פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום טלי, היגיון אומר לי שכן זה בכוונה...היא נשמעת ילדה ערנית מאד ליחסי כוחות ויודעת איפה להחליש את היריב...עושה רושם שהיא ילדה חזקה...

שלי

היי זיו,

אכן, המצב בארץ כלל אינו תורם לתחושת ביטחונם הפנימית של ילדינו. עם זאת, כיום ישנם כלים רבים לסייע לילדים להפחית את תחושת החרדה שלהם. לעיתים החרדה נובעת ממקום פנימי שאינו תואם את המציאות כלל ולעתים ניתן למצוא שהפחד הוא פחד נכון ומציאותי. עדיין, החרדה היא מצב רגשי שחשוב לזהות את המקור ואת תפיסת עולמו של האדם החרד. אני מבינה שאתם מנסים להעניק לילדכם תחושת ביטחון. נראה כי הפחד של ילדכם הנו ממקורות חיצוניים יותר, וחלקם מועצמים בשל מחשבות ורגשות שבנכם אוחז בהם. בזמן שקראתי עלתה בי השאלה, אם לפני נפילת הקטיושה בנכם סבל מחרדות והקטיושות רק העצימו את מצבו הנפשי? במידה והאופן שבו אתם נוקטים אינו משפר את מצבו תמיד ניתן לברר לגבי טיפול קוגניטיבי התנהגותי הידוע כמסייע לנפגעי חרדה.
המשיכו לחזק את דימויו העצמי ולהשרות לו תחושת ביטחון. בהצלחה.

שלום זיו,
את מדברת על בנך כילד חרדתי גם לפני נפילת הקטיושה קרוב לביתכם. חרדה זו תוקפת אותו בלילה והוא מנסה להימנע ממצב של שהייה לבדו בחדרו. יש ילדים שרגישותם לחודרנות היא גבוהה, וכשמשהו קורה בחוץ, בתחושתם יכול לקרות גם אצלם בבית בן רגע. טוב שאתם משדרים רוגע, תשדרו לו גם מסר שאתם תגנו עליו בכל מקרה ומצב, ושגם לו יש לו גם אמצעי התגוננות מסוימים במצב של דחק. אני הייתי מעדיפה שחדרו ייהיה מקומו הבטוח והייתי מציעה שהאח הצעיר יבוא לישון אצלו אם המצב הוא בלתי נסבל עבורו, במקום שהוא ילך לחדרו של האח. לא הייתי ממליצה שישן איתכם. רתןח בזמן הזה לשים מזרון לידכם חדר וכשהוא פוחד באמצע הלילה הוא יכול להיות איתכם. השינה המשותפת באותה מיטה איתכם עלולה ליצור עוד רווחים משניים.
באופן כללי במשך היום תנו לו כמה שאפשר משימות שבהן הוא ירגיש שליטה.
כדאי להציע לו להתחיל את השינה אצלו בחדר ורק כשהפחד נהיה בלתי נסבל, לבוא אליכם.
לעתים המצב הנפשי הזה מסתדר מעצמו עם הזמן. אם המצב נמשך, תצטרכו לגשת לטיפול בחרדה, טיפול שאינו ארוך טווח בדרך כלל.

כל טוב,

שלי ורדי

שלום רונית, תמיד הדילמות האלה בתקופות מעברים של הילדים בהן מתחילים להתנהל אחרת, להתרחק מהבילויים הסולידיים ולחפש הרפתקעות.... אני מבינה שאת מודעת לסכנות, וזכותך לא לאפשר לה זאת, ופחות להסתכל להורים האחרי,. הטיעון הזה ש "הורים אחרים כן מאפשרים" הוא טיעון מאד פופולרי בין בני הנוער כדי לסחוט את ההורים רגשית. בכל מקרה צריך הרבה הסברים, וחינוך על סיכונים, צריך להיות עקבי ולחזור ולהסביר בכמה וראיציות אך גם להקשיב לטיעונים שלה. לא צריך להזכיר את הסיכונים במונחים קיצוניים כי לא תמיד אכן כך המצב. עדיין יש בני נוער שמבלים במועדוני ולא קורה להם שום דבר רע. החינוך הכי טוב הוא להנחיל לבתך תחוש של שליטה עצמית, שלא תאבד את שיקול הדעת שלה אף פעם שתדע ממה להיזהר. ותקבל החלטות נבונות עם מי להתיידד במועדונים. כשתרגישי על פי התנהלותה הכללית ועל פי בגרותה והשיחות ביניכן שהיא בעל שיקול דעת מספיק טוב, אולי תוכלי לאפשר לה בעתיד בילוי מסוג זה.

בברכה,

שלי ורדי

אני מאוד מבינה לליבך, ביתך כבר ומיד הופכת מילדה ממושמעת ואמינה לנערה מתבגרת שזקוקה לאוטונומיה שלה- הדבר מעורר רגשות מעורבים. נשמע שהשינוי החל בביתך מעלה אצלך דילמות לא פשוטות, האם לאפשר לה יותר חופש או להמשיך לנהוג בה בהגנה מרבית. אכן לא פשוט!

מעניין לשמוע על הפחדים שלך ולבדוק עד כמה הפחדים הם שלך. וכי במידה ומדובר בנערה שמודעת לסכנות ולאורך השנים הוכיחה את עצמה כאדם שניתן לסמוך עליו אולי הפחדים הללו ברובם הם שלך. אני שאלתי את עצמי הכיצד הצלחת למנוע מבתך המתבגרת לא לצאת לתל אביב והיא כבר בת 16, זה מאוד מעניין ועוד בתקופה הנוכחית.

מובן שאף אחד לא מכין את ההורים להתמודדויות שגיל ההתבגרות של ילדם מניב, עם זאת תמיד צריך לבדוק האם אני כאם מגוננת על ילדתי, האם אני "מרעיבה" את ילדתי ליחסים חברתיים נורמטיביים. לדעתי רעב הוא תמיד דבר בעייתי.

במידה ואת חוששת פן אינך מכינה את ביתך באופן הנכון למציאות ה"נושכת" את תמיד יכולה להמשיך לכתוב בפורום ולשתף בדילמות שונות.

היי אב דואג,
ליבי איתך ועם בתך. אתה מתאר שהיחסים ביניכם היו טובים ובחודשים האחרונים התרחקה. גיל ההתבגרות הנו גשר מהילדות לבגרות ובתוכו חובק מצבי רוח, צורך בעצמאות ולחץ חברתי רב לעמוד בצווי האופנה. ריחוק ממך אכן היה סביר יותר בשלב מוקדם יותר בגיל ההתבגרות, אך גם בשלב זה עשוי להיות בשל תופעות ההתבגרות. התרחקות התקרבות הנו הכנה לקראת היציאה מהקן ולכך עוד הסברים רבים.אולם יותר סביר שהריחוק הוא בשל בעיית האכילה שלה. אותי מאוד מדאיג הפרעת האכילה של בתך. הפרעת אכילה עשויה להוביל למצבים בריאותיים קשים ואף לאשפוז. מאוד חשוב לגייס את היועצת, מחנכת, מורה וכמובן האם ולהיפגש כולם ביחד למענה. היא עדיין קטינה ואפשר לנסות לכפות(תחילה לנסות לגייס אותה בנעימות) עליה טיפול אם ובמידה לא תסכים. מצטערת אם אני מלחיצה, אבל אנורקסיה זו מחלה קשה מאוד ומצריכה ייעוץ מקצועי והתערבות משפחתית. מאוד חשוב לקחת ייעוץ וליווי נוסף.

שלום לך,
קודם כל לקחת אותה לאנשי מקצוע, אני מקווה שעשיתם את זה, הפרעת אכילה זו מחלה רצינית ועקשנית , אני לא יודעת באיזו רמה היא סובלת ממנה, אך חייבת פסיכולוג , פסיכיאטר, רופא לבדיקות דם ודיאטנית. אין כאן שיקול דעת אצלה, אתם מחליטים.
דבר שני - התרחקותה ייתכן ונובעת ממה שהיא סובלת שזה גם פונקציה של מה שקורה בבית לעתים קרובות. לפחות התחום החברתי לא נפגע כי בהפרעות אכילה הרבה פעמים זה תחום שנפגע מהר מאד.
אני ממליצה בכל חום טיפול משפחתי. זה הטיפול שמוכח שיעיל ביותר מכל הטיפולים להפרעות אכילה.

בהצלחה רבה,

שלי ורדי

שלום זינה,
את פורשת בפנינו מאד יפה את הדילמה, מתי להיות מעורבת ולעזור משמעותית, עד כמה הבת שלך מאפשרת לך ועד כמה לא להתגלות כמתערבת וחודרנית. העניין עם בתך הוא שמצד אחד אינה מגלה את כל הפרטים אך כן מאפשרות לכם להבין את השפעות הרגשיות שיש לקשר עליה, מראה לכם טפח מהקשר ומסתירה בו זמנית, מצב מבלבל בשבילכם.אני חושבת שמה שעשית עד כה היה טוב, אולי במחשבה שנייה יש מישהו אחר בבית שהיא תרגיש נוח יותר לדבר איתו? אח, אחות? אולי האבא? בכל משפחה זה משהו אחר, הדבר היחיד אולי שאת יכולה להגיד לה שאם המצבים המשבריים נמשכים בקשר, האם באמת כשהיא מסתכלת בקשר מן הצד, היא רואה יותר יתרונות או יותר חסרונות? האם היא רוצה באמת אותו או מפחדת לעשות שינוי? אולי דברים דומים כלליים אפשר להגיד לה שישפיעו עליה ועדיף שיבוא בשאלה מאשר באמירה פוסקת מצידך. זאת כדי שתבדוק עם עצמה את הקשר, אם אין אמון, האם קשר שווה את זה? אמריות נוספות על כך שלא תצפה שאנשים ישתנו עם הזמן ואם זה לא קורה עד מתי היא תחכה שיהיה שינוי..

בהצלחה,

שלי

שלום סימה,
אני חושבת שאין מנוס מלהגיד לבן שלך שאת יודעת ולבקש ממנו להפסיק ולדבר אתו על הסיבות שמביאות לעישון ולשתייה, כמו גם להזהיר אותו מפנ ההשלכות המסוכנות של השתיה או העישון של נרגילה.
אך קודם תירגעי ותשקלי איך לגשת אליו, אם את כועסת את צריכה למצוא איזה איזון בתוך עצמך, את לא צריכה לפחד על הקשר, קשר אם-בן לא מתפרק בגלל שהאמא מחליטה להיות סמכותית, חס וחלילה אם נפחד מזה אז נשאיר את הילדים שלנו ללא חינוך והסברים. חלק מהחינוך נעשה תוך כאב לא הכל אפשר עם מתק שפתיים. חלק מהשינוים שאנשים עושים הם מתוך איזה כאב... ייתכן שגם הכעס שלך לא כל כך מוצדק בעוצמתו, אולי הבן שלך לא שותה כל כך הרבה או מעשן כל כך הרבה.
לגבי הנרגילה למשל - צריך להזהיר אותו כי זה מסוכן לבריאות אך רוב בני הנוער לא יודעים את זה ובתמימות חושבים שעישון נרגילה לא מזיק או מזיק פחות מסיגריה. אל תגשי אליו עם כל תותכים כי אז תקבלי תגובת היפך.. תהיי תקיפה אך מנומסת ולא מתלהטת מדי, ותחשבי טוב טוב מה הרגע הנכון גם עבורך ועבורו גם, כדי ששיחה כזו תהיה טובה ומועילה. אל תקטיני אותו מידי, תני לו להרגיש שאת מעריכה אצלו הרבה דברים חוץ מאלה שפירטת כאן, כדי שהדימוי העצמי שלו לא יהיה כל כך נמוך. כ אם ירגיש כל כך רע עם עצמו הוא לא ישמע לך ויתנגד כי יגיב לטון הדיבור או לזלזול המשתמע ממנו. זה קשה כשכועסים, אני יודעת.... נראה שאיכזב אותך אך דרכן של הילדי היא גם ללמוד מהניסיון ולא רק מהניסיון שלנו. תפקידינו הינו לא לתת להם ליפול.

בהצלחה,

שלי

היי סימה,
אני מאוד מבינה ללבך ולתקופה הלא פשוטה שאת עוברת עם בנך. שתייה חריפה ועישון נרגילה לא אמורים להוות בעיה, זהו אקט חברתי מאוד שכיח בקרב מתבגרים. אולם, מינון והפרזה בשתייה עשויים להפוך להרגל שלילי ועמך ההבנה לדאגה. מעניין לשמוע אם התנהגות זו מתרחשת לעתים תקופות? במהלך השבוע? על חשבון דברים אחרים? . בנך אמור להיות בתיכון, כיצד הוא מתפקד?...יש מקום לבדוק אם החרדה היא שלך, מניסיון החיים שלך ואת משליכה על בנך או שמה אכן, מדובר בהפרזה בשתייה.
את יכולה להירשם לקהילת ההתמכרויות ב-BEOK.

שלום לך,
יש מס' סיבות שילדם בגיל בתך מתנהגלים כל אל הוריהם. יש את הסיבה הנורמטיבית אך קשה להבנה להרבה הורים שבגיל ההתבגרות הבת שלך רוצה להשיג נפרדות רגשית ממך, לשנות את הקשר מקשר תלותי של ילדות לקשר אחר, עדיין קשר עם רגש אך בו היא תרגיש בעלת זהות נפרדת וייחודית. הקושי של הילדים להשיג מבנה נפרד זה גורם להם לביקורתיות גבוהה ולעצבנות. למרות שאת אומרת שהקשיים בתקשורת ביניכן התחילו בתקופה האחרונה, נראה לי מוגזם שהיא כועסת בעוצמה כזו. יכול להיות שעוד קשיים בקשר באים לידי ביטוי ולא רק קשיים התלויים בתקופה שהיא עוברת. לפני שאת מרגישה שאת "מאבדת" אותה לטובת הפנימייה, כדאי לקחת את עצמך ואותה לטיפול משפחתי, ואם היא מסרבת אז שכל אחת מכן תקבל ייעוץ בנפרד, היא טפיל פרטני ואת- הדרכת הורים.
קשה לתת לך עצה יותר קונקרטית כאן כי המידע שסיפקת מאד כללי, לא מגלה שום דבר על רקע היחסים והחיים שלכן.
באופן כללי,אם היא תלמידה טובה ותשובץ לפימייה טובה, בשביל הבת שלך זה יכול להיות טוב,למרות שנשארו רק שנתיים ללימודים.....

בהצלחה,

שלי ורדי

היי גילה,
מאוד אהבתי את התגובה של שלי ואוסיף מעט
- אני מבינה שאת עוברת תקופה מאוד קשה עם בתך והיא משליכה עליך אגרסיות, חרדות ופחדים שלה. יחד עם זאת, נראה שהקשר עם בתך מאוד משמעותי עבורך ושאת עסוקה ומוצפת בכך.
אני תוהה אם נושא של פנימייה הוא דבר מדובר אצלכם בבית כאופציה ומדוע.
תחושותיה המבולבלות של ביתך נשמעות חרדתיות ואולי מפני שינויים הורמונליים והתפתחותיים שהגיל מביא עימו בעוצמות מאוד גבוהות שגם זוג הורים המתמודדים יחדיו היה מתקשה להכיל. אך חשוב לזכור, ברגע שאת תצליחי להכיל את תחושותיה ורגשותיה בלי להיבהל ויחד עם זאת תציבי גבולות סמכותיים היא תחוש יותר מוגנת ומובנת. הצורך שלה לעזוב את הבית הוא צורך "לברוח" באופן כללי מעצמה, מקשייה, מהקונפליקטים ומלחצי החברה. את מהווה דוגמה עבורה להתמודדות עם סערות וסופות קשות. אין ספק שתמיכה עשויה לחזק אותך ולאפשר לך להכיל והשיב את הסמכות מולה.

ח"ח זו חרדה חברתית? צריך לכתוב את כל המילה\,לא בראשי תיבות. כמעט ולא הבנתי. יש לך מעבר לקושי שהזכרת קושי גדול בינך לבין אימך, למרות שאני מבינה שאת מעריכה אותה מאד. אני מזהה כקושי שצריך לעבוד עליו .יש לך צורך חזק לא לאכזב אותה או לסתור את התפיסה שלה עלייך. מה לעשות שלא תמיד הדברים מסתדרים ואת ממש לא צריכהלהיות מישהי שאת לא, אם יש לך בעיות חברתיות או אחרות, להיות עם ראש זקוף ולספר אותן . את לא צריכה לשמור על האחרים כי כך תמיד תפגעי בעצמך. את לא צריכה להרגיש אשמה כלל, ומקוווה שעם הזמן תצליחי לתת יותר מקום וכבוד לרגשותייך גם כשהן רגשות קשים. רק אם תתני להן מקום ראוי, תוכלי בסוף להתמודד נכון ולהתגבר.
אז בלי בושה ובעיקר עם כבוד על מי שאת, כרגע יש לך בעיה ואת צריכה לשתף כדי ולא להסתיר אותה כי אחרת הבעיה עלולה להתגבר עלייך בסוף,

בהצלחה רבה,

שלי

שלום לך, ההחילטה להוציא מהפנימיה היא החלטה שהרבה מרכיבים נלקחים בחשבון חוץ מעניין הגניבות שאיתן את צריכה להתמודד הן מול ההנהלה והן לעזור לביתך לשפר את ההתארגנות שלה, כמו למשל לא להשאיר בגדים יקרים בארון לא נעול, יש מנעולים שאפשר לקנות ושישמשו לה באופן שאישי. מה שחשוב הוא שביתך רוצה להיות שם ואתן צריכות ביחד עם איש מקצוע לשקול את היתרון של השהייה בפנימייה.

כל טוב,

שלי

שלום זינה
פעלת לדעתי מאד נכון ותמשיכי בשיחות שהתחלת עם הבת ותנסי להתמקד על הנטיה שלה לרצות ולהיוות כמו כולם או האם היא צריכה להשתחחר ולכן היא שתתה. תעזרי לה כל פעם לאזן בין הבילוי והשיחרור לבין שיקול הדעת שלה על ההשלכות של יציאה ממצב של שליטה. לגבי המונית, ובכלל לגבי השתייה המרובה בבית הידיד, אני חושבת שכדאי לערוך את שיחת הטלפון הזו, אולי ההורים לא היו ערים באותה שעה ולא היו שותפים להחלטה לשלוח אותה במונית, אולי בכלל לא מודעים למה שקרה בביתם. הם עדיין קטנים מספיק כדי שאתם ההורים ישוחחו ביניכם על התנהלותם.כדאי להחליף אינפורמציה ולהגיע אליהם מהמקום שאת רוצה לדווח כי אולי הם לא מודעים לכל הפרטים. אני מסכימה איתך שהנסיעה במונית שיכורה הייתה ממש לא במקום.

כל טוב

שלי

שלום

יש יפחות מדי נתונים, אין לי מושג ממה התנהגותו נובעת, לכאורה נראה שמתפתח להיות אגויסט, מרדן ותווקפני, אני משערת שניסיתם דברים עד כה. אולי כדאי להתייעץ לעמוק על מצבו הרגשי וגם על צעדי החינוך שאתם צריכים לעשות כלפיו. כי מצב כזה מסוכן לבריאותו הנפשית אם יימשך. אך גם יכול להיות מצב תגובתי חריך בתקופה מסוימת מאיזו סיבה, צריך לברר.

בהצלחה,

שלי ורדי

היי אריה,

נשמע שכל המשפחה עוברת את משבר הנישואים. כמו שלהורים הפרידה היא קשה ומלאת עצב, כאב, תסכול ואכזבה כך גם הילדים חשים. אתה מתאר סימפטומים השכיחים לילדים שהוריהם מתגרשים. לעתים, לא במודע, הילדים לוקחים תפקיד שלילי "יעשו הכול" על מנת להשיב עטרה ליושנה- להחזיר את ההורים. אינני יודעת מה היה בילדות ואיזו סמכות שררה בבית. אין ספק שהילד זקוק לתמיכה והכלה בתקופה זו, ממש כמו שאתם. מבוגרים יודעים איך לפנות ולקבל עזרה בשעת משבר וילדים לא תמיד יודעים כיצד לעשות זאת.
בהצלחה.

מדוע אינני מקבלת תשובה לשאלתי?

שלום מירב
אין ספק שאת מתארת מקרה של מוסך בטחון עצמי של בתך שבא ליזי ביטוח במערכת ביחסים כם חברותיה.
במקרה כזה יהיה נבון לעזור לבתך דרך שיחות עם איש מקצוע. הנסיון שלם לעודד ולתמוך בה מייצר אלכס קושי גדול נותר מאחר וזה מנציח את הנרייט שיש לה קושי. איש מקצוע יכול לאתר את סיבת מקור הקושי ולתת לכך את הפתרון המתאים.  

הי מירב,
מצוקתה של ביתך נגעה לי ללב. אכן נשמע שאת עוברת תקופה קשה ומתסכלת. מאוד אהבתי לשמוע שיצרת קשר עם המורה ויידעת אותה בכל המתרחש.
מעניין הוא שגיל ההתבגרות יידוע במגרעותיו הרבות- אגואיסטיות ונרקיסיסטיות רבה. אותן ילדות חוות תהליך התבגרות והדבר משפריץ לכל הכיוונים. אני דואגת פן ביתך חווה סוג של חרם והדבר אכן לא קל. לדעתי יש מקום להתערבות רחבה יותר- יועצת, מחנכת ומנהלת ואף אולי להכניס שיעור בכישורי חיים שמדבר על חרם. כמו כן, ביתך זקוקה לסיוע במיומנויות חברתיות יחד עם העצמה וחיזוק כוחותיה. אני תוהה איך מתנהלת התקשורת בפייסבוק (אם היא מקושרת לכך). אנא פני לגורם מקצועי, בתך זקוקה לשיחות.

בהצלחה ואשמח שתעדכני אותי.

שלום לילך,
אם הבעיה של בנך היא רק חוסר מוטיבציה ומאמץ ויש לו את כל הנתונים הקוןגנטיבים לןהצליח אז צריך להיות נוקשים, כן למנוע ממנו הנאות מסוימות ולהיפך לתת פרסים קטנים והערכה על מאמציו והצלחותיו. אם יש עוד נתונים שמקשים עליו אז צריך לקחת אותם בחשבון. לגבי שיעוריבית, צריך לפקח עליו אחר הצהריים ולא לאפשר לו לצאת לחוגים או חברים אם לא השלים אותם. יש לדבר גם עם בית הספר שגם יעקבו ובאמת יתנו חיזוק או יורידו ציון בשל אי הכנה. הילד צריך יותר פיקוח ויותר מעשים מאשר דיבורים ושכנועים. בסוף היום הוא צריך להיות עם שיעורים וכל יום שעובר ולא מכין אותם זה יום שמעלה את הפערים וומסגל לו הרגלי למידה גרוועים.

בהצלחה,

שלי

שלום
אני נוטה לחשוב שצריך להגיד לו שהיא ראתה וגם שיתפה אותך, הוא מרשב לעצמו לעבור גבולות שבדרך כלל לא עוברים או כדי לשאת חן, כך אולי גם חבריו מדברים
אולי יש לו רגשות תוקפניים כלפי הוריו שלא מעז לבטא בשום דרך והוא מבטא אותם עם בני הגיל. לא יודעת מה הם החברים שלו אך לא נראה לי מקובל לדבר כך גם ביניהם ויהיו כאלה שירימו גבה על התבטאות מסוג זה. הוא צריך לדעת להתאפק וגם מעט שיקול דעת איך הוא נראה בפני חבריו, וגם להתחיל להרגיש מעט בושה מכך שמעליב את אמו, אז ביחד ההורים תסכמו להעביר את המסר. לגבי עונש, אני לא בטוחה כי זב תלוי בתרבות החינוך שלכם, אני נוטה לפחות עונשים וליותר דשכנועים והשפעות רגשיות.

בהצלחה

שלי ורדי

שלום
נראה לי שהיא ממש כועסת. ולמה בביצים? מותר לך לשאול אותה, היא לא רוצה שתעני לה, היא רוצה שתשאלי שאלות על מה שקרה לה. ל היא בעצם מדברת איתך בעקיפין על משהו שמאד הכעיס אותה, על איזשהו בן. אז זו ההזמנה שלה אלייך לשוחח , לשאול אותה, לברר מה קורה לה, כדי שתקבל לגיטמציה ותמיכה ממך על הרגשות הקשים שלה וגם אחר כן הדרכה איך עליה לנהוג.

בהצלחה,

שלי ורדי