פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום אמא
אין ספק שהגיע הזמן לשנות את צורת ההתיחסות שלך כלפיו אחרת יהיה מאוחר מידי. הוא בגיל ההתבגרות ומשתמע מכך שהוא בטוח יודע הכול ומבין הכול. והמבוגרים לא מבינים כלום מהחיים ועדיף שלא יתערבו בכלום. נכון?
אז הסברים שיחות ובקשות יפלו על אוזניים ערלות ויש לשנות את הגישה למתן חופש בחירה תחת הסכמים מחייבים. הגיע הזמן לתת לו לנהל את חייו בצורהכזו שתקדם אותו בלימודים בחברה. זה נעשה ע"י הסכם שבו מפורטים חובותיו וזכויותיו וגם שלכם ההורים. ומסכם גם מה קורה כאשר לא עומדים בהסכם. רק שאת התשלום במקרה של אי עמידה הוא קובע לעצמ(כמובן שיש לכם את הזכות המלאה להתנגד אם התשלום מגוכך) כך שנוצר מצב שהוא נהיה אחראי לגורלו ואתם, ההורים, מוצאים לפועל את ההסכמות שלכם. זה יכול גם להסדיר את כל נושא התקשורת בבית.
בהצלחה

בכל גיל אפשר לדבר ולהשפיע בתור הורים על הדברים האחרים המפוספסים במקום עיסוק במחשב, כפי שאת אומרת: המפגש פנים בפנים עם חברם, המשחקים, הלמידה. אז אין גיל בו אנחנו לא משפיעים רגשית וחינוכית על ילדינו. יש גילאים שעונשים למשל והגבלות לפי שנות הם מגוחכים ורק עושים רע כמו גיל הההתבגרות המאוחרת, 15 ומעלה. לדעתי אפשר להגביל עד גיל 13-14 בערך בצורה חד משמעית במיוחד כשהעיסוק מהווה מניעה או בריחה מלמידה, מהחובות של הילד.

כל טוב,

שלי ורדי

שלום לך אמא
אכן מקרה מעורר שאלות.
עד כמה הוא מבין את חומרת המעשה?
עד כמה הוא לוקח אתכם בבורים כמובן מאליו!?
האם בעבר נשנו מקרים כאלו?
בכל מקרה יש להעמיד אותו על חומרת המעשה בלי להשתמש במילה גנבה!!!!!
במקביל יש ליידע אותו שיצטרך להחזיר את הכסף או מדמי הכי או עבודה.
אין לעבור על מקרה כזה ללא תגובה.

ברור לי שמקרה כזה לא יכול לעבור ללא תגובה!
אני לא מתכוונת לעבור לסדר היום ללא תגובה מצידי
זה פשוט תפס אותי לא מוכנה ומאוד מאוד מופתעת
מקרה כזה לא קרה בעבר אף פעם ולכן לא ידענו(אני ובעלי)
איך להגיב מה נכון להגיד ומה לא
השאלה מה כן להגיד כדי שבאמת יבין את חומרת המצב
חשבנו אני וביתי הבכורה(בת 25) על תוכנית שכוללת מתן דמי כיס חודשיים
כיום הוא לא מקבל דמי כיס בכלל אבל מקבל כל יום 20 ש"ח ביום לקנות אוכל
ואם צריך מבקש ומקבל לפי הצורך והיכולת שלנו לתת לו
התוכנית היא לתת לו כל יום:
20ש"ח*6 ימים בשבוע=120ש"ח
+ 50 ש"ח בזבוזים או חיסכון לפי החלטתו
ובין לבין לא יקבל כסף נוסף
כמובן שתוכנית זו תתחיל מהחזר החוב שלו
שבשבועיים הראשונים לא יקבל כלל כסף וכולו ילך לכיסוי החוב
כמובן שישלח לו אוכל לבית הספר-סנדוויץ מהבית ולא פיצה או פלאפל כמו שהוא רגיל לקנות בכל יום
ואז ישאר 600-340=260ש"ח לחוב
ובחודש הקרוב הוא יוכל להחזיר את החוב לפי החלטתו בחלוקת הכסף

כמובן שלפני הסברת התוכנית לילד שתמשיך כמובן גם אחרי היא הסבר על חומרת המעשה של לקיחת כרטיס האשראי ללא אישור ושבירת האימון שלנו מולו כהורים
כשהוא נוגע בלי רשות בחפצינו האישיים
בנוסף כעונש על המעשה- ישלל ממנו במשך חודש כניסה לפייסבוק ולפוקר-המשחק שבו נעשה השימוש בכרטיס האשראי ואסביר שאני לא מתכוונת לבדוק אותו אלא לסמוך עליו שהוא מבין את העונש ולא יעשה את זה גם אם אני לא אבדוק אותו

מה דעתך על התוכנית, האם אנחנו פועלים כנדרש ולא מפספסים משהו?
אני רואה בזה אות האזהרה לעתיד ולא רוצה להקל ראש בנושא

שלום שוב
לא הייתי ממליץ לך להתייעץ ולשתף ולקחת החלטות עם בתך ביחס לאחיה. בשביל זה יש לו הורים.
יש להביע את עמדתכם ההורים ביחס לרכוש פרטי וההשלכות בעוניין ולהחליט ביחד איתו ללא שיתוף אחרים (אחים אחיות) איך בוא מחזיר את מה שלקח מתוך בלבול, חוסר יכולת דחיית סיפוקים או חוסר הבנה לכם.
שיחות לא עזרו. נקיטת עמדה ופעולה ביחס לעמדה תעשה את העבודה.

האמת שהיינו כל כך המומים שמקרה כזה קרה שלא כל כך ידעתי איך להגיב
האינסטינקט הראשוני היה לספר לביתי(שהיא חברה טובה שלי)היא בעצם אמרה את דעתה והפנתה אותי לכאן.
בפורומים נוספים שכתבתי ושאלתי המליץ לי פסיכולוג קליני כשכתבי לו את אותו מקרה בדיוק את הייעוץ הבא:
"את מספרת על נער "נורמטיבי " שהוציא 600 שקל בגנבה על הימורים באינטרנט ולאחר מכן שיקר בנושא .אני מציע לך לפנות בהקדם לקבל סיוע בנושא של התמכרויות אצל נוער.דפוס מעין זה ללא טיפול עלול להחמיר ולהוביל להתנהגות אנטי חברתית גם מחוץ לתחומי הבית. "
אתה באמת חושב שיש צורך בהתערבות של גורם חיצוני?? אני באמת מאמינה שאפשר לפתור את זה בבית מה דעתך בנושא?

שלום שוב
לא הייתי קופץ למסקנות נמהרות ללא בדיקה וללא הישנות המקרה, גם בקונסטלציה שונה. המתיני עם קביעת מסקנות חמורות וישמי את ההמלצה שקיבלת. ואם את מגלה שהמצב דורש התערבות חיצונית אז עשי זאת. בהצלחה

שלום מירב
ילדך מתנהג בצורה שזועקת על קושי מסויים. כדי לטפל בהתקפי הזעם יש צורך לאתר את סיבת המקור. ואת זה יש לעשות באופן מקצועי. זה נכון גם לאובססיה. חסרים המון פרטים וזה יהיה לא נכון לתת לך עצות על בסיס אינפורמטיבי דל כול כך.

היי רונית
כנראה שמאוד נוח לבנך שיש לו אמא שכל כך דואגת לו ולא נותנת לו להתמודד עם החיים. מה היה קורה אם היית משנה את כללי המשחק וקובעת שאם הוא טוען שהוא חולה אז הוא חייב להשאר בבית ולא ללכת לצפר? ובנוסף, אם הוא חולה אז אי אפשר לצפות בטלויזיה או במיטה כי כשחולים לא מרגשים טוב, וצריך לשכב במיטה ויש חום ..... את מבינה את כוונתי?
הגיע הזמן שבנך יתחיל לקחת אחריות ולשאת בתוצאות ש החלטותיו לטוב ולרע. בגדול, את לא יכולה להחדיר בו רצון, את יכולה לעודד, לעזור, לתמוך, אך זה צריך לבוא ממנו. וזה יבוא ממנו אך ורך כאשר יבין שזכויות וחובות הדדיות. כך שעברי לתקשורת מבוססת הסכמים. יעמוד בהסכם ירויח, לא יעמוד יפסיד.

תודה רבה שענית לי ואקח זאת לתשומת הלב . האמת שבגיל צעיר יותר עשיתי איתו הסכמים וזה עבד לא רע רק שהילד גדל והיום אינו מקשיב לי וטוען שאני חופרת אך הריני משתדלת וחוזרת ומסבירה שהחיים שלו והוא לא משתדל ללמוד עבורי. מחזקת ומעודדת -נכון אך יתכן ואני גם טועה ביתר דאגה ! השאלה אם בעזרת ההסכמים אצליח בענין המדובר עימו .??

תודה ולילה טוב

היי רונית שוב
תצטרכי לקחת בחשבון שהוא גדל, ובגלל זה עוצמת ההתנגדות שלו ברגע שבו תצטרכי לממש את התשלום שהוא קבע לעצמו( חופש בחירה) בעבור אי עמידה בהסכם יהיה גדול יותר עם הרבה יותר דרמה. לכן, שם המשחק הוא נחישות התמדה וחוסר מעורבות רגשית עם הכעס, כאב, דרמה ועוד שלו
בהצלחה 

שלום רונית,
זו סוגיה מסובכת, הסיבות לאי מוטיבציה אפילו ללכת לבית ספר, ולא מדברת על ללמוד אפילו, יכולות להיות רבות. החל מבעיה חברתית ותחושת אי שייכות או במקרים קיצוניים דחיה שגורמת לא להימנע ולא לרצות ללכת, עד לדכאון שיכול להיות קשור לסיבות אישיות ולא חברתיות דוקא, או קשיים לימודיים הגורמים לברוח מהתמודדות. צריך ללכת לאיש מקצוע ובדרך כלל יש בבית ספר פסיכולוג, יועצת וגם קצין ביקור סדיר, מעטם העירייה שיכול לשוחח ולנסות להבין. המידע מההתנהלות שלו בבית ספר חיוני. אני מבינה שזה בית ספר חדש עבורו, אז אולי איזושהי חרדה סביב בית ספר, חברתית או לימודית או ביחד.
צריך לשוחח עם המחנכת, להבין איך הוא מתנהל שם.
עד עכשיו את מראה נוכחות ודומיננטיות ואת לא נותנת לו "ליפול" וזה מצויין. אני מבינה שזה מעייף לאורך זמן אך צריך להבין יותר כדי להקל עליו את ההתמודדות בעתיד. אז דבר ראשון לדבר עם הצוות של בית הספר ולבקש שאיש מקצוע יתערב.

בהצלחה רבה,

שלי ורדי

היי אמא
את צודקת לחלוטין וכדי לך לעמוד מול אביו שלר בנכחותו ולהביא אותו להבנה שדרכו פסולה וזה יתנקם בו בעתיד. בדרך זו הוא מזמן ניכור והתרחקות מצד הנער. אל תוותרי

היי שחק
לגבי הקול שלך, פשוט סבלנות, זה ישתנה כשתגדל, לגבי הליכה, לא כל כך אפשרי לשנות צורת הליכה וזה גם יכול לגרום לך כאבי גב.
לגבי שאר הדברים שאתה מציין אני ממש ממליץ לך לפנות ליועצת של בצפר ולהתייעץ איתה

אם אתה יכול- פשוט להתעלם מהמציקים! אתה נשמע לי בחורצ'יק נבון עם מודעות - אל תתן להם להשפיע עליך! תצחק על זה ותתחבר לחברים הטובים!

היי בן 13,
אני מאוד מבינה ללבך, אכן, התחושות שאתה מעלה מעוררות פחד ובלבול. אולם, נשמע שאתה מאוד בטוח בעצמך ומודע לנטיות שלך. החברה, בדרכה שלה מחפשת כל הזמן את האחד שקצת חסר ביטחון וקצת שונה ולהשליך עליו את כל הפחדים ומחשבות שלהם על עצמם. מאוד נוח!. חשוב שתתחבר למה שאתה מאמין ולאיך שאתה מכיר את עצמך. לדעתי אתה צריך לחזק את הביטחון העצמי שלך. נסה לשתף את היועצת או אחד מההורים ולבקש שיחות טיפוליות על מנת לרכוש כלים להתמודד עם חוסר הביטחון שלך.

לייעוץ- 054-5504228

למה שלא תקני בשבילה ספר בעניין זה? אפשר גם להציע לה לשאול האם יש דברים שהייתה רוצה לדעת וממי היא חושבת או רוצה לדעת אותן, אפשר לשלוח אותה לרופאת נשים גם,

בהצלחה,


שלי ורדי

נשמע שיש לך בת בוגרת עם את ככה סומכת עליה. אני מאמינה שהיא דואגת לעצמה ושומרת על עצמה ויחד עם זאת לא הייתי מוותרת על השיחה ולו רק כדי שתרגישי שקטה עם עצמך ותדעי שאמרת מה שיש ל לומר בנושא. כמובן שההחלטה בהמשך היא שלה בלבד. תציעי לה לגשת לרופא נשים אפילו הוא יכול לשוחח איתה על זה אם היא מביישת ממך אולי. הוא גם יכול לרשום לה גלולות במידת הצורך (יש היום סוגים שמתאימים לנערות שרק מתחילות לקחת כמו פליים למשל שביתי לוקחת).
הילדים האלה גדלים כ"כ מהר ובאמת אנחנו אף פעם לא מפסיקות לדאוג.

היי גארי
בגדול, אם הוא גדול ויעשה מה שהוא רוצה, אז שיעשה את במקום אחר. יש לכם את כל הלגיטימציה להעמיד אותו במקומו ולמנוע ממנו להפר את שלוותכם. חפש את הדברים שאתם מספקים לו כמותרות ומנע אותם עד אשר יבין שכך הוא לא יכול להמשיך:כסף כיס, רכב, קניות של בגדים,חשבון טלפון, גיהוצים, נקיון החדק שלו, ויש עוד הרבה. בקיצור, דרך ארץ קדמה לתורה. אתה לא חייב לכבד אותו אם הוא לא מכבד אותך!!!!

בבקשה לענות לי דחוף
ביותר

שלום ממתינה המון זמן לתגובה תודה

היי רבקה
נראה לי שבעיית הנרגילה מתגמדת לעומת הקושי הרגשי שאת נמצאת בו מול בן זוגך. הגיע הזמן לעשות מעשה וחשבון נפש אמיתי ולהגיד לעצמך ולו עד כאן. ככה לא ממשיכים. אני אוהבת אותך ומכבדת אותך אבל כמה דברים חייבים להשתנות אחרת אתעיייף מידי ואתחיל לחשוב שאולי באמת נמאס.
זה ביידים שלך, לפנות לייעוץ זוגי בהקדם האפשרי כדי שילדכם יהנו מאוירה נעימה מכבדת ותומכת. אחרת אתם בעצם מעבירים להם ירושה של עצבים ומתחים.
בהצלחה

כנראה את צריכה את אמא יותר.. לא יודעת למה עברת לאבא..אני לא מתכוונת לתנאים פיזיים כמו חדר וכו', זה לא הדבר שגורם לנו סבל או אושר בדרך כלל, אני מתכוונת האם יש לך אנשים שביבך שאת אוהבת , אוהבים אותך , דואגים לך, לפי דברייך את מרגישה בבית אצל אמא יותר. אם הדיכאון ממשיך אני ממליצה לשקול את הטיפול התרופתי ביחד עם הפסיכולוגי. כמובן רק מי שמכיר אותך ועם הסכמתך יכול להמליץ לך על כך, נשמע לי גם שיש הפרעת אכילה קטנה אבל אולי אני טועה....יש לך מעצורים מלקחת תרופות, תרופות דרך אגב בלי ממש טיפול רגיש שמתלווה לא עוזרות לאורך זמן.

מקווה שתמצאי כוחות להיות קודם כל במקום שאת רוצה, להתקרב אולי להורים, לאמא.. נשמע לי שאת מתגעגעת.

כל טוב

שלי

שלום מרי,
האם את מרגישה שיש לן שלך מצוקות, אולי ממסגרת הצבאית? אם הוא בעצמו לא יביע רצון להפסיק, את לא תוכלי ישירות לעשות כלום ,אלא אם תחליטי כן לפנות לצבא אך את לא רוצה לשבש את העניינים עד כמה אני מבינה... תדברי איתו על הרגשות שלו, על איך הוא יכול להתמודד רגשית אחרת עם בעיות במקום עם סמים. האם יש לך גישה לחבריו הקרובים, ותקבלי מידע מהם? זה נושא חשוב על מנת גם לפנות אליהם. החשוב זה לא להתמקד רק בהפסקת העישון אך לנסות לגרום לבן לשאול שאלות לעצמו - למה בוחר בדרך הזו, במקום בדרך אולי אחרת שהיום נראית לו קשה יותר ,למה בעצם מנסה "להרדים" את עצמו, להרגיש טוב בדרך מזויפת וכך לא להכיל את עצמו ואת מצוקותיו.

בהצלחה!

שלי ורדי

תודה על ההתיחסות והעיצה
לגבי לשוחח עם חבריו - הוא הקיף את עצמו ב"חברה" שגם מעשנים כך שלפנות אליהם זה לא ממש יעזור כי הם באותו ראש שלו בנושא...
לגבי לשוחח איתו על המצוקות שלו - אנימשתדלת וברור לי שהשימוש בסם נובע משם.. הצעתי לו לגשת למטפל שהיה איתו בקשר בזמנו אך הוא איך שהו ממסמס את זה.. אבל את צודקת אני אשקיע יותר בעניין של שיחות איתו ואנסה לכוון אותו לחזור לשיחות עם המטפל שלו..
תודה. אני מפחדת לאבד אותו

שלום

אני אפילו לא יודעת בת כמה את....אולי שילוב של טיפול פסיכולוגי ותרופות? נראה לי במקרה שלך השילוב המתאים למרות שאין לי הרבה מידע. האם את מפתחת הפרעת אכילה או אין לך תיאבון מהדיכאון.. נראה לי שצריכה להיות סיבה טובה כדי שתיכנסי לדיכאון, אולי את לא מוצאת אותה בתוך עצמך, אך זה בדיוק אחת המטרות של הטיפול, הפסקת את הטיפול מהר מדי..אולי את חייה בתנאי חיים לא טובים , בטוח יש סיבות לא יכול להיות. תחזרי לטיפול , אני לא יכולה להמליץ לך עוד דברים כי לא יודעת עלייך ועל תנאי חייך כלום.
אני יודעת שלכדורי אומגה שלוש יש השפעה מסוימת על מצב הרוח גם.
תנסי להילחם בדיכאון בכך שתהייה עסוקה, חוסר תעסוקה רק מחריף את המצב.

בהצלחה רבה,
שלי ורדי

שלום,
אני רואה בעיה גדולה עם סמכות הורים, במיוחד בכל הנוגע לבן. לגבי הבת, אני רואה התנהלות "נורמלית"ת ניתן לומר של מתבגרת שכמו רוב חברותיה בגילה לא רוצות לעזור בבית. צריך להתעקש ולא לצפות שתיזום עזרה מעצמה, העיקר שתתעקשו שתעזור ושיהיה לה תפקיד מגדר כלשהו בבית.ך צריך קצת יותר בנועם מצידכם, תשתדלו לעבוד על עצמכם, להיות פחות אימפולסיבים ולהיגרר פחות לפרובוקציות או לעצבנות שלה, אך להמשיך ולהתעקש. כך יש סיכוי שהיא תתחיל לכבד, הכל לאט לטא יתרחש והחשוב הוא תנחילו לה הרגלים של עזרה ומחויבות כלפיה המשפחה שלה.
לגבי הבן והנסיעה שלו, את צודקת שאת לא צריכה לאפשר לו לצאת לנסיעה כזו ארוכה, שני ההורים צריכים לדבר איתו בו זמנית, לאחד כוחות. כאן זה העיין של סכנת חיים, לכן צריך לנסות לדבר להגיון הבריא שלו, לכך שצריך לבכיר גם במגבלות שלו, בחוסר הניסיון שלו ,שזאת תכונה של אנשים נבונים לדעת מה הם יכולים בתקופה מסוימת ומה לא.תבהירו לו שאתם לא נגד הנאות, אתם סומכים שיהיה נהג טוב בסוף אך כרגע צריך להפעיל שיקול דעת ולהיות זהיר לאור חוסר הניסיון שלו ותרבות הנהיגה "האלימה" אפשר לומר במקומותינו.

בהצלחה,

שלי ורדי

תודה ..עוד לפני שענית לי דיברנו עם הבן והוא קיבל את הדאגה ומאוחר בערב הוא אמר לי שהם החליטו לא לנסוע ..

לגבי הבת זה ממש מתסכל היא לא מוכנה לעשות כלום..אפילו את הצלחת שלה היא לא מפנה לכיור ..אני ממש מיואשת וועושה הכל לבד..