סוף שבוע, את רוצה לפעמים רק את הבת שלך בבית בשבתות וזה לגיטימי מאד. אני לא יודעת אם התחושות שלך מבטאות רק שמרנות אולי גם את התחושה שהבת גדלה מהר מדי, ו"נוטשת" את הבית...מתקרבת יותר לחבר, מתרחקת משאר בני המשפחה,זו יכולה להיות תחושה קשה לכל הורה. תבדקי בתוך עצמך, לא נראה לי גם נכון שאת כל סוף השבוע יבלו ביחד, אתם כמשפחה צריכים גם את הבת שלהם בבית ללא החבר, עדיין היא לא גדולה מאד. חומר למחשבה...

בהצלחה בכל החלטה,

שלי ורדי

היי רותם,
אני מבינה שמצבך קשה ואתה מבולבל מאד ובעיקר מפוחד מאד...אני לא באה פה להרגיע אותך כי הייתי מאד רוצה אך באמת באמת אני לא יכולה לענות לך בוודאות שאין לך מה לפחד מהסיבה המפשוטה שהמחשבות שלך... אלה שלא פירטת דוקא כי מאד קשה לך לגעת בהן, מפחידות כל כך. לעיתים קרובות מחשבות פנימיות, לא תלויות בלחצים חברתיים וספונטניות, אומרות משהו חשוב עלינו. אתה צריך לבדוק אותן ביתר אומץ אם אתה רוצה לדעת את האמת עליך. אך אל דאגה, אם באמת אהבת בחורות בכל הלב עד כה ונמשכת אליהן באמת, אתה לא הומוסקסואל. אישית לא חושבת שיש בהומאים משהו רע, להיפך הם אנשים אמיצים, שהחיים בוודאי קשים יותר עבורם אך בהחלט הכרתי אנשים מאושרים לאחר שהתגברו על הקשים הסביבתייים. כי הבעיה של הומאים זו רק הסביבה שלהם שחינכה אותם במשך כל השנים לפחד ולסלוד מהתופעה (קוראים לך הומופוביה - פחד מתופעת הומוסקסואליות). זה מה שבדיוק קורה לך היום. בגיל ההתבגרות, גיל בו אנשים חוקרים ומגלים את מיניותם, ייתכן גם סקרנות ואף משיכה לבנים. עדיין זו לא נקראית הומסוקסואליות. לידיעתך, האנשים לא מחולקים לפי קטגוריות קצה -להומוסקסואלים והטרוסקסואלים, אך מרבית האנשים נמצאים על פני רצף -10% מהם הומוסקסואלים טהורים, 10% הטרוסקסואלים והאחרים נמשכים ברמות שונות לשני המינים ובוחרים מה שעדיף להם.
מקווה שעזרתי,

שלי ורדי

שלום אתי,
קודם כל טוב שאת חושבת לפני שמתחילות בעיות רציניות. אך אני לא חושבת שיש בעיה מנטלית עם הבן שלך אם יש לו קשיים בלימודים. תלוי בוודאי באיזו עוצמה הקשיים. כדאי קודם כל לתת לו עזרה פרטנית במה שקשה לו יותר ואם אין התקדמות אפשר לערוך אבחון פסיכודידקטי כדי לקבל תמונה של מוקדי הכוח המנטליים וגם של מוקדי החולשה. כל פסיכולוגחינוכי שהתמחה בלקויות למידה עורך אבחונים כאלה, כולל אני.
שנית, לגבי השינה במיטה שלך, בטוח שאת עושה לו נזק וכדאי שתפסיקו עם הלינה המשותפת הזו כמה שיותר מהר. יהיה לו קשה להיפרד רגשית ממך, להרגיש "גבר" ולא התינוק שלך במצס של שינה משותפת. את התינוקיות הזו הבן שלך משדר כלפייך ולעולם, וכך הוא נראה לך ילדותי וחלוש יותר. יש ילדים חלושים פיזית ולא מפותחים מספיק אך הם לא משדרים חולשה או תינוקיות. כנראה הוא חבר טוב לכן החברים אוהבים אותו ויופי שכך. צריך יותר לסמוך עליו, לתת לו כנפיים. את צריכה גם לעבור איזה תהליך של היפרדות ממנו, כי את משקיעה המון רגש אליו, את תלויה בו מבחינה רגשית אולי כתחליף לריקנות אחרת? אולי...

בהצלחה,

שלי ורדי

אשמח אם תגיבי לי - מחכה לתשובתך.

שלום ליבי,את אומרת שאין לך ספק שהבת הגדולה שלך אוהבת את אחותה למרות התנהגותה אליה. אז כנראה יש מצבים בהם היא מראה גם אהבה ואיכפתיות אליה.זה הבסיס, אם הן תמיד הפגינו ומפגינות עדיין גם אהבה,חום ודאגה אחת לשניה, ליד המריבות אז זה ישאר גם בעתיד כך. הרקע של יחסייך עם אחותך הבוגרת משפיע לחרדות שלך, שמא גם היחסים בין הבנות שלך יהיו דומים בעתיד. אם את לא מפלה ביניהן, לא משווה ביניהן, נותנת לכל אחת את היחס הייחודי לו היא זקוקה, לא מגלה אהבה מופגנת ובולטת על אחת מהן, אז אין סיבה שבעתיד הן יתרחקו. להיפך, תמיד תקפידי לומר להן שכשיהיו בוגרות, תהיה להן אחת את השנייה ושכל רצונותייך לראות אותן מאוחדות, חברות ותומכות אחת בשנייה בעתיד.
רוב היחסים הלא טובים בין אחים קשורים פחות ליחסים הבלעדיים שיוצרים אחד כלפי השני, אלא לכך שמרגישים שבמשולש התקשורת אח -הורים -אח הרגישו מקופחים מבחינת יחס, אהבה, הערכה, קרבה. אם תתני יחס צודק לשתיהן הכל יהיה בסדר. ייתכן שהקרבה של הילדה הקטנה אלייך מפאת גילה , מעוררת את הקנאה של הבכורה שלך היום המנסה לתפוס עצמאות אך גם מתגעגעת לתקופה הילדות וקשה לה להפרד מתקופה זו ואז מקנאה באחותה הזוכה למקום הילדותי והקרוב עם ההורים שלה עדיין.

בהצלחה

שלי ורדי