פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך,
אני מציעה שתבקשי מיועצת או מחנכת הכיתה המלצות.
באתר זה איננו מפרסמים שמות של בעלי מקצוע.
תודה,
נלי

שלום ויקי,
נראה לי שבהחלט נהגת נכון, לקחת את המושכות לידך, השיקול האם לחשוש או לא הוא שלכם, וכדאי מאד שתתייעצי עם ההורים האחרים על כך. מה פירוש הקים חברת אינטרנט? זה נשמע עסק. יש לילדים האלה ולבן שלך יוזמות שיעזר להם בעתיד, אך העיסוק עם כסף בגיל צעיר אינו ממש לטובה. כאמא הרגשת שהיה צריך להתייעץ איתך על הרעיון, עצם ההחלטה לעשות דברים לבד ללא שיתוף שלכם, נראה לי לא נכון בכלל, גם לגבי דברים אחרים בעתיד, ונהגתם מאד נכון. לגבי הלחץ החברתי, דרך הערכים וההסברים שלכם הוא יקבל כוח וכמובן אתם תצטרכו לדבר עם ההורים האחרים. לדעתי עשיתם ממש את המעשה הנכון!

שלי ורדי

קיימתי הבוקר שיחה עם ההורה של ה"שותף" של ילדי. האם לערב את שאר ההורים?גם למרות שבני לא מעונין בכך. האם יש סכנת התמכרות לאתרים מסוג זה?בני מרגיש אשם ויסורי מצפון שלא שיתף והתייעץ איתי למרות שתגובתי היתה רגועה כלפי חוץ. אני לא רוצה להיות יותר מדי דרמטית ולעשות "עניין " מאחר והוא באמת מביע חרטה .אם אשתף את ההורים בזה אז הוא יכול שוב להילחץ מהתגובה של חבריו.כמו כן בני ביקש שלא אספר לאביו כי פחד מתגובתו. הבטחתי שלא אספר ולא נוח לי עם זה..אני מתלבטת מה דעתך?

שלום ויקי,
לגבי השאלה האם את צריכה לשתף את בעלך, אני מבינה את אי הנוחות שלך. הכי נכון שבין ההורים הכל יהיה פתוח בעינייני הילד, האב צריך לדעת אך כנראה יצטרך לחשוב איך הוא מגיב אל הבן. לדעתי בעלך צריך לא להגיב מיד וביחד לשקול על תגובה מתונה כדי שלא להעצים את תחושת האשמה של הילד. העיקר שהבין את הלקח, ולא יקח לעצמו כאלה דרגות חופש בעתיד. הוא ילד יוזם ואקטיבי-תכונות טובות- וכל זה מראה שיש לו "עתיד" בעסקים כשיגדל.
לגבי ההורים האחרים, תגובת בנך קצת פחות חשובה כאן, במיוחד אם הילדים האחרים ממשיכים לעסוק במכירת חפצים. גם ההורה השני שיודע יכול להעביר את המידע. הם יותר מדי קטנים כדי שלא יהיה עליהם פיקוח.

בהצלחה,

שלי ורדי

שלום לך,
אכן בתך מגיעה לגיל ההתבגרות אך היא רק בתחילתו ואת תצטרכי הרבה הרבה סבלנות. ילדים/ות מתבגרים/ות אומרים להוריהם שהם מתביישים בהם, וזה לא נעים לשמוע, אך בה בעת אסור לקחת זאת ברצינות יתרה. הבושה היא ביטוי לקושי שלהם -בשלב זה - להתאים את כול חלקי עולמם.
בתך, כמו גם נערות אחרות, מבקשת להיפרד ממך מבחינה פסיכולוגית כחלק מהתפתחותה.לא משום שהיית אם לא ראוייה אלא בשל תהליכי התפתחות נורמאליים. היא חרדה, כאופייני גם לגיל, למבט החברתי ולמה אחרים יאמרו...
אני מציעה לך להעזר בליווי מקצועי ולמצוא לעצמך פינה לתמיכה, למחשבה ולליווי. זה יעזור לך להתמודד מבלי להתפרץ ולהטיח בה אמירות כה קשות כמו זו שציינת. אני מבינה שהיית תחת סערת רגשות וכדאי לעבד זאת במסגרת שציינתי.
אין ספק שאת אם מסורה אך תאלצי להתרגל לכללי משחק אחרים, ולתגובות אחרות.
ולבסוף אני מציעה גם להיפרד במידת האפשר מציפיות להכרת תודה וטובה. את עשית מה שאת מצאת לנכון, וזה המון, אבל היא לא תוכל להחזיר לך בחזרה על כך...
אנא חשבי על כך.
שיהיה לך ולה בהצלחה.
נלי

ציפי שלום,
אני מבינה שלבתך מאוד קשה ומציעה שהיא תהיה בתהליך טיפולי היוצר את ההחזקה הנפשית המתאימה. אני מציעה גם לשקול את הפנייתה למערכת ציבורית של בריאות הנפש לילדים ולנוער בעיר מגוריכם היות ששם יש אפשרות לבדיקה מעמיקה של קשייה. בנוסף, יש במקומות כאלה צוות רב-תחומי החושב ביחד על כל ילד/ה וילד/ה.
בהצלחה,
נלי

שלום אליה,
מעניין מה שאת מתארת - בתך יוצרת קשרים חברתים אך רק ורק בבית הספר. האם היא חוששת ליזום חברות אחה"צ שמא תידחה, או שחוששת מבילויים מסויימים? שאלה חשובה נוספת היא האם קשה לה בקשרים קרובים, לפי דברייך , נדמה לי שאין לה חברה אחת קרובה...
הדאגה שלך מובנת. מעניין עד כמה זו דאגה שלה גם. תצטרכו לעודד אותה יותר לצאת מהבית, ועדיף עבורה למצוא מהר מסגרת עבודה בקיץ כמו כן להרשם לחוגים. עדיפה מסגרת עבודה בה גם בני נוער אחרים עובדים. גם השירות הצבאי יספק לה מסגרת חברתית חדשה. יש מצבים שדווקא יציאה מבית הספר משפרת את הקשרים ומאפשרת הזדמנות לקשרים חדשים להיווצר. כי ייתכן ואינה שלמה עם המקום החברתי שלה בבית הספר היום.
אם המצב לא משתפר, צריך לחשוב על ייעוץ רגשי קצר.

בהצלחה!
שלי ורדי

שלום טל,
למה לא בעצם? נראה שהצעתך נכונה, לבדיקה לפחות. כך אפשר לבדוק אם היא מנקה את החדר. עצם העובדה שתקח אחריות על חדרה נראית לי טובה מאד.המצב יכול להיות גם הפיך. תמיד העוזרת תוכל לשוב ולנקות את החדר שלה, כהחלטתכם. יש צדק עמה אם שוברים לה דברים..הכי נכון נראה לי "שתכין" את החדר לניקיון העוזרת, שתסדר אותו וכך לא יהיו הרבה דברים על שולחן, והחפצים החשובים יוסתרו במגירות או בארון.אפשר תמיד גם לייעץ למנקה איך לגשת לחדר של הבת...

כל טוב,

שלי

שלום,
מתיאורייך את בתך, היא מרשימה כנערה לא בשלה, די תלותית, וכנראה נמצאת במשבר תקופתי. היא אינה יכולה לשאת אותו ומגיבה בהתפרצויות כלפי בני המשפחה. תלונותיה, קנאותיה והתעקשותה מזכירות תקופת התבגרות. לא ציינת אם ההתנהגות הזו איפיינה אותה תמיד או החמירה בתקופה האחרונה.
ייתכן והחיים העצמאיים במעונות, רחוק מהמשפחה, העמידו בפניה דרישות לעצמאות ולהתנהלות בוגרת שעדיין לא רכשה ולכן חשה לא מספיק טוב עם עצמה.רוב הסטודנטים בוגרים יותר ממנה וזה גם לא מקל עליה ועל המקום שלה ביניהם.
בנוסיף אם הבנתי נכון, היא שואפת לציונים גבוהים ומתקשה לשאת חוסר מצויינות. התוצאה היא שהיא משליכה את הבעיות שלה אל בני משפחתה ,בעיקר אליכם ההורים. בכך היא מסמנת לכם שלא מתייחסת לבעיותיה כבעיות שלה עצמה, שאין לה עדיין נפרדות ולא רכשה עצמאית אמיתית מכם.

צריך להמשיך וללחוץ על טיפול פסיכולוגי, יש בכל אוניברסיטה שירות ייעוץ לסטודנטים או לחלופין ייעוץ משפחתי יכול לעזור במרום מגורייכם. ייעוץ משפחתי יכול לכלול את כל המשפחה אך גם חלק ממנה. לגבי התנהלותיך כלפיה, יש לך כבר את התשובה: להפסיק לרצות אותה ובעצם לשדר לה בכך שמגיע לה פיצוי על הבעיות שיש לה, במקום לנסות להבין את הבעיות שלה.הכי חשוב,להתחיל לפתור אותן בעצמה ולא באמצעות התפרצויות, דרישות והתעקשויות לפינוקים.

בהצלחה רבה!


שלי ורדי

שלום לך,
אני מציעה שתבררי איתה איך היא מרגישה ביחס לכך.
שימוש בטמפונים אכן מאוד מקל אבל בתחילה יכול לעורר חשש משום שמחדירים משהו זר לגוף.
בנוסף, מעבר להסברה כיצד בנוי הטמפון, נדרשת המוכנות לקחת ראי קטן ולהסתכל בפות ובפתח הנרתיק. זאת כמובן במטרה להבין לאן להכניס את הטמפון. לכך נחוצה כאמור מידה מסוימת של בשלות.
בכל מקרה אני בעד דיאלוג בכל נושא, כולל נושא זה.
בהצלחה, נחי

שלום לך,
אני בהחלט מבינה את הדאגה. פגיעה בשינה מהווה פגיעה גם באיכות החיים הכללית. לא ציינת כיצד הוא קם בבוקר לבית הספר, אך בכל מקרה זה לא פשוט.
אני חושבת שיכול להיות לכך שילוב של סיבות - פיזיולוגיות/נוירולוגיות ונפשיות. לא ציינת האם התייעצתם עם רופא/ה? בעיקר מי שמומחה להפרעות בשינה. אם לא, אני מציעה לעשות זאת.
בנוסף, יתכן שכדאי לשקול שינוי המינון של הריטאלין...
לא פחות חשוב הוא לשקול מתן עזרה נפשית. להערכתי יתכן שיש הרבה "רעש" פנימי, מתחים ומחשבות שמונעים מבנך להירדם.
עלי להודות שאני מעריכה את העובדה שהוא קורא ולא צופה בטלויזיה ו/או במחשב.
יחד עם זאת מקווה שנתתי קצה חוט לחיפוש אחר פתרון הולם.
בהצלחה,
נלי

שלום איריס,
בעיות הקאות ובחילות מופיעות יותר בשכיחות על רקע נפשי מאשרבעיות השלשולים. צריך להבין לפי ניסיון העבר, האם סביר שלבת שלך יהיו תופעות פסיכוסומטיות? האם זו דרך להביע את עצמה בעקיפין? ייתכן שהמצב יותר פשוט- אולי היא חוששת להגיע לבית ספר שמא תקיא שם. מצב כזה יכול לגרום לה לרגרסיה, לרצון להשאר בבית. ייתכן ויש לה רווח משני מכך שנשארת בבית ונמנעת מהתמודדות עם המקצוע המלחיץ...
תנסי לדובב אותה, לא כמטרה להביא אותה לבית הספר ולגרום לה לתפקוד, אלא כדי להבין את מכלול רגשותיה. תנסי להיות ישירה, לשאול שאלות בלי שיפוט כדי שתרגיש שאת מתעניינת במה שעובר עליה. תהיי פתוחה להתעניין על כל התחומים בחייה ולא רק בלימודים. ספציפית למקצוע המלחיץ, אולי אפשר לעזור לה באמצעות שיחת הבנה עם המורה או באמצעות שיעורים פרטיים? אם התופעות נמשכות ומדאיגות, הייתי ממליצה גם לחזור לרופא או לגסטרולוג.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום לך,
אין זו הפעם הראשונה שאני שומעת על התאהבויות חזקות שכאלה. לנו המבוגרים זה נראה בגיל צעיר, אך בואי נזכור שאין "אמת אחת" גם בנושא זה.
כדאי גם לזכור שלא מדובר מייד ביחסי מין, שאכן מוקדמים בהחלט. מדובר במערכת רגשית ובמחשבה על גילויי חיבה. יש כבר תשוקה ראשונית - אני מעריכה - אך הכול מאוד בוסרי.
להערכתי טוב שאת עוקבת, אבל בבקשה נסי לא לעשות זאת בצורה פולשנית.
כמו כן אני בהחלט ממליצה שתשוחחי איתו, עד כמה שאת יכולה. כלומר, נסי להקשיב למה שהוא מספר, דברי על מסר של אחריות... כדאי שלא יהיה בשיחות אלה מסרים של אזהרות. הוא והיא מגלים עולם מופלא, ועדין אין מקום להזהיר ואולי אפילו להפחיד. למדי אותו שהוא יכול לראות בך "כתובת" לשיחה.
בהצלחה,
נלי

שלום שיר, בקשר לתשובה חפשי בפורום "הגנה עצמית לנשים" ב BEOK,

אם את רוצה להעזר בקשר לאירוע ולאיום לתקיפה מינית כלפייך, את מוזמנת לכתוב לנו שוב.


שלי ורדי

מציעה לך להתייעץ גם באתר
אתר מדהים שעזר לי המון.
אני ממליצה עליו בחום..


בהצלחה לך :)

שלון עמית,
באמת מצב בעייתי, עבור אחותך בעיקר וגם עבורך. אולי לא נעים לך לדבר איתה על כך אך אני חושבת שכדאי שהיא תדע זאת ,יותר חשוב למנוע העברת התמונות לאתרים אחרים וגם אולי שתנסה לתבוע או להתלונן במשטרה על הפצת התמונות. יש לי פשוט הרגשה שבשלב מסוים המידע יגיע אליה בכל מקרה. עדיף שתשלוט במצב כמה שהיא יכולה.
אם ממש לא נעים לך , תוכל לפנות לאחת החברות שלה, לשתף אותה ולטכס עצה מה לעשות ואיך להודיע לה.

בהצלחה, מקווה שלא יהיו הרבה נזקים...ושאחותך תוכל להתגבר על עגמת הנפש.

שלי

שלום לך,
אני מבינה את המתח סביב הבקרים אך לא מבינה הרבה מעבר לזה... הילדה הולכת לישון בזמן אבל לא מתעוררת, הילדה אוהבת ללכת לבית הספר אבל לא הולכת... אני שואלת את עצמי מה מהבלבול שאני חשה עובר גם אליה.
לקום בבוקר בעיקרון זו אחריות לגמרי שלה. יחד עם זאת אני מבינה שבית הספר לוחץ ורואה בכם כאחראיים.
האם ניסיתם לשוחח איתה?
האם ניסיתם להתייעץ/ ללכת לטיפול? (רגשי, התנהגותי, משפחתי...)
כנראה שלא ואני ממליצה לעשות זאת בהקדם.
בהצלחה,
נלי

שלום לך,
האם יכול להיות שאי האכלה של החבר נעשתה באופן פתאומי, אולי אפילו בוטה? וכן, נשאלת השאלה האם קדמה לכך איזו שיחה ביניכם?
ממה שכתבת אני משערת שלא, ולכן אי ההאכלה של החבר הפכה למאבק כוח נוסף וחבל.
כאשר הצעתי לך "להתפטר" התכוונתי לאיזו עמדה נפשית, פנימית, שאינה לוקחת כל כך הרבה אחריות על כל הלוגיסטיקה של ההאכלה. אם יוצא לך טוב ואם לא גם טוב...
אנא בדקי עם עצמך האם את לוקחת את הדברים לאיזשהו קצה? מה שמרחיק ביניכם ויותר מתח נוסף.
אין הוראות הפעלה - גם לא לי. מה שאני רק יכולה לשוב ולהציע זה לשוחח בלי להאשים, לברר בלי ביקורת.
בהצלחה,
נלי