פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לצוות,
ביתי בת ה-16 עושה הרבה בייביסיטר במגזר הדתי (כיפה סרוגה). מזה כחצי שנה היא אומרת לי שהיא רוצה לחזור בתשובה. לפני כשבועיים היא התחילה לשמור שבת.
הדבר מלחיץ אותי מאוד כי אני לא יודעת לאן זה יכול להגיע. שוחחתי איתה על כך כל פעם שהיא העלתה את הנושא ושיתפתי אותה בחששות שלי.
היום היא ביקשה שאקנה לה כמה חצאיות ואני ממש לא יודעת איך להגיב.
מה עלי לעשו בנידסון?
לתשובתכם המהירה אודה
אורית-אמא מודאגת

שלום, קוראים לי אדווה ואני בת 18.
רציתי לספר לך משהו שעובר עליי בתקופה האחרונה, התחלתי להסתובב בחברת אנשים ששותים ומעשנים וזה גרם לי להתחיל לשתות ובנוסף לכך כמה אנשים מהחבורה אומרים לי שכדאי לי להתרחק כי זה משפיע עליי לרעה והם מעריכים אותי וכו'. יש לי שיער מתולתל והם תמיד קוראים לי כבשה וכולם צוחקים וזה הכי מפדח בעולם ואין לי מה לעשות נגד זה, נולדתי מתולתלת.. ותמיד אני אומרת להם שאם הם מעריכים אותי כמו שהם באמת אומרים אז שיפסיקו והם הכי רחוקים מזה. והדבר שהכי כואב לי? שכולם בחבורה מהבנות ילדות רעות ואני ילדה טובה וכל השמועות באות אליי ואני היחידה שיוצאת עם תעודת בגרות והם אומרים שאני סתומה וכאילו אני לא מבינה, מה הגורל בא לצחוק עליי? הן יוצאות עם בגדים מכוערים מהבית ואני לובשת מותגים והכל ואף אחד לא מתייחס אליי ולא מתחיל איתי כולם מתרחקים ממני, נגיד יושבים בספסל ויש לידי מקום פנוי אף אחד לא יושב. לא פונים אליי כמעט אלא אם כן זה לטובתם האישית ובאמת שנמאס לי, גם בבית לא ממש מחזקים את ההערכה העצמית שלי ואפשר להגיד שהיא שואפת לאפס ואני בסה"כ בן אדם שבאמת קשה לי בהרבה דברים בחיים האישיים שאני לא צריכה גם את זה על הראש. אני מרגישה שאם אני אתרחק מהחבורה הזאת יהיה לי ריקנות בחיים ולא יהיה לי מה לעשות. נמאס לי אולי אני יתחיל לא להשקיע בבגדים ולהתנהג כמו הבנות האחרות ואולי כן יתחילו איתי.. אני מרגישה שלא משנה מה אני עושה הם לא סופרים אותי.
אני עוזרת לכולם ותמיד יוצאת הסכסכנית בעוד שכל השאר יושבים בפינה שלהם.. אז מה הדרך היחידה היא להיות אטומה?? תעזרו לי אני על סף ייאוש.

לבת שלי יש חבר כבר 4 חודשים.הבת שלי בת 15 (חטיבה)והחבר שלה גדול ממנה בכשנה(תיכון).
מתחילת הקשר ועד היום עיקר הבילויים שלהם זה לבוא אחד לשני ולהסתגר בחדר. למסיבות/סרטים או סתם בילוי כל אחד יוצא עם החברים שלו (לא ביחד!!),כאשר כולם בעצם יודעים שהם זוג .יש לציין ששניהים מאוד עסוקים ובעבר היה להם מאוד קשה לתאם ימים למפגשים.
העניין הזה הציק לי מאוד ומזה חודשיים,אני מנדנדת לה שזה ממש לא תקין.לאחרונה אף הגברתי את הלחץ והסברתי לה ,שזה גם מקרין מאוד לא טוב על השם שלה.
(למען הסר הספק שניהים ילדים טובים!!!!ולפי מה שהיא סיפרה לי הוא מנסה לאחרונה להתקרב פיזית(נגיעות),אך היא מסרבת והוא מכבד את זה)
לאחרונה הגברתי את קצב "שיחות הנפש" והסברתי לה שזה לא רק לא תקין שהם בקושי יוצאים מהחדר,אלא עצם זה שכל אחד חי בעולם משלו,מפריע להם להכיר אחד את השני.(שוב ,בשביל לתאר את התמונה האמיתית ולמנוע אי הבנות,הם אוכלים ארוחות משפחתיות אחד אצל השני!!!)
בשבוע האחרון התחיל החבר שלה לצאת בקבוצה שכללה גם בנות(2 זוגות מהכיתה או סתם חבורה) ואף בא וסיפר לה על זה. היא לא הגיבה וטענה ש"זה בסדר",למרות שהכעיס אותה מאוד שהוא לא הציע לה ,כי היא נשארה בבית.
לאחר שהיא שיתפה אותה ברגשותיה אני המלצתי/הכרחתי אותה להתעמת איתו.העימות הגיע אתמול וכל מה שהוא אמר לדבריה זה שהוא מצטער שהיא ככה מרגישה והוא חשב שהיא לא סובלת את החברים שלו ולכן נמנע מפגישה משותפת איתם ואחרי שפעם אחת היא סירבה לבוא איתו למסיבה ,הוא פשוט לא הציע יותר.בקיצור - היחסים נראו שחזרו למסלולם ,תוך הבטחה מצידו (לדבריה) שהוא ישים לב יותר לדברים.
השאלה שלי- מה באמת גרם לכך שהיחסים שלהם הגיעו למצב הזה והאם זה באמת מתמימות אמיתית שלו וחוסר הבנה ביניהים או שזה ממניעים אחרים (אני יודעת שהוא לא מתבייש בה,-כי הבת שלי וסליחה על חוסר הצניעות נחשבת לאחת הבנות היפות והאיכותיות בבית ספר שלה ושלו)
והאם אחרי שבעצם הוא התחיל לצאת עם קבוצה שכללה גם בנות היחסים יכולים בכלל לשוב להיות תקינים?
ו....האם יש משהו שפיספסתי וולא הבנתי והיחסים בין הילדים של היום שונים ממה שהיה שאנחנו היינו קטנים?
יש לציין שהבת שלי מאוד אוהבת אותו(ונראה שגם הוא מאוד אוהב ומכבד אותה),אבל היא מרגישה קצת שעמום ביחסים ואף חשבה להפרד ממנו,אבל אחרי השיחה היא החליטה לתת "צאנס".

שלום.
אני בת 16,באה מבית טוב,עם הורים דואגים ואחים טובים.יש לי ציונים טובים, ובכלל,
אני ילדה טובה, מביאה נחת.
בזמן האחרון המצב פה בבית לא משהו-אני ואח שלי לא מדברים.[בן 28]
אני ממש חייבת לשפוך מה שקרה אתמול.
חזרתי מהים, ואמא שלי הייתה בבית. כמו בערך כל פעם שאני חוזרת מאיפשהו היא התחילה להוציא עליי את העצבים שלה ולצעוק עליי למה לקחתי לה כמה בגדים.[כי היא סידרה לי את הארון].
זה כבר כמה חודשים שאני שותקת ושותקת לה ולא עונה לה על כלום, שום דבר אבל הפעם זה כבר היה מוגזם. נכנסתי להתקלח בתקווה שהיא תירגע אבל כשיצאתי היא רק החמירה והמשיכה לצרוח.
החלטתי שהפעם אני עונה לה ויהי מה.
עניתי לה,צעקתי עליה בחזרה והיא צעקה עליי. ואני צעקתי והיא צעקה.
היא התחרפנה והתחילה לקחת את הכפכף שלה ולהרביץ לי איתו בגוף ובפנים.
דחפתי אותה ממני וצעקתי עליה שזה כואב והלכתי לחדר אחר בבית.
היא באה אחריי והתחילה לצעוק עליי שאני לא מעריכה כלום ושאני גועל נפש ואני מצידי אמרתי לה שתלך לטיפול פסיכולוגי ותפסיק להוציא עליי את כל העצבים שלה.
היא התחרפנה ממה שאמרתי עוד יותר,ופשוט התחילה למשוך אותי מהשיער למטה לרצפה ולצרוח''צאי מהבית'' ''עופי מהבית'' עד שממש נפלתי על הרצפה והיא בעטה בי ודפקה לי את הראש ברצפה. היא עזבה מיד לאחר מכן התיישבה על הספה ואמרה כל מיני מילים שלא שמעתי בזמן ששכבתי על הרצפה בוכה.
מיד קמתי הלכתי להתלבש ויצאתי החוצה,בלי הפלאפון כי היא לקחה לי אותו.
ישבתי בחדר המדרגות במשך שעה ולא הפסקתי לבכות.
אחר כך כשנרגעתי קצת יצאתי לעשות סיבוב בעיר. כשבאתי לחזור הביתה לקחת דברים שלי כדי לישון אצל חברה שלי, ראיתי את אחותי [בת 18] והיא אמרה לי שכולם מחפשים אותי ושאלה מה קרה.
סיפרתי לה מה קרה ושנינו התקשרנו לאחותי [בת 23] שלא גרה פה.
אחותי לא ידעה כל כך מה להגיד לי אבל היא אמרה לי שאם אני רוצה אני יכולה לבוא לישון אצלה לסופ'ש.
בינתיים חיכיתי שאחותי תביא לי את הבגדים שלי ואז אבא שלי ראה אותי וגם שאל אותי מה קרה, סיפרתי לו מה קרה והוא חיבק אותי וביקש שאבוא לישון בבית. יש לציין שההורים שלי גרושים.
אמא שלי לא נתנה לאחותי להביא לי את הבגדים בטענה שאני לא הולכת לישון אצל שום חברה.
עליתי הביתה עם אחי ואחותי ואמא שלי ואחי ישבו על הספה.
נכנסתי לחדר ואחי בא אחריי ואמר ''אם את מחר הולכת לים אני שובר לך את הראש''ונתן לי כאפה בראש.
התחלתי לבכות ואבא שלי נכנס לחדר ושאל אותי מה קרה ואמרתי לו. הוא הלך לאחי ושאל אותו למה הוא מתערב ואמא שלי אמרה כי הוא אח שלה הגדול למה שהוא לא יתערב?
ולא שמעתי מה הם אמרו.
אחר כך היא לקחה לי את הפלאפון שלי,ואסרה עליי לצאת לשום מקום.
היום הייתי אמורה ליסוע לים עם החברות שלי, אני פה בבית, יושבת ופשוט לא מפסיקה לבכות.......... מה לעשות?תעזור לי !!!!
תודה רבה

בתי מתבגרת בת 13. לאחרונה מבלה שעות בפייסבוק ,לא מגיבה כשקוראים לה לבוא לאכול, עומדת שעות מול המראה, עוסקת במראה החיצוני באופן מוגזם ביותר: איפור, לבוש מבגר, תכשיטים עקבים ועוד... ניסינו לדבר איתה מספר פעמים, אך זה לא עזר.
היא מתעקשת להמשיך להתאפר ולהתלבש בצורה שמבגרת אותה. בעלי ניתק לה זמנית מספר פעמים את הפייסבוק וכשהוא החזיר לה, שוב המצב חזר לקדמותו, עד שהתייאש וניתק אותו לגמרי ....וכעת היחסים שלנו איתה מאד מתוחים. כל המצב הזה הוביל גם לירידה בלימודים. גילינו שהילדה משקרת ומסתירה מאיתנו דברים,כגון, לוקחת איפור לבית הספר ונכנסת למחשב שלי כשאנו לא נמצאים בבית. רציתי לבקש מכם עצות כיצד לנהוג איתה. האוירה בבית מאד מתוחה ואנו לא יודעים כבר מה לעשות. כל עצה תתקבל בברכה.

שלום רב

אני זקוקה לעזרה עם נער מתגבר שלא מוכן לאכול הוא יורד במשקל ואין לו אנרגיה . ביצענו בדיקות דם והרופאה מציעה טיפול נפשי ומומחית לבעיות אכילה ץ נרשמנו וקבענו תורים אבל מה אני עושה בינתיים????? הוא בן 15 עם גוף של ילד בן 12 מסרב לאכול כמעט הכל מלבד נקניקיות ועוף וכמובן כל שאר ממתקים קינוחים וסוכרים הוא מעדיף על הכל. נא עזרו לי.
תודה

אני אמא למתבגר בן 12..שלשום כתב בקיר הפייסבוק שלו כי "רוצה למות". מיד הגעתי ליועצת בית הספר וממנה קיבלתי הפנייה למיון לאבחנה. במכתב שחרור נרשם כי קיימת תחושת אי נראות והופננו לטיפול באחד המרכזים של העיר שבה אנו גרים. מאז הספיק לברוח מהבית בגלל שלא הסכמנו שישן אצל חבר, כשבאתי לקחת אותו מהחבר, ברח גם ממני והזמין משטרה בטענה שפוחד לחזור כדי שלא נרביץ לו.
יצויין כי מדובר בילד מאד מוכשר, לומד תיאטרון ומשחק, מניפולטיבי, רגיש, חם ואוהב. יש לו קושי בלימודים.
לטענתו אנחנו לא מתייחסים אליו (אני ואביו) אומר כי מרגיש כי אנו אוהבים יותר את אחותו.
כל נסיונותינו לשכנע אותו כי מה שמרגיש אינו נכון ואף הבאת דוגמאות לכך - עלו בתוהו.
קודם לאירועים האלה לא היה שום דבר חריג למעט בעיות התבגרות רגילות שלא מצריכות מתן טיפול והתייחסות כמו זו.
ביתנו הוא בית חם ואוהב, תוך שימת דגש על ערכים וחינוך הולם. אנו אומרים לא לאלימות ומציבים גבולות כראות עיננו.
אנא עזרו לנו לעזור לילד שלנו עד שיפנו אלינו מהמרכז שבו אנו אמורים להתחיל שיחות.
הוא כועס עלינו, לא מוכן לדבר ואנו פוחדים שחלילה נפספס משהו...
האם יש צורך לעשות משהו במיידי???

שלום,
בזמן האחרון ההורים שלי רבים המון. הם רבים לפני כל המשפחה, ובלילה הם צועקים ואני שומעת אותם.
אחרי כל ריב של ההורים שלי, כל אחד מהם בא אלי בנפרד ומדבר איתי, ומנסה לשכנע אותי שהוא צודק והצד השני טועה.
הם אף פעם לא משלימים אלא מתעלמים זה מזה.
ברוב הפעמים אין לי ברירה ואני מדברת עם אבא ואמא שלי בנפרד ומנסה לשכנע אותם להשלים.
המצב הזה לא נעים לי מכיוון שאני לא מרגישה בנוח להיות "השליחה" של ההורים שלי ולא המגשרת שלהם.
המצב הזה קורה בערך אחת לשבוע וכבר אין לי כוח להתעסק עם זה.
פעם ניסיתי להתעלם ולצאת מהבית ולא להבחין בריב אבל הכעס של שניהם רק גבר והם לא דיברו זה עם זה במשך שלושה ימים ולא השלימו עד שלא דיברתי עם כל אחד מהם בנפרד ושיכנעתי אותם להשלים...
בבקשה תעזרו לי! אני לא יודעת מה לעשות

שלום לכולם,

יש לי בן בן 15 והוא ילד מאוד טוב בעיקרון. אני קצת מוטרדת מחופשת הקיץ, לא הייתי רוצה שהוא יבלה חודשיים מול המחשב וברביצה כללית. הייתי שמחה למצוא לו איזה מסגרת משהו שיהיה מספיק מגניב כדי שהוא ירצה ללכת ושיהיה לזה איזה ערך מוסף... אני מפנטזת?
הוא לא בעניין של קייטנות מחשבים למניהן למרות שהוא סבבה עם מחשבים, הוא אוהב קולנוע, כדורגל עם חבר'ה, מוזיקה. אתם יודעים נער מתבגר...יש למישהו רעיונות מעניינים?

שלום. בני הבוגר בן 13 , אני חד הורית ומגדלת אותו לבדי ועם אחיו .
בחודשיים האחרונים חלה הרעה איתו, לא רוצה ללכת ללמוד, כל סידור שיש לי בעיר מבקש לבוא איתי ועם אחיו הפעוט. אחת לחודש הולך לישון אצל אביו שגר עם אימו ואחיו. הבן שלי חוזר עם טונים מוזרים, גבוהים, צעקניים, מקלל אותי ואומר שאני זבל, שהוא שונא אותי, שמת להחליף אותי בתור אמא שלו. קורא לי בשמות גנאי: כלבה, זבל, שתמותי , שתיהרגי בתאונת דרכים וכו'....
כמו כן אומר לי אני מעדיף את אבא שלי עלייך (אפילו שלא דואג לו נפשית וחומרית כלל).
זה ילד שפינקתי אותו בטירוף שנתתי לו את ב-כ-ל נפשית וחומרית, שלא ידע להעריך אף פעם. הוא טוען שרוצה לעבור לגור עם אביו עכשיו, לנשור מהלימודים וללכת לעבוד. אני בחרדה עליו, מצד אחד אני מרגישה שאני רוצה להרים ידיים ולוותר עליו כי הוא גומר אותי נפשית ופיזית בבית, מצד שני אני רוצה להילחם עחליו כי אני אוהבת אותו ויודעת שהוא יתעשת אמנם לקראת גיל 18.......אבל יעבור לו.
מה לעשות? לא מסוגלת ככה להיות מושפלת על ידו, ולהרגיש משרתת שלו בלבד ולא אמא. איך אחזיר לעצמי את הכבוד האבוד שלי? אנא עזרתכם.

אני אמא לארבעה ילדים. 3 נשואים ובן רווק.

הבן הרווק בין 25 שנים. הוא ואביו לא מדברים. ישנו הרבה מתח בבית.
לשניהם טענות צודקות והם לא מוכנים או אפילו להערכתי לו מסוגלים לפתור את הבעיות ביניהם. כל קונפליקט או בעיה יש פיצוץ ולשניהם יש מטענים. לשניהם קשה לתקשר כשיש בעיה. אני מאוד חוששת מפיצוץ רציני ביניהם.

ניסיתי לדבר עם שניהם וזה לא עזר. כיש בעיה מפנים אליי לפעמים אני מצליחה לפתור ולפעמים לא. מצב זה לא נוח לי בכלל. לאחרונה החלטתי לשנות גישה ורק להקשיב. המצב הולך ונעשה גרוע יותר.

עם בעלי אני לא חושבת שיכול לשנות את הרגליו.

אבל עם הבן הייתי מעוניינת שילך ליעוץ כדי לתת לו כלים לוא דוקא עם אביו, אלא בכלל בחיים.

איך אני יכולה לעזור לו?

הייי רציתי לדעת
כל הזמן אח שלי הקטן ואחותי הקטנה נותנים לי מכות חזקות שכואבות לי מאוד בציצים
ויש לי חזה מאוד מאוד מאוד קטן ... בכיתה קוראים לי "שטוחה"
האם בגלל זה לא גודל לי ציצי?
והאם כדאי להימנע כמה שפחות מזה שזה יקרה(שהם ייתנו לי שם מכות)?
והאם זה מפחית את הסיכוי שהציצי יגדל?
תודה !!!!

.






המשך הבת 17שברחה מהבית .לאחר ששמעה שאמא שלה חולה במחלה הקשה.

לרעתינו ויש למשפחה אינטרס שהבת שלנו תישאר שם .כי היא עוזרת לאמא שלו שחולה במחלה קשה .
וגם החבר שלה מטפל באמא שלו .הוא היחיד שהבחור החי טוב במשפחה ביחס לאחים ואחיות .
כי הוא שמטפל באמא שלו שמוגבלת בכיסא גלגלים .



בת 17 ילדה מקסימה הפרית וילדה טובה בדרך כלל .

רק עצבנית וחסרת סבלנות .הכל אצלה זה מעכשיו לעכשיו

אוקי אני רוצה מצד אחד שהיא תהייה בבית .אך אני מנסה לקרב אותה אלינו לבית .


לפני חן היתה לנו שיחה עם הילדה והסברנו לה שאנחנו רוצים שתחזרי כי לאמא קשה מאוד .
כי אמא לא מסוגלת לישון לא לילה ולא בוקר. וכואב לאמא עלייך .
ואנחנו אוהבים אותה ודואגים לה שיהיה לה רק טוב .

ואמא מפחדת שתילכי בדרך לא טובה .כי כרגע המקום שהיא נימצאת שם מדברים בצורה לא יפה .והיתנהגותית לא טובה .שפה אלימות

האם זה לא היה בסדר שנתנו לילדה אפשרות של בחירה של כמה דברים שהיא תקבל כשתחזור לבית.?

החבר שלה אמר לה שאת חוזרת ביום כך וכך .וכך היה .



נתנו לה כמה אפשרויות שבחרה ובאנו לקראתה בתנאים .


ובעלי לא יכול לעמוד לראות אותה כך מתנהגת
בצורה שצועקת וצוחקת כשהוא באותו רגע כועס. .

ביקשה ימי הולדת חגגנו לה הכול מעכשיו לעכשיו .קבלה כסף מתנות הייתה מרוצה מאוד.
רצינו לשמח את הילדה .


שם הילדה היתה ילדה טובה ומקסימה ושקטה כי לא היתה לה ברירה .ורצתה העיקר להיות עם החבר .
.למרות התנאים הקשים שהיו לה.

היתה הולכת לישון במיטה של מישהי אחרת .אחת מהגיסות מגיעה מאוחר כניראה מיציאה לילה . ומעירה את הבת בשעה 3 לפנות בוקר.
שתפנה לה את המיטה.

לא רצינו שהילדה תהייה במקום שהייתה שם .

היא עומדת על שלה בהתנהגות וגורמת לבעלי להתעצבן .והוא כבר היתיאש ממנה .

ואפילו גם זרק לה שוב לא היית כאן היה לנו שקט בבית.

ואמר לה מה את מנסה לעצבן אותי בכוח .את רוצה לעשות אותי חולה התקף לב.

הילדה צוחקת ושותקת .

ועם ביקשנו ממנה עזרה למשל לתלות כביסה הילדה לא הייתה מוכנה לשמוע .

לגבי התנאים שחיה שם .

הבית הספר קרוב לבית של החבר .

אמרה אני חוסכת נסיעות .

אני לא צריכה להתעורר מוקדם כל בוקר.

אבל היתה מאחרת ללימודים .בגלל סיבות אישיות של החבר ומשפחה שלו.

אני שואלת מה אני אמורה לעשות .

.

שלום, בני בן 12, בן זקונים לשני אחים בוגרים 18,23, אני גרושה מאביו שחי עם בת זוג ובנותיה. בני נוהג לישון שם פעמיים בשבוע, בשבוע שעבר התארחו בביתם חברות של אחת הבנות.
לאחר שהלכו לישון, בני ישן בחדר נפרד, והבנות בחדר נפרד, בני התעורר ניגש לחדר ונגע לאחת הילדות שגדולות ממנו בשנתיים בחזה. הילדה התעוררה נבהלה כמובן, היתה מהומה סביב כל העניין. שמתי לב לאחרונה שבני מסתכל בתמונות של בחורות עם בגדי ים בסקרנות, הבחנתי שהוא מתחיל להסתגר בחדר שינה ועוד.. הכל יחסתי להתפחות נורמלית של גיל ההתבגרות. תמיד הוא היה ילד שאהב מגע עוד בינקותו נהג לישון בינינו ולחוש את שנינו ..
לגבי המקרה ששוחחתי עימו הסביר זאת שאינו זוכר ואינו יודע למה הוא עשה זאת. בכה המון הסתגר כל אותו יום במיטה, התנצל אין ספור פעמים.
מאז אינו הולך לאביו. מדובר בילד רגיש שמרבה לבכות, למרות שהגירושים נעשו בדרך קלה ובהסכמה הוא נפגע ומראה זאת כל הזדמנות.
אני חוששת מאוד שהמקרה יחזור על עצמו, קניתי לו בעיצת יועצת ספרים לגיל ההתבגרות, שוחחנו עימו ואנו עדיין משוחחים כל רגע אפשרי, איבדתי את האימון בילד שנראה לי פתאום באופן אחר, מילד מפונק קטן וחמוד אני רואה בו פתאום משהו שונה, אני בתחושות קשות שהמעשה יחזור מפחדת לשלוח אותו למסיבות ביה"ס וכד.. אני גם יודעת שהוא נוהג לשקר מידי פעם אבל יחסתי זאת לתופעה רגילה שנובעת אולי מלחץ יתר מצידי או בחששות מתגובה או מהרצון לרצות.
הייתי בטוחה עד למקרה זה שהצלחתי מאוד בחינוך ילדיי, ועתה אני אובדת עיצות, הודה לך אם תוכל ליעץ לי מה עושים במקרה שכזה, מה הטיפול הנכון?

אני גרושה בת 42,אם לשתי בנות -17.5 ו-14.5 .
התגרשתי לפני כ-12 שנה.
הבת הגדולה שלי היא ילדה מקסימה, חכמה, בוגרת , ,נוחה וממושמעת.
הקטנה - נראה שספגה את כל תסמיני "ילדים להורים גרושים" מאחר וגדלה למציאות שבה אין אבא בביית.
הקשר עם אביהן לאורך כל השנים היה מעולה -הן כיבדו אותו הרבה יותר מאשר אותי -לפחות הקטנה ,והוא ממש היה מושא להערצה עבורן.
לפני כארבע שנים עברתי לגור עם בן זוגי ושתי בנותיי -זה היה גיהנום בלשון המעטה.
הבנות היו עדות למריבות נוראיות בינינו ,והחלטתי שאני מפרקת הכל וחוזרת לגור לבד.
זה היה מאוחר מדי- הבת הגדולה עברה לגור עם אביה בעיר אחרת,והחלה שם את לימודי התיכון.
נשארתי עם הקטנה בדירה לבד - כבר שלוש שנים שאני מנסה להקל על בדידותה ועל פרידתה מאחותה שאותה היא מאד אוהבת וקשורה אליה.
אני עושה הכל כדי לפצות אותה ואת הגדולה על התקופה שעברו -אך ללא הועיל -
הקטנה ממררת את חיי - היא רבה איתי ללא הפסקה, טורקת דלתות , מקללת, מתחצפת
אומרת בגלוי שהיא שונאת אותי, לא סובלת אותי,וכן -היו גם מקרים שזרקה עלי חפצים בהתקם זעם.
אני יודעת שפגעתי בהן מאד-אני מכה על חטא.
בעקבות זאת התחלתי בטיפול משפחתי אצל מטפלת מקסימה , בניסיון לאחות את הקרע
ביני לבין הקטנה .
יש לציין שהגדולה שומרת איתי על קשר יומיומי רציף ובאה אחת ליומיים אליי-וכבר אמרה בפירוש שבתום הלימודים -יש סבירות שתשוב הבייתה.
כעת- הקטנה הביעה את רצונה להיות גם כן עם אביה וילדיו.
בעצת המטפלת - הוחלט שאני אאפשר לה לעשות כן ולהיות עם אחותה -מה שגם אני חושבת שעדיף מאשר מה שהיא חווה היום .
היא גם אמרה לי שהדרך היחידה שלי להרוויח את בנותיי בחזרה היא לשחרר אותם -אחרת הקטנה לא תירגע ותמשיך למרר את חיי.
עם כל הקושי -אני מבקשת לקבל חיזוקים שאני באמת פועלת נכון כאשר אני שמה את אושרן של בנותיי לפני הרצון העז שלי לקבל אותן חזרה אליי.