פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך,
עניתי לפני יומיים אבל כנראה תשובתי לא נשלחה...
אני מבינה את התסכול אבל שואלת את עצמי מה בתך אומרת לכם בהתנהגותה זו? האם היא מעידה על כעסה משום שאתם הרבה לא בבית? שמוטלת עליה אחריות רבה?
היה כדאי לשוחח, בלי לריב ולברר. אולי שתיכן בבית קפה?
זה שהיא מתפרצת ובוכה הרבה אומר גם שמצבה הנפשי לא כל כך טוב. היא כנראה מתוחה מאוד וגם על זה כדאי לדבר...
אם תוכלי לגשת אליה כשאת לא כועסת ולברר תוך שאתן מתחילות ליצור דיאלוג אחר זה יכול להיות טוב עבורכן ולעזור ליחסים.
אם קשה לבד כדאי לשקול עזרה של איש/אשת מקצוע.
בהצלחה,
נלי

שלום,
אכן המצב מסובך ומדאיג,
השאלה הראשונה שעולה לי בראש איך בתכם נלכדה בקסמיו של בחור כזה.. מה באישיות שלה גורם לה להיות קשורה לבחור מסוג זה. האם בדרך כזו, באופן תת מודע, היא מנסה למרוד בכם? האם ביתכם מסוגלת בדרך יותר מסתגלת לבטא את הייחודיות את האינדיווידואליות שלה? ייתכן שהיא בעלת הערכה עצמית נמוכה ומאמינה שלא מגיע לה בחור טוב יותר?

הייתי ממליצה על אפשרות לגייס עוד כוחות ומשאבים של המשפחה במשבר הזה. אם יש אחים גדולים, דודה או בני דודים שאתם נמצאת בקשר טוב, הם יכולים לדבר אתה בצורה מעט יותר שוויונית ובגובה העניים. יש סיכוי שהיא תתנגד פחות לשמוע את דעתם ותהיה לה הזדמנות להודות בדברים שהיא אינה מודה בפניכם.
עוד אפשרות- יש גם לקחת בחשבון שאולי היא מעט חוששת להיפרד ממנו....גם אם הייתה רוצה לנסות. הוא נשמע מתיאורכם כטיפוס תוקפני.
לגבי הנסיעה לחופשה עם החבר, נדמה לי שהחוק אתכם כי היא עדיין קטינה. אני ממליצה שתתייעצו עם גורמי החוק. עוד ערוץ לשיפור הדיאלוג הנו שיחות משפחתיות עם פסיכולוגית ביחד עם הבת. כמובן, הדרכת הורים מהפסיכולוגית של הבת הכרחית במצבכם הרגיש.
בכל מצב, אם אתם מעריכים את המצב כמסוכן עבורה, תצטרכו לפעול בדרך חזקה מאד גם על חשבון קושי גדול ביחסים עם בת בטווח הקצר.

בהצלחה, מחזיקה אצבעות,

שלי ורדי

תודה על התגובה.
לגבי ההערכה העצמית שלה. היא גבוהה מאוד (1.80 מטר) ובעבר זה מאוד הפריע לה. היא סבלה גם מההערות של ילדים לגבי הגובה שלה. לדעתי היא פגשה אותו בשלב של חוסר ביטחון והוא החמיא לה ואמר כמה שהיא נראית טוב וככה הוא הצליח לכבוש אותה. בנוסף, החברות שלה כמובן מעודדות את הקשר הזה. זה מרגש אותן.
ניסינו את מה שהצעת - גיסתי ואחותי דיברו איתה והיא כל הזמן ממשיכה לטעון שהוא השתנה ושהוא עשה שטויות כשהוא היה בן 16 והיום הוא לא עושה דברים כאלה.
לגבי הגבלת הצעדים שלה וכל מיני דברים בסגנון - ניסינו גם את זה במשך כחודש וזה לא עזר. לקחנו לה את הנייד, את המחשב, לא נתנו לה להיפגש עם אף אחד, עקבנו אחריה ומה לא וזה לא עזר.
התייעצתי עם פסיכולוגית שאמרה שהבת שלי מאוהבת בו ואולי אם נשחרר אותה להיפגש איתו בלי הגבלה מבחינתנו היא תיווכח בעצמה שהוא לא בשבילה. היא ילדה חכמה, חרוצה וחזקה ואני יודעת שהיא לא מרוצה מזה שהוא לא עובד. לדעתי היא לא מפחדת ממנו.
היא לא מקבלת מאיתנו כסף לבילויים ולבגדים, אנחנו מממנים רק את מה שאנחנו חייבים. אנחנו לא נותנים לה לנהוג ברכב (היא הוציאה רשיון לפני כחודש)
בינתיים המצב בבית לא פשוט. אין כמעט תקשורת בינינו לבינה. היא נפגשת איתו מתי שהיא רוצה. היא לא מוכנה ללכת לייעוץ ולא מוכנה להקשיב לאף אחד.

שלום שוב,
אולי הבת צריכה להגיע בעצמה למסקנה שהוא לא מתאים לה. בתקווה שהיא לא ניזוקה מקשר הזה... העובדה שהיא אינה חוששת ממנו, מעודדת. אולי בשלב זה אתם צריכים "לסגת" מההתעקשות והדרישה כלפיה. מה שמעניין ועצוב זה שהתקשורת ביניכם לבין הבת אפסית. אתם צריכים לבדוק את היחסים אתה, האם הם תלויים רק על אי ההסכמה על הקשר הזה? תנסו להתקרב אליה בדרכים אחרות ללא דיבור בנושא הכאוב. אל "תענישו "אותה ללא סיבה. אם היא הוציאה רישיון, למה שלא תעזרו לה לצבור ניסיון בליווי שלכם? תנו לה להרגיש שהיא הבת שלכם בכל תנאי, ואתם דואגים לצרכיה בכל מצב, גם במצב של אי הסכמה. מאבקים מסוג זה של הענשה מרחיקים אין סיכוי שבאמצעותם היא תוכל להפנים את העמדות שלכם בעתיד. גם אם בתוכה היא תסכים אתכם בעתיד, תתקשה להודות בטעותה ו בגלל הקשר המנוכר ביניכם לבינה.


בברכה,

שלי ורדי

אמא שלום,
אני קוראת על סיפור אישי קשה ומבינה מאוד ללבך - כאם, כאישה וכאשת מקצוע.
איני יודעת אם היית פעם בטיפול אך גם אם כן מציעה לך לשוב ולטפל בעצמך: בזיכרונות העבר, בתחושה שלא שמרו עליך ובכך שאינך יכולה ליהנות - ממיניותך ובכלל. אלה הן - בעיני - סוגיות מרכזיות שדרושות התייחסות וקשורות גם לקשר עם בתך הגדולה.
אין לי ספק שאת עושה מאמצים רבים, אך תהליכים שבחלקם הרב הינם לא מודעים משפיעים ומשחזרים משהו מהעבר...
אני מרגישה שכאשר את תוכלי לאהוב ולסלוח לעצמך ולאימך תוכלי לפתוח דיאלוג אחר עם בתך, בו היא תוכל להתקרב ולאהוב אותך בדומה למה שאת רוצה.
בהצלחה,
נלי

אילנה שלום,
אכן זהו גיל בו כבר מתחיל להיות ביטוי לסקרנות ולתשוקה, רצון לנסות וגם בלבול ומה שאת קוראת "היסחפות". עם זאת, נשיקה "צרפתית" אינה מובילה מיד ליחסי מין. חשוב לזכור כדי להרגיע את עצמנו.
אם שיחת המחשב שראית הייתה ללא רשותה הרי שתצטרכי ליזום בדרך אחרת שיחה/שיחות אישיות עמה. מומלץ לא להיות בעמדת המבקרת ו/או המזהירה אלא זו שמאפשרת לברר מה מתאים, מה כדאי ולמה עדין צריך לחכות. מניסיוני שיחות, דיאלוג מסוג זה, הוא בעל השפעה רבה על הנער/ה. יש לתת מקום לתשוקה ולרצון להתנסות, אך גם לשוחח על החשיבות בלהיות קשובות לעצמנו, לא למהר, לזכור את הגיל הצעיר ובעיקר - שאין צורך ודחיפות לממש באופן מעשי כל פנטזיה/מחשבה. אם מתבלבלים ופונים מהר מדי למימוש קונקרטי ומעשי של הדברים יכולים להיפגע.
יש גם ספרות לנערות שמותאמת לגיל זה, ואתר 4girls לבנות שממש פונה לגילאים אלה ונותן מענה על סוגיות רלבנטיות שונות. מומלץ שתסתכלי בו את קודם...
בהצלחה,
נלי

אילנה שלום,
אכן זהו גיל בו כבר מתחיל להיות ביטוי לסקרנות ולתשוקה, רצון לנסות וגם בלבול ומה שאת קוראת "היסחפות". עם זאת, נשיקה "צרפתית" אינה מובילה מיד ליחסי מין. חשוב לזכור כדי להרגיע את עצמנו.
אם שיחת המחשב שראית הייתה ללא רשותה הרי שתצטרכי ליזום בדרך אחרת שיחה/שיחות אישיות עמה. מומלץ לא להיות בעמדת המבקרת ו/או המזהירה אלא זו שמאפשרת לברר מה מתאים, מה כדאי ולמה עדין צריך לחכות. מניסיוני שיחות, דיאלוג מסוג זה, הוא בעל השפעה רבה על הנער/ה. יש לתת מקום לתשוקה ולרצון להתנסות, אך גם לשוחח על החשיבות בלהיות קשובות לעצמנו, לא למהר, לזכור את הגיל הצעיר ובעיקר - שאין צורך ודחיפות לממש באופן מעשי כל פנטזיה/מחשבה. אם מתבלבלים ופונים מהר מדי למימוש קונקרטי ומעשי של הדברים יכולים להיפגע.
יש גם ספרות לנערות שמותאמת לגיל זה, ואתר 4girls לבנות שממש פונה לגילאים אלה ונותן מענה על סוגיות רלבנטיות שונות. מומלץ שתסתכלי בו את קודם...
בהצלחה,
נלי

שלום מיטל,
אני מבינה מאוד לליבך ואת דאגתך.
אתחיל מהסוף: "התמונה" שאת מתארת פה אכן מדאיגה. אם את מרגישה שיש לך יכולת לשוחח איתה ולומר לה משהו על דאגתך כלפיה את בהחלט יכולה לעשות זאת אבל בזהירות. נראה שלבתך אין היום הרבה כוחות, לא בשביל עצמה ולא בשביל "להחזיק" מטלות ואתגרים התפתחותיים.
בנוסף, אני סבורה שבתך זקוקה לחזור לטיפול, ובשלב ראשון אתם - ההורים - יכולים לקבל טיפול/הדרכת הורים שתוכל לסייע לכם ולתמוך בכם.
אכן אסור להניח לדברים, וכדאי לנסות לעזור לה. זה אכן מאוד קשה אבל אולי היא זקוקה לביטוי שאומר שלא מוותרים עליה. ממנו תוכל לקבל כוחות לא לוותר על עצמה.
בהצלחה,
נלי

שלום מיטל,
אני מבינה מאוד לליבך ואת דאגתך.
אתחיל מהסוף: "התמונה" שאת מתארת פה אכן מדאיגה. אם את מרגישה שיש לך יכולת לשוחח איתה ולומר לה משהו על דאגתך כלפיה את בהחלט יכולה לעשות זאת אבל בזהירות. נראה שלבתך אין היום הרבה כוחות, לא בשביל עצמה ולא בשביל "להחזיק" מטלות ואתגרים התפתחותיים.
בנוסף, אני סבורה שבתך זקוקה לחזור לטיפול, ובשלב ראשון אתם - ההורים - יכולים לקבל טיפול/הדרכת הורים שתוכל לסייע לכם ולתמוך בכם.
אכן אסור להניח לדברים, וכדאי לנסות לעזור לה. זה אכן מאוד קשה אבל אולי היא זקוקה לביטוי שאומר שלא מוותרים עליה. ממנו תוכל לקבל כוחות לא לוותר על עצמה.
בהצלחה,
נלי

שלום מיכל,
אכן ביתך נשמעת, מהתיאור שלך, ילדה מפונקת. ייתכן כי צד זה באופייה קשור לבעיית הקשב שלה שגורם לה לקושי לדחות סיפוקים ולשהות בתסכול. ייתכן ואתם מרחמים עליה בגלל הסרבול המוטורי שלה... נדמה לי שהיא נערה לא קלה וגם יהיה לה עצמה קשה בעתיד כשתצטרך לעמוד על הרגליים שלה ללא תיווך ועזרה, לקבל החלטות ולהכיל אכזבות.
בגיל 18,מעט מאוחר כדי לחנך אותה לבצע בבית מטלות. אני לא יודעת אם יצליח, אך בפירוש יש ערך מוסף עבור ההתפתחות שלה, ההבנה וההפנמה שאין תמורה ללא נתינה/השקעה מצידה. לגבי התקציב של 600 שח, הוא תקציב יפה לגילה אפילו מפנק מדי. ייתכן שיהיה טוב יותר אם ביתכם תקבל בכל שבוע תקציב, במקום כל חודש, ותקבל מכם הדרכה איך להשתמש בכסף (בטח עשיתם את זה כבר).
דבר אחד בטוח: אתם חייבים להיות עקביים עם הקו שלהם ולא לרחם עליה או לוותר, אחרי שהחלטתם דבר מה לגביה. אתם צריכים אורח רוח ונשימה ארוכה לשם כך. היא זקוקה, לטובתה, "לפגוש את המציאות",שלא תמיד תהיה נעימה ועוטפת עבורה בעתיד. ייתכן שהיא תצטרף ייעוץ רגשי אם לא קיבלה עד כה.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום אודליה,
כפי שאני מבינה מהתיאור שלך, הילדים שלך התרגלו שמישהו אחר-האימא- מסדרת אחריהם תמיד. למרות הטענות והתלונות שלך אליהם, את מתעייפת ממאבקים ומסדרת בעצמך. אני מאד מבינה אותך, כל עוד יש לך עבודה ואת עייפה ומעדיפה את המאמץ הנוסף בסידור החדרים והבית מאשר מאבק עם הילדים. אלה הרגלים שטוב שההורים יתחילו להקנות מגיל צעיר, כרגע יותר קשה. למרות זאת אני תוהה למה אף אחד מ 4 ילדייך לא בא לקראתך. את מתארת את עצמך כמסודרת ונקייה, איך אף ילד לא הצליח להזדהות ולראות אותך כמודל ולרצות להיות מסודר? ילדייך, בעיקר הבנות הן די גדולות...הייתי מצפה מהן ליותר רצון לסדר וליותר רצון לקחת על עצמן אחריות על החפצים והסביבה האישית שלהן. אין לי פרטים נוספים על המסגרת המשפחתית כך שקשה יותר לתת עצה מותאמת. מה שבכל זאת הייתי ממליצה לך זה לכנס אותם , את כולם או רק את הבנות, בתזמון מתוכנן מראש ולא בזמן שאת כועסת עליהם כי הם לא מסדרים. תדברי בצורה רגועה ותבקשי מהן לסדר ולנקות את החדרים שלהם בשלב זה בלבד. הם צריכים להביא את הבגדים המלוכלכים לכביסה אחרת את לא מסדרת, ממיינת ומכבסת להם. חשוב שתדברי אתם בצורה רגועה, ושבעלך גם יהיה אתך,שתהיו צוות. בגיל כזה ובמצב כזה שהילדים אינם רגילים לסדר אישי, השינויים יהיו קטנים וייעשו דרך שינוי בדפוסי התנהגות מצידך, ולא דרך הרבה מלים וויכוחים. פשוט לא לסדר אחריהם, עד שלא יהיה להם מה ללבוש או שירגישו ממש לא נוח בבלגן. בנוסף, אני מרגישה במרומז מדברייך שאין הרבה לכידות בין האחים. כל אחד לעצמו. זה עוד נושא שצריך אולי לתת עליו את הדעת, אם את רוצה משפחה וילדים שיהיו שתהיה ביניהם אחוות אחים ותחושת צוות.

בהצלחה!

שלי

שלי תודה רבה על תשובתך המורחבת, כל מילה כל כך דיברה אלי. וזה נכון אני שנים רבות מתאמצת כל כך שיקשיבו לי ושיעשו דברים ולא תמיד זה עובד , וכן חשוב לי מאוד שתהיה אחווה משפחתית אך משום מה גם כאן הם לא תמיד רוצים לעזור אחד לשני למרות שאני ואחיי מאוד מגובשים וילדיי יודעים זאת. הרבה פעמים יש כשמישהו מבקש משהו השני לא רוצה לעשות זאת ...מה באמת ניתן לעשות בנודון כדי שהם יהיו מלוכדים ויעזרו אחד לשני..אשמח לטיפ קטן בנושא למרות שילדיי כבר גדולים

איריס שלום,
צר לי על העיכוב במתן המענה.
איני יודעת מה מצבו הרגשי של בנך, אך יתכן שהוא משפיע על חוסר רצונו ללימוד ולהשקיע. העובדה שאינו מדבר עם אביו (נכון לתקופה בה כתבת את הפנייה) כמובן שאינה מוסיפה.
את צודקת שאינך יכולה לקשור אותו לבית, אבל יש להבהיר שהוא יצטרך לקבל החלטה: או ללמוד או לצאת לעבודה. שכך זה לא יוכל להימשך.
אני מציעה להתארגן בכמה כיוונים:
האחד - ליצור קשר עם בית הספר ולהתייעץ איתם לגבי ההמשך, בנוכחותו,
השני - לתת לו סיוע נפשי. יתכן שטיפול משפחתי יתאים פה מאוד (איני יודעת מדוע האב והבן אינם מדברים, אך זה מרגיש מתאים). זה ייתן גם לך תמיכה, קצת כוחות והרגשה שאינך כל כך לבד.
בהצלחה,
נלי

לאה בוקר טוב,
נשמע שאת מנסה לטפל בבתך ובכל זאת היא מתקשה להחזיק ולהתמיד במסגרת הלימודים.
כשאת מתכוונת "טיפולים" האם את מתכוונת לטיפולים פסיכולוגיים? אם כן, מה למעשה הבנת, קבלת הסבר, בנוגע לעולמה הנפשי...? קשה לי להאמין שמדובר רק ב"עצלנות", "אין לה חשק"... האם יתכן שמדובר בסוג של מרד מצידה כלפיך? האם היא מרגישה שאם היא לא תיצור "בעיות בלימודים" לא כל כך יתייחסו אליה במשפחה?...
בסך הכול אי אפשר להכריח. במקרה שהיא ממש לא תרצה להמשיך לכיתות י"א-י"ב יכולות להיות מספר אפשרויות:
שהיא תעזוב כליל ותצא לשוק העבודה - אפשרות קיצונית אבל מציאותית. היא תוכל להשלים בגרויות בעתיד, כשתתבגר ותבין שזה עבורה.
שהיא תעבור לבית ספר בו יש פחות דרישות - אפשרות פחות טובה, זה תלוי גם בציוניה ובעמדת בית הספר.
אפשרות שהיא תמשיך בבית הספר המוכר, תוך קבלת עזרה מהצוות החינוכי ויצירת דרכים ליצור מוטיבציה ואפשרות להתמיד.
אני בכל זאת מציעה שהיא תלווה בסיוע מקצועי-טיפולי וכך גם אתם ההורים (הדרכה).
בהצלחה רבה,
נלי

נוגה שלום,
אכן ההורות מעייפת. להחזיק אותה יחד עם שאר חלקי החיים (פרנסה, זוגיות...) זה באמת לא פשוט. אני מבינה לליבך.
יחד עם זאת הרי אי אפשר באמת להרפות. אני מעריכה את חיפוש הדרך, את הניסיון לא לוותר, לומר דברים באופן חיובי ולהיות בקשר עם המחנכת.
נשאלת השאלה איך עוד להבין את מה שכתבת? מה עוד אפשר לעשות?...
עלתה בי המחשבה שאולי, באופן לא מודע, בנכם מרגיש שאלמלא הקשיים שהוא מערים עליכם בנוגע ללימודיו אתם תהיו פחות נוכחים בחייו? תלכו כל אחד לעיסוקיו/ה... שווה לבדוק זאת. הוא כאילו מצא דרך להעסיק אתכם סביבו, לוודא שלא "תיעלמו".
בנוסף, איני יודעת דבר על עולמו הרגשי. יתכן ששווה להיעזר בעזרה מקצועית - הן עבורו והן עבורכם.
ברמה הפרקטית הרי שיתכן שיועצת בית הספר/השכבה, תוכל לעזור קצת?... אולי גם המאמן בקבוצת הכדורגל (בדרך כלל מדגישים את חשיבות הלימודים במסגרות כאלה).
בהצלחה,
נלי

אלי בוקר טוב,
בתך היא ילדה נבונה, מחוננת, אך נראה שהיא מוצפת רגשית ובהחלט מבולבלת. התנהגותה מעידה כי בנוגע לבנים/לחבר ובעיקר לצורך להיות אטרקטיבית ונחשקת מבחינה מינית והיא מוכנה "לחצות גבולות". נראה לי שהווטסאפ מאוד מרגש אותה, יש פה גילוי מסוים, התרגשות והדלקות. סוג של אש... קשה לעצור זאת רק דרך אזהרות וגם לא כדאי (במחשבה על מיניותה העתידית). מה שבהחלט עלול לפגוע בה. אני מבינה את דאגתך.
אני סבורה ששיחה עמה אינה צריכה להיות חד פעמית, וגם לא מבוססת רק על מקום של אזהרה (מה שלהערכתי קרה, והנה לא עבד...). יש לדבר על הצורך שלה לשלוח את התמונות, מדוע היא לא פוגשת את תחושת האזהרה שאתה מנסה להעביר אליה ובכלל מה קורה לה.
אי לכך אני מציעה לך לפנות למי שיכול לנהל איתה שיחות מסוג זה. האם, יועצת בבית הספר, אולי אפילו מטפלת מקצועית פרטית. היא זקוקה לעזרה וכך גם אתם.
בהצלחה,
נלי

עמית בוקר טוב,
צר לי כי לא נענית עד כה...
אני מבינה את הדילמה שלך ואת חששותיך. בה בעת הרי שאני סבורה שככול שילדינו גדלים כך עולה הצורך לתת בהם אמון. אם בילוי זה הינו מקובל במקום מגוריכם, כמו שאת מציינת, הרי שלא הייתי אוסרת או מכבידה מדי על צעדיה.
זכרי שגם בבתים אפשרי שיקרו כל מיני דברים שלא היית רוצה, ושפיקוח יתר - ואולי זה העיקר - עלול להצמיח שקרים והסתרות.
לבסוף, כן לעקוב, להיות עם "יד על הדופק" אך גם לשמר דיאלוג עם הבת. בנוסף, לא לקבוע שעה מוקדמת מדי בה היא היחידה שעוזבת ולכן כועסת עליכם.
בהצלחה,
נלי

שלום, אני מבינה לליבך,דאגתך מובנת מאד.התחושה של הורה העומד חסר אונים מול השפעות הסביבה על הילד שלו היא נוראית. הייתי ממליצה לך לערב עוד אנשים משמעותיים מהמשפחה,אחים גדולים,אם יש,דודים,סבא וסבתא.זאת על מנת שירגיש שיש לו סוג של גב,נוכחות וסמכות משפחתית מולו שמשדרת לו שהוא לא הולך לפי ערכי משפחתו. שנית, יש לקחת בחשבון שגם אם הוא מעוניין להשתחרר מהבר"ה האלה,ייתכן שחש לכוד וחושש ....צריך שאתם ההורים, תתייעצו עם איש מקצוע, כדי למצוא את הדרך הטובה יותר להוות סמכות עבור הבן. לא הייתי פוסלח גם צעד דרסטי כמו מעבר למגורים רחוקים כדי לבודד אותו מחברה מדאיגה זאת.לפי ניסיוני זה עזר לכמה משפחות משמעותית. בהצלחה, שלי

שלום אורי,
אפשר להבין לדאגתך, הייתי דואגת גם במקומך.
אני לא יודעת איך הבן שלכם היה בתור ילד ועד כמה היה קרוב, פתוח וכן אתכם. האם התנהגותו מייצגת המשך מוקצן של יחסיכם בעבר, או הבן שינה את התנהגותו לגמרי כלפיכם. הייתי רוצה להבין האם התנהגויות של שקרים ואי אמירת אמת הנן מנת חלקו בבית בלבד או גם בסיטואציות חיים אחרות כמו בבית ספר מול מוריו, בבית מול אחיו, או מול חבריו. שקרים מבטאים חוסר קרבה ואי אמון, אמונה שהוא לא יהיה מובן בכל מקרה. גם אם יגיד את האמת לא ישיג את צרכיו, או שישפטו אותו. בנוסף, שקרים מסמלים צורך רב בעצמאות ונפרדות, דווקא מתוך תחושה של תלותיות יתר בעבר , בעת הילדות. ייתכן שכך הוא מרגיש עצמאות ותחושה שהוא גדול ואינו צריך לעשות חשבון לאף אחד. שקר מבטא גם תחושה פנימית של "אם אין אני לי, מי לי.." מן אמונה שאין בעולם אדם שמסוגל להבין אותי ולעזור לו לספק את צרכיו.
אני מסכימה לדאגה שהשקרים כסמל לתפיסה פסימית זו על היחסים מעלה את החשש לאיכות היחסים הקרובים העתידיים שלו. ברמה המעשית בבית, אני לא יודעת איך אתם מתמודדים והאם אתם מציפים את הנושא. בסופו של דבר שיחות ישירות שמציפות הכל, הן טובות. במקרה שיש שיחות כאלה ואינן מובילות למשהו טוב, אני ממליצה הדרכת הורים בשלב ראשון על מנת שאתם תבינו את מהות היחסים עם הבן יותר טוב ודרכי התנהלות שיכולים להתחיל לקרב אותו אליכם. ייתכן שבשלב מאוחר יותר הבן יצטרך ייעוץ.

בברכה,

שלי ורדי

שלום לך מירי,
עד כמה שזה מדאיג, ו בלתי אפשר לחסום ילד בגיל טרום התבגרות בימינו, בעת שההורמונים מתחילים להציף אותו בהדרגה והעניין במיניות גובר, מלצפות בדברים אלה. הסיבה היא שהעולם פתוח ( מידי פתוח) לכל מידע אפשרי. עדיף לתת לו הדרכה על כך, להסביר לו שלא כל מה שהוא צופה ויצפה מתרחש במיניות הנורמטיבית, שיש סרטים מעוותים המספקים סקרנות לא בריאה אצל אנשים. יותר נכון עבורכם כמשפחה להנחיל לו את הערכים של מיניות בריאה ולהכין אותו לסכנות, שהן שתיים: הראשונה- שיתמכר לפורנו והאנרגיה שלו לא תתפנה לדברים אחרים. הסכנה השנייה - הוא עלול לקבל תמונה מעוותת על מה זה מין בריא ומספק. אתם לא צריכים לעודד את הצפייה אך באותה מידה לא נראה לי מציאותי לאסור בתוקף את הצפייה. הוא ימצא דרכים לצפות בכל מקרה. מומלץ לקנות לו ספר הדרכה על מיניות, קיימים ספרים כאלה בחנויות, מותאמים למיניות הבנים. לפי התיאור שלך אני מתרשמת שבנך ילד נחמד ונבון. עוד דבר: תדפקי בדלת היום לפני שאת נכנסת... הוא יעריך את הפרטיות שאת מאפשרת לו , חבל לחשוף אותו לתחושות מבוכה.