פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך,
מדבריך ניכר כי את משקיעה רבות בילדיך - מחשבה ומעשה. את מבולבלת ובצדק היות שההתנהגות של בנך הבכור אינה עקבית. מחד, הוא חש רצון עז "להיות גבר" ומאידך - עדין להמשיך להיות התינוק... מצבים שהם נורמליים ואופיינים לגיל זה.
העמדה הדו-משמעית שלו מבחינה רגשית ניכרת בכל היבטי חייו. נדמה שכאשר הוא זורק את החולצה המוכתמת בזרע הוא כאילו זורק מעצמו את העובדה שהוא נזקק לאוננות. את אותם לחצים וצרכים מיניים שלגביהם אינו שלם, וגם ביחס אליהם מתקיימת עמדה אמביוולנטית.
באופן מקביל, כאשר הוא מזדהה עם אביו, הוא כאילו משליך את החלקים הקשורים אליך. קשרים הנקשרים לנשיות ולצערי פחות מוערכים בחברה בכלל.
מדובר בתהליכים נפשיים, רובם אינם מודעים, ואני מציעה לך להיות בעמדה בה את מנסה לשמור על עצמך ופחות להעלב... מה שכדאי זה פחות לפנק, פחות לתת שירותי בית שונים ואולי מיותרים ובכל הזדמנות שאפשר לשוחח איתו. לנסות לשוחח לא כהטפה, לא כביקורת, אלא לדון בהיבטים שונים של נשיות/מיניות/בלבול. כל אלה כתחושות אפשריות, אנושיות ומוכרות. לאט לאט תתאזן "התמונה" והסתכלותו על עצמו ועליך תהיה מקבלת ומכילה יותר.
לא פשוט... אני יודעת.
שיהיה בהצלחה,
נלי

ד"ר נלי שטיין Ph.D
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני

שלום לכם,
אני מעריכה את דאגתכם ומבינה אותה. במידה רבה חייהם החברתיים של ילדינו קשורים לאושרם, ולכן אנו מוצאים את עצמנו חרדים כאשר יש שינוי לרעה בהתנהלות החברתית. יחד עם זאת כדאי להמשיך ולעקוב אך לא להלחיץ אותה. מדובר בשינוי דרכי חיים, בו המרחב החברתי העיקרי אכן מתנהל בפייסבוק, לצערנו...
כמו כן, ברצוני לשאול האם יש לה עוד תחומי עניין? תחביבים? האם היא פוגשת את בני גילה במקומות נוספים פרט לבית הספר? ממליצה מאוד להרחיב את תחומי הפעילות באופן שהיא גם לא תהיה תלוייה רק בקשרים מבית הספר...
ובעיקר - סבלנות...
שבוע טוב,
נלי

ד"ר נלי שטיין, Ph.D
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני

תודה על תשובתך המהירה, תחומי עניין של ביתי הוא ריקוד, היא מגיע לחוג 3 פעמים בשבוע בשעות הערב, ומסיימת את בית הספר כל יום בסביבות השעה 3, מובן לי שהרבה זמן במהלך השבוע למפגש עם חברות כמעט ולא נותר לה,אך גם הטלפונים אינם, עושה רושם שזה הולך ופוחת מיום ליום. שוחחנו איתה שוב אתמול על הנושא והיא אמרה שהיא מנסה "להצטרף" לקבוצת בנות ושזה לוקח זמן, את צודקת בכך שאנו מלחיצים אותה, אך קשה לנו עם המציאות החדשה בעיקר לאבא שלה שלא מרפה.

ערב טוב,
הורות דורשת ריצה "למרחקים ארוכים". גם אבא צריך להתאזר בסבלנות ולהבין שלחץ - בדרך כלל - מפריע ומחליש ולא להיפך.
אתם הרי מלאי כוונות טובות, אז בבקשה. תמכו אחד בשני/ה, דברו על כך ביניכם אבל מולה פחות לחץ, בבקשה.


ד"ר נלי שטיין Ph.d
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת

שלום,
הבת שלכם למדה שדרך תלונות על חולי ומסכנות היא זוכה ברווחים שונים מכם: היא נמלטת מלחצים ומחרדות, זוכה בתשומת לב מיוחדת ובהבעת דאגה, מפעילה את הוריה וחשה כך איזושהי תחושת שליטה. בעצם היא נשמעת נערה חרדה וחסרת אונים, מאויימת בקלות בסביבת אנשים רבים (בית ספר, ארועים עם אורחים רבים כפי שתיארת), מתקשה להרגיש גדולה ובוגרת בין שווים, לכן "נסוגה" להתנהלות ילדותית, תלותית, ומעוררת שוב ושוב דאגה ואת ההתייחסות המוחלטת של ההורים כלפיה. מכיוון שהמצב הוא מצב מתמשך מאד מאז שנות בית הספר היסודי, אני מעריכה שהמחלה העכשווית לא מהווה גורם חשוב אלא גורם נוסף שבהחלט מפריע בעשיית שינוי ובהתקדמות כי משמשת כתירוץ וגם מגבירה את החרדה שלה ברמה מסויימת, הבת שלך נתלית במחלה עכשיו.
אני מבינה מדברייך שאת בעצמך חושבת כי תלונותיה הבלתי פוסקות לא נובעות רק מהמחלה. כשיש מחלה, עדיין אינה אמורה לעצור את התפקוד העצמאי שלה ומילוי חובותיה ביומיום. לכן, לפי שיקול דעת רפואי ולפי שיפוטך, כדאי שתאזרי אומץ ולא תאשרי לה לצאת מבית הספר בכל מצב. כי המצב החלופי הינו שתסבול כל חייה מתפקוד לא מספק, תרחם על עצמה ותימנע מכל משימה קשה. אפשר לתפקד גם כשהיא מרגישה לא כל כך טוב עד רמה מסויימת. המסר הינו שהיא יכולה לסבול מעט ולהתמודד למען הלמידה וההתפתחות שלה.
לגבי דרמות וסצינות נוספות בבית, כדאי לנסות לא להיכנע לרגשי הדאגה הגדולים או האשמה הגבוהים שהיא מעוררת ולא להגיב אליהם תמיד, לא בכעס ולא ברחמנות יתר. רצוי להפסיק וויכוחים ושיחות שנראים לך עקרים ולא מובילים לשום דבר. כך תהיה לה הזדמנות להיות עם עצמה ולהבין שאינה מצליחה להפעיל אחרים או להשליך רגשות סוערים שלה על אחרים.
מעבר לעצות האלה, אני חושבת שמצב מתמשך זה של תלות, חרדות, מניפולציות והמנעויות מצריך טיפול פסיכולוגי רציני, משפחתי או פרטני לבת.

כל טוב, ובהצלחה,
שלי ורדי

שלום,
החיפוש אחר אינטימויות, לא דוקא עם בחור אך עם בן אותו מין, הוא אחת המשימות ההתפתחותיות החשובות של הגיל בו בבתך נמצאת ויש לה השלכות לקשרים העתידיים ולתחושת הזהות הייחודית העמוקה שאנחנו מפתחים כאנשים בוגרים. למרות שקשה לה, יש משהו אופטימי בכך שהיום היא מרגישה את החסך הזה, היא נמצאת עם אנשים אך יחסיה שיטחיים והיא מרגישה שהיא צריכה משהו עמוק יותר, חברה טובה מאד למשל. עצם ההתמודדות והבדידות הזו הם המניע להתפתחות ולחיפוש שונה של חברים בעתיד. אני לא יודעת למה לא הצליחה למצוא חברות נפש עד כה אולי בפנימיותה היא מופנמת וסגורה וחוששת להחשף. ייתכן שתצטרך ייעוץ פסיכולוגי קצר על מנת להבין את עצמה וללמוד ליצור קשר עמוק יותר בו יש חשיפוה וגם פגיעות.


כל טוב,

שלי ורדי

לום לך,
אכן זה מאוד קשה. אני בטוחה שכוונותיך טובות, אך בתך נמצאת בגיל סוער של מרד והתנגדות. לפיכך, כדאי לחשוב כיצד את מכלכלת את צעדיך בתבונה - הן כדי לשמור על הקשר איתה והן כדי לשמור על כוחותיך (לא כתבת אם יש אב, מישהו שותף לחינוכה)...
אני מציעה לך להרבות בשיחות איתה - כל פעם שאת מזהה עיתוי מתאים. שיחות של שיתוף וניסיון להבין מה קורה איתה, לא (רק) של ביקורת. מאידך, הייתי מורידה קצת את הדרישות ממנה. לא כי היא לא יכולה לעשות את הדברים, אלא כי תקבלי כל פעם סרוב. אני מניחה שעם הזמן היא תפנים את המסרים ותסייע - כפי שנכון ורצוי לעשות.
לגבי בית הספר, הרי שבאמת לא נותר לי אלא לתמוך בהתנהלותך. תני לה לשאת את התוצאות של התנהגותה.
הערה אחרונה: איני יודעת למה את מתכוונת ש"לאחרונה התחלתי לשים דגש בבית...". קצת קשה להתחיל עם גבולות וסמכות כשילדים בני 13. לפיכך, התמידי, היי סבלנית, אל תצפי לשינוי בבת אחת. בטוחה שעם הזמן, באם תהיי עקבית, תראי תוצאות חיוביות.
בהצלחה ושנה טובה.
ד"ר נלי שטיין,
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני

שלום, באמת זה לא הפורום המתאים, תחפשי בפורום לבעיות עור אולי? באתר שלנו, BEOK. אך אולי הכתמים קשורים לבושם או לספריי דאודורנט?

שלי

שלום גפן,
שקרים נובעים מסיבות רבות, הם נובעים מצורך בהתגוננות או מצורך להשיג משהו, מתועלתנות, וכמובן ממודל של תקשורת לא ישירה ומרוחקת בין בני הבית. אצלכם בבית אתה מתאר שיקפות ויושר כמודל של ההורים לילדים. ייתכן מאד כי ילדיך הנמצאים בגיל ההתבגרות, שואפים לגבש לעצמם את הדרך שלהם לבד, לחוש עצמאות, להרגיש פחות הגבלות וותלות מצד ההורים , לשמור על הפרטיות שלהם. ייתכן והילדים משקרים כדי להרגיש תחושת עצמאות ופרטיות מסוימת. אין לי הרבה מידע על המשפחה אך אם אתם כהורים רוצים לדעת הכל עליהם, על כל צעד וצעד או מטילים ביקורת יתר על ההתנהלות שלהם, אולי בשקרים הקטנים האלה הילדים מביעים את הרצון לשמור חלק מעולמם הפנימי התנהלותם החיצונית לעצמם. עד גבול מסוים זה רצוי.
השערה נוספית הינה שהשקרים נובעים מרצון למנוע עימותים איתכם תבדקו את עצמכם ואת דפוסי התקשורת בבית. אם הילדים יגידו את האמת, איך תגיבו? האם תקבלו בסלחנות דברים מסוימים שלא מוצאים חן בעיניכם או תגיבו ברגזנות, בעוצמת רגשות שתוביל למריבה ולעימות? האם בעימותים לילדים יש יכולת להגיב אליכם, לבטא את טענותיהם וותפיסות עולמם, האם יש שיח בגובה העיניים או שקשה לשוחח כשיש חילוקי דעות?

מקווה שעזרתי,

שלי ורדי

שלום לך,
אני מבינה למה בעיה כזו מדירה שינה מעינייך. הבחור שאתו בתך יוצאת לא רק משתמש בסמים אך נדמה לי שגם סוחר..זו ההילה למעצר, לא בקלות עוצרים נערים רק בגין שימוש בלבד בסמים. האם את יודעת משהו על סוג הסמים?
אני לא יודעת על האופי ונטיותיה של בתך, למה היא בחרה בבחור שכזה, והאם היא מנסה לעזור לו ולשקם אותו, האם זה התפקיד שהיא לקחה לעצמה בקשר או שהיא עלולה להידרדר בעצמה לשמוש בסמים. איזה שינוי אחר עובר עליה? האם היא פחות לומדת, האם התרחקה מהחברים/חברות האחרים שלה? האם אנשים אחרים במשפחה המורחבת ובבית הספר רואים את השינוי לרעה?
לפעמים אח או אחות גדולים יכולים לעזור לה כדי שתבין מה היא מחפשת, יותר מאשר ההורים. מכיוון שהיא הקטנה במשפחה, אולי מחפשת קשר בו היא תהיה הבוגרת והגדולה, אם אכן זה כך, צריך לדבר איתה בגובה העניים ולהנחיל לה את הרעיונות שלכם, צריך גם להגיד משהו טוב על הקשר, בוודאי גם יש משהו טוב, כי היא בוחרת להיות בקשר הזה. כדאי שתבינו את הטוב, כך שתחוש מעט אמפתיה מצידכם. כשתרגיש מובנת יותר, יהיה יותר קל לה להבין את הצד הרע והשלילי של הקשר. תשאלי אותה, האם הייתה במקומך והיתה לה בת באותו מצב, מה הייתה בוחרת לעשות...אפילו אם לא תקבלי תשובה, היא תיכנס מעט בנעליים שלך ואולי זווית הראיה שלה את הקשר יתחיל לקבל תפנית נוספת.
הייתי ממליצה, מעבר לעצות כאן, ששאתם ההורים תיכנסו לתהליך של הדרכת הורים בלעדיה, כי יהיו לכם החלטות חשובות לקבל בכל צעד וצעד הן בהתייחסות היומיומית אל הבת והן בהחלטות חותכות שאולי תצרכו לקבל.
שאלה נוספת שמטרידה אותי מכל מה שסיפרת: האם האובסיסיות של הבחור אליה מונע ממנה להתרחק ממנו? האם זה מפחיד אותה? האובסיסיבות הזו מטרידה אותי מאד.

בתקווה שהכל בסוף יסתדר על הצד הטוב ביותר,

שנה טובה!

שלי ורדי

חג שמח..ובכן אני ינסה לפרט...סוג הסמים לפי מה שאמרו לי אלו סמים קלים (גראס?) לא ממש מתמצאת אבל נדמה לי שזה זה. לגבי סחר באמת שאין לי מושג אבל הכל אפשרי...בתי מבטלת מכל וכל את כל מה שכולם רואים לגביו..היא מאמינה בצורה עוורת לזה שהוא נקי ומספרת לי שיש לו גם בעיות רגשיות והוא הולך לשיחות אצל איש מקצוע. בתוך כל הדילמות שעברו עליי עלתה לי מחשבה שאולי כדי להשגיח יותר מקרוב אני ינסה לקרב גם אותו אלינו..גם כדי לבחון וגם ממקום שאולי לנסות לעזור לו לחזור לחיים ללא סמים (תמימות מצדי אולי) ובאמת הוא בא אלינו כמה פעמים..ראיתי ילד מאוד ביישן ומופנם..אבל לא עבר הרבה זמן והוא שוב נעצר. חזרתי לנקודת התחלה שזה התנגדות לקשר בצורה נחרצת. הילדה רואה אותו כליל השלמות..עודף הדאגה והחיזורים שהוא מפגין כלפיה (לזה התכוונתי שאמרתי אובססיה) כובשים אותה..היא אוהבת את זה ומתגאה בזה. כך אני רואה את זה. השינוי הבולט ביותר זה שהפכה להיות חוצפנית..מדברת לא יפה ושברה גבולות ביני לבינה. (אגב אני מספרת את הכל ליועצת) ההתנגדות שלי לקשר גורם לה להיות עוינת כלפיי..(לעיתים היא מתרככת ומבקשת סליחות). העלת נקודה שגם את זה אני עושה וזה להגיד לה בין לבין גם דברים חיוביים עליו כמו למשל שרואים שהוא נשמה טובה (וזה באמת נכון..בביפנוכו הוא טוב) אבל הדרך שלו לא טובה. היו לי גם נסיונות לדבר עם הוריו אבל לא מצאתי אוזן קשבת. מקווה שהצלחתי להעביר את המצב קצת יותר..את בטח מתארת לעצמך שזה עוד יותר מורכב..מקווה גם לטוב. המון תודות לך ושיהיה לכולנו שנה טובה ושקטה

שלום מלי,
קשה לדעת , אין לי הרבה מידע עליכם כמשפחה, אני יודעת מניסיון וידע מקצועי שלעתים הורים שבעצמם הם אנשים המתנהלים באופן תקין עם סביבתם עלולים לגדל ילד שהוא מפונק למשל, לא לדרוש ממנו להתחשב, לרחם עליו לעתים קרובות וכך פחות מתפתח חוש אחריות והתחשבות בזולת. בניסיון לתת לילדם משהו הפוך ממה שהם קיבלו..
תסריט אחר של חינוך ילדים אלה הורים חלשים, יודעים מה נכון אך מתקשים להנחיל בילד את הערכים שלהם, והילד מושפע מדמויות חזקות אחרות מחוץ מרחב המשפחתי.
אפשרות שלישית, זה שליליד יש כמה לקויות בהבנה הגורמות לו לשיבושים עם סביבתו.
ואפשרות אחרת: אולי לכאורה נראה כבעיית יחסי אנוש וכבעיית חינוך אך זו רק התנהגות סימפטומטית, כלומר חיצונית, המבטאת בראש וראשונה בעיה רגשית, תחושת קיפוח, קושי בוויסות רגשי, פגיעות רגשית גבוהה. התנהגות זו באה לשדר לסביבה שלא הכל כשורה ושיש צורך בעזרה.

מקווה שעזרתי,
אני חושבת שכהורה יועיל לך מאד לקבל איזו הדרכה כדי להבין ולהגיע לשורש הבעיה ולהתנהל בהתאם.

שלי ורדי

שלום לינה

באמת דילמה, את רואה שבתך הולכת ומרגישה יותר טוב, שייכת יותר בחברה, מרגישה מחוברת ואין פלא שהדימוי העצמי שלה עולה כשהיא חשה מקובלת ושייכת.
מצד שני, הירידה בלימודים, הקושי להגיע לבית הספר והחבר'ה שאינם לומדים והשתייה. אתם כהורים צריכים לכוון אותה בכך שיהיה לה "עמוד שדרה"ערכי, שלא תעשה דברים בדיוק כפי שהאחרים עושים, שהיא יכולה להיות בחברה ולהיות מעט שונה, למשל ללכת ללימודים וגם לבלות אתם. אחה"צ. צריך לבדוק אם יש חברים שבאמת עלולים לדרדר אותה. דווקא עכשיו נדמה לי שהיא צריכה ייעוץ כדי לשמור על אישיותה וערכיה מול השפעות החברה.

אל תכפו עליה ניתוק מהחברה הזו, אלא רק אם אתם מרגישים שיש סיכון ממשי בשתייה ובשימוש בחומרים מסוכנים. תבקשו ממישהו בבית הספר - מחנכת, מנהלת או יועצת לשוחח אתה כדי לתמוך בה להשקיע בלימודים שלה ובעתיד שלה, בלימודים שלה. אולי כדאי לתת לה תפקיד בבית ספרה כדי לחזק את הדימוי העצמי שלה ואת העובדה שמעריכים אותה בבית הספר (אם זה בית ספר תיכון עם חטיבה ביניים, אולי יכולים לבקש ממנה להתנדב וללמד ילדים בחטיבה מתמטיקה ).

בהצלחה,


שלי ורדי

שלום לך,
אני חושבת שמה שאת מתארת הינו חשש של הורים רבים: מצד אחד, הרצון שלבתך תהיה חברה בת גילה ומצד שני - החשש מהשפעות לא רצויות של חברה זו. למעשה, מה שעומד בבסיס כל הקשרים - גם שלכם עם בתכם - הוא המסר של אמון. בה ובהחלטותיה.
זה לא פשוט, ונכון שיכולה להיות השפעה של חברות אבל זה בעיני המסר העיקרי שצריך לעבור אליה. מעבר להסברת כל הסיכונים לומר ש"אנו בוטחים בך, בשיפוט שלך, בעובדה שאת יודעת שלימודים הם דבר חשוב...".
יחד עם זאת כדאי להמשיך להיות עם "יד על הדופק" ולשוחח איתה על כך כל פעם שהיא מוכנה לזאת.
קשר רציף, תגובות לא ביקורתיות ותמיכה - יצרו ליווי משמעותי שיסייע לה לא להגרר חברתית.
בהצלחה ושנה טובה.
ד"ר נלי שטיין
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני

שלום מיכל,
אני לא בטוחה שזו כניסה לגיל ההתבגרות. עדיין אין צרכים גדולים כגון נפרדות מן האם ועין ביקורתית עליה. ממש קשה להתאפק ולא להגיב לתגובות אימפולסיביות ותוקפניות כאלה כלפייך, אפשר להבין את המצב הקשה שלך. אך הנוסחה המוצלחת המורידה תוקפנות מצד הילדים בדרך כלל היא להתאפק, להגיב בתקיפות אך לא באימפולסיביות ולא בכוחנות "ולהעניש"בהתאם, להיות יותר קרירה, לא להגיב ברגשי אשמה, לא להרחיב בוויכוחים , להפסיק כל מיני פינוקים והטבות וכו'.. ייתכן שעובר עליה משהו ומתנפלת עלייך כי את לא מבינה את הבעיה שלה?תבדקי גם את זה, אולי הבעיה במקום אחר והיא מתפרצת עלייך?עדיין זה לא פותר את הבת מן האחריות להתנהג בהתאם....
אם ההתנהגות שלה נמשכת זמן רב , ייעוץ משפחתי או אישי לך היה מועיל.

בהצלחה,


שלי ורדי

תודה רבה, עזרת לי.

שלום מיכל,
גנבה מההורים מסמלת בעיה ביחסים, לאו דוקא בעיה של עבריינות או אי תודעה ערכית לחוקים. המשטרה מיותרת לדעתי,המפגש עם המשטרה עלול גם להזיק, לגרום לפחדים. את יכולה להסביר לה שגנבה לא מוסרית וגנבה מחוך המשפחה גורמת לעונשים ולהתערבות משטרה ותשאלי אותה האם הייתה רוצה להיות בן אדם כזה. אך לדעתי העניין כרוך בקשר ביניכן, ולזה את צריכה ייעוץ. ייתכן שבתך מבקשת לומר לך משהו דרך התנהגות הזו, להגיד לך למשל שאת לא שומעת ומקשיבה לצרכים שלה לכן היא דואגת לעצמה דרך לקיחת כסף. או שהיא מאד במצוקה מתוך לחץ חברתי וצריכה את הכסף כדי לקנות משהו, כדי לחלק לחברות, כדי לרכוש כך חברות. או שיש קנאה בך שגם לזה כדאי ללכת לייעוץ פסיכולוגי.אפשרות אחרת הינה שהיא לא יודעת את הגבולות בבית ושההורים הם סמכות ומנסה לעקוף את הסמכויות. מעל לכל, חשוב לדעת שהתנהגות מעין זו אינה עבריינית בהכרח, ברוב המקרים היא לא כזו ,ודרכה הילד מבקש לצעוק לעזרה. לדעתי עונש של לא לפגוש חברות לא אמור להיות קשור לנסיבות האירוע ולכן גם לא מועיל.


כל טוב,

שלי ורדי

ממה שכתבת אני לא יודעת איך להתנהג איתה היא אומרת שהיא רצתה לקנות לנו משהו בכסף שהיא לקחה למרות שלא נראה לי.
מה לדעתך אני צריכה לעשות איתה איך אני מעבירה לה מסר שאסור לגנוב?
חייבת את עזרתך

רצוי שתנסי להקשיב לבקשותיה ולצרכיה. תבקשי ממנה שתבוא קודם אלייך ותבקש, אפשר כמובן שתסרבי אך אולי תציעי לה אופציה חלופית לבקשתה, או תבטאי אמפתיה לכלפיה. העיקר שיהיה דיבור ביניכן , דיבור אמתי עם דיאלוג, יכולת להעלות טיעונים, דעות , עמדות. כדאי לגשת אליה שוב ובלי להאשים, לנסות לפתוח שוב את השיחה על הכסף שלקחה ולהבין האם הייתה צריכה את הכסף למשהו אחר. אל תסתפקי בתשובה אחת שלה וזהו. אם לא נראה לך, תנסי להבין את הראש שלה ואת הרגשות המניעים אותה לעשות מעשה כזה.


מקווה שעזרתי,

שלי

שלום לך,
אני מסכימה איתך שיש להגיב בצורה ברורה ללקיחת כסף ללא רשות מהארנק. יחד עם זאת, כדאי אולי לחשוב גם על מה מניע את בתך לפעול בצורה כזו. לא כדאי להסתפק רק באזהרות ובהפחדות. כך את פוגעת בסמכות ההורית שלך.
בדקי את נושא הגבולות, מדוע היא מפרה אותם וכיצד את יכולה לבסס גבולות ברורים אך גם לשמור על קשר איתה.
בהצלחה ושנה טובה.

ד"ר נלי שטיין,
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני

שלום ימית,
אני מבינה עד כמה זה הלם והפתעה עבורכם. באותה מידה שקשה לכם, לה קשה כפליים, היא בגיל של גיבוש זהות, בין היתר גיבוש זהות מינית והיאמבולבלת. בנוסף הדימוי העצמי לא ממש טוב .אולי חשה שונה בילדות. אולי בעצם היא מעט שונה ותמיד חשה את זה ולא ידעה להסביר זאת.
הייתה לה דרך מעניינת לשתף אותכם, כנראה קשה לה היה לשמור הכל בסוד ובתוכה, אז דרך הפייסבוק נתנה לכם במקרה.. הצצה להיכנס לעולם שלה ודילמות שלה. זו הזדמנות ברגע קשה זה להתלכד, לשמור את הביקורת רחוק ולנסות ללוות אותה בדרך הקשה של להבין את עצמה. את שואלת אם יש דרך חזרה, אולי כן, אולי פשוט היא מבולבלת ומנסה ומתנסה וזו דרך לגיטימית ואפילו רצויה מבחינה פסיכולוגית כי אם לא מתנסים, לא ממש חווים ויודעים. אני חושבת שהיא צריכה ייעוץ פסיכולוגי ואתם ביחד אתה יעוץ משפחתי או הדרכת הורים בנפרד ממנה. חשוב למצוא מטפל טוב שמומחה בתחום. לא כל פסיכולוג, טוב ככל שיהיה, יודע לטפל במקרים של חיפוש זהות מינית ההכרה בזהות אחרת, הקבלה העצמית והקבלה של המשפחה.

בהצלחה,

שלי ורדי

שלום מילקה
אני מבינה בהחלט את דאגתך שמא יקרה לאחיך משהו רע ושמא ינוצל. תשקלי מי עדיף שידבר אתו, אולי אחיך בתור האח הבכור ובתור גבר צריך לעשות אתו שיחה. לדעתי אין אפשרות להימנע משיחה, אם אתם רוצים להגן עליו. בו זמנית עניין המשיכה לגברים צריך להיות ללא ביקורת. הוא בגיל שאם זהותו לא מאובחנת עדיין, צריך לבדוק אותה. תפנו אותו אם באמת רוצה ומעוניין לעמותה להומולסבים מאורגנת וידועה שייפגש עם אנשים הגונים. לגבי גילוי הפלישה בפרטיות שלו במחשב, עדיין אינו בוגר כדי שיטען שמגיעה לו פרטיות מוחלטת. אולי בתוך תוכו רצה שתגלו? למה השאיר את הסקייפ מחובר?נדמה לי שאמך מתקשה לשוחח עמו, ועדיף בן אדם אחד כדי לא להביך אותו מדי אך אם מתעקש בשלו או ואתם מרגישים שאינו בכלל מושפע מדבריכם תשקלו שיחה של שניים מולו. הייתי מתחילה בשיחה עם אחד מבני המשפחה ושהדיאלוג לא יסתיים בשיחה אחת בלבד אלא בקשר רצפי על הנושא,עד שתהיו בטוחים שמבין ונזהר באופן מספק.

בהצלחה,

שלי ורדי