פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך,
אני מבינה את חששותיו של בנך ואת כאבך.
אני סבורה שכדאי לחזקו מבחינה רגשית ואולי לשקול אפילו טיפול פסיכולוגי שיסייע לו להתחזק. זאת במטרה לעזור לו לקחת כל פעם צעד נוסף, סוג של סיכון, למען הסיכוי ביצירת קשר.
במקביל כדאי לעודדו לפגוש ילדים אחרים, חדשים, דרך פעילוית/חוגים מחוץ לבית הספר.
צריך לזכור שזו תקופה קשה מאוד אבל היא עוד תשתנה ותעבור.
שיהיה בהצלחה,
נלי

שלום לך,
אני מבינה מדבריך כמה אתה מיואש וכואב וצר לי על כך. אני מכירה את התחושה שבה נקודה אחת בחיים כל כך מציקה ומפריעה. זאת למרות שסך כל "תמונת חייך" הוא טוב - חברים, משפחה, תפקיד שאתה רוצה בצבא... ובכלל אתה בריא ומתפקד.
אני יכולה להציע לך - פרט להבנה - לקחת את עצמך ולהיעזר לא רק דרך אתר אלא גם דרך מטפל/ת. אדם עמו/ה תוכל לשוחח קצת ולהקל את הכאב. אדם שיוכל לעזור לך להסתכל אחרת על אותה תמונת חיים...
הצעה נוספת, שיכולה להיות כרוכה גם בזו הראשונה, היא הזמנה עבורך להחליט שיש לך אפשרות לחיות את חייך בשנאה עצמית, בכאב ובייאוש, או - לא. כלומר, לנסות לעבוד בעצמך על אותן מחשבות שליליות המייאשות אותך כל כך. זאת מתוך בחירה והחלטה שאם אתה מתקרח הרי שזה תהליך שאין לך שליטה עליו, אבל על איך תחיה את חייך - יש לך יותר. זה קשה אבל אפשרי.
המון בהצלחה,
נלי

שלום אלינור

אכן מהלך מהיר מפתיע, וכפי שאת אומרת, לא כל כך בריא,
בעיניי לפחות רב הנסתר מהגלוי...
אני חושבת שאת נהגת באיפוק, ללא דרמות וללא לחצים, אך האם בנך באמת רוצה לעבור, והאם חשב על כל ההשלכות של התרחקות מחבריו הקרובים בבית ספר בכפר סבא? ההחלטה הכי טובה הייתה יכולה להיות זמנית, כלומר להחליט על כך שהבן עובר לתקופה הקיץ אצל האב
שזו תהיה תקופהת מבחן, ולאחר מכן תשקלו מחדש. אני כן חושבת שצריך לערב עובדת סוציאלית לסדרי דין כדי שתבדקו את העניין ועד כמה הבן שלך מוכן לשינויים הצפויים עליו, בחייו החדשים עם האבא. ייתכן מאד שיהיו קשיים, כששני אנשים חיים ביחד, מתחילים קשיים שאי אפשר לצפות בהם קודם לכן.. תעשי הכל בנועם, ללא לחצים, ייתכן שצריך לבדוק ביתר רזולוציה מהן הציפיות של הבן מחייו עם האביו והאם אביו מסוגל לספק לו דאגה יומיומית לצרכיו. לא סיפרת על בעיות בקשר בניך לבין הבן, כך שנראה לי שזו לא הסיבה שבגללה החליט לשנות את מקומו. לגבי משמורת משותפת, קשה לי לענות לך -זה דבר מצוין אך יקשה על בן מבחינת הגעה לבית הספר, באמת, נהגת באיפוק ראוי להערכה, עכשיו צריך להכניס אדם שלישי בעניינים כדי שידבר עם הילד, עם האב ואיתך, בנפרד או ביחד, כדי להבין האם צרכיו של בנך יסופקו בעקבות השינוי הזה.

כל טוב,
שלי ורדי

שלום שלי,

תודה רבה על העיצה. היא נשמעת לי טובה. אני אציע לבני שיגור עם אביו הקיץ, לתקופת נסיון של כחודש. כעבור חודש, נשב שוב לבדוק אם המצב השתנה.

שוב תודה,

אלינור.

אלינור שלום,
איני עורכת דין אך אשתדל לענות - מהזווית הטיפולית - כמיטב יכולתי. בתחילה אומר כי אני מאוד מבינה את כל מה שכתבת. את המחשבות, התחושות והדאגות...אכן מדובר בשינוי הנשמע קיצוני ולא מותאם לצרכי בנך. עושה רושם שמה שהכי קשה - אולי - זה העדר הדיאלוג בינך לבין אביו של הילד. דיאלוג המתגבר על הקשיים הזוגיים והאישיים ומכוון להורות בלבד (עד כמה שניתן).
איני בטוחה שאת יכולה להתנגד, במיוחד שבנך הוא נער בן 13 ולא ילד קטן. נדמה שיתכן ואת צריכה לתת לו להתנסות, להחליט ולבחור - בידיעה ברורה שאת כאן, מלווה אותו ותומכת בו (גם אם מרחוק).
הסדרי ראייה משותפים נשמעים מתאימים אבל זה אומר שבחצי שבוע בנך אצל אביו ובחצי השני - אצלך. האם זה פותר במשהו את סידורי הלימודים? הנסיעה? האם בנך לא יטולטל ויטורטר מכך? קשה לי להעריך. זה משהו עבורכם לחשוב ולהחליט ביחד.
עניין נוסף, היות שבפנייה לבית משפט כרוכה בזמן המתנה ועלולה לאיים על אב הילד יתכן שכדאי לך להציע לפנות ביחד למספר פגישות גישור. בהן תוכלו לקבל החלטות מייטיביות עבור בנכם. כך או אחרת, הרי שנראה לי שבכל מקרה צריך וכדאי להסדיר את העניינים כחוק, בכתב ובאופן ברור.
מקווה שעזרתי,
נלי

שלום נלי,

תודה רבה על עיצותייך בתחום המשפטי. היה לי נחוץ לשמוע גם צד זה. כפי ששלי הציעה, אמליץ על תקופת נסיון ואח"כ אבקש שמישהו מקצועי - טיפולי ומשפטי - יעזור לנו בהחלטות לגבי המשך הדרך.

שוב תודה!

אלינור

שלום לך,
אני מבינה את המצב והוא קורה במשפחות רבות. כמו גם הסיטואציה בה ילד אחד מבקש והשני - בכלל לא או הרבה פחות. אכן לא פשוט. יחד עם זאת אני מאמינה שהבקשות התכופות לדברים חומריים יושבות על תחושות עמוקות יותר: חוסר ביטחון, צורך להיות שייכת חברתית, מה שנקרא "מקובלת".
איני יודעת עד כמה את יכולה להסיט את הוויכוחים לנושאים אלה, אבל נדמה לי שכדאי - בעדינות - לגעת בהם. מה ייתן לה הרגשה טובה בנוסף לכל החפצים שהיא מבקשת? מה יתרום לדעתה לביטחונה העצמי? האם היא חושבת שהעובדה שהיא מרוויחה ועובדת יכולה גם להעצים אותה ולא רק להטריח? וכדומה... סוג של לפתוח צוהר לעוד כיווני מחשבה...
בנוסף, הייתי יוצרת דיאלוג לגבי הפסקת הוויכוחים - מה שמעכיר את האווירה בבית. עשו החלטה ביניכם מה אתם מוכנים לתת לה כמתנה לקיץ (אולי הכרטיס להופעה של ריהאנה) ומה אתם חושבים שהיא צריכה להשתתף בו (שדרוג הסלולארי למשל). לגבי משקפיים הרי שניתן לחשוב על דחיית הביצוע למועד מאוחר יותר. אלה הן רק הצעות להסכמות אפשריות.
ובנימה ישירה יותר אליכם ההורים - נסו לחשוב כיצד להפחית את הכעס, לזכור שאלה הן תביעות של נערות רבות, שצרכים רגשיים וחברתיים מנהלים אותה בגיל זה וזה "נורמאלי". נסו לא לבוא אליה בהרבה טענות, אלא ליצור דיאלוג ענייני יותר ומאשים פחות.
בהצלחה,
נלי

תודה על תשובתך..
בדיוק הבוקר דיברנו על הסכם בו היא מתחייבת להתנהגות הולמת לכולם בבית בלי צעקות או מריבות..וכמובן לחסוך ע"מ לקנות נייד חדש ובו אנחנו משתתפים בחצי.. עדשות + משקפיים קניתי לה היום(זה בריאות ובזה לא אחסוך)..והשאר...קודם שתוכיח את עצמה..

כל הכבוד על הניסיון למצוא פתרון ופשרה.
אני בעד גבולות ובעד שהיא תוכיח את עצמה, אך בבקשה אל תשכחי שהיא רק בת 15!!! נסי בשביל עצמך לזוז מעמדה של כעס לעמדה של יכולת לראות מעבר לדרישות את עולמה הרגשי והחברתי.
זה יעזור גם לך וגם לה.
בהצלחה,
נלי

שלום מיכלי,
אני שמחה שאת נעזרת בפורום. תודה לך.
לגבי בתך - הרי שאני סבורה שאכן השעה 24.00 לבת 15 היא קצת מוקדמת מדי בזמן החופש. איני יודעת מתי היא וחברותיה מתחילות להיפגש, אך מתארת לעצמי שאולי גם שעת ההתחלה התאחרה. בכל מקרה זה די קשה עבורה לעזוב הכול ולחזור הביתה בשעה שנקבת.
אם מדובר בסביבה בטוחה, ואם את סומכת על בתך, נסי לבוא לקראתה. לברר עם עצמך את עמדתך ולראות אם את יכולה קצת להגמיש אותה. זה בסיס טוב לדיאלוג ביניכן ואולי גם קצת לשיתוף מצדה מה קורה בפגישות הליליות האלה.
זכרי שלא מדובר בפריצת גבולות כללית אלא בהליכה לקראתה כחלק מההכרה בגילה ובצרכיה.
בהצלחה,
נלי

שלום לך,
מדבריך עולה שבתך כועסת ונמצאת מאוד בצמוקה. לצערנו היא כנראה משחזרת דפוסי התנהגות ותגובה אותם למדה כנראה מאביה. אב שהיא כנראה העריצה. איני יודעת מדוע בחרת בעמדה של "החברה", אך לבטח בתך הייתה זקוקה לאם ולא לעוד חברה.
כיום, לאור הנתק ביניכן, את צודקת שלא הכול תלוי בך וגם לא המשך הקשר. היא תצטרך לבחור באם היא רוצה להיות עמך בקשר. זכרי שלמרות הכאב המסר צריך להיות שאם היא תרצה המשך קשר - את כאן. רוצה להמשיך להיות אמה, אך היא לא תוכל להמשיך להתנהג באופן שהתנהגה.
המומלץ ביותר היה שאת, (וגם היא) היית הולכת לטיפול מקצועי. אם את שואלת מה הייתי עושה במקומך הרי שזו התשובה. טיפול כזה יעזור לך לעבד את התחושות והמחשבות ולהתמודד עם הקשיים.
בהצלחה,
נלי

ברור שזה הגיוני שהבן שלך יוצא עד מאוחר בלילה לבלות עם חברים, זה הגיל שלו זה הגיל בשביל זה.
אך זה גם הגיל שהוא מתרחק יותר מההורים ומקשיב יותר לעצות של חבריו ופחות לשלכם אך אם השנים הוא יחזור להיות קרוב יותר אליכם אין לך מה לדאוג.
בחופש את כמעט ולא תראי אותו ואולי זה יפעיל לך כמה נורות אמהיות של מה הוא עושה עם מי הוא מסתובב אך אין לך מה לדאוג גם אם הוא יעשה טעויות הוא רק יוכל ללמוד מהם.
אני ממליצה לך לא לשאול אותו בדרך קשה ושופטת אלא לבוא אליו בתור חברה ולא ״לשבת לו על הוריד״ ולאט לאט אולי הוא יוכל לבטוח בך יותר כי הוא לא ירגיש שאת שופטת אותו

שלום עדה,
זה הגיל שהוא חש את השייכות לחבריו, חשוב לו מאד, זה נורמאלי ואפילו רצוי ואת צריכה לשמוח מכיוון שהוא צולח יפה את התהליכים ההתבגרותיים והוא חברותי. אם את כהורה מרגישה שהוא מגיע מאוחר מדי לגילו, ועובר גבולות, יש לך זכות להגביל אותו בשעת החזרה, עדיין הוא צריך לדעת שיש סמכות הורית בבית ששומרת עליו. אם הוא חסר לכם , (זו התרחקות חיובית בדרך כלל וזה לא נגדכם..) תשתפו אותו בהרגשתכם, שאתם רוצים להיות יותר איתו ותבקשו ממנו לאזן את הבילויים שלו ולהיות גם קצת יותר אתכם. ככל שהבן ירגיש שאתם מפרגנים לו על הבילוים החברתיים שלו, ונהנים מכך שהוא נהנה, יש סיכוי שיקבל את בקשתכם בחיוב.

בהצלחה,

שלי ורדי

דנה שלום לך,
את זכאית לחלוטין לשמור על פרטיותך ולתבוע שהיא תשמר גם על ידי בני המשפחה. בה בעת, עושה רושם שלבעלך קשה מאוד עם ההכרה בכך שיש לכם בבית ילד מתבגר, סקרן מבחינה מינית וגם חוצה את הגבולות הנדרשים.
אי לכך, אני מציעה כמה כיוונים. האחד - ליצור שיחה ישירה וברורה עם הנער כשאת מכירה בסקרנות שלו אך מסמנת בברור את החדירה לפרטיות. (איני מבינה גם מדוע הוא נכנס לחדרך והאם אפשר לנעול אותו כאשר את הולכת להתקלח. נעילה כל עוד הוא לא הפנים את המסר הברור של האיסור לעקוב אחריך).
השני - את יכולה לערוך שיחה זו יחד עם בן זוגך, אביו של הילד. איני בטוחה שהוא עצמו בשל לכך, אך את יכולה לחשוב על אפשרות זו כצעד שני לאחר שיחתך האישית מולו... דרך אגב, אפשרות שלישית היא שהוא ישוחח עם בנו אך נראה לי כרגע שהוא לא מסוגל לעשות זאת. האפשרות מעלה בו חרדה גבוהה שמביאה להכחשה, מה שמשאיר אותך הן אובדת עצות והן די לבדך מול הקושי.
בהצלחה.
נלי

נ.ב. אולי כדאי להראות לבן זוגך את שאלתך ואת תשובתי...

שלום לך,
טוב שאת ערנית ועם "יד על הדופק". יחד עם זאת כדאי לנקוט בזהירות ביחס לפרשנות ולתגובות.
אני מציעה ליצור סיטואציה נפרדת בה את יכולה לשוחח עם הבן הגדול בפרטיות. נסי לברר מה קורה, מדוע היה לך רושם שהם הפסיקו כשאת הסתכלת, העבירי את התחושה שהם היו נבוכים (וגם את). עשי זאת בבקשה בזהירות כדי לאפשר לו להגיב ולהסביר.
יחד עם זאת חזרי על המסר של גבולות. הוא גדול, השני - קטן ממנו בהרבה, מה עושים ביחד ומה - לא. יכולה להיות בכך משמעות של איסור על ניצול, פגיעה שהיא בעצם בשניהם (במי שיוזם כמו במי שמגיב ליוזמה).
הכי טוב גם לשתף את בן זוגך ולדון בכך ביחד. כמו כן, אם יהיה צורך, אל תהססי לפנות לעזרה מקצועית.
בהצלחה,
נלי

יפה שלום לך,
סלחי לי אבל איני מבינה בדיוק את הבקשה.
אני שואלת את עצמי האם מדובר בחוויה שלך, אולי כאמו של הנער, ופרשנות לגבי תהליך טיפולי שקורה לנער (בנך?).
איני בטוחה שההתנהגויות שתיארת אכן קשורות לדחייה, אלא הן ביטוי למשהו אחר. כמו למשל, חרדה שהטיפול מציף בו, הנגיעה בכאב, הייאוש ועוד.
אם מתאים לך אנא הסבירי עוד קצת.
בברכה,
נלי

מדובר בנער להורים גרושים בסיכסוך גבוה חד צדדי של האב שמסרב לתקשורת ,לגישור או תיאום הורי עימי,מסרב גם לטיפול ריגשי לבנו שנקלע למצוקה ויועצת ביהס המליצה על טיפול אך לא הצליחה גם היא וגם המחנכת להשפיע על האב. בגלל שהוא אפוטרופוס,הילד לא יכול להתחיל טיפול שברור שצריך לקבל.לכן רוצה להעביר לאב מאמר מקצועי על השלכות הדחייה של טיפול נחוץ למתבגר

יפה שלום,
מצטערת אבל איני סבורה שלקרוא מאמר יסיר את התנגדותו של האב.
כדאי וניתן לשקול פנייה גם לגורם כמו פקידת סעד.
יש הרבה ספרות בנושא מתן עזרה פסיכולוגית לבני נוער, אנא חפשי - אם בכל זאת תרצי - בכיוון זה.
בהצלחה,
נלי

שלום לשירה,
מאד כואב לך, מאמינה בהחלט לרגשותיך, ובטוחה שגם לבתך המצב לא קל, להיות בין שני ההורים, ולהיות מופעלת ע"י אביה נגדך, זה מצב בלתי אפשר לילד.
ייתכן שבתך הייתה קשורה אלייך מאד (ריבים רבים מבטאים הרבה פעמים קשר עמוק..) והייתה צריכה להתרחק כדי להיפרד רגשית, מההוויה של ילדה קטנה. ייתכן והייתה זקוקה לשקט מהריבים ביניכן, כפי שגם את חשה באופן דומה היום.
אני מציעה לך לעשות בדק בית פנימי,ממה הייתה אמורה להיפגע, מה קרה בינך לבינה במשך השנים בהן גידלת את הבנות לבד. צריך להפריד את העובדה שהאב "הרעיל" אותה כלפייך, שזה בהחלט אפשרי ומציאותי..
כיום במצב הנוכחי, רצוי לא לתת לה שום תחושה של אכזבה ממנה, לחכות בסבלנות עד תחזור אלייך שוב. תנסי לשמור על תקשורת איתה לעתים קרובות, להתעניין אם היא צריכה משהו ולדרוש לשלומה, איך עבר עליה היום, איך הלימודים שלה. .תשתדלי להשאר בפונקציות האמהיות שלך מרחוק, הן אל מסתיימות כשאצו לא גרות תחת אותה קורת גג. תני לה להרגיש שתמיד הבית פתוח בשבילה גם כשהיא גרה אצל אביה. בלי תנאים בכלל, גם כשהיא מסרבת, את יכולה להראות אכזבה מתונה כדי שלא תרגיש אחראית ואשמה לרגשותייך. את יכולה לנסות להזמין אותה למשהו כיפי מחוץ לבית, כמו בילוי או פעילות ביחד עם אחותה ולהחזיר אותה לבית אביה אחרי כן. טיפין -טיפין את צריכה לבנות את הקשר מחדש, בלי תנאים כדי שתניבי את הפרות מאוחר יותר.
בהצלחה,

שלי ורדי

סליחה אבל אין לי מושג.
כדאי להתייעץ עם אורטופד/ית ומי שמבין/ה בנושא.
בהצלחה

שלום מיכלי,
באמת לא "חברי" כלל האופן שבו החברה של בתך מתנהגת. יש לה את הסיבות שלה אמנם אך הן אינן נראות מוצדקות. את הצעת לבתך עצה טובה, לשתף את החברה ברגשות שלה, כי רק דיאלוג ביניהן יכול להבהיר את המצב וגם לשנות אותו. אך בתך לא אוהבת קונפליקטים ומתרחקת מאי נעימויות, אני לא שומעת שהיא כועסת אלא רק שהיא נפגעת. אתם כהורים צריכים לעודד אותה להעריך את עצמה יותר בכך שתצפה להדדיות מחברותיה. אם היא לא יכולה להגיד לה את מה שבלב שלה ישירות, אז היא יכולה לעשות למען עצמה, לחפש לה מפגשים אחרים ולא להיות תלויה בה מאד.גם לא להשתדל מאד- מאד למען החברה ולא להרגיש מחויבות ונאמנות גדולות מאד כשאינה מקבלת בחזרה יחס דומה. אתם צריכים לשדר לה שמגיע לה שיתייחסו אליה בהתאם. בנוסף, יהיה טוב אם הייתה מפנימה שחלוקי דעות ואפילו ריבים לא פוגעים בחברויות בהכרח, אלא עושים את הקשרים אמתיים יותר.

מקווה שעזרתי,

שלי ורדי

שלום נעמה,
אני לא מבינה מה קשרייך עם המשפחה, אבל באופ בטוח את יודעת עוד כמה דברים עליה. מהפרטים שמסרת, קשה להגיע למסקנות על קשר לא בריא. מה שמפתיע ונדיר בעיניי הוא ששל נערה בת 17 תלויות תמונות של ההורים....ייתכן והיא קשורה לאביה ולא עברה עדיין בהצלחה את הקונפליקט האידפאלי, ברגשותיה מול האב . אולי יש בדמות האב איזו הילה והערצה שמשמשת לה כעוגן נפשי בחיים. בנוסף, שבגיל ההתבגרות הקשר בין בת לאם עובר קשיים כי הבת צריכה בגיל זה לבנות לה זהות אישית ונשית שונה מזו של אמה,היא מטילה ביקורת על האם וזקוקה דרך הביקורתיות להיפרד מהמבנים הנפשיים הילדותיים של הקשר הראשוני שלה עם האם. מול האב ההיפרדות יותר קלה.

מקווה שעזרתי,

שלי ורדי

שלום ענת,
הדרך היחידה דרך הינה עובדת סוציאלית של הרווחה/משטרה,צריך לחקור את שניהם. הנערה צריכה לפנות לבית לין, סניף תל השומרה או סניף קרית יובל בירושלים. צריך לפנות או לבית לין קודם כל, או לעובדת רווחה של איזור מגוריכם, או למשטרה.

שלי ורדי