פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום מיקה,
לא נראה לי בכלל רלבנטי ובטח כבר קיבלת מחזור. אל תפחדי מהשהייה באמבטיה, לא קורה כלום, אחיך הצעיר מאד צעיר לדברים האלה ולא בקלות כזו נכנסים להריון. הייתי ממליצה לך לקרוא יותר על תופעות המיניות, על הדרך שנכנסים להריון וכו', כל התופעות הגופניות, והפיזיולוגית. יש ספרים בנושא, תפני לאמך ותבקשי שתקנה לך ספר כזה. גם באינטרנט יש חומר אך אין כמו ספר שמארגן את החומר היטב.
כל טוב,

שלי

זאת שאלה תאורטית בלבד.

היי עדי,
אני אפילו לא יודעת בן כמה אתה.. תחשוב האם ביחס לגילאים ביניכם , היית מתאהב בחיים במישהי כזאת?... אפשר להבין שיש לך רגשות חזקים, שיש לך יכולת להתאהב ולהיקשר, שאתה מאמין באנשים ובכלל בנשים. הפסיכולוגית אומרת לך שזו העברה כי אתה באמת לא מכיר אותה מכל היבטיה האישיותיים, אתה מכיר אותה במצב מסוים בלבד,במצב שכל כולה נתונה וקשובה אלייך ולדילמות שלך. זה מצב שמזכיר אצל כל אחד מאיתנו את הקשר ההתחלתי אם - ילד בו האם נתונה כל כולה בצרכי הילד. זה מהדהד אצלך כי אולי יש לך חוויות טובות מהילדות. המצב האינטימי הנוצר בטיפול מזכיר לנו את מה שהתגעגענו ומתגעגעים כל החיים שלנו.. ההדהוד הזה מביא גם את הרגש הראשוני כלפי האם, הרגש החזק של תינוק לאמו, ההתאהבות הראשונית הזו שבעצם נותנת את הכוח והתקווה לאהוב ולחפש אהבה בגיל מאוחר יותר. אך הטיפול ממש לא שווה למציאות היומיומית. כשאנחנו פוגשים אנשים, אנחנו לא קשובים אליהם במידה כזו כמו במצב טיפולי. הקירבה בטיפול היא אמתית אך גם לא לגמרי מקבילה לחיים. אם היית פוגש את אותה פסיכולוגית במצב חיים אחר, היא הייתה מתנהגת אחרת כלפיך , ואתה כלפיה ולא בהכרח היה מתפתח אצלך רגש כזה חזק.

כל טוב,

שלי ורדי

אני חושבת שכדאי שתפנה לפורום מתאים יותר, רפואי, סקסולוגי.

שלי

שלום אור,
בתך דומה לשאר בנות 18 בדורה שההורים לא עמדו מספיק על הרגלים של עזרה ותפקידים בבית כפי שהורינו לימדו אותנו. אני חושבת שבמאבק הזה על אחריות שהיא צריכה לקחת על עצמה יש עוד משוואה: האמונה שלך שאת לא צריכה להיות עבורה בכל מקום ודבר ולעשות במקומה, גם לך מגיע שיעזרו לך. אז תלוי בטון ובהחלטיות שלך , בהתמדה שלך ובדרך שאת מבקשת ממנה. אם ממשיכה לא עשות עבורה לפחות את המטלות שאינן משותפות כמו קיפול הבגדים שלה. את לא מקפלת אותם אך את יכולה לשים אותם בחדר שלה כי בסלון הם מפריעים לך. בדרך הקשה היא תלמד, אך היא תודה לך יותר מאוחר על ההרגלים ועל האחריות שאת מקנה לה בחיים.

כל טוב,
שלי ורדי

שלום כרמית,
הבת שלך צפתה בתכנים בסרט שעוררו בה פחדים רדומים שלה, פחדים שהיו אולי קטנים קודם לכן. הבטחון שאתם ההורים תשדרו לה - שאתם סומכים עליה ומגינים עליה בלילה וביום מכל צרה, יכול להועיל לה נגד הפחדים.תנסו להיות איתה במשך היום קצת יותר זמן בקומה השנייה, בחדרה, כדי שתתרגל להרגיש את המרחב שלה כמרחב בטוח, כפי שהיה קודם לכן. הנוכחות שלכם יתן לה כוח. בשלב שני תגידו להם שתעשו ניסיון שתשאר לבד בקומה, עדיין במשך היום, לכמה דקות ולאחר מכן תצטרפו אליה, או שתרד לסירוגי לקומה התחתונה ותצטרף אליכם בלילה כדאי שתישן בהתחלה עם אחותה, אם החרדות גדולות מדי.אפשר ללמד אותן נשימות עמוקות והרפיה כדי שרגיעת הגוף תפחית במקצת את הפחד והחרדה ותתן תחושה מסוימת של שליטה. תבהירו שזה סידור לינה זמני ושאתם סומכים שהפחד שהשתלט עליה יעבור לה ושתצליח להתגבר עליו. אתם יכולים גם להציע שתנסה להירדם לבד, ואתם תהיו בסביבה, תבקרו אותה כמה דקות כדי שתרגיש מוגנת ואם מאד קשה יכולה לישון אצל אחותה או במזרון לידה. אל תאיצו בה מדי אך גם אל תקבלו בסובלנות גדולה מידי שינוי גדול בהרגלי שינה כמו הרצון שלה למשל לישון איתכם במיטה (אם קיים כזה רצון). אתם יכולים לאפשר לה זאת לכמה ימים, אך כדי שרווחים משניים לא יכנסו לתמונה, כדאי למצוא סידור לידה אחר. בתקווה שהפחדים יעברו...

בהצלחה,

שלי ורדי

ש.

קראתי בעיון את המלצותייך , מבטיחה ליישם אותן ולעדכן בהמשך תודה מכל הלב, כרמית

שלום עדי,
ציפיתי שתשאלי את עצמך למה את מתעניינת בחוויה הזו וחושבת עליה. היא חוויה יוצאת דופן. מדברייך אני מבינה שלא חסר לך ניסיון מיני עם בנים ומרגישה טוב עם הגוף שלך. יש באנשים צורך מן יצר, יסתכלו עליהם, זה צורך בסיסי מאד, מודחק מאד לעתים קרובות, ומתוך היצר הזה נובע יצר המציצנות שפוגשים אותו לעתים קרובות. משהו בחויה הזו קירב ביניכם כי ראיתם אחת את השני,ברגעים אינימים, אפילו אפשר להגיד יותר אינטימים מיחסי מין כי הוא הסתכל עלייך ואת עליו. אני לא יודעת איך השפיע על הקשר שלכם, האם הביך , קירב, העלה ציפיות או דברים אחרים..תחשבי בעצמך למה זה מעסיק אות, האם הקשר מעסיק אותך , האם את חושבת על הבחור במובנים אחרים, האם התשוקה שלו אלייך (אני לא בטוחה בכך שהיא באה לידי ביטוי), מה היה בחוויה ומה יש בקשר ביניכם שמרגש אותך. הכל גם קשור ומושפע מחוויות קודמות שלך עם מיניות ונשיות. יש בחוויה הזו משהו שלא מושג, קרוב אך לא מושג לגמרי, מצד של שניכם.

שלי ורדי

שלום ע.
אני לא כל כך מבינה מה אתה שואל, אתה מגורה מינית ומעוסק על כך מדי לדעתי. אם זה מביך אותך כי זה קורה לך אוטומטית אז תנסה להתרחק ,להסיח את תשומת לבם של הסובבים שלך ובכלל לעסוק בעוד דברים, בעוד נושאים בדרך כלל נשים ואנשים כלל שמים לב לדברים אלה כי הם מלווים בהבעת פנים מסוימת.
אני לא יועצת מינית אך אם אתה חש שיש לך מחשבות מיניות אובססיביות סביב נשים שאתה לא מסוגל לווסת, תנסה לחפש עזרה בתחום זה. כי באמת זה מביך אותך וזה עלול לגרום לאנשים לחשוב עליך דברים פחות נעימים. אין דרך לא להיות נבוך כשאחרים צוחקים עליך בנושא זה, יש דרך לווסת אולי את היצריות ואת העיסוק הבלתי פוסק בנושא הזה.

בהצלחה,

שלי ורדי

שלום סיגל,
בהחלט סיפור קשה ומדאיג. אני מבינה שבפעם הראשונה את נחשפת למה שעובר על הבת שלך ומתחילה להבין איך היא מתנהלת ביחסיה עם בנים.
זה לא נשמע טוב שהיא עוברת חויות מיניות מהירות כל כך עם בחור שאינו מוגדר כחבר והכירה אותו לא מזמן. היא גם מעזה להביא אותן לביתכם ועהםושים את המעשים האלה מתחת לאף שלכם...זו קצת חוצפה, לא?
אני לא יודעת שום דבר אחר על הבת שלך, על התפקוד שלה בתחומים אחרים, על היחסים ביניכם, על כמה שהיא עוברת גבולות במצבים אחרים. מידע רחב יותר היה נותן לי תמונה טובה עליה אך אין לי אותו. נראה לי למרות זאת שתפקידך כהורה להעלות את הנושא, להגיד לה מה שהבנת, להראות שזה לא לרוחך שהזדעדעת, להגיד את דעתך, בקיצור לחנך ולשים גבולות. ייעוץ מקצועי היה בהחלט עוזר לכם כהורים, רצוי שתקבלו הדרכת הורים מסודרת בנושא חינוך הבת.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום לכן,

אני נוטה לא להסכים עם הדעה שקיבלת פה, צר לי. מדובר בילדה מתבגרת שמנסה סה"כ לחוות חוויות מיניות ולבדוק איפה היא בכל העינין הזה. ברור שלך כאמא יש דאגה כתוצאה מכך. אבל להגיד שזאת חוצפה וזה מזעזע- זה כבר שיפוטי כלפי הבת. מה שהצעת דווקא הוא יכול לאטום אותה. כל עוד ההתנגדות מולה תהיה חריפה היא תיאטם- זה הגיל.

אמא יקרה, אני מציעה שתבקשי חוות דעת נוספת, כי אני מכירה את הנושא לעומק, והתייעצתי מקצועית לגביו וזה מאוד עזר. אז אולי צריך פה איזו הדרכה, אבל בטח לא להפחיד יותר את האמא.... זה גיל ההתבגרות, ואנחנו צריכים להיות חכמים עם הילדים האלה שירגישו כמה שיותר שיש להם למי לפנות. איך היא תפנה לאמא אם האמא תביע התנגדות כ"כ נחרצת? צריך להגיע ב"טוב", ולא באופן בו הצעת לדעתי.

שלום לירי,
זה לא מקום לייעוץ בתחום הזוגיות, אך בתחום ההורות כן. לדעתי זה לא מקובל ולא נכון לערב את הבן שלך בזוגיות עם אדים נשוי. עדיף היה אם לא היית מביאה אותו לביתך והיית נפגשת איתו בחוץ. תנסי להרחיק את הילדים, עד כמה שהם גדולים עדיין הם ילדים שלהם, של הוריהם, ולא אוהבים לראות את אמם עם גבר אחר כל כך מהר לאחר הגירושין, סה"כ חודש מאד הגט כפי שאמרת.
העובדה שהגבר נשוי מחמירה את הרגשות שלהם ומבלבלת אותם.

ועוד נקודה, הבן שלך לא צריך לשמור עלייך, תנסי למצוא לך מקום אחר ומעמד גבוה יותר מול הילדים שלך. אחת הדרכים הינה לא לערב אותם גם בכל הדברים שקורים לך, למשל נדמה לי שהזוגיות עם האדם הזה הייתה צריכה להיות לא גלויה בשלב הזה של חייכם, חודש לאחר הגירושין.

בהצלחה,

שלי ורדי

שלום ענת,
המצב קשה ומורכב, וטוב שיש לך יועצת משפחתית. בעיקרון כאם את צריכה לחזר אחריה ולספוגאת הכעס שלה באופן חלקי, עד כמה שאת יכולה, לא להרפות מלהתקשר ולהזמין אותה, אך לא בצורה מוגזמת. העיקר לא לנטור לה טינה ולהפנות לה עורף כפי שהיא עושה לך כעת, לה מותר, זאת הבת שלך , את ההורה שלה, את לא אמורה להיעלב כמוה. תזכרי שילד בתוכו תמיד משתןקק לאמא או לאבא שלו ואוהב אותם. תמיד צריך להשאיר פתח כדי שהיא תדע שאמא שלה מקבלת אותה למרות הריבים והמשקעים. אז תרפי אם היא ממש מתגדת לחיזורייך ואחרי כמה זמן שוב תזמיני אותה. אולי פעם תבוא גם לטיפול המשפחתי.
מכיוון שהבת אינה מדברת איתך אולי תחשבי מדי פעם לשלוח לך מכתב באמייל ולהסביר לה מה את מרגישה עליה, את התיקון שאת רוצה לעשות ביחסים ועד כמה היא חשובה לך.

בהצלחה,

שלי ורדי

שלום ע. ,

אני מנסה לרדת לסוף דעתך ולדילמה שלך, עשית לדעתי משהו נכון, למה את מתייסרת על הבעיטה הזו? כי בילדות אמרו לך שאסור ? מה קרה בילדות ואמרו לך שאסור, דוקא עד כמה שידוע לי , כן ממליצים להגנה עצמית לבעוט במקום הזה.
מה הייתה האלטרנטיבה? שיגבור עלייך? מה שקרה לך, ניסיון האונס הזה, ממש טראומטי עבורך אבל את משום מה בוחרת להתעסק ברגשות לא נוחות של אחריות ואשמה.. אני שואלת את עצמי למה את לא עסוקה במה שנעשה לך, את לא המסכנה בסיפור הזה? לי נראה שכן, מעבר להיותך כמעט קורבן ועברת חוויה קשה שבוודאי מלווה אותך, היית גם זריזה ואמיצה והגבת יפה. ייתכן שאת לא רגילה לראות את עצמך כחזקה ובעלת תגובות תקיפות לכן את מרגישה לא נוח עם זה. מבחינתי,ומצד כל אדם בר דעת, עשית דבר נכון כדי להגן על עצמך. זו המחוייבות שלך קודם כל , להגן על עצמך!
לא הרגת אף אחד ובוודאי לא גרמת לנזק בלתי הפיך. את די מיוחדת בכך שאת מתחשבת כל כך באדם שהיה תוקפני אלייך. רוב האנשים, כולל אותי, לא היו עושים מזה עניין. מגיע לו מעט עונש, את לא חושבת?
אני מקווה שהוא לא אדם מוכר, אך ייתכן שכן ואולי יש קשרים כלשהם איתו עדיין, את פוגשת אותו בסביבתך וזה עושה את עניין מסובך יותר עבורך.
אני ממליצה שתשתפי מישהו קרוב, משיה שיש לך אמון בו במה שקרה. ניסיון לאונס יכול להיות טראומטי ברמה גבוהה ועלול להשאיר לך צלקות נפשיות לאורך זמן.

כל טוב,

שלי ורדי

שלום,
אני לא מאמינה שאתה לא מקובל כי אתה מלא, אני חושבת שיותר נכון שאתה לא מקבל את עצמך ולא אוהב את עצמך מספיק וזה מקרין על אחרים. אך עדיין יש לך חמישה חברים וזה לא מעט, זה הישג. אולי אתה לא "מסמר" הערב ואחד מהחבר'ה, כפי שאומרים אך זה גם טוב. אני חושב שהורייך מצפים ממך יותר מדי דברים, מבקרים אותך כאילו אתה צריך להיכנס בכוח לחברה וכאילו יש לך כלים חברתים שאין לך. הם לא מבינים את המצב שלך. חבל שזה כך כי במקום את התמיכה שלהם אתה מקבל ביקורת מהם.
למה שלא תציע להם ללכת לטיפול משפחתי? אתה זקוק שהורייך יהיו עבורך משאב נפשי ושלא יתסכלו ויגרמו לך להרגיש לא טוב עם עצמך. הם עושים זאת כי הם מתוסכלים יחד איתך אך הם ניגשים אלייך בדרך לא מועילה ואפילו לא נשמעת תומכת.

מקווה שתצליח להתגבר על המכשולים החברתיים,

שלי ורדי

שלום,
קודם כל 5 חברים זה לא מעט, אם אתה יכול וחופשי להיפגש איתם וזה הדדי מבחינתם. אתה מאד רוצה להגן על הרגשות של ההורים שלך, אך הן הרגשות שלהם, ואתה לא צריך להרגיש תחת ביקורת. אני לא יודעת אם הם עושים לך ביקורת מכיוון שאתה לא מספיק נפגש עם חברים. אולי הם באמת דואגים ועצובים וכתוצאה מכך הם לוחצים עלייך. אם אתה רוצה לנטרל את הביקורת, תגיד להם את האמת, שאתה במצב קשה, ולא הם, ההורים שלך.תנסה להעביר להם את המסר שהם צריכים להיות בעדך. מספיק שהחברים לא מקבלים אותך, אתה צריך להתמודד עם ביקורת מצידם? איך באמת יהיה לך בטחון עצמי במצב כזה.....תשאל אותם אם היו במקומך מה היו עושים כדי להתחבר יותר ולהיות מקובלים יותר. אני אישית לא מאמינה שהכול בגלל המשקל. אולי תבקש ייעוץ פסיכולוגי? גם ייעוץ פסיכולוגי משפחתי ביחד עם ההורים היה מועיל כדי שילמדו לקבל אותך לעזור לך בצורה נכונה, במקום שיגרמו ללא כוונה לתסכול ולעצב.

בהצלחה רבה,

שלי ורדי

מדובר על קבוצה בשם רקפת המיועדת לבני נוער בגילך המתמודדים עם חרדה חברתית וביישנות. שמעתי שהם עושים דברים טובים

שלום לך,
נדמה לי שההורים שלך דואגים לך ורוצים בטובתך. הם יודעים, כמוך, שמצב חברתי משפיע מאוד על מצב הרוח ועל הביטחון העצמי שלך.
לכן, מה שאני מציעה לך זה דווקא לנסות לשתף אותם ברגשותיך ובחששות שמלווים אותך. נסה - בעזרתם - לחשוב על מקורות תמיכה כמו: תוכנית לספורט, עזרה נפשית, טיפוח בילויי פנאי מסוימים... כל מה שיכול להתאים לך וגם להוציא אותך מהבית.
אנחנו הרי יודעים שמי שנשאר בבית מרגיש מתוסכל ובדד ומצא ניחומים במקרר. לא רק אתה. זה קורה לכולם.
אני מאוד מאמינה שההתמודדות הלא פשוטה תחזק אותך ולא ההיפך. תהיה פחות מתוסכל ויותר חזק.
בהצלחה.

שלום,
אם המחשבות שלך מפריעות לך לישון ומעסיקות אותך רבות וזה בא במקום תפקוד וחיים תקינים, בוודאי יש לך סיבה טובה לכך. הכי נכון לשתף מישהו קרוב, לא להתבייש כי כשמשתפים גם מרגישים הקלה וגם יש הזדמנות לשמוע ולתפוס את הבעיות מטרידות מזוית ראיה שונה. הכל תלוי בעוצה וטיב הבעיות, הייתי מייעצת לך כן ללכת לאיש מקצוע, כי נשמע לי שאת סובלת. תנסי לפנות להורים ולבקש טיפול. חבל שתחיי כך.

בהצלחה רבה,

שלי ורדי

שלום לך
היא חייבת להיות במעקב של דיאטנית, לשקילה, של פסיכיאטר, ייש פסיכולוגים מתמחים בהפרעות אכילה, ידוע לי שרבים כמוה מתנגדים לטיפול בגיל הזה.. הכי מומלץ זה טיפול משפחתי, הוכח כטיפול היעיל ביותרלהפרעות אכילה. דרך אגב, ההתמכרות לספורט מאפיינת את הפרעות האכילה ,רק מכושר היא עלולה להגיע לרזון קיצוני.
זו הפרעה ארוכת שנים, בין 5 ל10 שנים במקרה שאינה נהיית כרונית. אני מבינה את היאוש מהטיפולים אך רק ההתמדה מבטיחה יציאה מהמחלה הפסיכוסומטית המורכבת הזו.
כל טוב,


שלי ורדי

כל העגילים והאביזרים החיצוניים האלה הם צורך להציג זהות נבדלת ויחודית ובולטת ולהגיד "אני לא ילדה חנונה וטובה של ההורים אך נערה "קולית" ועושה כרצוני. הדברים הייצוגים האלה באים בתקווה לחזק את הפנימיות דרך המקובלות החברתית.
אם אתם מתנגדים נחרצות אז אל תסכימו, תנסו להגיע לאיזו פשרה אם כל כך חשוב לה לעשות איזה עגיל שדרכו רוצה לבטא משהו מעצמה, אני לא מזלזלת בצרכים האלה של המתבגרים ולא תמיד צריך להתנגד להם. בכל מקרה אחרי כמה שנים הכל עובר.. אך אם עגיל בלשון נראה לכם מוגזם או מזיק רפואית , אז לא בכל מקרה.
תנסו לתת לה אפשרות לבטא עצמה כגדולה ולהתייחס אליה בגובה העניים , להבין מה עוד עושה לה טוב ולתת לה תחושת ייחודיות, אולי זה יעזור.

בהצלחה!

שלי ורדי